×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא ל״א:גמרא
;?!
אָ
אֲבָל הָנֵי תַּרְתֵּי, דְּאִיתָא לְמָרַהּ בַּהֲדַהּ, אֵימָא לָא! צְרִיכָא. {במדבר ל״ה:כ״א} מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה, אֵין לִי אֵלָּא בַּמִּיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ; מִנַּיִן שֶׁאִם אֵי אַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ בַּמִּיתָה הַכְּתוּבָה בּוֹ, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לַהֲמִיתוֹ בְּכָל מִיתָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתוֹ? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, אמוֹת יוּמַת, מ״ממִכָּל מָקוֹם. {דברים י״ג:ט״ז} הַכֵּה תַּכֶּה, אֵין לִי אֵלָּא בַּהַכָּאָה הַכְּתוּבָה בָּהֶן; מִנַּיִן שֶׁאִם אֵי אַתָּה יָכוֹל לַהֲמִיתָן בַּהַכָּאָה הַכְּתוּבָה בָּהֶן, שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לְהַכּוֹתָן בְּכָל הַכָּאָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, הַכֵּה תַּכֶּה, מ״ממִכָּל מָקוֹם. {דברים כ״ד:י״ג} הָשֵׁב תָּשִׁיב, אֵין לִי אֵלָּא שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ בִּרְשׁוּת ב״דבֵּית דִּין; מִשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת ב״דבֵּית דִּין מִנַּיִן? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, בהָשֵׁב תָּשִׁיב, מ״ממִכָּל מָקוֹם. {שמות כ״ב:כ״ה} חָבֹל תַּחְבּוֹל, אֵין לִי אֵלָּא שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ בִּרְשׁוּת; מִשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת מִנַּיִן? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, גחָבֹל תַּחְבּוֹל, מ״ממִכָּל מָקוֹם. וְהָנֵי תְּרֵי קְרָאֵי לָמָּה לִי? חַד לִכְסוּת יוֹם, וְחַד לִכְסוּת לַיְלָה. {דברים ט״ו:ח׳,י״א} פָּתֹחַ תִּפְתַּח, אֵין לִי אֵלָּא לַעֲנִיֵּי עִירָךְ; לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת מִנַּיִן? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, דפָּתֹחַ תִּפְתַּח, מִכָּל מָקוֹם. {דברים ט״ו:י׳} נָתֹן תִּתֵּן, אֵין לִי אֵלָּא מַתָּנָה מְרוּבָּה; מַתָּנָה מוּעֶטֶת מִנַּיִן? הת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, נָתֹן תִּתֵּן, מ״ממִכָּל מָקוֹם. {דברים ט״ו:י״ד} הַעֲנֵק תַּעֲנִיק, אֵין לִי אֵלָּא שֶׁנִּתְבָּרַךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ, מַעֲנִיקִים; לֹא נִתְבָּרַךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ מִנַּיִן? ות״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, הַעֲנֵק תַּעֲנִיק, מ״ממִכָּל מָקוֹם. ולר׳וּלְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דַּאֲמַר: נִתְבָּרַךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ, מַעֲנִיקִין לוֹ, לֹא נִתְבָּרַךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ, אֵין מַעֲנִיקִין, תַּעֲנִיק לָמָּה לִי? דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. {דברים ט״ו:ח׳} הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ. אֵין לִי אֵלָּא שֶׁאֵין לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס, אֲמַר רַחֲמָנָא, תֵּן לוֹ דֶּרֶךְ הַלְוָאָה; יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס מִנַּיִן? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, תַּעֲבִיטֶנּוּ, מ״ממִכָּל מָקוֹם. ולר״שוּלְרִבִּי שִׁמְעוֹן דַּאֲמַר: זיֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס, אֵין נִזְקָקִין לוֹ, תַּעֲבִיטֶנּוּ לָמָּה לִי? דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.: הָיָה בָּטֵל מִן הַסֶּלַע לֹא יֹאמַר לוֹ תֵּן לִי סֶלַע אֵלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל (בָּטֵל).: (תְּנַן) [תָּנָא]: נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. מַאי כְּפוֹעֵל בָּטֵל? אֲמַר אַבַּיֵי: חכְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה דִּבְטַל מִינַּהּ.: אִם יֵשׁ שָׁם ב״דבֵּית דִּין, מַתְנֶה בִּפְנֵיהֶם.: אִיסוּר וְרַב סָפְרָא עַבִיד עִיסְקָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲזַל רַב סָפְרָא, פְּלַג לֵיהּ בְּלָא דַּעְתֵּיהּ דְּאִיסוּר בְּאַפֵּי בֵי תְרֵי. אֲתָא לקמי׳לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. א״לאֲמַר לֵיהּ: טזִיל אַיְיתֵּי תְּלָתָא דִּפְלַגְתְּ קַמַּיְיהוּ. אִי נַמֵי,מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
אבל הני תרתי דאיתנהו למרייהו בהדייהו – ואע״ג דמרבינן לעיל אין בעלים עמו היינו שהוא זקן או חולה ונהי דאין יכול לעזור יכול לשכור פועלין ואימא לא קא משמע לן. אין לי אלא משכנו – פרשתי בהמקבל (לקמן דף קיג.). דברה תורה כלשון בני אדם – וא״ת וכי לית להו כל הני דרשות דלעיל ואליבא דר״ש משנינן נמי לעיל דלא מסיימי קראי ובר״ה (דף ח.) דריש נמי ר״ש עשר תעשר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה וי״ל דדוקא הכא בהני תרי קראי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם משום דמוכחי קראי דכתיב די מחסורו ובאידך כתיב אשר ברכך ובריש השואל (לקמן דף צד: ושם ד״ה אלא) דאמר אם גנב אין לי אלא גניבה אבידה מנין ת״ל יגנב ופריך למ״ד דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר התם נמי איכא הוכחה דגניבה משמע דוקא גניבה ולא אבידה. כפועל בטל – פירשנו באיזהו נשך (לקמן דף סח. ושם ד״ה ונותן). אם יש שם ב״ד יתנה בפניהם – שישלם לו כל מה שישתכר במלאכה שהוא עושה ואם אין ב״ד לא ישיב כיון שאם ישיב לא יהא לו אלא כפועל בטל אבל אם אינו עושה מלאכה ישיב בחנם וא״ת לעיל דנקט או שהיתה שלו מרובה היכי דמי אי ליכא ב״ד אפילו מועטת נמי מן האבידה לא ישיב ואי בפני ב״ד כי נמי אין מרובה אלא שוה לאבידה למה יתנו ב״ד ליתן לו כל שכרו א״כ מה ירויחו הבעלים וי״ל דנ״מ לכושרא דחיותא או לטרחא יתירא וכה״ג משני בסוף השוכר את הפועלים (לקמן דף צג:) וא״ת דהכא משלם לכל הפחות השכירות כפועל בטל וכן משני לקמן בסוף השוכר את הפועלים (שם) גבי רועה שהיה יכול לקדם ברועים ובמקלות ש״ש בשכר וש״ח בחנם חייב וש״ש שקדם בשכר חוזר ונוטל מבעל הבית ומסתמא ש״ח נמי שקדם בשכר חוזר ונוטל מבעה״ב ואילו בפרק הגוזל בתרא (ב״ק דף קטו:) תנן שטף נהר את חמורו וחמור חבירו הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואין משלם לו דמי חמורו שטבע וי״ל דהתם מיירי כשהיה יכול להציל ע״י הדחק דאי לאו הכי מצי אמר ליה מהפקירא קזכינא כדאיתא התם ועי״ל כיון שבעל החמור שם יכול לומר הייתי שוכר פועלים להצילו וא״ת הכא אמאי נוטל שכר וכן לקמן ש״ח שאין צריך לקדם בשכר אם קידם אמאי נוטלו מבעה״ב האמרי׳ פר׳ הכונס (שם דף נח. ושם ד״ה אי) דמבריח ארי מנכסי חבירו פטור וללישנא בתרא דהכונס דמבריח ארי פטור משום דלית ליה פסידא אתי שפיר דהכא אית ליה פסידא אבל ללישנא קמא דקאמר דמבריח ארי מדעתו משמע אפילו אית ליה פסידא פטור כיון דמדעתו הוא קשה ואור״י דמבריח ארי פטור היינו דוקא שמצילו מפחד הארי שירא שיבא וקידם ברועים והבריחו דלא ברי הזיקא דבלא הצלתו יכול להיות שלא היה בא אבל מציל מפי הארי ושטף נהר חמורו ומחזיר אבידה דברי הזיקא ובא זה והציל נוטל שכרו וא״ת דפורע חובו דשרי למודר הנאה בפרק אין בין המודר (נדרים דף לג.) ופרק בתרא דכתובות (דף קח. ושם) מחשבין ליה מבריח ארי אע״ג דברי הזיקא ואית ליה פסידא וי״ל דהתם נמי אין מצילו מן ההפסד דמה שמלוה טורף ממנו אין זה הפסד שהרי נתחייב לו ולכך חשיב ליה כמבריח ארי א״נ כדמפרש טעמא בירושלמי דנדרים הוינא מפייס ליה ומחיל לי ואפי׳ במשכון מפייס הוינא ליה ויהיב לי משכוני ואפילו בב״ח דוחק מסיק בירושלמי והטעם נראה משום שיכול לומר הייתי מוצא אוהבים הרבה שיפרעו עבורי דהיינו מעין אותם הטעמים והא דקרי ליה בפ׳ ח״ה (ב״ב דף נג.) מבריח ארי נתן צרור ונטל צרור דסכר מינה מיא ואפיק מינה מיא אע״פ שמצילו מן ההפסד שהיה נהר שוטפה התם לא נקט לשון מבריח לענין שיפטר משכר הברחה אלא כלומר אין זו חזקה כיון שאין מתקן השדה אלא מגין עליה בעלמא שלא תבא לידי קלקול ונראה שגם ר״ת סובר דלא חשיב מבריח ארי במקום שמצילו מן ההפסד שהיה מעמיד ההיא דפורע חובו דוקא במזונות אשתו כדמפרש בפ׳ בתרא דכתובות (דף קח. ושם) משום דאפשר שתהא עושה ואוכלת או תתפרנס מן הצדקה או מקרוביה שיתנו לה בחנם אבל שאר פריעת חוב אור״ת דאין זה מבריח ארי אלא מהנה גמור וירושלמי פליג אגמרא שלנו ולפ״ז אם השר גזל ביתו של ישראל ובא חבירו ישראל ופייס אותו בדמים מועטים אם ירצה בעה״ב ליקח ביתו ישלם דמים לחבירו וכן פסק רבינו גרשום אבל רש״י פסק שיחזיר לו ביתו חנם בפ׳ הנזקין (גיטין דף נח:) ונראה דלא מבעיא אם קנאה בדמים שמציל הבעלים מן ההפסד שישלמו הבעלים אלא אפי׳ קנאן בשויו ולא דמי למבריח ארי דאם היה משתקע בידו לא היה הבית חוזר לו לעולם ואפי בשויו ודמי למקדים ברועים ובמקלות בשכר דאמרי׳ שנותן שכרו עד כדי דמיהם ונ״מ לכושרא דחיותא או לטרחא יתירא ועוד נר׳ אפי׳ ידוע בודאי שאפילו לא מיהר לקנותו היה חוזר לבעלים בדמים הללו כל שעה שירצו בין קנאן בדמים מרובים בין קנאן בדמים מועטים לא דמי למבריח ארי כיון שיצא הבית מחזקת ישראל ובא לידי נכרי וזה מוציאו מחזקת נכרי ומחזירו ליד ישראל נוטל מה שההנהו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×