חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין – פירוש חלב של בהמה נקבה של קדשים וכן ביצים של תורין של הקדש שקדושתם קדושת מזבח כדמפרש ואזיל וא״ת הא תינח בביצי תורים דלא מצינו שיהא שום איסור בהם אלא חלב המוקדשין הא אשכחן דאסור אף בפסולי המוקדשין דאמר
(בכורות דף טו.) תזבח [ולא גיזה] בשר ולא חלב וא״כ אמאי אין מועלין וי״מ דכי אסר רחמנא חלב ה״מ לענין שאסור לחלוב כי היכי דדרשינן
(שם) מתזבח ולא גיזה דאסור לגזוז אבל החלב עצמו שרי מידי דהוה אגיזה דשריא ול״נ דוודאי א״א לומר כן דהא אמרי׳ בפ׳ השוחט
(חולין דף לו.) הואיל ואסירי בגיזה ועבודה דמן ליבעי קבורה ומאי קאמר והא גיזה עצמה שריא אלמא מייתי ראיה מחלב דאסור אף כי נחלב כבר והא דמייתי גיזה כמו וכו׳ הוא ושיטפת הש״ס הוא לאיתויי בהו לגיזה ועבודה ואין לתמוה מ״ש חלב מגיזה דגבי גיזה דרשי׳ (בכורות שם) דאסור לגזוז וגיזה שרי וגבי חלב אף כי נחלב אסור וי״ל דהכא והכא במשמעותיה דקרא דלמעוטי גיזה כתיב תזבח כלומר אבל לא תגוז למעוטי חלב כתיב ואכלת בשר דמשמע אבל חלב לא תאכל ושם בחולין
(דף לו.) פירש כן אלמא משמע דחלב עצמו אסור וכן משמע בהדיא בבכורות
(דף ו:) דקאמר מדאסר רחמנא חלב של פסולי המוקדשין הא חלב דחולין שרי א״כ דחלב עצמו אסור וקשה לן אמאי אין מועלין ונרא׳ לפרש למורי שי׳ דנהי דאסור מ״מ כיון דאינו ראוי לבא למזבח אין מועלין דלא הוו קדשי ה׳ וגם אין חיות הבהמה תלוי בו דלהוי חשוב כגוף הבהמה וראיה מדאמר בר״ה
(דף כח.) שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא שופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא וקאמר התם מ״ש ומשני גבי שופר של עולה כיון דמעל נפקי לחולין אבל של שלמים דליכא מעילה איסור הוא דרכיב עליה אלמא דבשופר של שלמים איכא איסורא ומ״מ ליכא מעילה בשלמים משום דלא הוו קדשי ה׳.