(1) 
ת״ש תָּא שְׁמַע אאֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל אוֹ שָׁמַע וְהֵפֵר אוֹ שָׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם וְאִי אָמְרַתְּ גֵּירוּשִׁין כִּשְׁתִיקָה דָּמוּ לִיתְנֵי נָמֵי אוֹ שָׁמַע וְגֵירַשׁ מִדְּלָא תָּנֵי הָכִי ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ גֵּירוּשִׁין כַּהֲקָמָה דָּמוּ.
Come and hear a resolution of the dilemma from the following baraita: When did they say that if the husband died the authority to nullify a young woman’s vows reverts to the father? When the husband did not hear the vow; or he heard the vow and nullified it; or heard it, and was silent, and died on that day. And if you say that divorce is like silence, let the tanna of the baraita also teach with regard to the husband: Or he heard the vow and divorced her. From the fact that he did not teach this case, learn from the baraita that divorce is like ratification.
והיו סבורים להביאה מזו שאמרו אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל או שמע והפר או שמע ושתק ומת ביומו על הדרך שביארנוה למעלה ואם הגירושין כשתיקה ליתני נמי או שמע וגירש והשיבוה מסופה שאמרו אבל שמע וקיים או שמע ושתק ומת ביום של אחריו אין יכול להפר ואם הגירושין כהקמה היה לו לשנות גם כן שמע וגירש אלא מיהא ליכא למשמע מידי:
ואי אמרת גירושין כשתיקה דמו. כיון דקא חשיב כל הצדדין שיכול למצוא שנתרוקנה רשות לאב ליתני נמי או שמע וגירש:
הכא במאי עסיקינן בשלא שמע ארוס ראשון וכי בעי׳ אנן היכא דשמע דאיכא למימר מאחר דשמע ושתק וגירש מתוך שנאה ששונאה קיים לה בלבו וקיימא לן דאם קיים לה בלבו קיים. אי הכי מאי איריא דקתני ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפילו לאחר מאה ימים נמי הכי דיניה. ומכאן שמעינן דנערה המאורסה שנדרה שלא שמע לה אביה ולא בעלה ונתגרשה ונתארסה לאחרים אפילו אחר כמה שנים כששמע האב והארוס האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני הארוס הראשון שמת הואיל ולא שמע אותן וכן כתב הר״ם ז״ל פרק י״א.
גמרא רשות לאב כצ״ל:
רש״י בד״ה הב״ע כו׳ שגירשה ואהכי כצ״ל לה אפילו הד״א נמי אלא הד״א:
ברא״ש לה הס״ד המנין הס״ד ברישא הס״ד סיפא הס״ד ונשאה הס״ד:
בד״ה מהו כו׳ שמיעה כגון שירא כצ״ל למבעי הס״ד שמיעה הס״ד מידי הס״ד:
בד״ה אם כן כו׳ לכי שמע הוא דמפר לה כלומר לכשישמע תועיל כצ״ל:
ר״ן דמו הס״ד:
בד״ה ת״ש כו׳ דשמיעה דארוס כצ״ל מפר הס״ד:
תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר מן הברייתא: אימתי אמרו ״מת הבעל (הארוס) נתרוקנה רשות לאב״ — בזמן שלא שמע הבעל, או שמע והפר, או שמע ושתק ומת בו ביום. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שגירושין כשתיקה דמו [הם נחשבים], ליתני נמי [שישנה גם כן] ״או שמע וגירש״! מדלא תני הכי [מכיון שלא שנה כך] — שמע מינה [למד מכאן] כי גירושין כהקמה דמו [הם נחשבים], ושוב האב אינו יכול להפר.
Come and hear a resolution of the dilemma from the following baraita: When did they say that if the husband died the authority to nullify a young woman’s vows reverts to the father? When the husband did not hear the vow; or he heard the vow and nullified it; or heard it, and was silent, and died on that day. And if you say that divorce is like silence, let the tanna of the baraita also teach with regard to the husband: Or he heard the vow and divorced her. From the fact that he did not teach this case, learn from the baraita that divorce is like ratification.
הכל
(2) אֵימָא סֵיפָא באֲבָל אִם שָׁמַע וְקַיָּים אוֹ שָׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בְּיוֹם שֶׁל אַחֲרָיו אֵין יָכוֹל לְהָפֵר וְאִי אָמְרַתְּ גֵּירוּשִׁין כַּהֲקָמָה דָּמוּ לִיתְנֵי וְאִם שָׁמַע וְגֵירֵשׁ אֶלָּא מִדְּלָא קָתָנֵי הָכִי ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ גֵּירוּשִׁין כִּשְׁתִיקָה דָּמוּ.
The Gemara rejects the proof from the baraita: State the latter clause of the baraita: But if he heard it and ratified it; or he heard it, and was silent, and died on the following day, then the father cannot nullify the vow. But according to this clause, if you say that divorce is like ratification, let the tanna of the baraita also teach: And if he heard the vow and divorced her. Rather, from the fact that the baraita does not teach this, learn from the baraita that divorce is like silence.
The Gemara rejects the proof from the baraita: State the latter clause of the baraita: But if he heard it and ratified it; or he heard it, and was silent, and died on the following day, then the father cannot nullify the vow. But according to this clause, if you say that divorce is like ratification, let the tanna of the baraita also teach: And if he heard the vow and divorced her. Rather, from the fact that the baraita does not teach this, learn from the baraita that divorce is like silence.
ודוחים: אימא סיפא [אמור את סופה של הברייתא]: אבל אם שמע וקיים, או שמע ושתק ומת ביום של אחריו — אין יכול להפר. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שגירושין כהקמה דמו [הם נחשבים], ליתני [שישנה] גם ״ואם שמע וגירש״! אלא צריך אתה לומר להיפך, מדלא קתני הכי [מכיון שלא שנה כך] שמע מינה [למד מכאן] כי גירושין כשתיקה דמו [הם נחשבים]. ונמצא איפוא כי הדיוקים מן הרישא ומן הסיפא של הברייתא סותרים זה את זה.
The Gemara rejects the proof from the baraita: State the latter clause of the baraita: But if he heard it and ratified it; or he heard it, and was silent, and died on the following day, then the father cannot nullify the vow. But according to this clause, if you say that divorce is like ratification, let the tanna of the baraita also teach: And if he heard the vow and divorced her. Rather, from the fact that the baraita does not teach this, learn from the baraita that divorce is like silence.
הכל
(3) אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינֵּיהּ אִי רֵישָׁא דַּוְקָא נָסֵיב סֵיפָא מִשּׁוּם רֵישָׁא אִי סֵיפָא דַּוְקָא נָסֵיב רֵישָׁא מִשּׁוּם סֵיפָא.
Rather, one cannot learn anything from this baraita about the effect of divorce on her vows. The Gemara explains that the discrepancy between the two clauses is stylistic and can be explained either way: If the cases in the first clause are chosen precisely, allowing for the inference that divorce is like ratification, then one must say that the tanna formulates the last clause of the baraita as he does because of the first clause, i.e., in the same style, although it does not add anything. If the cases in the last clause are chosen precisely, allowing for the inference that divorce is like silence, then one must say that the tanna formulates the first clause of the baraita as he does because of the last clause, i.e., in the same style, although it does not add anything.
Rather, one cannot learn anything from this baraita about the effect of divorce on her vows. The Gemara explains that the discrepancy between the two clauses is stylistic and can be explained either way: If the cases in the first clause are chosen precisely, allowing for the inference that divorce is like ratification, then one must say that the tanna formulates the last clause of the baraita as he does because of the first clause, i.e., in the same style, although it does not add anything. If the cases in the last clause are chosen precisely, allowing for the inference that divorce is like silence, then one must say that the tanna formulates the first clause of the baraita as he does because of the last clause, i.e., in the same style, although it does not add anything.
אי רישא דוקא נסיב סיפא משום רישא – כלומר לא תקשה סיפא לרישא אע״ג דמרישא שמעינן דגירושין כהקמה דמו ובסיפא שמעינן דכשתיקה דמו לא קשיין אהדדי דאימא רישא דוקא דגירושין כי הקמה דמו והאי דלא תני סיפא שמע וגירשה משום דלא נסיב לה אלא משום רישא ותנא לא בעי לאוסופי מידי בסיפא טפי מרישא.
א״נ סיפא נמי דוקא – דגירושין כשתיקה דמו.
אלא מהא ליכא למשמע – דשמא רישא דווקא ושמא סיפא דווקא ולא קשי׳ רישא אסיפא דאי רישא דווקא דגירושין כהקמה ובדין הוא דליתני בסיפא שמע וגירשה, נסיב סיפא משום רישא, דברישא לא מצי למיתני ליה ואי סיפא דווקא דגירושין כשתיקה, ובדין הוא דברישא מצי למיתני שמע וגירש, משום סיפא לא נסיב לה לא תני לה ברישא.
וחזרו להביאה ממה שאמרו במשנתנו נדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואם הגירושין כהקמה הרי אין אב או ארוס מפר מה שקיים הארוס הראשון אלמא כשתיקה דמו והעמידוה בשלא שמע הא אם שמע שמא הגירושין כהקמה ואם תאמר וכשלא שמע מיהא מאי איריא בו ביום אפילו לכמה ימים כן אף הם פרשוה כשלא שמע ארוס אבל שמע האב ומשום אב הוא דנקט ביומו דהא ביומו הוא דמצי אב מיפר מכאן ואילך לא:
אי רישא דוקא. ומדלא תנא ושמע וגירש אלמא גירושין כהקמה והיה ראוי לשנותו בסיפא:
אלא דנסיב סיפא משום רישא. פירוש אינו שונה אלא דבר וחלופו שמע וקיים כנגד שמע והפר ומת ביום שלאחריו כנגד שמע ושתק ומת בו ביום אבל לא רצה לשנות דבר חדש דלא שייך כלל ברישא:
אי סיפא דוקא. וגירושין כשתיקה ומדלא תנייה היה ראוי לשנותו ברישא אלא דנסיב רישא משום סיפא:
אי רישא דוקא – דלא מצי למיתני גרושין משום דכהקמה דמו נסיב סיפא משום רישא דלא בעי למיתנא בסיפא גוונא חדתא אלא לאפוכינהו לגווני דרישא אי סיפא דוקא דלא מצי תני בסיפא גירושין משום דכשתיקה דמיין נסיב רישא משום סיפא דלא בעי למיתנא ברישא אלא גווני דמצי לאפוכי להו בסיפא.
בהר״ן ד״ה אי רישא כו׳ דמצי לאפוכי להו כו׳. תמוה לי הא א״נ מתני ברישא שמע ושתק וגרשה בו ביום הו״מ לאפוכי בסיפא שמע ושתק וגרשה למחר וכמו דקתני במיתה. וה׳ יאיר עיני:
אלא מהא ליכא למשמע מיניה [מברייתא זו אין אתה יכול לשמוע, ללמוד ממנה] בדרך הדיוק. אלא אי רישא דוקא [אם ראשה מדוייק] ומה שלא מנה גירושין בכלל הדינים מלמדנו שגירושין דינם כהקמה — צריך לומר כי נסיב סיפא [הביא את סופה] משום רישא [ראשה] באותו סגנון בדיוק, ומשום כך לא מנה בה את כל המקרים האפשריים. או יכול אתה לפרש להיפך; אי סיפא דוקא [אם סופה מדוייק] וממה שלא מנה גירושין משמע שגירושין דינם כשתיקה, יש לכן לומר כי נסיב רישא [הביא את ראשה] משום סיפא [סופה] באותו סגנון, ולא מנה את כל המקרים.
Rather, one cannot learn anything from this baraita about the effect of divorce on her vows. The Gemara explains that the discrepancy between the two clauses is stylistic and can be explained either way: If the cases in the first clause are chosen precisely, allowing for the inference that divorce is like ratification, then one must say that the tanna formulates the last clause of the baraita as he does because of the first clause, i.e., in the same style, although it does not add anything. If the cases in the last clause are chosen precisely, allowing for the inference that divorce is like silence, then one must say that the tanna formulates the first clause of the baraita as he does because of the last clause, i.e., in the same style, although it does not add anything.
הכל
(4) ת״ש תָּא שְׁמַע נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה וְנִתְגָּרְשָׁה וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם אֲפִילּוּ לְמֵאָה אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ גֵּירוּשִׁין כִּשְׁתִיקָה דָּמוּ דְּאִי כַּהֲקָמָה דָּמוּ מִי מָצֵי מֵיפַר אָרוּס אַחֲרוֹן נִידְרֵי דְּאוֹקֵים אָרוּס רִאשׁוֹן.
Come and hear a mishna (71a): If she took a vow while she was betrothed, and was divorced, and was betrothed again on the same day, even to one hundred men, her father and her final husband nullify her vows. Learn from this mishna that divorce is like silence, because if it were like ratification, could the final betrothed nullify vows that the first betrothed had already ratified?
Come and hear a mishna (71a): If she took a vow while she was betrothed, and was divorced, and was betrothed again on the same day, even to one hundred men, her father and her final husband nullify her vows. Learn from this mishna that divorce is like silence, because if it were like ratification, could the final betrothed nullify vows that the first betrothed had already ratified?
ת״ש נדרה והיא ארוסה ונתקדשה בו ביום – וס״ד מדנקט בו ביום מיירי ששמע בעל וכשגירשה הרי קיים, אי גירושין כהקמה.
תא שמע נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום כול׳ עד הכא במאי עסיקינן בשלא שמע ארוס – מכלל דקא סלקא דעתך אף על גב דשמע ארוס אלמא ארוס שיני מיפר אף על גב דשמע בהן ארוס ראשון דעד כאן לא שקלינן וטרינן אלא משום גירושין אי הוו כהקמה ומשום הכי דחי בשלא שמע הא אי לאו גירושין כגון שמת אף על גב דשמע בהן ארוס ראשון ולא הספיק להפר עד שמת ונתארסה בו ביום אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה והאי דאמרן לעיל בבריתא ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום כול׳ לאו למימר דאי שמע אין הארוס האחרון מיפר דאם כן הוה לפלוגי בפירוש אלא רבותא נקט לא מיבעיא אם שמע שראוי להפר ארוס ראשון ולא הספיק להפר שמפר ארוס האחרון אלא אפילו לא שמע שלא היה ראוי להפר מפר ארוס אחרון ומה שכתבתי במהדורא קמא אינו כלום.
אלמא גרושין כשתיקה דמו. דס״ד מדנקט בו ביום דאיירי בששמע הארוס ומשני בלא שמע ארוס והאי דנקט בו ביום משום אב נקטיה דאי עבר יום שמיעה של אב לא מצי למתני אביה ובעלה מפירין נדריה:
ת״ש נדרה והיא ארוסה וכו׳ ש״מ גרושין כשתיקה דמיין – דכיון דקתני בו ביום על כרחין בדאיכא שמיעה עסקינן וקס״ד דשמיעה דארוס היא ולהכי תנא בו ביום לאשמועינן דגרושין כשתיקה דמיין דאי שמיעה דאב היא מאי רבותא כי קתני בו ביום.
ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו נדרה והיא ארוסה, ונתגרשה ונתארסה בו ביום, אפילו למאה — אביה ובעלה (ארוסה) האחרון מפירין נדריה. שמע מינה [למד מכאן] כי גירושין כשתיקה דמו [הם נחשבים]. דאי [שאם] כהקמה דמו [הם נחשבים] מי מצי מיפר [האם יכול להפר] ארוס אחרון נידרי דאוקים [נדרים שהקים כבר] הארוס ראשון?
Come and hear a mishna (71a): If she took a vow while she was betrothed, and was divorced, and was betrothed again on the same day, even to one hundred men, her father and her final husband nullify her vows. Learn from this mishna that divorce is like silence, because if it were like ratification, could the final betrothed nullify vows that the first betrothed had already ratified?
הכל
(5) הב״ע הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן גבְּשֶׁלֹּא שָׁמַע אָרוּס רִאשׁוֹן אִי הָכִי מַאי אִירְיָא בּוֹ בַּיּוֹם אֲפִילּוּ לְאַחַר מֵאָה יָמִים נָמֵי.
The Gemara rejects this proof: With what are we dealing here? We are dealing with a case in which the first betrothed man did not hear the vow, and for that reason his divorcing her does not constitute ratification. The Gemara then asks: If so, why mention specifically that the divorce occurred on that day? The same would hold true even after one hundred days as well. Since the first husband never heard the vow, the final husband can nullify it on whichever day he hears it.
The Gemara rejects this proof: With what are we dealing here? We are dealing with a case in which the first betrothed man did not hear the vow, and for that reason his divorcing her does not constitute ratification. The Gemara then asks: If so, why mention specifically that the divorce occurred on that day? The same would hold true even after one hundred days as well. Since the first husband never heard the vow, the final husband can nullify it on whichever day he hears it.
הכא במאי עסקינן בשלא שמע ארום ראשון – קודם שגירשה ואהכי מצי מיפר ארוס אחרון הא לאו הכי לא דגירושין כי הקמה דמו.
מאי איריא – אי נתארסה לאחר בו ביום דמצי למיפר לה.
אפילו לאחר מאה ימים נמי – אם נתארסה לאחר ליהוי ארוס אחרון מיפר הואיל ולא נראו לארוס ראשון.
(5-6) אי הכי מאי איריא בו ביום אפילו למאה ימים נמי בשלא שמע ארוס ושמע אב – קשיא לי לידוק מדשמואל דאמר גבי הא מתניתין, מנא הני מילי דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון, דאלמא קבלה שמואל דהא מתניתין כששמע ארוס הוא, ואפילו הכי ארוס אחרון מפר, ושמואל לגבי מתניתין קאמר דקתני ארוסה שנתגרשה בו ביום מפר אלמא גרושין כשתיקה. ויש לומר דאין הכי נמי דאיכא למיפשט מדשמואל, אלא דבעי למידק ממתניתין או ממתניתא, וכההוא דבריש פרק אין בין המודר, דאיבעי להו הני כהני שלוחי דרחמנא אינון או שלוחי דידן אינון, ושקלינן וטרינן עלה למילפה ממתניתין וממתניתא ולא איפשיטא בההיא שמעתא, ואף על גב דאיכא למיפשט מדרב הונא דאמר בפרק קמא דקדושין (קידושין כג:) דשלוחי דרחמנא אינון, דמאי איריא דמי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי ושלוחי דידן עבדי, וטעמא דלא פשטוה במכלתין מדרב הונא, משום דאינהו בעי אי איכא למיפשטא ממתניתין או ממתניתא, ודכותה הא דהכא, ולפום מאי דכתיבנא קיימא לן לענין פסק הלכה דגירושין כשתיקה מדשמואל, ולא כן פסק הרמב״ם [הפלאה הלכות נדרים פרק י״א הלכה י״ז] וכן בפסקי הרמב״ן דבעיין לא איפשיטא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן.
ודוחים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] במקרה שלא שמע הארוס הראשון את נדרה. ושואלים: אי הכי [אם כך] מאי איריא [מה שייך], מדוע שנה דווקא שאירע הדבר בו ביום? אפילו לאחר מאה ימים נמי [גם כן] יכול הארוס האחרון להפר. שכיון שלא שמע הארוס ביום שנדרה יכול להפר בכל זמן ששומע!
The Gemara rejects this proof: With what are we dealing here? We are dealing with a case in which the first betrothed man did not hear the vow, and for that reason his divorcing her does not constitute ratification. The Gemara then asks: If so, why mention specifically that the divorce occurred on that day? The same would hold true even after one hundred days as well. Since the first husband never heard the vow, the final husband can nullify it on whichever day he hears it.
הכל
(6) כְּשֶׁלֹּא שָׁמַע אָרוּס וְשָׁמַע הָאָב דדְּבוֹ בַּיּוֹם הוּא דְּמָצֵי מֵיפַר אֲבָל מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא מָצֵי מֵיפַר.
The Gemara answers: It is referring to a situation in which the betrothed man did not hear the vow but the father heard it. As in that case, it is only on the same day that he can nullify the vow, but he cannot nullify it from this point forward. Once her father has already heard the vow, her betrothed cannot nullify it on a different day. Therefore, one cannot infer from the mishna that divorce is like silence.
The Gemara answers: It is referring to a situation in which the betrothed man did not hear the vow but the father heard it. As in that case, it is only on the same day that he can nullify the vow, but he cannot nullify it from this point forward. Once her father has already heard the vow, her betrothed cannot nullify it on a different day. Therefore, one cannot infer from the mishna that divorce is like silence.
אין הכי נמי אלא הב״ע בשלא שמע ארוס ראשון אבל שמע האב – והואיל דבו ביום שמע צריך להפר בו ביום כדכתיב ביום שמעו.
וחזרו להביאה ממה שאמרו בפרק אחרון נדרה בו ביום וגרשה והחזירה בו ביום אין יכול להפר אלמא גירושין כהקמה ופרשוה בנשואה ויש כאן מקום עיון דקא ארי לה מאי קא ארי לה דהא ודאי בנשואה איירי דהא קתני עלה זה הכלל כל שיצאתה שעה אחת לרשות עצמה אינו יכול להפר פרשו בתוספות דמכל מקום היה המקשה סבור שלא תהא כאן דין הפרה בקודמין הואיל ותחתיו נדרה אע״פ שנתגרשה אלא שיהא הטעם משום דגירושין כהקמה ומאחר שבנשואה גירושין כהקמה אף בארוסה כן ותירץ דהתם בנשואה כדקתני עלה זה הכלל וכו׳ ולאו משום דגירושין כהקמה אלא משום דאין הבעל מיפר בקודמין אף בנדרים שנדרה תחתיו משנשאת לו ואף כשנאמר שהגירושין כשתיקה אינו יכול להפר אבל בארוס שמפר בקודמין עדין צריכין אנו למודעי אם גירושין כהקמה אם לאו:
ורוב פוסקים כתבו בה שמאחר שלא הובררה מחמירין בה ואינו מפר ומכל מקום הדעת מכרעת שיהו כשתיקה וכן שהתירוצין כולהו תריצי ומעלי נינהו וכדי לסמוך עליהן ועוד שהרי יש להוכיח כן ממה ששאלו למעלה מנלן דארוס אחרון מפר בנדרים שנראו לארוס ראשון אלמא פשיטא ליה דמתניתין כששמע ארוס ואפילו הכי ארוס אחרון מפר אלמא גירושין כשתיקה ושמא תאמר ליפשטה מיהא פירשו בתוספות דמתניתין לאו בהדיא קתני בה דבנדרים שנראו לארוס איירי אלא דדייק לה מדקתני בו ביום דאי לאו בששמע למה לי בו ביום והיה יכול לדחותה בשלא שמע ארוס ושמע אב ומכל מקום בעל התלמוד מפרשה בהדיא בשמע ארוס עד שהוא שואל מנלן ואי נמי שמואל גופיה הוא דקא בעי מנא הני מילי דקבלה למתניתין הכי אלא דהאי דקא בעי לה בעא לאיתויי ממשנה או ברייתא וכן עיקר:
ודחינן בשלא שמע ארוס ושמע אב – ומשום שמיעה דאב הוא דקתני בו ביום ולאו לאשמועינן רבותא אלא דינא הכי הוא דכיון דאיכא שמיעה דאב דוקא בו ביום אבל למחר וליומא אחרינא לא.
ומשיבים: מדובר שם כשלא שמע ארוס ושמע האב, ובמקרה כזה בו ביום הוא דמצי מיפר [שיכול להפר], אבל מכאן ואילך לא מצי מיפר [אינו יכול להפר], שהרי כבר נשמע הנדר לאב, והארוס אינו יכול להפר ביום אחר. ומשום כך אין ללמוד מכאן שגירושין דינם כשתיקה.
The Gemara answers: It is referring to a situation in which the betrothed man did not hear the vow but the father heard it. As in that case, it is only on the same day that he can nullify the vow, but he cannot nullify it from this point forward. Once her father has already heard the vow, her betrothed cannot nullify it on a different day. Therefore, one cannot infer from the mishna that divorce is like silence.
הכל
(7) תָּא שְׁמַע נָדְרָה בּוֹ בַּיּוֹם גֵּירְשָׁהּ וְהֶחְזִירָהּ בּוֹ בַּיּוֹם אֵין יָכוֹל לְהָפֵר שְׁמַע מִינַּהּ גֵּירוּשִׁין כַּהֲקָמָה דָּמוּ.
Come and hear a resolution of the dilemma from a mishna (89a): If she took a vow on that day, and he divorced her and remarried her on the same day, he cannot nullify her vow. Learn from the mishna that divorce is like ratification.
Come and hear a resolution of the dilemma from a mishna (89a): If she took a vow on that day, and he divorced her and remarried her on the same day, he cannot nullify her vow. Learn from the mishna that divorce is like ratification.
ת״ש נדרה בו ביום וכו׳ – וקס״ד דבארוסה עסקינן וקתני אין יכול להפר אלמא גרושין כהקמה דמיין והלכך על כרחך מתניתין דקתני בו ביום בשלא שמע ארוס ראשון ושמע אב עסקינן דאי שמע ארוס כיון שגרשה אפילו נתארסה בו ביום לא מצי מיפר.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: נדרה בו ביום, גירשה והחזירה בו ביום — אין יכול להפר. שמע מינה [למד מכאן] כי גירושין כהקמה דמו [הם נחשבים].
Come and hear a resolution of the dilemma from a mishna (89a): If she took a vow on that day, and he divorced her and remarried her on the same day, he cannot nullify her vow. Learn from the mishna that divorce is like ratification.
הכל
(8) אָמְרִי הָכָא בִּנְשׂוּאָה עָסְקִינַן וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּאֵין יָכוֹל לְהָפֵר מִשּׁוּם דְּאֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין.:
The Gemara rejects this proof: Say that here, i.e., in the mishna cited, we are dealing with a married woman, and that is the reason that he cannot nullify the vow. It is not because it has been ratified by divorce but because the husband cannot nullify his wife’s vows that precede their marriage. The dilemma remains unresolved.
The Gemara rejects this proof: Say that here, i.e., in the mishna cited, we are dealing with a married woman, and that is the reason that he cannot nullify the vow. It is not because it has been ratified by divorce but because the husband cannot nullify his wife’s vows that precede their marriage. The dilemma remains unresolved.
הכא בנשואה עסקינן – הא דקתני גירשה והחזירה כגון שנשאת ונדרה וגירשה ביום ששמע והחזירה בו ביום דעכשיו יצאה שעה אחת לרשות עצמה ואע״פ שהחזירה נעשית כנשואה לאחר דלא מצי מיפר דעכשיו הן קודמין כדתנן (לעיל דף ע ז.) זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה מפירין נדריה הא יצאה לרשות עצמה אין מפירין משום דאין הבעל מיפר בקודמין.
אמרי הכא בנשואה עסקינן – לעולם אימא לך דגרושין כשתיקה דמיין והכא היינו טעמא משום דבנשואה עסקינן או בתחילה או בסוף ומש״ה לא מצי מיפר דאין הבעל מיפר בקודמין הלכך אי ארוסה בתחלה ונשואה בסוף היא לא מצי מיפר דאין הבעל מיפר בקודמין ואי נשואה בתחלה וארוסה בסוף היא נמי לא מצי מיפר דכיון שנשאת פקע ליה אב וארוס אינו יכול להפר אלא בשותפות ונקט ליה לטעמא דאין הבעל מיפר בקודמין משום דהיינו טעמא מחמת שנסתלק לו אב דאי לאו הכי בעל גרע מארוס בתמיה: ולענין הלכה כתב הרמב״ן ז״ל כיון דבעיין לא אפשיטא נקטינן לחומרא דגרושין כהקמה דמו והיכא דנדרה ושמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה לא מצי מיפר לה אבל הרשב״א ז״ל כתב דנהי דבעיין לא איפשיטא מהנך מתנייתא דמייתי׳ עלה אפשיטא לה ממימריה דשמואל דאמר לעיל (נדרים דף עא.) מנא ה״מ דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לראשון דאלמא קבלה מרביה דכי תנן במתני׳ בו ביום משום שמיעת ארוס נקט ליה ולא משום שמיעת אב וכיון דשמואל אמר הכי לא שבקינן מאי דפשיטא ליה לשמואל משום מאי דאסתפקא להו בגמרא וכי תימא א״כ מ״ט לא [פשטינן] בעיין ממימריה דשמואל איכא למימר דממתני׳ או ממתניתא בעו למפשטה ולא ממימרא דאמוראי ודכוותה הא דבעיא לן לעיל בפ׳ אין בין המודר (נדרים דף לה:) הני כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דשמיא ולא איפשיטא התם אע״ג דהוה ליה למפשטה ממימריה דרב המנונא דאמר בפ״ק דקדושין (דף כג:) דשלוחי דשמיא הוו משום דממתני׳ או ממתניתא הוה בעי למפשטה ולא ממימרא דאמוראה והא נמי דכוותה.
הכא בנשואה עסיקינן. יש מפרשים דכשהיא ארוסה וגירשה בו ביום והחזירה והכניסה לחופה והיינו טעמא דאין הבעל מפר בקודמין. ונכון הוא יותר לפרש שכשנדרה היתה נשואה וגרשה והחזירה בו ביום והכל היה ביום אחד וקרי ליה קודמין לפי שהיתה ברשות עצמה בין שעת הנדר ובין שעת ההפרה. וכן כתב הר״ם ז״ל פרק י״א. הרי״ץ ז״ל.
בד״ה ולענין כו׳ ממימרי׳ דשמואל כו׳ ולי נראה דלאו ראיה ממימרי׳ דשמואל דלא נחית למימר אלא דארוס אחרון מפר אף בנראו לראשון ואיכא לאוקמי במת הארוס ראשון אבל בגרושה מצי שמואל נמי סבר דלא מצי מפר ומשום דגירושין כהקמה תדע דהא מייתינן לעיל ת״כ מברייתא לשמואל ולא מייתינן לה הכא אהך האבעיא וה״ט משום דהך ברייתא בארוס ראשון איירי אבל בגירש מצי למימר דלא מפר משום דגירושין כהקמה ובהא ניחא מה שהקשה הר״ן לעיל אמאי לא אייתי ראיה לשמואל ממתניתין. דבגוונא דמתניתין דאיירי בגירש לא נחית שמואל למימר דאף בנראו לראשון דמצי אחרון להפר משום דאפשר דגירושין כהקמה הוא והיינו אבעיא דהכא וק״ל:
בא״ד לא פשיט כצ״ל:
בא״ד ולא ממימרא כצ״ל:
גמ׳. דאין הבעל מיפר בקודמין. ואע״פ שבנשואין גירושין ונשואין נדרה על דעת בעלה (עיין נדה מו:) עכ״ז אין הבעל מפר בקודמין כי בכל אופן אין לו זכות הפרה בנשואין להפר נדרים שמלפני הנשואין.
ודוחים, אמרי [אומרים]: הכא [כאן] באשה נשואה עסקינן [עוסקים אנו], והיינו טעמא [וזהו הטעם] שאין יכול להפר, לא משום שהוקם הנדר על ידי הגירושין, אלא משום שאין הבעל מיפר בקודמין (בנדרים שקדמו לנישואיו) ולכן אינו יכול להפר אף נדר שנדרה בזמן נישואיו הראשונים עימה. ובסיכומו של דבר לא נמצא פתרון לשאלה.
The Gemara rejects this proof: Say that here, i.e., in the mishna cited, we are dealing with a married woman, and that is the reason that he cannot nullify the vow. It is not because it has been ratified by divorce but because the husband cannot nullify his wife’s vows that precede their marriage. The dilemma remains unresolved.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים עב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים עב. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים עב., תוספות נדרים עב., תוספות רי"ד נדרים עב., רשב"א נדרים עב. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים עב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים עב., ר"ן נדרים עב. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים עב., מהרש"א חידושי הלכות נדרים עב., גליון הש"ס לרע"א נדרים עב., רשימות שיעורים לגרי"ד נדרים עב. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ נדרים עב., אסופת מאמרים נדרים עב.
Nedarim 72a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 72a, Attributed to Rashi Nedarim 72a, Tosafot Nedarim 72a, Tosefot Rid Nedarim 72a, Rashba Nedarim 72a, Meiri Nedarim 72a, Peirush HaRosh Nedarim 72a, Ran Nedarim 72a, Shitah Mekubetzet Nedarim 72a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 72a, Gilyon HaShas Nedarim 72a, Reshimot Shiurim Nedarim 72a, Steinsaltz Commentary Nedarim 72a, Collected Articles Nedarim 72a