Bekhorot 60a – בכורות ס.‏ – Shas HaMeforash

(1)

לֹא יֹאמַר אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר.

he may not say: I will separate ten and bring them into the pen, and I will take one of them as animal tithe, and the rest will be exempt. Rather, he must bring them all into the pen and remove ten of them by causing them to emerge from the opening, and take one of them, the tenth one, as animal tithe. And the remainder combine with animals born later, to be tithed in another designated time of gathering.

מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לא יאמר אברור עשרה – הכחושים והשאר פטורין משום דלא נשתיירו אלא חמשה דלאו בר עישורי נינהו.

אלא כונסן לדיר – כולן בין כחושים בין שמנים. ותרי מילי אשמועינן חדא דאינו יכול לברור הכחושים וחדא אע״ג דלא נשתיירו אלא חמשה לא מצי למימר דליהוו פטורין לגמרי אלא מצטרפין לגורן אחר. וכמדומה דלא איצטריך למימר דהא אמרינן לעיל (דף נז:) דחמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן מצטרפין לעשרה אלא הכי פירושו לא יאמר וכו׳ והשאר ליהוו פטורין עכשיו שלא אכניסם בדיר עם האחרים ואע״פ שהגיע הגורן אוכל למכרן ולשוחטם הואיל ולאו בני עשורי נינהו דאין הגורן קובע אלא דבר הראוי למעשר והנך חמשה לאו בני עשורי נינהו אלא כונסן לדיר כולן ביחד ומוציא עשרה והשאר מצטרפין לגורן אחר על כרחו שהוקבע בדיר למעשר ולא יוכל למכור ולשוחטם.

בפירש״י בד״ה אלא כונסן כו׳ הואיל ולאו בני עשורי כו׳ דאין הגורן קובע כו׳ ביחד ומוציא עשרה והשאר כו׳ ובד״ה בריגלה כו׳ הרגל הס״ד ובד״ה קרא חד כו׳ ונמצא דהי״ט היה עשירי כו׳ במנין הראוי הס״ד ובד״ה זוגות כו׳ לא היה רק אחד כו׳ להכא ולהכא הס״ד ובד״ה התשיעי כו׳ קרב שלמים פ״א הויין מקולקלין כו׳ משום דקרא לתשיעי כו׳ ובד״ה וכי יש תמורה דאחד עשר שקרא עשירי כו׳ ובד״ה אלו היה כו׳ אחרים הס״ד ובד״ה למנין שלו הוא קודש כו׳ המאה עשירית קודש הס״ד כצ״ל:

לא יאמר: אברור עשרה ואטול מהן אחד, ובכך אצא ידי חובת המעשר בגורן זה, והשאר יהיו פטורים מלהתעשר. אלא כונסן כולם לדיר, ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר, שנותרו בדיר — מצטרפין להתעשר בגורן אחר.

he may not say: I will separate ten and bring them into the pen, and I will take one of them as animal tithe, and the rest will be exempt. Rather, he must bring them all into the pen and remove ten of them by causing them to emerge from the opening, and take one of them, the tenth one, as animal tithe. And the remainder combine with animals born later, to be tithed in another designated time of gathering.

מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) וְהָתַנְיָא תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים לֹא יֹאמַר אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין.

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one has nineteen lambs he may not say: I will separate ten and bring them into the pen, and I will take one of them as animal tithe and the rest will be exempt; rather, he must bring them all into the pen and remove ten of them by causing them to emerge from the opening, and take one of them, the tenth one, and the remainder are exempt? According to this baraita, the remainder are not combined with animals born later.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והשאר פטורין – מלצרפן אע״ג דהכניסן כולן לדיר:

והתניא וכו׳ והשאר פטורים – ואת אמרת מצטרפין לגורן אחר.

ומקשים: כיצד אמר רבא שהשאר חייבים ומצטרפים לגורן אחר? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: היו לו תשעה עשר טלאים, לא יאמר: אברור עשרה ואטול מהן אחד, והשאר פטורין. אלא כונסן לדיר, ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר פטורין לגמרי!

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one has nineteen lambs he may not say: I will separate ten and bring them into the pen, and I will take one of them as animal tithe and the rest will be exempt; rather, he must bring them all into the pen and remove ten of them by causing them to emerge from the opening, and take one of them, the tenth one, and the remainder are exempt? According to this baraita, the remainder are not combined with animals born later.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) תַּרְגְּמַהּ רַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא בְּרִיגְלָא ^אבְּדִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים עָסְקִינַן וְיָצְאוּ ט׳תִּשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה וט׳וְתִשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה דְּהַאיְךְ חַד חָזֵי לְהָכָא וּלְהָכָא.

Rav Huna bar Seḥora interpreted the baraita before Rava at the time of the Festival discourse: We are dealing with a pen that has two openings. And nine of the lambs emerged through this opening and nine of them went out through that opening, and this last one remaining in the pen is fit to come out here or to come out there. Therefore, all the lambs emerged as part of a tally fit to reach ten.

א. רמב״ם הלכות בכורות ח׳:י״א

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות בכורות ח׳:י״א

בריגלא – בשבת שלפני הרגל שדורשין בו. דהאי חד דנשתייר בדיר הי״ט חזי להשלים להכא ולהכא ואמרינן דספק מנין הראוי פטורין. ולישני ליה. אפילו בדיר של פתח אחד וכגון דמנה ט׳ וכי מטא י׳ קרא ההוא י׳ חד מרישא ומני עד עשרה דהשתא נפקו בין ט׳ ראשון בין ט׳ אחרון במנין הראוי:

ברגלא – בשבת ששואלין הלכות הרגל ל׳ יום לפני הרגל.

להכא ולהכא – ומפטרי האחרים במנין הראוי.

בריגלא – בשבת שלפני הרגל שבו דורשים הלכות הרגל.

דהאיך חד – שנשתייר באחרונה הוי מנין הראוי בין להכא ובין להכא ופוטר את כולן והוא עצמו קדוש הוי בין שיצא בין שנשתייר באחרונה דעשירי קדוש מאליו.

תרגמה [תרגם, הסביר אותה] רב הונא בר סחורה קמיה [לפני] רבא בריגלא [בזמן דרשת הרגל]: בדיר שיש לו שני פתחים עסקינן [עוסקים אנו], ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה, שהרי האיך חד [אותו אחד] שנותר חזי להכא ולהכא [ראוי היה כעשירי לכאן ולכאן], כלומר, להשלים פתח זה או פתח זה לעשרה. וכך נפטרו התשעה שיצאו בכל אחד מן הפתחים, שהרי נפטרו במנין הראוי לעשרה.

Rav Huna bar Seḥora interpreted the baraita before Rava at the time of the Festival discourse: We are dealing with a pen that has two openings. And nine of the lambs emerged through this opening and nine of them went out through that opening, and this last one remaining in the pen is fit to come out here or to come out there. Therefore, all the lambs emerged as part of a tally fit to reach ten.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ כְּגוֹן שֶׁמָּנָה תִּשְׁעָה וְכִי מְטָא עֲשָׂרָה קָרֵי חַד מֵרֵישָׁא קָסָבַר עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו קָדוֹשׁ.

The Gemara challenges: But let him teach instead that the baraita is referring to a case where he counted nine, and when the tenth lamb arrived to be counted he called it number one and began counting again from the start. In such a case he designated only the nineteenth lamb that emerged as number ten, and therefore all the other lambs are exempt. The Gemara explains that Rav Huna bar Seḥora holds that the tenth animal to come out of the pen is sanctified of its own accord, even if it was designated as number one.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

קסבר – רב הונא משום הכי ליכא לתרוצא הכי משום דהוי עשירי שקראו אחד לא כלום עבד דעשירי מאליו קדוש למעשר אפילו שלא קראו עשירי והנך ט׳ דמשתיירו לית בהו מנין הראוי וצריכי לאיצטרופי לגורן אחד אבל בב׳ פתחים דט׳ נפקי מהכא וט׳ מהכא וא׳ נשתייר ודאי ראוי להשלים הכא והכא:

וכי מטי עשרה – ובעי למקריי׳ י׳ קרייה חד כמרישא והתחיל למנות א״ב ג״ד והוי אחרון שהוא י״ט עשירי למנין אחרון ונפטרו בי׳ וט׳ ג״כ נפטרו במנין הראוי ול״ל לאוקמא בב׳ פתחים.

קסבר מאליו קדוש – אע״ג דקרייה חד והט׳ אחרונים לא הוו להו שום פטור הלכך אוקמוה בב׳ פתחים.

קרא חד מרישא – שלא קראו עשירי אלא התחיל למנות כבתחלה אחד שנים שלשה ונמצא דהתשעה עשר היה עשירי ואפילו התשעה שמנה מתחלה נפטרו במנין הראוי.

מאליו קדוש – אע״פ שקראו אחד ונמצא שהתשעה אחרונים לא יהו פטורין.

ושואלים: ולישני ליה [ושיתרץ לו] באופן אחר: כגון שמנה תשעה, ונפטרו במנין הראוי לעשרה, וכי מטא עשרה [וכאשר הגיע העשירי] לא קרא לו ״עשירי״, אלא קרי ״חד״ מרישא [קרא לו ״אחד״ מההתחלה], ולאחד עשר קרא ״שנים״, והמשיך למנותם, וקידש את האחרון לעשירי! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] רבא: עשירי מאליו קדוש, למרות שקרא לו בשם אחר. ונמצא שהתשעה האחרונים לא נפטרו, שהרי לא היה בהם מנין הראוי.

The Gemara challenges: But let him teach instead that the baraita is referring to a case where he counted nine, and when the tenth lamb arrived to be counted he called it number one and began counting again from the start. In such a case he designated only the nineteenth lamb that emerged as number ten, and therefore all the other lambs are exempt. The Gemara explains that Rav Huna bar Seḥora holds that the tenth animal to come out of the pen is sanctified of its own accord, even if it was designated as number one.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ בְּגוֹרֶן וּמְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת קָסָבַר עֲשִׂירִי לְמִנְיָן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ.

The Gemara challenges: But let him teach instead that the baraita is referring to a case of a designated time for gathering the animals, and that the pen has only one opening, but he counted them pair by pair, i.e., he called the first pair number one, the second pair number two, and so on. In this manner, the nineteenth lamb would be designated as number ten and thereby exempt the others. The Gemara explains that Rav Huna bar Seḥora holds that the tenth according to the number of animals is sanctified, regardless of how he counts them. Accordingly, one of the fifth pair would be the tithed animal, and the remaining nine would not be considered part of a tally fit to reach ten.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ולישני ליה – בחד פתח וכגון דמנאן זוגות זוגות שנים באחד עד שהגיע לט׳ הוו להו י״ח והוציא האחד שנשתייר וקראו עשירי לפטור הללו ט׳ והללו ט׳:

קסבר – רב הונא:

עשירי למנין בהמות הוא קדוש – ולא לחשבון המונה כלומר דלא אזלינן בתר מנין דידיה דמונן זוגות זוגות אלא כיון דנפקו ה׳ זוגות הרי י׳ בהמות והוי חד מנייהו קדוש ואידך ד׳ זוגות לית להו מנין הראוי ולא ליפטרו הלכך ליכא לשנויי הכי:

ולשני ליה כגון שמנאן זוגות – כשיצאו ב׳ קרנהו חד ולד׳ קרנהו תרי וכי מטי לט׳ נפקי י״ח והט׳ יצא בעשירי הלכך כולן פטורים דכל זוג וזוג איכא חד דמפטר בי׳ אחרון וחד דלא מפטר וכיון דאין יודעין איזה ט׳ חייבין כולן פטורין כדקתני מתני׳ [נח:] קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין.

קסבר י׳ למנין בהמות קדוש – דמן ה׳ זוגות ראשונים הוי ה׳ האחרון קדוש ואע״ג דהוא קרייה ה׳ ותו לא מפטרי ט׳ אחרונים והט׳ הוי חייבים ודאי.

זוגות זוגות – שנים כאחד וזוג עשירי לא היה רק אחד ויפטרו כולן במנין הראוי דההוא חד בתרא חזיא להכא ולהכא.

למנין בהמות – דלא אזלינן אחר פיו שאומר אחד שנים אלא אחר בהמות שהוציא וכיון שהוציא חמש זוגות שהן עשרה בהמות הוי חד מינייהו קדוש ואינך כולן דהוציא לאחר כן במאי ליפטרי הא לא הוי מנין הראוי.

ועוד שואלים: ולישני ליה [ושיתרץ לו] שמדובר בגורן שיש בה רק פתח אחד, ומנאן [ומנה אותם] זוגות זוגות, והטלה התשעה עשר הריהו מעשר ופוטר כולם! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] רבא: עשירי למנין בהמות הוא קדוש, ולפיכך אחד מן הטלאים שיצאו בזוג החמישי הריהו מעשר, וכך התשעה שנותרו לא נפטרו מן המעשר.

The Gemara challenges: But let him teach instead that the baraita is referring to a case of a designated time for gathering the animals, and that the pen has only one opening, but he counted them pair by pair, i.e., he called the first pair number one, the second pair number two, and so on. In this manner, the nineteenth lamb would be designated as number ten and thereby exempt the others. The Gemara explains that Rav Huna bar Seḥora holds that the tenth according to the number of animals is sanctified, regardless of how he counts them. Accordingly, one of the fifth pair would be the tithed animal, and the remaining nine would not be considered part of a tally fit to reach ten.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אר״נאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק זְכַאי אִימֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה דְּשַׁנִּי לֵיהּ שְׁמַעְתָּא בְּרִיגְלָא כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.:

Rav Naḥman bar Yitzḥak said with regard to this incident: The mother of Rav Huna bar Seḥora merited to give birth to such a son, who explained the halakha before Rava at the time of the Festival discourse in accordance with Rava’s own halakha.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה – דאע״ג דלא הוה חכם כ״כ ותריץ לו הברייתא לרבא בריגלא לפני רבים וכיון כשתירצה לו כשמעתיה דרבא דאמר מנין הראוי פוטר:

אמיה דרב הונא – זכתב לבן חכם כמותו.

דשני ליה שמעתא – לרביה.

כשמעתיה ברגלא – שעלתה בידו תירוץ ההלכה לפני רבו כשמעתא דרביה דמנין הראוי וי׳ קדוש מאליו ברגלא שהיו העם מרובין ויצא טבעו.

זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה דאשנייה ליה לרבא כשמעתיה – כלומר זכתה אמו של רב הונא בר סחורה שילדה בן כמותו שידע לתרץ לרבא שמועתו בתוך הדרשא ותרצה לו בשיטת שמועתו דהא דקאמר לעיל מנין הראוי פוטר והכי קא מתרץ רב הונא הכא דהא חד חזי להכא וחזי להכא.

בעקבות דברים אלו אמר רב נחמן בר יצחק: זכאי אימיה [זכאית אימו] של רב הונא בר סחורה, שילדה בן כמותו, דשני ליה שמעתא בריגלא כשמעתיה [שתירץ לו לרבא שמועה בדרשת הרגל כשמועתו] לפי דרכו של רבא עצמו, שאמר שמנין הראוי פוטר, ושעשירי קדוש מאליו.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said with regard to this incident: The mother of Rav Huna bar Seḥora merited to give birth to such a son, who explained the halakha before Rava at the time of the Festival discourse in accordance with Rava’s own halakha.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) מתני׳מַתְנִיתִין: יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת ^במוֹנֶה אוֹתָם שְׁנַיִם שְׁנַיִם מְנָאָן אֶחָד תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין.

MISHNA: If two animals emerged as one, one counts them as twos, i.e., as though they came out one after the other. If he mistakenly counted two of the animals at the beginning or in the middle of the ten as one, and then continued his count, the ninth and the tenth are flawed, as he called the tenth: Ninth, and he called the eleventh: Tenth.

ב. רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה רי״ב

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה בכורות ט׳:ח׳

ב רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה רי״ב

מנאן אחד – לאותן שנים התשיעי והעשירי מקולקלין דתשיעי הוי עשירי ועשירי הוי אחד עשר ושלמים ומעשר מעורבין זה בזה ואין נאכלין במומן דשלמים אית מנייהו חזה ושוק לכהנים ומעשר אין ממנו חזה ושוק לכהנים אלא אימורין למזבח ואי יהיב מיניה חזה ושוק לכהנים קא מייתי קדשים לבית הפסול דשמא כהנים לא היו מנויין לאוכלו מפני שיש להן קדשים אחרים ומשיירין אותו חוץ לזמנו ונמצאו באין לבית הפסול דהא חזה ושוק דמעשר ודאי מותר לישראל הלכך לית להו תקנה אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויפדה האחד של שלמים במעות ואחר כך נאכלין כולן לישראל:

מתני׳ יצאו ב׳ כא׳ – זה אצל זה ברוחב הפתח מונה אותם ב׳ ב׳ כאלו יצאו זה אחר זה.

ט׳ ועשירי מקולקלין – יצאו ב׳ בו׳ או בז׳ ומנה לשניהם כא׳ נמצא שהט׳ לחשבונו הוא עשירי לבהמות והי׳ הוא י״א ומש״ה הוו מקולקלין מלהקריב וירעו ולא דמי לקרא לי׳ ט׳ ולי״א י׳ הי׳ מעשר וי״א קרב שלמים דהתם נפיק א׳ א׳ וכי מטא ט׳ קרייה עשירי וי׳ קריי׳ תשיעי וי״א עשירי מבריר לכ״ע שהט׳ ט׳ והי׳ י׳ ואיהו הוא דשוגה וטעה הלכך קדוש העשירי במעשר גמור ושלפניו ושלאחריו קדושים מגזרת מלך כר״מ לקמן אבל הכא דיצאו ב׳ בתחלה ביחד דדמו כא׳ ולא מבריר עשירי הלכך לאו מעשר גמור הוא מאליו וכדאמרינן איהו נמי לא הוי הלכך מקולקלין. ואית דאמרי להכי לא הוו קדושים גמורים עשירי מעשר וי״א שלמים משום דמתכוין הוא דלא טעה ואמרינן במס׳ נזיר בפ׳ (ב״ש) ב״ש אומרים הקדש טעות הקדש [לב.] גבי מעשר טעותו ולא כוונתו וטעות הוא חדא דר״נ אמרה ואיתותב ועוד דשמעתא וסוגיא דהכא בגמ׳ לא מתוקמא בהכי שפיר.

מתני׳ תשיעי ועשירי מקולקלין – כלומר אותו שקרא הוא תשיעי דהיינו עשירי ואותו שקרא הוא עשירי דהיינו אחד עשר עומדים לקלקלה שהוא סבור על התשיעי שהוא חולין ועל העשירי שהוא מעשר ואם עשה כן ולא נמלך בב״ד הרי הן מקולקלין כדקתני סיפא קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי העשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים. פ״א הויין מקולקלין דלא חל עליהן קדושה ליקרב אלא נאכלין במומן דאע״ג דבעלמא אם קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי העשירי קרב מעשר והאחד עשר קרב שלמים כדלקמן הני מילי היכא דלא טעה אלא מתשיעי ואילך אבל הכא כל המנין למעלה מתשיעי דקרא לשמיני שביעי ולשביעי ששי או לתשיעי שמיני לא הוו עשירי ואחד עשר קדושים ליקרב הואיל וטעה כל כך והא דקתני יצאו שנים כאחת לא מיירי מתשיעי ועשירי דהא מתשיעי ואילך קמפרש רבא דינא בגמרא אלא הכא מיירי כגון דטעה בחשבון מתשיעי ולמעלה כגון שיצאו שנים בשמיני וקראן שמיני אי נמי יצאו שנים בשביעי וקראן שביעי והא דקתני לקמן מנאן למפרע העשירי קדוש ההוא כדמפרש טעמא דמייתי לה במנינא דפרסאי דקרו לעשרה חדא. ואית דמפרשי משום הכי מקולקלין דמיירי כגון דנתכוין למנותן אחד ובמס׳ נזירות בפ׳ ב״ש (דף לב.) אמרינן גבי מעשר טעותו ולא כוונתו ולא נהירא משום דא״כ אפי׳ קרא לתשיעי עשירי נמי ליהוי מקולקל בלא יצאו שנים כאחת ועוד למאן דפליג התם דאמר טעותו ואפי׳ כוונתו מאי איכא למימר. ובנמוקי ר׳ מצאתי דמקולקלין היינו דקדושה חלה עליהן ומספקא ליה אמאי נקט לשון מקולקלין והכי נהירא טפי ואיכא למימר דפרושי קמפרש במשנה עצמה מ״ט מקולקלין משום דקרא לתשיעי עשירי וכו׳.

יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים ואם מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין – פ״ה כגון שיצאו שנים כשהגיע לששה או לשבעה ומנאן אחד ועל כן קרא העשירי למנין בהמות תשיעי והאחד עשר עשירי אע״ג דבסמוך אמר קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי עשירי מעשר ואחד עשר שלמים הכא מקולקלין משום דמנה אחד בשנים שיצאו כאחד ומספקא לן אם נעשין כאחד ע״י שמנאן אחד או לא ואע״ג דאיכא מ״ד בגמרא עשירי למעשר בהמות קדוש דמה שמנאן אחד משוי ליה ספיקא ואותו הקרוי תשיעי הוי ספק תשיעי ספק עשירי והקרוי עשירי הוי ספק עשירי ספק קדוש ליקרב.

תוס׳ בד״ה יצאו שנים כו׳ ואם מנאן אחד כו׳ וע״כ קרא העשירי כו׳ מאן דאמר בגמרא עשירי למעשר כו׳ ספק קדוש ליקרב הס״ד ואח״כ מ״ה ועד שישתוק יש לפרש בשני כו׳ הב״ע דקדים חד מינייהו ואפיק לרישיה כו׳ עלה כמאן דלא כו׳ האתמר י״א לאו כו׳ דקרייה תשיעי לההיא דמפקא לרישא כו׳ הוה עקיר׳ כדפירש׳ וללשון ראשון שפיר׳ להכי כו׳ כצ״ל:

א משנה היה מעביר את צאנו בפתח כדי לעשרם, ויצאו שנים כאחת — מונה אותם שנים שנים, כאילו יצאו בזה אחר זה. ואם טעה ומנאן אחד, והמשיך במניינו — נמצא שתשיעי ועשירי שלפי מניינו מקולקלין. שקרא לעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר קרא ״עשירי״.

MISHNA: If two animals emerged as one, one counts them as twos, i.e., as though they came out one after the other. If he mistakenly counted two of the animals at the beginning or in the middle of the ten as one, and then continued his count, the ninth and the tenth are flawed, as he called the tenth: Ninth, and he called the eleventh: Tenth.

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר.

If he mistakenly called the ninth: Tenth, and the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth, the three of them are sacred, although each has a different halakhic status. The ninth is eaten in its blemished state; and the tenth is animal tithe, which is sacrificed in the Temple and eaten by its owner; and the eleventh is sacrificed as a peace offering, from which the breast and the thigh are given to the priest. And the eleventh renders a non-sacred animal that is exchanged for the peace offering consecrated as a substitute and he sacrifices it as a peace offering; this is the statement of Rabbi Meir.

מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הט׳ נאכל במומו – כשיפול בו מום הואיל וקראו שם מעשר ומעשר גמור לא הוי להקרבה דהא תשיעי הוא אלא נאכל במומו:

והי׳ מעשר – וחזי להקרבה אע״ג דקראו ט׳ די׳ ודאי מאליו הוא קדוש:

ואחד עשר קרב שלמים – דמאחר דקדש י׳ ודאי הוי האיך שלמים ועוד מש״ה קדיש האי י״א דכיון דנעקר שם י׳ מי׳ ונקרא ט׳ וי״א נקרא י׳ מש״ה תפיס בו קדושת שלמים מאחר שקדש עשירי ודאי ועושה תמורה שאם המיר בהמה אחרת באותו אחד עשר הוי נתפס בתמורה:

קרב שלמים – בגמ׳ מפיק מקרא.

טעה וקרא לתשיעי ״עשירי״ ולעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר ״עשירי״ — שלשתן מקודשין במידה מסויימת, אך לכל אחד מהם דין שונה: התשיעי אינו קרב ונאכל לבעליו במומו (לאחר שנופל בו מום), והעשירי — מעשר ממש, שקרב במקדש, ונאכל על ידי הבעלים. והאחד עשר יש בו קדושה שהוא קרב שלמים, שצריך לתת מהם חזה ושוק לכהנים. ועושה תמורה, שאם אמר על בהמת חולין שתהא תמורתו — הרי היא מתקדשת, ומקריב אותה כקרבן שלמים, אלו דברי ר׳ מאיר.

If he mistakenly called the ninth: Tenth, and the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth, the three of them are sacred, although each has a different halakhic status. The ninth is eaten in its blemished state; and the tenth is animal tithe, which is sacrificed in the Temple and eaten by its owner; and the eleventh is sacrificed as a peace offering, from which the breast and the thigh are given to the priest. And the eleventh renders a non-sacred animal that is exchanged for the peace offering consecrated as a substitute and he sacrifices it as a peace offering; this is the statement of Rabbi Meir.

מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה אָמְרוּ מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר אִילּוּ הָיָה תְּמוּרָה לֹא הָיָה קָרֵב קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ זֶה ^גהַכְּלָל כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ.:

Rabbi Yehuda said: The eleventh animal itself, which he called tenth, is a substitute for animal tithe, and does a substitute render another animal a substitute? Everyone agrees that a substitute is created only in exchange for an originally consecrated animal. The Sages said in the name of Rabbi Meir: The eleventh animal is not considered a substitute for the animal tithe, since if it were a substitute it would not be sacrificed, as the substitute for an animal tithe is not sacrificed. If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called the tenth is not consecrated.

ג. רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ג׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ג׳

וכי יש תמורה עושה תמורה – כלומר האי י״א גופיה הוי תמורת מעשר כדקאמר בגמ׳ טעות מעשר תמורה הוי (או תמורה) והיאך עושה תמורה והלא אין ממירין וחוזרין וממירין:

אמרי משום ר׳ מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב – כלומר ודאי דאין תמורה עושה תמורה והכא האי אחד עשר לאו תמורה היא דלא הויא כשאר תמורה אלא שם מעשר איקרי עליה ולהכי קרבה אבל אי הויא תמורת הגוף של מעשר כדרך שאר תמורות לא הות קרבה דהא גרסינן בפרק ראשון של מסכת תמורה תנו רבנן לא יבקר כו׳ עד רבי אומר למה יצא מעשר מעתה לדונו בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קרבה תמורת גופו לא קרבה. והאי אחד עשר תמורת שמו היא ולהכי קרבה ולהכי עושה תמורה דליתה כשאר תמורה דשאר תמורה תמורת הגוף הויא:

וכי יש תמורה עושה תמורה – סבר ר״י דהאי י״א הוי תמורה דהאי י׳ כ״ד זה יהיה תחת י׳ דמי ואין תמורה עושה תמורה דכתיב והיה הוא ותמורתו [ויקרא כז] ולא תמורה דתמורתו בפרק קמא דתמורה [ה:].

אמרו משום ר״מ – אינה תמורה שאם היה תמורה לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קריבה במס׳ תמורה בס״פ אלו קדשים [כא.] דכתיב לא תפדה כי קודש הם [ויקרא כז] הם מוקדשים ולא תמורתן ובבכור כתיב וילפי׳ [מעשר] מינה.

וכי יש תמורה – דאחד עשר שקראו עשירי היינו תמורת מעשר ובמס׳ תמורה (דף יג.) גמרינן דאין תמורה עושה תמורה משום דכתיב תמורתו ולא תמורת תמורתו.

אילו היה תמורה – אותו אחד עשר לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קריבה כדגמרינן במס׳ תמורה (דף ה:) [מעשר העברה העברה מבכור ובבכור דרשינן הם קריבין ואין תמורתו קריבה] אלא ודאי מדקרב שלמים הקדש ראשון חשבינן ליה ולכך עושה תמורה כדין שלמים אחרים.

ממנו – מן הי׳ עצמו.

גמרא אין אחד עשר מקודש זה כו׳ משום הכי הוה ט׳ וי׳ מקולקלים כו׳ כצ״ל:

אמר ר׳ יהודה: והלוא אחד עשר זה שקראו ״עשירי״ הריהו תמורת מעשר. וכי יש תמורה עושה תמורה? והלא אין מי שחולק על כך שאין תמורה עושה תמורה! אמרו משום (בשם) ר׳ מאיר: האחד עשר אינו נחשב תמורת מעשר, לפי שאילו היה תמורה — לא היה קרב בעצמו, שאין תמורת מעשר קרבה. קרא לתשיעי ״עשירי״, וגם לעשירי קרא ״עשירי״, וגם לאחד עשר קרא ״עשירי״ — אין אחד עשר מקודש. זה הכלל: כל שלא נעקר שם עשירי ממנו, מן העשירי — אין אחד עשר מקודש.

Rabbi Yehuda said: The eleventh animal itself, which he called tenth, is a substitute for animal tithe, and does a substitute render another animal a substitute? Everyone agrees that a substitute is created only in exchange for an originally consecrated animal. The Sages said in the name of Rabbi Meir: The eleventh animal is not considered a substitute for the animal tithe, since if it were a substitute it would not be sacrificed, as the substitute for an animal tithe is not sacrificed. If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called the tenth is not consecrated.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ^דמְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת קִינְטָרִן קִינְטָרִן עֲשִׂירִי לְמִנְיָנוֹ הוּא קָדוֹשׁ.

GEMARA: Rabbi Yoḥanan says: If one counted the animals pair by pair, i.e., he called the first pair: One, and the second pair: Two, and so on, or if one counted them hundred [kinteran] by hundred, the tenth according to his number is sanctified.

ד. רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳

מנאן זוגות זוגות – וכשהגיע לזוג י׳ נטל ב׳ למעשר:

קינטרין שמונה מאה ונוטל י׳ ממאה:

למנין שלו – לזוגות זוגות קדושים ב׳ המעשרים ולקנטריס קדושים מאה העשיריי׳.

גמ׳ קונטרין – למאות שמנה כל מאה ומאה ביחד.

ב גמרא אמר ר׳ יוחנן: מנאן את הבהמות זוגות זוגות, לזוג הראשון קרא ״אחד״, לזוג השני קרא ״שנים״ וכו׳, או שמנאם קינטרן קינטרן (מאות מאות) — עשירי למנינו הוא קדוש.

GEMARA: Rabbi Yoḥanan says: If one counted the animals pair by pair, i.e., he called the first pair: One, and the second pair: Two, and so on, or if one counted them hundred [kinteran] by hundred, the tenth according to his number is sanctified.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) לְמִנְיָנוֹ מַאי רַב מָארִי אָמַר ^הלַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ רַב כָּהֲנָא אָמַר לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ.

The Gemara asks: When Rabbi Yoḥanan says that the tenth is sanctified according to his number, what does he mean? Rav Mari says: It is sanctified according to his counting, i.e., all the animals in whichever pair or group he calls: Ten, are sanctified, e.g., the tenth pair, which consists of the nineteenth and twentieth animals. Rav Kahana says: It is sanctified according to the number of animals, regardless of how he designates them.

ה. רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳

למנין שלו הוא קדוש – כמו שהוא מונן:

למנין בהמות כדאמרן:

למנין בהמות – זוגות זוגות קדוש אחרון שבזוג א״כ ולקנטריס קדושים אותם היוצאים בפתח עשיריים כגון בכל ק׳ וק׳ קדושים י׳ ואם ניכרים הרי טוב ואם לאו ירעו כולן.

למנין שלו הוא קדוש – מנין י׳ שהוא מונה שלאחר שמנה ט׳ מאות הוי הק׳ עשירית קודש.

למנין הבהמות – דלא אזלינן בתר מנין שלו אלא כשמנה ה׳ זוגות בהמות שהן י׳ בהמות הוי מיד מעשר בתר מנינו.

ושואלים: ״למנינו״ מאי [מהו], כלומר, לאיזה מנין? רב מארי אמר: העשירי למנין שלו הוא קדוש, כלומר, כל אלו שקרא להם ״עשירי״ — כגון הזוג העשירי (הטלה התשעה עשר והטלה העשרים), או המאה העשירית. רב כהנא אמר: העשירי למנין בהמות הוא קדוש, ודוקא בהמה שיצאה עשירית הריהי קדושה.

The Gemara asks: When Rabbi Yoḥanan says that the tenth is sanctified according to his number, what does he mean? Rav Mari says: It is sanctified according to his counting, i.e., all the animals in whichever pair or group he calls: Ten, are sanctified, e.g., the tenth pair, which consists of the nineteenth and twentieth animals. Rav Kahana says: It is sanctified according to the number of animals, regardless of how he designates them.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) תְּנַן יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנַיִם מְנָאָן אֶחָד תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין.

The Gemara cites support for Rav Mari’s opinion. We learned in the mishna: If two animals emerged as one, one counts them as twos. If he mistakenly counted a pair of animals in the middle as one and continued his count, the ninth and the tenth are flawed, as he called the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומנסים להביא ראיה, תנן [שנינו במשנה]: יצאו שנים כאחת — מונה אותן שנים שנים. מנאן אחד, והמשיך למנות לפי טעותו — תשיעי ועשירי מקולקלין, שקרא לעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר ״עשירי״, ודינם כפי שנתבאר במשנה, שהעשירי מעשר, והאחד עשר — שלמים.

The Gemara cites support for Rav Mari’s opinion. We learned in the mishna: If two animals emerged as one, one counts them as twos. If he mistakenly counted a pair of animals in the middle as one and continued his count, the ninth and the tenth are flawed, as he called the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ מִשּׁוּם הָכִי הָווּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין וְלָעֲשִׂירִי קָא קָרֵי לֵיהּ תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ לַתְּשִׁיעִי תְּשִׁיעִי קָא קָרֵי לֵיהּ וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי קָא קָרֵי לֵיהּ.

Granted, according to the one who says: It is sanctified according to his counting, i.e., Rav Mari, it is due to that reason that the ninth and the tenth are flawed, because the number by which one designates them is significant, and he called the tenth animal the ninth, and the eleventh he designated as tenth. But according to the one who says that the animal is sanctified according to the number of animals regardless of how the owner designates each one, i.e., Rav Kahana, why are they flawed? It should be considered as though he called the ninth animal the ninth, and the tenth animal he called: Tenth.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא למאן דאמר למנין בהמות קדוש אמאי מקולקלין א״כ הוה ליה כאילו קרא לודאי תשיעי תשיעי ולודאי עשירי עשירי:

בשלמא למ״ד למנין שלו – חלה הקדושה מש״ה חלה קדושה קצת על הי״א שקרא י׳ וב׳ מקולקלים דלי׳ קרי ט׳ ולי״א י׳ ול״ד היכא דנפיק זא״ז וכי מטא ט׳ קרי ליה עשירי וכי מטי י׳ קרייה ט׳ וכי מטא לי״א קרייה י׳ דהתם מבריר י׳ שהוא י׳ גמור וקדוש קדושה ליקרב.

אלא למאן דאמר למנין בהמות קדוש – ובתר מנינא דידיה לא אזלינן מידי ביצא זוגות זוגות אמאי מקולקלין להויא (לבהמות עשירי גמור וכו׳)
עשירי לבהמות עשירי גמורים והי״א חולין.

דלט׳ ט׳ קרי ליה – כלומר כל מה דקרי ליה לט׳ אפילו קראו י׳ ט׳ הוי ולעשירי עשירי הוו.

ולי׳ י׳ קא קרי ליה – האי קא קרי ליה לאו דוקא אלא כלומר אמאי מקולקלים הא אמרת דט׳ למנין בהמות הוי ט׳ וי׳ הוי עשירי דלא חיישינן למנין שלו וכיון דלא חיישינן אחד עשר שהוא קורא עשירי ועשירי שהוא קורא תשיעי אמאי מקולקלין ליהוי אחד עשר שלמים ועשירי מעשר.

ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר]: למנין שלו הוא קדוש, משום הכי הוו [משום כך נעשו] תשיעי ועשירי מקולקלין — שהרי יש חשיבות לדרך קריאתו, ולעשירי קא קרי ליה [הוא קורא לו] ״תשיעי״, ולאחד עשר הוא קורא ״עשירי״. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר]: למנין בהמות הוא קדוש, ואין חשיבות למה שמנה בפיו, מדוע הם מקולקלים? הרי לתשיעי נחשב כאילו ״תשיעי״ קא קרי ליה [קורא לו], ולעשירי נחשב כאילו ״עשירי״ קא קרי ליה [קורא הוא לו]!

Granted, according to the one who says: It is sanctified according to his counting, i.e., Rav Mari, it is due to that reason that the ninth and the tenth are flawed, because the number by which one designates them is significant, and he called the tenth animal the ninth, and the eleventh he designated as tenth. But according to the one who says that the animal is sanctified according to the number of animals regardless of how the owner designates each one, i.e., Rav Kahana, why are they flawed? It should be considered as though he called the ninth animal the ninth, and the tenth animal he called: Tenth.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן כִּי אָמֵינָא אֲנָא הֵיכִי דְּאִיכַּוֵּין לְאַפּוֹקֵי זוּגוֹת זוּגוֹת הֵיכָא דִּנְפַק מִמֵּילָא לָא.

The Gemara answers that according to Rav Kahana, Rabbi Yoḥanan could have said to you: When I said the designation goes according to the animal I was referring only to a case where he intended to take out the animals pair by pair, and he did not err. In such a case his designation is nullified and the animals are sanctified in accordance with the order they left the pen. But with regard to a case where the animal emerged by itself and the owner miscounted I did not say the designation goes according to the number of the animal, as the Torah explicitly includes a case where the sanctification follows a mistaken designation (see 60b).

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר לך ר׳ יוחנן – ומתרץ אליבא דרב כהנא דכי אמינא למנין בהמות קדוש היכא דאיכוון לאפוקינהו כולהו זוגות זוגות או קינטרין אבל הכא במתני׳ דנפק ממילא דקתני יצאו שנים כאחד מעצמו לא קדוש למנין בהמה אלא למנין שלו:

היכא דאכוון לאפקינהו הכי חשיב מנין.

היכא דנפק ממילא לא – אמרינן למנין בהמות קדוש אלא בתר מנין שלו נמי אזלינן.

ומשיבים לשיטת רב כהנא, אמר לך [יכול לומר לך] ר׳ יוחנן: כי אמינא אנא [כאשר אומר אני] שהולכים לפי מנין הבהמות, הרי זה היכי דאיכוין לאפוקי [במקום שהוא עצמו התכוון להוציא] אותם זוגות זוגות, ולא טעה, שאז בטל דיבורו, והם מתקדשים לפי סדר יציאתם. אבל היכא דנפק ממילא [במקום שהם יוצאים מעצמם], אך טעה במניינו — לא, שכן יש ריבוי מיוחד בתורה, שהם מתקדשים גם לפי טעותו.

The Gemara answers that according to Rav Kahana, Rabbi Yoḥanan could have said to you: When I said the designation goes according to the animal I was referring only to a case where he intended to take out the animals pair by pair, and he did not err. In such a case his designation is nullified and the animals are sanctified in accordance with the order they left the pen. But with regard to a case where the animal emerged by itself and the owner miscounted I did not say the designation goes according to the number of the animal, as the Torah explicitly includes a case where the sanctification follows a mistaken designation (see 60b).

מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) תָּא שְׁמַע ^ומְנָאָן לְמַפְרֵעַ עֲשִׂירִי שֶׁבְּמִנְיָן הוּא קָדוֹשׁ בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ שַׁפִּיר אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ עֲשִׂירִי חַד קָרֵי לֵיהּ.

The Gemara suggests: Come and hear another proof from a baraita: If one counted them backward, i.e., ten, nine, eight, and so on, the tenth animal in the numbering, which he designated as number one, is sanctified. Granted, according to the one who says that the tithe is sanctified according to the number of animals regardless of how he designates each animal, i.e., Rav Kahana, this works out well, as the tenth animal is sanctified. But according to the one who says it is sanctified according to his counting, i.e., Rav Mari, why is the tenth animal sanctified? After all, he called the tenth animal number one.

ו. רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ז׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ז׳

מנאן למפרע – שלראשון קרא י׳ לשני ט׳ עד א׳:

למפרע שקרא לא י׳ ולב׳ ט׳ וכן עד עשרה ונמצא שקר לי׳ א׳.

מנאן למפרע – שהראשון שיצא קרא עשרה והב׳ תשעה והג׳ שמנה וכן כולם עד אחד העשר שבמנין שקרא אחד הוי קדוש.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו בברייתא: אם יצאו ומנאן למפרע: עשרה, תשעה, שמונה וכו׳ — עשירי שבמנין, שקרא לו ״אחד״ הוא קדוש. ואומרים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] למנין בהמות הוא קדוש — שפיר [יפה], שהרי זה הטלה העשירי. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שגם למנין שלו הוא קדוש, ויש חשיבות לדרך שקרא להם בפיו, הלא לעשירי הזה ״חד״ קרי ליה [״אחד״ הוא קורא לו]!

The Gemara suggests: Come and hear another proof from a baraita: If one counted them backward, i.e., ten, nine, eight, and so on, the tenth animal in the numbering, which he designated as number one, is sanctified. Granted, according to the one who says that the tithe is sanctified according to the number of animals regardless of how he designates each animal, i.e., Rav Kahana, this works out well, as the tenth animal is sanctified. But according to the one who says it is sanctified according to his counting, i.e., Rav Mari, why is the tenth animal sanctified? After all, he called the tenth animal number one.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) אָמַר רָבָא הוֹאִיל וְאִיתֵיהּ בְּמִנְיָנָא פָּרְסָאָה דְּקָרוּ לְעַשְׂרָה חַד.:

Rava said: The tenth animal is sanctified according to Rav Mari because it has been counted as number ten in Persian counting, as they call the tenth one in their language by the term one, i.e., they count only in units of ten, and call these units: One. Therefore, in this case there is no contradiction between the designation and the number of the animal.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הואיל דאיתיה במנינא פרסא – דלעשרה קרו חד הוי האי חד כמו עשירי למנין שלו וקדוש¹ שלשתן מקודשות ולא קא מיירי בנתערבו:

1. שייך למתני׳

אמר רבא: הואיל ואיתיה במנינא פרסאה [וישנו הדבר במנין של הפרסים], דקרו לעשרה ״חד״ [שהם קוראים לעשירי בשפתם ״אחד״], ונמצא שבאופן זה אין סתירה בין מנין הבהמות למנין שלו.

Rava said: The tenth animal is sanctified according to Rav Mari because it has been counted as number ten in Persian counting, as they call the tenth one in their language by the term one, i.e., they count only in units of ten, and call these units: One. Therefore, in this case there is no contradiction between the designation and the number of the animal.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות ס. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות ס., עין משפט נר מצוה בכורות ס. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות ס., רש"י בכורות ס., מיוחס לרש"י בכורות ס., תוספות בכורות ס., מהרש"א חידושי הלכות בכורות ס., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות ס.

Bekhorot 60a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 60a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 60a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 60a, Rashi Bekhorot 60a, Attributed to Rashi Bekhorot 60a, Tosafot Bekhorot 60a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 60a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 60a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון