אבל אמר מודרני הימך לחוד – דלא אמר שאני אוכל לך.
שניהן אסורין – דכיון דאמר שאני אוכל לך משמע דאסר נפשיה בלבד שאינו אוכל מחבירו אבל כי אמר מודרני הימך סתם משמע דמדיר נמי חבריה מיניה מכל וכל.
(1) 
אֲבָל אָמַר מוּדְּרַנִי הֵימָךְ לְחוֹדֵיהּ שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין כִּי הָא דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי חֲנִינָא מוּדְּרַנִי הֵימָךְ שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין.
אֲבָל אָמַר מוּדְּרַנִי הֵימָךְ לְחוֹדֵיהּ שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין כִּי הָא דְּאָמַר However, if he said only: I am avowed from you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. This is like that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: If one says: I am avowed from you, they are both prohibited.
אבל מודרני ממך לחודיה שניהם אסורין. דמשמע מודרני ממך מליהנות לך וגם הנאתי מודרת לך שלא תהנה ממני א״נ בדלני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך. והא דקתני בברייתא מודרני ממך ה״ז אסור ולא קתני הרי אלו אסורין אגב דבעי למתני בסיפא שאני אוכל לך כו׳ ה״ז אסור והוי מצי לאקשויי כדפריך לק׳ א״ה לימא שמואל ואם אמר מודרני ממך לחודיה שניהם אסורין כיון דלהחמיר בא שמואל אלא דשפיר פריך ליה ממתניתין כדלקמן:
דאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא מודרני הימך שניהן אסורין – נראה בעיני דה״ט משום דמשמע מודר אני ונכסי ממך ומנכסיך הילכך כיון דבכלל אני הוו נכסים על כרחיך חבירו נמי אסור בו דאי לא נכסים לאו בני אתהנויי מחבירו נינהו.
(ד:) וקא משמע לן כהדא דאמר ר׳ יוסי בר חנינא מודרני הימך שניהם אסורים. כך היא גירסת הספרים וכן נראה גירסת רש״י ז״ל. ופירוש אלו הקושיות שהקשה לר׳ חנינא כי עלה בדעת המקשה כי לשונות אלו שוין הן ואם מודרני הימך משמע לשניהם כן היה לנו לומר בהריני עליך חרם או את עלי חרם וחזינן בהדיא דלא אסר אלא לאחד מהן. ולבסוף חזר מדבריו ואמר דהכי איתמר מודרני לבד שניהם אסורים אבל היכא דפריש ואמר הימך הוא אסור וחבירו מותר. והקשה והא מתניתין הימך תנן ושמואל דאתא לפרש ואמר דמודרני הימך לא הוי פרט אלא אם כן אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך. ואם כדברי ר׳ חנינא יקשה מתניתין דהריני עליך חרם לשמואל. ותירץ דעיקר מילתיה דשמואל הכי איתמר דהיכא דאמר מודרני הימך אסור הוא בשל חבירו בכל הנאות שבעולם עד שיפרש ויאמר מענין אכילה או טעמא. והקשה לו אי הכי לימא שמואל ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך שאני טועם לך אינו אסור אלא באכילה. ולאחר מכן חזר בו ואמר שלא נאמר מילתיה דשמואל כך אלא כך לאשמועינן דלא מהני מודרני הימך לחוד לענין איסור הנאות כלל עד שיפרט ההנאות ההם. והשתא לפי זאת הגירסא לא קשה לי כי הוא לא הביא דברי ר׳ יוסי בר חנינא אלא אגב גררא שאמר ששמואל השמיענו בפירוש שפירוש המשנה כדברי ר׳ יוסי בר חנינא ואיך שייך להקשות לר׳ יוסי בר חנינא אלא אם כן אמר גופא אמר ר׳ יוסי בר חנינא. ועוד מה הקשה לר׳ יוסי בר חנינא אוקמתא דשמואל והא גברא אגברא הוא. ועוד אכתי לא אסקינן מילתיה דשמואל ולא עמדנו על סוף דעתו ועושה משא ומתן באמצע. ועוד דבהאי קושיא בתרייתא הוה ליה לאקשויי הכי ואם אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך לחוד אינו אסור אלא באכילה.
ומדברי הרמב״ם נראה שהוא גורס זאת הגרסא שהרי לא הביא פרק ה׳ דנדרים האי במה דברים אמורים דהכא. ויש גרסאות אחרות דנראה מהן דכל הקושיות האלו מקשינן לשמואל ותירץ הכי נמי קאמר במה דברים אמורים במפרש אבל בסתם נעשה כמי שאמר לו אני עליך ואת עלי ושניהם אסורים. ולקמן פרק השותפין לא מייתי ליה. ואחר כך מלתיה דר׳ יוסי בר חנינא הביאו בגמרא לדקדק ממנה ומילתא באפי נפשה היא. וגם בזו יש לי תימא איך אמרנו דשמואל סבירא ליה כר׳ יוסי בר חנינא דאמר מודרני הימך שניהם אסורים והא מילתיה דר׳ יוסי בר חנינא לפי המסקנא לא מתוקמא הכי. ועוד איך יבואו דברי ר׳ יוסי בר חנינא באמצע דברי שמואל דאכתי לא קיימינן אדעתיה דשמואל כדאקשינן לגרסא הראשונה. וכן יקשה לקושיתא בתרייתא דשמעתין מה שהקשיתי לעיל. וצריך עיון בזאת השמעתא. הרי״ץ ז״ל.
וזה לשון הריטב״א ז״ל: תנן הריני עליך חרם המודר אסור אבל המדיר לא וקשיא לשמואל ולר׳ יוסי דמשמע להו מודרני ממך אתרוייהו הכא נמי נימא הריני עליך חרם דמשמע הכי הריני על ממונך חרם ומדיר נמי ליתסר. ופרקינן התם כגון דפריש ואמר ואת עלי לא. ואקשינן תו תנן הרי את עלי חרם המדיר אסור אבל המודר לא. פירוש ואמאי נימא הכי קאמר הרי אתה על ממוני חרם ויהא אסור גם המודר בנכסי המדיר. ופרקינן כגון דאמר הרי את עלי חרם ואנא עלך לא ומשום הכי מותר המודר. ואקשינן אבל סתמא מאי שניהם אסורים והא מדקתני סיפא הריני עליך ואת עלי שניהם אסורים מכלל דרישא דהיינו הריני עליך חרם או הרי את עלי לא כלומר אין שניהם אסורין אלא המדיר או המודר וקשיא לשמואל ולר׳ יוסי בר חנינא. ומפרקינן אלא דר׳ יוסי בר חנינא לקולא אתמר ודשמואל כדקיימא קיימא דטעמא דאמר שאני אוכל לך הוא דהוא אסור וחבירו מותר אבל אמר מודרני ממך שניהם אסורין. ודר׳ יוסי הכי איתמר אמר ר׳ יוסי בר חנינא מודרני לך שניהם אסורים אבל מודרני ממך הוא אסור וחבירו מותר. פירוש וקא משמע לן ר׳ יוסי דמודרני ממך לא משמע מודר ממוני ממך ושיהיו שניהם אסורין המדיר והמודר אלא הוא בלבד אסור וחבירו מותר. ומהשתא לא קשיא מתניתין דהריני עליך חרם לר׳ יוסי אבל קשיא לשמואל דהא אמרן דשמואל כדקיימא קיימא. והיינו דאקשינן והא מתניתין מודרני ממך תנן. ואמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך טעמא דאמר שאני אוכל לך הוא דהוי אסור וחבירו מותר אבל מודרני ממך שניהם אסורים. כלומר ומהשתא קשיא מתניתין דהריני עליך חרם לשמואל כי היכי דהוה קשיא לר׳ יוסי דמעיקרא פריך ממתניתין לר׳ יוסי ושני והשתא לשמואל. עד כאן.
(ה.) תנן האומר לחבירו הריני עליך חרם המודר אסור. חבירו שהיה מדבר עמו אסור לאכול משלו מפני שעושה את שלו כחרם וכהקדש אצל חבירו. מודר הוא דאסור לאכול משל זה אבל מדיר אינו אסור לאכול משל חברו. אלמא לא אמרינן דעשה זה את ממון חבירו כחרם וכהקדש אצל עצמו וקשיא לר׳ יוסי בר חנינא דאמר גבי מודרני הימך דשניהם אסורים ומדיר נמי אסור דהריני עליך חרם ומודרני אני ממך חדא נינהו. ומשני הא דאמרינן הכא דמודר אסור אבל מדיר לא כגון דפריש ואמר הריני עליך חרם ואת עלי לא שלא אהא אני אסור בשלך (אבל הכא דאמר הריני עליך חרם). ותו פרכינן והתנן האומר לחבירו הרי את עלי חרם שיהא שלך אסור כחרם וכהקדש הנודר אסור מפני שהוא אסר נפשו בשל חבירו אבל חבירו אינו אסור בשלו. אלמא אף על גב דאמר סתמא נמי לא אמרינן שניהם אסורין וגבי מודרני הימך אמאי אמר שניהם אסורין. ומשני התם משום הכי מודר מותר בדפריש ואמר ואנא עלך לא אבל אני לא אהא אסור עליך. אבל היכא דאמר סתמא לעולם אימא לך דשניהם אסורים כדר׳ יוסי בר חנינא. וקא דייק תלמודא (אבל היכא דאמר סתמא לעולם אימא לך דשניהם אסורים כדר׳ יוסי בר חנינא אמר הריני עליך חרם דלא פריש טפי.) והא מדקאמר סיפא דהיכא דפריש שניהם אסורין מכלל דהא דקתני רישא מותרין בדמדיר סתמא עסקינן דאי בסתמא שניהם אסורין ליתני סתמא וכל שכן הדין. ופרכינן והא מתניתין הימך תנן דאמר סתמא ואפילו הכי אוקימנא למילתיה דשמואל דאתי לפרושי למתניתין דהכי קאמר בכולן עד שיאמר אבל מודרני הימך שניהם אסורין אף על גב דאמר סתמא. והשתא קשיא מתניתין דהריני עליך חרם לשמואל דקתני דאין שניהם אסורין עד שיפרש. אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר. כלומר הכי מתרצינן לה לשמואל ולא כדקא סלקא דעתין מעיקרא. בכולן בין שאמר מודרני ממך בין שאמר מופרשני ממך בין שאמר מרוחקני ממך טעמא דסיים בה ואמר שאני אוכל לך בסיפא או שאני טועם לך התם הוא דאין אסור אלא באכילה משום דשאוכל לך קאמר. אבל מוררני ממך אסור בשל חבירו אפילו ליהנות ממנו אבל חבירו מותר בשלו אף לענין אכילה. אי הכי לימא שמואל הכי. אי הכי דמוקמת לטעמיה דשמואל בהכי דכיון דבלא איתמר מילתיה דשמואל הוה שמעינן דאסור דקתני במתניתין אכולהו קאי בין אמר מודרני ממך לחוד בין אמר שאני אוכל לך לחוד ומשמע נמי אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. הכי הוה ליה לשמואל למימר ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך שאני טועם לך אינו אסור אלא באכילה. כלומר טעמא דקתני מתניתין אסור דמשמע אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה דאמר מודרני הימך לחוד. אבל אמר ושאני אוכל ושאני טועם לך לחוד והוא הדין אי פתח במודרני הימך וסיים בשאני אוכל לך או בשאני טועם לך התם הוא דאינו אסור אלא באכילה. (משמע) דהשתא כי אמר שמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך הוא דאין אסור אלא באכילה משמע דאסור דקתני במתניתין באיסור אכילה מיירי והא ליכא למימר הכי דעל כרחך כיון דקתני אסור סתמא אחד איסור אכילה - משום דביה עסקינן - ואחד איסור הנאה. ולעיל דמוקמינן לטעמיה לשמואל כדר׳ יוסי בר חנינא היינו טעמא דלא פרכינן כי האי גוונא משום דמתניתין נמי דייקא כותיה דמדקתני אסור ולא קתני אסורין שמע מינה הוא אסור וחבירו מותר. אבל הכא לא דייקא מתניתין כוותיה כרפרישנא. הג״ה. לשון קצר: הא מודרני ממך גרידא אסור בהנאה ואסור דמתניתין קאי אתרוייהו למודרני בהנאה ולשאני אוכל באכילה. אי הכי דשמואל להחמיר בא ולאמר דמודרני אסור אפילו בהנאה לימא הכי ואי לא אמר וכו׳. דמדקאמר עד שיאמר וקאי אאיסור דמתניתין משמע דלהקל בא. אלא אי אתמר הכי איתמר ולהקל בא כו׳ כדמפרש ואזיל. אלא הכי איתמר כלומר אלא לעולם טעמא דמילתיה דשמואל כדקא סלקא דעתין מעיקרא והכי קאמר טעמא דאמר בכולן וכו׳ בין מודרני בין מופרשני בין מרוחקני אינו אסור לא באכילה ולא בשתיה ולא בהנאה עד שיפרש מאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך. ומאי טעמא לא איתסר משום דהאי דקאמר מודרני ממך דילמא הכי קאמר מודרני הימך שלא אהא מספר עמך. והיכא דאמר מופרשני ממך נמי איכא למימר דהכי קאמר מופרשני הימך שלא אהא נושא ונותן עמך. וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי היכא דאמר לנו שלא הדיר עצמו מאכילה ושתיה מהימנינן ליה. והאי דקתני לעיל בברייתא מודרני הימך מופרשני הימך מרוחקני הימך אסור הכי קאמר אסור לספר עמו ולישא וליתן עמו ולישב בארבע אמות שלו. כ״ש.
ואית ספרים דכתיב בהו לימא שמואל הכי ואי לא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור בהנאה. והכי מסתברא לישנא דתלמודא (אלא). ומדקאמר עד שיאמר משמע להחמיר קאתי והכי קאמר בכולן אינו אסור עד שיאמר שאני אוכל לך. וכי שנינן לעיל לשמואל אבל אמר מודרני הימך לחודיה שניהן אסורין הוה ליה למיפרך נמי דהוה ליה לשמואל למימר (שמואל) הכי ואי לא אמר אלא שאני אוכל לך לחודיה אין שניהן אסורין אלא הוא אסור וחבירו מותר. דעד שיאמר משמע לחומרא דשניהם אסורין. והאי דלא מקשי הכי משום דפריך אחריתי הריני עליך חרם כו׳. אלא מאי מילתיה דשמואל איתא כמשמעותא ולהחמיר א״ה אולי צ״ל ולהקל הוא בא במודרני הימך לא משמע איסור (הנאה) אכילה. שיטה.
אבל אם אמר ״מודרני הימך״ לחודיה [לבדו] — שניהן אסורין, שלשון זו אינה מבחינה אם הוא רוצה להדיר את עצמו מליהנות מחבירו, או רוצה להדיר את חבירו שייאסר ליהנות ממנו. כי הא [כמו זו] שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: האומר ״מודרני הימך״ — שניהן אסורין.
However, if he said only: I am avowed from you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. This is like that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: If one says: I am avowed from you, they are both prohibited.
הכל
(2) תְּנַן הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם הַמּוּדָּר אָסוּר אֲבָל מַדִּיר לָא כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ וְאַתְּ עֲלַי לָא.
The Gemara asks: We learned in a mishna (47b) that if one says to another: I am hereby to you like an item dedicated to the Temple, the one to whom the vow was said is prohibited from deriving benefit from the one who made the vow, but the one who made the vow is not prohibited from deriving benefit from the one with regard to whom the vow was said. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: It is referring to a case where he specified this by saying: And you are not like an item dedicated to the Temple for me.
The Gemara asks: We learned in a mishna (47b) that if one says to another: I am hereby to you like an item dedicated to the Temple, the one to whom the vow was said is prohibited from deriving benefit from the one who made the vow, but the one who made the vow is not prohibited from deriving benefit from the one with regard to whom the vow was said. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: It is referring to a case where he specified this by saying: And you are not like an item dedicated to the Temple for me.
תנן – בפ׳ השותפין (לקגן מז:).
הריני עליך חרם המודר אסור – והא הכא דלא אמר שאני אוכל לך חרם ולא הוי אסור אלא המודר ולא שניהן.
כגון דמפריש – בהדיא אבל את עלי לא.
תנן הריני עליך חרם המודר אסור אבל לא המדיר – ולשמואל דאמר מודרני ממך משמע תרוייהו הכי נמי נימא הריני עליך חרם משמע הריני על ממונך חרם וגם מדיר נמי ליתסר ומשני דפריש ואת עלי לא ועתה פריך הרי את עלי חרם אסור ומודר מותר ואמאי נימא דה״ק הרי את עלי וממוני חרם ואסור גם מודר.
תנן הריני עליך חרם המודר אסור. משנה היא לקמן בפרק השותפין:
אבל המדיר מותר. ולדידך דאמרת מודרני ממך אע״ג דלישנא משמע לאסור עצמו על נכסי המודר ולא לאסור נכסיו על חבירו מכ״מ מפרשת לה לחומרא א״כ הריני עליך חרם אע״ג דמשמעות הלשון משמע לאסור נכסיו על חבירו היה לו לפרש לחומרא דאני והנאתי עליך חרם קאמר:
כגון דפריש ואת עלי לא. אבל אי אמר ואני עליך לא לא אע״ג דאי לא פריש תרוייהו אסירי מכל מקום עיקר הלשון משמע לאסור נכסיו על חבירו אלא שאנו מפרשים לחומרא לאסור גם נכסי חבירו עליו הילכך אהני האי דפריש ואת עלי לא שלא נחמיר עליו אבל אי פריש ואני עליך לא לא אהני לסתור הלשון שאסר כבר נכסיו על חבירו:
תנן הריני עליך חרם המודר אסור אבל המדיר לא – ואמאי נימא דעליך נמי כולל חבירו ונכסיו וכיון שכן אף המדיר ליתסר דאי לא נכסי חבירו לאו בני אתהנויי מיניה נינהו.
תנן הריני עליך חרם. משנה היא בהשותפין לקמן. המודר אסור אבל לא המדיר. ואת אמרת שניהם אסורין ואם כן הכא נמי נימא הרי ממונך עלי חרם כלומר חרם עלי שלא אהנה מממונך ומדיר נמי ליתסר. וכן הרי את עלי חרם נודר אסור ומודר מותר ואמאי נימא דהכי נמי קאמר הרי אתה על ממוני חרם ואסורין שניהם. כגון דאמר וכו׳. ואי תיקשי מאי למימרא לשון חרם אתא לאשמועינן דיכול בלשון חרם לאסור ממון זה על זה לבד אף על גב דאינו אסור לכל העולם כחרם דקרא. והא מדתני סיפא אבל סתמא לא. דאם כן ליתני סתמא וכל שכן הדין. וקשיא לר׳ יוסי בר׳ חנינא. היה יכול לתרץ נעשה הא סתמא נעשה כמי שאמר ואת עלי דשניהם אסורים אלא משום דברישא לא מתנינן בהדיא ואת עלי אלא תלמודא הוא דמפרש לה. אלא אי אתמר דר׳ יוסי לקולא איתמר. ואשמועינן דמתניתין לאו אתרוייהו קאמר וכדיוקא דמתניתין דהשותפין. והא מתניתין הימך תנן. לאו דוקא הימך דהוא הדין הריני כמתניתין דהשותפין אלא חד מתרי לישני נקט. ואוקמה שמואל וכו׳. אם כן לא אתא לאשמועינן כר׳ יוסי בר׳ חנינא. אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר. לא ידענא אמאי נקט מעיקרא. אבל מודר אני ממך לבד אסור אפילו בהנאה. אי הכי דשמואל לאשמועינן חומרא בא נימא הכי ואם לא אמר שאני אוכל לך אסור בהנאה. אבל עד שיאמר משמע דלהקל בא. והוא הרין דלעיל דשני דשמואל קאמר אבל מודרני שניהם אסורים מצי למיפרך הכי לימא שמואל אם לא אמר שניהם אסורין. אלא הכי איתמר דלקולא אמר שמואל דמודר אני ממך לבד לא משמע איסור אכילה כדקאמר מעיקרא מאי טעמא דילמא לא משתעינא בהדך קאמר. וברייתא דלעיל דקתני מודרני אסור בלא שאני טועם יש לומר אסור נמי דקאמר היינו לאשתעויי בהדיה. והאי דילמא לא הוי ספק אלא פירושו שיש לנו לתלות דלא משתעינא בהדך קאמר דהכי משמע יותר ממשמעות דבר אחר. ויש מפרשים דספיקא הוי דכיון דיש לו לתלות בהכי ובהכי אפילו יד לא הוי. וזה אינו דעל כרחך יד הוי מדקאמר אסור. הרא״ם ז״ל.
תנן [שנינו במשנה]: האומר לחבירו ״הריני עליך חרם״ — המודר, האיש האחר שאליו נאמר הדבר, אסור ליהנות מן המדיר, שהרי האומר עשה את עצמו חרם עבור אותו אדם, אבל מדיר לא, אינו אסור ליהנות מן המודר. ומדוע לא נאמר גם כאן כדברי שמואל ששניהם אסורים? ומשיבים: כאן מדובר כגון דפריש [שפירש] ואמר: ״ואת [ואתה] עלי לא תהיה חרם״.
The Gemara asks: We learned in a mishna (47b) that if one says to another: I am hereby to you like an item dedicated to the Temple, the one to whom the vow was said is prohibited from deriving benefit from the one who made the vow, but the one who made the vow is not prohibited from deriving benefit from the one with regard to whom the vow was said. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: It is referring to a case where he specified this by saying: And you are not like an item dedicated to the Temple for me.
הכל
(3) אַתְּ עָלַי חֵרֶם הַנּוֹדֵר אָסוּר אֲבָל מוּדָּר לָא כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ וַאֲנָא עֲלָךְ לָא.
The Gemara asks: That mishna also taught that if one says: You are to me like an item dedicated to the Temple, the one who makes the vow is prohibited to derive benefit from the other, but the one to whom the vow was said is not prohibited from deriving benefit from the one who makes the vow. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: Here too, it is referring to a case where he specified this by saying: And I am not like an item dedicated to the Temple for you.
The Gemara asks: That mishna also taught that if one says: You are to me like an item dedicated to the Temple, the one who makes the vow is prohibited to derive benefit from the other, but the one to whom the vow was said is not prohibited from deriving benefit from the one who makes the vow. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: Here too, it is referring to a case where he specified this by saying: And I am not like an item dedicated to the Temple for you.
את עלי חרם הנודר אסור אבל מודר לא – ואמאי נימא דעלי כולל נמי עצמו ונכסיו וליתסר מודר דאי לא נכסי דידיה לאו בני אתהנויי מיניה נינהו.
בגמרא עלי חרם הנודר אסור אבל מודר לא כו׳ באכילה הא מודרני כו׳ כצ״ל:
ברא״ש ושלך שלך והא דקתני כו׳ כדפריך לקמן אי הכי לימא כו׳ הד״א ואני עליך לא לא אע״ג דאי כו׳ ואני עליך לא לא אהני לסתור כו׳ טעמא דפריש ואת עלי כו׳ ושני והדר תו פריך לשמואל הס״ד כצ״ל:
ומקשים, שנינו שם עוד: אם אומר ״את עלי חרם״ — הנודר אסור, אבל מודר לא. ובניגוד לדברי שמואל! ומשיבים: אף כאן כגון דפריש [שפירש] ״ואנא עלך [ואני עליך] לא״.
The Gemara asks: That mishna also taught that if one says: You are to me like an item dedicated to the Temple, the one who makes the vow is prohibited to derive benefit from the other, but the one to whom the vow was said is not prohibited from deriving benefit from the one who makes the vow. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: Here too, it is referring to a case where he specified this by saying: And I am not like an item dedicated to the Temple for you.
הכל
(4) אֲבָל סְתָמָא מַאי שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין הָדֵין הוּא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין הָא סְתָמָא הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר.
The Gemara asks: But if he stated his vow in an unspecified manner, what, are they both prohibited from deriving benefit from each other? From the fact that it teaches in the latter clause that if one says to another: I am hereby to you, and you are to me, like an item dedicated to the Temple, they are both prohibited from deriving benefit from each other, it can be derived that it is in this case both are prohibited, but if one stated his vow in an unspecified manner, he is prohibited from deriving benefit from the other individual and the other is permitted to derive benefit from him. This is not in accordance with the opinion of Shmuel.
The Gemara asks: But if he stated his vow in an unspecified manner, what, are they both prohibited from deriving benefit from each other? From the fact that it teaches in the latter clause that if one says to another: I am hereby to you, and you are to me, like an item dedicated to the Temple, they are both prohibited from deriving benefit from each other, it can be derived that it is in this case both are prohibited, but if one stated his vow in an unspecified manner, he is prohibited from deriving benefit from the other individual and the other is permitted to derive benefit from him. This is not in accordance with the opinion of Shmuel.
אבל סתמא – דלא פריש ואת עלי לא מאי שניהן אסורין.
הדין הוא דשניהן אסורין – דאמר בפירוש הריני עליך ואת עלי אבל סתמא דאמר הריני עליך ולא אמר ואת עלי לא הוו שניהן אסורין אלא חד בלבד.
כבר ביארנו במשנתנו שכל שאמר לחבירו מודרני הימך אינו אסור כלל לא באכילה שלו ולא בשום הנאת נכסיו וכן במופרשני ומרוחקני ומפני שהידים שאין מוכיחות אינן ידים ואינו אסור אלא אם כן סמך לו לשון המוכיח כגון שאמר מודרני הימך למה שאני אוכל לך שנאסר באכילה והוא הדין לשאר הנאות שהוא מזכיר או לכל הנאות אם מזכיר הנאה דרך כלל אלא שבלשונות אלו נאסר לענינים מיוחדים שכבר ביארנום במשנה מודרני הימך דלא לאישתעויי בהדיה מופרשני דלא למעבד משא ומתן בהדיה מרוחקני ממך דלא למיקם בארבע אמות דיליה שמלות אלו לענינים אלו ידים מוכיחות הן ומכל מקום יש מפרשים שאף לאלו מותר ואף לשון הגמרא מוכיח כן שאמרו מודרני הימך לא משמע דאמר אסור דילמא מודרני ממך דלא לאישתעויי משמע וכו׳ והואיל ואיכא למשמע הכי ואיכא למשמע הכי אינו אסור בכלום וכדקאמר לא משמע דאמר אסור כלומר שום איסור אלא דלא לאישתעויי ולא מתורת נדר אלא כאדם שאומר במה שאתה מרגיזני אני מחזיק עצמי כמודר הימך שלא לדבר עמך וכן בכלם ואף בתוספות כתבו שמאחר שידים שאין מוכיחות אינן ידים מותר אף באלו ומכל מקום רוב פוסקים כתבוה כדעת ראשון ומודרני הימך מיהא כל שאתה אוסרו לאישתעויי בהדיה יש מפרשים דוקא במודר פי הימך ואין נראה לי כן וכבר פירשנו דברים אלו במשנתנו אלא שאנו חוזרים לסדר את הפסק על מתכנתו לומר שאם אמר הריני עליך חרם או הריני מדירך הנאה מנכסי או הרי אתה אסור בהנאתי חבירו אסור בו אלא שאינו לוקה הואיל והוא לא אמר כלום והוא מותר בחבירו שהרי לא אסר עצמו אמר הרי אתה עלי חרם או הריני אסור בהנייתך או מודרני הימך להנאה נאסר בו ואם נהנה לוקה משום בל יחל וחבירו מותר בו שהרי לא הדירו אמר הריני עליך חרם ואתה עלי או יאסרו נכסי לך בהנאה ושלך עלי או הריני אסור בהנאתך ואתה אסור בהנאתי והוא הדין אם הדירו זה את זה ר״ל שכל אחד אמר לחבירו הריני עליך חרם וכיוצא בו שניהם אסורים זה בזה ולשיטתנו אמר מודרני הימך למה שאני אוכל לך הוא אסור באכילה וחבירו מותר והוא הדין למודרני לך ובהלכות קצת גדולי הדורות ראיתי שהזכירו בסוגיא זו בדברי יוסי בר׳ חנינא מודרני לך שניהם אסורים מודרני הימך הוא אסור וחבירו מותר כל שאמר לאכילה או להנאה אם הזכיר לשון הנאה ואנו לא מצאנוה כן בספרים שלנו ואין אנו מחלקים בין מודרני לך למודרני ממך כלל:
יש למדים מסוגיא זו במי שאמר שאני אוכל לך אע״פ שלא הזכיר לשון קנם אסור שהרי הקשו לשמואל ממה שאמרו בבריתא שאני אוכל לך אסור מודרני הימך אסור אלמא שאני אוכל לך לחודיה אסור ואע״פ שתירצוה דקאמר שאני אוכל לך וכבר אמר מודרני הימך הא לא קמה ואע״ג דדעתיה דמקשה דמודרני הימך לחודיה נמי אסור ומדאידחי במודרני הימך אידחי ליה נמי בשאני אוכל לך מכל מקום דאידחי אידחי דלא אידחי לא אידחי וכן כתבו בתוספות ודוקא באמר שאני אוכל בשי״ן שזהו לשון המצורף לקנם אבל אמר אני אוכל לך אינו כלום ואפילו לא היו מסרבין בו לאכל כל שאמר שאוכל לך אסור שזה לשון נדר הוא ומשמע קנם שאני אוכל לך ואי אפשר לומר דאכילנא משמע שהרוצה לאכל אינו אומר שאני אוכל לך אלא שאוכל לך שהוא לשון שבועה שאין עשיית דבר נופלת בלשון נדר ואף בתלמוד המערב אמרו שאני אוכל לך יד לקרבן ר״ל שאסור כאלו אמר קנם עלי שאני אוכל לך ואף גדולי הראשונים כתבוה בסוגיא זו ואין נראה לי כן שכבר ביארנו שהיד תחלת דבור הוא ולא סוף דבור ושאני אוכל לך סוף דבור הוא כמו שבארנו במשנה ודברי תלמוד המערב כבר נדחו בסופם שהיו סבורים לומר לא אוכל לך יד לשבועה ואמר רבי יוסף ארחא דבר נשא וכו׳ כמו שכתבנוה למעלה אלמא סוף דבור אינו יד ונמצאו דברי רבי יוסי דוחים כל שלמעלה מהן וסוגיא זו הואיל ונדחה מודרני הימך כל שכן שנדחה שאני אוכל לך אלא שאם היו מסרבין בו לאכל יראה שאסור שיד מוכיח הוא ואף במודרני הימך יראה שאסור במסרבין דלא גרע מנזיר עובר לפניו ואמר אהא שהם ידים מוכיחות כמו שביארנו:
מדקא תני סיפא הריני עליך ואת עלי שניהם אסורים הא סתמא כו׳. ולא שייך הכא לפרש טעמא דפריש ואת עלי לא או אני עליך לא הא סתמא נעשה כאומר הריני עליך ואת עלי משום דבמתניתין לא קתני ואת עלי לא אלא דמפרש לה הכי:
ושואלים: אבל אם אמר סתמא [סתם] לשון זו מאי [מה] יהא הדין? לפי זה מובן ששניהן אסורים. אולם הא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנה בסוף]: אם אמר ״הריני עליך ואת עלי״ — שניהן אסורים, נדייק שדווקא הדין [זה] הוא האופן ששניהם אסורין, הא סתמא [הרי כשאמר סתם] כגון ״את עלי חרם״, ולא פירש ״והריני עליך״ — הוא אסור וחברו מותר!
The Gemara asks: But if he stated his vow in an unspecified manner, what, are they both prohibited from deriving benefit from each other? From the fact that it teaches in the latter clause that if one says to another: I am hereby to you, and you are to me, like an item dedicated to the Temple, they are both prohibited from deriving benefit from each other, it can be derived that it is in this case both are prohibited, but if one stated his vow in an unspecified manner, he is prohibited from deriving benefit from the other individual and the other is permitted to derive benefit from him. This is not in accordance with the opinion of Shmuel.
הכל
(5) אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר דר׳ דְּרַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי חֲנִינָא מוּדָּר אֲנִי לָךְ שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין מוּדְּרַנִי הֵימָךְ הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר.
Rather, this is how the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, was stated: If one said to another: I am avowed to you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. However, if he says: I am avowed from you, he is prohibited from deriving benefit from the other person and the other is permitted to derive benefit from him.
Rather, this is how the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, was stated: If one said to another: I am avowed to you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. However, if he says: I am avowed from you, he is prohibited from deriving benefit from the other person and the other is permitted to derive benefit from him.
אלא אי איתמר דרבי יוסי בר חנינא הכי אתמר מודר אני ממך הוא אסור וחבירו מותר – תימה מאי אתא לאשמעי׳ הא תנא בברייתא הכי וי״ל דאשמעי׳ דמודרני ממך לא משמע מודר ממונו אע״ג דהריני חרם ר״ל מודר ממונו זה לא אמר הכי.
אלא הכי איתמר אמר רבי יוסי בר׳ חנינא מודרני לך שניהם אסורין – דלך משמע לך כלומר נכסי אסורין לך ומשמע משלך משא״כ בהימך דלא משמע הכי. ונראה בעיני דהכי פירושא דקס״ד השתא דשמואל הכי דייק מתני׳ דכיון דלא תנן אלא חד אסור ודאי חדא קתני וכיון דחדא קתני על כרחיך הימך דרישא לאו דווקא דה״ה בלך דכיון דמסיים מילתיה ואמר שאני אוכל אפילו אי אמר לך לא משמע דשניהם אסורין אלא דהוא אסור וחבירו מותר. ומש״ה קאמר שמואל האי דקתני תנא דבמודרני בין דאמר הימך בין שאמר לך הוא אסור וחבירו מותר דווקא כשאמר שאני אוכל ושאני טועם אבל אי לא אמר הכי לא שוו הימך ולך דבלך שניהם אסורין.
אלא הכי אתמר [כך נאמר] בדברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא: ״מודר אני לך״ — שניהם אסורין, שמלשון זו משמע שעל שניהם חל הנדר, אבל אם אמר ״מודרני הימך״ — הוא אסור וחברו מותר.
Rather, this is how the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, was stated: If one said to another: I am avowed to you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. However, if he says: I am avowed from you, he is prohibited from deriving benefit from the other person and the other is permitted to derive benefit from him.
הכל
(6) וְהָא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי הֵימָךְ וְאוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין לִשְׁמוּאֵל בְּכוּלָּן עַד שֶׁיֹּאמַר שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ וְשֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ הוּא דְּאָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר אֲבָל בְּמוּדְּרַנִי הֵימָךְ שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין.
The Gemara asks: But didn’t the mishna teach a case of one who declared: I am avowed from you, and yet we established the mishna, according to Shmuel, as teaching that in all these cases it is only if he says: That which I taste of yours, or: That which I eat of yours, that he is prohibited from deriving benefit from the other person, and the other is permitted? However, if he merely says: I am avowed from you, they are both prohibited. Consequently, Shmuel does not distinguish between the expressions: I am avowed from you, and: I am avowed to you.
The Gemara asks: But didn’t the mishna teach a case of one who declared: I am avowed from you, and yet we established the mishna, according to Shmuel, as teaching that in all these cases it is only if he says: That which I taste of yours, or: That which I eat of yours, that he is prohibited from deriving benefit from the other person, and the other is permitted? However, if he merely says: I am avowed from you, they are both prohibited. Consequently, Shmuel does not distinguish between the expressions: I am avowed from you, and: I am avowed to you.
והא מתני׳ מודרני הימך – קתני ואוקמא שמואל דאמר בכולן עם כל אחד ואחד שאני אוכל דאהכי איהו אסור וחבירו מותר אבל אמר מודרני הימך בלבד ולא אמר שאני אוכל שניהן אסורין והיינו דלא כרבי יוסי בר׳ חנינא.
והא מתני׳ ממך קתני. תחלה פריך ממתניתין לר׳ יוסי בר חנינא ושני והדר תו פריך לשמואל א״ה נימא שמואל הכי ואי לא אמר אלא שאני אוכל לך שאני טועם לך אין אסור אלא באכילה כך נמצאת הגירסא בספרים ואינה מכוונת דהא לא אתא לאשמועינן עיקר מילתיה דשמואל [אלא] לאשמועינן דבמודרני ממך לחודיה אסור אפי׳ בהנאה ועוד דמשמע טעמא דלא אמר אלא שאני אוכל לחודיה דאין אסור אלא באכילה הא אמר בהדיא מודרני ממך אסור אפי׳ בהנאה והא ליתא דאינו אסור בהנאה עד שיאמר מודרני ממך לחודיה הילכך נראה דהכי גרסי׳ ואם לא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור אפי׳ בהנאה:
והא מתניתין הימך קתני – כלומר דהש״ס לא ניחא ליה בהכי דהא מתניתין הימך תנן ואע״ג דודאי קושטא קאמר שמואל דלתנא דמתני׳ לא שני ליה בין הימך ולך כיון דמסיים בה שאני אוכל לך מ״מ לא הוה ליה לשמואל לסתומי מילתיה דמשמע דקאי אלישנא דתנא תנא בהדיא דהיינו הימך ולומר דשניהם אסורין כך נראה בעיני.
טעמא דאמר שאני אוכל לך הוא דאין אסור אלא באכילה אבל מודרני ממך לחודיה אסור אפילו בהנאה. ואין לשון זה מדוקדק דהשתא משמע דחידושיה דשמואל במודרני ממך לא משמע איסור אכילה בלבד אלא שאר הנאות. וליתא דאם כן מאי קא משמע לן פשיטא דמודרני ממך אי איפשר דלישתמע מיניה איסור אכילה בלבד אלא איסור הנאה וכמאן דאמר ידים שאין מוכיחות הויין ידים או שאינו אסור כלל לא באכילה ולא בהנאה כמאן דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. ואפילו איכא למשמע מיניה מידי איסור אכילה אי אפשר אלא לכל היותר דלא משתעינא בהדך ולא עבידנא משא ומתן בהדך ולא קאימנא בארבע אמות דידך וכדאמרינן בסמוך. אלא ודאי הא דשמואל לאשמועינן דידים שאין מוכיחות הויין ידים וכאילו אמר אם לא אמר שאני אוכל לך אסור בהנאה וכדאקשינן אי הכי לימא אם לא אמר שאני אוכל לך אסור אפילו בהנאה. הרשב״א ז״ל.
וזה לשון הריטב״א ז״ל: אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר. כלומר עיקר דבריו של שמואל כך דאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך הוא דאין אסור אלא באכילה דילמא דאסור במתניתין משמע ליה אסור באכילה ולא בהנאה. אבל במודרני ממך לחודיה אסור אפילו בהנאה. ומודרני ממך דקתני בברייתא אסור היינו בהנאה והכי קאמר שמואל בכולן אסור בהנאה עד שיאמר שאני אוכל לך. ושמואל לא אתי לאשמועינן אלא איסור הנאה במודרני ממך. וקשה אם כן מאי קא משמע לן שמואל דמודרני ממך לחודיה לא משמע איסור אכילה בלחוד אלא שאר הנאות הא פשיטא דמודרני ממך לא משמע איסור אכילה טפי מאיסור הנאה. וי״ל דהא קא משמע לן דאף על פי שלא אמר שאני אוכל לך מודרני ממך לחודיה אסור בהנאה דידים שאין מוכיחות הויין ידים. ואקשינן אי הכי לימא שמואל הכי ואם לא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור בהנאה. ומדקאמר עד שיאמר משמע דכשאמר שאני טועם לך אוסר עצמו יותר ממודרני ממך לחודיה. והא ליתא דאדרבה מודרני ממך לחודיה חמיר טפי. והוא הדין דלעיל כי שני שמואל אבל מודרני שניהם אסורין הוה מצי למיפרך הכי לימא שמואל אם לא אמר שניהם אסורים. עד כאן.
ולאו למימרא דליתסר ליה לאישתעויי בהדיה ולמיעבד משא ומתן בהדיה ולמיקם בארבע אמות דיליה דהא סתמא קאמר תלמודא לא משמע דאמר אסור דמשמע שום איסור. ותו דכי האי גוונא לאו איסור חפצא הוא אלא כוונתו להרחקה בעלמא. הרנב״י ז״ל.
וכן כתב הרשב״א ז״ל וז״ל: אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור מאי טעמא דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך משמע. כלומר וכיון דאיכא למשמע הכין ואיכא למשמע שאר הנאות וליכא ידים מוכיחות לשום איסור הילכך אינו אסור כלל וכדאמרינן אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור כלל. ויש מי שפירש דלאישתעויי בהדיה מיהא אסור כברייתא דלעיל דקתני מודרני ממך אסור שאני אוכל לך אסור ומודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר וכולהו סבירי להו דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. והראשון עיקר ואידך תנא סבירא ליה ידים שאין מוכיחות הויין ידים. וא״ת אם כן רבא דאמר לקמן אנא דאמרי אפילו לרבנן כלומר דליכא מאן דאמר הויין ידים כמאן מוקי לה לברייתא דלעיל דהא על כרחין אידך ברייתא למאי דפרישנא הויין ידים סבירא לה. ונראה לי דרבא מוקי לה בשהיו מסרבין בו ליהנות או לאשתעויי ואמר מודרני ממך דכיון דמסרבין בו הויין ידים. והוא הדין דהוה מצי לשנויי הכין לעיל ברייתא לשמואל אלא דעד השתא לא הוה סלקא דעתין דשמואל משום ידים שאין מוכיחות אתי ליה אלא משום דלא משמע דאמר שום איסור ואפילו שאין מוכיחות לא הויין והילכך אפילו במסרבין בו לא אמר כלום. והיינו דכי אוקימנא לדשמואל בהאי טעמא דידים שאין מוכיחות תו לא אקשינן עליה מאידך ברייתא או משום דממילא שמעינן דשמואל מוקי לה לאידך ברייתא כמאן דאמר ידים שאין מוכיחות הויין ידים או אפילו כמאן דאמר לא הויין ידים ובמסרבין בו דידים (שאין) מוכיחות (מיהא) הויין. ודר׳ יוסי בר חנינא לא פליג אדשמואל אלא באומר מודר אני לך מאכילה שניהם אסורין מודרני ממך מאכילה הוא אסור וחבירו מותר. עד כאן.
ומקשים: והא מתניתין דקתני [והרי משנתנו ששנה] בה במפורש ״הימך״, ואוקימנא למתניתין [והעמדנו את משנתנו] לדעת שמואל: בכולן עד שיאמר ״שאני טועם לך״ ו״שאני אוכל לך״ הוא שאסור וחברו מותר, אבל באומר ״מודרני הימך״, שניהם אסורין. וקשה לשמואל!
The Gemara asks: But didn’t the mishna teach a case of one who declared: I am avowed from you, and yet we established the mishna, according to Shmuel, as teaching that in all these cases it is only if he says: That which I taste of yours, or: That which I eat of yours, that he is prohibited from deriving benefit from the other person, and the other is permitted? However, if he merely says: I am avowed from you, they are both prohibited. Consequently, Shmuel does not distinguish between the expressions: I am avowed from you, and: I am avowed to you.
הכל
(7) אֶלָּא מֵעִיקָּרָא דִּשְׁמוּאֵל הָכִי אִיתְּמַר טַעְמָא דְּאָמַר שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ הוּא דְּאֵין הוּא אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה הָא מוּדְּרַנִי מִמְּךָ אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה.
Rather, this is how the opinion of Shmuel was originally stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours. It is for this reason that he is prohibited only from eating anything belonging to the other person. However, if he said: I am avowed from you, without further specification, he is prohibited even from deriving any form of benefit from the other.
Rather, this is how the opinion of Shmuel was originally stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours. It is for this reason that he is prohibited only from eating anything belonging to the other person. However, if he said: I am avowed from you, without further specification, he is prohibited even from deriving any form of benefit from the other.
אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר – הכי מתרץ לה למתניתין ולא כדאוקימנא דתיקשי לר׳ יוסי.
הא אמר מודרני הימך – דלא מפרש כלום ודאי מכולה מילתא מדיר ואסור אפי׳ בהנאה.
אלא שמואל הכי אתמר טעמא דאמר שאני אוכל הוא דאין אסור אלא באכילה – דלישנא דאסור במתני׳ משמע ליה אסור באכילה ולא בהנאה אבל מודרני ממך אסור בהנאה ומודרני דקתני בברייתא אסור בהנאה וה״ק שמואל וכולן אסור בהנאה עד שיאמר שאני טועם לך.
טעמא שאמר שאני אוכל הוא דאין אסור אלא באכילה אבל מודרני ממך לחודיה אסור אפילו בהנאה – ואין לשון זה מדוקדק, דהשתא משמע דחדושיה דשמואל במודרני ממך לא משמע איסור אכילה בלבד אלא שאר הנאות וליתא, דאם כן מאי קמ״ל פשיטא דמודרני ממך אי אפשר דלישתמע מיניה איסור אכילה בלבד אלא איסור הנאה, וכמ״ד ידים שאין מוכיחות הויין ידים, או שאינו אסור כלל לא באכילה ולא בהנאה, כמ״ד ידים שאין מוכיחות לא הוי ידים.
ואפילו איכא למשמע מיניה מידי איסור אכילה, אין אסור אלא לכל היותר דלא משתעינא בהדך ולא עבידנא משא ומתן בהדך ולא קאימנא בארבע אמות דידך, וכדאמרינן בסמוך אלא1 ודאי הא דשמואל לאשמועינן דידים שאין מוכיחות הויין ידים, וכאילו אמר אם לא אמר שאני שאני אוכל לך אסור בהנאה, וכדאקשינן אי הכי לימא אם לא אמר שאני אוכל לך אסור אפילו בהנאה.
1. כך תוקן בכ״י מוסקבה וכן בשיטה מקובצת בשם רשב״א. בדפוס ראשון: ״הא״.
אלא מעיקרא דשמואל הכי אתמר וכו׳ – אבל מודרני ממך אסור אפילו בהנאה כלומר דידים שאינן מוכיחות הויין ידים ומשום הכי אסור אפילו בהנאה.
אלא יש לדחות מה שאמרנו ולומר כך: מעיקרא [מעיקרם] של דברי שמואל הכי איתמר [כך נאמר]: טעמא [הטעם] דווקא שאמר ״שאני אוכל לך״ ו״שאני טועם לך״ הוא שאין הוא אסור אלא באכילה. הא [אבל] אם אמר בלשון כללית יותר ״מודרני ממך״ — אסור אפילו בהנאה.
Rather, this is how the opinion of Shmuel was originally stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours. It is for this reason that he is prohibited only from eating anything belonging to the other person. However, if he said: I am avowed from you, without further specification, he is prohibited even from deriving any form of benefit from the other.
הכל
(8) אִי הָכִי לֵימָא שְׁמוּאֵל הָכִי וְאִם לָא אָמַר אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ אֵין אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה.
The Gemara asks: If so, let Shmuel say as follows: And if he said only: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours, he is prohibited only from eating an item belonging to his fellow, but he is permitted to derive benefit from it.
The Gemara asks: If so, let Shmuel say as follows: And if he said only: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours, he is prohibited only from eating an item belonging to his fellow, but he is permitted to derive benefit from it.
א״ה לימא שמואל הכי – למה ליה אפושי למימריה כולי האי לימא הכי אמר שמואל ואם לא אמר שאני אוכל לך דלא אמר אלא מודרני הימך אסור אפילו בהנאה.
אי הכי לימא שמואל הכי אם לא אמר שאני טועם לך אסור [אפי׳] בהנאה – דלישנא עד שיאמר שאני טועם לך משמע כשאני טועם אסר עצמו טפי ממודרני והא ליתא דאדרבה מודרני חמור טפי ויש ספרים דגרסי לימא שמואל ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך אינו אסור אלא באכילה וקשה ליישבו. וה״ה דלעיל דשמואל קאמר אבל מודרני שניהם אסורים מצי למפרך לימא שמואל אם לא אמר שאני אוכל לך שניהם אסורים.
אלא הכי אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך כול׳ – פירוש: ופליגא מתניתין אהנך ברייתא דלעיל דהנך כרבנן ומתניתין כר׳ יהודה כדבענן למימר לקמן.
הכי גרסינן אי הכי לימא שמואל הכי אם לא אמר שאני אוכל לך אסור אפילו בהנאה – כלומר היכי קאמר שמואל עד שיאמר דמשמע דאי לא אמר הכי לא מיתסר אדרבה אי לא אמר הכי מיתסר טפי והוה ליה לפרושי ולמימר הכי ובדין הוא דלעיל נמי כי קאמרינן דבמודרני לחודיה שניהם אסורים דהוה ליה לאקשויי הכי אלא דעדיפא מינה אקשי ליה לומר דעיקר דינא ליתיה. ואיכא נוסחא אחרינא הכא ולא מחוורא.
ומקשים: אי הכי [אם כך] היתה כוונתו, לימא [יאמר] שמואל הכי [כך]: ואם לא אמר אלא ״שאני אוכל לך״ ו״שאני טועם לך״ אין אסור אלא באכילה. שהרי לשונו ״עד שיאמר״, מורה ש״שאני אוכל לך״ מוסיף איסור על הנאמר ב״מודרני״!
The Gemara asks: If so, let Shmuel say as follows: And if he said only: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours, he is prohibited only from eating an item belonging to his fellow, but he is permitted to derive benefit from it.
הכל
(9) אֶלָּא הָכִי אִיתְּמַר טַעְמָא דְּאָמַר שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ הוּא דְּאָסוּר אֲבָל אָמַר מוּדְּרַנִי הֵימָךְ לָא מַשְׁמַע דְּאָמַר אָסוּר מַאי טַעְמָא מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ אלָא מִשְׁתַּעֵינָא בַּהֲדָךְ מַשְׁמַע מוּפְרְשַׁנִי מִמָּךְ דְּלָא עָבֵידְנָא עִמָּךְ מַשָּׂא וּמַתָּן מַשְׁמַע מְרוּחֲקַנִי מִמָּךְ דְּלָא קָאֵימְנָא בד׳ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּילָךְ מַשְׁמַע
Rather, this is how Shmuel’s opinion was stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours; it is in these cases that he is prohibited from eating any item belonging to his fellow. However, if he said simply: I am avowed from you, that statement does not indicate that he said he is prohibited from eating an item belonging to his fellow. What is the reason for this? The statement: I am avowed from you, indicates: I am not speaking with you. Similarly, the statement: I am separated from you, indicates: I am not doing business with you. The statement: I am distanced from you, indicates that I will not stand within four cubits of you.
Rather, this is how Shmuel’s opinion was stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours; it is in these cases that he is prohibited from eating any item belonging to his fellow. However, if he said simply: I am avowed from you, that statement does not indicate that he said he is prohibited from eating an item belonging to his fellow. What is the reason for this? The statement: I am avowed from you, indicates: I am not speaking with you. Similarly, the statement: I am separated from you, indicates: I am not doing business with you. The statement: I am distanced from you, indicates that I will not stand within four cubits of you.
אלא הכי אתמר – אמר שמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך דכיון דאמר בפירוש אכילה אסור אבל לא אמר בפירוש אכילה לא אסור למיכל מדידיה דדילמא הא דאמר מודר אני ממך אדיבוריה קאמר דלא מישתעי בהדיה אבל לא למיכל מיניה וכן כי אמר מופרשני ממך דלא אמר שאני אוכל דדילמא ממשא ומתן קא פריש מיניה מרוחקני ממך נמי דלא ליקרב בארבע אמות דיליה משמע ולא דמדיר מאכילתו.
[סימן תקסט]
ידות נדרים כנדרים. שאם אמר מודר אני ממך או מופרשני ממך או מרוחק אני ממך, אע״פ שלא פירש שלא אהנה ממך, הוי נדר ואסור ליהנות הימנו. מיהו בעינן ידים מוכיחות שיאמר מודר אני לך שאיני אוכל משלך, דמוכיח דאוסר עצמו מהנאתוא, אבל בלא שאיני אוכל לך הרי משמע דלא משתעינא בהדך. וכן מופרשני ממך, אם אמר ידים מוכיחות, כגון שאיני אוכל לך, אוסר את עצמו מהנאתו אע״פ שלא אמר בפירוש הנאה, אבל אם לא אמר שאיני אוכל לך דהוי מוכיח, הוי משמע דלא עביד בהדיה משא ומתן אבל בהנאה שרי. וכן מרוחקני ממך משמע דלא קאימנא בד׳ אמות שלך, אבל אם אמר עמו שאיני אוכל לך, מוכיח שבהנאה אסר נפשיה. ובנדרים לכולי עלמא בעינן ידים מוכיחות.
א. וכן להלן כת׳ רבינו ׳אוסר עצמו מהנאתו׳ ׳שבהנאה אסר נפשיה׳. ודלא כשא״ר שפירשו שאוסר עצמו באכילה. עי׳ ראשונים על אתר ורמב״ם פ״א מהל׳ נדרים הכ״ג וטויו״ד רס״י רו.
אלא הכי איתמר – לעולם כדאמר מעיקרא דלשמואל מודרני לחודיה לא אסר כלל דלמא לא משתעי בהדך קאמר וקשה מברייתא דלעיל דמודרני אסור בלא שאני טועם לך וי״ל דהאי אסור ר״ל דלא מישתעי בהדיה א״נ מעתה נחית לומר תנאי היא דברייתא דלעיל ס״ל כרבנן דידים שאינם מוכיחות הויין ידים ושמואל סבר דמתני׳ כרבי יהודה דאמר לא הויין ידים.
אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור מ״ט דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך משמע – כלומר וכיון דאיכא למשמע הכין ואיכא למשמע שאר הנאות, וליכא ידים מוכיחות לשום איסור הלכך אינו אסור כלל וכדאמרינן, אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור, כלומר לא משמע דאמר אסור כלל.
ויש מי שפירש דלאשתעויי בהדיה מיהא אסור כברייתא דלעיל, דקתני מודרני ממך אסור שאני אוכל לך אסור, ומודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר, וכלהו סבירא להו דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. [והראשון עיקר. ואידך תנא סבירא ליה ידים שאין מוכיחות הויין ידים]1.
וא״ת אם כן רבא דאמר לקמן (נדרים ו.) אנא דאמרי אפילו לרבנן, כלומר דליכא מ״ד הויין ידים כמאן מוקי לה לברייתא דלעיל, דהא על כרחין אידך ברייתא למאי דפרישנא הויין ידים ס״ל.
ונ״ל דרבא מוקי לה כשהיו מסרבין בו ליהנות או לאשתועיי, ואמר מודרני ממך דכיון דמסרבין בו הויין ידים, והוא הדין דהוה מצי לשנויי הכין לעיל ברייתא לשמואל, אלא עד השתא לא הוה ס״ד דשמואל משום ידים שאין מוכיחות אתי ליה, אלא משום דלא משמע דאמר שום איסור ואפילו שאין מוכיחות לא הויין והלכך אף במסרבין בו לא אמר כלום, והיינו דכי אוקימנא דלשמואל בהאי טעמא דידים שאין מוכיחות תו לא אקשינן עליה מאידך ברייתא.
או משום דממילא שמעינן דשמואל מוקי לה לאידך ברייתא כמ״ד ידים שאין מוכיחות הויין ידים, או אפילו כמ״ד לא הויין ידים ובמסרבין בו כידים שאין מוכיחות מיהא הויין, ודר׳ יוסי ברבי חנינא לא פליגי אדשמואל, אלא באומר מודר אני לך מאכילה שניהם אסור, מודרני ממך מאכילה הוא אסור וחברו מותר.
1. הטקסט בסוגריים המרובעים נוסף בין השיטין בכ״י מוסקבה ומופיע גם בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
אבל אמר מודרי ממך לא. משמע דאמר אסור מאי טעמא דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך (אלא) ואינו אוסר עצמו מהנאתו עד שיאמר גם שאני אוכל לך וגם לדבר עמו מותר שאינו מוכיח לזה יותר מלזה ולא הוי יד כלל אבל אין לפרש דלדבר עמו אסור דיותר הוי מוכיח להיות לאסור דבור מלאסור הנאה דהא בתר הכי אמר ליה רב פפא לאביי לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים פי׳ מדלא אסר במודרני ממך איסור הנאה מכלל דלמ״ד הויין ידים אסור בהנאה ומותר לדבר אלמא יותר הוי הוכחה לאסור הנאה מלאסור דבור:
אלא הכי אתמר טעמא דאמר וכו׳ – כלומר לעולם כדאמרינן מעיקרא דכי לא אמר שאוכל לך מותר וטעמא משום דלא משמע דאמר אסור דהוו להו ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים דדילמא מודרני הימך דלא משתעינא בהדך משמע וכו׳ ואפילו בדבורא נמי לא מתסר דלא ידעינן אי להנאה איכוין אי לדבורא איכוין ולכל חד וחד הוו להו ידים שאין מוכיחות וכיון דטעמיה דשמואל משום דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ליכא למפרך עלה מברייתא דכיון דפלוגתא דתנאי הוא אי הויין ידים אי לא איכא למימר דתנא דברייתא סבירא ליה דהויין ידים ושמואל דייק ממתניתין דלא הויין ידים דלעיל כי פרכינן מברייתא היינו משום דהוה סבירא לן דאפילו ידים נמי לא הוי. ואיכא מאן דאמר דבמודרני הימך אפילו לשמואל אסור לאשתעויי בהדיה ובמופרשני למעבד משא ומתן בהדיה ובמרוחקני למיקם בארבע אמות דיליה והיינו אסור דברייתא ושמואל אאכילה קאי לומר דלא מתסר באכילה עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך.
אלא, יש לדחות את מה שאמרנו והכי איתמר [כך נאמר] בדברי שמואל: טעמא [הטעם] דווקא שאמר: ״שאני אוכל לך״ ו״שאני טועם לך״ הוא שאסור, אבל אם אמר לשון: ״מודרני הימך״ לא משמע מדברים אלה שאמר שהוא אסור בנדר כלל. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — שאפשר לומר כי מה שאמר ״מודר אני ממך״ — לא משתעינא בהדך [אין אני מדבר איתך] משמע, וכן אם אמר ״מופרשני ממך״ — דלא עבידנא [שאין אני עושה] עמך משא ומתן משמע הדבר. וכן אם אמר ״מרוחקני ממך״ — דלא קאימנא [שאין אני עומד] בארבע אמות דילך [שלך] משמע. אבל כל אלה אינם נדר ממש שאוסר עצמו מהנאה ואכילה אצל חבירו זה, כי הלשונות הללו אינן ברורות דיין.
Rather, this is how Shmuel’s opinion was stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours; it is in these cases that he is prohibited from eating any item belonging to his fellow. However, if he said simply: I am avowed from you, that statement does not indicate that he said he is prohibited from eating an item belonging to his fellow. What is the reason for this? The statement: I am avowed from you, indicates: I am not speaking with you. Similarly, the statement: I am separated from you, indicates: I am not doing business with you. The statement: I am distanced from you, indicates that I will not stand within four cubits of you.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים ה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים ה. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים ה., ראב"ן נדרים ה. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות נדרים ה., תוספות רי"ד נדרים ה., רשב"א נדרים ה. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים ה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים ה., ר"ן נדרים ה. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים ה., מהרש"א חידושי הלכות נדרים ה., גליון הש"ס לרע"א נדרים ה., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים ה., אסופת מאמרים נדרים ה.
Nedarim 5a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 5a, Attributed to Rashi Nedarim 5a, Raavan Nedarim 5a, Tosafot Nedarim 5a, Tosefot Rid Nedarim 5a, Rashba Nedarim 5a, Meiri Nedarim 5a, Peirush HaRosh Nedarim 5a, Ran Nedarim 5a, Shitah Mekubetzet Nedarim 5a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 5a, Gilyon HaShas Nedarim 5a, Steinsaltz Commentary Nedarim 5a, Collected Articles Nedarim 5a