גמרא
פירוש
בַּעַל מוּם שֶׁאוֹכֵל אִם עָבַד חִילֵּל אוֹנֵן שֶׁאֵין אוֹכֵל אֵינוֹ דִּין שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל.
מָה לְבַעַל מוּם שֶׁכֵּן עָשָׂה בּוֹ קְרֵיבִין כְּמַקְרִיבִין.
זָר יוֹכִיחַ מָה לְזָר שֶׁכֵּן אֵין לוֹ תַּקָּנָה.
בַּעַל מוּם יוֹכִיחַ וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁהֵן מוּזְהָרִין וְאִם עָבְדוּ חִילְּלוּ אַף אֲנִי אָבִיא אוֹנֵן שֶׁמּוּזְהָר וְאִם עָבַד חִילֵּל.
הֵיכָן מוּזְהָר אִילֵּימָא מִוּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא חִילּוּל בְּגוּפֵיהּ כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא {ויקרא י׳:י״ט} מֵהֵן הִקְרִיבוּ וְקָסָבַר מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה.
אִיכָּא לְמִפְרַךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן לֹא הוּתְּרָה מִכְּלָלוֹ.
טָמֵא יוֹכִיחַ.
מָה לְטָמֵא שֶׁכֵּן מְטַמֵּא הָנָךְ יוֹכִיחוּ וְחָזַר הַדִּין כּוּ׳ הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁמּוּזְהָרִין כּוּ׳.
וְלִפְרוֹךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן לֹא הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן אֵצֶל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּקׇרְבַּן יָחִיד שֵׁם טוּמְאָה מִיהָא אִישְׁתְּרַאי.
רַב מְשַׁרְשְׁיָא אָמַר אָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר מִיּוֹשֵׁב וּמָה יוֹשֵׁב שֶׁאוֹכֵל אִם עָבַד חִילֵּל אוֹנֵן שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל אֵינוֹ דִּין שֶׁאִם עָבַד חִילֵּל.
מָה לְיוֹשֵׁב שֶׁכֵּן פָּסוּל לְעֵדוּת מִיּוֹשֵׁב תַּלְמִיד חָכָם.
מָה לְשֵׁם יוֹשֵׁב שֶׁכֵּן פָּסוּל לְעֵדוּת שֵׁם יוֹשֵׁב לָא פָּרֵיךְ וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר פָּרֵיךְ אָתְיָא מִיּוֹשֵׁב וּמֵחֲדָא מֵהָנָךְ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
והיכן מוזהר כו׳ אלא מהן הקריבו וקסבר מפני אנינות נשרפה – שלא היו אוכלין כל היום ולילה שאחרי כן ולמחרתו יהיה [נותר] ונשרף בו ביום בלא עבור צורה דקסבר אנינות לילה נמי אסור ואפי׳ נקבר המת וכשאמר לו אהרן מפני אנינות נשרפה טעה משה שלא הבין מפני אנינות דקאמר אהרן שזהו שלא היו ראויין לאכול מחמת אנינותם אלא קסבר שהקריבו אוננים ואמר להו משה שמא באנינות הקרבתוה ומיהו חילול לא יליף ר׳ ישמעאל מיניה דאי לאו קרא אחרינא הוה אמינא דכי נמי דאמר להם באנינות אקרבתוה לא למימר דאי עבוד הכי שפיר אשתרוף אלא כשאמרו לו מפני אנינות שרפנוה אמר להם שמא עברתם על אזהרה והקרבתם אוננים ואמר אהרן וכי הן הקריבו כך פי׳ בקונט׳ וקצת צריך להוסיף על פירושו דכשאמר להם שמא עברתם על אזהרה והקרבתם אוננים רוצה לומר וטעיתם לשורפה על כך דאי לאו הכי מה ענין זה אצל (זה) שריפה ועל זה השיב אהרן הן הקריבו אני הקרבתי ומפני אנינות שאמרתי לא מפני הקרבתם באנינות אלא מפני שלא יכולנו לאכול מפני אנינות וא״ת בפ׳ כיצד צולין (פסחים פב.) ולקמן בפרק התערובת (זבחים פג.) דדרשינן חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה מהן לא הובא את דמה היכי דריש ליה דלמא הכי קאמר ליה שמא טעית לשורפה מפני שנכנס דמה לפנים וי״ל דלא דמי דלמה היה לו להזכיר למשה הנך פסולין דיוצא ונכנס דמה לפנים דבשלמא גבי אנינות היה סבור שמא טעה לפי שאמר לו אהרן מפני אנינות נשרפה וה״ר חיים תירץ דאנינות לא אמר לו משה בפירוש אלא מתוך תשובתו של אהרן אבל הן לא הובא את דמה אמר משה בפי׳ משמע בהדיא דאם הובא שפיר אישתרוף.
שכן לא הותרו מכללן – פירש בקונטרס וזר דהותר בבמה אין זה הותר מכללו שהרי לא נאסר שם מעולם והקשה ה״ר חיים דבהקומץ רבה (מנחות כה.) קרי עון יוצא הותר מכללו בבמה ותירץ דשאני גבי ציץ דכתיב לרצון להם בכל מקום שמרצה ועוד י״ל דאפילו מיקרי הותר מכללו מ״מ פרכינן הכא שפיר שכן לא הותרו מכללן במקום שנאסרו.
שם טומאה מיהא אישתראי – וא״ת מה להנך זר בעל מום טמא שכן במיתה תאמר באונן וכו׳ וי״ל דסבר לה כרבנן דאמרי (סנהדרין פג.) בעל מום ששימש באזהרה ולא כרבי [דאמר] במיתה וא״ת מה להנך שכן פסולין בפרה בעל מום זר וטמא תאמר באונן (לקמן דף יז:) וי״ל טבול יום יוכיח. אתיא בק״ו מיושב – תימה מה ליושב שכן לא הותר מכללו. אבל בקרבן צבור מרצה – תימה הרי חטאת דאהרן דהיינו שעיר דר״ח דקיימא לן פרק טבול יום (לקמן קא.) ובשמעתין דאם הקריבוה באנינות פסולה וי״ל כיון דלא ילפינן אלא מטומאה דינו כטומאה דאינו מרצה אלא באימורין אבל הקרבן אינו נאכל ועוד דבלאו הכי סתר ליה שפיר להאי ק״ו. ומה טומאה – תימה אי אנינות לילה דאורייתא איכא למיפרך מה לטומאה שכן הותרה בפסח הבא בטומאה באכילה תאמר באנינות שלא הותר. ולא תותר אנינות כו׳ – תימה מה לטמא שכן מטמא ויש לומר דאינו ק״ו גמור אלא סתירת דברים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שם טומאה מיהא אישתראי – וא״ת מה להנך זר בעל מום טמא שכן במיתה תאמר באונן וכו׳ וי״ל דסבר לה כרבנן דאמרי (סנהדרין פג.) בעל מום ששימש באזהרה ולא כרבי [דאמר] במיתה וא״ת מה להנך שכן פסולין בפרה בעל מום זר וטמא תאמר באונן (לקמן דף יז:) וי״ל טבול יום יוכיח. אתיא בק״ו מיושב – תימה מה ליושב שכן לא הותר מכללו. אבל בקרבן צבור מרצה – תימה הרי חטאת דאהרן דהיינו שעיר דר״ח דקיימא לן פרק טבול יום (לקמן קא.) ובשמעתין דאם הקריבוה באנינות פסולה וי״ל כיון דלא ילפינן אלא מטומאה דינו כטומאה דאינו מרצה אלא באימורין אבל הקרבן אינו נאכל ועוד דבלאו הכי סתר ליה שפיר להאי ק״ו. ומה טומאה – תימה אי אנינות לילה דאורייתא איכא למיפרך מה לטומאה שכן הותרה בפסח הבא בטומאה באכילה תאמר באנינות שלא הותר. ולא תותר אנינות כו׳ – תימה מה לטמא שכן מטמא ויש לומר דאינו ק״ו גמור אלא סתירת דברים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush