גמרא
פירוש
זֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה וְזֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה אֶמְצָעִי הָוֵה לֵיהּ בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב וְאֵין צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת.
בָּדֵיק לְהוּ רַחֲבָה לְרַבָּנַן הדרן עלך הדר
פרק ז – חלון
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
שתי חצרות ושני בתים ביניהם פתוחים זה לזה והאחד סמוך לחצר זה ופתוח לה והשני סמוך לחצר השניה ופתוח לה ואין החצרות מערבות מזו לזו אלא כל אחת לעצמה ובאין בני חצר זה הימני ונכנסים דרך הבית הפתוח לחצרם לבית הסמוך לחצר השמאלי ומניחין שם עירובם ובני חצר שמאלי נכנסים דרך הבית הפתוח לחצרם לבית הסמוך לחצר הימני ומניחים שם עירובם והדבר ידוע שאם אתה דן כל בית ובית כבית שער אחר שזו בית שער לזו וזו בית שער לזו אינו עירוב שהרי המניח את עירובו בבית שער אינו כלום ואם אתה דן כל בית ובית כבית גמור גם כן אינו עירוב שהרי בית הסמוך להם מפסיק בין החצר למקום עירובה ואותו בית לא עירב עמה ואלו היית דנו כבית שער לא היה אוסר ונמצאת למד שכל שאתה דן את שניהם או כבית גמור או כבית שער אינו כלום אא״כ אתה דן את הבתים בית אצל זה שהניח בו את העירוב ובית שער אצל זה שנכנס דרך בו להניח את העירוב בבית הסמוך לו וזה אינו שאם כן נעשו דבריהם חוכא וטלולא ומתוך כך אינו עירוב כלל ממה נפשך כמו שביארנו ואסורה כל אחת אף לעצמה שאם מזו לזו על כל פנים אסורות הם ואף בלא טעם זה שהרי נתנו עירובם בשני בתים ולא הוצרכו בכאן אלא שעירבה כל אחת לעצמה ולאסור כל אחת לעצמה אע״פ שבאמרו לו שנים צא וערב לנו אחד עירב לו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל משחשכה שניהם קנו עירוב שלזה שנאכל עירובו בין השמשות דנין אותו כלילה וכבר קנה עירוב ולזה שעירב בין השמשות דנין אותו כיום ולא קנה שביתה אלא בכאן בזו הואיל ובין השמשות ספק יום ספק לילה הוא אין כאן חוכא וטלולא וספק עירוב להקל ולענין זה מ״מ לכתחלה אין מערבין בין השמשות אלא שאם עירב הרי זה עירוב ודבר זה בעירובי תחומין וכן פרשוה גדולי המחברי׳ וגאוני הראשונים ומ״מ בשני של שבת פרשנוה בעירובי חצרות שאין כאן מקנא ביתא אלא עירובי רשותא ואפי׳ לכתחלה מותר וכמו שאמרו שם ספק חשכה וכו׳ מערבין ופרשנוה בעירובי חצרות הא בעירובי תחומין לכתחלה לא ואע״פ שאמרו צא וערב שמשמעו לצאת חוץ לתחום ואין זה אלא כאומר צא וגבה את העירוב כענין צא תן לו צא ושכור לנו פועלים וכן הרבה ולפי דרכך למדה שבין עירובי חצרות בין עירובי תחומין אם נאכל עירובו לא הופקע זכותו וזכה לו עירובו מ״מ ובעירובי תבשילין אינו כן כמו שהתבאר במקומו: ונשלם הפרק תהלה לאל: פרק שביעי בעזר הצור: חלון שבין שתי חצרות וכו׳ כבר ביארנו בראש המסכתא שהחלק השני שבמסכתא אמנם קצתו בא לבאר עניני עירובי חצרות ובכללן על איזה צד מערבין חצרות הרבה ביחד ועל איזה צד דוקא אחת אחת ועל איזה צד אם רצו מערבים ביחד ואם רצו מערבים אחת אחת וכן במה מערבין עירוב זה וזה הפרק אמנם הכונה בו לבאר אלו הענינים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון לבאר על איזה צד מערבין אחד ועל איזה צד מערבין שנים ועל איזה צד אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד והשני במה מערבין עירובי חצרות ושתופי מבואות וכמה שעורם ואם מערבין לו שלא בידיעתו אם לאו ואם המערב צריך לזכות אם לאו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כי חק הוא לסדר סוגיית התלמוד כמו שהתבאר: והמשנה הראשונה חלון שבין שתי חצרות ארבעה על ארבעה בתוך עשרה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות מארבעה על ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים אין מערבין אחד אמר הר״ם מערבין [שנים] הוא שתערב כל חצר [ל]עצמה לבדה ומערבין אחד הוא (שישובו) [שיחשבו] שתי החצרות כמו בית אחד ואמרם פחות מארבע׳ או למעלה מעשרה אע״פ שזה ממה שקדם מן הדבור להודיעך כי צריך שיהיה החלון כלו למעלה מעשרה טפחים וזה אי אפשר להם בעירוב אחד אבל אם היה קצת חלל החלון תוך עשרה טפחים די להם שיעשו עירוב אחד לפי שאין ביניהם מחיצה וכבר ביארנו כי המחיצה [לא] תהיה פחותה מעשרה טפחים: אמר המאירי והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר חלון שבין שתי חצרות כל שהחלון הוא ברחב ארבעה על ארבעה ושהוא למטה מעשרה אם רצו מערבין שנים ר״ל כל חצר לעצמה ואסורי׳ בני חצר זו בשל זו ואם רצו מערבין אחד ר״ל בעירוב אחד שיהו כבני חצר אחת להתיר בני חצר זו בזו ולהיות אחד מחצר זו ששכח ולא עירב אוסר על האחרת מפני שהחלון מצרפם ועושה אותם ראויים לערב כאחד שמכיון שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר פתח הוא וראויים הם ליכנס בה מזו לזו אחר שהיא בתוך עשרה טפחים של קרקע החצר ופי׳ בגמ׳ שלא סוף דבר שיהא כל גובה החלון למטה מעשרה אלא אף במשהו ממנה בתוך עשרה הותר שבשיעור זה תשמיש נוח מזו לזו אבל כל שהיא פחות מארבעה על ארבעה אינו פתח ואין ראוי לעבור דרך בה מזו לזו וכן אם כלה למעלה מעשרה אין התשמיש נוח בה מזו לזו וכן שיש בגובה שיעור זה שיעור מחיצה ומתוך כך מערבין שנים ואין מערבין אחד ואסור להשתמש מזו לזו הן דרך אותו חלון הן דרך ראש הכותל הן דרך חורים שביניהם: זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: היה חלון זה עגול צריך שיהא בהיקפו שבעה עשר טפחים פחות חומש או למעלה מהן עד שכשאתה בא לרבעו מתוך עגולו יהא בו ארבעה לחשבון הידוע לרבותי׳ שכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים שכל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וצריך שיהיה החלון בדרך שאחר שתרבענו יהא משהו של צלע התחתון של המרובע בתוך עשרה ונמצאת למד שדברי ר׳ יוחנן שאמר בחלון עגול צריך שיהא בהקיפו כ״ד טפחים לא עלו כהלכה ומ״מ יש מעמידין את דבריו כהלכה וכדייני קסרי׳ שהיו אומרי׳ עגולא דנפיק מגו רבועא רבעא רבועא מגו עגולא פלגא וביאור הענין הוא שכשאמר שצריך שיהא בהקיפו עשרים וארבעה טפחים שאלו מכדי כל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים ולא היה המקשה סבור שנצטרך לארבעה על ארבעה מכל צדדין שבחלון אלא דיינו שיהא ארבעה מקוטר לקוטר וא״כ בתריסר סגיא שהרי כל שיש בהיקפו שנים עשר טפחים יש בקו הרוחב שלו ממזרח למערב ומצפון לדרום ארבעה טפחים ותירץ הני מלי בעגולא כלומר עגול שקטריו ארבעה היקפו שנים עשר אבל מרובע שיש מצלע לצלע ארבעה צריך בהיקפו יותר מי״ב וזהו שאמר אבל ברבועא בעינן טפי כלומר שהרי אנו צריכים לארבעה על ארבעה מכל צד וארבעה על ארבעה מרובעים כשאתה מודד חוט הסובבו יש בהיקפו יותר משנים עשר והיה המקשה סבור עליו שעל חוט הסובבו ברבוע הוא אומר כן וחזר ושאל א״כ אין צרך אלא לשש עשרה שהעגול שיש בו היקף שנים עשר טפחים כשאתה מרבעו מבחוץ נמצא הקו הסובבו ברבוע יתר רביע ובכל אחד מארבע רוחותיו אתה מודד קו של ארבע׳ טפחי׳ כגון זה ונמצא שיעור הקו המקיף מד׳ רוחו׳ שש עשר׳ טפחים והשיבו ה״מ בעגולא מגו רבועא כלומר שאם העגול שנים עשר בהיקף כשאתה מרבעו מבחוץ נמצא החוט המקיפו ברבוע הוא ט״ז טפחי׳ אבל רבועא מגו עגולה בעינן [טפי] כלומר כל שאתה צריך לעגול שאחר שעשייתו מרבע בהסרת הקשתות יהא כל קו שבו ד׳ טפחים עד שתהא צריך בהיקפו לחוט של ששה עשר כשאתה בא להקיף אח״כ אותו רבוע בעגול עם חזרת הקשתות הרי הקו הסובבו בהיקף עגול הוא יותר משש עשרה שהוא מכל צדדיו באלכסון המרבע כגון זה וחזרו ושאלו מכדי כל אמת׳ בריבוע׳ אמתא ותרין חומשי באלכסונא ואע״פ שחכמי החשבון מנו שהוא יותר מ״מ אין בו כדאי לדקדק עליו ונמצא מ״מ קו העגול האמצעי שממזרח למערב או מצפון לדרום חמשה טפחי׳ ושלשה חומשין ונמצא כשאתה בא למוד החוט המקיפו בעגול שאתה מודד לחמשה טפחים ושלשה חומשין רוחב חמש עשרה טפחים וט׳ חומשין היקף לחשבון כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים ולמדת שבשיבסר נכי חומשא סגיא והעמידו דברי ר׳ יוחנן כדייני קסרי שהיו אומרין עגולא מגו רבועא ריבעא רבועא מגו עגולא פלגא וביאור הדברים שלא רצה ר׳ יוחנן בזה באמרו בהקיפו על החוט אלא כאלו אמר בשבורו או בהערכתו מלשון מקיפין בבועי שהוא ענין ערך והיקש ודמיון והענין הוא כל שאתה מעגל עגול ואתה מרבעו מבחוץ שנמצאת לפי מה שכתבנו שהוספת עליו רביע והוא ענין עגולא מגו רבועא רבעא ר״ל פחות רביע מן המרובע שעליו אם אתה מרבעו מבפנים יהיה המרובע התיכון בשבורו חצי מרובע החיצון בשבורו והוא ענין רבועא מגו עגולא פלגא כלומר חצי המרובע העליון שכשאתה גורע מן המרובע החיצון רביעית שהוא יתרון המרובע על העגול שבתוכו ותגרע עוד שלישית העגול שהוא יתרון העגול על המרובע שבתוכו תמצא שיעור המרובע הפנימי חצי שיעור המרובע החיצון ויש גורסי׳ תילתא ור״ל פחות שליש מן העגול שעליו והכל לענין אחד וזה שאמר ר׳ יוחנן צריך שיהא בהיקפו כ״ד טפחים הוא שנמצא כשאתה מרבעו מבחוץ יהיה שבורו ל״ב טפחים והוא תוספת רביע שהוא יתרון המרובע על העגול שבתוכו והמרובע שבתוך העגול הזה יהיה שבורו שש עשרה שהוא חצי המרובע החיצון או שני שלישי העגול ונמצא המרובע התיכון ארבעה על ארבעה שהוא גדר שש עשרה והוא השיעור המבוקש ונמצא כשאתה מצריך בהיקף כ״ד טפחים בשבור הוא מפני שירבעו בתוך אותו העגול שטח שבשבורו יעלה לי״ו טפחים שהוא חלון ארבעה על ארבעה ומה שהצריך להיות שנים ומשהו מהם בתוך עשרה פירושו שכשאתה מסלק מן העגול שיש בהיקפו כ״ד ארבע קשתות לארבע רוחותיו נמצא כל קשת בשבורו שני טפחים ונמצא שסלקת שמונה טפחים שהוא שליש ההיקף סביב המרובע שבפנים ונשאר המרובע י״ו וצריך עוד משהו כדי שיהא מקצת החלון בתוך עשרה ומ״מ במסכת סוכה (ח׳.) אמרו על חשבון זה ולא היא דהא חזינן דלא הוי כולי האי: והרבה מפרשים סוברים שאף דייני קסרי מדברים על מדידת החוט ושתהא כוונת הדברים לומר רבועא דמגו עגולא תלתא שיהא החוט שליש על תשבורת הרבוע שהוא היקף המרובע שבפנים ואם הרבוע ד׳ על ד׳ שתשברתו י״ו ושהחוט המקיפו גם כן י״ו יהא היקף החוט המקיף את העגול כ״ד ועל זה אמר לדעתם ולא היא כלומר שאי אפשר שהמרובע שבתוך העגול שיהיה שבורו י״ו כגון ארבעה על ארבעה יהא חוט הסובבו בעגול יתר שליש על חוט המקיף ברבוע שבתוכו ושהחוט המקיף את העגול יהיה כ״ד ושיאמר כן ר״ל ולא היא מפני שאי אפשר להיות רחבו אלא כאלכסון הרבוע ואע״פ שהוא יותר משבסר נכי חומשא מצד שכל אמתא ברבועא הוא יותר מאמתא ותרין חומשי באלכסונא אלא שלא דקדקו בו חכמים מ״מ אינו עולה לחשבון גדול כל כך ואינו כן שאף דייני קסרי הוא על דרך התשבורת כמו שביארנו ואע״פ שהרבה מן התלמידים נתבלבלו בה עד שהעמידו דבריהם של דייני קסרי בטעות גדולה ופרשו שמתוך כך העלינו את הענין להיקף שבסר נכי חומשא על סמך כל אמתא ברבועא וכו׳ מ״מ גדולי הראשונים כתבו בחבוריהם דעת דייני קסרי על הדרך שהזכרנו עכשיו ומדרך חכמת התשבורת וכתבו שדבריהם של דייני קסרי קרובים אל האמת ומה שאמרו במסכת סוכה דלא הוי כולא האי הוא חוזר למה שאמרו עגולא מגו רבועא רבעא ר״ל שהרבוע יתר עליו רביע ואינו כל כך וריבועא מגו עגולא למי שגורס תילתא ר״ל שהעגול יותר שליש הוא יותר מעט עד שמה שחסר זה יתר בזה עד שבא בכוון רבוע פנימי לחצי שיעור הרבוע החיצון וזה ממה שידוע בחכמת השיעור שהעגול י״א חלקים מי״ד במרובע החיצון ובמרובע התיכון שבעה חלקים מאחד עשר בעגול אבל דבר ברור הוא שהמרובע התיכון הוא חצי המרובע החיצון שהרי כשתעריך ז׳ אל י״א וי״א אל י״ד יצא לך ז׳ אל י״ד שהוא החצי ואע״פ שאף לשאר החכמים היה יכול לומר ולא היא שהרי על דרך האמת יש להיקף העגול על רוחב הקוטר שלש כמהו ועוד שביעית רחב הקוטר עד שאם רחב הקוטר שבעה יהיה ההיקף כ״ב וכן שכל אמתא ברבועא הוא יותר מאמתא ותרין חומשי באלכסונא מ״מ לענין מדידה אין הכוון מצוי בו כל כך עד שנדקדק עליהם בדבר מועט אבל דייני קיסרי שהיו מדברים על דרך התשבורת ושהיו סבורים להעלות דבריהם בדקדוק מכוון יהיה ראוי לדקדק עליהם ולהודיע שאף הם עם כל פלפולם לא כוונו את הדבר לצמצם לגמרי וזו היא צורתה למען ירוץ קורא בו אלא שכתבו גדולי המפרשים אף לדעת זה ר״ל על היקף שבסר נכי חומשא שלא יצמצם אדם במדה זו מפני שחכמי המדו׳ כתבו שכך אמתא ברבועא הוא יותר מאמתא ותרין חומשי באלכסונא וכן כל שיש בו רחב טפח יש בו יותר משלשה טפחים היקף ועל דרך האמת כל עגול שיש ברחבו איזה שיעור יהיה היקפו שלש כמוהו ועוד שביעית וגם זה בקירוב כי לא יודע בצמצום גמור לפי מה שכתבו החכמים ולחשבון זה יבא למבוקש יותר משבעה עשר: וכדי שיתבאר לך יפה אני מצייר לך זאת הצורה פעם אחרת בכתיבת אותיות על צלעותיה וקטריה ואכתוב לך מעט ביאור על פי חכמת התשבורת והא לך הצורה וביאור ענין זה כך הוא ידוע בתשבור׳ שכל עגול שבתוכו מרוב׳ שארבע זויות המרבע יתמששו עם הקו הסובב וחוץ ממנו גם כן מרבע שהקו הסובב מן העגול יתמשש אל כל אחת מצלעות המרבע שחוץ ממנו כשנרצה לדעת אלו השלש תמונות איך המה נערכות ואיך מתיחסות ר״ל איזה ערך יש למרובע הפנימי אל העגול אשר באמצע שני המרובעים ואיזה ערך יש למרובע הפנימי אל החיצון ואיזה חלק הוא ממנו וערך תוספת הגדול אל הקטן ואיזה ערך יש לתוספת אשר לעגול אל המרובע אשר בתוכו וערך תוספת אשר למרבע החיצון על העגול אשר בתוכו וכשיהיה צלע המרובע אשר בתוכו כך כמה יהיה הקו הסובב מן העגול המקיפו וכמה הוא אלכסון המרבע שהוא קוטר העגול וצלע המרובע אשר מחוץ וכמה יהיה החץ היוצא מצלע המרובע הפנימי עד הקו הסובב וכשיהיה המותר כך כמה יהיה הקשת תחלה נקדים לידיעת אלו הדברים הקדמה שאלכסון המרובע הפנימי וקוטר העגול המקיפו מחוץ וצלע המרובע החיצוני שלשתם שיעור אחד להם בלא תוספת ומגרעת ובשיעור ההוא כשנחקור תשבורת שלש התמונות נדע שבורם וערך האחד אל חבירו לקן כשנרצה לדעת שבור המרובע אשר בתוך העגול נדע האלכסון ונחלקהו לחצאים ונכפול חצי האלכסון על שיעור כל האלכסון ויצא לנו שבור המרבע ואח״כ כשנצטרך לחקור שבור העגול המקיפו נקח חצי קוטר העגול שהוא עצמו חצי האלכסון הנזכר ונכפלהו על חצי הקו הסובב ויצא לנו תשבורת העגול וכשנדע הקוטר יודע הקו הסובב כשנכפול הקוטר שלשה פעמים ושביעית ואם הקוטר שבעה טפחים יהיה הקו הסובב שלש פעמים שבעה שהם כ״א ושביעית שבע שהוא אחד שלם ונמצא הקו הסובב כ״ב ולדעת שבורו נכפול חצי הקוטר על חצי הקו הסובב ויעלה לח׳ טפחים וחצי וזהו שבור העגול שקטרו שבעה טפחים ולדעת שבור המרבע הפנימי שקוטר אלכסונו שבעה נכפול חצי שבעה על שבעה ויצא לנו כ״ד טפחים וחצי וזהו שבור המרבע הפנימי ולדעת איזה ערך יש לתשבור׳ הפנימי על העגול השב כל הטפחי׳ לחצאי טפחים מפני שיש לכל אחד ממספרי השבורי׳ חצי ויעלה מספר חצאי טפחים שבור המרובע מ״ט ומספר חצאי טפחי שבור העגול ע״ז וערך מ״ט אל ע״ז הוא כערך ז׳ אל י״א ולדעת עוד שבור המרבע החיצוני יודע בדרך אחרת והוא שכבר הקדמנו שצלע המרובע החיצוני הוא כשיעור הקוטר מן העגול אשר בתוכו ויודע שבורו בכפל הצלע על עצמו והצלע יש לו ז׳ טפחים כמספר הקוטר מן העגול שהנחנו שיש לו ז׳ א״כ שבור המרבע החיצוני הוא מ״ט כפל שבור המרבע הפנימי שהיה כ״ד וחצי והשיב המ״ט טפחים לחצאין לדעת ערך תוספת תשברתו על שבור העגול ויעלו צ״ח חצאין וערך ע״ז אל צ״ח הוא ערך י״א אל י״ד וכן ערך שבור העגול אל שבור המרבע שחוצה לו נמצא שכל רבוע שבתוך עגול ערך השבור אל השבור כערך ז׳ אל י״א והוא בערך הקוטר אל חצי הקו הסובב וערך העגול אל המרובע שחוצה לו כערך י״א אל י״ד והוא כערך חצי הקו הסובב אל כפל הקוטר וא״כ מזה יצא לנו שבשבור המרובע החיצוני כפל שבור המרבע הפנימי שאלו היה זה היה שבור הגדול ד׳ פעמי׳ ממנו: והנה עכשו המשלנו דברינו בהיות שיעור הקוטר ז׳ כי הוא נקל למתלמד להוציא הקו הסובב מן הקוטר ועכשו נשקיף בעד החלון ובשיעורו הצריך לנו לפי הענין שאנו בו והנה כשיש לנו ארבעה טפחי׳ על ארבעה טפחים נחזור תחלה כמה אלכסונו שהוא בעצמו שיעור קוטר העגול אשר נוכל לעגל סביבו ובדעתנו הקוטר נדע הקו הסובב על פי הדרך שהזכרנו ודרך הוצאת האלכסון הוא שאחר שהחלון מרבע צלע ארכו ארבעה וצלע רחבו ארבעה וכפל מספר צלע האורך על עצמו י״ו וכשתחבר אלו שני המספרים אשר כל אחד מצלעות המרבע שרש להם יעלה מספר המחובר ל״ב ושרש ל״ב שהוא ה׳ טפחים וב׳ שלישיות הוא קוטר העגול שהוא אלכסון מרבע החלון ואחר שהוצאנו אלכסון מרבע החלון בדעתנו שיעור צלעותיו ושהאלכסון עצמו שהוא ה׳ טפחים וב׳ שלישיות בקירוב הוא קוטר העגול אשר נוכל לעגל סביב החלון נקל לנו להוציא שקו הסובב מאותו העגול יהיה י״ז טפחים ושתי שלישיות טפח וחצי שלישית הטפח פחות דבר מועט אין לו שיעור שיהא ראוי לחוש בו וכשתרצה לחקור זה תשבר הטפח לכ״א חלקים מפני שיש לנו לכפול שלשה ושביעית על הקו הסובב ועל כן נעשה מן הטפח כ״א חלקים שהוא חשבון העולה מכפל שלש על שבע ונעשה משיעור הקוטר שהוא ה׳ טפחים מכל אחד כ״א שברים ויעלו ק״ה ומהב׳ שלישיות תקח שלישית כ״א שהוא ז׳ ב׳ פעמים כי ב׳ שלישיות יש לנו ויעלו י״ד חלקים מכ״א חברם עם ק״ה ויעלו קי״ט והוא שיעור הקוטר ולדעת הקו הסובב נקח שלש פעמים קי״ט ושביעית קי״ט שהוא י״ז ויעלה מספר שברי הקו הסובב שע״ד חלקים שכל כ״א חלקים מהם יהיו טפח שלם וכשתשיבם לטפחים שלמים יצאו לך י״ז טפחים וי״ז חלקים מכ״א באחד שהם ב׳ שלישיות טפח וחצי שלישית טפח פחות חלק אחד מע״ב באחד ועכשו הוצאת הקו טפחים כפל שבור המרובע הפנימי ולדעת החץ הסובב מאלכסון החלון שהוא קוטר העגול ושיעור צלע המרובע החיצון הוא שיעור זה נמצא שיעור צלעו ה׳ וב׳ שלישיות ושבורו ל״ב היוצא ממחצית צלע המרובע הפנימי אל הקו הסובב הוא כך תקח מותר הצלע החיצוני על הפנימי ותחלק המותר לחצאין וכשיעור החצי מן המותר ההוא יהיה שיעור החץ והמותר (היה) [יהי׳] טפח ושני שלישיות שהם חמש שלישיות חלקם לחצאין ויהיה החץ ב׳ שלישיות טפח וחצי שלישית ואותו הקשת רביעית הקו הסובב והמותר ד׳ טפחים שהוא צלע החלון:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush