גמ׳. אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה, ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים, מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר, כמאן דאמר לה על מנת דמי.
נחלקו המפרשים בגדר הדין דמקודשת וישלים. דעיין ברשב״א (ד״ה ואמר) דהבין את הגמ׳ כפשוטה דיש כאן דין דקידושין על תנאי. דהרי הרשב״א הקשה מהצורך לתנאי כפול, וז״ל ואמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, יש מדקדקין מכאן דבע״מ א״צ לתנאי כפול ולהן קודם ללאו דהא הכא סתמא יהיב לה אלא דאנן הוא דקאמרינן דכמאן דאמר לה על מנת דמי וכן דעת רבינו אלפסי ז״ל, וכבר הארכתי בענין זה בפרק מי שאחזו בס״ד עכ״ל.א ולפי זה הדין דישלים הוי ככל תנאי בעלמא, דאם המקדש אינו משלים המנה אזי הקידושין אינן חלין. אבל האבנ״מ (סימן כט סקי״ד) העיר דיש ראשונים דחולקים על הרשב״א וסבורים דבדרך כלל תנאי כזה בעי תנאי כפול, ומזה דהמקדש לא כפל דבריו בסוגיא דידן מוכח דאין כאן גדר של תנאי. אלא דביארו את הסוגיא דהמקדש חייב להשלים המנה מדין התחייבות חדשה דקיבל על עצמו בלי קשר לחלות קידושין, וז״ל דע״כ לא בעינן דיני תנאי ב״ג וב״ר אלא שיבוטל המעשה ע״י תנאי דאז אם אין התנאי כדיני תנאי אע״ג דלא נתקיים התנאי המעשה קיים, אבל שיתחייב בתנאו לא בעינן דיני תנאי וכמו קנה שדה במנה ונתן דינר שקנה לו השדה צריך להשלים דמי השדה ונתחייב בדמי השדה אחר שקנה השדה אלא דאם לא נתן דמי השדה לא נתבטל הקנין עכ״ל. ולכן האבנ״מ הסיק דהמקדש חייב להשלים המנה אבל הקידושין חלין אפי׳ אם אינו משלים.ב
ולכאורה צ״ע בדעת האבנ״מ דבמה התחייב לתת לה מנה שלם. דהרי א״א להתחייב בדיבור בעלמא דיתן לה מנה, ולמה הוא חייב להשלים לה את המנה. וצ״ל דכמו במקח וממכר דאפשר לקנות קרקע בפרוטה, כשפוסקין סכום מסויים אזי הקנין עצמו דחל בפרוטה מחייב את הקונה לתת יותר מפרוטה, הוא הדין לגבי קידושין. דהיינו דאפשר לקדש אשה בפרוטה, וע״פ הדין קנין הקידושין בעצמו מחייב את המקדש לתת יותר מהפרוטה, וזה חידוש.
והנה בסיפא דברייתא איתא, וז״ל אמר לה התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת, דינר רע הרי זו מקודשת ויחליף עכ״ל. והגמ׳ ביארה דדינר רע היינו דנפיק ע״י הדחק. ולכאורה יש להקשות על הדין דמקודשת ויחליף, דממ״נ - אם ״מנה זו״ כולל דינר רע אז למה הוא חייב להחליף, ואם ״מנה זו״ אינו כולל דינר רע אז למה היא מקודשת.
ועיין בר״ן (ד. בדפי הרי״ף ד״ה אמר ר׳ אלעזר) דנסתפק האם חלות הקידושין תלויה בזה שיחליף הדינר הרע בדינר היוצא בקלות, וז״ל האי דינר רע היכי דמי אי דלא נפיק היינו דינר של נחושת אמר רב פפא כגון דנפיק ע״י הדחק, כלומר דכיון דנפיק הרי זו מקודשת דמסתמא לא קפדא כל שהחליפו ואפשר שאין הקידושין תלויין בכך ואע״פ שלא החליפו מקודשת אלא שיש לו להחליפו לה מדין חוב בעלמא עכ״ל. וכמו״כ יש להסתפק בדעת הרמב״ם (פרק ז מהלכות אישות הלי״ז) שכתב וז״ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי במאה דינרין ונתן לה אפילו דינר אחד הרי זו מקודשת משלקחה הדינר והוא שישלים לה את השאר, שזה כמי שאמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שאשלים ליך מאה דינרים שהיא מקודשת לו מעכשיו וכו׳ וכן אם נמצא מנה חסר דינר או נמצא מהן דינר נחשת אינה מקודשת, נמצא בהם דינר רע אם יכולה להוציאו על ידי הדחק יחליפנו ואם לאו אינה מקודשת עכ״ל. ולא ברור על מה קאי סוף דברי הרמב״ם ״ואם לאו אינה מקודשת״. דיש לומר דקאי על המלה ״יחליפנו״, כלומר דאם הוא אינו מחליף אז היא אינה מקודשת כצד הא׳ בר״ן, או״ד י״ל דקאי על המלים ״אם יכולה להוציאו ע״י הדחק״, כלומר דאם לאו ואינה יכולה להוציאו ע״י הדחק אז היא אינה מקדושת. וא״כ לא ברור באיזה צד של ספיקת הר״ן הרמב״ם נקט.
והנה לפי הצד דחלות הקידושין אינה תלויה בהחלפת הדינר הרע בטוב, שפיר אפשר לפרש הצורך להחליף כהאבנ״מ. דהיינו, דדינר היוצא ע״י הדחק מהני לקידושין אבל הוא גם התחייב לתת לה דינר טוב בלי קשר לחלות קידושין כ״חוב בעלמא״ כלשון הר״ן. אבל לפי הצד הא׳ של ספיקת הר״ן דחלות הקידושין תלויה בזה שיחליף הדינר הרע בדינר הטוב, עדיין קשה כל הענין דהחלפה.
ונראה לבאר דכשאמר ״התקדשי לי במנה זו״ בעצם יש ב׳ דינים בכל המנה יתר על הפרוטה: א) תורת כסף קידושין, וב) תורת כסף תנאי. ולכן המנה דהוא נותן לה צ״ל כסף מנה ע״פ גדרי כסף קידושין וגם על פי גדרי כסף שניתן בתורת קיום התנאי. והנה בכהת״כ כסף דיוצא ע״י הדחק יש לו שם כסף כדמוכח מפסק הרמב״ם (פרק ד מהלכות מע״ש הל״י, והלי״ט) דפודין מעשר שני עליו, וז״ל אין פודין במטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום וכו׳ היתה הסלע חסירה שתות או פחות משתות אם היתה יוצאת ע״י הדחק מחלל עליה לכתחלה בשוה סלע ואינו חושש עכ״ל. ונמצא דכסף היוצא ע״י הדחק שפיר מועיל לכסף קידושין דתלוי בשם כסף ע״פ דין. אבל אם נתן לה כסף כזה היא עדיין אינה מקודשת כי הקידושין נעשו על תנאי דהוא יתן לה ״מנה זו״ ולגבי התנאי הזה היא התכוונה לכסף טוב דיוצא בקלות. ובזה שפיר מובן לשון הברייתא הרי זו מקודשת ויחליף, דהיינו דכבר נתן לה כסף הקידושין אבל כדי לקיים התנאי הוא צריך להחליף את הדינר היוצא ע״י הדחק בדינר היוצא בקלות.
א. ועיין ברא״ש (סימן ט) וז״ל ואע״פ שלא הזכיר שום תנאי דיינינן ליה כאילו התנה וכפליה לתנאיה עכ״ל.
ב. ועיין באבנ״מ (סימן כט סק״א) ובקצוה״ח (סימן רמא סק״ט).