מדלא קתני בהו מעלה – לומר בגדי פרושין האוכלין חוליהן בטהרת חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש שמע מינה בכלל קודש הן והא תנא ליה קודש.
(1) 
מִדְּלָא קָתָנֵי בְּהוּ מַעֲלָה.
מִדְּלָא קָתָנֵי בְּהוּ מַעֲלָה.It is deduced from the fact that it is not taught in their regard that those who eat non-sacred produce according to the level of ritual purity required for sacrificial food must treat the produce with a higher standard with regard to their degree of purity, like those who actually partake of sacrificial food.
בפרש״י בד״ה מדלא קתני בהו כו׳ חוליהן בטהרת חולין מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש כו׳ עכ״ל צ״ע מי הכריחו לפרש דאוכלי חולין בטהרת חולין מאן דכר שמיה וטפי ניחא לגבי קודש גופה קאמר מדלא קתני בהו מעלה בגדי האוכל חולין בטהרת קודש מדרס לאוכל קודש וכן נראה מהתוספות באידך פרקין:
מדלא קתני בהו [מפני שלא שנה בהם] מעלה להפריד בין אוכלי חולין על טהרת הקודש לאוכלי קודש ממש, לומר שאוכלי חולין בטהרת קודש, בגדיהם מדרס לאוכלי קודש.
It is deduced from the fact that it is not taught in their regard that those who eat non-sacred produce according to the level of ritual purity required for sacrificial food must treat the produce with a higher standard with regard to their degree of purity, like those who actually partake of sacrificial food.
הכל
(2) וְדִלְמָא הַאי דְּלָא קָתָנֵי בְּהוּ מַעֲלָה דְּאִי דָּמוּ לִתְרוּמָה הָא תָּנֵי תְּרוּמָה וְאִי דָּמוּ לְחוּלִּין הָא תָּנֵי לְחוּלִּין (דִּתְנַן) אחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה.
The Gemara asks: But perhaps the reason for this fact, that a higher standard is not taught with regard to those who actually partake of sacrificial food, is that these foods are not on a distinct level of ritual purity, as, if they are similar to the level of teruma, teruma has already been taught; and if they are similar to non-sacred produce, non-sacred produce has also already been taught. As we learned in a baraita that they are not considered to be on a level of their own: Non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food are like non-sacred food; Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: They are like teruma, but not like sacrificial food. Therefore, the fact that this level is not explicitly mentioned affords no proof.
The Gemara asks: But perhaps the reason for this fact, that a higher standard is not taught with regard to those who actually partake of sacrificial food, is that these foods are not on a distinct level of ritual purity, as, if they are similar to the level of teruma, teruma has already been taught; and if they are similar to non-sacred produce, non-sacred produce has also already been taught. As we learned in a baraita that they are not considered to be on a level of their own: Non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food are like non-sacred food; Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: They are like teruma, but not like sacrificial food. Therefore, the fact that this level is not explicitly mentioned affords no proof.
ודחינן לה: וממאי דילמא האי דלא קתני להו מעלה בפני עצמן לאו משום דכי קודש דמו, אלא משום דפליגי בהו. אית תנא דמשוי להו לחולין, ואית תנא דמשוי ליה כתרומה. דתנן: חולין שנעשו על טהרת הקודש – הרי הן כחולין. ור׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר: הרי הן כתרומה וחזרנו לומר.
ערך בית פרס
בית פרס – א(פי״ג באהלות) החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה מלא המענה מאה אמה. (מועד קטן ה:) והא דתניא שלשה בית הפרס הן שדה שאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושדה בוכים מאי שדה בוכים רב יהושע משמיה דעולא אמר שמפטירין בה מתים טומאת בית הפרס דרבנן (ברכות יט: חגיגה כ. פסחים צב.) האונן והמצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהן במקום כרת (א״ב: פי׳ בל׳ רומי חצר בית הקבר ומקום פנוי בין הדרך ובין בית הקברות).
א. [פור הויז דעם גראבינס.]
דלמא – או כחולין דמו דלא מהני בהו מאי דאמר האי גברא דבטלה דעתו או כתרומה דמו דאיכא תנאי דפליגי במילתא כדמסיים ואזיל הלכך לא תנא בהו מעלה דאי דמו לחולין הא תני ליה חולין ואי דמו לתרומה הא תנן ליה במתניתין תרומה.
דתנן כו׳ – כלומר הא אשכחן תנאי דפליגי בה חד אמר כחולין וחד אמר כתרומה אבל כקודש לא אמרינן.
רבי אלעזר בר׳ צדוק אומר הרי הוא כתרומה – הקשה הרב ר׳ אלחנן דאמרינן בפרק בתרא דנדה (נדה עא:) בראשונה היו אומרים יושבת על דם טהור מערה מים לפסח ודייק בגמ׳ מערה אין נוגע לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו ומנליה דלמא דהוו כתרומה דטבול יום פוסל תרומה ונראה למורי דאי כתרומה הוו אפי׳ תגע בה לא הוי אלא פוסל דלא הוי ליה אלא שלישי ואין שלישי בתרומה מטמא רביעי בקודש שאין המים עושין בו רביעי וקצת משמע כן מתוך פרש״י ור״ת.
תוס׳ ד״ה רבי אלעזר וכו׳ ואין שלישי בתרומה מטמא רביעי בקודש. עיין פסחים דף יד ע״ב תוספות ד״ה ואילו הכא:
ושואלים: ודלמא [ושמא] האי [זה] שלא קתני בהו [שנה בהם] מעלה מיוחדת, הרי זה מפני שאין להם דרגה מיוחדת, דאי דמו [שאם דומים הם] לתרומה — הא תני [הרי שנה] כבר תרומה, ואי דמו [ואם דומים הם] לחולין — הא תני [הרי שנה] לחולין. וראיה לדבר שאין להם מעלה לעצמה — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: חולין שנעשו על טהרת הקודש — הרי הן כחולין, ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר: הרי הן כתרומה ולא כקודש. ואם כן ממה שלא נזכרה מעלה זו במפורש אין הוכחה.
The Gemara asks: But perhaps the reason for this fact, that a higher standard is not taught with regard to those who actually partake of sacrificial food, is that these foods are not on a distinct level of ritual purity, as, if they are similar to the level of teruma, teruma has already been taught; and if they are similar to non-sacred produce, non-sacred produce has also already been taught. As we learned in a baraita that they are not considered to be on a level of their own: Non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food are like non-sacred food; Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: They are like teruma, but not like sacrificial food. Therefore, the fact that this level is not explicitly mentioned affords no proof.
הכל
(3) אֶלָּא מִסֵּיפָא יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ כׇּל יָמָיו וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת.
Rather, the proof is derived from the last clause in the mishna: Yosei ben Yo’ezer was the most pious member of the priesthood, and yet his cloth was considered impure by the treading of a zav for those who ate sacrificial food. Yoḥanan ben Gudgeda would eat non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food all his days, and nevertheless his cloth was considered rendered impure by the treading of a zav for those preparing the purification waters.
Rather, the proof is derived from the last clause in the mishna: Yosei ben Yo’ezer was the most pious member of the priesthood, and yet his cloth was considered impure by the treading of a zav for those who ate sacrificial food. Yoḥanan ben Gudgeda would eat non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food all his days, and nevertheless his cloth was considered rendered impure by the treading of a zav for those preparing the purification waters.
אלא אמר רב מרי: מסיפא דמתניתין שמע לה, דקתני: יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת ולא לקודש. אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו.
אלא מסיפא [מסופה] של המשנה נוכיח. ששנינו: יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש, יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת,
Rather, the proof is derived from the last clause in the mishna: Yosei ben Yo’ezer was the most pious member of the priesthood, and yet his cloth was considered impure by the treading of a zav for those who ate sacrificial food. Yoḥanan ben Gudgeda would eat non-sacred foods prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food all his days, and nevertheless his cloth was considered rendered impure by the treading of a zav for those preparing the purification waters.
הכל
(4) לַחַטָּאת אִין לַקּוֹדֶשׁ לָא אַלְמָא קָסָבַר חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קוֹדֶשׁ כְּקוֹדֶשׁ דָּמוּ.
The Gemara infers from this: For the purifying waters, yes, his cloth was considered to have ritual impurity imparted by treading, but for sacrificial food, no, it was not considered to have ritual impurity imparted by treading. Apparently, he maintains that non-sacred produce prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food is like sacrificial food, as one who is particular to preserve the ritual purity required for sacrificial food even with regard to non-sacred produce is considered pure even with regard to sacrificial food themselves.
The Gemara infers from this: For the purifying waters, yes, his cloth was considered to have ritual impurity imparted by treading, but for sacrificial food, no, it was not considered to have ritual impurity imparted by treading. Apparently, he maintains that non-sacred produce prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food is like sacrificial food, as one who is particular to preserve the ritual purity required for sacrificial food even with regard to non-sacred produce is considered pure even with regard to sacrificial food themselves.
ונדייק: לחטאת אין [כן] נחשבת היא כמדרס, אבל לקודש לא תיחשב למדרס, וסומכים על טהרתו, אלמא קסבר [מכאן שסבור הוא] כי חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו [הם נחשבים], ואין להבחין עוד ביניהם, שאם מקפיד על טהרת הקודש בחולין אפשר לסמוך על כך אף לקדשים.
The Gemara infers from this: For the purifying waters, yes, his cloth was considered to have ritual impurity imparted by treading, but for sacrificial food, no, it was not considered to have ritual impurity imparted by treading. Apparently, he maintains that non-sacred produce prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food is like sacrificial food, as one who is particular to preserve the ritual purity required for sacrificial food even with regard to non-sacred produce is considered pure even with regard to sacrificial food themselves.
הכל
(5) א״ר אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר בנָפְלָה מַעְפׇּרְתּוֹ הֵימֶנּוּ אָמַר לַחֲבֵירוֹ תְּנָהּ לִי וּנְתָנָהּ לוֹ טְמֵאָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם גנִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַׁבָּת בְּכֵלִים שֶׁל חוֹל וּלְבָשָׁן נִטְמְאוּ.
§ With regard to the particular care that must be taken to prevent any suspicion that one’s clothes have contracted impurity, Rabbi Yonatan ben Elazar said: If the shawl of one who was stringent with regard to ritual purity fell off of him, and he said to another person: Give it to me, and he gave it to him, the shawl is impure. Even if the other individual is himself pure, since his attention was diverted at that moment from being cautious with regard to impurity, it is as though the shawl were rendered impure. Similarly, Rabbi Yonatan ben Amram says: If one’s Shabbat clothes were switched for his weekday clothes and he wore them, they are impure. His assumption that they were different clothes than the clothes he had intended to wear is enough of a distraction to spoil his caution against impurity.
§ With regard to the particular care that must be taken to prevent any suspicion that one’s clothes have contracted impurity, Rabbi Yonatan ben Elazar said: If the shawl of one who was stringent with regard to ritual purity fell off of him, and he said to another person: Give it to me, and he gave it to him, the shawl is impure. Even if the other individual is himself pure, since his attention was diverted at that moment from being cautious with regard to impurity, it is as though the shawl were rendered impure. Similarly, Rabbi Yonatan ben Amram says: If one’s Shabbat clothes were switched for his weekday clothes and he wore them, they are impure. His assumption that they were different clothes than the clothes he had intended to wear is enough of a distraction to spoil his caution against impurity.
אמר ר׳ יונתן בן אלעזר: נפלה מעפרתו – פירוש: מצנפתו, ממנו, ואמר לחבירו שהוא פרוש ונאמן כמותו. א״ל: תנה לי, ונתנה לו ניטמאת.
אמר ר׳ יונתן בן עמרם: נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשם ניטמאו. ואקשינן עליה: אמאי נטמאו והלא הן בשמירתו וברשותו.
מעפרתו – סודר.
טמאה – ואפילו זה טהור ולקמן מפרש טעמא חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו לפיכך הוא לא שמרה ביד חבירו וגם זה שנתנה לו לא היה חש לשומרה דמימר אמר כיון שאמר ליה תנה לי והוא אינו יודע אם טמא אני אם טהור לא חש לטהרתו ויש כאן היסח הדעת ולמחמירין בטהרות הוי היסח הדעת טומאה.
כלים של שבת בכלים של חול – כסבור ליטול בגדיו של חול ונטל של שבת.
נטמאו – קא סלקא דעתיה השתא דסבירא ליה משמר הדבר בחזקת שהוא דבר זה ונמצא שהוא דבר אחר אינו שמור.
א ולענין ההקפדה היתירה בשמירת בגדים שלא יהא בהם חשש טומאה, אמר ר׳ יונתן בן אלעזר: נפלה מעפרתו (עטיפתו, כעין סודר) של המקפיד ומחמיר בטהרה הימנו, ואמר לחבירו: ״תנה לי״ ונתנה לו — טמאה המעפורת, ואף שחבירו טהור, כיון שבאותה שעה הסיח דעתו משמירה — הרי זה כאילו נטמאה. ובדומה לכך אמר ר׳ יונתן בן עמרם: נתחלפו לו כלים (בגדים) של שבת בכלים של יום חול ולבשן — נטמאו, שחשב שבגדים אחרים הם, והרי זה היסח דעת ושוב אין שמירתו נחשבת.
§ With regard to the particular care that must be taken to prevent any suspicion that one’s clothes have contracted impurity, Rabbi Yonatan ben Elazar said: If the shawl of one who was stringent with regard to ritual purity fell off of him, and he said to another person: Give it to me, and he gave it to him, the shawl is impure. Even if the other individual is himself pure, since his attention was diverted at that moment from being cautious with regard to impurity, it is as though the shawl were rendered impure. Similarly, Rabbi Yonatan ben Amram says: If one’s Shabbat clothes were switched for his weekday clothes and he wore them, they are impure. His assumption that they were different clothes than the clothes he had intended to wear is enough of a distraction to spoil his caution against impurity.
הכל
(6) א״ר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק דמַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵירוֹת שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא וְטִימְּאָן.
Rabbi Elazar bar Tzadok said: There was an incident involving two women who were wives of ḥaverim, who are meticulous in observance of halakha especially with regard to matters of impurity, whose clothes were switched in the bathhouse; and the incident came before Rabbi Akiva and he declared the clothes impure. This demonstrates that an unintentional act is considered a lapse of attention, which renders the items impure, even if there was no other reason to consider them impure.
Rabbi Elazar bar Tzadok said: There was an incident involving two women who were wives of ḥaverim, who are meticulous in observance of halakha especially with regard to matters of impurity, whose clothes were switched in the bathhouse; and the incident came before Rabbi Akiva and he declared the clothes impure. This demonstrates that an unintentional act is considered a lapse of attention, which renders the items impure, even if there was no other reason to consider them impure.
מי שנפלה ממנו מעפרתו ר״ל סודרו או איזה בגד ואמ׳ לאחר תנהו לי אע״פ שבעל הבגד טהור והנותנו לו טהור הבגד טמא לענין טהרות חזקה אין אדם משמר [מה] שביד חבירו וכבר הסיח בעל הבגד את דעתו ממנו והאחר גם כן אינו קפיד בשמירתו הואיל ודרך אקראי אמ׳ לו תנהו לי והוא אינו יודע בו אם טהור אם טמא אף הוא חושדו בעם הארץ ואינו קפיד בשמירה ממה שאמרו כאן חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו למדו קצת מפרשים שלא להניח נכרית ללוש עיסה של מצת מצוה בפסח אף בישראלית עומדת על גבה שאין שמור במה שביד חברו ואין זה כלום שכל שהוא תלוי בחמוץ לבד אין הסח הדעת פוסל וטהרות הוא שנטמאו בהיסח הדעת אבל לא עסת מצה ויין נסך:
היה סבור ליטול בגדי חול ונטל בגדי שבת ולבשם שיעור מועט בחזקת שהן של חול נטמאו הואיל ונתיאש מ״מ משמירה הראויה להם הרי הן כמי שלא היה בלבו לשמרן אבל אם נתחלפו לו של שבת בשל שבת וכל שכן אם (היתה סבורה) [היה סבור] ליטול של שבת (ונטלה) [ונטל] של חול הואיל ונשמרו שמירה הראויה להם אע״פ שנשמרו בחזקת מה שאינן טהורין:
אמר ר׳ אלעזר בר צדוק: מעשה בשתי נשים חבירות (שהיו מקפידות על טהרה), שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ, ובא מעשה לפני ר׳ עקיבא וטימאן. הרי שעשיית דבר שלא בכוונה נחשבת כהיסח הדעת, ומטמא, גם אם אין טעם להחזיק טומאה בו.
Rabbi Elazar bar Tzadok said: There was an incident involving two women who were wives of ḥaverim, who are meticulous in observance of halakha especially with regard to matters of impurity, whose clothes were switched in the bathhouse; and the incident came before Rabbi Akiva and he declared the clothes impure. This demonstrates that an unintentional act is considered a lapse of attention, which renders the items impure, even if there was no other reason to consider them impure.
הכל
(7) מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֶלָּא מֵעַתָּה הוֹשִׁיט יָדוֹ לַסַּל לִיטּוֹל פַּת חִטִּין וְעָלְתָה בְּיָדוֹ פַּת שְׂעוֹרִים הָכִי נָמֵי דְּנִטְמֵאת.
Rabbi Oshaya strongly objects to this: However, if that is so, one who inserted his hand into a basket to take a loaf of wheat bread, and a loaf of barley bread came up in his hand instead; in that case, too, will you say that the loaf is rendered impure?
Rabbi Oshaya strongly objects to this: However, if that is so, one who inserted his hand into a basket to take a loaf of wheat bread, and a loaf of barley bread came up in his hand instead; in that case, too, will you say that the loaf is rendered impure?
אמאי? אלא מעתה הושיט ידו ליטול פת חיטין ועלה בידו פת שעורין, וכל הפת היתה טהורה ומשומרת, הכי1 נמי דכיון שנתחלפה לה נטמאת.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״בכי״.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ אושעיא: אלא מעתה, לפי הנחה זו, אם הושיט ידו לסל ליטול פת חטין ועלתה בידו במקומה פת שעורים, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שנטמאת הפת?
Rabbi Oshaya strongly objects to this: However, if that is so, one who inserted his hand into a basket to take a loaf of wheat bread, and a loaf of barley bread came up in his hand instead; in that case, too, will you say that the loaf is rendered impure?
הכל
(8) וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתַנְיָא הַמְשַׁמֵּר אֶת הֶחָבִית בְּחֶזְקַת שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל שֶׁמֶן טְהוֹרָה מִלְּטַמֵּא וּלְטַעְמָיךְ אֵימָא סֵיפָא וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכוֹל אַמַּאי.
And if you would say, indeed, this is correct, but isn’t it taught in a baraita: One who is minding a barrel to ensure its ritual purity on the assumption that it is a barrel of wine and it is found to be of oil, it is ritually pure in the sense that it does not transmit impurity? This indicates that one’s lack of knowledge with regard to the identity of the item he is minding does not itself cause impurity. The Gemara rejects this: But according to your line of reasoning, say the latter clause of that same baraita: And it is prohibited to be eaten, which indicates that the supervision is insufficient in this case. The Gemara asks: Why is it that the barrel’s status is pure and yet there is a prohibition against eating its contents? If the supervisor’s error does not harm the food’s ritually pure status, one should likewise be permitted to eat it.
And if you would say, indeed, this is correct, but isn’t it taught in a baraita: One who is minding a barrel to ensure its ritual purity on the assumption that it is a barrel of wine and it is found to be of oil, it is ritually pure in the sense that it does not transmit impurity? This indicates that one’s lack of knowledge with regard to the identity of the item he is minding does not itself cause impurity. The Gemara rejects this: But according to your line of reasoning, say the latter clause of that same baraita: And it is prohibited to be eaten, which indicates that the supervision is insufficient in this case. The Gemara asks: Why is it that the barrel’s status is pure and yet there is a prohibition against eating its contents? If the supervisor’s error does not harm the food’s ritually pure status, one should likewise be permitted to eat it.
וכי תימא הכי נמי, והתניא: היה1 משמר את החבית בחזקת שהיא של יין ונמצאת של שמן – טהורה מלטמא. וליטעמיך אימא סיפא אסורה מלוכל, ואי טהורה היא אמאי אסורה מלוכל.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״הנה״.
בא״ד ומאי אריא ע״ה אפילו בצינורא דחבר כו׳ עכ״ל ובאידך פרקין תרצו בזה דלק״מ דידים שניות אין להם דררא דטומאה דאורייתא וה״ל מעלות בתרייתא ולא קמייתא עכ״ל:
וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר, כך הוא גם כן] — והתניא [והרי שנינו בברייתא]: המשמר את החבית מלהטמא בחזקת שהיא חבית של יין ונמצאת שהיא של שמן — טהורה מלטמא, משמע שהעובדה שלא ידע מה הוא שומר אינה גורמת כשלעצמה לטומאה! ודוחים: ולטעמיך אימא סיפא [ולפי טעמך, לשיטתך, אמור את סופה] של אותה ברייתא, ששנינו בה: ואסורה מלאכול, משמע שבאמת אין זו נחשבת שמירה גמורה. ושואלים: באמת אמאי [מדוע], מה הסיבה לחלק בין טומאה לאיסור אכילה? שאם אין הטעות פוגמת בשמירה לענין טהרה, היתה צריכה להיות גם מותרת באכילה!
And if you would say, indeed, this is correct, but isn’t it taught in a baraita: One who is minding a barrel to ensure its ritual purity on the assumption that it is a barrel of wine and it is found to be of oil, it is ritually pure in the sense that it does not transmit impurity? This indicates that one’s lack of knowledge with regard to the identity of the item he is minding does not itself cause impurity. The Gemara rejects this: But according to your line of reasoning, say the latter clause of that same baraita: And it is prohibited to be eaten, which indicates that the supervision is insufficient in this case. The Gemara asks: Why is it that the barrel’s status is pure and yet there is a prohibition against eating its contents? If the supervisor’s error does not harm the food’s ritually pure status, one should likewise be permitted to eat it.
הכל
(9) א״ר אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בְּאוֹמֵר שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ וְלֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ.
Rabbi Yirmeya said: The baraita is referring to one who says: I guarded it from things that render it impure but not from things that invalidate it. In other words, he was careful to guard it only from being rendered impure with a severe degree of impurity, which causes anything it renders impure to render others impure in turn, but not from a lesser degree of impurity that merely invalidates it for use but does not enable it to render other items ritually impure. Since he guarded it from impurity, it is considered pure with regard to rendering other items impure, but it still may not be eaten, in case it was invalidated by an impure object.
Rabbi Yirmeya said: The baraita is referring to one who says: I guarded it from things that render it impure but not from things that invalidate it. In other words, he was careful to guard it only from being rendered impure with a severe degree of impurity, which causes anything it renders impure to render others impure in turn, but not from a lesser degree of impurity that merely invalidates it for use but does not enable it to render other items ritually impure. Since he guarded it from impurity, it is considered pure with regard to rendering other items impure, but it still may not be eaten, in case it was invalidated by an impure object.
אמר רבי ירמיה – הא דפרכת אימא סיפא אסורה מלאכול לא מסייע ליה מידי.
באומר שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה – אבל במה שמשמרה הימנו הויא שמירתו שמירה ואע״פ שאינו זה.
המטמאה – הנותן לה טומאה לטמא אחרים.
הפוסלה – מלהשתמש בה טהרות לכתחילה אי נמי נפקא מינה לאוכל הדבוק בה שהוא פסול באכילה ומכל מקום אם נגעה בטהרות אינה פוסלתן אלמא איכא נטירותא לפלגא ובכי האי גוונא נמי מיתרצא מתניתין דלעיל ומיתקנא היא.
שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה – והיה קשה להר״ר אלחנן במאי איפסלא הך מגריפה אי בראשון או בשני אין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ואי באב הטומאה האי פסול טמא הוי ותירץ שנפסלה במשקין דמשקין טמאין פוסלין בכלי כדאמרינן אחורי כלים שנטמאו במשקין.
אמר ר׳ ירמי׳ באומר שימרתיה מדבר שמטמא ולא מדבר הפוסלה – קשיא לי: מה דבר הוא זה שפוסלה ואינו מטמא אם מבחוץ נגע ולא בפנים קימא לן אין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כל שכן שהחבית הוא כלי חרש ואין מיטמא מגבו. ואם היתה כלי שטף וניטמאת במשקין המשקין הן לעולם ראשון והחבית שנייה ואין שיני עושה שלישי בחולין אך אם היתה מליאה תרומה אבל סתם חבית כלי חרש היא בכל מקום. ואין לפרש אלא כגן שנגעה הטומאה במשקין עצמן ומדבר המטמאה הוא אפילו ולד שיני שמטמא משקין להיות תחילה חוץ מטבול יום שהוא פוסל את התרומה ואינו מטמאה וכגון שהיתה מליאה יין ושמן דתרומה.
אמר ר׳ ירמיה: כאן מדובר באומר ״שמרתיה מדבר המטמאה ולא מדבר הפוסלה״. כלומר, דקדקתי בשמירה לשומרה רק מדבר שהוא מטמא טומאה חמורה, הגורמת שהדבר שנטמא מטמא גם אחרים, אבל לא שמרתיה מטומאה קלה שרק פוסלת אותה (שהיא עצמה נטמאת ואינה מטמאה). ולכן כיון ששמרה מטומאה — טהורה היא מלטמא אחרים, אבל אסורה באכילה שמא נפסלה בטומאה.
Rabbi Yirmeya said: The baraita is referring to one who says: I guarded it from things that render it impure but not from things that invalidate it. In other words, he was careful to guard it only from being rendered impure with a severe degree of impurity, which causes anything it renders impure to render others impure in turn, but not from a lesser degree of impurity that merely invalidates it for use but does not enable it to render other items ritually impure. Since he guarded it from impurity, it is considered pure with regard to rendering other items impure, but it still may not be eaten, in case it was invalidated by an impure object.
הכל
(10) וּמִי אִיכָּא נְטִירוּתָא לְפַלְגָא אִין וְהָתַנְיָא ההוֹשִׁיט יָדוֹ בְּסַל וְהַסַּל עַל כְּתֵיפוֹ וְהַמַּגְרֵיפָה בְּתוֹךְ הַסַּל וְהָיָה בְּלִבּוֹ עַל הַסַּל וְלֹא הָיָה בְּלִבּוֹ עַל הַמַּגְרֵיפָה הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵיפָה טְמֵאָה.
The Gemara asks: And is there guarding by half measures; can it be said that one was careful with regard to only a particular type of impurity? The Gemara responds: Yes, as it is indeed taught in a baraita: If one inserted his hand into a basket filled with figs, and the basket was placed on his shoulder, and a shovel was in the basket, and his mind was on the basket to guard it from impurity, but his mind was not on the shovel, the basket is pure and the shovel is impure.
The Gemara asks: And is there guarding by half measures; can it be said that one was careful with regard to only a particular type of impurity? The Gemara responds: Yes, as it is indeed taught in a baraita: If one inserted his hand into a basket filled with figs, and the basket was placed on his shoulder, and a shovel was in the basket, and his mind was on the basket to guard it from impurity, but his mind was not on the shovel, the basket is pure and the shovel is impure.
ושמע מינה דאיכא נטירותא לפלגא, ואסתייעא מן הסל ומן המגריפה וכמעשה דשתי נשים שארגו בטהרה ואמרו לא היה בליבינו לשמרה וטמאן ר׳ ישמעאל. פשוטות הן.
הדרן עלך אין דורשין בעריות.
הסל – של תאנים על כתיפו.
ומגריפה בתוכה – כלי ברזל הוא שקורין וודי״ל שגופרין בו אפר הכירה וגם מבדילין בו תאנים המודבקות זו בזו.
ושואלים: ומי איכא נטירותא לפלגא [והאם יש שמירה למחצה], שאפשר להגיד שאדם נשמר רק מדרגה מסויימת של טומאה בלבד? ומשיבים: אין [כן], והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: הושיט ידו בסל המלא תאנים, והסל מונח על כתיפו, והמגריפה המיועדת לגריפת אפר מן הכירה וגם להפרדת התאנים הדבוקות זו מזו, בתוך הסל, והיה בלבו על הסל לשומרו בטהרה ולא היה בלבו על המגריפה, הסל טהור והמגריפה טמאה.
The Gemara asks: And is there guarding by half measures; can it be said that one was careful with regard to only a particular type of impurity? The Gemara responds: Yes, as it is indeed taught in a baraita: If one inserted his hand into a basket filled with figs, and the basket was placed on his shoulder, and a shovel was in the basket, and his mind was on the basket to guard it from impurity, but his mind was not on the shovel, the basket is pure and the shovel is impure.
הכל
(11) הַסַּל טָהוֹר תְּטַמֵּא הַמַּגְרֵיפָה לַסַּל אֵין כְּלִי מְטַמֵּא כְּלִי וְלִיטָּמֵא מַה שֶּׁבַּסַּל אָמַר רָבִינָא ובְּאוֹמֵר שְׁמַרְתִּיו מִדָּבָר שֶׁמְּטַמְּאוֹ וְלֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלוֹ.
The Gemara asks: Why is the basket pure? Let the shovel render the basket ritually impure, if the former is in fact impure. The Gemara answers: The halakha is that a vessel cannot render a different vessel impure. Therefore, the basket remains pure. The Gemara asks another question: And let it render impure any food that is inside the basket, as food is not a vessel and can therefore be rendered impure by a vessel. Ravina said: The baraita is referring to one who says: I guarded the shovel from things that render it ritually impure, which is why it cannot render other objects impure, but I did not guard it from things that invalidate it, so it is impure. Consequently, there is no proof from here that the contents of the barrel in the earlier case may not be eaten.
The Gemara asks: Why is the basket pure? Let the shovel render the basket ritually impure, if the former is in fact impure. The Gemara answers: The halakha is that a vessel cannot render a different vessel impure. Therefore, the basket remains pure. The Gemara asks another question: And let it render impure any food that is inside the basket, as food is not a vessel and can therefore be rendered impure by a vessel. Ravina said: The baraita is referring to one who says: I guarded the shovel from things that render it ritually impure, which is why it cannot render other objects impure, but I did not guard it from things that invalidate it, so it is impure. Consequently, there is no proof from here that the contents of the barrel in the earlier case may not be eaten.
וליטמא מגריפה למה שבסל אמר ר׳ אבינא באומר שימרתיה מדבר המטמאה ולא שימרתיה מדבר הפוסלה – פירוש: לא תמצא דבר הפוסלה ואינו מטמאה אלא בטומאת משקין וכגון שהיו אילו התאנים חולין והיה אוכל חולין בטהרה שאין שיני עושה שלישי בחולין והמגריפה טמאה שלא תיגע בתרומה וקדשים עד שיטבילנה אבל הסל שהי׳ מלא חולין טהור כדפרישית בזבחים בפרק טבול יום.
ושואלים: ומדוע הסל טהור? תטמא המגריפה לסל אם נחשבת היא טמאה! ומשיבים: דין הוא שאין כלי מטמא כלי ולכן הסל טהור. ושואלים: וליטמא [ושיטמא] מה שבסל שאיננו כלי, אלא אוכל, והוא טמא מחמת כלי! אמר רבינא: באומר: שמרתיו את המגריפה מדבר שמטמאו ולכן אין המגריפה מטמאה אחרים ולא שמרתיו מדבר הפוסלו, ולכן היא עצמה נטמאת. ואם כן אין להוכיח מזה שאין החבית מותרת באכילה.
The Gemara asks: Why is the basket pure? Let the shovel render the basket ritually impure, if the former is in fact impure. The Gemara answers: The halakha is that a vessel cannot render a different vessel impure. Therefore, the basket remains pure. The Gemara asks another question: And let it render impure any food that is inside the basket, as food is not a vessel and can therefore be rendered impure by a vessel. Ravina said: The baraita is referring to one who says: I guarded the shovel from things that render it ritually impure, which is why it cannot render other objects impure, but I did not guard it from things that invalidate it, so it is impure. Consequently, there is no proof from here that the contents of the barrel in the earlier case may not be eaten.
הכל
(12) מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא.
Returning to the prior discussion, the Gemara states that in any case it is difficult. Why should an object be impure just because the one guarding it was mistaken with regard to the identity of its contents; how would this accord with the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure?
Returning to the prior discussion, the Gemara states that in any case it is difficult. Why should an object be impure just because the one guarding it was mistaken with regard to the identity of its contents; how would this accord with the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure?
וחזרנו לבעיה הראשונה, מכל מקום קשיא [קשה] מדוע כאשר טועה אדם במה שהוא משמר שייחשב כטמא? הלא שנינו במפורש שהמשמר את החבית בחזקת שהיא של יין ונמצאת שהיא של שמן, הריהי טהורה מלטמא!
Returning to the prior discussion, the Gemara states that in any case it is difficult. Why should an object be impure just because the one guarding it was mistaken with regard to the identity of its contents; how would this accord with the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure?
הכל
(13) וְעוֹד מוֹתֵיב רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמְרָה לוֹ רַבִּי בֶּגֶד זֶה אֲרַגְתִּיו בְּטׇהֳרָה וְלֹא הָיָה בְּלִבִּי לְשׁוֹמְרוֹ בְּטׇהֳרָה וּמִתּוֹךְ בְּדִיקוֹת שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בּוֹדְקָהּ אָמְרָה לוֹ רַבִּי נִדָּה מָשְׁכָה עִמִּי בַּחֶבֶל א״ר אֲמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ טָהוֹר אֵין בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ טָמֵא.
And Rabba bar Avuh raised a further objection: There was an incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this garment in a ritually pure state, but my mind was not on it to guard its state of purity. In other words, although I did not intend to guard it in this manner, I am certain that no impurity came into contact with it. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, to see if it had remained in a state of purity, she happened to say to him: Rabbi, a menstruating woman pulled the rope with me as I was weaving, and the garment was therefore rendered fully impure by a menstruating woman moving it. Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. Since she was not focused on preserving the garment’s pure state, it contracted impurity without her noticing.
And Rabba bar Avuh raised a further objection: There was an incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this garment in a ritually pure state, but my mind was not on it to guard its state of purity. In other words, although I did not intend to guard it in this manner, I am certain that no impurity came into contact with it. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, to see if it had remained in a state of purity, she happened to say to him: Rabbi, a menstruating woman pulled the rope with me as I was weaving, and the garment was therefore rendered fully impure by a menstruating woman moving it. Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. Since she was not focused on preserving the garment’s pure state, it contracted impurity without her noticing.
ארגתיו בטהרה – יודעת אני שמשעה שנארג בו ג׳ על ג׳ אצבעות שנראה לטומאה לא נגעה בו טומאה ומ״מ לא היה בלבי לשומרו.
ומתוך בדיקות כו׳ – הואיל ולא היה בלבך לשומרו שמא אירע בו כך וכך ולא נזהרת.
משכה עמי בחבל – שקשרה בו החבל בכלי האריגה ושמא הסיטתו.
וכן אם היה משמר את החבית בחזקת של יין והיא של שמן טהור ואין צריך לומר הושיט ידו לסל ליטול פת חטים ועלה בידו פת שעורים:
נשים שנתחלפו כליהן בבית המרחץ נטמאו שכל אחת מהן כשמרגשת בחלופה סוברת על חברתה שהיא אשת עם הארץ ואינה מקפדת לשמור שלה על גב חברתה לפי דרכך למדת שהמשמר את הדבר בשמירה הראויה לאותו דבר אע״פ שמשמרו בחזקת מה שאינו טהור ומ״מ לענין ביאור סבור היה בעל הסוגייא בזו של נתחלפו לו כלים של שבת וכו׳ שיהיו באים עליה מטעם משמר את הדבר בחזקת מה שאינו ושיהיו אומ׳ כן אף אם היה הדבר בהפך וכן בנשים שנתחלפו כליהן היה סבור שלא הרגישו וששמרה [כל אחת] בחזקת שלה ולא טמאו אלא מצד שימור הדבר בחזקת מה שאינו ומתוך כך הקשו אלו הושיט וכו׳ ונשאו ונתנו בדבר עד שהעלו את הטעם בכלם על הדרכים שכתבנום:
מי ששמר את הדבר לחצאין ולא שמרו לכל הדברים שמירתו עולה למה ששמר ממנו כיצד היה משמר את האוכלין ואת המשקין ואמר שמרתים מדבר המטמאם ולא שמרתים מדבר הפוסלן טהורים מלטמא ואסורין לאכול או לשתות ושמא תאמר ובמשקין מיהא היאך אתה מוצא שהם פסולין ואינם מטמאין והרי אמרו שהשני עושה אותם ראשון כמו שאמרו כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה אפשר בשנגעו בטבול יום כמו שאמרו עליה חוץ מטבול יום וכן אם היה סל של תאנים על כתפו ומגריפה שבה לוקטין את התאנים בתוכו ואמ׳ בלבי על הסל ואין בלבי על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה ואין המגריפה מטמאה את הכלי שאין כלי מטמא כלי ד״ת אבל האוכלין אסורין באכילה שהמגריפה פסלתן ואם אמר שמרתי את המגריפה ולא מדבר הפוסלה היא פסולה שאין ראוי להשתמש בה לטהרות לכתחלה ואוכלין מותרין:
מי שברור לו שמה שנתעסק בו לא נגע בו טומאה אלא שלא היה מכוין לשמרו מן הטומאה הדבר טמא הואיל ולא היה מכוין לשמרו שמא נטמא ולא הרגיש מעשה באשה שבאה לפני ר׳ ישמעאל ואמרה לו בגד זה ארגתי בטהרה ולא היה בלבי לשמרו מתוך בדיקות שהיה בודק בה אמרה נדה משכה עמי בחבל ר״ל בשעה שקשרתי את הבגד בכלי האורג משנעשה ראוי לטומאה ולא הייתי מרגשת בדבר וכן פעם אחרת אמרה מפה זו ארגתיה בטהרה ולא היה בלבי לשמרה מתוך בדיקות שהיה בודק בה אמרה נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה ועדין היתה לחה כלומר שהיתה נדה בתחלת אריגתה וקודם השלמת ג׳ אצבעות טבלה וחזרה והשלימתו לג׳ אצבעות ועדין היתה אותה צינורא לחה וי״מ משום אשת עם הארץ שצינורא שלה מטמאה ואין הדברים נראין שכל שבאה לישאל חברה היא ומ״מ צריך שתדע שלא היה בודק בהם אלא כדי לטמאן מתורת ודאי הא לטומאה לא היה צריך לבדקן שכל שלא כיונה לשמור טמא כמו שכתבנו:
ועוד מותיב [מקשה] רבה בר אבוה: מעשה באשה אחת שבאת (באה) לפני ר׳ ישמעאל, ואמרה לו: רבי, בגד זה ארגתיו בטהרה, ולא היה בלבי לשומרו בטהרה. כלומר, לא התכוונתי לשומרו לשם כך אבל אני יודעת שלא היתה כל טומאה בדבר. ומתוך בדיקות שהיה ר׳ ישמעאל בודקה אם אמנם היה הכל בטהרה, אמרה לו בתוך דבריה: רבי, אשה אחרת שהיתה באותה שעה נדה משכה עמי בחבל בשעת אריגה, ואם כן נטמא הבגד ממש על ידי היסט הנידה. אמר ר׳ ישמעאל: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים: בלבו לשומרו — טהור, אין בלבו לשומרו — טמא. שהרי רואים מכאן שכיון שלא היה בליבה לשמור בטהרה, באה לידי טומאה בלי שתשים לב לזה.
And Rabba bar Avuh raised a further objection: There was an incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this garment in a ritually pure state, but my mind was not on it to guard its state of purity. In other words, although I did not intend to guard it in this manner, I am certain that no impurity came into contact with it. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, to see if it had remained in a state of purity, she happened to say to him: Rabbi, a menstruating woman pulled the rope with me as I was weaving, and the garment was therefore rendered fully impure by a menstruating woman moving it. Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. Since she was not focused on preserving the garment’s pure state, it contracted impurity without her noticing.
הכל
(14) שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאת לִפְנֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרָה לוֹ רַבִּי מַפָּה זוֹ אֲרַגְתִּיהָ בְּטָהֳרָה וְלֹא הָיָה בְּלִבִּי לְשׁוֹמְרָהּ וּמִתּוֹךְ בְּדִיקוֹת שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בּוֹדְקָהּ אָמְרָה לוֹ רַבִּי נִימָא נִפְסְקָה לִי וּקְשַׁרְתִּיהָ בַּפֶּה.
There was another incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this cloth in a state of ritual purity, but my mind was not on it to guard it from impurity. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, she said to him: Rabbi, a thread of mine that was woven into the cloth snapped and I tied it with my mouth. It can be assumed that the thread became moist from her spittle, which means that if that thread was touched by a source of impurity, the cloth would be rendered ritually impure by contact with impure liquids. This is because the Sages decreed that any impurity that touches liquid renders the liquid ritually impure to the first degree, so any vessel that comes into contact with the liquid would be impure to the second degree.
There was another incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this cloth in a state of ritual purity, but my mind was not on it to guard it from impurity. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, she said to him: Rabbi, a thread of mine that was woven into the cloth snapped and I tied it with my mouth. It can be assumed that the thread became moist from her spittle, which means that if that thread was touched by a source of impurity, the cloth would be rendered ritually impure by contact with impure liquids. This is because the Sages decreed that any impurity that touches liquid renders the liquid ritually impure to the first degree, so any vessel that comes into contact with the liquid would be impure to the second degree.
נפסקה לי – קודם שארגתי בה כלום וקשרתיה בפה קודם שארגתי בה כלום שלא היתה ראויה לטומא׳ ולא נזהרתי בה ולא הייתי טבולה לנדתי ויש לחוש שמא כשארגה בה שלש אצבעות עדיין הרוק לח ורוק הנדה אב הטומאה הוא כך נראה בעיני ורבותי מפרשין משום צינורות עם הארץ המטמאה כל זמן שהיא לחה ואני אומר ע״כ האשה זו חבירה היתה דאי לא חבירה היתה מי אתיא קמי רבנן לישאל על הטהרות ועוד מי מהימנא למימר ארגתיה בטהרה קתני מיהת בלבו לשומרן טהור כלומר אחר כוונת השמירה הן הן הדברים.
נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה – פרש״י קודם שלא היתה נארגת שלא היתה ראויה לטומאה ולא נזהרתי בה ולא הייתי טבולה לנידותי ויש לחוש שמא כשארגתי בה ג׳ עדיין הרוק לח בבגד ואב הטומאה הוי לטמאות ורבותי הוו מפרשי מטעם צנורא דע״ה המטמאה כל זמן שהיא לחה ואני אומר ע״כ אשה זו חברה היתה מדקאתיא קמיה דר׳ ישמעאל לישאל ועוד מי מהימנא לומר ארגתיה בטהרה כל זה פרש״י ובירושלמי מייתי כל הני עובדי על מתניתין דאידך פרקין בכלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקודש וקאמר ליה רבי ישמעאל כמה גדולים מעשה חכמים דאמרי כלים הנגמרים כו׳ משמע דבאשה חברה אורגת עסקינן ובעי טבילה משום דמשמשי בהדיה קודם שנארג כולו כפרש״י והקשה הר״ר יוסף לפי׳ רש״י היה לו לומר נדה הייתי כמו נדה משכה באידך עובדא ונראה לו לפרש דמתוך שקשרה בפה היה שם רוק לח ובשעה שארגה נגעה ברוק וידים שניות הן ובפרק בתרא דעירובין (דף צט. ושם) משמע דרוק מיחשב משקה וחזר הרוק ומטמא למפה כדתנן אחורי כלים שנטמאו במשקין אך לפי שיטת הירושלמי דמדמי לה לכלים הנגמרים ומוקמי לה לקמן משום צינורא דע״ה ומאי איריא משום הכי אפי׳ בצינורא דחבר נמי איכא למיחש מטעם מגע ידים ומיהו נוכל לומר דלא עיקר טעם נקט לקמן אלא חדא מינייהו נקט.
תוס׳ בד״ה נימא נפסקה לי כו׳ בכלים הנגמרים בטהרה צריכים כו׳ משמע דבאשה חבירה כו׳ כפרש״י כו׳ עכ״ל כצ״ל הכי מוקמינן לה לקמן באידך פרקין דגמרינהו חבר משום צינורא דע״ה דמשמשי בהדיה קודם שנגמרה ודלמא בעידנא דנגמרה עדיין לחה ומדמייתי עלה הך עובדא דמפה משמע דאיירי נמי באשה חבירה כפרש״י מיהו הך עובדא ע״כ לא איירי משום צינורא דע״ה דהא משום קשרתיה בפה קמטמאה והיא חבירה היתה והיינו דהכא ליכא למיחש להכי דלאו לקודש קאיירי דאפילו לתרומה לא חיישינן לצינורא דע״ה בכלים הנגמרים בטהרה כדלקמן באידך פרקין ע״ש:
שוב מעשה באשה אחת שבאת (באה) לפני ר׳ ישמעאל, ואמרה לו: רבי, מפה זו ארגתיה בטהרה, ולא היה בלבי לשומרה מטומאה. ומתוך בדיקות שהיה ר׳ ישמעאל בודקה, אמרה לו: רבי, נימא (חוט) נפסקה לי וקשרתיה בפה, ומן הסתם נרטב החוט ברוק, וכיון שהיה חוט רטוב יש לחשוש שמא נגע בו טמא ונטמאה המפה מחמת משקים טמאים. שכן גזרו חכמים שכל טומאה הנוגעת במשקה, הריהי מטמאה אותו שני לטומאה ואף מטמאה את הכלי שנגעה בו.
There was another incident involving a certain woman who came before Rabbi Yishmael and said to him: Rabbi, I wove this cloth in a state of ritual purity, but my mind was not on it to guard it from impurity. And during the interrogations that Rabbi Yishmael conducted with her, she said to him: Rabbi, a thread of mine that was woven into the cloth snapped and I tied it with my mouth. It can be assumed that the thread became moist from her spittle, which means that if that thread was touched by a source of impurity, the cloth would be rendered ritually impure by contact with impure liquids. This is because the Sages decreed that any impurity that touches liquid renders the liquid ritually impure to the first degree, so any vessel that comes into contact with the liquid would be impure to the second degree.
הכל
(15) אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ טָהוֹר אֵין בְּלִבּוֹ לְשׁוֹמְרוֹ טָמֵא.
Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. In any case, if one intends to keep something in a state of ritual purity, a mistake on his part with regard to its identity is not considered enough of a distraction to render the item impure, unlike the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure.
Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. In any case, if one intends to keep something in a state of ritual purity, a mistake on his part with regard to its identity is not considered enough of a distraction to render the item impure, unlike the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure.
אמר ר׳ ישמעאל: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים: בלבו לשומרו — טהור, אין בלבו לשומרו — טמא. ומכל מקום למדים אנו שאם מתכוון לשמירה בטהרה, אף שטעה בפרט מסויים, אין זה היסח דעת המטמא.
Rabbi Yishmael said: How great are the words of the Sages when they said: If one’s mind is focused on guarding it, it is pure; if one’s mind is not focused on guarding it, it is impure. In any case, if one intends to keep something in a state of ritual purity, a mistake on his part with regard to its identity is not considered enough of a distraction to render the item impure, unlike the baraita that explicitly taught that if one minds a barrel under the assumption that it is wine and it turns out to contain oil, the oil is pure and cannot render others impure.
הכל
(16) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק כׇּל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת חֲבֶרְתִּי אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ וּמַסְּחָה דַּעְתַּהּ מִינַּהּ.
The Gemara clarifies: Granted, according to Rabbi Elazar bar Tzadok there is no difficulty, as in the case of the two wives of ḥaverim whose garments were switched it can be said that each of them says to herself: My colleague is the wife of an am ha’aretz, and not a ḥaver. And she diverts her mind from her garments, as she is certain that they have already been rendered impure, and a distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity. It is therefore considered impure.
The Gemara clarifies: Granted, according to Rabbi Elazar bar Tzadok there is no difficulty, as in the case of the two wives of ḥaverim whose garments were switched it can be said that each of them says to herself: My colleague is the wife of an am ha’aretz, and not a ḥaver. And she diverts her mind from her garments, as she is certain that they have already been rendered impure, and a distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity. It is therefore considered impure.
כל חדא וחדא סבירה אשת עם הארץ היא ואסחה לדעתה. – פירוש: אחר שלבשו הבגדים כשראתה כל אחת שבגדי חברתה עליה אינה שומרתן כי היא סבורה שחברתה אשת עם הארץ היא והיסיחה דעתה מלשומרם ואז ניטמאו אבל כל זמן שהיו הבגדים מונחין והיתה סבורה שהם בגדיה ושומרת אותן בחזקת טהרה אף על פי שנמצאו שלא היו שלה שמירה מעליא היא.
ומעתה, בשלמא [נניח] לשיטת ר׳ אלעזר בר צדוק בשתי נשים חברות שנתחלפו בגדיהן, אפשר לומר: כל אחת ואחת אומרת בליבה: חברתי אשת עם הארץ ולא חבירה, ומסחה דעתה מינה [ומסיחה את הדעת ממנה מבגדיה] מפני שבטוחה שכבר נטמאו, והיסח הדעת פוסל לענין זה כטומאה.
The Gemara clarifies: Granted, according to Rabbi Elazar bar Tzadok there is no difficulty, as in the case of the two wives of ḥaverim whose garments were switched it can be said that each of them says to herself: My colleague is the wife of an am ha’aretz, and not a ḥaver. And she diverts her mind from her garments, as she is certain that they have already been rendered impure, and a distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity. It is therefore considered impure.
הכל
(17) לְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם נָמֵי כֵּיוָן דְּכֵלִים דְּשַׁבָּת עָבֵיד לְהוּ שִׁימּוּר טְפֵי מַסַּח דַּעְתֵּיהּ מִינַּיְיהוּ אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אֶלְעָזָר נַעֲבֵיד לְהוּ שִׁימּוּר בִּידֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ.
Likewise, according to Rabbi Yonatan ben Amram there is no difficulty either, as with regard to the case of one who switched his Shabbat clothes with his weekday clothes, it can also be said that since he is more protective of Shabbat clothes, he will divert his mind from that higher level of protection if he thinks that they are weekday garments. A distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity, so it is considered impure. But according to Rabbi Yonatan ben Elazar, who deals with the case where one’s shawl fell and another person lifts it up, why should this be considered a distraction? Let him guard his garments from ritual impurity while they are in the other person’s hands; why should they be considered impure?
Likewise, according to Rabbi Yonatan ben Amram there is no difficulty either, as with regard to the case of one who switched his Shabbat clothes with his weekday clothes, it can also be said that since he is more protective of Shabbat clothes, he will divert his mind from that higher level of protection if he thinks that they are weekday garments. A distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity, so it is considered impure. But according to Rabbi Yonatan ben Elazar, who deals with the case where one’s shawl fell and another person lifts it up, why should this be considered a distraction? Let him guard his garments from ritual impurity while they are in the other person’s hands; why should they be considered impure?
ומקשינן עליה: אמאי נטמאת? נעביד1 לה שימור בידא דחבריה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מעביר״.
כיון דכלים של שבת עביד להו שימור טפי – וזה סבור שאלו של חול אסחא דעתיה משמירה מעלייתא שהיה רגיל לשומרן וכאין בלבו לשומרן דמי.
כיון דכלים דשבת עבוד להו שימור טפי מכלים של חול מסחא דעתיה מיניהו – פירוש: כיון שדרך האדם לשמור כלים של שבת טפי מכלים דחול ועכשיו כשסבר ללבוש כלי חול ולבש כלים של שבת בחזקת שהן של חול כשרואה שהן של חול הוא עצב מפני שלא עשה להן שימור של כלי שבת ומתוך כך אפילו שימור דכלי חול אינו עושה בהן1 כיון שלא שמרן כמשפט והסיח דעתו מהן.
1. בכ״י ששון 557 נכפלה מלת: ״בהן״.
ואף לר׳ יונתן בן עמרם במי שנתחלפו לו כלי שבת בשל חול נמי [גם כן] יש לומר, כיון שכלים של שבת עביד להו [עושה להם] שימור טפי [יתר] וכיון שחושב שהם של חול מסח דעתיה מינייהו [מסיח את דעתו מהם] מאותה שמירה מעולה, והיסח דעת זה פוסל. אלא לר׳ יונתן בן אלעזר שחבירו מרים לו את המעפורת, מדוע נחשב הדבר כהיסח דעת? נעביד להו [שיעשה להם] שימור בידיה דחבריה [בידו של חבירו] וישמור שלא יטמאו, ומדוע הם נטמאים?
Likewise, according to Rabbi Yonatan ben Amram there is no difficulty either, as with regard to the case of one who switched his Shabbat clothes with his weekday clothes, it can also be said that since he is more protective of Shabbat clothes, he will divert his mind from that higher level of protection if he thinks that they are weekday garments. A distraction of this kind makes it likely that the garment contracted impurity, so it is considered impure. But according to Rabbi Yonatan ben Elazar, who deals with the case where one’s shawl fell and another person lifts it up, why should this be considered a distraction? Let him guard his garments from ritual impurity while they are in the other person’s hands; why should they be considered impure?
הכל
(18) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זחֲזָקָה אֵין אָדָם מְשַׁמֵּר מַה שֶּׁבְּיַד חֲבֵרוֹ וְלֹא
Rabbi Yoḥanan said: It is a presumption that a person does not guard that which is in another’s hand. Since the object is in the hands of another, he will inevitably be distracted from guarding it. The Gemara asks: And can one indeed not guard an item in the hand of another?
Rabbi Yoḥanan said: It is a presumption that a person does not guard that which is in another’s hand. Since the object is in the hands of another, he will inevitably be distracted from guarding it. The Gemara asks: And can one indeed not guard an item in the hand of another?
אמר ר׳ יוחנן: חזקה, אין אדם משמר מה שביד חברו. שכיון שהדבר ביד אחר — מסיח הוא דעתו משמירתו. ושואלים: ולא וכי אין אדם יכול לשמור דבר שביד חבירו?
Rabbi Yoḥanan said: It is a presumption that a person does not guard that which is in another’s hand. Since the object is in the hands of another, he will inevitably be distracted from guarding it. The Gemara asks: And can one indeed not guard an item in the hand of another?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חגיגה כ. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה כ., ר׳ חננאל חגיגה כ., הערוך על סדר הש"ס חגיגה כ., רש"י חגיגה כ., תוספות חגיגה כ., תוספות רי"ד חגיגה כ., בית הבחירה למאירי חגיגה כ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה כ., גליון הש"ס לרע"א חגיגה כ., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה כ.
Chagigah 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 20a, R. Chananel Chagigah 20a, Collected from HeArukh Chagigah 20a, Rashi Chagigah 20a, Tosafot Chagigah 20a, Tosefot Rid Chagigah 20a, Meiri Chagigah 20a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 20a, Gilyon HaShas Chagigah 20a, Steinsaltz Commentary Chagigah 20a