(1) 
לְאֵתוֹיֵי אלִיחֲכָה נִירוֹ וְסִכְסְכָה אֲבָנָיו.:
לְאֵתוֹיֵי אלִיחֲכָה נִירוֹ וְסִכְסְכָה אֲבָנָיו.The Gemara answers: It serves to add cases where the fire scorched another’s plowed field and cases in which it singed his stones. Even though the damaged object remains intact and is not consumed by the fire, one is still liable to pay for the damage caused.
לאתויי ליחכה נירו – שאם ליחכה האש חרישתו של חבירו או סכסכה אבניו חייב באבנים שייך לשון סכסוך שלא נשרפו לגמרי אלא שסכסכה ונדבקה האש בהן וסכסכה מעט כדאמרינן (חולין דף יז:) גבי פגימת סכין מסוכסכת מרוח אחת שלא נפגמה מב׳ צדדין לגמרי. ולהכי כתב אש לחייבו בהני דנפקא לן התם מאו השדה דלא שמעינן מהנך דמתניתין הא מילתא דליחייב בדבר שאינו ראוי לה כגון הכא שאין עיקר אש בכך.
בגמרא אי בהדי דקאזלי קמזקי היינו אש מ״ש אש שכן כאמ״ב וממונו הכא נמי כאמ״ב וממונו וכו׳. כאן לא שייך לחלק ולומר דאיירי דאפקרינהו ואם כן לא הוי ממונו ונילפיה מאש ובור דכיון שמונחים בראש גגו לא שייך להפקירן אלא לגבי דנייחו ברשות הרבים שייך נמי לומר שאין כח אחר מעורב בו וק״ל:
בתוספות בד״ה מה לבור וכו׳ דהשתא ל״ל שור יוכיח אלא אש גרידא. כתבו כן לפי סברתם דבשור שייך נמי לומר שאין כאמ״ב אבל לפי מ״ש לעיל בהוכחה דבשור לא שייך לומר שכן אין כאמ״ב לא א״ש אלא דמ״מ לק״מ דלא שייך לומר שור יוכיח דלא דמי כלל לשור שאין הנזק מכחו כלל אלא החיוב מחמת ממונו לכן קאמר אש יוכיח שאין כח אחר מעורב בו כמו זה ועוד לפי דקאמר לעיל דאי בהדי דקאזלי מזקי היינו אש לכך נקט כאן אש יוכיח וק״ל:
בא״ד ולקמן גבי בור המתגלגל וכו׳ שהרי נעשה בור בלא כח אחר משהניחו בר״ה ע״כ. לפי פירושם דלעיל דשור הוי אין כאמ״ב קשה קצת שלא תירצו כאן כלום דמ״מ הוי ליה לש״ס לפרוך מה לבור שכן אין כאמ״ב ובדין הוא שישלם הכל משא״כ כאן י״ל דאף על גב שנעשה הבור על ידו מ״מ ישלם המגלגל החצי כמו שכתבו לקמן דלענין זה הוי שפיר אכאמ״ב אבל לפי מ״ש לעיל א״ש דע״ז שייך לומר שור יוכיח שנעשה הכל בלא כחו ואפילו הכי חייב הכל וק״ל:
בגמרא מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק וכו׳ הא דלא קאמר מה לשור שהוא ממונו דזה הוי ידע שפיר דכל היכא שהנזק נעשה ע״י מעשה אדם ראוי יותר לחייבו מעל נזקי ממונו וא״כ לא הוי פרכא כלל לכך ניחא ליה לפרוך שכן דרכו לילך ובמה שאמר בור יוכיח סותר הכל וק״ל:
לאתויי [להביא, להוסיף] שחייב על אש גם אם ליחכה (חרכה) את נירו (שדהו החרוש) של חבירו, וכן אם סכסכה (הבהבה) את אבניו, שאף שאין זה נזק המכלה את גוף הדברים, מכל מקום חייב לשלם גם עבור נזק זה.
The Gemara answers: It serves to add cases where the fire scorched another’s plowed field and cases in which it singed his stones. Even though the damaged object remains intact and is not consumed by the fire, one is still liable to pay for the damage caused.
הכל
(2) הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן.: לְאֵתוֹיֵי מַאי אָמַר אַבָּיֵי בלְאֵתוֹיֵי אַבְנוֹ סַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ וְנָפְלוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה וְהִזִּיקוּ.
§ The mishna teaches: The common denominator of the components in all these categories is that it is their typical manner to cause damage. The Gemara asks: In order to add what halakha is this statement cited in the mishna? Abaye said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add that one is liable in a case of his stone, his knife, or his load, where he placed them on top of his roof, and they fell off the roof by means of a common wind and caused damage.
§ The mishna teaches: The common denominator of the components in all these categories is that it is their typical manner to cause damage. The Gemara asks: In order to add what halakha is this statement cited in the mishna? Abaye said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add that one is liable in a case of his stone, his knife, or his load, where he placed them on top of his roof, and they fell off the roof by means of a common wind and caused damage.
פיס׳ הצד השוה שבהן כו׳ לאייתויי מאי אמר אביי לאייתויי אבנו וסכנו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו – בתר דנייחי, אבל בהדי דקאזלי אזקי1 לא איצטרכא ליה דהיינו אש אלא אפילו בתר דנייחי.
1. כן היה כתוב בכ״י לונדון, אך הוגה בגיליון ל: ״נזקי״.
(2-4) הצד השוה שבהן לאיתויי מאי, אמר אביי לאיתויי אבנו וסכינו, היכי דמי אי בהדי דאזיל וקא מזקי, מאי שנא אש שכן כוח אחר מעורב בו – משמע שהיא חומרתא דומיא דממונו ושמירתו עליך, דמהני טעמא הוא חייב, ובמסקנא מה לבור שכן אין כוח אחר מעורב בו, משמע שהיא קולא1. רבים משתבשים ומתקשים ומפרשים האי דקאמר לעיל (ב״ק ג,ב) מאי שנא אש שכן כוח אחר מעורב בו, כלומר אע״ג דקולא היא2, ולאו מילתא היא, וכן [מוכח] דחשיב תולדות דאש, דקאמר נמי מאי שנא אש שכן כוח אחר מעורב בו, דומיא דכולה יש לפרש, דקאמר ומאי שנא קרן ומאי שנא רגל ושן ומאי שנא בור, ובכולהו חומרא קאמר ולא קולא3, הכי נמי מאי שנא אש שכן כח אחר מעורב יש לומר חומרא היא4.
הילכך מסתבר דודאי חומרא היא כשמזיקין דרך נפילה ברוח מצוייה, שהרי היה לו לאסוקי דעתיה שילכו ברוח מצויה, דהיינו טעמא דמחייבין באש הואיל ועל ידי (כוח) רוח מצוייה אזיל5, איכא למאן דאמר (ב״ק כב,א) כחו של אדם [הוי] כאילו זורק חץ, ולמאן דאמר משום ממון6, בכל מקום מהאי טעמא הוא חייב, שכח אחר מעורב בו והוא מצוי להוליכו, הוה ליה לאסוקי אדעתיה כאילו הוא שלח שורו להזיק בידים7 והיינו חומרא8.
אבל במסקנא דקאמר בתר דנייח, דבעי לחיוביה משום בור ומשום תקלה, אבל שפיר קאמר מה לבור שכן [אין] כוח אחר מעורב בו, כלומר האדם לבדו עושה תקלה, אבל [אסו״מ9] האדם לבדו לא עשה התקלה אלא הרוח סייעה לעשות תקלה10. ולא דמי לההיא בהדי דאזיל ומזקי, דהתם אדם מזיק שהניח ברוח מצויה ועשוי להזיק דרך הליכתו עם הרוח, אבל הכא בתר דנייח אין כאן היזק עדיין, אלא תקלה היא שעתיד להיכשל בה, ואותה תקלה לא עשה אדם לבדו אלא עם רוח עשה, הילכך לא דמי לבור. אש תוכיח, מי שעושה תחילת אש על ידי רוח, כגון ליבה וליבתו הרוח דמוקי לקמן (ב״ק ס,א) אע״פ שתחילת התקלה שעתידה להזיק, עם הרוח עשה, אפי׳ עשה בלא רוח, אלא שאדם מזיק בו עם הרוח, אבל הכא תחילת עשיית אש על ידי רוח נעשה, והיינו דמי לבתר דנייח11.
1. רבינו דן בהאי ענינא דכח אחר מעורב בו אי הוי קולא או חומרא, וביסוד הדברים יעוי׳ בתוס׳ לעיל ב,א ד״ה ולא שכת׳ וז״ל ׳והא דאמרינן לקמן (דף ג: ודף ו.) גבי אבנו וסכינו מאי שנא אש דכח אחר מעורב בו ואין הולך לדעתו ה״ק מאי שנא אש שאע״פ שכח אחר מעורב בו ראוי להתחייב בו משום שהוא ממונך ושמירתו כו׳, ומבואר דאי״ז חומרא, ועי׳ ברשב״א שחילק במה איירי וז״ל ׳לעולם דאפקרינהו ולא דמו לבור דמה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו. כבר כתבתי למעלה (ג,ב ד״ה מ״ש) דמדה זו של כח אחר מעורב בו פעם נקט לה להקל ופעם להחמיר וכלהו איתנהו לפי מקומן, שכשאתה בא לחייב על אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו אתה דן ממנו להחמיר, כלומר הנחתו בראש גגו כהבערת אש שאף הן מצויין להזיק ברוח מצויה כאש, אבל כשאתה בא לעשיתן כבורו ולאחר שנפלו אנו מקשים שאין דומין לבור, לפי שהבור כולו נעשה מכחו לבד בלי שנתערב בעשייתו כח אחר, משא״כ באבנו וסכינו שנפלו מן הגג שלא נעשין בור מכחו לבד אלא עם כח אחר ובבור כזה לא מצינו שחייבה התורה׳. ועי׳ במאירי למתני׳, ובחי׳ ר״ש היימן ס״א וקה״י ס״ד. וע״ע ברש״י ג,ב ד״ה דכח, ובתוס׳ ה,ב ד״ה כי שדית משכ״ב.
2. היינו ד׳ התוס׳ לעיל ב,א ד״ה ולא זה וזה שפי׳ כן וכ״ה ברשב״א שם.
3. מדברי רבינו לכאו׳ נראה דסברת כח אחר הוי חומרא, אמנם יעוי׳ בתוס׳ ב״ק ב,א ד״ה ולא זה דפליג וביאר באופ״א הפירכא יעו״ש, ועי׳ בזה ברא״ש ס״א ובחי׳ תלמיד הרשב״א והרא״ש, ועי׳ בביאור הגר״א סתי״א סק״ג, וע״ע בחי׳ הגרי״ז הל׳ נזק״מ, ובאבי עזרי בפ״א מנזק״מ ה״ח משכ״ב.
4. רבינו הוכיח דבריו מדחשיב לה לאסו״מ כתולדה דאש דדמי בהא דכח אחר מעורב בו, ובכולהו אבות דאמרי׳ דדמי אמרי׳ חומרא דדמי לה, וה״נ באש מסתבר דנקט חומרא דדמי לה.
5. רבינו הסיק דכח אחר הוי חומרא, וביאר כן באופנים שונים שאירע בו ההיזק, דבדרך נפילה כיון דהו״ל לאסו״ד דיפול ברוח מצויה מיחייב עלה, והוסיף רבינו סברא דהא יסוד המחייב באסו״מ הוא משום דהוי תולדה דאש והיינו דאית ליה התכונה של האב אש והוא מזיק ביסודו ע״י רוח, וע״ע בזה ברשב״א ובתור״פ ובשיטמ״ק, ודו״ק.
6. מבואר מד׳ רבינו דאסו״מ בהדי דאזלי מחייבינן ליה מטעם אש בין לר״י דאשו משום חיציו ובין לר״ל דאשו משום ממונו, ועי׳ מה דביאר להלן. וכן איתא להדיא ברא״ה לקמן נו,א וז״ל ׳ומסתברא נמי דאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דחשבינן להו תולדה דאש ליכא למחשבינהו חציו אלא ממונו ובנפל גדר שלא מחמת דליקה דשורו הוא דלא טפה באנפיה׳, דמבואר דהוי כה״ג תולדה דאש. אמנם יעוי׳ בחי׳ ר״ח הלוי הל׳ שכנים פי״א ה״א שכת׳ דהיינו דוקא אש של ממונו ולא חיציו. וע״ע בכ׳ הגר״ח סרפ״ב ושפ״ז.
7. הכא חידש רבינו דלר״ל לקמן דאשו משום ממונו יסוד חיובו הוא משום דחידשה תורה דאש נמי מיקרי ממון המזיק, והכא דימה לשולח בידים את שורו להזיק, ויעוי׳ לקמן כג,א בדברי רבינו דדימה חיובו לר״ל ביסודו לבור, ועיקרו דחייב משום ממון המזיק, אף דנקט הדיא דל״ב שיהא ממונו, יעו״ש.
8. מבואר מדברי רבינו דבהדי דאזלי מה דמחייבינן ליה הוי למ״ד אשו משום חיציו משום אש, ואף למ״ד משום ממונו כיון דמצוי להוליכו הו״ל לאסו״ד כאילו שלח שורו להזיק, ועי׳ בזה בחי׳ רבינו חיים הלוי בהל׳ שכנים פי״א ה״ד משכ״ב. מ״מ הסיק רבינו דמה״ט הוי חומרא כיון דכח אחר הוי סברא לחייבו כיסוד חיוב אש.
9. בכתה״י ליתא, אבל נראה דבעי למיגרס הכא.
10. כוונת רבינו היא לומר דאי איירי בתר דנייח, הוי תקלה כבור כיון דהאבן מזיקה כבור, אבל מאידך איכא חילוק דבור עשה האדם לבדו, ואילו ההיזק מהאבן נעשה רק בסיוע הרוח ולא ע״י האדם לבדו, ודו״ק.
11. רבינו נתכוין לבאר מהו היוכיח דעבדינן לה מאש, והיינו, דאף דדמי לבור, מ״מ חלוק בור דהתקלה נעשית ע״י האדם לבדו, משא״כ אסו״מ התקלה נעשית בסיוע הרוח, ועלה מייתי אש תוכיח דמחייבינן לאדם אפילו אם עשה עצם המזיק בסיוע הרוח, כההיא דליבה ולבתה הרוח, ועלה מסיק דלא שמי לבהדי דאזלי דהכא שאני מסתם אש דיצרה האדם לבדו, והכא עצם התקלה נוצרה בשיתוף הרוח, ולהכי דמיא לבתר דנייח דההיזק נעשה רק ע״י האדם. ויעוי׳ בקו׳ גרמא וגרמי דרבינו פי׳ גדר החיוב בליבה ולבתה הרוח ודו״ק.
ויעוי׳ בתוס׳ לקמן ה,ב ד״ה כי שדית שכת׳ כעי״ז וז״ל ׳כי שדית - וא״ת והיכי אתי אש מבור וחד מאינך מה לאינך שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר באש דכח אחר מעורב בו דהוי קולא מדפריך בסמוך גבי אבנו וסכינו ומשאו מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו וי״ל דבור שנעשה בלא כח אחר חמור מאבנו וסכינו שלא הזיקו בהליכתן אלא לבתר דנייחי ולא נעשו בור אלא ע״י כח אחר אבל אש שהולך ומזיק בהליכתו ע״י כח אחר חמור מבור שאין הולך ומזיק אלא במקומו והא דקאמר בסמוך אש תוכיח שכן כח אחר מעורב בו וחייב ה״פ אע״ג דכח אחר מעורב בו וחשיבי ליה כאילו בעצמו עושה את הכל וחייב משום חיציו ה״נ אע״ג דכח אחר מעורב בו חשובים כאילו בעצמו עושה את הבור הזה בלא כח אחר אי נמי היינו דפריך מה לאש שכן כח אחר מעורב בו דידיה חמור יותר שע״י זה הולך ומזיק למרחוק מה שאין כן באבנו וסכינו ומשאו׳, ודו״ק.
ויעוי׳ בתוס׳ לקמן ה,ב ד״ה כי שדית שכת׳ כעי״ז וז״ל ׳כי שדית - וא״ת והיכי אתי אש מבור וחד מאינך מה לאינך שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר באש דכח אחר מעורב בו דהוי קולא מדפריך בסמוך גבי אבנו וסכינו ומשאו מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו וי״ל דבור שנעשה בלא כח אחר חמור מאבנו וסכינו שלא הזיקו בהליכתן אלא לבתר דנייחי ולא נעשו בור אלא ע״י כח אחר אבל אש שהולך ומזיק בהליכתו ע״י כח אחר חמור מבור שאין הולך ומזיק אלא במקומו והא דקאמר בסמוך אש תוכיח שכן כח אחר מעורב בו וחייב ה״פ אע״ג דכח אחר מעורב בו וחשיבי ליה כאילו בעצמו עושה את הכל וחייב משום חיציו ה״נ אע״ג דכח אחר מעורב בו חשובים כאילו בעצמו עושה את הבור הזה בלא כח אחר אי נמי היינו דפריך מה לאש שכן כח אחר מעורב בו דידיה חמור יותר שע״י זה הולך ומזיק למרחוק מה שאין כן באבנו וסכינו ומשאו׳, ודו״ק.
פיסקא: הצד השוה שבהן כך כתוב בספרים – כח מעשיו רשות מצוי סימן והכין פירושא באבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו פרכינן מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר בהני שכח אחר מעורב בהן שאף על פי שהן מעשיו שהניחן בראש גגו והיה עתיד הרוח להפילן מכל מקום כח אחר היה מעורב בהן. ובבור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה פרכינן מה לבור שכן מעשיו גרמו לו. אבל בור המתגלגל אחרים שגילגלוהו עשאוהו ובפותקין ביבותיהן שמעשיו הן פרכי׳ מה לבור שכן שלא ברשות תאמר בפותקין שהוא ברשות. ובכותל ואילן כד ילפינן מבור אמרינן מה מצינו בבור שהיזיקו מצוי שאין לומר שתחלת עשייתו לנזק שהרי אלה אין תחלת עשייתן לנזק ואדרבא מתחלת עשייתו לנזק פרכינן דלא תילף כותל ואילן מבור.
אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו אם דרך נפילתן הזיקו כבר בארנו שהוא תולדה של אש ואם לאחר שנפלו בין שהפקירו בין שלא הפקירו דינו כבור ואין בו חיוב על אדם וכלים שכל תקלה ברשות הרבים מבורו למדנו לפטור בה אדם וכלים ואין הלכה כדברי האומר משורו למדנו לחייב בו אדם וכלים נפלו ברוח שאינה מצויה אם דרך נפילתן פטור ואם לאחר נפילתן יראה מפרק שלישי שאם הפקירן פטור ואם לא הפקירן חייב שהיה לו לסלקו והוא שאמרו שם בנשברה כדו שאע״פ שנתקל אנוס הוא אם נתכוון לזכות בחרסיה חייב בנזקן שהיה לו לסלקן:
גמ׳. אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו כו׳. וחייב מצד השוה שלהן הנלמד מבור ואש. והנה לקמן (דף ס.) דנה הגמ׳ באש שנעשתה בעזרת כח אחר ז״ל ת״ר ליבה ולבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור. אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו כו׳ רב אשי אמר כי אמרי׳ זורה ורוח מסייעתו ה״מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור עכ״ל. פשטות הגמרא מורה שאין לחייבו אם עשה את האש יחד עם כח אחר. חידוש דין כח אחר מעורב בו שמחייב באש חל אך ורק בקירוב המזיק אצל הניזק (או להיפך, עיין בראשונים) אבל לא בעשיית המזיק; בעל המזיק אינו חייב אא״כ עושה המזיק לבדו בלי סיוע כח אחר. לפי״ז עולה הקושיא, הרי באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח והזיקו אחרי שנחו הרוח סייעה בעשיית המזיק, כיצד לפי״ז נלמד חיובם מאש והלא באש כשהרוח משתתפת בעשיית המזיק פטור.
א שנינו במשנה כי הצד השוה שבהן שדרכן לילך ולהזיק וכו׳. ושואלים לאתויי מאי [להביא, להוסיף את מה], כלומר, אלו דברים נוספים למדים על ידי צד שווה זה? אמר אביי: לאתויי [להביא] אבנו או סכינו או משאו, שהניחן בראש גגו, ונפלו על ידי רוח מצויה, והזיקו שאף על אלה חייב.
§ The mishna teaches: The common denominator of the components in all these categories is that it is their typical manner to cause damage. The Gemara asks: In order to add what halakha is this statement cited in the mishna? Abaye said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add that one is liable in a case of his stone, his knife, or his load, where he placed them on top of his roof, and they fell off the roof by means of a common wind and caused damage.
הכל
(3) הֵיכִי דָּמֵי אִי בַּהֲדֵי דְּקָא אָזְלִי קָא מַזְּקִי הַיְינוּ אֵשׁ.
The Gemara asks: What are the circumstances in which one would be liable for the damage that was caused? If it is a case where those items cause damage as they are moving through the air propelled by the wind, that is a subcategory of Fire.
The Gemara asks: What are the circumstances in which one would be liable for the damage that was caused? If it is a case where those items cause damage as they are moving through the air propelled by the wind, that is a subcategory of Fire.
היינו אש. תימה מאי פריך היינו אש דלא דמי לאש דאש אין תחילת עשייתו לנזק והני תחילת עשייתן לנזק כדאמרינן בסמוך. וי״ל השתא לפי קא סלקא דעתה דאיירי דבהדי דקא אזלי מזקי ולא הוי תחילת עשייתן לנזק בהליכה ולא משמע תחילת עשייתן לנזק אלא בתר דנייחי. ועוד יש לומר דהכי פירושא היינו אש כלומר ויליף מאש מק״ו ומה אש שאין תחילת עשייתו לנזק חייב הני שתחילת עשייתן לנזק לא כל שכן ואם כן מה צריך ללמוד במה הצד. גליון.
כתבו בתוספות בד״ה מה לבור שכן אין רוח אחר מעורב בו והשתא ליכא למימר שור יוכיח אלא אש גרידא. וקשה השתא נמי דפריך מכח אחר מעורב בו אכתי איכא יוכיח אחר ונימא אדם יוכיח שנפל ברוח שאינה מצויה חייב אף אני אביא אבנו וסכינו. וי״ל אם כן גבי פירכא דמעשיו גרמו לו איכא נמי האי פירכא ואשתכח דאיכא תלתא יוכיח לקמן והכא איכא תרתי והיינו הך דמה לי שלושה ושנים ומה לי אחד ושנים. גליון.
ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי בהדי דקא אזלי קא מזקי [אם בזמן שהולכים, נופלים, הם מזיקים] היינו [הרי זה] ממש נזק אש,
The Gemara asks: What are the circumstances in which one would be liable for the damage that was caused? If it is a case where those items cause damage as they are moving through the air propelled by the wind, that is a subcategory of Fire.
הכל
(4) מַאי שְׁנָא אֵשׁ דְּכֹחַ אַחֵר מְעוֹרָב בּוֹ וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי כֹּחַ אַחֵר מְעוֹרָב בָּהֶן וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ.
Therefore, one could claim: If so, what is different about Fire that defines it as a unique category? It is that another force is involved with it in causing damage, as it is the wind that causes the fire to spread and cause damage; and the entity propelled by the wind is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage, is incumbent upon you. In these cases, too, another force is involved with them in causing damage; and the objects are your property, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the common denominator in the mishna to teach the case of an object that causes damage when propelled off a roof by the wind. That case is included in the primary category of Fire that is explicitly mentioned in the mishna.
Therefore, one could claim: If so, what is different about Fire that defines it as a unique category? It is that another force is involved with it in causing damage, as it is the wind that causes the fire to spread and cause damage; and the entity propelled by the wind is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage, is incumbent upon you. In these cases, too, another force is involved with them in causing damage; and the objects are your property, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the common denominator in the mishna to teach the case of an object that causes damage when propelled off a roof by the wind. That case is included in the primary category of Fire that is explicitly mentioned in the mishna.
כי מאי שנא [במה שונה במה מוגדר] נזק אש — שהוא דבר שכח אחר (רוח) מעורב בו, והוא עצמו ממונך, ושמירתו מוטלת עליך. ואולם הני [אלה], אבנו וסכינו ומשאו, נמי [גם כן] נכללים באותה הגדרה, שכן כח אחר מעורב בהן (שנפלו מחמת הרוח), והם ממונך, ושמירתן מוטלת עליך!
Therefore, one could claim: If so, what is different about Fire that defines it as a unique category? It is that another force is involved with it in causing damage, as it is the wind that causes the fire to spread and cause damage; and the entity propelled by the wind is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage, is incumbent upon you. In these cases, too, another force is involved with them in causing damage; and the objects are your property, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the common denominator in the mishna to teach the case of an object that causes damage when propelled off a roof by the wind. That case is included in the primary category of Fire that is explicitly mentioned in the mishna.
הכל
(5) וְאֶלָּא בָּתַר דְּנָיְיחִי אִי דְּאַפְקְרִינְהוּ בֵּין לְרַב בֵּין לִשְׁמוּאֵל הַיְינוּ בּוֹר.
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable when after those objects fall from the roof they come to rest on the ground, and they cause damage as an obstacle on which a person or an animal stumbles. The mishna teaches that the one who placed them on the roof is liable. The Gemara questions this explanation: What are the circumstances in which one is liable? If it is a case where one declared them ownerless, both according to Rav and according to Shmuel, this is a subcategory of Pit.
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable when after those objects fall from the roof they come to rest on the ground, and they cause damage as an obstacle on which a person or an animal stumbles. The mishna teaches that the one who placed them on the roof is liable. The Gemara questions this explanation: What are the circumstances in which one is liable? If it is a case where one declared them ownerless, both according to Rav and according to Shmuel, this is a subcategory of Pit.
בתר דנייחי – מזקי בהן שור או חמור.
אי דאפקריה בין לרב בין לשמואל – דפליגי בהפקר בפ׳ המניח את הכד (לקמן דף כח:).
היינו בור – דתרוייהו אמרי כל תקלה שהפקיר נפקא לן מבור דחייב דכי היכי דחיובא דבור הוא ברה״ר דהוי הפקר כדאמרינן בפ׳ שור שנגח את הפרה (לקמן דף מט:) שעל עסקי כרייה ופתיחה באה לו אף כל תקלתו שהפקיר חייב דהא נמי תחילת עשייתן לנזק דהוה ליה לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה.
אמנם ברש״י (ד״ה היינו בור) כתב וז״ל דהא נמי תחילת עשייתן לנזק דהוה ליה לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה עכ״ל. רש״י כפי הנראה סובר שאף על ראש הגג טרם נפלה האבן הו״ל חפצא של מזיק, ובכן הרוח רק קירבה את המזיק אל הניזק, אבל לא עשתה את החפצא של המזיק - ודומה לכח אחר מעורב בו באש. ברם נשאר לבאר למה לא נאמר בליבה וליבתה הרוח שהאש נעשתה מזיק עקב הליבוי בלבד שכן היה לו להעלות על דעתו שתבוא הרוח המצויה ותלבה את האש. התשובה לכך ברורה: במקרה שלפנינו האבן מחייבת כתקלה שהיא מזיקה בשב ואל תעשה. וקודם שנפלה האבן מן הגג נחשבת לתקלה דהו״ל לאסוקי אדעתיה שתפול והניזק יתקל בה. ובכן מיד שהניח את האבן על ראש הגג כבר עשה אותה התקלה. מאידך אש היא מזיק בקום ועשה ובכן אש כל זמן שלא ליבתה אותה אינה חשובה חפצא של מזיק. מזיק בקום ועשה לא יחשב למזיק טרם יוכל להזיק. לכן ליבה וליבתה הרוח פטור שכן הרוח סייעה בעשיית האש והיא השתתפה בעשייתה לחפצא של המזיק ולא האדם לבדו עשה את האש למזיק.
ואלא יש לומר שנפלו אלה מן הגג תחילה, ובתר דנייחי [אחר שנחו] על הקרקע ניזוק בהם אדם. ושוב נברר כיצד בדיוק היה הדבר: אי דאפקרינהו [אם שהפקיר אותם] לאחר שנפלו, אם כן בין לרב בין לשמואל היינו [הרי נזק זה] קרוי בור,
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable when after those objects fall from the roof they come to rest on the ground, and they cause damage as an obstacle on which a person or an animal stumbles. The mishna teaches that the one who placed them on the roof is liable. The Gemara questions this explanation: What are the circumstances in which one is liable? If it is a case where one declared them ownerless, both according to Rav and according to Shmuel, this is a subcategory of Pit.
הכל
(6) מַאי שְׁנָא בּוֹר שֶׁכֵּן תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתוֹ לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתָן לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ.
Therefore, one could claim: What is different about Pit that defines it as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to these items he had placed on the roof, too, their initial formation, i.e., when the obstacle reached the public domain, is done in a manner that can result in damage, and they are your property, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the common denominator in the mishna to teach the case where the objects fell from the roof, came to rest in the public domain, and were declared ownerless. That case is included in the primary category of Pit that is explicitly mentioned in the mishna.
Therefore, one could claim: What is different about Pit that defines it as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to these items he had placed on the roof, too, their initial formation, i.e., when the obstacle reached the public domain, is done in a manner that can result in damage, and they are your property, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the common denominator in the mishna to teach the case where the objects fell from the roof, came to rest in the public domain, and were declared ownerless. That case is included in the primary category of Pit that is explicitly mentioned in the mishna.
מאי שנא בור דתחלת עשייתה לנזק וכו׳ – פרשו בו הראשונים כל דבר שהוא במקום פשיעה שיכול לבא נזק ממנו קרוי תחלת עשייתה לנזק וכו׳. פרשו ואין זה טעם יפה דאם כן כל דבר שפושע בשמירתו יהא עליו שם זה ולא מצינו זה השם אלא לבור והדומה אלא כל דבר שאין רשות בני אדם להניחו שם והנזק מצוי משם קרוי תחלת עשייתו לנזק וזהו בור ברשות הרבים שאין רשות בני אדם לחפור בורות ברשות הרבים מפני שהוא מקלקלו והנזק מצוי שם בו. וכן אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו אין דרך בני אדם להניחן בראש הגג מפני שהנזק מצוי משם ואינו מקום הצנעה כלל וכשהניחם שם ויכול הרוח מצויה להפילם ברשות הרבים הרי הוא כאלו הניחם בידים והרי הוא כחופר בור והנזק מיד מצוי שם.
שכן תחילת עשייתו לנזק. פירשו בו הראשונים והיינו שכל דבר שהוא מונח במקום שמגיע נזק ממנו קרי תחילת עשייתו לנזק. ואין זה מחוור אלא כל דבר שאין רשות לבני אדם להניחו שם והנזק מצוי לו משם קרי ליה עשייתו לנזק וזהו בור ברשות הרבים שאין רשות לבני אדם לעשותו ברשות הרבים מפני שהוא מקלקלו והנזק מצוי בו וכן אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו אין דרך בני אדם להניחן בראש הגג מפני שהנזק מצוי משם דאינו מקום הצנעה כלל וכשהפקירן ברשות הרבים הרי הוא כחופר בור ברשות הרבים. הראב״ד ז״ל.
כי מאי שנא [במה שונה במה מוגדר] בור — שכן תחילת עשייתו לנזק, וממונך, ושמירתן מוטלת עליך! הני [אלה], אבנו וסכינו ומשאו, נמי [גם כן] נכללים באותה הגדרה, שכן תחילת עשייתן לנזק שכיון שהניחם בראש הגג מסתבר שיפלו ויזיקו, והם ממונך, ושמירתן עליך!
Therefore, one could claim: What is different about Pit that defines it as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to these items he had placed on the roof, too, their initial formation, i.e., when the obstacle reached the public domain, is done in a manner that can result in damage, and they are your property, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the common denominator in the mishna to teach the case where the objects fell from the roof, came to rest in the public domain, and were declared ownerless. That case is included in the primary category of Pit that is explicitly mentioned in the mishna.
הכל
(7) אֶלָּא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר גכּוּלָּם מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ הַיְינוּ בּוֹר.
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where one did not declare them ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable to pay for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit; this is a subcategory of Pit. The question remains: What halakha does the common denominator in the mishna teach?
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where one did not declare them ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable to pay for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit; this is a subcategory of Pit. The question remains: What halakha does the common denominator in the mishna teach?
אלא צריך לומר שמדובר באופן שלא אפקרינהו [הפקירם] ועדיין הוא שומר את בעלותו עליהם. ומעתה, לדעת שמואל שאמר שכל התקלות כולם מבורו למדנו — אם כן היינו [הרי זה] אב הנזיקין של בור, ועדיין יש לשאול: מה נוסף ב״צד השווה״ שבמשנתנו?
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where one did not declare them ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable to pay for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit; this is a subcategory of Pit. The question remains: What halakha does the common denominator in the mishna teach?
הכל
(8) לְעוֹלָם דְּאַפְקְרִינְהוּ וְלָא דָּמוּ לְבוֹר מָה לְבוֹר שֶׁכֵּן אֵין כֹּחַ אַחֵר מְעוֹרָב בּוֹ תֹּאמַר בְּהָנֵי שֶׁכֹּחַ אַחֵר מְעוֹרָב בָּהֶן.
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where one declared the objects ownerless, and even if he declared them ownerless, those objects are not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that there is no other force involved with it in causing the damage. Will you say the same with regard to these cases, where there is another force involved with it in causing the damage, i.e., the wind that propelled them from the roof to rest on the ground?
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where one declared the objects ownerless, and even if he declared them ownerless, those objects are not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that there is no other force involved with it in causing the damage. Will you say the same with regard to these cases, where there is another force involved with it in causing the damage, i.e., the wind that propelled them from the roof to rest on the ground?
מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו – למאי דפריך דלא חשיב אש מעשיו גרמו לו לפי שהרוח מסייע לו ה״מ למפרך הכא מה לבור שכן מעשיו גרמו לו תאמר באבנו וסכינו אלא לפי דפירכא שכן אין כח אחר מעורב בו חשיב טפי דהשתא ליכא למימר שור יוכיח אלא אש גרידא ולקמן גבי בור המתגלגל פריך מה לבור שכן מעשיו גרמו לו דלא שייך התם שכן אין כח אחר מעורב בו דהיכי נימא תאמר בור המתגלגל שכן כח אחר מעורב בו דמשמע דלא הוי בור אלא על ידי כח אחר וזה אינו שהרי נעשה בור בלא כח אחר משמניחו ברה״ר.
לעולם דאפקרינהו ולא דמו לבור. מה לבור שכן {אין}1 כח אחר מעורב בו – עתה זה הטעם לחומרא ולמעלה חשב לקולא מי שכח אחר מעורב בו ואפשר להיות כן מפני שזה הטעם יש לו פנים לקולא ולחומרא.
1. כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י לונדון 852 חסר: ״אין״.
לעולם דאפקרינהו ולא דמו לבור שכן אין כח אחר מעורב בו. כבר כתבתי למעלה מדה זו של כח אחר מעורב בו פעם נקט לה להקל ופעם להחמיר וכלהו איתנהו לפי מקומן שכשאתה בא לחייב על אבנו וסכינו שהניחן בראש גגו אתה דן ממנו להחמיר כלומר הנחתו בראש גגו כהבערת אש שאף הן מצויין להזיק ברוח מצויה כאש אבל כשאתה בא לעשותן כבורו ולאחר שנפלו אנו מקשי׳ שאין דומין לבור לפי שהבור כולו נעשה מכחו לבד בלי שנתערב בעשייתו כח אחר משא״כ באבנו וסכינו שנפלו מן הגג שלא נעשו בור מכחו לבד אלא עם כח אחר ובבור כזה לא מצי׳ שחייבה התורה.
ומשיבים: לעולם תאמר דאפקרינהו [שהפקיר אותם] לאחר שנפלו על הקרקע, והזיקו. ומכל מקום לא ניתן ללומדם אלא ב״צד השווה״, משום דלא דמו [שאינם דומים] לגמרי לבור, כי מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו, אלא הנזק נגרם על ידי הבור עצמו, תאמר בהני [באלה] שכח אחר מעורב בהן, שלולא הרוח שהביאה את הדברים לאותו מקום לא היה קורה דבר אחרי כן.
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where one declared the objects ownerless, and even if he declared them ownerless, those objects are not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that there is no other force involved with it in causing the damage. Will you say the same with regard to these cases, where there is another force involved with it in causing the damage, i.e., the wind that propelled them from the roof to rest on the ground?
הכל
(9) אֵשׁ תּוֹכִיחַ.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Pit in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Fire will prove that this factor, that there is another force involved with the object in causing the damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as although there is another force involved in the spreading of a fire, one is liable for the damage the fire causes, so the halakha with regard to these objects can be derived from that of Fire.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Pit in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Fire will prove that this factor, that there is another force involved with the object in causing the damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as although there is another force involved in the spreading of a fire, one is liable for the damage the fire causes, so the halakha with regard to these objects can be derived from that of Fire.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Pit in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Fire will prove that this factor, that there is another force involved with the object in causing the damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as although there is another force involved in the spreading of a fire, one is liable for the damage the fire causes, so the halakha with regard to these objects can be derived from that of Fire.
הכל
(10) מָה לְאֵשׁ שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק.
The Gemara questions the derivation from Fire: What is notable about Fire? It is notable in that its typical manner is to proceed from one place to another and cause damage. Will you say the same with regard to these objects propelled by the wind into the public domain, where it is not their typical manner to proceed and cause damage? Accordingly, how can one learn the halakha in this case from that of Fire?
The Gemara questions the derivation from Fire: What is notable about Fire? It is notable in that its typical manner is to proceed from one place to another and cause damage. Will you say the same with regard to these objects propelled by the wind into the public domain, where it is not their typical manner to proceed and cause damage? Accordingly, how can one learn the halakha in this case from that of Fire?
אלא שמצד שני יש להקשות: מה לאש שכן דרכו לילך ולהזיק, מה שאין כן באבנו וסכינו שאינם הולכים ומזיקים — ועל כן אפשר לענות כי
The Gemara questions the derivation from Fire: What is notable about Fire? It is notable in that its typical manner is to proceed from one place to another and cause damage. Will you say the same with regard to these objects propelled by the wind into the public domain, where it is not their typical manner to proceed and cause damage? Accordingly, how can one learn the halakha in this case from that of Fire?
הכל
(11) בּוֹר תּוֹכִיחַ וְחָזַר הַדִּין.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Fire in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Pit will prove that the lack of this characteristic, of a typical manner being to proceed and cause damage, is not a reason to exempt the owner of the objects from paying restitution for the damage, as that is the nature of Pit, and one is liable for damage caused by his pit. The Gemara notes: And as Pit and Fire each prove that the defining characteristic of the other is not decisive in establishing liability or exemption, the derivation has reverted to its starting point, and liability in these cases is derived from the common denominator of Pit and Fire. This is the halakha added by the common denominator stated in the mishna.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Fire in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Pit will prove that the lack of this characteristic, of a typical manner being to proceed and cause damage, is not a reason to exempt the owner of the objects from paying restitution for the damage, as that is the nature of Pit, and one is liable for damage caused by his pit. The Gemara notes: And as Pit and Fire each prove that the defining characteristic of the other is not decisive in establishing liability or exemption, the derivation has reverted to its starting point, and liability in these cases is derived from the common denominator of Pit and Fire. This is the halakha added by the common denominator stated in the mishna.
בור תוכיח שאין דרכו לילך ולהזיק וחייב עליו. אולם על דימוי זה לנזק בור אפשר לשוב ולהקשות כפי שכבר הקשינו, שאין הדבר דומה לגמרי לבור, וחזר הדין, כלומר, אנו חוזרים שוב לדיון הראשון, ולכן צריך ללמוד הלכה זו משני הדינים יחד בצד השווה שהביאה המשנה.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Fire in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Pit will prove that the lack of this characteristic, of a typical manner being to proceed and cause damage, is not a reason to exempt the owner of the objects from paying restitution for the damage, as that is the nature of Pit, and one is liable for damage caused by his pit. The Gemara notes: And as Pit and Fire each prove that the defining characteristic of the other is not decisive in establishing liability or exemption, the derivation has reverted to its starting point, and liability in these cases is derived from the common denominator of Pit and Fire. This is the halakha added by the common denominator stated in the mishna.
הכל
(12) רָבָא אָמַר לְאֵתוֹיֵי דבּוֹר הַמִּתְגַּלְגֵּל בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְרַגְלֵי בְּהֵמָה.
Rava said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add the halakha that one is liable in a case of Pit where an object is rolled by the feet of a person or the hooves of an animal. This is a case where one placed an obstacle in a public domain and the obstacle caused no damage where it was placed, but subsequently was kicked by passersby to a different location where it caused damage.
Rava said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add the halakha that one is liable in a case of Pit where an object is rolled by the feet of a person or the hooves of an animal. This is a case where one placed an obstacle in a public domain and the obstacle caused no damage where it was placed, but subsequently was kicked by passersby to a different location where it caused damage.
רבא אמר לאייתויי בור המתגלגל כו׳. רב אדא בר אהבה אמר לאייתויי הא דתנייא: כל אלו שאמרו פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן בימות החמה אין להן רשות, בימות הגשמים אף על פי שיש להן רשות אם הזיקו חייב לשלם – ומקום חלוקת רב ושמואל כבר פירשנוהו למעלה.
בורו המתגלגל – כגון הניח אבן ברה״ר ובעודה במקומה לא הזיקה וגלגלה רגלי אדם ובהמה למקום אחר והזיקה שם.
לאתויי בור המתגלגל – בכל הספרים כתוב אי בהדי דקא אזלי קמזקי כחו הוא ופירש הקונטרס דלא גרס ליה וטעמא משום דאמרינן לקמן בהמניח (דף כז:) אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים ובעל התקלה נמי אין לחייבו מטעם אדם המזיק אלא משום דחשיב כרוח מצויה והוי אשו ואין למוחקו בשביל כך דלענין כדי שלא ילכו כ״כ בחוזק שיתיזו ויזיקו דרכו להתבונן שפיר ולהכי פריך כחו הוא ויתחייב המגלגל הכל ולא בעל התקלה ואע״ג דלגבי כלב שנטל החררה והלך לגדיש כו׳ (לקמן דף כא:) ופריך בגמרא (דף כג.) וליחייב בעל הגחלת נמי שהוא בעל התקלה היינו משום דכלב לאו בר דעה הוא אבל הכא המקלקל בר דעה הוא תדע דאם הדליק אש ובא אחר ושרף טלית חבירו או חפר בור ובא אחר ודחף שור חבירו לתוכו אין סברא שיתחייב בעל הבור או בעל האש והמגלגל ברגלי בהמה אם הזיק בהדי דאזלי יתחייבו שניהם בעל הבהמה ובעל התקלה והא דאמרינן לקמן בפרק הפרה (בבא קמא נג:) שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבין דמשמע אפילו בעל הבור צריך לומר דמיירי אדם בלא כוונה דכיון דאין בכוונה כלל חייב בעל הבור כמו האדם והא דאמרינן (שם) לענין ד׳ דברים ודמי ולדות אדם חייב האי ד׳ דברים היינו נזק צער וריפוי ושבת אבל בושת אין חייב עד שיתכוין כדאמר בהחובל (לקמן דף פו.) ולא הוי כארבעה דברים דלעיל דהתם לא חשיב נזק והא דאמר (לקמן נג:) לענין כופר ושלשים של עבד שור חייב צ״ל דהיינו דוקא בכוונה אע״ג דלא הוי דומיא דאדם דבשלא בכוונה ליכא כופר ושלשים של עבד כדאי׳ בשילהי שור שנגח ד׳ וה׳ (לקמן דף מג.).
לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה גרסת הספרים היכי דמי אי בהדי דקא אזלי מזקי כחו הוא ורש״י כתב דלא גרסינן ליה ולא פירש הטעם וכתבו בתוס׳ דאפשר משום דכל כי האי גונא לא מיקרי כחו אלא כעין אשו שכח רגלי אדם ובהמה מתערב בהן לפי שאין דרכן של בני אדם עשויין להתבונן וכדאמרינן בריש פרק המניח (בבא קמא כז:) גבי מתניתין דאם הוזק בעל החבית חייב א״ל רבה לרב אשי הכי אמרי במערבא משמיה דר׳ אלעאי לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כלומר ובעל התקלה חייב משום דהוי כרוח מצויה והיינו אשו ולא כחו של מזיק והם קיימו הגירסא דלענין זה דרכן להתבונן שלא ילכו כל כך במרוצה שיתיזו ויזיקו. הנה ה״פ כחו הוא של מגלגל ויתחייב המגלגל מחצה ובעל התקלה מחצה ולא יתחייב בעל התקלה הכל וכדמוכח לקמן (בבא קמא כא:) בפרק כיצד הרגל גבי הכלב שנטל חררה והלך לגדיש וכו׳ דפריך בגמרא (בבא קמא כג.) וליתחייב בעל הגחלת מחצה ובעל הכלב מחצה עוד פירשו כחו הוא ויתחייב המגלגל הכל אם גלגלוהו רגלי אדם ולא בעל התקלה כלל ותדע דאלו נטל אחד גחלת חברו ושרף בה עלייתו של חברו או שהשליך בכונה את השור לבורו של חברו היתחייב בעל הגחלת ובעל הבור כלום אין הדעת סובלו. ולא דמי לכלב שנטל את החררה דכלב לאו בר דעת הוא והיה לבעל התקלה ליזהר בגחלתו שלא יטלנה הכלב עם החררה אבל הכא (שהמתגלגל) [שהמגלגל] בן דעת עליו לשלם כל הנזק. ואי קשיא לך הא דאמרינן בפרק הפרה (בבא קמא נג:) שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבין ומשמע שאף בעל הבור חייב מדקאמר כולן ולא קאמר שניהם ואמאי והא אדם שדחף בן דעת ויפטר בעל הבור. וי״ל דהתם באדם דומיא דשור שדחף שלא בכונה וא״ת עוד והא אמרו התם ולענין ד׳ דברים האדם חייב ובושת אחת מד׳ דברים כמו שאמרו למעלה (בבא קמא ד:) אדם דאזיק שור נזק הוא דמשלם אדם דאזיק אדם משלם ד׳ דברים כלומר חוץ מן הנזק דאלמא בושת חד מד׳ דברים ואלו אדם שלא בכונה אינו משלם את הבושת וכדקאמרינן בפרק החובל (בבא קמא פו.) דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין לו וי״ל דד׳ דברים שאמרו שם אינן כד׳ דברים שאמרו למעלה אלא אפיק בושת ועייל נזק וקצת קשיא לי בזה דמה שאמרו שם אדם חייב בד׳ דברים משמע שבכולן האדם לבדו חייב והשור פטור ואי (בנזק) [אנזק] אף השור חייב וכדאמרינן בהדיא לענין נזקין כולם חייבים וי״ל לפי פי׳ זה דד׳ דברים לאו דוקא אלא משום דבכל דוכתא (נחייב) [נסיב] לה הכין אמר נמי (הני) [הכא] ד׳ דברים ובודאי שחייב האדם בד׳ והנזק בכללן אלא שאין השור פטור מכולן דהא איכא נזק דאף השור חייב ואי קשיא לך עוד מדאמרינן התם (בבא קמא נג:) ולענין כופר של עבד השור חייב ובודאי בשנתכוון לו השור הוה על כרחין דאי שלא בא בכונה וכגון שנפלו אל האדם פטור משלשים של עבד ומן הכופר לרבה דאמר (בבא קמא מג.) שור שהמית בן חורין שלא בכונה פטור מכופר שנאמר השור יסקל אם כופר יושת עליו כל זמן שהשור בסקילה הבעלים משלמין את הכופר כדאמרינן בפרק שור שנגח את הפרה וההיא דשור ואדם שדחפו לבור (רבה) [רבא] אמרה ורבא משמע התם דאית ליה כרבה מדבעי (בבא קמא מג:) אשו שלא בכונה משלמת דמים על פי עדים או לא מי אמרינן גבי שור הוא דבכונה משלם כופר וכו׳ כדאיתא התם אלמא לרבא נמי שלא בכונה אינו משלם כופר ואי אדם דומיא דשור אף הוא בכונה ואפ״ה בעל הבור משלם עמהם נ״ל דהא כדאיתא והא כדאיתא דאדם שלא בכונה כשור בכוונה דמי דלאו בר דעת הוא.
תוס׳ בד״ה לאתויי בור כו׳ אדם חייב האי ארבעה דברים צ״ל היינו נזק כו׳ כצ״ל:
בא״ד דלא הוי דומיא דאדם דכשלא בכוונה כו׳ כצ״ל ונ״ב פי׳ כי כוונת השור כמו כוונת האדם כמו שמשמע לעיל ודו״ק. מצאתי:
תוס׳ בד״ה היינו בור כו׳ לסלקו ולפנותו משום כו׳ כצ״ל:
לאתויי בור המתגלגל. בכל הספרים כתיב אי בהדי דאזלי קא מזקי כחו הוא והכי פריך כחו הוא ויתחייב המתגלגל מחצה ובעל התקלה מחצה דהכל אין למגלגל להתחייב ולא לבעל התקלה הכל כדמוכח לקמן פרק ב׳ גבי כלב שנטל חררה והלך לגדיש וכו׳ דפריך בגמרא וליחייב נמי בעל הגחלת. דאפילו לפי הספרים דלא גרסי גביה פשיטא דלא בעי למימר שיתחייב בעל הגחלת הכל דהא בשמעתין דלעיל מינה גבי הניח חנוני נרו מבחוץ חנוני חייב פריך אי במסכסכת אמאי חייב וכו׳ כמו שפירשו שם התוספות. ועוד אמרינן לקמן פרק ב׳ גבי תרנגולין דקתני היה דליל קשור ברגלו וכו׳ וקאמר רב הונא לא שנו אלא שנקשר מאליו וכו׳ ופריך נקשר מאליו מאן חייב ומסיק אלא מתניתין דאדייה אדויי וכי איתמר דרב הונא בעלמא איתמר ואמאי איצטריך ליה לאוקמי מלתיה דרב הונא בעלמא ולומר לימא דמתניתין אמרה באדייה אדויי והכי קאמר לא שנו אלא שנקשר מאליו דבאדייה אדויי אינו משלם נזק שלם אלא חצי נזק דהוו צרורות אבל קשרו אדם משלם נזק שלם בעל הדליל דהיינו אשו אלא שמע מינה דלהכי לא קאמר לה שלא היה בעל הדליל חייב נזק שלם אלא גם בעל התרנגול חייב נזק שלם משמע שהקושר חייב הכל. וא״ת אם כן מאי קא פריך אי בהדי דקא אזלי מזקי כחו הוא כלומר ולא אתי במה הצד דהיינו אשו מכל מקום נהי דחיוב מגלגל לא אתי במה הצד חיוב בעל התקלה מיהא אתי במה הצד. וי״ל דודאי הוה מצי למימר דאיצטריך מה הצד לענין בעל התקלה אלא ניחא ליה למימר דהצד השוה אתי לנזק שלם.
תוס׳ בד״ה לאתויי בור כו׳ אם היזק בהדי דאזלי יתחייבו שניהם בעל כו׳ עכ״ל מדברי הרא״ש שאם הזיקה דרך הלוכה מחייב כ״א חצי הנזק ואם התיזה הבהמה כו׳ משלם בעל הבהמה רביעי נזק כו׳ עכ״ל ע״ש אך ק״ל כיון דבעל הבהמה חייב דרך הלוכו דהוי רגל היינו בחצר הניזק ובעל התקלה דחייב היינו ע״כ ברה״ר מטעם בור וכה״ג הקשו התוס׳ לקמן בד״ה פרה שהזיקה טלית כו׳ ויש ליישב כאן בדוחק שהתיזה ברה״ר והזיקה ברה״י וכה״ג כתבו התוס׳ בסמוך ודו״ק:
בד״ה היינו בור כו׳ דלאחר נפילה מיירי אמאי פטור כו׳ עכ״ל פי׳ אע״ג דלאחר נפילה אונס הוא מ״מ כיון דמיירי בדלא אפקרינהו היה לו לסלקו כדמוכחת הסוגיא בפ׳ המניח וק״ל:
ברם עדיין לפי דברינו צ״ע שהרי עולה שאבן שהניחה על ראש גגו שנפלה ושהזיקה לאחר שנחתה דומה לבור המתגלגל כי נעשתה לתקלה ולמזיק תיכף בשהונחה על הגג לבדו והרוח רק קירבה את המזיק לניזק. והנה בבור המתגלגל הגמרא אמרה שאין מעשיו גרמו לו ואילו כאן אמרה הגמרא כח אחר מעורב בו ולמה שינתה הגמרא את לשונה. אמנם בתוס׳ כאן (ד״ה מה לבור) עמדו על כך וז״ל ולקמן גבי בור המתגלגל פריך מה לבור שכן מעשיו גרמו לו דלא שייך התם שכן אין כח אחר מעורב בו דהיכי נימא תאמר בור המתגלגל שכן כח אחר מעורב בו דמשמע דלא הוי בור אלא על ידי כח אחר וזה אינו שהרי נעשה בור בלא כח אחר משמניחו ברה״ר עכ״ל. מפורש בתוס׳ שבבור המתגלגל האדם לבדו עשה את הבור כשהניחה ברה״ר ורגלי השור רק קירבו המזיק לניזק ואילו באבן על ראש הגג שכח אחר מעורב בו נעשה המזיק בסיוע הרוח והגברא לבדו לא עשה את המזיקא - והוא שלא כביאורנו. ודברי התוס׳ אינם מתיישבים לכאורה עם דין ליבה וליבתה הרוח שפטור ומוכח שאין הרוח יכולה לסייע בעשיית המזיק, וצ״ע.ב
אמנם בתוס׳ לקמן (דף יט: ד״ה וכי וכו׳) חלוקים רש״י ותוס׳ אם בעל חי יכול להיות הכח אחר לחייב אדם משום אש - לרש״י לא יכול ואילו לתוס׳ כן יכול. ולפי ביאורנו מתיישב שינוי לשון הגמרא כאן ע״פ שיטת רש״י שם שדוקא רוח חשובה ל״כח אחר מעורב בו״ המחייב מדין אש. ולכן נקטה כאן הגמ׳ לשון ״כח אחר״ באבן שהניחה על ראש גגו כי הרוח היא שבאה והפילה את האבן מהגג. מאידך בור המתגלגל נתגלגל ממקום למקום ע״י רגלי בהמה, וכח בעל חי אינו מחייב באש. משום כך נקטנה הגמרא לשון ״שאין מעשיו גרמו לו״ ולמדה את החיוב משור ולא מאש. ונראה שקושית התוס׳ כאן היא ע״פ שיטתם שם כי לא ניתן להם לפרש את הגמרא כשיטת רש״י שם מאחר שמתנגדים אליו, ודו״ק בכל זה.
העולה מדברינו שלדעת התוס׳ בבור המתגלגל נשאר הדין של הבור הראשון שחל משעת ההנחה הראשונה גם לאחר שנתגלגל למקום אחר. ומסתבר לפי״ז שאפילו יתגלגל למקום האחר ע״י רוח שאינה מצויה שהוא חייב שכן הבור נשאר אותו מזיק של בור שהיה במקום הראשון וליכא נפקא מינה איזה רוח הוליכה למקום השני.ג
אך יעויין בש״מ (דף ה: ד״ה קשיא) ומש״כ בשם תוס׳ שאנץ. ומשמע שלדעתו אין לחלק בין הדין של אבנו סכינו ומשאו שהניחם על ראש גגו ונפלו ברוח מצויה לבין בור המתגלגל, ובכל אופן בור חדש נעשה במקום השני והכח אחר סייע בעשיית החפצא של הבור (וצ״ע מליבה וליבתה הרוח כנ״ל). ובכן מסתבר שחייב רק ברוח מצויה ולא ברוח שאינה מצויה.
והנה רש״י לקמן (דף יט: ד״ה קשרו אדם) כ׳ וז״ל הקושר דקנייה בהגבהה ויש לו להאי דליל בעלים עכ״ל. וקשה מאחר שחייב מדין בור המתגלגל למה זקוק לקנות הדליל והלא חייב גם בהפקר כמו כל בור ברה״ר דעלמא שחייב בלי קנין וכמבואר לקמן (דף כט:) שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאום הכתוב כאילו הן ברשותו בור ברה״ר כו׳. ונראה שרש״י שם סובר שחלות מעשה הבור הראשון נסתלקה מפני הגלגול ולפיכך חייב רק באופן שהבור שלו מדין ממונו. ומה שהעלתה סוגייתנו שחייב אף לאחר שהפקירו היינו בשהפקירו אחרי שנתחייב מדין ממונו, ובכך נאמן רש״י לשיטתו (לקמן מח א ד״ה ונטנפו כליו) שאם התחייב בבור משום ממונו ואח״כ הפקירו עדיין חייב.ד
תוס׳ ד״ה לאתויי. ז״ל משום דחשיב כרוח מצויה והוי אשו וכו׳. התוס׳ לשיטתם (לקמן דף יט: בתוס׳ ד״ה וכי) שכח בעל חי יכול לחייב מזיק מדין אש, אך משם עולה שרש״י חולק עליהם.
עיין לקמן (כג.) ברש״י ד״ה ה״ג וליחייב נמי בעל הגחלת שמבאר שאם ידליק הכלב את הגדיש בגחלת של אחר אף בעל הגחלת חייב משום אש ומדין אשו משום ממונו. וקשה, לדעת רש״י שאין לצרף כח בעל חי לאבן או לדליל לחייב הבעלים מדין אש למה חייב בעל הגחלת עבור כח הכלב.
ונראה שחלוק דין האבן או הדליל הואיל וכח בעל חי משתתף בעצם הנזק כי האבן והדליל הכו והזיקו עם כח בעל החי שזרקם. מאידך בגחלת הכלב רק קירב את אש הגחלת לניזק ואז האש הזיקה מכח עצמה. רש״י סובר שכח בעל חי אינו מחייב כשהכח פועל בנזק עצמו. אמנם כשכח הבעל חי קירב את האש לניזק הריהו מחייב כמו כל כח אחר מעורב בו.ה
ברם מצויה גירסה בראשונים (בש״מ לדף כג.) שבעל הגחלת לבדו חייב ולא בעל הכלב כלל וכן פסק הרמב״ם בפ״ב מהל׳ נ״מ (הלי״ז - י״ח). והובא בש״מ בשם הר״י וז״ל דמצינן למימר דלחייב בעל גחלת הכל הואיל ופשע בתחילת הדבר עכ״ל. ונראה שלדעתו אם מעשה נזק אחד נתהוה עקב שני מזיקים מחייבים את בעל המזיק שהוא הראשון בעשיית הנזק. לכן בכלב שנטל גחלת שמעשה בעל הגחלת קדם למעשה הכלב בעל הגחלת לבדו חייב ולא בעל הכלב, ואילו בתרנגול שזרק דליל או בבהמה שגלגלה אבן מאחר שכח הבעל חי התחיל את מעשה הנזק חייב הבעל חי לבדו ולא בעל האבן והדליל.
בא״ד ויתחייב המגלגל הכל ולא בעל התקלה כו׳ תדע דאם הדליק אש ובא אחר ושרף טלית חבירו או חפר בור ובא אחר ודחף שור חבירו לתוכו אין סברא שיתחייב בעל הבור או בעל האש וכו׳ והא דאמרי׳ כו׳ שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבין דמשמע אפילו בעל הבור צ״ל דמיירי אדם בלא כוונה וכו׳ עכ״ל. דין התוס׳ שאדם בכוונה חייב ובעל הבור פטור ניתן לבאר בשני אופנים:
א) אדם חייב משום מעשה היזק שעשה ובור חייב משום פשיעת בעליו בשמירתו. חיוב מעשה המזיק דאדם פוטר את חיוב הפשיעה דבעל הבור.
ב) בור חייב משום תקלה. ואילו כשאדם דחף בכוונה את הניזק לבור בעל הבור פטור כי אין לו להעלות על דעתו שככה יעשה האדם ולענין הנזק בציור זה אין על בעל הבור חיוב שמירה כלל.
והנה התוס׳ חילקו בין אדם שהזיק בכוונה לבין אדם שהזיק שלא בכוונה. אמנם אדם שלא בכוונה חייב בד׳ דברים, וכבר ביארנו בשם הגר״ח זצ״ל (בשיעורנו הראשונים) שחיוב החובל הוא עונש שחל משום מעשה העבירה שהחובל עשה ואינו חיוב ממון בעלמא המתהוה משום חסרון שמירת נזקין, ולכן חיוב חובל אינו דומה לחיוב ממון המזיק. והרי התוס׳ כתבו שאדם שלא בכוונה - אע״פ שחייב משום מעשה חבלה שעשה ולא משום חסרון השמירה בעלמא - אינו מפקיע את חיוב בעל הבור. והוא בניגוד לביאור הראשון.
ויוצא שהתוס׳ נתכוונו לביאור השני - כלומר שבנוגע לאדם שהזיק בכוונה אין הבור או האש נחשבים למזיקים ואין לבעליהם חובת שמירה כלל כי אין לבעלים להעלות על הדעת שאדם ידחף הניזק לתוכם. אמנם על הבעלים להעלות על דעתם שאדם ידחף את הניזק שלא בכוונה והואיל ופשעו ולא מנעו חייבים. ואף שחיוב האדם שדחף הוא משום מעשה ההיזק שעשה וחיוב בעלי הבור והאש הוא משום פשיעתם עכ״ז שניהם חייבים (שלא כביאור הראשון).ו
ונשאר עלינו לבאר את ה״תדע״ שבתוס׳. לפי המהלך שלנו נראה שב״תדע״ מדובר באופן שהניזק לא היה יכול ליפול לבור בלי שידחפנו שם האדם. באופן זה פשוט שאין הבור נחשב למזיק כלל בנוגע לניזק זה ורק האדם לבדו חייב. על זה הוסיפו התוס׳ שכאן אף באופן שיכול היה הניזק ליפול לבור, אם לא נפל מעצמו אלא דחפו אדם לבור בכוונה בעל הבור פטור כי אין על בעל הבור חובת שמירה לשמור מאדם שידחף את הניזק בכוונה, ובנוגע לנזק זה אין הבור נחשב לתקלה ולמזיק כלל.
אחר דקדוק יפה בלשונם של התוס׳ יוצא שסוברים שכשאדם בכוונה ושור דחפו ביחד לבור שבעל הבור פטור אבל בעל השור חייב לשלם ביחד עם האדם.ז מאידך השיטה מקובצת (לקמן דף נג:) כתב בשם הר״ר ישעיה שגם בעל השור פטור. בביאור התוס׳ נראה שבאדם שהזיק בכוונה יחד עם בור או עם אש, מצוי מעשה נזק אחד שהרי האדם השתמש בכוונה עם הבור או עם האש להזיק והיו כלי נזק בידיו. ודוקא באופן זה מפקיע אדם המזיק את החיוב של מזיק מהבור ומהאש, כי אין הבעלים של הבור והאש חייבים לשומרם כשהם כלי נזק בידי אדם בכוונה הואיל ולא עשו מעשה נזק בעצמם. ואילו אדם ושור שהזיקו ביחד עשו שני מעשי נזק, כל מזיק ומזיק בעצמו, ולפיכך אין האדם מפקיע את חיוב הנזק של השור, ושניהם חייבים.
בניגוד לכך סובר הר״ר ישעיה שבכל אופן אדם המזיק פוטר והוא פוטר גם שור. בטעמו י״ל שאדם חייב מדין מעשה נזק ושור מדין פשיעה ולכן רק האדם משלם ולא בעל השור. או י״ל שהר״י סובר שהיכן שמצוי אדם בכוונה לא נתחייב בעל השור לשמור את שורו. במקום שאדם מזיק בכוונה ליכא דין של ממון המזיק שהרי באופן זה לא חל כלל חיוב שמירת נזקין. והנה מובא לקמן בשיטה (דף כב. ד״ה וז״ל הר״ר ישעיה ואי במסכסכת) שלדעת הר״י בעל הגמל שהלך לצד בהמתו כשהדליק הגמל את החנות בעל הגמל לבדו חייב ולא בעל האש. הסברה לשיטתו היא שסובר שכשנוכח בעל הגמל עם הגמל בשעת הנזק פקע דין מזיק מהאש. על בעל הגמל מוטל לשמור את גמלו שלא יזיק ומאחר שבעל הגמל נמצא על יד גמלו פקעה חובת השמירה מבעל האש שאינו שם וחלה לגמרי רק על האדם בעל הגמל שנמצא במקום הנזק. נוכחות האדם בשעת הנזק מפקיעה דין מזיק מן הממון ובאופן זה ליכא חובת שמירה כלל על בעלי ממון המזיק.
תוס׳ ד״ה אי. ז״ל והוי כמפקיר נכסיו לאחר נפילת פשיעה עכ״ל. לתוס׳ פשיעה בעשיית המזיק שוה לעשיית המזיק בידים. ולכן חייב אפילו אם הפקירו אח״כ משום חלות דין עשיית המזיק ודומה לכורה בור בידים ברה״ר שחייב. וכן איתא לקמן בתוס׳ (דף כב. ד״ה אשו משום חציו) בנוגע לאש למ״ד אשו משום חציו, וז״ל לא שיבעיר בעצמה האש אלא כל מקום שפשע ולא שמר גחלתו חציו נינהו עכ״ל.
תוס׳ ד״ה היינו בור. מסתימת פירוש רש״י משמע שחולק על תוס׳ והוא מפרש שהזיקו לאחר שנפלו, וכתב רש״י שאין נידון שלנו תחילת עשייתו לנזק משום ש״בנין הכותל ונטיעת האילן לא היה לנזק״ (רש״י דף ו: ד״ה תחילת). ונראה שלפי רש״י תחילת עשייתו לנזק ר״ל עשיית המזיק ממש. וכמו״כ משמע מרש״י (דף ו. ד״ה היינו בור) שכ׳ ז״ל דהא נמי תחילת עשייתן לנזק דהו״ל לאסוקי אדעתיה דסופו ליפול ברוח מצויה עכ״ל, דהיינו שעשה את המזיק בידים כשהניחן בראש גגו, ולפיכך באופן שלפנינו שלא עשה המזיק בידים רק לא סילקו אחרי הנפילה אינו חייב משום עשיית המזיק, וחייב משום ממונו. אליבא דרש״י בור שחייב משום ממונו אינו נלמד מעיקר דין בור שבתורה אלא נלמד מהצד השוה של בור ושור, והיינו סוגייתנו.
ועיין לקמן (דף כח: בתוס׳ ד״ה ה״מ וכו׳) שלשיטת רש״י אם הפקיר רשותו ובורו חייב משום עשיית המזיק כי ההפקר נחשב לעשיית המזיק. מאידך תוס׳ סוברים (שם בדף כח:) שאין ההפקר נחשב לעשיית מזיק והפקיר רשותו ובורו פטור, ובהפקיר רשותו ולא בורו חייב משום ממונו. ולדעתם בור שהוא ממונו חייב מעיקר דין הבור שבתורה ואינו נלמד מבמה הצד - בניגוד לפרש״י. לכן מפרשים התוס׳ שהצד השוה בא לחייב בור שהזיק בשעת נפילתו. אליבא דתוס׳ אין זה תחילת עשייתו לנזק כי תחילת עשייתו לנזק ר״ל תקלה דהיינו שהניזק הוזק בבור, ואילו בור שהזיק את הניזק בקום ועשה נלמד מבמה הצד השוה.
בא״ד דמאש חלוק במה שאין כח אחר מעורב בו וכו׳ עכ״ל. ר״ל שכח הכובד אינו נחשב לכח אחר. ועיין בחידושי הר״ן לסנהדרין (עז:) שמביא כך בשם הר״ר דוד.
והנה בנוגע למזיקים הנלמדים בבמה הצד השוה כתבו התוס׳ לעיל (דף ג: ד״ה משורו) שפטורים כדין כל הקולות של שני המזיקים שמהם דורשים את הצד השוה. אולם הרא״ש (פרק א׳ סימן א׳) העלה שיש להם דין בור לכל דיניהם. וקרוב לומר שלדעת הרא״ש הפטורים של המזיקין (בור בכלים, שור ברה״ר וכו׳) תלויים בצורת הנזק ולא בחלות שם של המזיק. משום כך, באופנים שבגמרא הואיל והנזק נעשה בשב ואל תעשה ובצורת תקלה חלים הפטורים של בור. אולם דעת התוס׳ היא שהפטורים חלים עפ״י חלות שם המזיקים ולא לפי צורת הנזק. ויוצא לפי שיטת הרא״ש באופן של התוס׳ שהזיקו בשעת נפילתם שהפטורים צ״ל כפי דיני המזיק של שור ולא כפי דיני בור כי צורת הנזק היא בקום ועשה ולא בשב ואל תעשה כבור. ובתוס׳ לפנינו מדמהו לאש, ויש לחקור אם חלים בו דיני אש (לפטור בטמון) או דיני שור (לפטור ברה״ר), וצ״ע.
א. וכמו״כ מפורש בתוס׳ לעיל (דף ה: ד״ה כי שדית) ז״ל מאבנו סכינו ומשאו כו׳ לא נעשו בור אלא ע״י כח אחר עכ״ל עיי״ש.
ב. הרמב״ם פסק שליבה וליבתה הרוח חייב עיין בפי״ד מנזקי ממון (הל״ז). עיין בתוס׳ ב״ב (דף כו.) ד״ה זיקא וכו׳ וברשימות לקמן לסוגית ליבה וליבתה הרח (דף ס.).
ג. אמנם צע״ק מ״ש מאש שפטור אם הוליכה רוח שאינה מצויה. ויתכן שאש שמורה לא נקראת מזיק כלל ולכן אם הוליכה רוח שאינה מצויה פטור. מאידך בור המתגלגל הו״ל מזיק במקומו לפני שנתגלגל ולכן אף שנתגלגל למקום שני ברוח שאינה מצויה חייב.
ד. לפי״ז פי׳ לשון הגמרא שאין מעשיו גרמו לו ר״ל שאין כאן עשיית המזיק, ועיין בתוס׳ (ה:) ד״ה כי שדית שמפרש כך את הלשון מעשיו גרמו שר״ל עשיית המזיק. אך צע״ק מלשונו של רש״י לפנינו ד״ה מעשיו ודו״ק.
ה. עיין לקמן בשיעורים לדף (יט:) תוס׳ ד״ה וכי אתמר ובש״מ לקמן (דף ס.) ד״ה רב אשי בשם הרא״ה.
ו. עי׳ בשיעורים לעיל (דף ה: תוס׳ ד״ה כי שדית) שרבינו זצ״ל פי׳ התוס׳ לפי ביאור הראשון שאדם שהזיק בלא כוונה חייב משום פשיעה ולא משום המעשה. ועי׳ באבן האזל פ״ו מחובל הט״ז.
ז. שהרי נתקשו רק מחיוב בעל הבור ולא מחיוב השור. ועי׳ בחזו״א סי׳ ה׳ סס״ק ה׳.
רבא אמר: ״הצד השווה״ שבמשנה בא לאתויי [להביא] אופן נזק אחר, והוא בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה, כלומר, דבר תקלה שהניח אדם, ולא הזיק במקומו, אלא שנתגלגל ברגלי אדם ובהמה ממקום למקום, ושם גרם לנזק.
Rava said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add the halakha that one is liable in a case of Pit where an object is rolled by the feet of a person or the hooves of an animal. This is a case where one placed an obstacle in a public domain and the obstacle caused no damage where it was placed, but subsequently was kicked by passersby to a different location where it caused damage.
הכל
(13) ה״ד הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּאַפְקְרִינְהוּ בֵּין לְרַב בֵּין לִשְׁמוּאֵל הַיְינוּ בּוֹר.
The Gemara asks: What are the circumstances in which one is liable for damage in that case? If it is a case where one declared the objects ownerless, both according to Rav and according to Shmuel this is a subcategory of Pit.
The Gemara asks: What are the circumstances in which one is liable for damage in that case? If it is a case where one declared the objects ownerless, both according to Rav and according to Shmuel this is a subcategory of Pit.
ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דאפקרינהו [אם שהפקירם] את החפצים שגרמו לתקלה, אם כן, בין לדעת רב בין לדעת שמואל היינו [הרי זה] בור,
The Gemara asks: What are the circumstances in which one is liable for damage in that case? If it is a case where one declared the objects ownerless, both according to Rav and according to Shmuel this is a subcategory of Pit.
הכל
(14) מַאי שְׁנָא בּוֹר שֶׁכֵּן תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתוֹ לְנֵזֶק וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתָן לְנֵזֶק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ.
Therefore, one could claim: What is different about Pit that it is defined as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to these objects, too, their initial formation, i.e., when the obstacle reaches the in the public domain, is done in a manner that can result in damage, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the mishna to state their common denominator to teach the halakha in the case where the objects came to rest and are declared ownerless. That case is included in the primary category of Pit that is explicitly mentioned in the mishna.
Therefore, one could claim: What is different about Pit that it is defined as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to these objects, too, their initial formation, i.e., when the obstacle reaches the in the public domain, is done in a manner that can result in damage, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the mishna to state their common denominator to teach the halakha in the case where the objects came to rest and are declared ownerless. That case is included in the primary category of Pit that is explicitly mentioned in the mishna.
כי מאי שנא [במה שונה, במה מיוחד ומוגדר] בור — שכן תחילת עשייתו לנזק, ושמירתו עליך — הני נמי [אלה גם כן] תחילת עשייתן לנזק, ושמירתן עליך!
Therefore, one could claim: What is different about Pit that it is defined as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to these objects, too, their initial formation, i.e., when the obstacle reaches the in the public domain, is done in a manner that can result in damage, and responsibility for their safeguarding, to prevent them from causing damage, is incumbent upon you. Perforce, there is no need for the mishna to state their common denominator to teach the halakha in the case where the objects came to rest and are declared ownerless. That case is included in the primary category of Pit that is explicitly mentioned in the mishna.
הכל
(15) אֶלָּא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כּוּלָּם מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ הַיְינוּ בּוֹר.
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where one did not declare the objects ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit, this is a subcategory of Pit. What halakha does the common denominator in the mishna teach?
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where one did not declare the objects ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit, this is a subcategory of Pit. What halakha does the common denominator in the mishna teach?
אלא תאמר כי מדובר באופן שלא אפקרינהו [הפקירם] — אם כן לשמואל שאמר כולם מבורו למדנו היינו [הרי זה] בור!
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where one did not declare the objects ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit, this is a subcategory of Pit. What halakha does the common denominator in the mishna teach?
הכל
(16) לְעוֹלָם דְּאַפְקְרִינְהוּ וְלָא דָּמֵי לְבוֹר מָה לְבוֹר שֶׁכֵּן מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ תֹּאמַר בְּהָנֵי שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ.
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where one declared the objects ownerless, and even if he declared them ownerless, those objects are not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that one’s actions, the digging of the pit, cause the damage. Will you say the same with regard to these cases, where one’s actions do not cause damage? Rather, it is the feet of the passersby that caused the damage, by rolling the object to a different location where it caused damage.
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where one declared the objects ownerless, and even if he declared them ownerless, those objects are not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that one’s actions, the digging of the pit, cause the damage. Will you say the same with regard to these cases, where one’s actions do not cause damage? Rather, it is the feet of the passersby that caused the damage, by rolling the object to a different location where it caused damage.
שכן מעשיו גרמו. פירש בקונטרס מקום שנעשה הדבר שם הזיק אבל בור המתגלגל מקום שהניחו שם לא הזיק כי אם במקום אחר שנתגלגל על ידי רגלי הבהמה ולא היה פטור מטעם ולא שור בור דהכא האדם גרם הבור שהניחו ברשות הרבים והיה ראוי להזיק מיד.
ומשיבים: לעולם יש לומר דאפקרינהו [שהפקירם], ובכל זאת יש ללומדם ב״צד השווה״ משום שאין הם בכלל בור, שכן לא דמי [אינו דומה] לבור; מה לבור שכן מעשיו של החופר בלבד גרמו לו שיזיק, תאמר בהני [באלה] בבור המתגלגל שאין מעשיו גרמו לו, שהרי הבור (התקלה) לא הזיק במקום שבו הניחו, אלא במקום אליו גילגלוהו אחרים, אנשים או בהמות.
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where one declared the objects ownerless, and even if he declared them ownerless, those objects are not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that one’s actions, the digging of the pit, cause the damage. Will you say the same with regard to these cases, where one’s actions do not cause damage? Rather, it is the feet of the passersby that caused the damage, by rolling the object to a different location where it caused damage.
הכל
(17) שׁוֹר יוֹכִיחַ.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Pit in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Ox will prove that this fact, that one’s actions do not cause the damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as although the owner’s actions do not cause the ox to cause damage, one is liable for the damage caused by his ox.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Pit in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Ox will prove that this fact, that one’s actions do not cause the damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as although the owner’s actions do not cause the ox to cause damage, one is liable for the damage caused by his ox.
שור יוכיח. הוה מצי למימר אש תוכיח שאין מעשיו גרמו לו והא דקאמר הכא שור יוכיח ושבק אש משום שהוא ראשון במשנה ובפרשה. רבינו ישעיה ז״ל.
The Gemara suggests: If one attempts to challenge the derivation from Pit in this manner, it is possible to respond: The halakha of the primary category of Ox will prove that this fact, that one’s actions do not cause the damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as although the owner’s actions do not cause the ox to cause damage, one is liable for the damage caused by his ox.
הכל
(18) מָה לְשׁוֹר שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק בּוֹר תּוֹכִיחַ.
The Gemara questions the derivation from Ox: What is notable about Ox? It is notable in that it is the typical manner of the animals in these categories to proceed from one place to another and cause damage. By contrast, in the case of the obstacle kicked by passersby to a different location where it caused damage, it is not its typical manner to proceed and cause damage. Accordingly, how can one learn the halakha in this case from the primary category of Ox? The Gemara suggests: The primary category of Pit will prove that this fact, that the typical manner of a category’s components is not to proceed and cause damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as that is the nature of Pit, and one is liable for damage caused by his pit.
The Gemara questions the derivation from Ox: What is notable about Ox? It is notable in that it is the typical manner of the animals in these categories to proceed from one place to another and cause damage. By contrast, in the case of the obstacle kicked by passersby to a different location where it caused damage, it is not its typical manner to proceed and cause damage. Accordingly, how can one learn the halakha in this case from the primary category of Ox? The Gemara suggests: The primary category of Pit will prove that this fact, that the typical manner of a category’s components is not to proceed and cause damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as that is the nature of Pit, and one is liable for damage caused by his pit.
ויש לדחות: מה לשור — שכן דרכו לילך ולהזיק, מה שאין כן תקלה שאינה הולכת מעצמה ומזיקה — בור תוכיח שאין הולך ומזיק וחייב בתשלומים.
The Gemara questions the derivation from Ox: What is notable about Ox? It is notable in that it is the typical manner of the animals in these categories to proceed from one place to another and cause damage. By contrast, in the case of the obstacle kicked by passersby to a different location where it caused damage, it is not its typical manner to proceed and cause damage. Accordingly, how can one learn the halakha in this case from the primary category of Ox? The Gemara suggests: The primary category of Pit will prove that this fact, that the typical manner of a category’s components is not to proceed and cause damage, is not a reason to exempt one from paying restitution for the damage, as that is the nature of Pit, and one is liable for damage caused by his pit.
הכל
(19) וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה.
The Gemara notes: And as Pit and Ox each proves that the defining characteristic of the other is not decisive in establishing one’s liability or exemption, the derivation has reverted to its starting point, which is that the defining characteristic of this primary category of Ox is not similar to the defining characteristic of that category of Pit, and liability in these cases is derived from the common denominator of Pit and Ox. This is the halakha added by the common denominator stated in the mishna.
The Gemara notes: And as Pit and Ox each proves that the defining characteristic of the other is not decisive in establishing one’s liability or exemption, the derivation has reverted to its starting point, which is that the defining characteristic of this primary category of Ox is not similar to the defining characteristic of that category of Pit, and liability in these cases is derived from the common denominator of Pit and Ox. This is the halakha added by the common denominator stated in the mishna.
וחזר הדין, כלומר, אנו שבים לנקודה הראשונה, לא ראי זה כראי זה אין דומה בור לשור, ומן הצד השווה שבמשנה למדים שאף בור המתגלגל הוא בכלל נזיקין.
The Gemara notes: And as Pit and Ox each proves that the defining characteristic of the other is not decisive in establishing one’s liability or exemption, the derivation has reverted to its starting point, which is that the defining characteristic of this primary category of Ox is not similar to the defining characteristic of that category of Pit, and liability in these cases is derived from the common denominator of Pit and Ox. This is the halakha added by the common denominator stated in the mishna.
הכל
(20) רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתַנְיָא הכׇּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ פּוֹתְקִין בִּיבוֹתֵיהֶן וְגוֹרְפִין מְעָרוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה אֵין לָהֶם רְשׁוּת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְשׁוּת אִם הִזִּיקוּ חַיָּיבִים לְשַׁלֵּם.
Rav Adda bar Ahava said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add the halakha that one is liable to pay damages in this case that is taught in a baraita: With regard to all those people who engage in activities that the Sages stated are permitted, i.e., those who open their gutters and drain the sewage from their houses into the public domain, and those who flush out the water from their caves, where foul-smelling water was stored, into the public domain, during the summer they do not have permission to do so, while during the rainy season they have permission to do so, since the street is rained upon in any event and thereby washed. And although all these people perform their actions with permission, if they cause damage they are liable to pay for it.
Rav Adda bar Ahava said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add the halakha that one is liable to pay damages in this case that is taught in a baraita: With regard to all those people who engage in activities that the Sages stated are permitted, i.e., those who open their gutters and drain the sewage from their houses into the public domain, and those who flush out the water from their caves, where foul-smelling water was stored, into the public domain, during the summer they do not have permission to do so, while during the rainy season they have permission to do so, since the street is rained upon in any event and thereby washed. And although all these people perform their actions with permission, if they cause damage they are liable to pay for it.
כל אלו שאמרו – וקחשיב ואזיל להו אלו הפותקים ביבותיהם וגורפים מערותיהם כלומר כל אלו שאמרו חכמים שיש להן רשות להשליך נזקיהן לרה״ר ואלו הן פותקין ביבותיהן פותחין צינורותיהן המקלחים שופכים ששופכין מחצריהן לר״ה.
וגורפין מערותיהן – ומשליכין זבליהן לרה״ר.
בימות החמה אין להם רשות – מפני שהרחוב נאה והוא מקלקלו אבל בימות הגשמים שהרחובות מלוכלכות יש להן רשות.
ואע״פ שברשות – ב״ד משליכין אם הזיקו חייבין.
אף על פי שברשות חייבים לשלם. ולא דמי למפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטורי כיון דהכא נתן את הנזקין בידים אבל נשברה כדו ברשות הרבים והפקיר החרסים והזיקו פטור. ע״כ תוספות שאנץ.
כתבו בתוספות בד״ה בור המתגלגל פירש הקונטרס דלא גרסינן ליה וכו׳. עד אלא משום דחשיב ברוח מצויה והוי אשו. וקשה אם כן נגרוס בהדי דקא אזלי מזקי ויאמר היינו אש. וי״ל אם כן למה צריך להעמיד בתר דנייחי יעמיד שהזיקו בהדי דקא אזלי כדקא סלקא דעתיה השתא וילמוד אבנו וסכינו במה הצד מבור ואש ולא יצטרך להעמיד בתר דנייחי. וכי תימא אם היה לומד במה הצד לפי הקא סלקא דעתיה השתא הוו חייבים שניהם בעל התקלה והמגלגל והתוספות אינם מפרשים שיתחייב אלא המגלגל דוקא מכל מקום יעשה במה הצד כדפרישית ויעמיד אותה כגון שגלגלתו בהמה דאז חייבים שניהם ומה צריך להעמיד בתר דנייחי אלא ודאי אין לומר כן כלל. גליון.
עוד כתבו בתוספות היינו משום דכלב לאו בר דעת הוא אבל הכא המקלקל בר דעת הוא. מיהו קשה דהכא קתני נמי וברגלי בהמה שאינה בר דעת. ונראה דלא גרסינן ברגלי בהמה. תלמיד הרב ר׳ פרץ ז״ל.
ורבינו ישעיה ז״ל כתב וז״ל ואי קשיא דמסיק תלמודא לקמן וליחייב בעל גחלת והיינו ראשון אלמא אף ראשון חייב. יש לומר דמחלקינן לקמן בין היכא דאזיל בעל הכלב עם הכלב להיכא דלא אזיל דכי אזיל לא מחייב בעל חררה ואם כן הכא נראה דהכי פריך כחו דשני הוא ואף בנתגלגל ברגלי בהמה מסתמא הולך בעל הבהמה עם בהמתו ואם כן כל החיוב עליו ולא מחייב ראשון. ע״כ.
עוד כתבו בתוספות והא דאמרינן לקמן בפרק הפרה שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כלן חייבין דמשמע אפילו בעל הבור פירוש ולמה חייב בעל הבור כיון שלא עשה כלום. וקשה והרי אם שור דחף שור אחר לבור חייב בעל השור מחצה ובעל הבור מחצה ואם כן השתא נמי שסייעו אדם יתחייב בעל הבור מחצה ולמה יפטר בעל הבור. וי״ל שכך הם מקשים שאם היה הדוחף שור לבדו היה חייב בעל השור מחצה ובעל הבור מחצה אם כן השתא נמי שסייעו אדם לפחות יתחייב בעל הבור רביע. גליון.
עוד כתבו בתוספות והא דאמרינן לענין ארבעה דברים ודמי וולדות אדם חייב בארבעה דברים היינו נזק וכו׳. וקצת קשה דמה שאמרו שם אדם חייב בארבעה דברים משמע דבכלן האדם לבדו חייב והשור פטור ואי אנזק אף השור חייב וכדאמרינן בהדיא לענין נזיקין כלן חייבין. וי״ל לפי פירוש זה דהארבעה דברים לאו דוקא אלא משום דבכל דוכתי נסיב לה הכין אמר נמי הכא ארבעה דברים ובודאי שחייב האדם בארבעה דברים והנזק בכללן אלא שאין השור פטור מכלן דהא איכא נזק דאף השור חייב. הרשב״א ז״ל.
רב אדא בר אהבה אמר: ״הצד השווה״ במשנה בא לאתויי [להביא] הא דתניא [זו ששנינו]: כל אלו המקרים שאמרו חכמים, והם: אנשים הפותקין (פותחים) את ביבותיהן (ביבים של שופכין) לרשות הרבים, או גורפין החוצה אל רשות הרבים את מערותיהן שכינסו בהן מים סרוחים, שבימות החמה אין להם רשות לעשות זאת, לפי שהם הופכים להיות תקלה ברשות הרבים, ובימות הגשמים שיש בין כה וכה מים ובוץ ברשות הרבים — יש להם רשות. ואף על פי שבימות הגשמים ברשות הם עושים, אם הזיקו על ידי מים אלה — חייבים לשלם.
Rav Adda bar Ahava said: The stating of the common denominator in the mishna serves to add the halakha that one is liable to pay damages in this case that is taught in a baraita: With regard to all those people who engage in activities that the Sages stated are permitted, i.e., those who open their gutters and drain the sewage from their houses into the public domain, and those who flush out the water from their caves, where foul-smelling water was stored, into the public domain, during the summer they do not have permission to do so, while during the rainy season they have permission to do so, since the street is rained upon in any event and thereby washed. And although all these people perform their actions with permission, if they cause damage they are liable to pay for it.
הכל
(21) הֵיכִי דָּמֵי אִי בַּהֲדֵי דְּקָאָזְלִי מַזְּקִי כֹּחוֹ הוּא.
The Gemara asks: What are the circumstances in which one is liable for damage caused by the sewage? If the sewage causes damage as it is moving, after he poured it into the public domain, it is damage caused by his own direct action, and it is no different from any other damage caused by a person. According to Rav, it is under the rubric of Maveh in the mishna. According Shmuel it appears in the next mishna, and it is not derived from the common denominator mentioned in the mishna.
The Gemara asks: What are the circumstances in which one is liable for damage caused by the sewage? If the sewage causes damage as it is moving, after he poured it into the public domain, it is damage caused by his own direct action, and it is no different from any other damage caused by a person. According to Rav, it is under the rubric of Maveh in the mishna. According Shmuel it appears in the next mishna, and it is not derived from the common denominator mentioned in the mishna.
ונברר, היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי בהדי דקאזלי מזקי [אם בזמן שהם הולכים, כששפך אותם, הם מזיקים] אם כן כחו הוא, והרי זה ״מבעה״ המפורש במשנה לדעת רב, ולדעת שמואל הוא מפורש במשנה הבאה, ואין זה בכלל הנלמד מ״הצד השווה״.
The Gemara asks: What are the circumstances in which one is liable for damage caused by the sewage? If the sewage causes damage as it is moving, after he poured it into the public domain, it is damage caused by his own direct action, and it is no different from any other damage caused by a person. According to Rav, it is under the rubric of Maveh in the mishna. According Shmuel it appears in the next mishna, and it is not derived from the common denominator mentioned in the mishna.
הכל
(22) אֶלָּא בָּתַר דְּנָיַיח הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּאַפְקְרִינְהוּ בֵּין לְרַב בֵּין לִשְׁמוּאֵל הַיְינוּ בּוֹר מ״ש מַאי שְׁנָא בּוֹר דִּתְחִילַּת עֲשִׂיָּיתוֹ לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ הָנֵי נָמֵי תְּחִילַּת עֲשִׂיָּיתָן לְנֵזֶק וּמָמוֹנְךָ וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ.
Rather, it is in a case where the damage was caused after the sewage came to rest on the floor, e.g., a passerby slipped on it. The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where one declared the sewage ownerless, both according to Rav and according to Shmuel, this is a subcategory of Pit. What is different about Pit that it is defined as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to this sewage, too, its initial formation, i.e., the placement of the sewage in the public domain, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage, is incumbent upon you.
Rather, it is in a case where the damage was caused after the sewage came to rest on the floor, e.g., a passerby slipped on it. The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where one declared the sewage ownerless, both according to Rav and according to Shmuel, this is a subcategory of Pit. What is different about Pit that it is defined as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to this sewage, too, its initial formation, i.e., the placement of the sewage in the public domain, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage, is incumbent upon you.
מי שהניח מכשול בדרך ולא הזיק במקום שהניחו אלא שנתגלגל ברגלי אדם או ברגלי בהמה והזיק דרך גלגולו בעל הבור פטור והמגלגלו חייב שהוא כחו ואם בהמה היא בעליה חייבין אחר שדרך גלגולה הזיקה ואין פוטרין אותו משום איש בור ולא שור בור כלומר שלא נאמר חיוב אלא על אותו שנעשה בידי אדם לא על אותו שנעשה על ידי שור שאין נקרא בור לענין זה כל שמזקת דרך גלגולה אא״כ אחר שנחה ומ״מ אחר שנחה חייב בעל התקלה וגדולי הרבנים אין גורסין כאן אי בהדי דקא אזלי וכו׳ כחו הוא מפני שלא נראה להם לחייב את המגלגל מדין כחו שהרי אמרו אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים ואחר שכן פטור בין [המגלגל ובין בעל התקלה] המגלגל שהרי עדין אינו בור עד שינוח ובעל התקלה שאף זה בשעת הגלגול אינו בורו ועיקר הדברים כדעת ראשון לחייב השני אחר שנחה ואם לא הפקירה הראשון לחייב את הראשון ולחייב את [השני] בשעת הגלגול שכל כיוצא בזה דרכו להתבונן שלא לילך כל כך במרוצה [שעי״ז יתגלגל המכשול] ויזיק ויש מפרשים בזה כחו הוא ויתחייב המגלגל במחצה ובעל תקלה במחצה ומכל מקום אנו מפרשים שיתחייב בכלן כמזיק גמור כמו שנטל אי זה דבר של חברו והזיק בו שהוא חייב [ולא בעל] הדבר ומה שאמרו בפרק שני (ב״ק כ״ג.) וליחייב נמי בעל הגחלת מחצה והכלב מחצה ההיא בכלב שאינו בן דעת לפיכך היה לבעל הגחלת לשמור גחלתו ממנו ומה שאמרו בפרק הפרה (ב״ק נ״ג:) בשור ואדם שדחפו את השור לבור ששניהם חייבים דוקא באדם שדחפו שלא בכונה...:
חכמים התירו לפתוח ביבין ולגרוף מערות להוציאן לרשות הרבים ומכל מקום דוקא בימות הגשמים הא בימות החמה אין להם רשות ואף בימות הגשמים אע״פ שיש להם רשות מכל מקום שמירתן עליו ואם הזיקו חייבין לשלם אף לאחר שנחו ואף אם הפקירן:
אלא יש לומר שהיה זה בתר דנייח [לאחר שנחו] במקום. ונברר היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דאפקרינהו [אם שהפקיר אותם], אם כן בין לשיטת רב בין לשיטת שמואל היינו [הרי זה] בור, כי מאי שנא [במה שונה] בור — שכן תחילת עשייתו לנזק, וממונך, ושמירתו עליך, הני נמי [אלה לגם כן], השופכין — תחילת עשייתן לנזק, וממונך, ושמירתן עליך!
Rather, it is in a case where the damage was caused after the sewage came to rest on the floor, e.g., a passerby slipped on it. The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where one declared the sewage ownerless, both according to Rav and according to Shmuel, this is a subcategory of Pit. What is different about Pit that it is defined as a unique category? It is that its initial formation, i.e., the digging of the pit, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage to others, is incumbent upon you. With regard to this sewage, too, its initial formation, i.e., the placement of the sewage in the public domain, is done in a manner that can result in damage, and it is your property, and responsibility for its safeguarding, to prevent it from causing damage, is incumbent upon you.
הכל
(23) אֶלָּא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כּוּלָּם מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ הַיְינוּ בּוֹר.
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where he did not declare the sewage ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit, this is a subcategory of Pit. The question remains: What halakha does the common denominator in the mishna teach?
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where he did not declare the sewage ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit, this is a subcategory of Pit. The question remains: What halakha does the common denominator in the mishna teach?
Rather, perhaps the common denominator serves to teach the halakha that one is liable even in a case where he did not declare the sewage ownerless. The Gemara asks: According to Shmuel, who says: We learned that one is liable for damage caused by all obstacles that one places in a public domain, whether or not he declares them ownerless, from the halakhot with regard to one’s pit, this is a subcategory of Pit. The question remains: What halakha does the common denominator in the mishna teach?
הכל
(24) לְעוֹלָם דְּאַפְקְרִינְהוּ וְלָא דָּמֵי לְבוֹר מָה לְבוֹר שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת תֹּאמַר בְּהָנֵי דְּבִרְשׁוּת
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where he declared the sewage ownerless, and even if he declared it ownerless, it is not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that the pit was dug in the public domain without permission. Will you say the same with regard to these cases where the sewage was channeled into the public domain with permission?
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where he declared the sewage ownerless, and even if he declared it ownerless, it is not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that the pit was dug in the public domain without permission. Will you say the same with regard to these cases where the sewage was channeled into the public domain with permission?
מה לבור שכן שלא ברשות – דאפילו עשאו ברשות ואח״כ הפקיר כיון שהפקיר היינו שלא ברשות.
תאמר בהני דברשות שור יוכיח – וא״ת למ״ד תנא שור לרגלו היכי קאמר שור יוכיח דברשות חייב והא רגל לא מיחייב אלא ברשות הניזק ושם אין לו רשות וי״ל כגון שהלך ברה״ר והתיז והזיק ברה״י דחייב כדאמרינן לקמן (דף יט.).1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״ה״ג הכותל״, ״אי דאפקרינהו״, ״היינו בור״. ד״ה אלו מופיעים במהדורתנו בדף ו׳:.
הא דאמרינן: מה לבור שלא ברשות. ה״ק דאפילו עשאו ברשותו ואח״כ הפקירו כל שהפקירו היינו שלא ברשות שלא היה לו להפקירו עד שיכסנו כראוי.
והא דקא מהדר שור יוכיח כלומר שהלך ברשות הרבים ואפילו הכא חייב קשיא לן דלמאן דאמר שור לרגלו היכי דמי אי ברשות הרבים פטור הוא ואי ברשות הניזק אינו ברשות דברשות הניזק מאי עבידתיה וי״ל כגון שהיתה קורה מקצתה ברשות הניזק ומקצתה מוטלת בר״ה ודרכה עליה ושברה את הכלים שברשות הניזק א״נ י״ל דלאו אשור דמתניתין קאמר אלא ה״ק שור דקרא יוכיח דהיינו קרן עוד יש לי לומר בחצר השותפין כדעת רב חסדא דאמר לקמן בפרקין (בבא קמא יג:) חצר השותפין חייב בה על השן ועל הרגל וא״נ אפילו לר׳ אליעזר דפטר כגון חצר השותפין המיוחדת לפירות לחד מינייהו ולזה ולזה לשוורים וכמאן דגרסינן התם הכי וכן גי׳ הספרים וא״נ משום צרורות כגון שדרסה בר״ה והתיזה ושברה כלים ברשות היחיד דאסיקנא לקמן בר״פ כיצד הרגל מועד (בבא קמא יג, א. יט.) דחייב משום צרורות.
תוס׳ בד״ה תאמר בהני כו׳ היכי קאמר שור יוכיח דברשות חייב והא רגל כו׳ עכ״ל מדבריהם אלו שלא הקשו היכי ילפינן מרגל לחיובינהו ברה״ר הוכיח הרא״ש דעיקר חיוב דידהו מבור דהוא תחילת דינא ולא יהבינן להו הקל של רגל אלא של בור אבל דברי התוס׳ לעיל בד״ה משורו למדנו כו׳ אין מוכיחין כן אלא דבכה״ג יהבינן להו הקל של שניהם וצ״ע:
ומשיבים: לעולם תפרש דאפקרינהו [שהפקירם], ובכל זאת אין הם בכלל בור וצריך ללומדם ב״צד השווה״, שכן ולא דמי [ואינו דומה] לבור, כי מה לבור שכן עשאו ברשות הרבים שלא ברשות, תאמר בהני [באלה] שברשות עשה אותם,
The Gemara answers: Actually, the mishna teaches one’s liability in a case where he declared the sewage ownerless, and even if he declared it ownerless, it is not similar to the primary category of Pit. What is notable about the primary category of Pit? It is notable in that the pit was dug in the public domain without permission. Will you say the same with regard to these cases where the sewage was channeled into the public domain with permission?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בבא קמא ו. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בבא קמא ו., ר׳ חננאל בבא קמא ו., רש"י בבא קמא ו., תוספות בבא קמא ו., ר׳ אפרים מרגנשבורג בבא קמא ו. – מהדורת הרב אברהם יעקב גולדמינץ, הרב אברהם וקסברגר, והרב הלל מן, בתוך: אהל ישעיהו לזכר הבה"ח חיים ישעיהו נוימן, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"א, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), ראב"ד בבא קמא ו., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה בבא קמא ו., רשב"א בבא קמא ו. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי בבא קמא ו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה בבא קמא ו., שיטה מקובצת בבא קמא ו., מהרש"א חידושי הלכות בבא קמא ו., פני יהושע בבא קמא ו., גליון הש"ס לרע"א בבא קמא ו., רשימות שיעורים לגרי"ד בבא קמא ו. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ בבא קמא ו., אסופת מאמרים בבא קמא ו.
Bava Kamma 6a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Kamma 6a, R. Chananel Bava Kamma 6a, Rashi Bava Kamma 6a, Tosafot Bava Kamma 6a, R. Ephraim of Regensburg Bava Kamma 6a, Raavad Bava Kamma 6a, Tosefot Rid Third Recension Bava Kamma 6a, Rashba Bava Kamma 6a, Meiri Bava Kamma 6a, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Kamma 6a, Shitah Mekubetzet Bava Kamma 6a, Maharsha Chidushei Halakhot Bava Kamma 6a, Penei Yehoshua Bava Kamma 6a, Gilyon HaShas Bava Kamma 6a, Reshimot Shiurim Bava Kamma 6a, Steinsaltz Commentary Bava Kamma 6a, Collected Articles Bava Kamma 6a