(1) 
קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי.: את״ר תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן שֶׁאִם קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי.§ The mishna teaches: If he mistakenly called the ninth: Tenth, and the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth, all three are sacred, although each has a different halakhic status. The Gemara cites a relevant baraita: The Sages taught: From where is it derived that if one mistakenly called the ninth animal: Tenth, and the tenth animal: Ninth, and the eleventh animal: Tenth, that all three of them are sanctified?
גמרא טעות מתקדשת כו׳ מה הוא מיוחד אף כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה ולעשירי כו׳ דתשיעי למנין בהמות הוי ט׳ כו׳ דלא חיישינן למנין שלו כיון כו׳ ובד״ה שמיני וי״ב אם כו׳ ובד״ה מיוחד כו׳ אחד הס״ד ואח״כ מ״ה אף טעותו כו׳ מקודשים הס״ד ואח״כ מ״ה עד שישתוק כו׳ בהוא עצמו ובד״ה וטעמא דר״א הכי הוה משום כו׳ ובד״ה בתשיעי כשהיה תשיעי ראוי לצאת הס״ד ואח״כ מ״ה עשירי כו׳ דקראו תשיעי הס״ד ואח״כ מ״ה מעורבין כו׳ כצ״ל:
א שנינו במשנתנו: קרא לתשיעי ״עשירי״, ולעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר ״עשירי״ — שלושתם מקודשים, התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים. ובמקורה של הלכה זו, תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאם קרא לתשיעי ״עשירי״, ולעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר ״עשירי״, ששלשתן מקודשין?
§ The mishna teaches: If he mistakenly called the ninth: Tenth, and the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth, all three are sacred, although each has a different halakhic status. The Gemara cites a relevant baraita: The Sages taught: From where is it derived that if one mistakenly called the ninth animal: Tenth, and the tenth animal: Ninth, and the eleventh animal: Tenth, that all three of them are sanctified?
הכל
(2) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ז:ל״ב} וְכׇל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׁמִינִי וּשְׁנֵים עָשָׂר.
The verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32). This indicates that the tenth animal that passes under the rod is imbued with sanctity, in addition to any animal that the owner designates as the tenth. One might have thought that I include even the eighth animal or the twelfth animal, if they were mistakenly designated as the tenth.
The verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32). This indicates that the tenth animal that passes under the rod is imbued with sanctity, in addition to any animal that the owner designates as the tenth. One might have thought that I include even the eighth animal or the twelfth animal, if they were mistakenly designated as the tenth.
וכל מעשר בקר וצאן – משמע בין שקראו הוא עשירי בין שהיה עשירי למנין ולא קראו עשירי.
שמיני ושנים עשר – אם קראם עשירי.
תלמוד לומר: ״וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש״ (ויקרא כז, לב), וייתור הלשון מלמד שקדושה חלה הן על זה שעבר עשירי והן על זה שקראו בפיו ״עשירי״. יכול שאני מרבה שיקדשו אף שמיני ושנים עשר, כשקרא להם בטעות ״עשירי״?
The verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32). This indicates that the tenth animal that passes under the rod is imbued with sanctity, in addition to any animal that the owner designates as the tenth. One might have thought that I include even the eighth animal or the twelfth animal, if they were mistakenly designated as the tenth.
הכל
(3) אָמְרַתְּ הוֹאִיל וְהוּא קָדוֹשׁ וְטָעוּתוֹ מִתְקַדֶּשֶׁת מָה הוּא אֵינוֹ מְקוּדָּשׁ אֶלָּא בְּסָמוּךְ אַף טָעוּתוֹ אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת אֶלָּא בְּסָמוּךְ.
You said in response that since the tenth animal is sanctified and the animal that he designated by mistake as the tenth is sanctified, their statuses should be compared: Just as the tenth animal is sanctified only with an animal that was close to the number ten, i.e., it itself was the tenth, so too, an animal that was designated by mistake is sanctified only if it is close to the number ten, i.e., if it is the ninth or eleventh, but not if it is the eighth or the twelfth.
You said in response that since the tenth animal is sanctified and the animal that he designated by mistake as the tenth is sanctified, their statuses should be compared: Just as the tenth animal is sanctified only with an animal that was close to the number ten, i.e., it itself was the tenth, so too, an animal that was designated by mistake is sanctified only if it is close to the number ten, i.e., if it is the ninth or eleventh, but not if it is the eighth or the twelfth.
וטעותו מקדשת – כגון כשקרא לתשיעי עשירי או לאחד עשר עשירי:
מה הוא אינו מקודש אלא בסמוך – כלומר העשירי עצמו כשקורא אותו עשירי אין לך סמוך יותר מעצמו:
אף טעותו אינה מתקדש׳ אלא בסמוך לו לאפוקי שמיני ושנים עשר:
מה הוא – העשירי גמור אינו מקודש אלא בסמוך לו שאין לך סמוך בו יותר מגופו.
אף טעותו – מה שהוא טעה וקרא עשירי אינו מקודש אא״כ שטעה באותו שסמוך למעשר גמור כגון תשיעי ואחד עשר שהן סמוכין לו זה מלפניו וזה מלאחריו.
אמרת (אומר אתה): הואיל והוא (העשירי) קדוש, וטעותו מתקדשת (אם קרא לאחר ״עשירי״) יש ללמוד ממנו על טעותו: מה הוא העשירי אינו מקודש אלא בסמוך לו, כלומר, הוא עצמו — אף טעותו אינה מתקדשת אלא בסמוך לו, לעשירי, כלומר, רק התשיעי והאחד עשר.
You said in response that since the tenth animal is sanctified and the animal that he designated by mistake as the tenth is sanctified, their statuses should be compared: Just as the tenth animal is sanctified only with an animal that was close to the number ten, i.e., it itself was the tenth, so too, an animal that was designated by mistake is sanctified only if it is close to the number ten, i.e., if it is the ninth or eleventh, but not if it is the eighth or the twelfth.
הכל
(4) וְהָתַנְיָא מָה הוּא מְיוּחָד אַף טָעוּתוֹ מְיוּחֶדֶת.
The mishna teaches that if one mistakenly designated the ninth and the eleventh animals as the tenth they are both sanctified. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita that just as the tenth animal itself is unique, i.e., it is only one, so too, an animal that was designated by mistake is unique, i.e., only one additional animal receives the sanctity, but not both the ninth and the eleventh?
The mishna teaches that if one mistakenly designated the ninth and the eleventh animals as the tenth they are both sanctified. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita that just as the tenth animal itself is unique, i.e., it is only one, so too, an animal that was designated by mistake is unique, i.e., only one additional animal receives the sanctity, but not both the ninth and the eleventh?
אף טעותו מיוחדת – כלומר שאינו מקדש אלא אחת או תשיעי או אחד עשר ומותיב למתני׳ דקתני שלשתן מקודשין דהיינו ב׳ טעיות:
מיוחד – שהעשירי אינו אלא אחד.
אף טעותו מיוחדת – שאם טעה בתשיעי ובאחד עשר לא היו שנים מקודשין אלא אחד מהם והיכי אמרת דכולהו מקודשים.
וביחס למה ששנינו שאם קרא גם לתשיעי וגם לאחד אשר ״עשירי״ — שניהם מקודשים, מתקשים, והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מה הוא מיוחד אף טעותו מיוחדת, ומדוע לא תחול הקדושה רק על אחד מהם?
The mishna teaches that if one mistakenly designated the ninth and the eleventh animals as the tenth they are both sanctified. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita that just as the tenth animal itself is unique, i.e., it is only one, so too, an animal that was designated by mistake is unique, i.e., only one additional animal receives the sanctity, but not both the ninth and the eleventh?
הכל
(5) תָּאנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דר׳ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הָא מַנִּי ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר ב״ר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר ב״ר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵין אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ עַד שֶׁיִּשְׁתּוֹק בַּתְּשִׁיעִי וְיִקְרָא לָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי.
The Gemara answers that a tanna taught before Rabbi Yoḥanan: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The eleventh animal is never sanctified unless the owner is silent when the ninth animal leaves the pen, i.e., he does not designate it as the tenth, and he subsequently calls the tenth animal the ninth and the eleventh animal the tenth. But if he had already designated the ninth animal as the tenth, the eleventh cannot become sanctified.
The Gemara answers that a tanna taught before Rabbi Yoḥanan: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The eleventh animal is never sanctified unless the owner is silent when the ninth animal leaves the pen, i.e., he does not designate it as the tenth, and he subsequently calls the tenth animal the ninth and the eleventh animal the tenth. But if he had already designated the ninth animal as the tenth, the eleventh cannot become sanctified.
הא מני – דבעי טעותו מיוחדת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון דתניא לעולם כו׳:
עד שישתוק בתשיעי – שלא יקרא לו שם עשירי ויקרא לי׳ ט׳ ולי״א י׳ דליכא אלא טעות אחד דאחד עשר עשירי:
י׳ תשיעי לא הוי טעות משום דעשירי מאליו הוי קדוש וא״ת הם הכי נמי לימא שאם שתק בי״א ולא קראו י׳ לט׳ קראו י׳ ההוא ט׳ ליהוי קדוש הואיל והוי טעות מיוחדת הא לא קשיא בדין הוא די״א הוי קדוש הואיל וכבר קדש עשירי גופיה הוה ליה האי י״א תמורת שמו של מעשר ואיתפיס הוא בקדושה אבל ט׳ דאכתי לא קדש ליה מעשר גופיה היכי ליתפסיה לתשיעי לקדושי הואיל ואיהו גופיה אכתי לא הוי קדוש להכי נקט י״א ולא נקט ט׳:
עד שישתוק בט׳ – שלא ידבר כלל שאם קרא ט׳ תו לא הוי טעות אם קרא לי׳ ט׳ אלא כמאן דקרייה י׳ ותו לא מקדיש י״א בי׳ דתרי זמני ט׳ הוי טעותא לאו מידי הוא וכ״ש אי קרא לט׳ ט׳ ולי׳ י״א קדוש דהא לא נעקר שם י׳ מנייהו כדאמרינן ואי קרייה לט׳ י׳ הוי קדוש ט׳ ותו לא מקדיש י״א.
עד שישתוק בתשיעי – שאילו קראו עשירי לא ליהוי אחד עשר קדוש משום דשני טעיות של מעשר אחד אינן קדושים דטעותו מיוחדת כהוא עצמו.
עד שישתוק בתשיעי (אלא שלא קראו עשירי לה) – יש לפרש בשני ענינים לאו דוקא שישתוק בתשיעי אלא שלא קראו עשירי ואפילו קראו תשיעי דאם קראו עשירי אין אחד עשר קדוש דשתי טעיות אין קדושין כאחד דטעות מיוחדת בעינן כהוא עצמו ועוד יש לפרש דאם קראו לתשיעי תשיעי תו לא הוי טעות כשקרא לעשירי תשיעי וכאילו קראו עשירי דמי ואין אחד עשר מקודש דלא חשיב כאילו נעקרה שם עשירי ממנו והשתא הוי שישתוק דוקא שלא ידבר כלל ומתרצא בהכי קושיא אחת לקמן בשמעתין דקאמר הב״ע דקדים חד מינייהו ואפיק לרישיה וקרא אחד עשר ומקשי עלה כמאן דלא כרבי דאי כרבי הא אמר אחד עשר לא הוי עקירה והשתא לוקמה דקרוי תשיעי לההוא דאפקיה לרישיה דלדברי הכל הויא עקירה ולפי פירוש זה ניחא דלא הוי עקירה כדפרי׳ וללשון ראשון שפירשתי להכי לא מוקי ליה דלקרייה תשיעי דלא איצטריך למיתני הא דודאי הוי עקירה אבל הא איצטריך לאשמועינן משום דזמנין לא הוי עקירה לרבי היכא דאית ליה בהמות טובא.
תאני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] ר׳ יוחנן: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ אלעזר בן ר׳ שמעון היא, דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אלעזר בן ר׳ שמעון אומר: לעולם אין אחד עשר קדוש עד שישתוק ביציאת התשיעי, ויקרא לעשירי בטעות ״תשיעי״, ולאחד עשר יטעה ויקרא ״עשירי״. אבל אם כבר טעה פעם אחת, בתשיעי, וקרא לו ״עשירי״ — אין אחד עשר מקודש.
The Gemara answers that a tanna taught before Rabbi Yoḥanan: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: The eleventh animal is never sanctified unless the owner is silent when the ninth animal leaves the pen, i.e., he does not designate it as the tenth, and he subsequently calls the tenth animal the ninth and the eleventh animal the tenth. But if he had already designated the ninth animal as the tenth, the eleventh cannot become sanctified.
הכל
(6) סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר טָעוּת מַעֲשֵׂר תְּמוּרָה הָוֵי וְסָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ דְּאָמַר אֵין מֵימֵר חוֹזֵר וּמֵימֵר.
The Gemara further explains that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: When the owner makes a mistake in designating animal tithe, e.g., if one designates the ninth animal as the tenth, the designated animal has the status of a substitute animal. And Rabbi Elazar also holds in accordance with the opinion of his father, Rabbi Shimon, who says: One cannot effect substitution on one animal by substituting it for a specific offering, and again effect substitution, on another animal, by substituting it for the same offering, and if one attempts to do so the second animal does not become consecrated. Therefore, if one mistakenly called the ninth animal the tenth, that ninth animal has sanctity; but if he also calls the eleventh animal the tenth, this designation has no effect.
The Gemara further explains that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: When the owner makes a mistake in designating animal tithe, e.g., if one designates the ninth animal as the tenth, the designated animal has the status of a substitute animal. And Rabbi Elazar also holds in accordance with the opinion of his father, Rabbi Shimon, who says: One cannot effect substitution on one animal by substituting it for a specific offering, and again effect substitution, on another animal, by substituting it for the same offering, and if one attempts to do so the second animal does not become consecrated. Therefore, if one mistakenly called the ninth animal the tenth, that ninth animal has sanctity; but if he also calls the eleventh animal the tenth, this designation has no effect.
וסבר לה ר׳ אלעזר כאבוה ר״ש דאמר בתמורה אין מימר חוזר ומימר דלאחר שהמיר בבהמת קדשים בהמה של חולין אינו חוזר ומימר בהמה אחרת של חולין באותה בהמה של קדשים:
והכא נמי ט׳ וי״א אין ממירין בי׳ ומסתברא דהך מילתא אליבא דר׳ יוחנן היא דאמר התם כשם שאין ממירין שנים באחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין:
דסבר לה כר״י דאמר – במתני׳ טעות מעשר תמורה וכיון דעבדיה י׳ לט׳ תו לא עביד י״א תמורה.
דסבר לה כר״ש אבוה דאמר – במסכת תמורה אין ממיר וחוזר וממיר באותה בהמה עצמה בפ״ק דתמורה [ט.] אמרה ר״י אליבא דר״ש ותניא כותיה.
וטעמא דרבי אלעזר הכי הוי משום דסבר לה כר׳ יהודה דאמר במתני׳ טעות וכו׳ דקאמר וכי יש תמורה עושה תמורה ור״ש אבוה דר׳ אלעזר אמר בפ׳ ראשון דתמורה (דף ט.) דאין ממירין וחוזרין וממירין דלאחר שהמירו על הבהמה פעם אחת אינה תופסת עוד תמורה פעם אחרת והכא נמי אין שתי טעיות למעשר.
ומסבירים: טעמו של ר׳ אלעזר בר׳ שמעון, הוא מפני שסבר לה [סבור הוא] כדעת ר׳ יהודה, שאמר: טעות מעשר, כגון שקרא לתשיעי ״עשירי״ — תמורה הוי [הוא], דין תמורה יש לו, וסבר לה כאבוה [וסבור כדעת אביו] ר׳ שמעון, שאמר: אין אדם מימר (עושה תמורה) וחוזר ומימר, שאין קרבן עושה אלא תמורה אחת. ולכן, כשטעה בתשיעי, נחשב הדבר כאילו המיר בו את העשירי, ולפיכך כשטעה אחר כך גם באחד עשר — לא תחול עליו קדושה.
The Gemara further explains that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: When the owner makes a mistake in designating animal tithe, e.g., if one designates the ninth animal as the tenth, the designated animal has the status of a substitute animal. And Rabbi Elazar also holds in accordance with the opinion of his father, Rabbi Shimon, who says: One cannot effect substitution on one animal by substituting it for a specific offering, and again effect substitution, on another animal, by substituting it for the same offering, and if one attempts to do so the second animal does not become consecrated. Therefore, if one mistakenly called the ninth animal the tenth, that ninth animal has sanctity; but if he also calls the eleventh animal the tenth, this designation has no effect.
הכל
(7) אָמַר רָבָא ביָצְאוּ שְׁנַיִם בַּתְּשִׁיעִי קְרָאָן תְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְחוּלִּין מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו קָדוֹשׁ לַתְּשִׁיעִי תְּשִׁיעִי קָא קָרֵי לֵיהּ.
§ Rava says: If two animals emerged from the pen together as the ninth, and he called them both the ninth, then the tenth, i.e., the tithe, and a non-sacred animal are considered intermingled with each other. Rava elaborates: The tenth is sanctified of its own accord, despite the fact that he called it the ninth. And the animal that came out ninth is non-sacred, as it came out ninth and he called it the ninth. Since there is no way to determine which animal is which, neither of them can be brought as an offering, and they must both be left to graze until they develop a blemish.
§ Rava says: If two animals emerged from the pen together as the ninth, and he called them both the ninth, then the tenth, i.e., the tithe, and a non-sacred animal are considered intermingled with each other. Rava elaborates: The tenth is sanctified of its own accord, despite the fact that he called it the ninth. And the animal that came out ninth is non-sacred, as it came out ninth and he called it the ninth. Since there is no way to determine which animal is which, neither of them can be brought as an offering, and they must both be left to graze until they develop a blemish.
עשירי וחולין מעורבין זה בזה – ושניהם יאכלו במומן לבעלים ולהכי קאמר עשירי וחולין מעורבין דאי עבד גיזה ועבודה בחד מינייהו או אכל חד מינייהו בלא מום או גאל או מכר אחד מהן הואיל ואית בהו חד חולין מספיקא לא מלקינן ליה הואיל ואית בהו חד חולין:
עשירי מאליו קדוש – אף על פי שלא קראו עשירי:
ולט׳ י׳ קא קרי ליה – וכיון דיצאו שנים כאחד ולא ידע הי י׳ והי ט׳ לפיכך עשירי וט׳ מעורבין זה בזה. והוו להו תרוייהו קדושים ואי גאל ומכר אחד מהן לוקה דתרוייהו עשירי קרי להו ויאכלו במומן לבעלים:
י׳ וחולין מעורבין – דחד הוי חולין דט׳ הוא וט׳ קרינן ליה ואידך הוי י׳ גמור.
עשירי מאליו קדוש – ולא ידעינן אי חולין אי מעשר הלכך ירעו והגוזז והעובד בהם אינו לוקה דאימור בשל חולין עבד.
בתשיעי – כשהיה תשיעי ראוי לצאת.
עשירי וחולין – דאחד מהן הוי תשיעי ואחד מעשר אע״ג דקראו תשיעי.
מעורבין – ואין נאכלין אלא במומן והגוזז והעובד אחד מהן אינו סופג את הארבעים דשמא חולין הוא.
ב אמר רבא: יצאו שנים יחד דרך פתח הדיר בתשיעי, וקראן ״תשיעי״ — הרי יש כאן עשירי (מעשר) וחולין שהם מעורבין זה בזה, כי עשירי מאליו קדוש, למרות שקראו בשם תשיעי, וזה שיצא תשיעי הריהו חולין גמורים, שהרי גם יצא תשיעי, וגם תשיעי קא קרי ליה [הוא קורא לו]. והואיל ולא ניתן לזהותם — אי אפשר להקריב אף אחד מהם, שמא הוא חולין, וירעו שניהם עד שיפול בהם מום וייאכלו.
§ Rava says: If two animals emerged from the pen together as the ninth, and he called them both the ninth, then the tenth, i.e., the tithe, and a non-sacred animal are considered intermingled with each other. Rava elaborates: The tenth is sanctified of its own accord, despite the fact that he called it the ninth. And the animal that came out ninth is non-sacred, as it came out ninth and he called it the ninth. Since there is no way to determine which animal is which, neither of them can be brought as an offering, and they must both be left to graze until they develop a blemish.
הכל
(8) קְרָאָן עֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וּתְשִׁיעִי מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה מ״ט מַאי טַעְמָא עֲשִׂירִי קָא קָרֵי לְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ.
If two animals emerged from the pen together as the ninth, and he called them both the tenth, then the tenth, i.e., the tithe, and the ninth animal, which he designated as the tenth, are intermingled with each other. What is the reason? He called both of them the tenth. The tenth has the sanctity of the tithe while the ninth was designated as the tenth, and therefore may not be eaten until it develops a blemish. Since there is no way to determine which animal is which, neither can be sacrificed, but they must both be left to graze until they develop a blemish.
If two animals emerged from the pen together as the ninth, and he called them both the tenth, then the tenth, i.e., the tithe, and the ninth animal, which he designated as the tenth, are intermingled with each other. What is the reason? He called both of them the tenth. The tenth has the sanctity of the tithe while the ninth was designated as the tenth, and therefore may not be eaten until it develops a blemish. Since there is no way to determine which animal is which, neither can be sacrificed, but they must both be left to graze until they develop a blemish.
קראן י׳ י׳ וט׳ מעורבין – ובב׳ יש קדושה אחת דחד הוי ט׳ וקריי׳ י׳ (וקדוש י׳) (אבל) [ונאכל] במומו כדרבינן עליל מוכל מעשר והי׳ מעשר גמור ומדלא ידעינן הי מנייהו מעשר ירעו והגוזז והעובד בהם לוקה דשניהם קדושים (וכו׳).
ואם יצאו שנים בתשיעי וקראן ״עשירי״ — הרי עשירי ותשיעי שקראו ״עשירי״ מעורבין זה בזה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ״עשירי״ קא קרי להו לתרוייהו [קורא להם לשניהם]. ואחד מתקדש כמעשר, והשני הוא תשיעי שקראו ״עשירי״, שנאכל במומו לבעלים. ומספק אסורים שניהם בהקרבה, וירעו עד שיפול בם מום וייאכלו.
If two animals emerged from the pen together as the ninth, and he called them both the tenth, then the tenth, i.e., the tithe, and the ninth animal, which he designated as the tenth, are intermingled with each other. What is the reason? He called both of them the tenth. The tenth has the sanctity of the tithe while the ninth was designated as the tenth, and therefore may not be eaten until it develops a blemish. Since there is no way to determine which animal is which, neither can be sacrificed, but they must both be left to graze until they develop a blemish.
הכל
(9) יָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי וּקְרָאָן עֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה קְרָאָן אַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי וְחוּלִּין מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה.
If two animals emerged from the pen together as the tenth, and he called them both the tenth, then the tenth, and the eleventh animal, which he designated as the tenth, are intermingled with each other. If he called them both the eleventh, the tenth and a non-sacred animal are intermingled with each other.
If two animals emerged from the pen together as the tenth, and he called them both the tenth, then the tenth, and the eleventh animal, which he designated as the tenth, are intermingled with each other. If he called them both the eleventh, the tenth and a non-sacred animal are intermingled with each other.
עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה – דאחד עשר חזי להקרבת שלמים ואינך נאכל במומו לבעלים והשתא ליהוו תרווייהו רועין עד שיסתאבו והדר פודה חד מנייהו משום ההוא דשלמים וליהוו תרווייהו נאכלין במומן לבעלים:
עשירי וחולין מעורבין – ותרויהו יאכלו במומן לבעלים בלא שום פדיון:
י׳ וי״א מעורבין – וב׳ קדושים דהא לי״א קרא י׳ ואע״ג דלא נעקר שם י׳ ממנו קדוש י״א הואיל ובב״א נקראו ולקמן פליגי איכא מ״ד יקרבו ואמ״ד ירעו ואמ״ד ימותו.
י׳ וחולין מעורבין – די׳ קדוש ממילא וי״א י״א קרייה.
עשירי ואחד עשר מעורבין – כלומר מעשר גמור ואחד עשר קדוש הויין מעורבין ביחד ומשום דאחד עשר שהוא קדוש קרב שלמים לכך יקרבו שניהם ויאכלו כחומר קודש שבהן דטעונין שתי מתנות והרמת חזה ושוק כמו שלמים.
תוס׳ בד״ה שנים בעשירי כו׳ לצמצם הס״ד ואח״כ מ״ה והא דתני כו׳ כדתנן במנחות כיון דסמיכה לא מעכבא כו׳ היו ממשכנין מוצאה להביא כו׳ מביא אשמו ולוגו ואותו כו׳ ופ״ג דמו״ק אמר כו׳ אבל אי לאו קרא היה כו׳ ישראל במדבר מנודין היו ושלחו כו׳ פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה מביא פר ועגל ובגמרא גבי ששה לנדבה כו׳ ממדינת הים כהן על ידן כו׳ דהא קתני לה רישא כו׳ שנתערבו עורות פסחיהן כו׳ דאיכא בפסח חיוב כו׳ לשם מה שהוא ופריך כו׳ ואזלא למיתה יקריבוהו בלא כו׳ ברעייה אסור להקריבו בלא כו׳ וההיא דמביא אשמו ולוגו אמר התם לתקוני גברא שאני וההיא כו׳ דבתחלת הפרשת הקרבנות כו׳ סמוכה ועוד י״ל כו׳ הד״א דשמעתין כל חד בשעת הקרבתו שמא כו׳ לקרבן שהוא בר סמיכה וא״ת היכי קרבי הכא כיון כו׳ וזה מתן אחת ומיהו יש לומר כו׳ דכל הניתנין כו׳ במתן א׳ יצא ובפ׳ התערובת דר״א סבר מסיק להו לשם עצים מיהו כו׳ מביא אשמו דמסיק להו לשם עצים הס״ד ואח״כ מ״ה במעשר כו׳ שם מעשר הס״ד ואח״כ מ״ה לתשיעי עשירי קודש כו׳ לשליחותיה דעשירי כו׳ כצ״ל:
ואם יצאו שנים בעשירי וקראן ״עשירי״ — עשירי ואחד עשר שקראו ״עשירי״ מעורבין זה בזה (ודינם יבואר בהמשך). ואם יצאו שנים בעשירי וקראן ״אחד עשר״ — עשירי וחולין מעורבין זה בזה.
If two animals emerged from the pen together as the tenth, and he called them both the tenth, then the tenth, and the eleventh animal, which he designated as the tenth, are intermingled with each other. If he called them both the eleventh, the tenth and a non-sacred animal are intermingled with each other.
הכל
(10) הָא תּוּ לְמָה לִי הַיְינוּ הָךְ הָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דְּכֹל בַּת אַחַת תַּרְוַויְיהוּ קָא קָדְשִׁי ואע״ג וְאַף עַל גַּב דְּלֹא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ.
The Gemara asks: Why do I need this additional case? This reasoning for the halakha in the case where the animals emerged together as the tenth is identical to that of the first case, where the animals emerged together as the ninth. The Gemara answers: This latter clause teaches us that in every case where two animals emerge as one they are both sanctified, and this is the halakha even though the name of the tenth was not removed from the tenth animal. This situation is not included in the principle of the mishna: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated.
The Gemara asks: Why do I need this additional case? This reasoning for the halakha in the case where the animals emerged together as the tenth is identical to that of the first case, where the animals emerged together as the ninth. The Gemara answers: This latter clause teaches us that in every case where two animals emerge as one they are both sanctified, and this is the halakha even though the name of the tenth was not removed from the tenth animal. This situation is not included in the principle of the mishna: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated.
היינו הך – עשירי ואחד עשר מעורבין היינו י׳ וט׳ מעורבין ומחדא שמעינן אידך:
הא קמ״ל – הא י׳ וי״א מעורבין דכל בבת אחת כי נפקי בבת אחת וקראו עשירי תרווייהו קדשי והוו חד קרב שלמים אע״ג דלא נעקר שם עשירי מעשירי דקראו עשירי:
הא – יצאו ב׳ בי׳ תו ל״ל היינו רישא יצאו ב׳ בט׳ וקראן ט׳ י׳ וחולין מעורבין הוי כיצאו שניהם בי׳ וקרא י״א.
והיכא דקרא י׳ הוי נמי כיצאו ב׳ בי׳ וקראן עשירי דהא דין רישא לסיפא דמי בתרוייהו נפק חד חולין וחד י׳.
הא קמ״ל – סיפא.
דכל (בת אחת:)
בת אחת תרוייהו קדשי – ואפילו י״א דהא מרישא לא שמעינן שהרי תשיעי קדוש בלא עקירות י׳ אבל יצאו ב׳ בי׳ הו״א דלא נתקדש הי״א אפילו קראו י׳ משום די״א בעי עקירת שם עשירי.
הא תו למה לי – כיון דאשמעינן דיצאו שניהם בתשיעי וקראן עשירי ממילא ידענא דכי ההיא דינא איכא ביצאו שניהם בעשירי.
ושואלים: הא תו [זה עוד], כלומר, כשיצאו שנים בעשירי וקראם ״עשירי״, או קראם ״אחד עשר״, למה לי לאומרו? היינו הך [הרי הוא זה], כלומר, הרי זה דומה לדין הראשון, שיצאו שנים בתשיעי וקראם ״עשירי״ או קראם ״תשיעי״! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: שבכל מקרה שיצאו בבת אחת תרווייהו קא קדשי [שניהם מתקדשים], וגם האחד עשר, ואף על גב [ואף על פי] שלא נעקר שם עשירי הימנו (ממנו), מן העשירי. ואין זה בכלל מה ששנינו במשנתנו: כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש.
The Gemara asks: Why do I need this additional case? This reasoning for the halakha in the case where the animals emerged together as the tenth is identical to that of the first case, where the animals emerged together as the ninth. The Gemara answers: This latter clause teaches us that in every case where two animals emerge as one they are both sanctified, and this is the halakha even though the name of the tenth was not removed from the tenth animal. This situation is not included in the principle of the mishna: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated.
הכל
(11) יָתֵיב רַב כָּהֲנָא וְקָאָמַר לֵיהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא וַהֲלֹא לֹא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ וּתְנַן זֶה הַכְּלָל כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ הָנֵי מִילֵּי בְּזֶה אַחַר זֶה אֲבָל בְּבַת אַחַת תַּרְוַיְיהוּ קָא קָדְשִׁי.
The Gemara relates that Rav Kahana sat and recited this halakha. Rav Ashi said to Rav Kahana: But the name of the tenth has not been removed from it. And didn’t we learn in the mishna that this is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated? Rav Kahana replied to Rav Ashi: This statement, that the designation of tenth must be removed, applies only when the animals leave the pen one after the other. But if two animals emerge from the pen at the same time, and he simultaneously designated the tenth and eleventh as tithe, both of them are sanctified.
The Gemara relates that Rav Kahana sat and recited this halakha. Rav Ashi said to Rav Kahana: But the name of the tenth has not been removed from it. And didn’t we learn in the mishna that this is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated? Rav Kahana replied to Rav Ashi: This statement, that the designation of tenth must be removed, applies only when the animals leave the pen one after the other. But if two animals emerge from the pen at the same time, and he simultaneously designated the tenth and eleventh as tithe, both of them are sanctified.
הני מילי – דבעינן דליתעקר שם עשירי ממנו לכי נפקי בזה אחר זה דכיון דקרא לעשירי ודאי עשירי לא קדש אחד עשר:
אבל בב״א – כי נפקי בחדא וקראו עשירי תרוייהו קדש:
וכיוצא בזה מסופר, יתיב [יושב היה] רב כהנא וקאמר ליה להא שמעתא [ואומר את השמועה הזו] שאמר רבא, אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: והלא כשיצאו שנים בעשירי וקראם ״עשירי״, לא נעקר שם ״עשירי״ הימנו, ותנן [ושנינו במשנתנו]: זה הכלל, כל זמן שלא נעקר שם ״עשירי״ הימנו — אין אחד עשר מקודש! השיב לו: הני מילי [דברים אלה אמורים], כשיצאו בזה אחר זה, אבל אם יצאו שנים בבת אחת, וקראם ״עשירי״ — תרוייהו קא קדשי [שניהם מתקדשים].
The Gemara relates that Rav Kahana sat and recited this halakha. Rav Ashi said to Rav Kahana: But the name of the tenth has not been removed from it. And didn’t we learn in the mishna that this is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated? Rav Kahana replied to Rav Ashi: This statement, that the designation of tenth must be removed, applies only when the animals leave the pen one after the other. But if two animals emerge from the pen at the same time, and he simultaneously designated the tenth and eleventh as tithe, both of them are sanctified.
הכל
(12) בזה אַחַר זֶה בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ זֶה הַכְּלָל לְאֵיתוֹיֵי מַאי לָאו לְאֵיתוֹיֵי בְּבַת אַחַת.
The Gemara raises a difficulty: How can the mishna be explained as referring only to a case where the animals left the pen one after the other? After all, the mishna teaches explicitly: If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated. What does the phrase: This is the principle, serve to include? Does it not serve to include a case where the tenth and eleventh animals leave the pen at the same time? And if so, it is teaching that in such a case the eleventh animal is not sanctified.
The Gemara raises a difficulty: How can the mishna be explained as referring only to a case where the animals left the pen one after the other? After all, the mishna teaches explicitly: If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated. What does the phrase: This is the principle, serve to include? Does it not serve to include a case where the tenth and eleventh animals leave the pen at the same time? And if so, it is teaching that in such a case the eleventh animal is not sanctified.
ומקשים: כשיצאו בזה אחר זה — הלא בהדיא קתני לה [במפורש הוא שונה אותה] במשנה בתחילה: קרא לתשיעי ״עשירי״, ולעשירי ״עשירי״, ולאחד עשר ״עשירי״ — אין אחד עשר מקודש, ואם כן ״זה הכלל״ שהוסיפה המשנה לאיתויי מאי [להביא, לרבות את מה] הוא בא, לאו לאיתויי [האם לא להביא] מקרה שיצאו שנים בבת אחת בעשירי, וקראם ״עשירי״, וללמדנו שלא יקדש האחד עשר, ושלא כדברי רבא?
The Gemara raises a difficulty: How can the mishna be explained as referring only to a case where the animals left the pen one after the other? After all, the mishna teaches explicitly: If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called tenth is not consecrated. What does the phrase: This is the principle, serve to include? Does it not serve to include a case where the tenth and eleventh animals leave the pen at the same time? And if so, it is teaching that in such a case the eleventh animal is not sanctified.
הכל
(13) לָא לְאֵיתוֹיֵי יָצָא עֲשִׂירִי וְלֹא דִּבֵּר דְּהָא לֹא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ.
Rav Kahana would answer: No; it serves not to include that case, but to include a situation where the tenth animal emerged from the pen and the owner did not speak at all, and when the eleventh animal came out he designated it as the tenth. Therefore, the eleventh animal is not sanctified, as he did not remove the name of the tenth from the tenth animal. But if the tenth and eleventh animals came out at the same time, and he designated them both as the tenth, they are both sanctified.
Rav Kahana would answer: No; it serves not to include that case, but to include a situation where the tenth animal emerged from the pen and the owner did not speak at all, and when the eleventh animal came out he designated it as the tenth. Therefore, the eleventh animal is not sanctified, as he did not remove the name of the tenth from the tenth animal. But if the tenth and eleventh animals came out at the same time, and he designated them both as the tenth, they are both sanctified.
לא לאיתויי יצא עשירי לבדו ולא דיבר – שלא קראו י׳ ואח״כ יצא אחד עשר וקראו עשירי ואינו מקודש אחד עשר דהא לא (נפקי) [נפיק] שם העשירי ממנו דעשירי מאליו הוא קדוש אבל בב״א תרוייהו קדשי:
י׳ ולא דבר – וקרא לי״א עשירי דודאי לא קדש הואיל ולא נעקר שם עשירי ובת אחת לא הוי דנימא מגו דחייל אא׳ חיל נמי אאידך.
ומשיבים: לא, לאיתויי [להביא] מקרה שיצאו בזה אחר זה, ויצא עשירי ולא דבר כלל, ואחריו יצא אחד עשר וקראו ״עשירי״, ללמד שגם במקרה זה אין אחד עשר מקודש, דהא [שהרי] לא נעקר שם עשירי הימנו, מן העשירי.
Rav Kahana would answer: No; it serves not to include that case, but to include a situation where the tenth animal emerged from the pen and the owner did not speak at all, and when the eleventh animal came out he designated it as the tenth. Therefore, the eleventh animal is not sanctified, as he did not remove the name of the tenth from the tenth animal. But if the tenth and eleventh animals came out at the same time, and he designated them both as the tenth, they are both sanctified.
הכל
(14) דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּתַנְיָא יָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי וְלֹא קָדַם אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ וּקְרָאָן עֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה וַהֲלֹא לֹא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כֹּל בְּבַת אַחַת תַּרְוַיְיהוּ קָא קָדְשִׁי.
The Gemara adds that this must be the case, because if you do not say this explanation of the mishna there is a problem with that which is taught in a baraita: If two animals emerged from the pen together as the tenth, and one did not come out before the other, and he called them both the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. One is sacred with the sanctity of the animal tithe while the other is a peace offering, but there is no way to determine which animal is which. The Gemara explains the problem here: How can this baraita be reconciled with the mishna? He did not remove the name of the tenth from the tenth animal. Rather, is it not due to the fact that we say: In any case where two animals come out of the pen at the same time both of them are sanctified?
The Gemara adds that this must be the case, because if you do not say this explanation of the mishna there is a problem with that which is taught in a baraita: If two animals emerged from the pen together as the tenth, and one did not come out before the other, and he called them both the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. One is sacred with the sanctity of the animal tithe while the other is a peace offering, but there is no way to determine which animal is which. The Gemara explains the problem here: How can this baraita be reconciled with the mishna? He did not remove the name of the tenth from the tenth animal. Rather, is it not due to the fact that we say: In any case where two animals come out of the pen at the same time both of them are sanctified?
דאי לא תימא הכי דתנן וכו׳ – דקדים חד מנייהו ואפקיה לרישיה וקרייה אחד עשר. קמי דליקרא עשירי דהא נעקר שם עשירי מעשירי:
דאי לא תימא הכי – דבת אחת תרוייהו קדושים.
ולא קדם – דאי קדם הוי הקודם י׳ והי״א חולין דלא נעקר שם י׳ והוי עשירי וחולין מעורבין אם אינו מכירן.
דאי לא תימא הכי – דבב״א קדוש. ולרב אשי דקפריך לרב כהנא והלא לא נעקר וכו׳ לא הוה שמיע ליה מה דתריצנא לעיל הא קמ״ל דבב״א כו׳.
אבל כשיצאו שניהם כאחד — שניהם מתקדשים, דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], הא דתניא [ברייתא זו ששנויה]: יצאו שנים בעשירי, ולא קדם אחד מהן את חבירו, וקראן לשניהם ״עשירי״, הרי עשירי ואחד עשר שנתקדש מעורבין זה בזה — יש לתמוה על כך: מדוע אחד עשר מקודש? והלא לא נעקר שם עשירי הימנו מן העשירי! אלא לאו [האם לא] משום דאמרינן [שאומרים אנו]: כל שיצאו בבת אחת וקראם ״עשירי״, תרוייהו קא קדשי [שניהם מתקדשים], וכרבא?
The Gemara adds that this must be the case, because if you do not say this explanation of the mishna there is a problem with that which is taught in a baraita: If two animals emerged from the pen together as the tenth, and one did not come out before the other, and he called them both the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. One is sacred with the sanctity of the animal tithe while the other is a peace offering, but there is no way to determine which animal is which. The Gemara explains the problem here: How can this baraita be reconciled with the mishna? He did not remove the name of the tenth from the tenth animal. Rather, is it not due to the fact that we say: In any case where two animals come out of the pen at the same time both of them are sanctified?
הכל
(15) אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דִּקְדֵים חַד מִינַּיְיהוּ גוְאַפֵּיק לְרֵישֵׁיהּ וְקַרְיֵיהּ אַחַד עָשָׂר וַהֲדַר אִיעָרוּב וּנְפוּק בַּהֲדָדֵי וּקְרִינְהוּ עֲשִׂירִי דְּהָא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ.
Rav Ashi would rebut this claim: If it is due to that reason there is no conclusive argument. Here we are dealing with a case where one of the two animals came out before the other and brought its head out from the pen, and the owner called that animal the eleventh, and afterward it became intermingled with the other animals, and the last two animals came out together, and he called them both the tenth animal. In such a case both animals are sanctified, as the name of the tenth was removed from the tenth animal when he mistakenly called it the eleventh animal.
Rav Ashi would rebut this claim: If it is due to that reason there is no conclusive argument. Here we are dealing with a case where one of the two animals came out before the other and brought its head out from the pen, and the owner called that animal the eleventh, and afterward it became intermingled with the other animals, and the last two animals came out together, and he called them both the tenth animal. In such a case both animals are sanctified, as the name of the tenth was removed from the tenth animal when he mistakenly called it the eleventh animal.
וקרייה י״א – ואיכא עקירה ומיהו י׳ גמור הויא י׳ די׳ קדוש מאליו.
והדר איערוב וקראן עשירי – ואין ידוע איזה מהם היה קודם דלהוי איהו י׳ והאי ליקרב שלמים כדין י״א הלכך מעורבין הן ודינן מפורש לקמן דפליגי ביה.
הכא במאי עסקינן – דקתני עשירי ואחד עשר מעורבין דחשבינן ליה לאחד עשר מקודש אע״ג דקרא לעשירי עשירי כגון דקדים כו׳.
וקרייה אחד עשר – דהשתא נעקר שם עשירי ממנו שלא קראו עשירי אלא אחד עשר ולהכי אע״ג דהדר קרא אתרוייהו עשירי קדוש האחד עשר אבל היכא דמתחלה קרינהו עשירי אע״ג דבבת אחת לא הוי אחד עשר קדוש ולהכי מוקמינן כגון דקרייה אחד עשר דאי קרייה תשיעי לא איצטריך למיתני דהא ודאי עקירה הוי אבל באחד עשר פליג רבי ואמר דלא הוי עקירה כדלקמן ואיצטריך לאשמועינן דהוי עקירה.
ודוחים: אי משום הא לא איריא [אם משום זו אין להוכיח], שכן יש לומר כי הכא במאי עסקינן [כאן, בברייתא זו, במה אנו עוסקים] — דקדים חד מינייהו ואפיק לרישיה [שקדם אחד מהם והוציא את ראשו] לצאת בעשירי, וקרייה [וקרא אותו] ״אחד עשר״, והדר איערוב ונפוק בהדדי [ואחר כך התערבו ויצאו ביחד], וקרינהו [וקרא אותם] ״עשירי״. ודוקא במקרה זה קדוש גם האחד עשר כשקרא את שניהם ״עשירי״, דהא [שהרי] נעקר שם עשירי הימנו מן העשירי, כשקראו מתחילה ״אחד עשר״.
Rav Ashi would rebut this claim: If it is due to that reason there is no conclusive argument. Here we are dealing with a case where one of the two animals came out before the other and brought its head out from the pen, and the owner called that animal the eleventh, and afterward it became intermingled with the other animals, and the last two animals came out together, and he called them both the tenth animal. In such a case both animals are sanctified, as the name of the tenth was removed from the tenth animal when he mistakenly called it the eleventh animal.
הכל
(16) וְהָא לֹא קָדַם קָתָנֵי מַאי לֹא קָדַם דַּהֲדַר אִיעָרוּב.
The Gemara raises a difficulty with regard to this explanation: How can one interpret the baraita as referring to a case where one animal put its head out before the other? But isn’t it taught explicitly in the baraita: And one did not come out before the other? The Gemara answers: What does the baraita mean when it states: And one did not come out before the other? It means that it did not come out completely, but returned and became intermingled with the other animals.
The Gemara raises a difficulty with regard to this explanation: How can one interpret the baraita as referring to a case where one animal put its head out before the other? But isn’t it taught explicitly in the baraita: And one did not come out before the other? The Gemara answers: What does the baraita mean when it states: And one did not come out before the other? It means that it did not come out completely, but returned and became intermingled with the other animals.
דהדר איערוב – ויצאו כאחת ורבותא קמ״ל דאע״ג דקרייה לי׳ נמי י׳ קדוש י״א הואיל ומעיקרא מיהת איעקר שם י׳.
ותוהים: וכיצד יכול אתה לפרש שמדובר כשכבר הוציא אחד מהם את ראשו? והא [והרי] ״לא קדם אחד מהן את חבירו״ קתני [הוא שונה] בברייתא! ומשיבים: מאי [מה פירוש] ״לא קדם״ — דהדר איערוב [שחזר ונתערב].
The Gemara raises a difficulty with regard to this explanation: How can one interpret the baraita as referring to a case where one animal put its head out before the other? But isn’t it taught explicitly in the baraita: And one did not come out before the other? The Gemara answers: What does the baraita mean when it states: And one did not come out before the other? It means that it did not come out completely, but returned and became intermingled with the other animals.
הכל
(17) וּכְמַאן דְּלָא כְּרַבִּי דְּאִי רַבִּי הָאָמַר אַחַד עָשָׂר לָא הָוֵי עֲקִירָה.
The Gemara asks: And in accordance with whose opinion is this baraita taught? It is not taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As, if it reflects the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi there is a difficulty. Doesn’t Rabbi Yehuda HaNasi say: If one called the tenth animal the eleventh, it is not considered a removal of the name of the tenth from the tenth animal?
The Gemara asks: And in accordance with whose opinion is this baraita taught? It is not taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As, if it reflects the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi there is a difficulty. Doesn’t Rabbi Yehuda HaNasi say: If one called the tenth animal the eleventh, it is not considered a removal of the name of the tenth from the tenth animal?
וכמאן – הם דקחשיב עקירה בי׳ כי קרייה י״א דלא כרבי לקמן. ואי קשיה לוקמא כגון דקרייה לההיא דקדים דאפיק רישיה ט׳ לד״ה הויא עקירה הא לא קשיא דהואיל וקריי׳ לט׳ ט׳ ותו לא הוי עקירה אז קרייה לי׳ ט׳ דתרי זמני ט׳ לאו כלום הוא.
ומקשים: וכמאן [וכדעת מי] העמדת את הברייתא? שלא כשיטת רבי, דאי [שאם] כשיטת רבי — האמר [הרי אמר] שקריאת שם ״אחד עשר״ לעשירי לא הוי [אינו נחשב] עקירה!
The Gemara asks: And in accordance with whose opinion is this baraita taught? It is not taught in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As, if it reflects the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi there is a difficulty. Doesn’t Rabbi Yehuda HaNasi say: If one called the tenth animal the eleventh, it is not considered a removal of the name of the tenth from the tenth animal?
הכל
(18) אפי׳ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי כִּי אָמַר רַבִּי הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמוֹת טוּבָא דאמרי׳ דְּאָמְרִינַן חַד עִישּׂוּרָא קָאָמַר הָכָא דְּלֵית לֵיהּ בְּהֵמוֹת טְפֵי.
The Gemara answers: You may even say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as when Rabbi Yehuda HaNasi said his statement he was referring only to a case where the owner has many animals to tithe. The reason is that we say that when he said: Aḥad asar, eleventh, his intention was to say: Ḥad issura, one group of ten, i.e., that this tenth animal completes one set of ten animals, not that it is the eleventh. Here it is referring to a situation where he does not have many animals to tithe, and therefore he could not have been speaking of more than one set of ten, in which case Rabbi Yehuda HaNasi agrees that calling it the eleventh removes its status as the tenth.
The Gemara answers: You may even say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as when Rabbi Yehuda HaNasi said his statement he was referring only to a case where the owner has many animals to tithe. The reason is that we say that when he said: Aḥad asar, eleventh, his intention was to say: Ḥad issura, one group of ten, i.e., that this tenth animal completes one set of ten animals, not that it is the eleventh. Here it is referring to a situation where he does not have many animals to tithe, and therefore he could not have been speaking of more than one set of ten, in which case Rabbi Yehuda HaNasi agrees that calling it the eleventh removes its status as the tenth.
היכא דאית ליה בהמות טובא – לעשורי דודאי כי קרי לעשירי אחד עשר לאו אחד עשר ממש הוא דקאמר אלא עשירי הוא דקרי ליה:
וחד עישורא קאמר – כלומר הרי כבר מניתי אחד עשרון וכבר הפרשתי מעשר אחד מן המעשרות שיש לי להפריש:
היכא דלית ליה בהמות טובא אלא או [תשעה] עשר או ט״ו ודאי כי קרי לי׳ אחד עשר אפי׳ רבי מודה דהוי עקירת שם עשירי ממנו. וליתא לדרבא דאמר בב״א תרווייהו קדשי:
כי אמר רבי – עקירה י״א לא הויא עקירה היכא דאית ליה אכתי בהמות טובא לעשר דאמרי׳ הא דקרייה י״א חד עישורא קאמר כלומר הרי אחד מן המעשרות שהפריש מדיר זה וי׳ קרייה הכא דלית ליה טפי דתו ל״ל למימר הוי מעשר אחד הלא אין כאן עישור ב׳ אלא ודאי י״א קרייה (והלא בעיקר תלמודא קא פריך ליה).
דאית ליה בהמות טובא – לעשר דהשתא כי מנה עשרה ראשונים וקרא העשירי אחד עשר איכא למימר דבהכי לא נעקר שם עשירי ממנו דמאי אחד עשר דקאמר חד עישורא קאמר כלו׳ זה עישור ראשון.
אבל היכא דל״ל בהמות יותר – מאחד עשר או י״ב או י״ג או י״ד או ט״ו ליכא למימר הכי שאין מנהגו של עולם לומר זה עישור אחד אלא אם כן יודע שיהו לו עישוריות הרבה הלכך אמרינן דאחד עשר ממש קאמר ועקר שם עשירי ממנו.
ודוחים: יש להבין דבר זה אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת רבי, שכן כי [כאשר] אמר רבי שקריאת שם ״אחד עשר״ אינה מהוה עקירה, הרי זה היכא דאית ליה [במקום שיש לו] בהמות טובא [הרבה] לעשר, דאמרינן [שאנו אומרים]: כשאמר ״אחד עשר״ על הבהמה העשירית — חד עישורא קאמר [עישור אחד הוא אומר], שבבהמה זו, העשירית, גמר לעשר פעם אחת. אבל הכא [כאן] מדובר דלית ליה בהמות טפי [שאין לו בהמות יותר], ובמקרה זה גם רבי סבור שקריאת שם ״אחד עשר״ לעשירי נחשבת לעקירה.
The Gemara answers: You may even say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as when Rabbi Yehuda HaNasi said his statement he was referring only to a case where the owner has many animals to tithe. The reason is that we say that when he said: Aḥad asar, eleventh, his intention was to say: Ḥad issura, one group of ten, i.e., that this tenth animal completes one set of ten animals, not that it is the eleventh. Here it is referring to a situation where he does not have many animals to tithe, and therefore he could not have been speaking of more than one set of ten, in which case Rabbi Yehuda HaNasi agrees that calling it the eleventh removes its status as the tenth.
הכל
(19) מַאי רַבִּי דְּתַנְיָא קָרָא לַעֲשִׂירִי אַחַד עָשָׂר וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי אֵין אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ דִּבְרֵי רַבִּי ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ כְּלָל אָמַר רַבִּי כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ אֵין אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ אָמַר רָבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמוֹת טוּבָא דְּאָמְרִינַן חַד עִישּׂוּרָא קָאָמַר.
The Gemara asks: To what statement of Rabbi Yehuda HaNasi is the Gemara referring? As it is taught in a baraita: If one called the tenth animal the eleventh and the eleventh animal the tenth, the eleventh animal is not sanctified; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The eleventh animal is sanctified. Rabbi Yehuda HaNasi said a principle: As long as the name of the tenth has not been removed from the tenth animal, the eleventh animal is not sanctified. To clarify why the eleventh animal is not sanctified according to Rabbi Yehuda HaNasi even though the name of the tenth was removed from the tenth animal when it was called the eleventh, Rava said: Here we are dealing with a case where he has many animals, and the reason is that we say that when he said: Aḥad asar, his intention was to say: Ḥad issura.
The Gemara asks: To what statement of Rabbi Yehuda HaNasi is the Gemara referring? As it is taught in a baraita: If one called the tenth animal the eleventh and the eleventh animal the tenth, the eleventh animal is not sanctified; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The eleventh animal is sanctified. Rabbi Yehuda HaNasi said a principle: As long as the name of the tenth has not been removed from the tenth animal, the eleventh animal is not sanctified. To clarify why the eleventh animal is not sanctified according to Rabbi Yehuda HaNasi even though the name of the tenth was removed from the tenth animal when it was called the eleventh, Rava said: Here we are dealing with a case where he has many animals, and the reason is that we say that when he said: Aḥad asar, his intention was to say: Ḥad issura.
ומבררים: מאי [מהי] שיטת רבי שהזכרנו? דתניא [ששנויה ברייתא]: קרא לעשירי ״אחד עשר״, ולאחד עשר קרא ״עשירי״ — אין אחד עשר קדוש, והוא חולין, אלו דברי רבי. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אחד עשר קדוש בקדושתו, וקרב כשלמים. כלל אמר רבי: כל זמן שלא נעקר שם עשירי הימנו על ידי קריאתו בשם אחר, אין אחד עשר קדוש. ותמהים על דברי רבי: והלא כשקרא לעשירי ״אחד עשר״ נעקר שמו ממנו! אמר רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דאית ליה [שיש לו] בהמות טובא [הרבה], דאמרינן [שאנו אומרים], כשאמר ״אחד עשר״ — חד עישורא קאמר [עישור אחד אמר], ולא נעקר שמו ממנו.
The Gemara asks: To what statement of Rabbi Yehuda HaNasi is the Gemara referring? As it is taught in a baraita: If one called the tenth animal the eleventh and the eleventh animal the tenth, the eleventh animal is not sanctified; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The eleventh animal is sanctified. Rabbi Yehuda HaNasi said a principle: As long as the name of the tenth has not been removed from the tenth animal, the eleventh animal is not sanctified. To clarify why the eleventh animal is not sanctified according to Rabbi Yehuda HaNasi even though the name of the tenth was removed from the tenth animal when it was called the eleventh, Rava said: Here we are dealing with a case where he has many animals, and the reason is that we say that when he said: Aḥad asar, his intention was to say: Ḥad issura.
הכל
(20) יָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי תנא חֲדָא יִרְעוּ ותנא חֲדָא יִקְרְיבוּ וְתַנְיָא אִידַּךְ יָמוּתוּ.
§ The Gemara returns to the earlier discussion. The baraita teaches: If two animals emerged from the pen together as the tenth, and one did not come out before the other, and he called them both the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. The Gemara notes that there is apparently a dispute between tanna’im as to how these animals must be treated. One tanna taught that both animals must be left to graze until they develop a blemish, and then they may be eaten by the owner. And one tanna taught that both animals must be sacrificed. And it is taught in another baraita that both animals must die.
§ The Gemara returns to the earlier discussion. The baraita teaches: If two animals emerged from the pen together as the tenth, and one did not come out before the other, and he called them both the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. The Gemara notes that there is apparently a dispute between tanna’im as to how these animals must be treated. One tanna taught that both animals must be left to graze until they develop a blemish, and then they may be eaten by the owner. And one tanna taught that both animals must be sacrificed. And it is taught in another baraita that both animals must die.
יצאו ב׳ בעשירי – וקרא י׳ ירעו ויאכלו במומן.
יקרבו – בשלמים דשלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כר״מ במנחות ומעשר לא הלכך אי קרבי תרוייהו מעשרי אשתכח דגרע לי״א דהא דיניה קרב שלמים וליתן חזה ושוק לכהן כיון דלא ידע הי מנייהו הוי י״א הלכך קרבי תרוייהו שלמים.
יצאו שנים בעשירי – היינו כגון אמר מר ואשמעתא דרבא קמהדר דקאמר לעיל יצאו שנים בעשירי קראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה והשתא קא פריש תנא חדא דהנהו שנים שמעורבין ירעו עד שיסתאבו ותניא אידך כו׳.
ג ושבים לדין שכבר הוזכר בעמוד זה. יצאו שנים בעשירי וקראם ״עשירי״, ויש כאן איפוא מעשר המעורב באחד עשר שקראו ״עשירי״, שדינו לקרב שלמים, מה יעשה בהם? תנא חדא [שנה תנא אחד]: ירעו שניהם עד שיפול בהם מום ויאכלום, ותנא חדא [ושנה תנא אחד]: יקריבו את שניהם, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: ימותו שניהם.
§ The Gemara returns to the earlier discussion. The baraita teaches: If two animals emerged from the pen together as the tenth, and one did not come out before the other, and he called them both the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. The Gemara notes that there is apparently a dispute between tanna’im as to how these animals must be treated. One tanna taught that both animals must be left to graze until they develop a blemish, and then they may be eaten by the owner. And one tanna taught that both animals must be sacrificed. And it is taught in another baraita that both animals must die.
הכל
(21) לָא קַשְׁיָא הָא דתנא יִרְעוּ רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי דאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל
The Gemara resolves the apparent contradiction. It is not difficult: This ruling, of the tanna who taught that both animals must be left to graze until they develop a blemish, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: One may not bring sacrificial animals to a situation where the time in which they may be eaten is decreased, thereby increasing the likelihood of disqualification. If both animals were to be sacrificed they would have to be eaten in accordance with the stringencies of both the animal tithe offering and the peace offering. They would have to be eaten within two days, like a peace offering, while the breast and the thigh would be given to the priests, as in the case of an animal tithe offering. Since only priests may eat those portions it is possible that they would be unable to eat them within the permitted time, and the remaining meat would become disqualified.
The Gemara resolves the apparent contradiction. It is not difficult: This ruling, of the tanna who taught that both animals must be left to graze until they develop a blemish, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: One may not bring sacrificial animals to a situation where the time in which they may be eaten is decreased, thereby increasing the likelihood of disqualification. If both animals were to be sacrificed they would have to be eaten in accordance with the stringencies of both the animal tithe offering and the peace offering. They would have to be eaten within two days, like a peace offering, while the breast and the thigh would be given to the priests, as in the case of an animal tithe offering. Since only priests may eat those portions it is possible that they would be unable to eat them within the permitted time, and the remaining meat would become disqualified.
כרבנן דאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול דעשירי ואחד עשר מעורבין מעשר ושלמים ואי אמרינן דתרוייהו קריבין ובעי למיהב מתרוייהו חזה ושוק משום ספק שלמים זימנין דהוי לכהנים רוב קרבנות ולא מספקי למיכלינה להני חזה ושוק בתוך זמנן ואתי לידי פסול לשרפה ומעשר ראוי לאוכלו לישראל כולן חוץ מאימורין וישראל מרובין הן ויכלי למיכליה בתוך זמנו והשתא ממעטינן באכילתו ויהבינן להו לכהנים ואתי לידי פסול להכי ירעו עד דיסתאבו ופריק חד מנייהו וליהוו תרווייהו נאכלין במומן לבעלים והא פלוגתא דרבנן ור״ש הוא במס׳ זבחים בפ׳ כל הזבחים שנתערבו בחטאות אשם שנתערב בשלמים ר״ש אמר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן אע״ג דאתי שלמים לידי פסול דלא מסתפקי למיכלינהו לזמנו של אשם אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול:
רבנן הוא – דפליגי על ר״ש דאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול לשריפה שלא כדין והכא כי קרב המעשר שלמים ויהיב תרי זמני חזה ושוק לכהן ואינו נאכל אלא לכהנים ושמא לא ימצאו כהנים הרבה לאכול ולא יאכל לב׳ ימים ולילה אחד וישרפום משום נותר. ופלוגתא דר״ש ורבנן בפ׳ כל הזבחים דקתני אשם שנתערב בזבחים ר״ש אומר ב׳ ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהם והיינו ליום ולילה כדין אשם אמרו לו אין מביאין אשם לבית הפסול שמא לא יאכלו ליום ולילה אחד.
1אין מביאין קדשים לבית הפסול – שאילו היו קריבים צריך לאוכלן כחומר שבהם דצריך להרים מהם חזה ושוק וליתן לכהנים ומתוך שהכהנים מועטין הן אין נאכל אלא לכהנים שמא לא יהו מצויין אוכלין לאותן חזה ושוק ויפסלו בלינה לאחר שני ימים ולילה אחד והשתא מביא אחד מהם שהוא מעשר לבית הפסול דהא מעשר ודאי אינו צריך הרמת חזה ושוק לכהנים אלא הכל נאכל לכל אדם ומצויין לו אוכלין הרבה ולא ליתי לעולם לידי פסול לינה. במס׳ זבחים פ׳ כל הזבחים שנתערבו (דף עה:) גמרי׳ פלוגתא דר״ש ורבנן דתנן אשם שנתערב בשלמים ר״ש אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמרו לו אין מביאים קדשים לבית הפסול.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף ס״א.
ומסבירים: לא קשיא [אין זה קשה], הא דתנא [זה ששנה] ירעו — שיטת רבנן [חכמים] היא, דאמרי [שאומרים]: אין מביאין קדשים לבית הפסול, ואם נאמר ששניהם קרבים — יש לנהוג בשניהם לחומרה, וכדין שלמים, ולתת את החזה והשוק לכהנים. והואיל וכהנים אינם מרובים — שמא לא יספיקו לאכול את חלקם בזמן, והנותר ייפסל ויישרף.
The Gemara resolves the apparent contradiction. It is not difficult: This ruling, of the tanna who taught that both animals must be left to graze until they develop a blemish, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: One may not bring sacrificial animals to a situation where the time in which they may be eaten is decreased, thereby increasing the likelihood of disqualification. If both animals were to be sacrificed they would have to be eaten in accordance with the stringencies of both the animal tithe offering and the peace offering. They would have to be eaten within two days, like a peace offering, while the breast and the thigh would be given to the priests, as in the case of an animal tithe offering. Since only priests may eat those portions it is possible that they would be unable to eat them within the permitted time, and the remaining meat would become disqualified.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות ס: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות ס: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות ס:, רש"י בכורות ס:, מיוחס לרש"י בכורות ס:, תוספות בכורות ס:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות ס:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות ס:
Bekhorot 60b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 60b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 60b, Rashi Bekhorot 60b, Attributed to Rashi Bekhorot 60b, Tosafot Bekhorot 60b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 60b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 60b