מה ספר דבר שאין בו רוח חיים – ק״ל אדרב׳ ספר אין מידי אחרינ׳ לא דכלל ופרט הוא כדאמרינן במסכת סוטה שאין כותבין אותו אלא על הספר כדכתב וכתב בספר וכ״ת דשאני הכא דכתב הפר והא אמרי׳ בסמוך דאי כתב בספר שפיר אמרי׳ לכ״ע שבא לרבו׳ דבר שיש בו רוח חיי׳ והנכון דהכא כלל ופרט וכלל הוא דהא דכתב ונתן בידה חזר וכלל ולא סיים התלמוד הכלל ופרט וכלל ודכוותה בפ״ק דקידושין גבי מרצע.

ורבנן האי וכתב לה מאי עבדי ליה – פי׳ דכיון דכתב ספר כריתות ונתן בידה ממילא משמע דבעינן כתיבה כי א״א לתת בידה ספור דברים אם אינם כתובים וא״ת והא מבעי ליה לומר דבעי כתיבה לשמה י״ל תרי לה כתיבי וא״ת ולר׳ יוסי חד לה מאי עביד ליה דהא מההוא דדריש לכלל ופרט שפיר דרשי לה לשמה י״ל דדרשי ל׳ לה ולא לה ולחברתה כדאיתא בפ׳ המגרש וה״ה נמי לרבנן מיבעי ליה בכתיבה מתגרשת ולא בכסף פי׳ הא אזלא כרבא דלאביי סברא הוא שאין סניגור נעשה קטיגור ולאביי דרשינן התם בכתיבה מתגרשות ולא בחלוצה והכא לא דייקינן בה טובא ונקטינן שטתא דרבא והלכתא כוותיה. על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות ק״ל והא אם מת אביה יכולה ליכנס שם שאינו ביתו כדתנן קונם ביתך שאני נכנס מת או מכרו מותר ליכנס בו י״ל דהכ׳ לא דק תנא בלישנא אלא שאמ׳ כלישנא שלא תלך שם לעיל׳ וכגון שאמר לבית זה שהוא של אביך היום ובתוס׳ תירצו דלבית אביך לעולם אפי׳ לאחר מיתה משמע כדכתב בתמר שבי אלמנה בית אביך אף על פי שכבר מת אביה דאמרי׳ התם כי בתו של שם היתה ודבריהם אמת ויציב כשאומ׳ לה כן לאחר שמת אביה דומי׳ דהתם כי אין הכוונ׳ אלא לבית שהיה של אבי׳ כי היום אינו של אביה וכן כל כיוצא בזה וכדפריש׳ בדוכתא בס״ד.

איתמר פרוץ כעומד כו׳ – הכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובא הקשו בתוס׳ דמשמע דלכ״ע פרוץ מרובה על העומד כפרוץ דמי דבר תורה ואלו לקמן אמר בפי׳ שהזורק לפסי ביראו׳ חייב ואפי׳ בעושה כעין פסי ביראות ברשו׳ הרבי׳ ואמאי דהא התם פרוץ מרובה על העומד והתם אין שם צ״פ כדי שתאמר דצ״פ עושה אותו כסתום ותירצו דכיון שהעמיד אותן פסין רחבין בפאות ואמה לכאן ואמה לכאן הא חשיב כמחיצו׳ גמורו׳ מן התור׳ כענין שאמר אומר בצורתו או בתקרה כשפיה יורד וסותם דחשיב כמחיצה גמורה לעניין סוכה ואלו הכא מיירי בדבר העשוי פרצות כי העומד אינו חשוב מחיצה בפני עצמו והוא צריך לצירוף הצרוף הלכך התם בפסי ביראות הא איכא שם ד׳ מחיצות מן התורה כי אותם דיומדין חשובין מחיצה דבר תורה לעניין שבת דהא גמירי לה קשיא פי׳ אבל לא תיובתא דהיכי היה רב הונא בריה דרב יהושע טועה בדבר משנה אלא שהיה סובר דתנא דמתני׳ לא דק והכי קאמר שלא יעשה בענין שהוא חשיב כאלו היו יתרות על הבניין דהיינו מחצה על מחצה שהוא כפרצה יתירה מדאורייתא ואע״ג דשנויא דחיקא הוא הוה דחיק לה הכי כדי לבטל מאי דגמיר איהו דפרוץ כעומד אסור ואפי׳ כיון דפשט׳ דמתני׳ דייקא כדרב פפא לקמן משום האי דיקות׳ כדאיתא בשילהי שמעתא גרש״י ז״ל והא אפשר לצמצם ופירש הוא ז״ל כיון דאפשר לצמצם בידי אדם שיהא כאותם ממש היאך אפשר לך לומר דבנכנס ויוצא מדברת משנתינו דהא כאותן קתני ופרקינן במעדיף כלומר ודאי משנתינו ביוצא ונכנס מיירי וכאותן לאו דוקא.

רבא אמר אפילו כאותן ממש אם היו נתונין שתי נותנין ערב וכיון שהסכך הכשר מכסה מעט מן הסכך פסול הוה ליה סכך כשר רובא ומיבטיל סכך פסול במיעוטא והקשו בתוס׳ דמשום דפירשה בנכנס ויוצא מה ענין להקשות והא אפשר לצמצם ועוד דכי פרכי׳ והא אפשר לצמצם ובאותן קתני מתני׳ היאך לא חש לקושייתו לתרץ אותה אלא שחזר מדבריו הראשונים ואמר דמתני׳ ביוצא ונכנס הא כבר אמרה וכשהקשינו לו דכאותן קתני היה לו להשיב שום טעם או שיאמר כאותן לאו דוקא ועוד כיון דשינה לשונו עתה נאמר במעדיף מכלל דבשום חידוש בא הוא עתה: ויש ליישב פרש״י ז״ל דכי אוקמה נכנס ויוצא קס״ד דהא דדייק מתני׳ בהאיי ואע״ג דקתני כאותן דהיינו משום דא״א להעמיד משנתינו כאותן דווקא ומשום דא״א לצמצם דאי לא היכי מפיק מתני׳ מפשטה ולהכי פריך והא קיימא לן דאפשר לצמצם וא״ת תהא משנתינו כפשוטה כאותן ממש ופריך דלאו משום דא״א לצמצם אוקימנא בהכי אלא שהמסכך העדיף זה במתכוין וכאותן לאו דוק׳ ועוד הקשו בתו׳ כי מה שפרש״י ז״ל בדברי רבא שהוא מדין ביטול זה אינו דכיון דכל דבר ודבר עומד וניכר בפני עצמו לא שייך ביה דין ביטול ואפי׳ היה הסכך הכשר רוב או תרי רובי כדמוכח בכל דוכתא וכדאמרי׳ במסכת סוכה גבי הדל׳ עלי׳ את הגפן דאע״ג דהי׳ סכוך הרב׳ מהן אינה כשר׳ אלא בשחבטן ופרש״י ז״ל שם שהשפילן ועירבן זה בזה עד שאינו ניכר יפה הפסול בין הכשר והנכון כפי׳ ר״ת ור״ח ז״ל והא אי אפשר לצמצם כלומ׳ ואפילו יהא הריוח שבנתים כשיעור יוצא ונכנס מכל מקום אי אפשר לצמצם למלאת כל הריוח מסכך כשר ולא יכנס בו אלא כדי העומד ואכתי ה״ל סכך כשר כסכך פסול בשוה ופרקי׳ במעדיף כלומר דיוצא ונכנס לאו דוקא בצמצם אלא שמעדיפו מעט שיהא נכנס ויוצא בריוח כדי שיהא הסכך כשר שיכנס שם מרוב׳ על הפסול ורבא פירש אפי׳ בנכנס ויוצא דוקא הרי אפשר למלאות כל הריוח שאם היו נתונין שתי נותנין ערב וכל שיש כאן סכך כשר מרובה תו לא חיישינן למיעוט סכך פסול אף על פי שעומד בפני עצמו ואין בו דין ביטול דהא לכ״ע הכי אגמריה רחמנא למשה דסגי לן במחצה סכך כשר ובלבד שיהא מפוזר ומעורב הכשר עם הפסול בענין שלא יהו ג׳ טפחים במקום אחד מסכך כשר דהיינו דמכשרינן גבי גפן ודלעת כשחבטן כי כשיהיו עומדין למטה בסכך מפוזרין ומעורבין עם הכשר מעט כאן ומעט כאן בפחות מג׳ אז אין כאן סכך איסור ניכר ואפי׳ לא יתבטל הסוכה כשרה ויש שפיר׳ לפי שטה זו במעדיף כי לעולם האויר הוא ביוצא ונכנס ויהיה הסכך הכשר שיתן שם הרבה בענין שיעדיף מכל צד ויעלה על הפסול ואז יהא כל האויר מכוסה ורבא חשש שאם נותנו בנתים שמא לא יעדיף לכך אמר שיתננו בערב ואז על כרחו יצטרך שיהא מעדיף ויכסה כל הריוח ויהיה הסכך הכשר רוב וגם זה נכון וא״ת ומה שמועתינו שדברנו בפרוץ ועומד לעניין סכך כשר וסכך פסול שהכל עומד אלא שזה כשר וזה עומד י״ל שזה אינו דאם איתא דגמרי׳ דפרוץ כעומד פסול דרחמנא בעי במחיצות רובא בכשרו׳ דמה לי שיהא פסול מחיצות מטעם אויר אופסול סוכה מטעם סכך פסול הכל הוא ענין אחד למאי דגמרי במחיצות ותדע שאפילו לגבי שחיטה וגבי טומאת תנור היינו סבורין לומר כך דרחמנא אמר דמחצה על מחצ׳ כרוב ואם תאמר והא קיימא לן דמחצה אינו כרוב והכא קיימא לן דמחצה כרוב י״ל כך העלו בתלמוד חכמים ז״ל כי לגבי מחיצות ראוי להיות מחצה כרוב ולגבי שחיטה שתלוי בחיות הבהמה אין ראוי להיות מחצה כרוב וכן לעניין טומאה והיינו דלא אייתינן הכא ההיא דתנור דמייתי׳ התם דטומאה לאיסור דמיא ולא דמיא לענין מחיצות.