גמרא
פירוש
לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם אאָמַר לָהּ לְשִׁפְחָתוֹ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם לֹא אָמַר וְלֹא כְּלוּם.
אָמַר לָהּ לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ מַהוּ מִי אָמְרִינַן לִמְלָאכָה קָאָמַר לַהּ אוֹ דִילְמָא לִגְמָרֵי קָאָמַר לַהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
י רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״ח:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״ח:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״ח:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״ח:ד׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
אשה דלא קני ליה גופה לכ״ש – אע״ג דגבי הרי את בת חורין לא מהני מק״ו היינו משום דלא שייך חירות באשה ולא עביד ק״ו אלא מלשונות דשייכי הכא והכא.
כשתברח ממנו – כלומר מן העובד כוכבים אבל אינו רוצה לומר כשתברח ממני מעכשיו אין לי עסק בך א״כ יהיה מיד בן חורין ויתחייב במצות ולא יוכל לקיימו בבית העובד כוכבים נמצא שרע לו מה שכותב עליו אונו.
דארווח לה זימנא – פי׳ בקונטרס שהיתה חייבת לו ונתן לה זמן ואמר לה התקדשי לי בהנאה זו שאת היית נותנת לאדם פרוטה שיפייסני על כך ואם פירש לה כך מקודשת והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה ולא מידי שקיל מינה וכ״ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו מקודשת אבל כי מקדשה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם שלה וברשותה ומה שפי׳ דרבית קצוצה לא הוי כיון שאין האשה נותנת לאיש כלום לא נהירא כיון שהוא נותן לה זה פרוטה בקידושין ולא נתן לה כלום הוי כאילו נתנה לו פרוטה ממש והוי רבית גמור וכי ההיא (ב״מ דף סב:) דמנה אין לי חטין במנה יש לי שייך לקרות הערמת רבית שמערים דלא הוי אגר נטר ליה לכן פר״ת דאיירי הכא שהיתה חייבת מעות לאדם אחר והגיע זמנו לפרוע ובא זה ונותן למלוה פרוטה לארווחי לה זימנא וקידשה באותה הנאה ואם תאמר אמאי אסור לעשות כן מפני הערמת רבית והא אמר בפרק איזהו נשך (שם דף סט:) שרי ליה לאיניש למימר לחבריה שקול ד׳ זוזי ואוזפי לפלוני זוזי דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וי״ל היינו שאין הלוה נותן כלום לנותן אבל אם היה נותן היה נראה כשלוחו ואסור דכי נמי אמרינן התם באיזהו נשך (שם) שרי ליה לאיניש למימר לחבריה שקול ד׳ זוזי ואמור לפלוני דלוזפן זוזי היינו כשאין המקבל נותן כלום למלוה כי אם היה נותן היה נראה כשלוחו ואסור וא״ת אמאי מוקי לה בארווח לה בתחילת הלוואה היה יכול להעמיד דבהנאת מלוה מקודשת כגון שהמקדש נותן למלוה פרוטה להלוות לה מעות ובאותה פרוטה נתקדשה לו וי״ל בהנאת מלוה משמע מלוה שהיתה עליו כבר.
לא החזירו לא יצא – וא״ת אמאי לא יצא הא לא הוה תנאי כפול וי״ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו וגדולה מזאת אמרו (לקמן דף מט: ושם) בההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא פירש ולא מידי וסוף לא סליק בעי למיהדר ואמר רב הונא הוי דברים שבלב ואינם דברים א״כ משמע דוקא משום דלא פירש אבל אם פירש הוי תנאי אע״ג דלא כפליה וה״נ איתא במי שמת (ב״ב דף קמז.) גבי ש״מ שאמר כמדומה אני שאשתי מעוברת אבל עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפלוני לסוף נתגלה שהיתה מעוברת וקאמר התם דלא הוי מתנה משום דמעיקרא לא היה בדעתו ליתנם לאותו פלוני אם היתה אשתו מעוברת ה״נ לא בעינן תנאי כפול כיון שהיה בדעתו לכך וא״ת ובלא החזירו אמאי לא יצא והא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל כדאמרי׳ התם (גיטין דף עה.) מכדי כל תנאי מהיכא ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן והתם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר הוה וי״ל התם לא הוי מסקנא הכי ואיכא שינויי אחריני א״נ י״ל הא דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד היינו כששניהם סותרים זה את זה כי ההיא דעל מנת שתחזירי לי את הנייר דפרק מי שאחזו (גיטין דף עה.) דהתם ס״ד דכל האומר ע״מ לאו כאומר מעכשיו דמי ונמצא שאינה מגורשת עד שמחזרת הנייר ואז אינו שלה אבל הכא סבר דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי.
ואם לאו לא יצא – והא דאמר במסכת סוכה (דף מא:) אתרוג היה לו לר״ג נטלו ר׳ יהושע ויצא בו ונתנו לר״ע ויצא בו ר״ע והחזיר לר״ג ודייקי׳ מינה מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אע״פ שר׳ יהושע לא החזירו לר״ג דעתו של ר״ג היה לכך שלא היה חושש אלא שיחזור לידו אחר שיצאו כולם. לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין – וא״ת במאי דמו לחליפין אי משום דחליפין הדרי הא בחליפין גופייהו אמר בנדרים פרק השותפין (נדרים מח:) דאי תפיס לה מיתפסי ונראה לר״י דלאו חליפין הוא ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין והני כעין חליפין דמי ואתי למימר אשה נקנית בחליפין הילכך אפקעינהו רבנן לקידושין מינה תדע דאי כחליפין דמו במכר היאך קנה בהאי מנה הא אין מטבע נעשה חליפין וכן בפדיון הבן למה יהא בנו פדוי בחליפין הלא כסף ה׳ שקלים כתיב ולא חליפין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואם לאו לא יצא – והא דאמר במסכת סוכה (דף מא:) אתרוג היה לו לר״ג נטלו ר׳ יהושע ויצא בו ונתנו לר״ע ויצא בו ר״ע והחזיר לר״ג ודייקי׳ מינה מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אע״פ שר׳ יהושע לא החזירו לר״ג דעתו של ר״ג היה לכך שלא היה חושש אלא שיחזור לידו אחר שיצאו כולם. לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין – וא״ת במאי דמו לחליפין אי משום דחליפין הדרי הא בחליפין גופייהו אמר בנדרים פרק השותפין (נדרים מח:) דאי תפיס לה מיתפסי ונראה לר״י דלאו חליפין הוא ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין והני כעין חליפין דמי ואתי למימר אשה נקנית בחליפין הילכך אפקעינהו רבנן לקידושין מינה תדע דאי כחליפין דמו במכר היאך קנה בהאי מנה הא אין מטבע נעשה חליפין וכן בפדיון הבן למה יהא בנו פדוי בחליפין הלא כסף ה׳ שקלים כתיב ולא חליפין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush