גמרא
פירוש
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב אנִקְטַע רֹאשׁוֹ שֶׁל אָבִיו אֵינוֹ מִטַּמֵּא לוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
נקטע ראשו של אביו אינו מיטמא – בכהן הדיוט מיירי שמותר ליטמא לאביו ולא בכהן גדול ונזיר. אמר ליה רב המנונא ההוא דקא אזיל בפקתא דערבות – בקעה שמצויין בה גנבי ופסקוה גנבי לרישיה דאבוה ה״נ לא ליטמא ליה צ״ל מה ר״ל. א״ל מת מצוה קאמרת השתא [כהן] באחריני – שאינן קרובין מיחייב באביו לא כ״ש. והאי מת מצוה הוא בתמיה והתניא איזהו מת מצוה כל שקורא ואין אחרים עונין אותו – כלומר שאם המת יכול לקרות ויש לו עונין קרובין אין זה מת מצוה והא יש לו לשכור אחרים מתעסקין בו כיון דקא אזיל באורחא כמי שאין לו קוברין דמי דלא שכיחי אינשי התם פי׳ ר״י הבא ליטפל במת מצוה אם יש שם ישראל שיכול לטפל אף כי אינן קרובין לא ליטפל בהן [כהנים] קרובים וראיה דאמר בפ׳ כ״ג (לקמן דף מז.) גבי מת מצוה כ״ג ונזיר יטמא נזיר ואל יטמא כהן וכ״ש כהן וישראל יטמא ישראל ואל יטמא כהן וצ״ע [מהאי] דפ׳ (האשה רבה יבמות דף פט:) גבי אשתו קטנה יורשה ומיטמא לה ואין כח לעקור דבר מן התורה [ואמאי] יטמא ומשני כיון דקרובין לא [ירתי לה קרי ולא עני] לה קרינן בה והשתא ה״ד אי דליכא מתעסקים אחרים מאי איריא מטעם אשתו תיפוק ליה דאפילו אחריתי נמי מת מצוה גמור היא אלא דאיכא אחרים דיכולים להתעסק וחשוב כמת מצוה אלמא כהן ומת לפניו ויש שם ישראל ואינו חושש ליטפל חשיב מת מצוה ואר״י דודאי מן הדין לאו מת מצוה התם רק לפי שקרוביה מתרשלים ממנה שויוה רבנן כמת מצוה ואף כי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכ״ע יש כח לעקור תדע דבכולי סוגיא דהתם (לא) מייתי מאשה שנאמנת לומר מת בעלי דהרי עוקרה דבר תורה בקום ועשה אלמא ודאי במקום שיש פנים וטעם יש כח לעקור ודייקא ומנסבא מתוך חומר שמחמירין בסופה. מיתיבי לה יטמא – גבי כהן הדיוט [כתיב] ואינו מטמא לה פרט לאבר מן החי של אחותו ואבר מן המת שאינו רשאי להטמאות בהן. לפי שאינו מיטמא לאבר מן החי של אביו – כלומר שאף באביו הקרוב יותר אינו רשאי לטמאות לאבר אביו וצ״ע [דל״ל] יטמא מלאביו נפקא. אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה – לקוברו פי׳ אם נטמא כבר לשאר הגוף מאי מחזיר [לאו] דחסר פורתא ה״נ כי אביו חסר בערכו מיטמא לו. רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה אומר לה מיטמא ואינו מיטמא לאברים לפי שאינו מיטמא לאבר מן החי של אביו אבל מיטמא הוא לאבר מן המת של אביו – ע״י [חזרה] אם נטמא אל שאר הגוף אבל לכתחילה ודאי מודה רבי יהודה דלא יטמא כברייתא דלעיל ובסיפא דההיא דלעיל תניא בתורת כהנים רבי אומר אינו מיטמא לעצם כשעורה מאביו אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה ודבר תימה דאוקימנא כר׳ יהודה והרי מיירי בסיפא מכלל דרישא לאו ר׳ יהודה היא אם לא נאמר כולה ר׳ יהודה היא. לה הוא מיטמא [ואינו מיטמא] לאבריה פרט לכזית מן המת וכזית נצל – ליחה היוצאה מן המת ומלא תרווד רקב מלא כף עפרורית ורקבון גוף המת. יכול לא יטמא לשדרה וגולגולת ולרוב מניינה – לקמן פי׳ בהדיא ומפרש לה רוב מניינה מנין [קכ״ה] אברים. כשהוא אומר אמור ואמרת – דכתיב אמור אל הכהנים ואמרת הוסיף הכתוב טומאה אחרת שתוכל ליטמא וסברא הוא להעמיד אמור ואמרת אאחותו דאיירי למעוטי אברים ולהוסיף שיוכל לטמאות לרוב בניינה ורוב מניינה יכול לא יטמא לשדרה וגולגולת ולרוב מניינו ולרוב בניינו של קרובים אחרים שבתורה דכתיב [לה יטמא] אמרת מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו כלומר שהרי קרובתו ומוטלת עליו לקוברו ומן הדין הוה ליה למימר יכול יטמא למתים אחרים אף לאברים אי לא גמרינן מאחותו דכתיב בה לה ומשני ההיא נמי כר״א ב״ר יהודה ורב חסדא דאמר כי האי תנא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush