×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) פְּרָט לָזוֹ שֶׁמְּחוּלֶּלֶת וְעוֹמֶדֶת.:
to the exclusion of teruma that is impure and already desecrated.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פרט לזו שמחוללת ועומדת – תימה דבפ׳ השוחט והמעלה (זבחים דף קו.) פליגי במתניתין ר׳ יוסי הגלילי ורבנן בטמא שאכל קדש טמא דר׳ יוסי הגלילי פוטר שלא אכל אלא דבר טמא אמרו לו אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טימאהו והשתא תיקשי להו תרומה אלא על כרחיך בשתחב לו חבירו הכא נמי נימא הכי וי״ל דרבנן הוו ידעי דר׳ יוסי הגלילי לא איירי בתחב לו חבירו (וס״ד) דמשכחת לה בתרומה שלא הוכשרה או נילושה במי פירות אי נמי כגון שנטמא הגוף ואח״כ נטמאת התרומה כדאמר התם בגמרא ובפרק גיד הנשה (חולין דף קא. ושם) גבי קדש וקרא דפטר במחוללת בשנטמאה תחלה וילפינן מינה בעלמא דאין איסור חל על איסור ומאן דאית ליה איסור חל על איסור יאמר דשאני התם דגלי קרא וכן משמע בפרק כל הבשר (שם דף קיג: ושם).
תוס׳ בד״ה פרט לזו כו׳ אמרו לו אף טמא כו׳ ובפרק גיד הנשה גבי קודש כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ גבי טמא שאכל קדש טמא דכ״ע מודו אפי׳ ר״י היכא דנטמא הוא תחלה דחייב אלא בנטמא הקודש תחלה פליגי רבי יוסי הגלילי יליף מתרומה דאין איסור חל על איסור ורבנן סברי איסור חל על איסור גבי טמא כו׳ ובתרומה דוקא הוא דגלי קרא:
גמרא ופרועי ראש דכתיב ראשם לא וגו׳ אתקש פרועי ראש לשתויי יין כו׳ וכתב הכסף משנה בפ״א דהלכות ביאת מקדש ואם תאמר מה צורך להיקש זה הא מקרא משמע ראשיכם אל תפרעו ולא תמותו הא אם תפרעו תמותו וי״ל דקרא אפשר לפרשו לרשות דה״ק אף על פי ששאר אבלים שלא פרעו במיתה אינכם בכלל חיוב זה עכ״ל אבל הרמב״ן כתב הא דאמרינן הא אחר דהיינו אבל שלא פרע ולא פירם חייב מיתה אינו אלא אסמכתא בעלמא שאין פריעה ופרימה באבילות אלא מד״ס כו׳ עכ״ל וכה״ג כתבו התוספות שם בפרק ואלו מגלחין וראייתם מדלא מייתי בשמעתין דאבל שלא פרע ופירם גבי אלו שבמיתה וכן פירש״י בחומש דעיקר קרא בכהנים שפרעו ופרמו איירי שאם עשו ימותו ועיין בזה באורך ברא״ם ובדוחק יש ליישב דמ״מ אי לאו קרא דיחזקאל ה״א דחייבי מיתה הכהנים בפריעה ובפרימה היינו דוקא כשהם אבלים שלא יהיו מראים אבילות אבל שאר כהנים מותרים בפריעה ופרימה אי לאו היקשא מקרא דיחזקאל וק״ל:
תוס׳ בד״ה פרט לזו כו׳ דר׳ יוסי הגלילי לא איירי בתחב לו חבירו א״נ ס״ד דמשכחת לה כו׳ עכ״ל כצ״ל וכ״ה בתוספות פרק ג״ה ע״ש וק״ל:
בא״ד אי נמי כגון שנטמא הגוף ואח״כ כו׳ וקרא דפטר במחוללת בשנטמאה תחלה כו׳ עכ״ל לכאורה דבריהם תמוהים להאי תירוצא כיון דר׳ יוסי הגלילי נמי מודה בנטמא הגוף תחלה ואח״כ נטמאה התרומה דחייב ולא פליג ר׳ יוסי ופוטר אלא כשנטמאה התרומה תחלה א״כ הדרא קושיין לדוכתין מאי קאמרי ליה אף טמא שאכל את הטהור כו׳ דהא קושטא הוא דבכה״ג רבי יוסי הגלילי נמי מחייב כיון דנטמא הגוף תחלה ודברי התוספות בפרק ג״ה נכונים בזה שכתבו שם ועוד לפי האמת אפי׳ הוכשרו משכחת לה כגון שנטמא הגוף כו׳ עכ״ל ר״ל דודאי למאי דקא״ל רבנן כיון שנגע בו טימאהו היו סבורין דר׳ יוסי פוטר משום דמחוללת ועומדת כו׳ ואפי׳ בטומאת הגוף נמי פוטר ר״י הגלילי מה״ט והא דלא תקשי להו בתרומה היינו כאחד משני התירוצים שכתבו אי דאיירי בתרומה בתחב לו חבירו ורבנן הוו ידעי דרבי יוסי הגלילי לא איירי בתחב לו חבירו ואי דאיירי בתרומה שלא הוכשרה אבל לפי האמת דר״י הגלילי מודה בנטמא הגוף תחלה אין אנו צריכין לדחוק נמי בתרומה דאיירי בתחב לו חבירו או בשלא הוכשרה אלא בנטמא הגוף תחלה ותו לא מידי וק״ל:
פרט לזו שמחוללת ועומדת על ידי טומאתה.
to the exclusion of teruma that is impure and already desecrated.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְזָר שֶׁאָכַל אֶת הַתְּרוּמָה.: אָמַר רַב זָר שֶׁאָכַל אֶת הַתְּרוּמָה לוֹקֶה אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב לֵימָא מָר בְּמִיתָה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ב:י׳} וְכׇל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ.

§ The Gemara continues in its analysis of the baraita: A non-priest who partook of teruma is liable to receive death at the hand of Heaven. Rav says: A non-priest who partook of teruma is flogged. Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Let the Master say that he is punished with death at the hand of Heaven, as it is written: “And they shall keep my charge lest they bear a sin for it and die therein if they desecrate it: I am the Lord Who sanctifies them. No non-priest shall eat of the sacred, a tenant of a priest, or a hired servant, shall not eat of the sacred” (Leviticus 22:9–10). Based on the juxtaposition between them, one should say that just as an impure priest who partakes of teruma is punished with death at the hand of Heaven, so too a non-priest who partakes of teruma is punished with death at the hand of Heaven.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא מר במיתה – דכתיב בתריה ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קדש וכל פרשתא בתרומה קאי דכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים שאין כפרתו מעכבתו ואילו קדשים לא אכיל עד שיביא כפרה.
(2-3) וזר שאכל את התרומה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קדש: ומנין לטמא ששימש שהוא במיתה דכתיב וינזרו ולא יחללו ויליף חילול חילול מתרומה. ומקשינן ולילף מנותר ומפרקינן מסתברא מתרומה הו״ל למילף שכן גוף טמא בשניהם מה שאין כן בנותר ושניהן יש להם טהרה במקוה בין לשמש בין לאוכל תרומה ושניהם נאמר בהם יחללו יחללוהו לשון רבים משא״כ בנותר. ומקשינן אדרבא מנותר הו״ל למולף שכן קדש פנים פיגול ונותר כי טמא ששמש והאוכל נותר שניהם עסוקים בקדשי מזבח לאפוקי תרומה דלאו קדשי מזבח היא ושניהם נוהגים בפנים בבית המקדש בלבד משא״כ בתרומה שאין בה פיגול ונותר ומפרקינן חילול דרבים מחילול דרבים עדיף:
א וממשיכים בבירור דברי הברייתא. שנינו בה שזר שאכל את התרומה עונשו במיתה בידי שמים. אמר רב: זר שאכל את התרומהלוקה, אמרי ליה [אמרו לו] רב כהנא ורב אסי לרב: לימא מר [ושיאמר אדוני] שעונשו במיתה, דכתיב כן נאמר]: ״ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו אני ה׳ מקדשם. וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש״ (ויקרא כב, ט–י), ונלמד מסמיכות הפסוקים כי גם דינו של זר שאכל קודש במיתה כדין הכהן הטמא שאכל קודש.
§ The Gemara continues in its analysis of the baraita: A non-priest who partook of teruma is liable to receive death at the hand of Heaven. Rav says: A non-priest who partook of teruma is flogged. Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Let the Master say that he is punished with death at the hand of Heaven, as it is written: “And they shall keep my charge lest they bear a sin for it and die therein if they desecrate it: I am the Lord Who sanctifies them. No non-priest shall eat of the sacred, a tenant of a priest, or a hired servant, shall not eat of the sacred” (Leviticus 22:9–10). Based on the juxtaposition between them, one should say that just as an impure priest who partakes of teruma is punished with death at the hand of Heaven, so too a non-priest who partakes of teruma is punished with death at the hand of Heaven.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲנִי ה׳ מְקַדְּשָׁם הִפְסִיק הָעִנְיָן מֵיתִיבִי וְאֵלּוּ הֵן שֶׁבְּמִיתָה זָר הָאוֹכֵל אֶת הַתְּרוּמָה מַתְנִיתָא אַדְּרַב קָא רָמֵית רַב תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג.:

Rav responded: The phrase “I am the Lord Who sanctifies them” ends the matter of death, so the matter of a non-priest who partakes of teruma is not juxtaposed to it. The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from the baraita: And these are they who are liable to receive death at the hand of Heaven: A non-priest who partakes of teruma. The Gemara explains: Are you raising a contradiction from a baraita to the opinion of Rav? Rav is a tanna, and as such has the authority to dispute the determination of the baraita.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הפסיק – בין ומתו בו ובין כל זר ומשמע דלא כתיב מיתה אלא לגבי כהנים ומשום טומאה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

ענה להם רב: במה שנאמר באמצע הדברים ״אני ה׳ מקדשם״ הפסיק הענין בין נושא לנושא ואין ללמוד מן הסמיכות. מיתיבי [מקשים] על רב ממה ששנינו בברייתא, ואלו הן שבמיתה ובכללם גם זר האוכל את התרומה, והרי מפורש שדינו של זר שאכל קודש במיתה! ודוחים: מתניתא [מהברייתא] לרב קא רמית [אתה משליך, מקשה]?! רב עצמו תנא מן התנאים הוא ופליג הוא חולק] על הברייתא.
Rav responded: The phrase “I am the Lord Who sanctifies them” ends the matter of death, so the matter of a non-priest who partakes of teruma is not juxtaposed to it. The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from the baraita: And these are they who are liable to receive death at the hand of Heaven: A non-priest who partakes of teruma. The Gemara explains: Are you raising a contradiction from a baraita to the opinion of Rav? Rav is a tanna, and as such has the authority to dispute the determination of the baraita.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְזָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ דִּכְתִיב {במדבר ג׳:י׳,ל״ח} וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.:

The baraita continues: The punishment for a non-priest who performed the Temple service is death at the hand of Heaven, as it is written: “You and your sons with you shall safeguard your priesthood with regard to every matter of the altar…and any non-priest who approaches shall die” (Numbers 18:7).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שנינו בברייתא כי זר ששימש במקדש עונשו במיתה בידי שמים. והמקור להלכה זו הוא ממה דכתיב [שנאמר]: ״ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח... והזר הקרב יומת״ (במדבר יח, ז).
The baraita continues: The punishment for a non-priest who performed the Temple service is death at the hand of Heaven, as it is written: “You and your sons with you shall safeguard your priesthood with regard to every matter of the altar…and any non-priest who approaches shall die” (Numbers 18:7).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְטָמֵא שֶׁשִּׁימֵּשׁ כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ רַב חִיָּיא בַּר אָבִין מֵרַב יוֹסֵף מִנַּיִין לְטָמֵא שֶׁשִּׁימֵּשׁ שֶׁהוּא בְּמִיתָה דִּכְתִיב {ויקרא כ״ב:ב׳} דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקׇּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי.

The baraita continues: The punishment for an impure priest who performed the Temple service is death at the hand of Heaven. The source for this is explained: As Rav Ḥiyya bar Avin asked of Rav Yosef: From where is it derived that an impure priest who performed the Temple service is punished with death at the hand of Heaven? Rav Yosef answered: It is derived from a verse, as it is written in the context of admonishing priests to avoid impurity: “Speak to Aaron and his sons that they shall separate themselves from the sacred items of the children of Israel that they sanctify to Me, and they shall not desecrate My sacred name: I am the Lord” (Leviticus 22:2).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וינזרו – ויבדלו מלעבוד.
גמ׳ וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי ויליף כו׳ מסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן כו׳ כצ״ל:
עוד שנינו בברייתא כי טמא ששימש עונשו במיתה בידי שמים. ולשאלה, מנין לנו דבר זה מסבירים: כדבעא מיניה [כמו ששאל ממנו] רב חייא בר אבין מרב יוסף: מניין לטמא ששימש שהוא במיתה? ענה לו דכתיב [שנאמר] בכתובים המזהירים את הכהנים מן הטומאה: ״דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני ה׳״ (ויקרא כב, ב),
The baraita continues: The punishment for an impure priest who performed the Temple service is death at the hand of Heaven. The source for this is explained: As Rav Ḥiyya bar Avin asked of Rav Yosef: From where is it derived that an impure priest who performed the Temple service is punished with death at the hand of Heaven? Rav Yosef answered: It is derived from a verse, as it is written in the context of admonishing priests to avoid impurity: “Speak to Aaron and his sons that they shall separate themselves from the sacred items of the children of Israel that they sanctify to Me, and they shall not desecrate My sacred name: I am the Lord” (Leviticus 22:2).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְיָלֵיף חִילּוּל חִילּוּל מִתְּרוּמָה מָה לְהַלָּן בְּמִיתָה אַף כָּאן בְּמִיתָה.

Rav Yosef continues: And the tanna derives the punishment by means of a verbal analogy. He derives the meaning of the term of desecration written with regard to an impure priest who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma (see Leviticus 22:9). Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to an impure priest who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויליף [ולמד] בגזירה שווה מהמילים ״חילול״ ״חילול״ מתרומה, מה להלן בתרומה אם אוכלה בטומאה דינו במיתה, אף כאן — דינו במיתה.
Rav Yosef continues: And the tanna derives the punishment by means of a verbal analogy. He derives the meaning of the term of desecration written with regard to an impure priest who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma (see Leviticus 22:9). Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to an impure priest who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְנֵילַף חִילּוּל חִילּוּל מִנּוֹתָר מָה לְהַלָּן כָּרֵת אַף כָּאן כָּרֵת.

The Gemara asks: And let us derive the punishment by means of a different verbal analogy: Derive the term of desecration written with regard to an impure priest who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to notar. This would teach that just as there, with regard to notar, he is punished with karet, so too here, with regard to an impure priest who performs the Temple service, he is punished with karet.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: ונילף [ושנלמד] ״חילול״ ״חילול״ מדין נותר שאף בו נאמרה לשון ״חילול״, ונאמר: מה להלן בנותר חייב כרת, אף כאןכרת!
The Gemara asks: And let us derive the punishment by means of a different verbal analogy: Derive the term of desecration written with regard to an impure priest who performs the Temple service from the term of desecration written with regard to notar. This would teach that just as there, with regard to notar, he is punished with karet, so too here, with regard to an impure priest who performs the Temple service, he is punished with karet.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מִסְתַּבְּרָא מִתְּרוּמָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן גּוּף טָמֵא מִקְוֶה בְּרַבִּים.

The Gemara answers: It is reasonable to say that it is from teruma that he should have derived the punishment for an impure priest who performs the Temple service, as there are many elements common to an impure priest who partakes of teruma and an impure priest who performs the Temple service. In both of these cases, unlike notar, the problem relates to the body of the priest; both relate to impurity; in both, the issue can be resolved through immersion in a ritual bath; and in both, the term of desecration is formulated in the plural, while with regard to notar it is formulated in the singular.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גוף טמא מקוה ברבים – טמא ששימש וטמא שאכל תרומה שניהם פסולי הגוף ושניהם פסולי טומאה ויש להם היתר במקוה וחלולו בלשון רבים.
ומשיבים: מסתברא [מסתבר] לומר כי מדין תרומה הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], שכן שניהם מדברים בדבר שהוא פגם בגוף האדם ולא במאכל, ושניהם טמא, כלומר, בפסולי טומאה, ולשניהם יש תקנה במקוה שיטבול הטמא, ובשניהם נאמרה לשון החילול בלשון רבים שלא כבענין נותר.
The Gemara answers: It is reasonable to say that it is from teruma that he should have derived the punishment for an impure priest who performs the Temple service, as there are many elements common to an impure priest who partakes of teruma and an impure priest who performs the Temple service. In both of these cases, unlike notar, the problem relates to the body of the priest; both relate to impurity; in both, the issue can be resolved through immersion in a ritual bath; and in both, the term of desecration is formulated in the plural, while with regard to notar it is formulated in the singular.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אַדְּרַבָּה מִנּוֹתָר ה״להֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן קֹדֶשׁ פְּנִים פִּיגּוּל וְנוֹתָר חִילּוּל דְּרַבִּים מֵחִילּוּל דְּרַבִּים עֲדִיף.:

The Gemara rejects that conclusion: On the contrary, it is from notar that he should have derived the punishment for an impure priest who performs the Temple service, as there are elements common to notar and an impure priest who performs the Temple service. Unlike teruma, both are cases involving sacrificial matters; both involve acts performed inside the Temple; and in both cases, the disqualification of piggul and the disqualification of notar are applicable. The Gemara explains: Although the number of elements common to an impure priest who partakes of teruma equals the number of elements common to notar, deriving desecration in the plural by means of a verbal analogy from desecration in the plural is preferable.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן קדש – טמא ששימש ועסק בקדשים ובנותר קדש ושניהם בפנים מה שאין כן בתרומה.
רש״י בד״ה שכן קודש טמא ששימש ועסק בקדשי מזבח ובנותר כו׳ כצ״ל:
ומקשים: אדרבה (להיפך) מדין נותר הוה ליה למילף [היה לו ללמוד] שכן שניהם בענייני קרבנות שהם קדש, מה שאין כן בתרומה, ושניהם שייכים לפנים המקדש, ובשניהם יש דין פיגול (פסילה הבאה על ידי מחשבה אסורה שרוצה לעשות אחת מעבודות הקודש בזמן בלתי ראוי), ובשניהם יש דין נותר! ומשיבים: אף שמספר צדדי השוויון שווה, אך מכל מקום לשון ״חילול״ האמורה בלשון רבים מלשון ״חילול״ האמורה בלשון רבים עדיף ללמוד. שראוי ללמוד ממקום שבו לשון הכתובים שווה יותר.
The Gemara rejects that conclusion: On the contrary, it is from notar that he should have derived the punishment for an impure priest who performs the Temple service, as there are elements common to notar and an impure priest who performs the Temple service. Unlike teruma, both are cases involving sacrificial matters; both involve acts performed inside the Temple; and in both cases, the disqualification of piggul and the disqualification of notar are applicable. The Gemara explains: Although the number of elements common to an impure priest who partakes of teruma equals the number of elements common to notar, deriving desecration in the plural by means of a verbal analogy from desecration in the plural is preferable.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) טְבוּל יוֹם שֶׁשִּׁימֵּשׁ.: מְנָלַן דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר רֶמֶז לִטְבוּל יוֹם שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל מִנַּיִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״א:ו׳} קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ.

The baraita continues: The punishment for a priest who was ritually impure, who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed, and who performed the Temple service, is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Simai says: From where in the Torah is the allusion with regard to a priest who immersed that day, that if he performed the Temple service he desecrated that service? It is derived from a verse, as the verse states: “They shall be sacred to their God and they shall not desecrate the name of their God” (Leviticus 21:6).
תוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וטבול יום ששימש מנלן – תימה תיפוק לן מדכתיב גבי טבול יום ובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כדנפקא לן מחוסר כפורים בסמוך מדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה ותירץ ה״ר חיים דגבי טבול יום איכא למידרש וטהר טהר יומא כדדרשינן ברכות (דף ב.) אבל וטהרה לא שייך למדרש הכי ואע״ג דבפרק הערל (יבמות דף עד: ושם) דרשינן וטהרה לטבול יום ההיא מחוסרת כפרה היא וע״י מכלל שהיא טמאה לא אתי מיניה טבול יום גרידא מיהו קשה דאיכא קרא אחרינא ובקדשים לא יאכל עד וגו׳ דמוקמינן בפ׳ הערל (יבמות עד:) בזב בעל שתי ראיות דלאו בר קרבן הוא ולענין תרומה ונימא מכלל שהוא טמא וי״ל דרבי סימאי דדריש הכא טבול יום מקרא אחרינא סבר לה כתנא דפליג התם אתנא דבי רבי ישמעאל דמוקי ליה התם בזב בעל שלש ראיות ומיהו קשה דגבי נגיעה כתיב (ויקרא יא) וטמא עד הערב וטהר וצריך לומר דאי לאו קרא דרבי סימאי דדריש טבול יום מולא יחללו לא הוה דרשינן מחוסר כפרה מוטהרה מכלל שהיא טמאה ולא טבול יום מוטהר מכלל שהוא טמא משום דקלישא טומאתייהו אבל מכיון דאשכחן קרא בהדיא לטבול יום אע״ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן מיניה שפיר מחוסר כפורים וא״ת בפרק שלשה מינין (נזיר דף מה. ושם) ובפ״ב (דברכות) (דף ט) דדרשינן טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים גבי נכנס למקדש תיפוק ליה מוטהרה מכלל שהיא טמאה וי״ל כדפרישית משום דקלישא טומאתו לא הוה מחשבינן ליה כטמא לענין מקדש מהך דרשה ואע״ג דהוי כטמא לענין אכילת קדש היינו משום דאשכחן טבול יום דהוי כטמא לענין עבודה ומיהו קשה תרי קראי למה לי טמא יהיה לרבות טבול יום ועוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים מאחר דדרשינן טבול יום מקרא יתירא נפקא לן שפיר מחוסר כפורים מוטהרה מכלל שהיא טמאה וזהו דוחק לומר משום דגבי נכנס למקדש לא כתיב טבול יום בהדיא אלא מרבויא דקרא ולא דמי לעבודה דכתיב בהדיא ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד ריבויא הוה מוקמינן במחוסר כפורים משום דמחוסר מעשה ולא בטבול יום דשימשא ממילא ערבא דא״כ הוה ליה למימר איפכא טמא יהיה לרבות מחוסר כפורים עוד טומאתו בו לרבות טבול יום ונראה לר״ת דלענין ביאת מקדש לא הוה דרשינן מחוסר כפורים מוטהרה מכלל שהיא טמאה משום דבכרת דטומאת מקדש כתיב (במדבר יט) איש אשר יטמא ולא יתחטא וגו׳ דמיירי בהדיא בטומאת מת ולכך צריך נמי טפי קרא לרבות טבול יום דמשמע אבל נתחטא דלאו מחוסר מעשה כגון טבול יום לא הוה בכרת ולמאי דפרישית דמוטהרה מכלל שהיא טמאה לא הוה מרבינן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחן טבול יום מקרא דר׳ סימאי קשה קצת הא דקאמר בפ״ב דזבחים (דף יז. ושם) דאי כתב רחמנא במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה הא לא אתא לן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחן קרא לטבול יום וי״ל דה״ק אי כתב רחמנא מחוסר כפורים בהדיא וכה״ג בפ״ב דיבמות (דף כג. ושם) גבי שפחה ונכרית ומיהו קשה דאי להאי נחית ליכתוב רחמנא טבול יום ומחוסר כפורים בהדיא ולא לכתוב טמא ויש לומר דכיון דלא משכח צריכותא לא חש לדקדק.
רמז לטבול יום כו׳ – הוה מצי למילף מבינייא מיושב וחד מהנך דבריש פ״ב דזבחים (דף יז.).
וטבול יום ששימש מנא לן דכתיב קדושים יהיו ולא יחללו גבי פרשת טומאה כתיב שהזהירם הכתוב שלא ליטמא למתים וכתיב בתריה קדושים יהיו ולא יחללו כלומר שלא ישמשו בטומאה אם אינו ענין כו׳:
בד״ה וטבול יום כו׳ דבכרת דבטומאת מקדש כו׳ כצ״ל:
בד״ה וטבול יום כו׳ ואע״ג דבפרק הערל דרשינן וטהרה לטבול יום כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד ומיהו קשה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר כו׳ עכ״ל בתוס׳ דזבחים פ״ב הקשו דמדכתיב במים יובא וטמא עד הערב הרי מפורש בהדיא דטבול יום אקרי טמא ע״ש בא״ד וא״ת בפ׳ שלשה מינין ובפ׳ ב׳ דמכות כו׳ ת״ל מוטהרה מכלל שהיא טמאה וי״ל כו׳ עכ״ל כצ״ל בתוספות דפ׳ הערל ובפ״ב דזבחים מפורש בפשיטות בין לקרא דטבול יום ובין לקרא דמחוסר כפורים דתרוייהו לא צריכי גבי נכנס למקדש כיון דאקרי טמא לגבי עבודה אבל ממה שכתבו כאן ת״ל מוטהרה מכלל כו׳ נראה דלא קשיא להו אלא אקרא דמחוסר כפורים אבל קרא דטבול יום קרא דצריכא הוא ויש לפרש דבריהם דהכא דהא פשיטא להו דליכא למילף טבול יום בנכנס למקדש מעבודה דגלי ביה קרא אלא דקשיא להו וטהרה דסתמא כתיב וכיון דע״כ דרשינן ליה לענין עבודה מכלל שהיא טמאה אית לן למימר ביה נמי גבי ביאת מקדש מכלל שהיא טמאה דקרא בכל מילי איירי כמ״ש התוספות בפ״ב דזבחים ולהכי לא קשיא להו נמי אקרא דטבול יום גבי ביאת מקדש דלא לכתוב ונילף ליה מוטהר מכלל שהוא טמא דסתמא כתיב דאיכא למימר וטהר דטבול יום לא דרשינן ליה כלל וטהר מכלל שהוא טמא ותו לא מידי ודו״ק:
בא״ד ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד ריבויא לא הוה מוקמינן ליה אלא במחוסר כפורים כו׳ עכ״ל יש לדקדק בדבריהם מה תקנו בזה דהא כמו דגלי בטבול יום דלא נילף מיניה מחוסר כפורים משום דטבול יום חמור דפוסל בתרומה כדאמרינן בצריכותא בפ״ב דזבחים ואפי׳ הכי כיון דגלי בטבול יום דטמא אע״ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן מוטהרה מכלל שהיא טמאה א״כ ה״נ נהי דמוקמינן חד ריבויא למחוסר כפורים ולא נילף מיניה טבול יום משום דמחוסר כפורים מחוסר מעשה הוא מ״מ כיון דגלי במחוסר כפורים דטמא אע״ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן וטהר מכלל שהוא טמא לרבות טבול יום וי״ל בדוחק דמקלישת טומאתיה דטבול יום דאינו מחוסר מעשה נילף שפיר מיניה למדרש מוטהרה מחוסר כפורים דמחוסר מעשה אבל מקלישת טומאתיה דמחוסר כפורים אע״ג דאינו פוסל בתרומה מ״מ כיון דמחוסר מעשה הוא לית לן למדרש מוטהר לרבות טבול יום שאינו מחוסר מעשה מיהו קשה לפי זה דאם נימא בחד יתורא לאוקמא למחוסר כפורים משום דמחוסר מעשה ולא נוקמא בטבול יום דהשתא לא דרשינן מוטהרה מידי א״כ בשמעתין נמי מנלן לרבות טבול יום ששימש מלא יחללו באם אינו ענין לטמא ששימש אימא דאתא קרא דלא יחללו באם אינו ענין לטמא ששימש תנהו למחוסר כפורים אבל אי לאו הסברא שכתבנו לעיל לא הוה קשה מידי בשמעתין דא״נ דתנהו למחוסר כפורים מ״מ כיון דאשכחן קרא למחוסר כפורים אע״ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן מוטהר מכלל שהוא טמא לרבות טבול יום וצ״ע:
בא״ד ולכך צריך נמי טפי קרא כו׳ אי לאו דאשכחן טבול יום כו׳ עכ״ל בתוספות פ״ב דזבחים ופרק הערל כתבו אלו דברים בלשון ועי״ל ולתרץ מה שהקשו שם מעיקרא דלא לכתוב כלל בביאת מקדש טבול יום ומחוסר כפורים ונילף ליה מטמא ששימש אבל הכא כפי מה שהוכחנו מתוך דבריהם שלא הקשו קושיא זו מעיקרא אלא שכתבו הכא דהשתא א״ש נמי דצריך טפי קרא לרבות טבול יום כו׳ ולא נילף ליה מטמא ששימש כמו שהקשו שם ודו״ק:
עוד שנינו בברייתא כי טבול יום ששימש במקדש, ולא העריב שמשו עונשו במיתה בידי שמים. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דין זה? ומשיבים: דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ סימאי אומר: רמז בתורה לטבול יום שאם עבד במקדש חילל עבודתו, מניין?תלמוד לומר: ״קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם״ (ויקרא כא, ו),
The baraita continues: The punishment for a priest who was ritually impure, who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed, and who performed the Temple service, is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Simai says: From where in the Torah is the allusion with regard to a priest who immersed that day, that if he performed the Temple service he desecrated that service? It is derived from a verse, as the verse states: “They shall be sacred to their God and they shall not desecrate the name of their God” (Leviticus 21:6).
תוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְטָמֵא שֶׁשִּׁימֵּשׁ דְּנָפְקָא לַן מוינזרו תְּנֵיהוּ עִנְיָן לִטְבוּל יוֹם שֶׁשִּׁימֵּשׁ.

If this verse is not written with regard to the matter of an impure priest who performed the Temple service, as that halakha is derived for us from the verse: “That they shall separate themselves from the sacred items of the children of Israel” (Leviticus 22:2), then apply it to the matter of a priest who immersed that day who performed the Temple service. Although he is no longer impure in every sense, the priest remains impure in terms of the prohibitions of partaking of teruma and sacrificial food, and of entering the Temple.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבר ביארנו שהזר ששימש והטמא ששימש שניהם במיתה בידי שמים אף מחוסר בגדים דינו כזר ואם עבד חלל וחייב מיתה בידי שמים והוא שאמרו וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והרי נמצאו זרים והוא הדין למיותר בבגדים כגון שלבש שתי כתנות או שני אבנטים וכיוצא באלו אף כהן ששימש בלא קדוש ידים ורגלים שחרית חלל ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים שנאמר ירחצו מים ולא ימותו:
אם אינו ענין לטמא ששימש שדבר זה אינו צריך שילמדוהו מכאן, דנפקא לן הרי יצא לנו] דין זה מן הכתוב שהבאנו כבר מ״וינזרו״, תניהו ענין לטבול יום ששימש, שאף שאין בו טומאה גמורה, מכל מקום עדיין טמא הוא.
If this verse is not written with regard to the matter of an impure priest who performed the Temple service, as that halakha is derived for us from the verse: “That they shall separate themselves from the sacred items of the children of Israel” (Leviticus 22:2), then apply it to the matter of a priest who immersed that day who performed the Temple service. Although he is no longer impure in every sense, the priest remains impure in terms of the prohibitions of partaking of teruma and sacrificial food, and of entering the Temple.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְיָלֵיף חִילּוּל חִילּוּל מִתְּרוּמָה מָה לְהַלָּן בְּמִיתָה אַף כָּאן בְּמִיתָה.:

And the tanna derives the punishment by means of a verbal analogy. He derives the meaning of the term of desecration written with regard to a priest who immersed that day who performed the Temple service from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma (see Leviticus 22:9). Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to an impure priest who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויליף חילול חילול מתרומה – הקשה הר״ר חיים כיון דטבול יום יליף מתרומה אם כן טבול יום שאכל תרומה יהא במיתה ולעיל גבי ואלו הן במיתה קתני טמא שאכל תרומה ואילו טבול יום שאכל תרומה לא קתני ושמא הוא הדין אי נמי כי היכי דממעטי רבנן לקמן בעל מום ששימש מדכתיב בו ולא בבעל מום ה״ה בו ולא בטבול יום ומיהו טמא ששימש אין למעט מדכתיב בו דלהכי אהני ג״ש דחילול חילול וכן טבול יום ששימש ומיהו לא יתכן כלל דלענין תרומה ממעטינן טבול יום ממיתה מדכתיב בו ולענין טמא ששימש דהיא גופה מתרומה ילפא לא ממעטינן ליה לכך נראה דה״ה טבול יום שאכל תרומה במיתה ויש ליתן טעם דלא חשיב ליה משום דטמא וטבול יום מחד קרא נפקי דהכי כתיבי בפרשת אמור אל הכהנים ובא השמש וטהר וגו׳ והדר כתב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי וגו׳ וקצת תימה היכי יליף מחוסר כפרה ששימש במיתה מדאקרי טמא וטמא ילפינן חילול חילול מתרומה נימא דפסול בתרומה במיתה דלא פסיל בתרומה לא הוי במיתה כדדרשי׳ בפ״ב דזבחים (דף יז. ושם) דפסיל בתרומה וכו׳ וי״ל דכיון דמחיל עבודה כדנפקא לן מוינזרו כל דאיקרי טמא סברא הוא דגמרינן מתרומה דהוי במיתה אע״ג דטהור לתרומה.
בד״ה ויליף חילול כו׳ בתרומה הוי במיתה כצ״ל והד״א:
ויליף [ולמד] בגזירה שווה מהמילים ״חילול״ ״חילול״ מתרומה, מה להלן בתרומה האוכל בטומאה דינו במיתה, אף כאן — דינו במיתה.
And the tanna derives the punishment by means of a verbal analogy. He derives the meaning of the term of desecration written with regard to a priest who immersed that day who performed the Temple service from the term of desecration written with regard to an impure priest who partakes of teruma (see Leviticus 22:9). Just as there, with regard to teruma, he is punished with death at the hand of Heaven, so too here, with regard to an impure priest who performs the Temple service, he is punished with death at the hand of Heaven.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמְחוּסַּר בְּגָדִים מְנָלַן אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן {שמות כ״ט:ט׳} וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט.

The baraita continues: And the punishment for a priest who is lacking the requisite priestly vestments and who performed the Temple service is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive that this is his punishment? Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says, and there are those who determined that this halakha is a tradition that was cited in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is stated: “You shall gird them with a belt, Aaron and his sons, and you shall wrap the headdresses upon them; and they shall have the priesthood as an eternal statute, and you shall inaugurate Aaron and his sons” (Exodus 29:9).
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחגרת אותם אבנט וגו׳ – והיתה להם כהונה משמע שעל ידי בגדים הויא כהונה.
ומחוסר בגדים מנא לן דכתיב וחגרת אותם כו׳ ואי קשיא לך למה לי לאיתוייה מכללא בהדיא כתיבא דכתיב בפרשת בגדים והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת ומתו בו כי יחללוהו ואיכא למימר דהתם הכי קאמר רחמנא דלא תימא כי הוו בגדיהם עליהם אי מחלי עבודה מחמת טבול יום ומחוסר כפורים ששימשו דלא מיחייבי מיתה אלא אע״פ שבגדיהם עליהם ומתו בו כי יחללוהו תדע דבהכי משתעי קרא דאי ס״ד במחוסר בגדים ששימש קא משתעי היכא אזהרינהו רחמנא דלא לישמשו במחוסרי בגדים דקא עניש להו וכי תימא מדכתיב והיו על אהרן ועל בניו אזהרת עשה לא שמה אזהרה אבל למאי דמייתי לה בגמרא מטעמא דזרות לא קשיא מידי דהא כתיב וזר לא יקרב אליכם: אבל ערל כו׳:
בד״ה וחגרת כו׳ הויא כהונה הס״ד:
עוד שנינו בברייתא בין אלה החייבים מיתה בידי שמים גם את המחוסר בגדים ששימש במקדש. ושואלים: מנלן [מנין לנו] שזהו ענשו? אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן, ומטו [והגיעו] בה, כלומר, היו שהמשיכו את שלשלת מסירת הלכה זו עד משמיה [משמו] של ר׳ אלעזר בר׳ שמעון: נאמר ״וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחוקת עולם״ (שמות כט, ט).
The baraita continues: And the punishment for a priest who is lacking the requisite priestly vestments and who performed the Temple service is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive that this is his punishment? Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says, and there are those who determined that this halakha is a tradition that was cited in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is stated: “You shall gird them with a belt, Aaron and his sons, and you shall wrap the headdresses upon them; and they shall have the priesthood as an eternal statute, and you shall inaugurate Aaron and his sons” (Exodus 29:9).
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם אֵין כְּהוּנָּתָם עֲלֵיהֶם וְהָווּ לְהוּ זָרִים וְאָמַר מָר זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּמִיתָה.:

From that verse it is derived: At a time when their vestments are upon them, their priesthood is upon them; but when their vestments are not upon them, their priesthood is not upon them. Therefore, priests who are lacking the requisite priestly vestments assume the status of non-priests in this respect, and the Master says earlier in the baraita: A non-priest who per-forms the Temple service is punished with death at the hand of Heaven.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין בגדיהן עליהן וכו׳ – הקשה ה״ר יעקב דאורליני״ש והא מיתה כתב בהדיא גבי מחוסר בגדים בפ׳ ואתה תצוה ותירץ דההוא מיתה אמכנסיים כתיבא כדמשמע פשטיה דקרא וקרא דוחגרת דדרשינן מיניה אין בגדיהם עליהן אין כהונתם עליהם איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסיים דלא כתיבי התם ומיהו קשה למאן דאמר דיליף מכנסיים בפ״ק דיומא (דף ה: ושם) מוזה הדבר דוי״ו מוסיף על ענין ראשון ויש מפרשים דמיתה דכתיבא אמכנסיים משום אה״מ דמיחייב מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אפילו אביאה ריקנית וא״א לומר כן כדפרישית לעיל מתוך הברייתא.
ונלמד מכאן: בזמן שבגדיהם עליהםכהונתם עליהם, אך אם אין בגדיהם עליהםאין כהונתם עליהם. וכיון שכך הוו להו [נעשו] בלא בגדיהם כזרים, וכבר אמר מר [החכם]: זר ששימש — עונשו מיתה.
From that verse it is derived: At a time when their vestments are upon them, their priesthood is upon them; but when their vestments are not upon them, their priesthood is not upon them. Therefore, priests who are lacking the requisite priestly vestments assume the status of non-priests in this respect, and the Master says earlier in the baraita: A non-priest who per-forms the Temple service is punished with death at the hand of Heaven.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמְחוּסַּר כַּפָּרָה מְנָלַן אָמַר רַב הוּנָא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא י״ב:ח׳} וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה טָהֵרָה מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה וְאָמַר מָר טָמֵא שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּמִיתָה.:

The baraita continues: And the punishment for a priest who has not yet brought an atonement offering to complete the purification process and who performs the Temple service is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive that this is his punishment? Rav Huna says: It is derived from a verse, as the verse states with regard to a woman after childbirth who is obligated to bring an atonement offering: “And the priest shall atone for her and she shall become purified” (Leviticus 12:8). He infers: As the verse states “shall become purified,” by inference, one concludes that until the priest sacrifices her atonement offering she is impure to a certain extent. And the Master says earlier in the baraita: An impure priest who performs the Temple service is punished with death at the hand of Heaven.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכלל שהיא טמאה – קודם כפרה.
טמא ששימש יש בכללו טבול יום ששימש ואפילו מחוסר כפורים ושמא תאמר והאיך אתה מוצא באלו מיתה בידי שמים והלא הם בכרת מצד ביאתם למקדש בטומאה שאלו בטמא אתה יכול לפרשו בנטמא בעזרה ושימש ולא שהה כדי השתחואה ואתה מוצא עבודה בפחות משעור זה כגון שהפך בצנורא דרך יציאתו ר״ל שהפך אבר על גבי האש בצנור שבידו וקרב שריפתו שכל קירוב עבודה קרוי עבודה אבל טבול יום ומחוסר כפורים האיך הם במיתה בידי שמים ומהיכן הופקע מהם כרת מצד ביאתם ואי אפשר לומר שאינם בכרת בביאתם שהרי בתוספתא אמרו כל הטמאים שנכנסו לפנים משער נקנור ר״ל פתח העזרה אפילו מחוסרי כפרה זדונן כרת ושגגתן חטאת פרשוהו בשנכנס בשוגג ושימש במזיד או שנכנס בה דרך גגות ואין כרת אלא בנכנס דרך ביאה אלא שמכין אותו מרדות ודוקא בשלא שהה שאם שהה אין זה פחות מנטמא בעזרה וגדולי המפרשים פירשוה בשעשה בית יד ארוכה לצינורא והפך בה מבחוץ ומ״מ בקצת מקומות יראה מדברי גדולי המחברים שאין שני אלו בכרת וכנגד התוספתא והוא שבמנין המלקיות בלאו שיש בו כרת לא מנו אלא הטמא שנכנס ואין לומר שהם כללו טבול יום ומחוסר כפורים בכלל הטמא שהרי במלקיות של חייבי מיתה בידי שמים הם מונים את שלשתם טמא ששימש וטבול יום ששימש ומחוסר כפורים ששימש ומ״מ בדין ביאת מקדש חייבו את הטבול יום בכרת ופטרו את המחוסר כפורים לדון בו שאם נכנס לעזרת ישראל אינו לוקה ושלא כדברי התוספתא וכן כתבו בפירוש במחוסר כפורים שאינו במיתה בעבודתו אע״פ שחלל ועבודתו פסולה ובענין המלקיות שבמחוייבי מיתת שמים מנו בו אף מחוסר כפורים ששימש והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו עליהם גדולי המגיהים והקשו עליהם ממה שאמרו במכות עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ובזבחים אמרו בבהונות של מצורע שיש בו כרת וכל שכן בביאת כולו ובבריתא השנויה כאן מנאוה עם אותם שבמיתה:
כל אלו שאמרנו שהם במיתה בעבודתם לא אמרוה בכל העבודות אלא בעבודה שאין אחריה עבודה והם זריקה והקטרה ונסוך היין ונסוך המים בחג וענין הזריקה כגון שהזה הזאת אחת בין בפנים בין בחוץ וענין ההקטרה שהקטיר על המזבח אבר או קומץ או לבונה אפילו היפך באיברים שלא נתאכלו והוא שהקטיר כזית או שהקטיר קטורת על מזבח הזהב משיקטיר כזית ובקטורת של יום הכפורים במלוא חפניו וכן שסידר שני גזירי עצים על המערכה שדינו כמקטיר אברים כמו שהתבאר במקומו אבל היוצק שמן על המנחה והבוללה בשמן והפותתה פתים והמולחה והמניפה והמגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חדה של קרן והמסדר שלחן בלחם הפנים או בבזיכין והמטיב את הנרות והמקבל דמים אין חייבין עליהם לא בזרות ולא בטומאה ולא במחוסר בגדים ולא בשאינו רחוץ ידים ורגלים וכן אם עשה אחת מאלו בחוץ פטור מן הכרת האמור במקריב בחוץ ובשוחט בחוץ מפני שכל אלו אינן גמר עבודה שהרי יש אחריהן עבודה שהרי יוצק ובולל ושאר האמורות במנחה הקטרת הקומץ באה אחר כלם ושלחן יש אחריה סלוק בזיכין והקטרתן והטבת הנרות יש אחר המדשנן שחרית הדלקה ערבית ומקבל דמים יש אחריו זריקה וכל אלו שאמרנו שאינן במיתה מ״מ ישנן באזהרה ולוקה עליהם:
כל לא תעשה שיש בו מיתת בית דין אין לוקין עליו אבל יש לאוין שיש בהם כרת בלא מיתת בית דין וכל שהתרו בהן למלקות לוקין עליהם והם עשרים ואחד יתבארו במקומם בע״ה ויש לאוין שהם במיתה בידי שמים ולוקין עליהם מפני שהם בלא תעשה שיש בהן מעשה והם שנים עשר ואלו הן א׳ האוכל את הטבל הן שלא הורם ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר הן עיסה שלא הורמה חלתה ב׳ כהן טמא שאכל תרומה טהורה אבל בטמאה לא שנאמר כי יחללוהו פרט למחוללת ג׳ זר שאכל את התרומה טהורה או טמאה הן תרומה גדולה הן תרומת מעשר הן חלה הן בכורים אחר שנכנסו לירושלים ד׳ זר ששמש במקדש ה׳ כהן טמא ששמש במקדש ובכללו טבול יום או אפילו מחוסר כפורים לדעתנו ואף גדולי המחברים מנאוהו עם אלו אע״פ שבהלכות ביאת מקדש פטרוהו ממיתה בידי שמים כמו שכתבנו למעלה ו׳ שתוי ששימש ז׳ פרוע ראש ששימש ח׳ יתבאר במקום אחר והוא קרוע בגדים ששימש ושני אלו אע״פ שלוקין עבודתן כשרה כמו שביארנו בפרק שני ט׳ מחוסר בגדים ששימש ובכללו מיותר בגדים כמו שכתבנו למעלה אבל מחוסר קדוש ידים ורגלים אע״פ שהוא במיתה כמו שביארנו למעלה אינו לוקה שאין בו אלא עשה י׳ יתבאר במקום אחר והוא לוי שעבד בעבודת כהנים י״א יתבאר במקום אחר והוא כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה י״ב כהן שנכנס לקדשי הקדשים שלא לעבודה אבל נביא שכבש נבואתו או שעבר על דברי עצמו או העובר על דבריו שהם במיתה בידי שמים אינו לוקה מפני שהם באים מכלל עשה שנאמר אליו תשמעון ערל שמתו אחיו מחמת מילה עבודתו פסולה ואינו חייב מיתה בידי שמים אלא שהוא לוקה אונן ר״ל יום מיתה וקבורה שעבד חלל עבודתו אלא שאין בו לא מיתה בידי שמים ולא מלקות ובכהן גדול עובד שאין אצלו אנינות כלל אלא שאסור לאכול קדשים כהן בעל מום שעבד לוקה וחלל עבודתו אבל אינו במיתת שמים כלל כל כהן שעבד מיושב עבודתו פסולה ואינו לוקה שאזהרה שלו אינה בלאו אלא בלשון עשה שנאמר לעמוד ולשרת ובכלל זה שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקרקע או בין ידיו ובין כלי שעובד בו ושלא יהא עובד אלא בימין:
מי שנהנה מן ההקדש בשוגג מביא קרבן מעילה כמו שיתבאר במקומו ואם במזיד הרי הוא באזהרה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וכו׳ ולוקה ואין בו דין מיתת שמים כלל:
עוד שנינו בברייתא בין אלה החייבים מיתה בידי שמים גם את מחוסר כפרה ששימש במקדש. ושואלים: מנלן [מנין לנו] שזהו עונשו? אמר רב הונא: שאמר קרא [הכתוב] בדין היולדת, שחייבת להביא קרבן כפרה ״וכפר עליה הכהן וטהרה״ (ויקרא יב, ח), ומן הלשון ״טהרה״ נלמד: מכלל [מכאן] שהיא טמאה במדה מסויימת עד שהיא מביאה קרבן. וכבר אמר מר [החכם]: טמא ששימש — דינו במיתה.
The baraita continues: And the punishment for a priest who has not yet brought an atonement offering to complete the purification process and who performs the Temple service is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive that this is his punishment? Rav Huna says: It is derived from a verse, as the verse states with regard to a woman after childbirth who is obligated to bring an atonement offering: “And the priest shall atone for her and she shall become purified” (Leviticus 12:8). He infers: As the verse states “shall become purified,” by inference, one concludes that until the priest sacrifices her atonement offering she is impure to a certain extent. And the Master says earlier in the baraita: An impure priest who performs the Temple service is punished with death at the hand of Heaven.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם מְנָלַן דִּכְתִיב {שמות ל׳:כ׳} בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמוּתוּ.:

The baraita continues: And the punishment for a priest whose hands and feet are not washed and who performed the Temple service is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: “Whenever they come to the Tent of Meeting, they shall wash with water that they shall not die” (Exodus 30:20).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וממשיכים ומבררים את מה ששנינו בברייתא שזה שלא רחוץ ידים ורגלים ועבד במקדש עונשו במיתה בידי שמים. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? ומשיבים: דכתיב כן נאמר] במפורש: ״בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו״ (שמות ל, כ).
The baraita continues: And the punishment for a priest whose hands and feet are not washed and who performed the Temple service is death at the hand of Heaven. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: “Whenever they come to the Tent of Meeting, they shall wash with water that they shall not die” (Exodus 30:20).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּשְׁתוּיֵי יַיִן דִּכְתִיב {ויקרא י׳:ט׳} יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳.:

The baraita continues: And the punishment for priests who performed the Temple service while intoxicated with wine is death at the hand of Heaven, as it is written: “Drink no wine nor strong drink, you and your sons with you, when you come into the Tent of Meeting, that you shall not die” (Leviticus 10:9).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שנינו בברייתא ששתויי יין שעבדו במקדש עונשם מיתה בידי שמים. ולשאלה מנין לנו דבר זה, מסבירים: דכתיב כן נאמר] במפורש: ״יין ושכר אל תשת אתה ובנך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו״ (ויקרא י, ט).
The baraita continues: And the punishment for priests who performed the Temple service while intoxicated with wine is death at the hand of Heaven, as it is written: “Drink no wine nor strong drink, you and your sons with you, when you come into the Tent of Meeting, that you shall not die” (Leviticus 10:9).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וּפְרוּעֵי רֹאשׁ דִּכְתִיב {יחזקאל מ״ד:כ׳} רֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ אִיתַּקַּשׁ פרוע רֹאשׁ לִשְׁתוּיֵי יַיִן מָה שְׁתוּיֵי יַיִן בְּמִיתָה אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ בְּמִיתָה.:

The baraita continues: And the punishment for priests who performed the Temple service with overgrown hair on their heads is death at the hand of Heaven, as it is written: “Neither shall they shave their heads nor allow their hair to grow long” (Ezekiel 44:20), and it is written thereafter: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner courtyard” (Ezekiel 44:21). One with overgrown hair on his head is juxtaposed to priests who are intoxicated with wine. Just as priests who are intoxicated with wine are punished with death at the hand of Heaven, so too priests with overgrown hair on their heads are punished with death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרועי ראש ששנינו בברייתא שאף הם אם עבדו במקדש עונשם מיתה בידי שמים, מנין שזהו דינם? — דכתיב כן נאמר] בכהנים: ״וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו״ (יחזקאל מד, כ), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית״ (שם כא)איתקש [הושווה] בכתוב מעמדו של פרוע ראש לשתויי יין, מה שתויי יין יודעים מן התורה שהם במיתה, אף פרועי ראש דינם במיתה.
The baraita continues: And the punishment for priests who performed the Temple service with overgrown hair on their heads is death at the hand of Heaven, as it is written: “Neither shall they shave their heads nor allow their hair to grow long” (Ezekiel 44:20), and it is written thereafter: “Neither shall any priest drink wine when they enter the inner courtyard” (Ezekiel 44:21). One with overgrown hair on his head is juxtaposed to priests who are intoxicated with wine. Just as priests who are intoxicated with wine are punished with death at the hand of Heaven, so too priests with overgrown hair on their heads are punished with death at the hand of Heaven.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֲבָל עָרֵל אוֹנֵן יוֹשֵׁב בְּאַזְהָרָה עָרֵל מְנָלַן אָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ עַד שֶׁבָּא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי וְלִמְּדָנוּ {יחזקאל מ״ד:ט׳} כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב

The baraita continues: But a priest who performs the Temple service while uncircumcised, or as an acute mourner on the day that one of his close relatives dies, or a priest who performs the Temple service while seated, is not punished with death at the hand of Heaven; rather, he is liable for violating a prohibition and his punishment is lashes. The Gemara asks: From where do we derive that it is prohibited for an uncircumcised priest to perform the Temple service? Rav Ḥisda says: This matter we did not learn from the Torah of Moses our teacher. It was not learned until Ezekiel, son of Buzi, the prophet, came and taught it to us, as it is stated: “No foreigner uncircumcised in heart
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן נכר – כהן מומר לעבודת כוכבים שהוא ערל לב ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים.
ערל מנא לן אמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו שכתב לא למדנו עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו כל בן נכר ערל לב זה ישראל מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים וערל בשר אע״פ שלא נתנכרו מעשיו כגון שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל מקדשי לשרתני ובסוף פרק [כה״ג] (כ״ב:) אמרינן דגמרא הוו גמירי להו לפרועי ראש וערל ואתא יחזקאל אסמכינהו אקרא. ואזהרה זו אין לוקין עליה דהא לאו כתיבא באורייתא:
עוד שנינו בברייתא: אבל כהן ערל, או אונן, או יושב בשעת עבודה — כל אלה אינם במיתה אלא באזהרה, ב״לא תעשה״, ועונשם מלקות. ושואלים: ערל מנלן [מנין לנו] שאסור לו לעבוד במקדש? אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, עד שבא יחזקאל בן בוזי הנביא ולמדנו, שנאמר: ״כל בן נכר ערל לב
The baraita continues: But a priest who performs the Temple service while uncircumcised, or as an acute mourner on the day that one of his close relatives dies, or a priest who performs the Temple service while seated, is not punished with death at the hand of Heaven; rather, he is liable for violating a prohibition and his punishment is lashes. The Gemara asks: From where do we derive that it is prohibited for an uncircumcised priest to perform the Temple service? Rav Ḥisda says: This matter we did not learn from the Torah of Moses our teacher. It was not learned until Ezekiel, son of Buzi, the prophet, came and taught it to us, as it is stated: “No foreigner uncircumcised in heart
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין פג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רש"י סנהדרין פג:, תוספות סנהדרין פג:, רמ"ה סנהדרין פג:, בית הבחירה למאירי סנהדרין פג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין פג:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין פג:, פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין פג:, אסופת מאמרים סנהדרין פג:

Sanhedrin 83b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Rashi Sanhedrin 83b, Tosafot Sanhedrin 83b, Ramah Sanhedrin 83b, Meiri Sanhedrin 83b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 83b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 83b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 83b, Collected Articles Sanhedrin 83b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144