×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא קמא נ״ו.גמרא
;?!
אָ
בְּכוֹתֶל רָעוּעַ. אָמַר מָר אהַכּוֹפֵף קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בִּפְנֵי הַדְּלֵיקָה הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּמָטְיָא לֵיהּ בְּרוּחַ מְצוּיָה בבְּדִינֵי אָדָם נָמֵי נִחַיַּיב גאֶלָּא דְּמָטְיָא בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. וְרַב אָשֵׁי אָמַר דטָמוּן אִתְּמַר מִשּׁוּם דְּשַׁוְּיַהּ טָמוּן בָּאֵשׁ.: אָמַר מָר ההַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר ה״דהֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא לְנַפְשֵׁיהּ ומָמוֹנָא בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי וּבְדִינֵי אָדָם נָמֵי נִיחַיַּיב זאֶלָּא לְחַבְרֵיהּ. חוְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבֵי תְרֵי פְּשִׁיטָא טדְּאוֹרָיְיתָא הוּא {ויקרא ה׳:א׳} אִם לא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. יאֶלָּא בְּחַד. וְתוּ לֵיכָּא וְהָאִיכָּא (סִימָן הָעוֹשֶׂה בְּסַם וּשְׁלִיחַ חֲבֵירוֹ נִשְׁבַּר) כהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּמֵי חַטָּאת וּבְפָרַת חַטָּאת פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהָאִיכָּא הַנּוֹתֵן סַם הַמָּוֶת בִּפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהָאִיכָּא להַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהָאִיכָּא מהַמַּבְעִית אֶת חֲבֵירוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהָאִיכָּא נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא סִלְּקָהּ נָפְלָה גְּמַלּוֹ וְלֹא הֶעֱמִידָהּ ר״מרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בְּהֶזֵּיקָן וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אִין מִיהָא אִיכָּא טוּבָא וְהָנֵי אִצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְּתֵימָא בְּדִינֵי שָׁמַיִם נָמֵי לָא לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. הַפּוֹרֵץ גָּדֵר בִּפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דִּלְמִסְתְּרֵיהּ קָאֵי מָה עָבֵיד בְּדִינֵי שָׁמַיִם נָמֵי לָא לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. הַכּוֹפֵף קָמָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ נָמֵי מַהוּ דְּתֵימָא לֵימָא מִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּאָתְיָא רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה וּבְדִינֵי שָׁמַיִם נָמֵי לָא לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וּלְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר נָמֵי טָמוּן אִיתְּמַר מַהוּ דְּתֵימָא אֲנָא כַּסּוֹיֵי כַּסִּיתֵיהּ נִיהֲלָךְ וּבְדִינֵי שָׁמַיִם נָמֵי לָא לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְהַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר נָמֵי מַהוּ דְּתֵימָא לֵימָא דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין וּבְדִינֵי שָׁמַיִם נָמֵי לָא לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְהַיּוֹדֵעַ עֵדוּת לַחֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מֵעִיד לוֹ נָמֵי מַהוּ דְּתֵימָא מִי יֵימַר דְּכִי הֲוָה (אָתֵינָא) מַסְהֵדְינָא לֵיהּ הֲוָה מוֹדֵה דִּלְמָא הֲוָה מִשְׁתְּבַע לְשִׁקְרָא וּבְדִינֵי שָׁמַיִם נָמֵי לָא לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: נִפְרְצָה בַּלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים כּוּ׳.: אָמַר רַבָּה וְהוּא שֶׁחָתְרָה. אֲבָל לֹא חָתְרָה מַאי חַיָּיב הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בְּכוֹתֶל בָּרִיא כִּי לֹא חָתְרָה אַמַּאי חַיָּיב מַאי ה״להֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד אֶלָּא בְּכוֹתֶל רָעוּעַ כִּי חָתְרָה נאַמַּאי פָּטוּר תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס הוּא. הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס פָּטוּר אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס חַיָּיב מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. אֶלָּא מתני׳מַתְנִיתִין בְּכוֹתֶל בָּרִיא וַאֲפִילּוּ לֹא חָתְרָה וְכִי אִיתְּמַר דְּרַבָּה אַסֵּיפָא אִיתְּמַר הַנִּיחָה בַּחַמָּה אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְיָצְתָה וְהִזִּיקָה חַיָּיב אָמַר רַבָּה סואפי׳וַאֲפִילּוּ חָתְרָה. לָא מִבַּעְיָא הֵיכָא דְּלָא חָתְרָה דְּכוּלַּהּ בִּפְשִׁיעָה הוּא אֶלָּא אפי׳אֲפִילּוּ חָתְרָה נָמֵי מַהוּ דְּתֵימָא הָוְיָא לַהּ תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּכוּלַּהּ פְּשִׁיעָה הִיא. מ״טמַאי טַעְמָא דַּאֲמַר לֵיהּ מִידָּע יָדְעַתְּ דְּכֵיוָן דִּשְׁבַקְתַּהּ בְּחַמָּה כֹּל טַצְדְּקָא דְּאִית לַהּ לְמִיעְבַּד עָבְדָא וְנָפְקָא.: הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים לִסְטִים חַיָּיבִין.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי ליחייב – וא״ת כיון שאין חילוק בין מקרב דבר אצל האש ובין מקרב האש אצל הדבר אמאי אמרינן בפרק כל הנשרפין (סנהדרין דף עז. ושם) כפתו במקום שסוף חמה או צינה לבא פטור ליחייב למ״ד אשו משום חציו וכן כפתו לפני ארי וי״ל דודאי אי כפתו והביאו במקום שסוף חמה או צינה לבא או ארי חייב אבל התם מיירי שכפתו במקום שהיה ולא הזיזו ממקומו ולא הוי מצמצם הואיל והחמה והצינה והארי אין עליו בשעת כפיתה וההיא דאתקיל עליה בדקא דמיא אפילו כפתו והביאו שם ואח״כ אתקיל פטור דדמי לזורק חץ ותריס בידו ואפילו קדם הוא ונטלו פטור וא״ת ההיא דהשיך בו את הנחש דפטור למ״ד מעצמו הוא מכיש אמאי פטור לפי מה שפירש בשמעתין דפי פרה (דף כג:) ששם ידו לתוך פיו והשיך ליחייב משום אשו דודאי הנחש יזיק האדם וי״ל דשאני התם שאין הארס עדיין בעולם. ממונא בעי לשלומי – וכי תימא פטור מדיני אדם משום דלא ידעי׳ שהם עדי שקר מ״מ כיון שאם היינו יודעין שהם עדות שקר משלם אין שייך למיתני פטור מדיני אדם.
אלא לחבריה – כגון שאין לחבריה מה לשלם או שהלך למדינת הים או כגון שאין אנו יודעים שהם עדי שקר ודוקא שוכר אבל אמר פטור מדיני שמים דסבור שלא ישמעו לו דאין נראה לומר דנקט שוכר לאשמועינן דאפי׳ שוכר פטור מדיני אדם שאין זה שום חידוש ולקמן לא עביד צריכותא אלא מדיני שמים ועוד דבפירקין תנן (דף נט:) השולח את הבערה ביד חש״ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב משמע דשולח פטור אף מדיני שמים.
פשיטא אם לא יגיד וכו׳ – וא״ת ה״מ כשעבר על שבועתו כדכתיב ושמעה קול אלה וי״ל דה״ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד היה נושא עון אז יביא קרבן שבועה אבל בלא שבועה נמי איכא נשיאות עון כדמוכח במתני׳ באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז:) ודוקא בב״ד דכשאומרים אין אנו יודעים להעיד שוב אינם יכולין להעיד דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והיינו אם לא יגיד דקרא אבל חוץ לב״ד אין לחוש שיכול לחזור ולהעיד. העושה מלאכה במי חטאת – עד שלא נתן האפר כדתניא במס׳ פרה (משנה פרה ד׳:ד׳) פרה נפסלת במלאכה עד שתעשה אפר והמלאכה פוסלת במים עד שישים האפר לתוכה ובספרי יליף מקרא יכול אף קדשן ת״ל למשמרת למי נדה ולא שכבר מי נדה.
פטור מדיני אדם – בפ׳ הניזקין (גיטין נג.) פריך מיניה למ״ד היזק שאין ניכר שמיה היזק.
אבל הני אצטריך ליה – וא״ת הנותן סם המות נמי חידוש הוא למיתני כדאמרינן לעיל (דף מז:) דאפילו סם המות דלא עבידא דאכלה חייב בדיני שמים ושמא אין כל כך חידוש. כסויי כסיתיה – וא״ת גלוי וידוע למקום למה נתכוין אם לטובה אם לרעה וי״ל דאפי׳ במתכוין לטובה שלא ימהר לשרוף ויוכל להציל בעל הבית בתוך כך מ״מ בדיני שמים חייב דאיבעי ליה לאזדהורי ולאסוקי אדעתיה שלא יבא לו הפסד בכך. מהו דתימא הויא לה תחלתו בפשיעה וסופו באונס קמ״ל דכולהו פשיעה היא – ק״ק דה״ל למימר מהו דתימא כולה אונס הוא וכגון שנעל כל כך יפה שאינה יכולה לצאת אלא בחתירה קמשמע לן דפושע הוא אצל חתירה שהניחה בחמה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×