תוספות בד״ה שקול מינה חפץ כו׳ ותימא דבפ׳ הכותב כו׳ וי״ל דשאני התם כו׳ עכ״ל. עיין בדברי הר״ן ז״ל שהקשה על תירוצם באריכות ולענ״ד בלא״ה נתיישב׳ קושיית התוספות עפמ״ש רש״י ז״ל בלשונו הצח כיון שאמר הבעל שקול חפץ מעיקרא מסתמא נתכוון לרדותה בעיגון עד שתתן וא״כ לפ״ז אין הדין תלוי בחיוב התשלומין דלעולם אף אם הזכיר הגט תחלה ואח״כ החפץ אפ״ה אם לא נתנה לו החפץ אפשר דחייב השליח בתשלומין שלא היה לו ליתן הגט עד שתתן כמו בשקול שטרא דבפרק הכותב אלא דבזה ודאי הגט כשר משא״כ באמר שקול חפץ והדר הב גיטא ואיהו עביד איפכא פסול הגט כיון דעיקר קפידת הבעל היה לרדותה בעיגון עד שתתן תחילה ונעשה כמי שא״ל אל תגרשה אלא בבית וגרשה בעליה כדפירש״י ואפשר שהר״ן ז״ל נתכוון ג״כ לזה בתירוצו אלא שקיצר וק״ל:

בד״ה רבי יוחנן פוסל פירש בקונטרס כו׳ ולפ״ז הא דקתני כו׳ היינו ביד אשתו וזה נראה דוחק עכ״ל. והאמת שזה תימא בדברי רש״י ז״ל דמלבד דל׳ ביד אחר נראה דוחק לפ׳ ביד אשתו אלא דקשה עוד לאיזה טעם הזכיר התנא דמתני׳ לישנא דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שהרי אף אם היה הדין שהשואל רשאי להשאיל אפ״ה מילתא דפשיטא דכאן אין רשאי להניח החפץ ביד אשתו כיון שאמר בפירוש טול ממנה החפץ. ולענ״ד יש ליישב דאף לשיטת רש״י ז״ל ההיא דאין רצוני דקתני במתני׳ בעלמא קאי דאי לאו ה״ט דאין השואל רשאי להשאיל לא היה הגט נפסל ע״י שינוי לא בו ולא בשלוחו דנהי דודאי היה השליח חייב בתשלומין מתרי טעמי חדא דר׳ יוחנן מרא דשמעתין סבר בעלמא שומר שמסר לשומר חייב ועוד דאף למ״ד פטור היינו בסתמא ומטעם שמסרו לבן דעת ולא הוי פשיעה מ״מ הכא שאמר בפירוש טול ממנה החפץ פשיטא דחייב אלא דלענין הגט הוי אמרי׳ דקלקול השליח לענין התשלומין זה תקונו לענין הגט דסוף סוף חיוב החפץ עליה דידיה רמיא ומאי איכפת לבעל בשינוי מה לי אם נטל ממנה החפץ תחילה וחזר והפקידו אצלה או אם לא נטלו ממנה כלל עד לאח״כ לכך יהיב התנא טעמא דבאמת בעלמא אין רצונו של אדם שיהא פקדונו ביד אחר והיינו דאין השואל רשאי להשאיל וע״כ שאף אם השואל רוצה לעמוד בחיובו באחריותו אף ברשות השני אפ״ה אסור להשאיל דהכי קושטא דמילתא וא״כ ה״נ אינו רשאי להניח החפץ כלל ביד האשה שלא מרצון הבעל וכ״ש דהקפיד ואין זה תלוי בחיוב התשלומין וא״כ הוי שינוי גמור לפסול הגט כנ״ל נכון ליישב שיטת רש״י ז״ל ודו״ק:

רש״י בד״ה שליח דשליח השליח השני שנעשה בב״ד עכ״ל. נראה מפירושו דלא קמיבעיא ליה אלא בגוונא דמתניתין דהכא דאיירי במביא גט מח״ל אבל אמתניתין דלעיל דאיירי במביא גט בא״י לא קמיבעיא ליה ונראה דפשיטא ליה דשליח משוי שליח כדאמר רבה בסמוך והטעם נראה מבואר דכיון דמן התורה שליח ראשון עושה שליח שני משום דשלוחו של אדם כמותו וא״כ ממילא דהשני עושה שלישי מה״ט גופא ודוקא במביא בח״ל הוא דקמיבעיא ליה כיון שצ״ל שליח ב״ד אני והיינו דמתקנת חכמים הוא דמהני מה שאומר שליח ב״ד אני כאילו אמר בפ״נ ובפ״נ ומש״ה מספקא ליה אם השני עושה שלישי דאפשר דכולי האי לא תקנו חכמים דמהני אמירת שליח השלישי שליח בית דין אני דכיון דבפני אותו הב״ד לא אמר השני בפ״נ. ולפמ״ש אפשר נמי דבמביא גט בא״י השליח השני עושה שלישי אפילו בדלא אניס כיון דלא שייך קפידת הבעל כלל אבל ראיתי שמחלוקת ישנה היא בין הפוסקים כדאיתא בטואה״ע סי׳ קמ״א:

שם בגמרא אלא כי תיבעי לה כי משוי שליח בב״ד וכו׳ והא דמספקא ליה בהכי אע״ג דקתני בהדיא דהאחרון אומר שליח ב״ד אני אפשר דאיהו סבר דאע״ג שנעשה שלא בב״ד מ״מ כיון דמכח שליח הראשון קאתי שנעשה בב״ד שפיר מצי למימר שליח ב״ד אני כן נ״ל:

רש״י בד״ה והא שליח שלא ניתן לגירושין וכו׳ הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר עכ״ל. וכ״כ הרי״ף והרא״ש והרשב״א והר״ן ז״ל ומשמע מדברי כולם דלמוסרו לאבא בר מניומי ודאי הוי שליח ולא זכיתי להבין דבריהם בזה דכיון דלמילתיה הוי שליח אמאי לא יוכל למוסרו ליד אחר שיעשה שליחותו ובמקומו למוסרו לאבא בר מניומי דהא בכל התורה קי״ל שליח עושה שליח ול״ל כיון שלא נעשה שליח לגירושין שהוא גמר הענין אלא למוסרו לאבא בר מניומי א״כ בכה״ג לא הוי שליחות כלל מן התורה ולא אמרי׳ ביה שלוחו של אדם כמותו דא״כ כי מסרו איהו גופא לאבא בר מניומי אמאי הוי גיטא הא בעינן ונתן והכא לאו הבעל קא יהיב כיון דלא שייך שליחות בכה״ג והנראה בזה דודאי לענין למוסרו לאבא בר מניומי לא בעינן שליחות כלל דעיקר שליח הבעל הוא אבא בר מניומי וזה המוליכו לאבא מעשה קוף בעלמא קעביד וכההיא דשאילו מקמי רבי חנינאי גאון בכללא רבתי שהביאו בהלכות גדולות והרא״ש והרשב״א והר״ן ז״ל סוף פרק המביא בתרא וכולם העלו דאפילו ע״י עובד כוכבים מותר לשלוח הגט ליד שליח הבעל דעובד כוכבים מעשה קוף בעלמא קעביד ודלא כרבי חנינאי גאון א״כ לפ״ז קשה יותר למה יפסל הגט אם מסרו ליד אחר להוליכו לאבא בר״מ אטו משום דלא בעינן שליחות בכה״ג וסגי במעשה קוף נחמיר יותר מלעיקר שליחות דאפילו היכא דא״ל הבעל את הולך אמרי׳ לעיל ללישנא בתרא דהיכא דאניס משלחו ביד אחר ולמה יגרע שליחות זה לפסול אף במקום אונס דע״כ איירי הכא דאניס דהא משמע דאי הוי שליח לגירושין