גמרא
פירוש
שְׁקוֹל מִינַּהּ חֵפֶץ וַהֲדַר הַב לַהּ גִּיטָּא וַאֲזַל אִיהוּ ויהיב לַהּ גִּיטָּא וַהֲדַר שְׁקַל מִינַּהּ חֵפֶץ רַבִּי יוֹחָנָן אפּוֹסֵל בּוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר המביא גט ממדינת הים וחלה עושה ב״ד ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם אין השליח האחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני אמר הר״ם וכן השליח לשלוח ואפי׳ אלף ובתנאי שיקדם כל אחד מהם לחבירו בבית דין ובארץ ישראל לא יצטרך ב״ד כמו שקדם זכורו: אמר המאירי המביא גט ממדינת הים ר״ל שהוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וחלה או נאנס והרי אם תאמר שיעשה שליח שני יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולא הועיל כלום אלא הרי זה הולך לפני בית דין ואומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ובית דין עושין שליח במקומו ואמר שליח בית דין אני ר״ל שנותנו מכח שליחות בית דין ובית דין חותמין לו שהוא שלוחם וממה שהזכיר בה שליח אחרון ולא אמר שליח שני למדנו שאף שליח זה עושה שליח אפי׳ במאה זה אחר זה ודוקא בחלה כמו שפירשנו למעלה ובזו מיהא צריך בית דין בכל אחד ואחד שהרי האחרון צריך ליתנו מכח בית דין ולומר שליח בית דין אני אבל במקום שאין צריך לומר בפני נכתב כגון בארץ ישראל שליח עושה שליח עד כמה שלוחים אפי׳ שלא בבית דין שכל שאין הראשון צריך לומר בפני נכתב כו׳ אין האחרון צריך לומר שהוא שליח בית דין ולמדת לפי דרכך שאפי׳ ממדינת הים כל שהגט מתקיים בחותמיו שליח עושה שליח אף שלא בבית דין ומ״מ יש לי ספק אם גט זה נכתב בפני שנים והלך האחד עם הגט בשליחות הבעל והלך האחר עמו במקרה וחלה הראשון ורוצה לעשות שליח את השני שעמו אם צריך בית דין כשאר שלוחים או שמא מכיון שאף זה יכול לומר בפני נכתב כו׳ אינו צריך בית דין והדבר צריך תלמוד: ויתבאר עוד בגמרא בדין שליחות שכל ששליח עושה שליח ומינה הראשון את השני וחלה השני הרי שני זה ממנה השלישי אפי׳ מת הראשון וכן כמה זה אחר זה ואין אומרין מכיון שמת הראשון בטל שליחותם של באי כוחו והיאך יעשו עוד שליח אלא שליחותם קיים הן לשליחות עצמם הן למנות שליח שאין אומרין שמכח שליח הם באים אלא כלם מכח הבעל וכל שהבעל קיים כל השליחויות קיימים: זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן: הוזכר בכאן מעשה בההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה שליח לא ידענא לה ואמר ליה מדלא ידעת לה הבייה לאבא בר מניומי דליתביה לא אתא ולא אשכחיה לאבא בר מניומי יתיב ר׳ אבהו ור׳ יצחק נפחא ור׳ חנינא פפי ואמרו ליה מסור מילך קמן דכי אתי אבא בר מניומי ניתביה ניהליה והוה יתיב רב ספרא גביהו ואמר להו והא שליח שלא נתן לגירושין הוא דמסתמא הכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את זהו ענין המעשה ולמדנו ממנו שאדם ממנה שליח ממקומו אדם שבעיר אחרת אע״פ שאינו בפניו שהרי זה מינה ממקומו שליח אבא בר מניומי להוליך את הגט לאשתו ואע״פ שזו לא נאמרה אלא בשליח הולכה יראה שאף בשליחות קבלה כן וכן עשינו בה מעשה והודו לנו גדולי הדור ומ״מ מגדולי הדורות ראיתי בנימוקיהם שחולקים בשליחות של קבלה הואיל ומילי נינהו ואין נראה כן: למדנו עוד ממעשה זה שכל שלא עשאו שליח להוליך את הגט לאשתו אלא שאמר לו תנהו לפלני שיתנהו לה ולא מצאו אע״פ שזהו אונס אין אותו השליח יכול ליתנו שאינו שליח לגירושין אלא אותו פלני הוא שליח הגירושין ומכיון שאינו יכול ליתנו לה אף הוא אינו יכול למנות שליח אחר אף בב״ד ואפי׳ מסר דבריו לבית דין להיות הבית דין מקבלין אותו ליתנו לאותו פלני אינו כלום שמאחר שאינו שליח של גירושין אינו ממנה שליח ולא בית דין עליו כלל אף ליתנו לאותו פלני אפי׳ במקום אונס שאין כאן אלא מילי הואיל ולא הרשהו לגרש ומילי לא מימסרן כלל אלא נותנו לאותו פלני והוא נעשה שליח אף לעשות שליח אם חלה או נאנס ולפי דרכך למדת שאפי׳ אמר לו תנהו לה והוא אומר איני מכירה וחזר ואמר לו תנהו לפלני שהוא מכירה אפי׳ הכירה הוא אחר כן אינו שליח כלל אלא אם כן אומרו לו בפירוש שאם יכירה אחר כן יהא הוא שליח ודברים אלו פירושן אף במקום שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם: ולענין ביאור יש שואלים שהרי אמרו בסוף המביא תנין דאמר לה הוי שלוחה להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימא קמי בי דינא בפני נכתב כו׳ ולישוו שליח וליתבו לך ואם כן אף זה הרי שליח שלא ניתן לגירושין הוא ותירצו שבזו הואיל והוא צוה לה בפירוש שתמסור דבריה לבית דין אין קפדין בשליחות הניתן לגירושין כלל ומכל מקום למה שפירשנו שכל שלא ניתן לגירושין מילי נינהו ופירשנו שאין מילי מימסרן אף לבית דין ופירשנו למעלה שכל שאין שליח עושה שליח כגון מילי אף בהתנה כן קשיא אלא שאיפשר שכל בבית דין ובתנאי מהני אף במילי וכל שכן בזו שאינן מילי לגמרי שהרי הגט בידה: ואי לאו דמיסתפינא מחבריא ומכל שכן מגדולי הרבנים שפירשוה בתורת בית דין דעתי נוטה שזו שאמר מסור מילך קמן פירושו בתורת עדות ובתורת שליחות והראיה שאין אדם עשוי להזמין עצמו להיות בית דין אבל כל שבתורת בית דין יכול למסור להם דבריו והם נותנין לאותו פלני מכח הבעל או ממנים שליח ליתנו לאותו פלני שיתנהו לה שהבית דין בכל מקום מקבלים את הדברים להשלים כונת הבעל ואף לגדולי הפוסקים ראיתי שסיימו דבריהם בשמועה זו וכן הלכתא דשליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא משוי שליח אלמא שלא נאמרה אלא לשליחות הא כל שבתורת בית דין לא וכן נראה לי ברור ועיקר וכן עוד ראיה לדבר דבעובדא דתני בתר הכי ר״ל לא תותביה עד תלתין אמר ליה רבא מסור מילך קמן והתם לא אידכר אלא רבא לחודיה ואי מתורת בית דין הוה מדכר תלת אלא ודאי מתורת שליחות הוא: ועל מה שפסקנו דמסתמא הכי קאמר אבא בר מניומי ולא את ואע״פ שהיה סבור למנותו שליח עד שאמר איני מכירה ומתוך כך אמר לך הבייה לאבא כו׳ אין אומרין שדעתו שכל שיכירה יהא הוא רשאי ליתנו לה הקשו בתוספות שהרי בפרק התקבל (גיטין ס״ג:) שאלו אמר לשנים כתבו ותנו לשליח כלומר כתבו אתם את הגט ותנוהו לשליח שיתנהו לאשה מי מצו אינהו למיתבייה ניהלה או לא מי אמרינן קפידא הוי ושליח דוקא ולא אינהו או דילמא משום טירחיהו הוא דקאמר וכל דאינהו בעו למיטרח כל שכן דניחא ליה והעלוה בתיקו ואם כן היאך לא החליטו לו שליח ולא אינהו כדקאמרינן הכא אבא בר מניומי ולא את דהא הכא הוה לן למימר טפי דמתחלה היה יהיב ליה לדידיה אלא דקאמר איני מכירה ומתוך כך פסקו קצת מפרשים כלישנא קמא דמי קאמר אבא בר מניומי ולא את כלומר וכל שהוא מכירה נותן לה ואם כן שליח של גירושין הוא ועושה שליח ומכל מקום יש מתרצים שזו שבכאן הואיל והזכיר בפירוש למי יתנהו ודאי קפידא היתה אבל התם לא סיים שום אדם אלא לאי זה שליח שירצו ואף הם בכלל ואין זה כלום שהרי פירשו שם גדולי הרבנים לשליח שמניתיו או שמא בזו הואיל ואינו מכירה אין רצונו להתבזות שיהא אדם מפרסם הענין ומרנן את העיר היכן פלנית ומסלקו לגמרי: ויש מיתרצים שזו שבכאן הואיל והוא היה שולחו לא היה קפיד על טרחו כלל והילכך אבא בר מניומי ולא את קאמר שאלו היה בדעתי שאם יזדמן שיכירה יתנהו לה היה מתנה לו כן שהרי אינו מקפיד על טרחו אבל התם ודאי איכא למימר דאטרחייהו חייש והיינו דקאמר תנוהו לשליח וכל דאינהו באי למיתב איכא למיתלי דטפי ניחא ליה אלא דסלקא בתיקו כמו שיתבאר שם: הוזכר עוד בכאן מעשה באחד ששלח גט לאשתו על ידי שליח הולכה ואמר ליה לשליח לא תיתביה ניהליה עד תלתין יומין ואיתניס בגו תלתין אונס שהוא ניכר וברור שמעכבו מליתן אף לאחר שלשים ונאמר בו שיכול הוא למנות שליח מעכשו ליתנו לאחר שלשים במקומו ויש אומרין דוקא בבית דין ומפני שהם מפרשים מסור מילך קמן בתורת בית דין כמו שכתבנו דעתם למעלה ועקר הדברים שאף בתורת שליחות כן וכן פירשוה גדולי המחברים וטעם הדבר ששליח זה אין אומרין הרי בתוך שלשים מיהא אינו ניתן לגירושין אלא הואיל ולבתר תלתין מצי יהיב אף בגו תלתין הוא נקרא ניתן לגירושין: ומכל מקום הזכירו בה חששא אחרת והוא ששאלו בה וליחוש שמא פייס כלומר ואף הוא עצמו היאך יתנהו לאחר שלשים ויש מפרשים שבתוך העיר היה וכל שהוא בעיר ומשהא נתינתו חוששין לפיוס ופירשו בו גדולי הרבנים שמא פייס ובעל מתוך פיוסו והוי גט ישן עד שפירשוה בארוסה שאין חוששין בה לפיוס הואיל ואין לבו גס בה ואם בנשואה דוקא בשאמר לה בעדים או בבית דין נאמנת עלי שלא פייסתי ויש מפרשים בחשש פיוס שמא פייס ובטל הגט ומטעם שקשה להם אם נפרש שמא פייס ובעל היאך הוא אומר נאמנת עלי שלא פייסתי והרי החשש אינו אלא לתועלת האשה ובנה ואין ראוי לומר נאמנת עלי אלא כשהוא רוצה לפסול את הגט ותנאו מונעו בכך ואע״פ שאיפשר לפרש בה חוששין שמא פייס ובעל ויאמר אחר כן אל תגרשהו בה שגט ישן הוא וכי אמר הכי לא מהימן וכל שכן דאנן לא מערערינן מכל מקום יותר נכון לדעתם לפרש שמא פייס ובטל את הגט ואם תאמר בזו מיהא מה בין ארוסה לנשואה והרי אף בשל ארוסה הבטול פוסלו מכל מקום אין הפיוס מצוי בארוסה כלל: ולפי מה שפירשנו שאין חוששין לפיוס אלא כשהוא בעיר אתה מתרץ מה שאמרו בפרק שני המשליש גט לאשתו ואמר אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד ואין חוששין לפיוס שפירושו בשאינו עמה בעיר אלא שמשליש לו את הגט והולך לו לעיר אחרת אלא שקשה לי לדעת זה מה שהביאו עליה מעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת הרי זה גט אלא שלא תנשא במקום יבם עד שיעברו שנים עשר של תנאי כמו שיתבאר ושאלו בה וליחוש שמא פייס עד שהעמידוה בנאמנת עלי שלא באתי והרי זה אינו בעיר אלא שגדולי המחברים ראיתי שכתבו האומר לאשה הרי זה גיטך לאחר שנים עשר חדש והיה עמה במדינה חוששין שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי שלא פייסתי נמצא שלא כתבו בה מעכשו וכן שכתבו בה שהיה עמה במדינה ואח״כ כתבו בזו הנזכרת כאן הרי זה גטיך מעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש הרי זה גט לכשיגיע הזמן ואין חוששין שמא בא שאין דרכן של בני אדם לבא בצנעה ואני תמה שהרי בזו עצמה הזכירו כאן שצריך לומר נאמנת עלי שלא באתי הא לאו הכי חיישינן ואע״פ שאינו בעיר אלא שיש לתרץ שבזו הואיל ותולה התנאי בביאתו דעתו לחזור כדי שלא יהא הגט גט דהרי הוא כאלו הוא בעיר וא״כ לדעת זה מעשה שבכאן אתה צריך לפרשו בשהוא בעיר שאם אינו בעיר אין צריך לנאמנת עלי שלא פייסתי או להעמידה בארוסה והדברים זרים דמדקאמר מסור מילך קמן הדבר מוכיח שאינו בעיר עם הבעל ועוד דהא אמר ר׳ יוחנן בפרקין דלעיל להכשיר אף במכאן ועד עשרה ימים ומשום דאי איתה דפייס קלא אית ליה אפי׳ היא בעיר אבל כל שנותן זמן בגט נראה כעין מי שמשייר לעצמו המלכה ויש לחוש לפיוס אף בשאינו בעיר כגון הא דאם לא באתי יהא דלא תיתביה ניהלה והא דכל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום והא דמשליש ואומר אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים שכל שהוא משאיר לעצמו זמן כעין המלכה הוא ולבו נוקפו שמא לא ימצא גלוסקא יפיפיה דכותה ואכתי דעתיה עילוה וכל שדעתו לפיוס מפייס וליה ליה קלא שאף הוא משתדל להיות שליחותו חשאי עד שירא אם יוכל לפייס ובכל אלו חוששין לפיוס עד שיאמר נאמנת עלי שלא פייסתי וא״כ הא דמשליש דוקא בנאמנת עלי כו׳ או שמא בזו אינו דרך שיור אלא שתנשא לאלתר וזהו עקר הדברים לדעתי ויש מחלקים בין שהגט על ידי מריבה לשהוא בדרך ריצוי כגון הולך למדינת הים שכל שהוא על ידי מריבה אין חוששין לפיוס אפי׳ הוא נותן זמן ואם איתה דפייס קלא אית ליה אבל כל שהוא דרך תנאים שבריצוי חוששין לפיוס בנתינת זמן ויש לו פנים אלא שעקר הדברים כדעת שכתבנו וכבר כתבנו דקדוקים אחרים בענין זה בפרק קורדיקיס:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush