ת״ש שיירה שחנתה בבקעה והקיפוה גמלים או באוכפין כו׳ עד ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלוא גמל כו׳ ודחינן הכא נמי כמלוא נכנס [ויוצא] ת״ש נמצאת אומר ג׳ מדות במחיצות כל שהוא פחות מג׳ צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה שלא יזדקר הגדי בבת ראש [כל שהוא] שלשה ומשלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד.
(1) 
בַּעֲבִיטִין בִּשְׁלִיפִין בְּקָנִים בְּקוֹלָחוֹת מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין גָּמָל לְגָמָל כִּמְלֹא גָּמָל וּבֵין אוּכָּף לְאוּכָּף כִּמְלֹא אוּכָּף וּבֵין עָבִיט לְעָבִיט כִּמְלֹא עָבִיט.
בַּעֲבִיטִין בִּשְׁלִיפִין בְּקָנִים בְּקוֹלָחוֹת מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין גָּמָל לְגָמָל כִּמְלֹא גָּמָל וּבֵין אוּכָּף לְאוּכָּף כִּמְלֹא אוּכָּף וּבֵין עָבִיט לְעָבִיט כִּמְלֹא עָבִיט.or with saddle cushions [avitin], or with wheat sheaves, or with boards, or with stalks [kolaḥot], one may carry within the enclosed area, provided that there is no camel-length gap between one camel and another, or a saddle-length gap between one saddle and another, or a cushion-length gap between one cushion and another. Apparently, from this baraita it can be understood that if the breach is equal to the standing segment, it is not a valid enclosure.
ערך עבט
עבט – א(בבא מציעא עב:) ועל העביט של ענבים פי׳ כגון עריבה גדולה (סוף טהרות) מן העבט ומן המשטח של עלין (כלים פכ״ג) והעביט של גמל (עירובין טז.) בעבוטין פי׳ כמו בכר הגמל ותרגומו בעביטא דגמלא.
ערך קלה
קלה – ב(פסחים לט:) יוצאין בהן ובקלח שלהן (פרה פי״א) מצות אזוב ג׳ קלחין ובהן ג׳ גבעולין פי׳ כשיצאו ב׳ וג׳ קנים משורש אחד שמן קלחין (נדרים כ) שמואל הוה בדיק נפשיה בקלחא פי׳ היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו ומפשפש כל מעיו (עירובין טז.) בשליפין בקנים ובקלחות פי׳ כמו קלח של כרוב קלחים של ירקות שנתעבו ונתקשו ונעשו יבשין. (חולין קכא) בקלחא ומשום יד פירוש הקנה שלהן כגון קלח של כרוב ומשום יד של כלים שרוצה להשתמש בקלחים הללו. (יומא מא: בבא קמא סא) כאן בקולחת כאן בנכפפת. ס״א קולטת ס״א קודחת וכבר פי׳ בערך קדח (חולין קלח) אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתנן (משנה פאה ג) המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה וכו׳.
א. [קאפע זאטטעל.]
ב. [שטרענגעל.]
עביטין – כר שתחת אוכף הגמל כדמתרגמינן (בראשית לא) בכר הגמל בעביטא דגמלא.
שליפין – משואות.
קולחות – קלחי ירקות.
ת״ש נמצא׳ אומר כו׳ – פי׳ משנ׳ היא במסכת כלאים לעניין מחיצות כלאים דקיימא לן שזה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן: ג׳ מדות במחיצה פי׳ שלשה דינים תמצא בה כשיש שם פרוץ ועומד המדה האחת הוא שיהא הכל מותר בין העומד בין הפרוץ והמדה השנית הוא שיהא הכל אסור והמדה השלישית שיהא העומד מותר והפרוץ אסור ואי אפשר לעשות בזה חלוק רביעי שהרי אי אפשר לומר שיהא העומד אסור והפרוץ מותר ולפי׳ הג׳ מדות עיין ותמצא כי המדה הראשונה הפרוץ מרובה על העומד ואם בין זה לזה ג׳ טפחים יהא הכל מותר כי הלבוד עושה אותו כסתום וזו הוא מדה כשהעומד פחות מג׳ ואפילו הוא קנה קנה הלכך מדה אח׳ להכשיר הכל ואפילו פרוץ מרובה והמדה השנית כשיש כעומד ג׳ שלמים או יותר עד פחות מד׳ בזו לדברי הכל אם הפרוץ מרובה על העומד הכל אסור ואם הוא פרוץ כעומד פלוגתא דרב פפא ורב הונא דלרב הונא הכל אסור ולרב פפא הכל מותר מ״מ המדה הואת באה ללמדנו לאסור הכל או בפרוץ מרובה לרב פפא או בפרוץ כעומד לרב הונא וכדמתרץ כל חד וחד מתניתא אליבא דידיה לקמן בשמעתין. והמדה השלישית כשהעומד הוא ד׳ טפחים או מד׳ טפחים ועד עשר אמות ועשר בכלל שבזה לא בפרוץ מרובה לדברי הכל ולא בפרוץ כעומד לרב הונא אין העומד נפסל לעולם אלא הפרוץ בלבד והטעם מפני שכל העומד ד׳ טפחים או יותר הרי הוא דבר חשוב ואין שום פרצה פוסלו הרי כאן ג׳ מדות עיין ותמצאם בבריותא מעתה מה שאמר התנא דברביעית בנפרצה יותר מעשר אסור אינה מדה רביעיתוהרי היא בכצל המד׳ השלישי׳ דההא מידי אפי׳ כשהעומד מרובה מאד אלא שיש שם פרצה יותר מי׳ ובודאי נהי דאיהי אינה מתבטלת מפני ריבוי העומד ואסור לזרוע כנגדה אין העומד נאסר׳ ק״ו מהמדה שלישית שהפרוץ מרובה על העומד שאין עומד על ד׳ טפחים נפסל וזה הדין הוא בכלאים מפני שאנו הולכין אחר ערבובי׳ מה שאין כן לענין שבת דפרצ׳ ביותר מעשר או פרוץ מרובה על העומד אוסר כל המבוי וכל החצר מפני שמוציאו מרשות היחיד ועושה אותו כרמלי׳ וזה ברור וכן הסכימו כל המפרשים ז״ל מיהו אפילו כשתמצא לומר דכי קתני נפרצה ביותר מעשר הכל אסור לזרוע ואפילו כנגד העומד אין זו מדה רביעי׳ שכבר שנינו מדה זו במדה השנית ואחר שפירשתי הבריית׳ ומדותי דרך כלל אחזור לפר׳ בה בפרט מה שצריך ביאור דהא דקתני במדה ראשונה ובלבד שלא יהא בין זה לזה ג׳ שאין בו לג׳ אלא דהא גופא קמ״ל דטעמ׳ דלא אמרי׳ לבוד בג׳ היינו מפני שהוא חשוב לבקיעת גדי להדיא בלא עכוב וזקיר׳ הגדי מבטלת אותו מתור׳ לבוד ומדקתני במדה שנית ובלבד שלא יהא פרוץ במלואו שמעי׳ דבהכי סגי לגמרי לד״ה כיון שהעומד מרובה. והא דקתני במדה הרביעית שאם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד פרוץ מותר לזרוע אכולה מתני׳ קאי וכן פרש״י ז״ל והא דקתני במדה השלישית כל שהוא מד׳ טפחים ועד ד׳ אמות ועד עשר אלא שרצה לפרוט לנו הדברים החשובים שאנו אומרי׳ בכל מקום ד׳ טפחים לעניין רשות היחיד ד׳ אמות שיש לאדם בכל מקום ושיעור מקום שהוא חשוב לפתח. ובירוש׳ לא גרסי׳ לה אלא מד׳ טפחים ועד עשר והא דקתני ואם היה פרוץ כעומד העומד מותר והפרוץ אסור רב הונא מוקי׳ לה בפרוץ כעומד ממש ואף על פי שסובר דפרוץ כעומד אסור ואפ״ה אין העומד נאסר כיון שהוא ד׳ טפחים או יותר שהו׳ דבר חשוב ולדידי׳ ה״ה כשהפרוץ מרובה על העומד העומד מותר דהא לדידיה פרוץ כעומד שוה הוא לדין פרוץ מרוב׳ על העומד ולרב פפא הא דקתני ואם היה פרוץ מרוב׳ על העומד היינו שהפרוץ ביוצא ונכנס והוא מרובה על העומד דאלו שוה בשוה אף הפרוץ מותר אלא ודאי בשהפרוץ ביוצא ונכנס שהו׳ מרוב׳ ואפ״ה כנגד העומד מותר נמצאת למד דכל שיש בעומד ד׳ טפחים או יותר אפי׳ שפרוץ מרוב׳ על העומד מות׳ הוא לדברי הכל ואין מחלוקות של רב פפא ורב הונא בזה אלא לעניין הפרוץ דרב פפא מתיר כשהוא פרוץ כעומד ומפר׳ ברייתא כשהפרוץ יוצא ונכנס ולרב הונא פרוץ כעומד ממש הפרוץ אסור וזה פשוט.
בשלמא לרב פפא משום הכי לא ערבינהו כלומ׳ שלא שוה במדה הראשונה דין ג׳ טפחים עם פחות מג׳ דבשלשה טפחים עומדי׳ אף על פי שיש ריוח ביניהם ג׳ טפחים הכל כשר דפרוץ כעומד מותר ואלו כשהעומד פחות מג׳ אם יש ריוח ג׳ בנתים הכל פסול אלא לרב הונא בריה דרב יהושע אף כשהעומד ג׳ טפחים אם יש ביניהם ריוח שלשה טפחים הכל פסול משום דפרוץ כעומד אסור ואשתכח דג׳ ופחות מג׳ דינם שזה וא״כ לערבינהו וליתנינהו ופריק דלא מצי לערבינהו כי אף על פי שדינם שוה אין טעם פסולם שוה דאלו בעומד פחות מג׳ כשאתה פוסלו מפני ריוח ג׳ אינו מטעם פרוץ מרובה שהרי כשיש בריוח ג׳ פחות משהו ואין העומד אלא קנה אתה מכשירו ואף על פי שהפרוץ מרוב׳ מעתה אין טעם פסול ריוח ג״ט אלא לפי שא״א בו לבוד וטעמ׳ דליכא לבוד הוא מפני בקיעת גדי שיכול לבקע בו ואלו כשהעומד ג׳ והריוח ג׳ כשאתה פוסלו אינו מדין לבוד שהרי אם היה עומד מרובה ואפילו יש בפרוץ ג׳ ויותר מג׳ אתה מכשיר א״כ כשהעומד כפרוץ אינו נפסל מטעם לבוד אלא מטעם פרצה שהעומד כפרוץ בטל וכיון דלא שוו ג׳ ופחות מג׳ בטעמא לא בעי תנא לערובינהו ותנא ג׳ בהדי מג׳ ועד ד׳ פחות משהו דהוו מחד טעמא ופרכינן אעיקר מתני׳ בין לרב פפא בין לרב הונא ולכ״ע דקשיא רישא אמצעיתא דלא אתיא אליבא דחד תנא דברישא כיון דעבדינן לבוד בפחות מג׳ בלבד אלמא רבנן היא דאלו לרשב״ג יש לבוד עד פחות מד׳ והדר קתני במדה שנית דכל שיש בעומד ג׳ טפחים עד פחות מד׳ נפסל טפח יש לו מדה שנית דלא חשיבא כמידה שלישית כשיש בעומד ד״ט כי ד׳ טפחים עומד עושה דבר חשוב שאינו נפסל אפילו בפרוץ מרובה ואלו ג׳ טפחים נפסל בפרוץ מרובה.
בעביטין (כרי הגמל) בשליפין (עומרי חיטה), בקנים, בקולחות (קלחי ירקות) — מטלטלין בתוכה, ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל רווח כמלא גמל, ובין אוכף לאוכף כמלא אוכף, ובין עביט לעביט כמלא עביט. נמצא שפרוץ כעומד אינו מחיצה!
or with saddle cushions [avitin], or with wheat sheaves, or with boards, or with stalks [kolaḥot], one may carry within the enclosed area, provided that there is no camel-length gap between one camel and another, or a saddle-length gap between one saddle and another, or a cushion-length gap between one cushion and another. Apparently, from this baraita it can be understood that if the breach is equal to the standing segment, it is not a valid enclosure.
הכל
(2) הָכָא נָמֵי כְּשֶׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא.
The Gemara rejects this conclusion. Here, too, it is referring to gaps through which the various objects can easily be inserted and extracted, so that the breached segment is in fact slightly greater than that of the standing segment.
The Gemara rejects this conclusion. Here, too, it is referring to gaps through which the various objects can easily be inserted and extracted, so that the breached segment is in fact slightly greater than that of the standing segment.
הכל
(3) תָּא שְׁמַע נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בִּמְחִיצוֹת.: אכֹּל שֶׁהוּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּר הַגְּדִי בְּבַת רֹאשׁ.
The Gemara cites yet another proof: Come and hear that which was taught in the Tosefta in tractate Kilayim: Ultimately, you say that there are three measures for partitions. These partitions form a barrier that demarcates between vines and seeds. They are needed to render permitted the sowing of a field with diverse kinds of seeds. In the case of any partition consisting of boards that are each less than three handbreadths wide, it is necessary that there will not be a gap of three handbreadths between this board and that, so that a goat would not be able to leap headlong through it unimpeded. If the gap is wider than three handbreadths, i.e., wide enough that a goat can leap through it, the boards are not considered joined and it is not considered a partition.
ערך זקר
זקר – א(עירובין טז.) שלא יזדקר הגדי בבת ראש (יומא סז:) ר״ש אומר המשלח את השעיר יכבס בגדיו זוקרו בבת ראש מטמא בגדיו (יומא לח) עד שיהיו אחיו נזקרין בבת ראש לאחוריהן. (סוכה יד) מסככין בנסרין כדי שיזדקר הגדי בבת ראש (נדה יז) אימר איזדקרא ומעלייה אתא פי׳ נפלה לאחוריה ובא הדם מן העלייה. (ובויקרא רבה) אם הכהן המשיח טלטלה גבר אמר ר׳ שמואל בר נחמני כהדין תרנגולא דיגלי מאתר לאתר מזדקר (עירובין נב) אחרים אומרים למקום שרובו נזקר פי׳ הואיל וגופו בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום הוי ליה רגלו לגבי שאר גופו מיעוטו והי׳ טפילה לגבי גופו כי האדם למקום שהוא רובו לשם הוא נזקר: (ראש השנה יח) כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון אמר ר׳ יוחנן כולן נזקרין בזקירה אחת. ס״א כולן נסקרין בסקירה אחת פי׳ מביט כל באי העולם בהבטה אחת ונראין הדברים שכן מפרש רב נחמן היוצר יחד לבם.
א. [שפרינגען, היפפען.]
נמצאת אתה אומר כו׳ – רישא במס׳ כלאים (משנה כלאים ד׳:ד׳) תנינן לה.
כל שהוא פחות מג׳ – כל גדר העשוי בקנים עומדין פחות מרוחב ג׳.
צריך שלא יהא בין זה לזה ג׳ כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש – כלומר להדיא בלא עכוב דדקירת גדי מבטל לה מתורת לבוד ואם אין בין זה לזה שלשה אפילו פרוץ מרובה על העומד כגון קנים של שתי אצבעות וריוח ב׳ טפחים בין זה לזה כשר דכל ריוח פחות מג׳ אמרי׳ לבוד וכולו הוי עומד.
{שמעתא דשלש מדות במחיצות}
והא דתניא לענין כלאים: נמצאת אתה אומר שלש מדות במחיצה וכו׳ – אוקמא רבא, מדסיפא רשב״ג רישא נמי רשב״ג. וכיון דקי״ל כרבנן ולא כרשב״ג, בטלה לה מדה אמצעית ואין לנו אלא שתי מדות במחיצה:
כל שהוא פחות מג׳, צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שיהא בו תורת לבוד. זו מדה אחת.
וכל שהוא משלשה, ומשלשה ועד ארבעה ועד ארבע אמות ועד עשר אמות, צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו בנכנס ויוצא, שלא יהא פרוץ מרובה על העומד, כרב פפא דהלכתא כותיה. ואם היה בין זה לזה כמלואו בנכנס ויוצא, דהיינו פרוץ מרובה על העומד, כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור. ואם היה פרוץ כעומד, אף כנגד הפרוץ מותר. נפרצה ביתר מעשר, הכל אסור. היו שם קנים הדוקרנים ועשה להן פאה מלמעלה, אפילו ביתר מעשר מותר.
תניא לענין כלאים נמצאת אתה אומר שלש מדות במחיצות, כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין [זה לזה] שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש, כל שהוא שלשה ומשלשה ועד ארבעה צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואה כדי שלא יהא פרוץ כעומד. ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור. כל שהוא ארבעה ומארבעה ועד ארבע אמות ועד עשר אמות צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד. [ואם היה פרוץ כעומד] כנגד העומד מותר, כנגד הפרוץ אסור. ואם היה העומד מרובה על הפרח אף כנגד הפרוץ [מותר]. נפרצה ביתר מעשר אסור. היו שם קנים הדוקרנים ועשה להן מחיצה מלמעלה, אף ביתר מעשר מותר. ואלו הן שלש מדות, כל שהוא פחות (מעשרים) [משלשה] פרוץ מרובה על העומד מותר, משום דכלבוד דמי ואין כאן פרוץ. כל שהוא משלשה עד ארבעה אין העומד חשוב. ולכך אם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור. ואם העומד מארבעה ולמעלה חשוב [הוא]. ולכך אם פרוץ מרובה על העומד כנגד העומד מותר. נפרצה ביתר מעשר דינו כדין עומד פחות מארבעה פרוץ מרובה על העומד שאף כנגד העומד אסור. ואקשינן פחות משלשה מני רבנן היא דאמרי שלשה לא אמרינן לבוד, אימא סיפא כל שהוא שלשה ומשלשה ועד [ארבעה אתאן לרשב״ג] דאמר פחות מארבעה [לבוד, דאי רבנן מג׳ ועד ד׳, ג׳ וד׳ חד הוא. אמר אביי מדרישא] רבנן סיפא נמי רבנן, ומודו רבנן דכל למישרי כנגדו אי איכא מקום ארבעה חשוב ואי לא לא חשיב. רבא אמר מדסיפא רשב״ג רישא נמי רשב״ג, וכי אמר רשב״ג אמרינן לבוד, הני מילי למעלה, אבל למטה כיון דהויא לה מחציה שהגדיים בוקעין בה לא אמרינן [לבוד]. לכאורה משמע כיון דאביי ורבא הלכתא ורבא מוקים למתניתין כרשב״ג משמע דלרבנן ליכא חילוק בין ג׳ לד׳ ואיו כאן לרבנן אלא שתי מדות. ואלו הן, כל שהוא פחות משלשה מותר אפילו בפרוץ מרובה על העומד. כל שהוא משלשה [ועד ארבעה] דינו כמארבעה ולמעלה, ואם היה פרוץ מרובה על העומד כנגד העומד מותר. ואני אומר דרבא מודה לדברי אביי דפחות מארבעה לא חשיב, אבל אביי אינו מודה לדברי רבא. ומנא לן דרבא מודה לאביי דפחות מארבעה לא חשיב, דגרסינן בפרק עושין פסין בנה לו עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה הוי מיעוט, פחות משלשה לא הוי מיעוט. משלשה ועד ארבעה, רבה אמר הוי מיעוט, דהא נפק ליה מתורת לבוד. רבא אמר לא הוי מיעוט, כיון דליכא מקום ארבעה לא חשיב. וכן נמי אמר רבא התם גבי הרחיק מן הכותל משלשה ועד ארבעה אינו מועיל, דכיון (דאיכא) [דליכא] מקום ארבעה לא חשיב. ועוד דאמרו בסוכה בשאין לו מקום להוריד כליו, פחת בה ארבעה. ועוד בכמה מקומות הוזכרו בתלמוד ארבעה, לומר שאינו חשוב בפחות מארבעה. לכך נראין הדברים דרבא מודה לאביי, אבל אביי אינו מודה לרבא. ושלש מדות במחיצה הן לרבא אפילו לרבנן. ופירושא דשמעתא הכי הוא, פחות משלשה מני רבנן היא. ופירוש דאילו לרשב״ג דאמר פחות מכאן אמרינן לבוד, כל שהוא פחות מארבעה דינו כפחות משלשה, ושרינן ביה פרוץ מרובה על העומד. אימא סיפא, כל שהוא שלשה ומשלשה ועד ארבעה, אתאן לרשב״ג דאמר פחות מארבעה אמרינן לבוד. והשתא קשיא לן אי רשב״ג אמאי לא שרינן ביה פרוץ מרובה על העומד כדשרינן בפחות משלשה לרבנן, דהא פריך מעיקרא פחות משלשה מני רבנן היא דמשמע דלרשב״ג כל שהוא פחות מארבעה דינו כדין פחות משלשה. וכי תימא האי תנא סבירא כותיה דרשב״ג בחדא דפחות מארבעה לא חשיב, ופליג עליה בחדא דבשלשה לא אמרינן לבוד, (א״ר) [א״כ] אמאי קא פריך רישא אסיפא לישני ליה סבר ליה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא. וכי תימא דהא בהא תליא, דאי לא אמרינן לבוד בשלשה חשוב הוא, אם כן סיפא נמי איהו ........ דבפחות מארבעה לא חשיב, ובהא לא פליג עלה רבא עליה דאביי כלל. ושלש מדות במחיצה דברי הכל היא. זהו הפירוש הנכון בשמועה זו שלא כדברי הרב בעל המאור ז״ל.
שלש מדות במחיצה. כלומר: במחיצת כלאים, ואלו הן השלש מדות, ראשונה כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראשו, דמחיצה גרועה היא ובקיעת גדיים מבטלתה. השניה כל שהוא משלשה ועד ארבעה ולא ארבעה בכלל, צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, בנכנס ויוצא לרב פפא או אפילו כמלואו מכוון לרב הונא. ואם היה פרוץ כמלואו אף כנגד העומד אסור, דמחיצה גרועה היא עדיין שאינה מתרת אפילו כנגד העומדת, ומיהו חשיבא מקמייתא דבקיעת גדיים לא מבטלה לה. השלישית ארבעה ומארבעה ועד י׳ אמות להתיר כנגד הפרוץ צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, בנכנס ויוצא לרב פפא אי נמי אפילו כמלואו מכוון לרב הונא. אבל אם היה כמלואו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כנגד הפרוץ אסור, אבל כנגד העומד מיהא מותר דמחיצה חשובה היא ואין בקיעת גדיים ולא אפילו פרוץ מרובה מבטלין את העומד שלא להתיר כנגד העומד, אבל כנגד הפרוץ מיהא אסור. אבל אם היה עומד כפרוץ שהוא כאילו עומד מרובה לרב פפא אי נמי עומד מרובה ממש על הפרוץ לרב הונא, אפילו כנגד הפרוץ מותר, ולאו דוקא במדה שלישית כן אלא אפילו בכל המדות כן. והא דקתני במדה השניה כדי שלא יהא פרוץ כעומד, פירושו לדעת רב פפא כדי שלא יהא פרוץ כעומד בנכנס ויוצא.
כבר ידעת בענין כלאים שכל שאין שם מראית העין אע״פ שיש שם יניקה זורעים בצד גפנים מכאן אמרו שתי מדות במחיצה לענין כלאים ולענין ביאור זה שאמרו שלש פירשו בסוגיא זר שלדעת רבן שמעון בן גמליאל נאמרה שסובר תורת לבוד בכל פחות מארבעה ואמר לדעתו כל שעשה מחיצה שאין רחבה שלשה כגון מחיצת קנים צריך שלא יהא בין קנה לקנה שלשה שאע״פ שעדיין יש בה תורת לבוד לדעתו מ״מ הרי הגדי מזדקר שם בבת ראש ר״ל בהדיא וזקירת גדי מבטלת תורת לבוד ואין דעתו לומר לבוד בפחות מארבעה אלא במקום שאין זקירת גדי כגון שתי קורות הסמוכות זו לזו שהוא מקום גבוה אבל כל שאין שם שלש אע״פ שהפרוץ מרובה לבוד הוא וכל שמחיצתו ברחבים שלשה עד ארבעה אינה מתבטלת בזקירת גדי מפני שפרצתו כעין פתח ונקראת מחיצה גמורה להתיר זקירת גדי אלא צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו ר״ל בריוח עד שיהא פרוץ מרובה שאם היה פרוץ מרובה אף כנגד העומד אסור לזרוע ואם עומד כפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ מארבעה עד עשר אמות צריך גם כן שלא יהא בין זה לזה כמלואו בריוח שאם היה פרוץ מרובה אסור כנגד הפרוץ וכנגד העומד מותר לזרוע הואיל והמחיצה מארבעה ולמעלה מה שאין כן לשבת ואין צריך לומר שבעומד מרובה מותר אף כנגד הפרוץ וכל זה דוקא בפרצת עשר הא יתר מעשר עד שיעשה בו צורת פתח וכמו שאמרו למעלה בקנים הדוקרנים עושה להם פאה מלמעלה ואף ביתר מעשר מותר ומ״מ לדעת רבנן שאין סוברים תורת לבוד אלא בפחות משלשה אין כאן אלא שתי מדות הראשונה כל מחיצה הנעשית בפסים רחבים פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה כדי שיהא בו תורת לבוד וכל שהוא משלשה עד עשר אמות צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו בריוח שלא יהא פרוץ מרובה ויאסר כנגד הפרוץ ובפרוץ כעומד מותר אף כנגד הפרוץ:
א ומנסים להביא ראיה אחרת. תא שמע [בא ושמע] מה ששנינו בתוספתא במסכת כלאים: נמצאת אתה אומר, שלש מדות במחיצות החוצצות בכלאים: כל שהוא פחות משלשה שהמחיצה עצמה עשויה קנים שרוחב כל אחד מהם פחות משלושה טפחים, כדי להתיר צריך שלא יהא בין זה לזה — בין קנה לקנה, שלשה טפחים כדי שלא יזדקר [יקפוץ] הגדי בבת ראש (בבת אחת) שביותר משלושה טפחים יכול הגדי לעבור, ושוב אין זה לבוד, ואינה נחשבת מחיצה.
The Gemara cites yet another proof: Come and hear that which was taught in the Tosefta in tractate Kilayim: Ultimately, you say that there are three measures for partitions. These partitions form a barrier that demarcates between vines and seeds. They are needed to render permitted the sowing of a field with diverse kinds of seeds. In the case of any partition consisting of boards that are each less than three handbreadths wide, it is necessary that there will not be a gap of three handbreadths between this board and that, so that a goat would not be able to leap headlong through it unimpeded. If the gap is wider than three handbreadths, i.e., wide enough that a goat can leap through it, the boards are not considered joined and it is not considered a partition.
הכל
(4) כֹּל שֶׁהוּא ג׳ שְׁלֹשָׁה בומג׳ וּמִשְּׁלֹשָׁה עַד ד׳ אַרְבָּעָה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה כִּמְלוֹאוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פָּרוּץ כְּעוֹמֵד וְאִם הָיָה פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד אַף כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד אָסוּר.
In the case of any partition that consists of boards that are three handbreadths wide, as well as boards from three to four handbreadths wide, the gap between the boards may be greater than three handbreadths. Nonetheless, it is necessary that there will not be a gap equal to the full width of a board between one board and the next, so that the breached segment will not equal the standing segment. And if the breached segment is greater than the standing segment, it is prohibited to sow another species, even in the area opposite the standing segment, as the breached segment invalidates the entire partition.
ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור כל שהוא מארבעה ולמעלה עד עשרה צריך שלא יהא בין זה לזה במלואו שלא יהא פרוץ כעומד ואם היה פרוץ כעומד כנגד עומד מותר.
ומג׳ ועד ד׳ – ולא ד׳ בכלל.
צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו – וכל כמה דלא הוי כמלואו אע״ג דהוי ריוח שלשה כיון דעומד רבה עליו ליכא למימר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה והוו להו פתחים.
ואם היה פרוץ כו׳ – לקמן מתרץ לה אם היה פרוץ כעומד הוה ליה למיתני.
אף כנגד העומד אסור – לזרוע דלא אלים עומד בפחות מד׳ למישרי כנגדו היכא דפרוץ רבה עליו.
כל שהוא שלשה, שהמחיצה מורכבת מקנים שרוחב כל אחד מהם שלשה טפחים. ואם היה רוחב הקנים משלשה עד ארבעה טפחים, אף על פי שהרווח בין הקנים הוא למעלה משלשה טפחים, בכל אופן כדי להתיר צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו כגודל רוחבו של החלק העומד, כדי שלא יהא הפרוץ כעומד וכשר. ואם היה פרוץ מרובה על העומד — אף כנגד העומד אסור לזרוע ממין אחר, שפירצות אלה מבטלות את המחיצה כולה.
In the case of any partition that consists of boards that are three handbreadths wide, as well as boards from three to four handbreadths wide, the gap between the boards may be greater than three handbreadths. Nonetheless, it is necessary that there will not be a gap equal to the full width of a board between one board and the next, so that the breached segment will not equal the standing segment. And if the breached segment is greater than the standing segment, it is prohibited to sow another species, even in the area opposite the standing segment, as the breached segment invalidates the entire partition.
הכל
(5) כֹּל שֶׁהוּא ד׳ אַרְבָּעָה וּמֵאַרְבָּעָה עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה כִּמְלוֹאוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא פָּרוּץ כְּעוֹמֵד וְאִם הָיָה פָּרוּץ כְּעוֹמֵד כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד מוּתָּר כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ אָסוּר וְאִם הָיָה עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ אַף כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ מוּתָּר.
With regard to any partition that consists of boards that are four handbreadths wide, as well as boards from four handbreadths to ten cubits wide, it is necessary that there not be a gap the full width of a board between one board and the next, so that the breached segment will not equal the standing segment. And if the breached segment equals the standing segment, then in the area opposite the standing segment, it is permitted to sow other species, as there is a partition there; however, in the area facing the breached segment it is prohibited. And if the sum of the standing segments is greater than the sum of the breached segments, sowing other species is permitted, even in the area opposite the breached part.
ועד עשר – ועשר בכלל אבל יותר מי׳ כגון עומד י״ב או ט״ו לא מצי למיתני שיעור פירצתו במלואו דאפילו בציר ממלואו דאיכא פירצה יותר מעשרה מיתסר כולו כדתני סיפא.
כנגד העומד מותר – הואיל והיקף חשוב הוא וה״ה אם היה פרוץ מרובה ולקמן מתרץ לה הרי כאן שלש מדות במדה ראשונה דקנים פחותים מג׳ לא קפדינן אמלואו כיון דמלואו לא הוי פירצה שלשה ואפי׳ איותר ממלואו לא קפדינן עד דאיכא פירצה שלשה ובמדה שניה קפדינן אמלואו דהא איכא שיעור פירצה למיהוי קרוי אויר ואתי אויר המרובה ומבטל לעומד דאפילו כנגדו אינו מתיר ובמדה שלישית דאיכא עומד חשוב אויר לא מבטל לה לגמרי ומתיר מיהא כנגדה.
ואם היה עומד מרובה כו׳ – אכולה קאי ואפילו אעומד מג׳ ועד ד׳ דהא קתני בה נמי צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו הא בציר ממלואו שרי.
בפרש״י בד״ה כנגד העומד מותר הואיל והיקף חשוב הוא וה״ה אם היה פרוץ כו׳ עכ״ל דאין חילוק בשום דבר בין מג׳ ועד ד׳ ובין מד׳ ועד י׳ אלא בהך מלתא לחוד דמד׳ ועד י׳ היקף חשוב הוא ומותר מיהת כנגדו אפי׳ בפרוץ מרובה משא״כ מג׳ ועד ד׳ דאין חילוק בין כנגדו ובין אינו כנגדו דאסור דכיון דלאו היקף חשוב הוא ודו״ק:
כל שרוחב הקנים הוא ארבעה טפחים, ומארבעה טפחים עד עשר אמות — צריך שלא יהא בין זה לזה בין חלק אחד של המחיצה לחברו כמלואו, שלא יהא פרוץ כעומד. ואם היה פרוץ כעומד הרי כנגד העומד — מותר לזרוע, שבמקום זה יש מחיצה, כנגד הפרוץ — אסור. ואם היה בכל המקרים הללו עומד מרובה על הפרוץ, אף כנגד הפרוץ — מותר.
With regard to any partition that consists of boards that are four handbreadths wide, as well as boards from four handbreadths to ten cubits wide, it is necessary that there not be a gap the full width of a board between one board and the next, so that the breached segment will not equal the standing segment. And if the breached segment equals the standing segment, then in the area opposite the standing segment, it is permitted to sow other species, as there is a partition there; however, in the area facing the breached segment it is prohibited. And if the sum of the standing segments is greater than the sum of the breached segments, sowing other species is permitted, even in the area opposite the breached part.
הכל
(6) נִפְרְצָה בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אָסוּר הָיוּ שָׁם קָנִים הַדּוֹקְרָנִים וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֵּיאָה מִלְמַעְלָה אֲפִילּוּ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר מוּתָּר.
However, if, the partition was breached more than ten cubits, sowing diverse kinds is prohibited, as a breach of more than ten cubits invalidates the entire partition. But if there were pronged stakes stuck in the ground there, and one made them a braid [pe’a] of straw above them in the form of a doorway, even if the stakes were set more than ten cubits apart, sowing is permitted. The form of a doorway renders the partition valid, even if there is a breach wider than ten cubits.
נפרצה ביותר מי׳ אסור – ואפי׳ כולו עומד.
היו שם קנים הדוקרנין – משופין כדקר נעוצין בארץ ועשה להן פאה קלועה מלמעלה מזה לזה.
אפי׳ ביותר מעשר אמות מותר – דצורת הפתח מהניא בכלאים אף ליותר מעשר.
נפרצה ביתר מעשר אסור. כלומר: כנגד הפרוץ, שאף על פי שהעומד רבה עליו כיון שהוא פרוץ יתר מעשר פרצה היא ואין העומד מתירתה, אבל כנגד העומד מיהא מותר.
והא לאו מדה רביעית היא חשיב לה, משום דתנא מדות המחיצות שיש כנגדן פרצה יתרה מן המחיצה קחשיב, כלומר: שמחיצה שהיא ופרצתה מותרין ואף ע״פ שפרצתה מרובה ממנה והיינו מדה הראשונה ובכללה קנים הדוקרנין ועשה להם פאה מלמעלה. ויש מחיצה שהיא ופרצתה אסורין בין שפרצתה מרובה ממש לרב פפא בין שפרצתה אפילו כמוה לרב הונא, דהיינו כאילו פרצתה מרובה והיא מדה שניה. ויש מחיצה שהיא עצמה מותרת ופרצתה אסורה, ואע״פ שפרצתה יתרה ממנה ולכולי עלמא, והיינו מדה שלישית, ובכללה פרצה יתרה מעשר שהיא מותרת ופרצתה אסורה. כן נראה לי.
ואם נפרצה הגדר ביותר מעשר אמות — אסור, ששוב בטלה כל אותה מחיצה, היו שם קנים הדוקרנים (יתידות הנעוצות בקרקע) ועושה להן פיאה (מקלעת קש) מלמעלה כצורת הפתח, אפילו ביותר מעשר — מותר שצורת הפתח מתירה אף ביותר מעשר אמות.
However, if, the partition was breached more than ten cubits, sowing diverse kinds is prohibited, as a breach of more than ten cubits invalidates the entire partition. But if there were pronged stakes stuck in the ground there, and one made them a braid [pe’a] of straw above them in the form of a doorway, even if the stakes were set more than ten cubits apart, sowing is permitted. The form of a doorway renders the partition valid, even if there is a breach wider than ten cubits.
הכל
(7) קָתָנֵי מִיהַת רֵישָׁא מג׳ מִשְּׁלֹשָׁה ועד ד׳ אַרְבָּעָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה כִּמְלוֹאוֹ תְּיוּבְתָּא דְּרַב פָּפָּא.
The Gemara explains how the passage from the Tosefta of tractate Kilayim supports the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, contrary to that of Rav Pappa. In any case, the first clause of the Tosefta teaches that if each of the boards that make up the partition is from three to four handbreadths wide, sowing other species is permitted, provided that there is not a gap the full width of a board between one board and the next. This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Pappa, who permits carrying when the breach equals the standing segment of the partition.
קתני מיהת רישא [למדנו מכל מקום בתחילה] משלשה עד ארבעה, ובלבד שלא יהא בין זה לזה כמלואו, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] לרב פפא המתיר בפרוץ כעומד!
The Gemara explains how the passage from the Tosefta of tractate Kilayim supports the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, contrary to that of Rav Pappa. In any case, the first clause of the Tosefta teaches that if each of the boards that make up the partition is from three to four handbreadths wide, sowing other species is permitted, provided that there is not a gap the full width of a board between one board and the next. This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Pappa, who permits carrying when the breach equals the standing segment of the partition.
הכל
(8) אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא מַאי מְלוֹאוֹ נִכְנָס וְיוֹצֵא.
Rav Pappa could have said to you: What does the baraita mean by a gap the full width of a board? It means a gap through which the board could easily be inserted and extracted, which is a gap slightly wider than the board itself.
מאי מלואו נכנס ויוצא – והכי משמע ברייתא כל שהוא ג׳ ומג׳ ועד ד׳ צריך שלא יהא בין זה לזה מילואו נכנס ויוצא שלא יהא פרוץ כעומד בנכנס ויוצא דהוה ליה פרוץ מרובה ואם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור הואיל והוקף בדבר שאינו חשוב שאין בו רוחב ד׳.
Rav Pappa could have said to you: What does the baraita mean by a gap the full width of a board? It means a gap through which the board could easily be inserted and extracted, which is a gap slightly wider than the board itself.
הכל
(9) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי אִם הָיָה פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד אַף כְּנֶגֶד הָעוֹמֵד אָסוּר הָא כְּעוֹמֵד מוּתָּר שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara comments: So too, it stands to reason, from the fact that the Tosefta teaches later: If the breached segment is greater than the standing segment, it is prohibited to sow another species, even in the area opposite the standing portion. By inference, if the breached segment equals the standing segment, sowing other species is in fact permitted. The Gemara concludes: Indeed, learn from here proof for the opinion of Rav Pappa.
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] מדקתני [ממה ששנינו]: אם היה פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד — אסור. ודייק מלשון זה: הא [הרי] אם היה בדיוק כעומד — מותר. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה].
The Gemara comments: So too, it stands to reason, from the fact that the Tosefta teaches later: If the breached segment is greater than the standing segment, it is prohibited to sow another species, even in the area opposite the standing portion. By inference, if the breached segment equals the standing segment, sowing other species is in fact permitted. The Gemara concludes: Indeed, learn from here proof for the opinion of Rav Pappa.
הכל
(10) לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דר״ה דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לָךְ וְלִיטַעְמָיךְ אֵימָא סֵיפָא אִם הָיָה עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ אַף כְּנֶגֶד הַפָּרוּץ מוּתָּר הָא כַּפָּרוּץ אָסוּר.
The Gemara asks: Let us say that this conclusion is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua. The Gemara rejects this: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, could have said to you: And according to your reasoning, say the latter clause of the Tosefta as follows: If the sum of the standing segment is greater than the sum of the breached segment, sowing other species is permitted even in the area opposite the breached segment. This clause indicates that if the breached segment equals the standing segment, sowing other species is prohibited.
ושואלים: לימא תיהוי תיובתיה [האם נאמר שתהא זו, דיוק זה, קושיה חמורה] על שיטת רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע? ודוחים: אמר לך: וליטעמיך, אימא סיפא [יאמר לך: לשיטתך, אמור את הסוף]: אם היה עומד מרובה על הפרוץ, אף כנגד הפרוץ מותר, ונדייק: הא [הרי] כפרוץ — אסור, ואם כן
The Gemara asks: Let us say that this conclusion is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua. The Gemara rejects this: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, could have said to you: And according to your reasoning, say the latter clause of the Tosefta as follows: If the sum of the standing segment is greater than the sum of the breached segment, sowing other species is permitted even in the area opposite the breached segment. This clause indicates that if the breached segment equals the standing segment, sowing other species is prohibited.
הכל
(11) סֵיפָא קַשְׁיָא לְרַב פָּפָּא רֵישָׁא קַשְׁיָא לר״ה לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.
The Gemara points out that that analysis of the baraita leads to the conclusion that the latter clause poses a difficulty for Rav Pappa’s opinion; the first clause poses a difficulty for the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
סיפא קשיא [הדיוק מן הסוף קשה] לשיטת רב פפא, רישא קשיא [הדיוק מן ההתחלה קשה] לשיטת רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע.
The Gemara points out that that analysis of the baraita leads to the conclusion that the latter clause poses a difficulty for Rav Pappa’s opinion; the first clause poses a difficulty for the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
הכל
(12) סֵיפָא לְרַב פָּפָּא לָא קַשְׁיָא אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד תְּנָא סֵיפָא עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ.
The Gemara answers: The latter clause poses no difficulty to Rav Pappa. Since the first clause taught the expression: If the sum of the breached segment is greater than the sum of the standing segment, the latter clause of the baraita taught the parallel expression: If the sum of the standing segment is greater than the sum of the breached segment, even though the latter formulation is imprecise, as the same halakha applies even if the two are equal.
איידי דתנא רישא פרוץ מרובה על העומד – אסור דלא סגיא דלא קתני לה לגלויי אמלואו דלאו מצומצם קאמר דקמ״ל הא כעומד מותר אף כנגד הפרוץ.
תנא סיפא עומד מרובה על הפרוץ – אע״ג דלא איצטריך ליה דהא מגופה שמעת מינה דאפי׳ יש עומד כפרוץ שרי מדתנא ליה שלא יהא פרוץ כעומד ותרצינן לה בנכנס ויוצא הא בצמצום שרי וכ״ש עומד מרובה על הפרוץ אלא משום רישא תנא סיפא ולא משום למידק מינה הא כפרוץ אסור.
בד״ה משום כו׳ דפסולא דפחות מג׳ לא הוי מצי למתלי בפרוץ מרובה כו׳ עכ״ל יש לדקדק בזה לפירושו דהא ודאי כי מטא פרוץ לג׳ אם העומד פחות מג׳ מצי שפיר למתלי בפרוץ מרובה על העומד דלא עדיף מפרוץ ג׳ ועומד ג׳ דפסול משום דפרוץ כעומד ומכ״ש דפסול בפרוץ מרובה ויש ליישב דה״ק דע״כ אית לן למתלי האי פסולא דפרוץ ג׳ ועומד פחות מג׳ נמי משום דיקור גדי דאי משום פרוץ מרובה לחוד א״כ בעומד טפח ופרוץ טפחיים אמאי כשר הרי ג״כ פרוץ מרובה אלא דכשר משום דלית ביה דיקור גדי משא״כ בפרוץ ג׳ דהוה דיקור גדי ומיהו פסול נמי משום פרוץ מרובה וצ״ע:
ומתרצים: סיפא [הסוף] לרב פפא לא קשיא, איידי דתנא רישא [לא קשה, אגב ששנה בראש] לשון זו של ״פרוץ מרובה על העומד״, תנא סיפא [שנה בסוף] ״עומד מרובה על הפרוץ״, אבל אין זו לשון מדויקת.
The Gemara answers: The latter clause poses no difficulty to Rav Pappa. Since the first clause taught the expression: If the sum of the breached segment is greater than the sum of the standing segment, the latter clause of the baraita taught the parallel expression: If the sum of the standing segment is greater than the sum of the breached segment, even though the latter formulation is imprecise, as the same halakha applies even if the two are equal.
הכל
(13) רֵישָׁא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לָא קַשְׁיָא אַיְּידֵי דְבָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא עוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ תְּנָא רֵישָׁא פָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד.
Similarly, the Gemara explains that the first clause does not pose a difficulty to Rav Huna, son of Rav Yehoshua. Since the baraita sought to teach the expression in the latter clause: If the sum of the standing segments is greater than the sum of the breached segments, in the first clause taught the parallel expression: If the sum of the breached segments is greater than the sum of the standing segments, even though this formulation is imprecise, as the same halakha applies even if the two are equal.
רישא לרב הונא לא קשיא איידי דבעי למיתני סיפא עומד מרובה על הפרוץ – מותר דלא סגי דלא קתני לה דקמ״ל הא כפרוץ אסור.
תני נמי רישא פרוץ מרובה על העומד – אע״ג דלא איצטריך דהא אפי׳ כעומד נמי אסור.
וכן אפשר לתרץ כי רישא [התחלה] לרב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לא קשיא, איידי דבעי למיתני סיפא [אינו קשה, אגב מתוך שרצה לשנות בסוף] ״עומד מרובה על הפרוץ״ תנא רישא [שנה בראש] ״פרוץ מרובה על העומד״ בלא לדייק בלשון.
Similarly, the Gemara explains that the first clause does not pose a difficulty to Rav Huna, son of Rav Yehoshua. Since the baraita sought to teach the expression in the latter clause: If the sum of the standing segments is greater than the sum of the breached segments, in the first clause taught the parallel expression: If the sum of the breached segments is greater than the sum of the standing segments, even though this formulation is imprecise, as the same halakha applies even if the two are equal.
הכל
(14) בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא מִשּׁוּם הָכִי לָא עָרֵיב לְהוּ וְתָנֵי לְהוּ.
The Gemara continues: Granted, according to Rav Pappa, who permits carrying in the case where the breaches equal the standing segments, the baraita makes sense, as for that reason the tanna did not combine the case of boards less than three handbreadths wide with the case of boards three handbreadths wide and teach them in a single clause. According to Rav Pappa, there is a significant difference between the two situations. In a case where the boards are less than three handbreadths wide, the partition is invalid if there is a gap of three handbreadths between one bar and the next. However, if the boards are precisely three handbreadths wide, the partition is valid unless there is a gap of more than three handbreadths between them.
בשלמא לרב פפא – דאמר פרוץ כעומד מותר.
משום הכי לא עריב – ג׳ בהדי פחות מג׳ ולמיתני כל שהוא פחות מג׳ וג׳ צריך שלא יהא בין זה לזה ג׳ דלא מצי למימר צריך שלא יהא בין זה לזה ג׳ דכיון דעומד ג׳ לא איכפת לן אי פרוץ נמי ג׳ דהא פרוץ כעומד מותר ומשום הכי אפסקיה לאתנייה גבי פחות מד׳ למיתנא ביה כמלואו דליהוי משמע בנכנס ויוצא.
בד״ה משום הכי כו׳ פחות מג׳ וג׳ צריך שלא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה רש״י גריס כו׳ איזהו פסול ואיזהו כשר כו׳. נ״ב אלמא דלא מהני רוב כדי לבטל הפסול אלא בעירבו שאינו ניכר וק״ל:
ומוסיפים לשאול: בשלמא [נניח] לשיטת רב פפא המתיר בפרוץ כעומד משום הכי [כך] לא עריב להו ותני להו [עירב אותם ושנה אותם כאחת] בין פחות משלשה ובין שלשה טפחים שאסור שיהיה ביניהם חלל שלושה טפחים, כי לשיטתו שפרוץ כעומד דינו כעומד נמצא שבקנים של שלשה טפחים אין המחיצה נפסלת אלא בחלל יותר משלשה.
The Gemara continues: Granted, according to Rav Pappa, who permits carrying in the case where the breaches equal the standing segments, the baraita makes sense, as for that reason the tanna did not combine the case of boards less than three handbreadths wide with the case of boards three handbreadths wide and teach them in a single clause. According to Rav Pappa, there is a significant difference between the two situations. In a case where the boards are less than three handbreadths wide, the partition is invalid if there is a gap of three handbreadths between one bar and the next. However, if the boards are precisely three handbreadths wide, the partition is valid unless there is a gap of more than three handbreadths between them.
הכל
(15) אֶלָּא לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִנְהוּ כׇּל שֶׁהוּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה.
However, according to Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who considers a partition invalid when its breached segments are equal to its standing segments, the baraita should have combined the case of boards less than three handbreadths wide with the case of boards exactly three handbreadths wide and taught them in the following single clause: Any partition made of boards less than three handbreadths wide or exactly three handbreadths wide, it is necessary that there not be a gap of three handbreadths between one board and another. According to Rav Huna, son of Rav Yehoshua, if a partition with boards three handbreadths wide is to be valid, the gap must be less than three handbreadths.
פ׳ צריך שלא יהא (כמילואו) [פרוץ כעומד] קשיא לרב פפא. ודחי כמלוא [כמלואו] נכנס ויוצא שהוא יותר כמעט ואמרינן הכי נמי מסתברא דמלואו יתר הוא כמעט מדקתני ואם היה פרוץ מרובה על העומד. פרוץ מרובה על העומד הוא דאסור הא כעומד מותר ואמרינן רישא קשיא לרב הונא בריה דרב יהושע סיפא קשיא לרב פפא ושנינן להו ופשוטה היא. ואמרינן בשלמא לרב פפא מוקים לה לרישא כל שהוא פחות משלשה צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה שאם היה העומד פחות משלשה והפרוץ שלשה אסור שנמצא הפרוץ מרובה על העומד לפיכך אסור הא זה כמו זה או אפילו הפרוץ מרובה על העומד כיון שהפרוץ אינו ג׳ טפחים אלא פחות מותר. ומציעתא דקתני צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו מוקים לה כמלוא נכנס ויוצא שהוא יותר כמעט הא זה כמו זה מותר משום הכי לא מערב. ותני להו ברישא אפילו פרוץ מרובה על העומד שרי ומציעתא אי הוי פרוץ מרובה אסור. אלא לרב הונא בריה דרב יהושע דלא שנא ג׳ ולא שנא פחות מג׳ פרוץ כעומד אסור ליערבינהו וליתנינהו כל שהן פחות משלשה ושלשה צריך שלא יהא בין זה לזה כמילואו.
אלא לרב הונא – דאמר פרוץ כעומד אסור אפי׳ כנגד העומד.
ליערב – ג׳ בהדי פחות מג׳ וליתני צריך שלא יהא בין זה לזה ג׳ טפחים.
ואינו דומה לקנים של פחות משלושה שאיסורם הוא רק בחלל שלושה טפחים אבל בפחות מכך, אף אם הוא יותר מהעומד, כשר אלא לשיטת רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע האוסר בפרוץ כעומד ליערבינהו וליתננהו [שיערבם וישנם יחד], וכך ישנה: כל שהוא פחות משלשה, וכן גם שלשה — צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה, שהרי לשיטתו אף בקנה שלשה אסור שיהא חלל שלשה טפחים אלא פחות מעט!
However, according to Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who considers a partition invalid when its breached segments are equal to its standing segments, the baraita should have combined the case of boards less than three handbreadths wide with the case of boards exactly three handbreadths wide and taught them in the following single clause: Any partition made of boards less than three handbreadths wide or exactly three handbreadths wide, it is necessary that there not be a gap of three handbreadths between one board and another. According to Rav Huna, son of Rav Yehoshua, if a partition with boards three handbreadths wide is to be valid, the gap must be less than three handbreadths.
הכל
(16) מִשּׁוּם דְּלָא דָּמֵי פְּסוּלָא דְרֵישָׁא לִפְסוּלָא דְסֵיפָא פְּסוּלָא דְרֵישָׁא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּר הַגְּדִי בְּבַת אַחַת פִּסּוּלָא דְסֵיפָא שֶׁלֹּא יְהֵא פָּרוּץ כָּעוֹמֵד.
The Gemara explains why the two cases were not combined according to Rav Huna, son of Rav Yehoshua. It is because the disqualification in the first clause is not similar to the disqualification in the latter clause. The reason for the disqualification in the first clause is because a valid partition must be constructed so that a goat would not be able to jump through the gap in one leap; the reason for the disqualification in the latter clause, where the boards are three handbreadths wide, is so that the breached segments will equal the combined standing segments. In practice, just as in the case of boards less than three handbreadths wide, the gap must be less than three handbreadths, so too, in the case of boards three handbreadths wide, the gap must also be less than three handbreadths. However, in terms of underlying reasoning, the case of boards three handbreadths wide must be categorized in the second grouping in the Tosefta, not the first. Therefore, no proof can be cited from here, neither in support of the opinion of Rav Pappa nor in support of the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
משום דלא דמי – פסולא דפחות מג׳ לפסולא דג׳ דפסולא דפחות מג׳ לא הוי מצי למיתלי בפרוץ מרובה על העומד דכל כמה דלא הוי פרוץ ג׳ אע״ג דעומד טפח ופרוץ טפחיים כשר ומכי מטא פרוץ לשלשה אשמעי׳ דבהכי מקרי פרוץ משום יזדקר גדי.
פסולא דסיפא – היכא דעומד ג׳ לא מיפסל משום דיקור גדי דאי הוה עומד מרובה לא הוה חיישינן לגדי אלא משום מאי מיפסיל בפרוץ ג׳ משום דהוי פרוץ כעומד ותנא לאגמורי מדות דמחיצה קאתי ומכי מצי לחדושי טעמיה ומתלייה בפסולא אחרינא תנייה.
ומשיבים: משום דלא דמי פסולא דרישא לפסולא דסיפא [שאינו דומה הפסול שבהתחלה לפסול שבסוף] פסולא דרישא [הפסול שבהתחלה טעמו] — כדי שלא יזדקר הגדי בבת אחת, פסולא דסיפא [הפסול שבסוף] — כדי שלא יהא פרוץ כעומד. ולכן אף שלמעשה גם בקנה של שלשה צריך החלל להיות פחות משלשה, בדומה לחלק הראשון של התוספתא, הרי מבחינת הנימוק והטעם יש לצרף מקרה זה רק לחלקה השני. ואם כן אין להוכיח מכאן אף לאחד מן החולקים.
The Gemara explains why the two cases were not combined according to Rav Huna, son of Rav Yehoshua. It is because the disqualification in the first clause is not similar to the disqualification in the latter clause. The reason for the disqualification in the first clause is because a valid partition must be constructed so that a goat would not be able to jump through the gap in one leap; the reason for the disqualification in the latter clause, where the boards are three handbreadths wide, is so that the breached segments will equal the combined standing segments. In practice, just as in the case of boards less than three handbreadths wide, the gap must be less than three handbreadths, so too, in the case of boards three handbreadths wide, the gap must also be less than three handbreadths. However, in terms of underlying reasoning, the case of boards three handbreadths wide must be categorized in the second grouping in the Tosefta, not the first. Therefore, no proof can be cited from here, neither in support of the opinion of Rav Pappa nor in support of the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
הכל
(17) פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מַנִּי רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה אָמְרִינַן לָבוּד שְׁלֹשָׁה לָא אָמְרִינַן לָבוּד.
The Gemara briefly discusses the ruling cited in the Tosefta that a breach of less than three handbreadths does not invalidate a partition. In accordance with whose opinion is that ruling? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: In the case of a gap less than three handbreadths, we say, i.e., we apply, the principle of lavud, and the partitions are considered joined; however, if the gap is three handbreadths, we do not say lavud.
מני רבנן היא דאמ׳ פחות מג׳ אמרי׳ לבוד אתאן לרבן שמעו׳ בן גמליאל דאמ׳ פחות מד׳ אמרי׳ לבוד וחלוקות רבנן ורבן שמעון בן גמליאל בזו הבריתא האמורה בתחלת הפרק היתה קורתו משוכה או תלויה פחות מג׳ אין צריך קורה אחרת:
וכיון שהובאה תוספתא זו דנים בה מעט לגופה כיון שנקבע שם השיעור של חלל הפחות משלשה אם כן תוספתא זו מני [של מי היא] — כשיטת רבנן [חכמים], דאמרי [שהם אומרים]: פחות משלשה אמרינן [אומרים אנו]: הרי זה לבוד, אבל שלשה לא אמרינן [אין אנו אומרים] דין לבוד.
The Gemara briefly discusses the ruling cited in the Tosefta that a breach of less than three handbreadths does not invalidate a partition. In accordance with whose opinion is that ruling? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: In the case of a gap less than three handbreadths, we say, i.e., we apply, the principle of lavud, and the partitions are considered joined; however, if the gap is three handbreadths, we do not say lavud.
הכל
(18) אֵימָא סֵיפָא כׇּל שֶׁהוּא שְׁלֹשָׁה וּמִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה
Say the latter clause with regard to a partition of boards as follows: In the case of any partition whose boards are three handbreadths wide, and any partition whose boards are from three to four handbreadths wide,
אימא סיפא כל שהוא ג׳ ומג׳ ועד ד׳ – מדקא מפליג בין פחות מד׳ לד׳ דקאמר פחות מד׳ אם פרוץ יתר עליו אף כנגד העומד אסור וד׳ גופיה קתני סיפא דמתיר כנגדו ואף על גב דפרוץ יתר עליו ש״מ רבן שמעון בן גמליאל היא.
אימא סיפא כל שהוא שלשה ומג׳ ועד ד׳ כו׳ – סיפא גופה היה יכול להקשות דלא אתיא כרבנן כדקאמר הש״ס מדלא מתיר עומד שלשה כנגדו וכרשב״ג נמי לא אתיא מדקאמר וצריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו ולרשב״ג אפי׳ יותר ממלואו אין בכך כלום כיון דליכא ד׳ כלבוד דמי אלא כך דרך הש״ס שמתחיל קושיא מרישא כשיכול וכה״ג איכא פ׳ כירה (שבת לט:) גבי חמין שהוחמו בשבת.
Say the latter clause with regard to a partition of boards as follows: In the case of any partition whose boards are three handbreadths wide, and any partition whose boards are from three to four handbreadths wide,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.