הוי שרי ליה למסור ליד אחר. מיהו לפמ״ש לעיל גבי מתנה הרי הוא כגט דאף במידי דלא בעינן שליחות כגון כתיבת הסופר לענין מתנה אפ״ה אם עבר על דעת המשלח שלא מדעתו הענין בטל לגמרי כדמוכח בלשון הרמב״ם ז״ל בהלכות מתנה וא״כ ה״ה והוא הטעם לנדון דידן דאע״ג דלמוסרו ליד אבא בר״מ לא בעינן שליחות ומעשה קוף בעלמא הוא אפ״ה אם עבר על דעת הבעל לשלחו ע״י אחר ליד אבא בר״מ נפסל הגט ע״י כך כנ״ל ועדיין צריך לי עיון דקצת משמע מלשון הטוא״ע והש״ע דאפשר דאף אם שלחו ע״י אחר לאבא בר״מ אין הגט נפסל אלא דלכתחלה אין לעשות כן ודוקא אם מסרו בעצמו או שלוחו להאשה כתבו דהיא ספק מגורשת. ועפמ״ש דמשמע מסוגיא דשמעתין דהגט פסול אם עבר על דעת המשלח אפילו במעשה קוף בעלמא א״כ יש לתמוה על מ״ש הרא״ש ז״ל סוף פרק המביא תניין שנהגו באשכנז ובצרפת עפ״י ר״ת לשלוח הגט ע״י עובד כוכבים לשליח ישראל שימסרנו ליד האשה ודלא כר׳ חנינאי גאון ז״ל ורבנן דהשתא שאסרו מיהא לכתחלה אלא אפי׳ לכתחלה מותר והיאך אפשר לומר כן כיון דעובד כוכבים לאו בר שליחות הוא ולא שייך גביה חזקה שליח עושה שליחותו וקי״ל נמי אין אמונה בעובדי כוכבים א״כ אפשר שהעובד כוכבים שינה באיזה דבר על דברי הבעל ואפשר ג״כ שזה העובד כוכבים לא קיבל הגט כלל מהבעל אלא מיד עובד כוכבים אחר שקיבלו מיד הבעל וא״כ אף כי מסרו העובד כוכבים האחר להישראל שליח הבעל אפילו הכי פסול כדמוכח בשמעתין ובר מן דין כתבתי עוד והעליתי באריכות ליישב דברי רבי חנינאי גאון דודאי אין למסור הגט ליד עובד כוכבים דשמא ימסרנו בינו לבין עצמו ליד האשה נמצא שהגט בטל לגמרי והארכתי בזה בכמה טעמים שיש לחוש כן ואין כאן מקומו להאריך והדבר צריך תלמוד ודו״ק. מיהו קשיא לי מי הכריחם לרש״י ולהרי״ף ז״ל וכל סייעתו לפרש כן בשמעתין דלכאורה נראה דכיון דשליח שלא ניתן לגירושין הוא אף אם מסרו בעצמו לאבא בר״מ אפ״ה פסול דהא משמע להדיא דהאי עובדא בח״ל הוי ולא נתקיים בחותמיו מדקאמרי מסור מילך קמי דידן והיינו שיאמר בפ״נ ובפ״נ כדפירש״י וא״כ הא אמרינן בריש מכילתין דבקיום גיטין ושטרות בעינן תרי אלא דמדרבנן הימנוהו לשליח כבי תרי וא״כ כיון שזה אינו שליח כלל כדפרישית דמעשה קוף בעלמא קעביד א״כ הו״ל כאיניש דעלמא ולא מהני אמירתו בפ״נ ובפ״נ כלום וא״כ מצינן לפרש דמש״ה קאמרי והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ויש ליישב כיון דמ״מ הגט יוצא מתחת ידו ומגו דאי בעי הוי אמר שהוא שליח הגט למוסרו ליד האשה והוי מהימן כבי תרי השתא נמי נאמן במגו דהפ״ש הוא הפה שהתיר כנ״ל נכון ודו״ק: