×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא זבחים כ״ה:גמרא
;?!
אָ
וְרִידִין לְתוֹךְ הַכְּלִי אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְרִידִין צָרִיךְ שֶׁיִּרְאוּ אֲוִיר כְּלִי. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן הָיָה מְקַבֵּל וְנִפְחֲתוּ שׁוּלֵי מִזְרָק עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ דָּם לַאֲוִיר מַהוּ אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ כְּמוּנָּח דָּמֵי אוֹ אלָא כְּמוּנָּח דָּמֵי. אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ חָבִית שֶׁמּוּנַּחַת תַּחַת הַזִּינּוּק מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ וְשֶׁבְּחוּצָה לַהּ פְּסוּלִין צֵירַף פִּיהָ לַזִּינּוּק מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין וְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ כְּשֵׁירִין. הַאי מַאי בָּעֵי מִינֵּיהּ אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ וְקָא פָשֵׁט לֵיהּ אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ. תַּרְתֵּי קָא בָעֵי מִינֵּיהּ אִם תִּימְצֵי לוֹמַר אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ מַאי. רַב יוֹסֵף מַתְנֵי הָכִי רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ וּפְשַׁט לֵיהּ חָבִית. רַבָּה מַתְנֵי חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ וּפְשַׁט לֵיהּ מִזְרָק אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּמִזְרָק שֶׁאִי אִיפְשָׁר לוֹ בְּלֹא זִינּוּק. תְּנַן הָתָם בנָתַן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לֶחָבִית פְּסוּלִין עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹזִים כְּשֵׁירָה זֶה הַכְּלָל דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה פְּסוּלִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה כְּשֵׁירִין. מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַבָּא אָמַר קְרָא {ויקרא י״א:ל״ו} אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר הֲוָיָיתָן עַל יְדֵי טׇהֳרָה תְּהֵא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זֹאת אוֹמֶרֶת גאֲוִיר כְּלִי כִּכְלִי דָּמֵי. א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְדִילְמָא בְּשׁוֹתֵת א״לאֲמַר לֵיהּ תְּרָדָא כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לֶחָבִית תְּנַן. וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי צָדוֹק נִישְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ דִּתְנַן הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק דעַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁקִּילְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹזִין שֶׁהֵן כְּשֵׁירִין זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹהָלִיָּיא וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְהִכְשִׁירוּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי ההַצּוֹרֵם אֹזֶן הַפָּר ואח״כוְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ד׳:ה׳} וְלָקַח מִדַּם הַפָּר פַּר שֶׁהָיָה כְּבָר. אַשְׁכְּחַן קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים קָדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן. אָמַר רָבָא תַּנְיָא {שמות י״ב:ה׳} שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה שֶׁיְּהֵא תָּמִים וּבֶן שָׁנָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה בְּקַבָּלָה בְּהוֹלָכָה בִּזְרִיקָה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה כׇּל הוייותי׳הֲוָייוֹתָיו לֹא יִהְיוּ אֶלָּא תָּם וּבֶן שָׁנָה. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר וכׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר אוֹ כְּזַיִת חֵלֶב זוֹרֵק אֶת הַדָּם. תַּרְגְּומַאּ אַבֶּן שָׁנָה. וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה בֶּן שָׁנָה בִּשְׁעַת הוֹלָכָה וּזְרִיקָה בֶּן שְׁתֵּים. אָמַר זרָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת שָׁעוֹת פּוֹסְלוֹת בַּקֳּדָשִׁים. אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר חהִיא בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ חָתַךְ ואח״כוְאַחַר כָּךְ שָׁחַט כְּשֵׁירָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ורידין של הקרבן לתוך הכלי, כדי שכל הדם ייכנס לתוכו. איתמר נמי [נאמר גם כן], אמר רב אסי אמר ר׳ יוחנן: ורידין צריך שיראו אויר כלי. א בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי מר׳ יוחנן: היה מקבל את הדם ונפחתו שולי המזרק כלומר, נשברה תחתיתו עד שלא הגיע דם לאויר המזרק, מהו? וצדדי השאלה: האם דבר הנמצא באויר (של כלי) באופן שאין סופו לנוח, כגון כאן שהדם אינו יכול לנוח בכלי, שהרי נפחתו שוליו, הריהו כמונח דמי [נחשב], כאילו נכנס הדם תחילה בכלי ואחר כך נשפך ממנו, והוא כשר לזריקה כשיאספהו מן הרצפה. או לא כמונח דמי [נחשב] והריהו כדם שנשפך מן הצואר לרצפה ופסול? אמר ליה [לו], תניתוה [כבר שניתם אותה] בהלכה אחרת, ביחס לקידוש מי חטאת: חבית שמונחת תחת הזינוק צינור המקלח מים למרחוק — מים שנכנסו בתוכה של החבית, ושבחוצה לה מעל פיה — פסולין למי חטאת, משום שהם נחשבים כמונחים בחבית, ושוב אין הם עוד ״מים חיים״. אבל אם צירף (חיבר) פיה של החבית לזינוקמים שבתוכה פסולין, ואולם אלו שבחוצה לה מעל פיה כשירין, משום שהם עדיין חלק מן הקילוח, ואינם נחשבים כמצויים באויר החבית. על כל פנים, משמע מכאן שדבר המצוי באויר הכלי נחשב כמונח בכלי. ותוהים: האי מאי [זה מהו]? הרי בעי מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי שאלה ביחס לאויר שאין סופו לנוח, כשנפחתו שולי המזרק, וקא פשט ליה [ופתר לו בעיה] באויר שסופו לנוח, שהרי חבית זו שלימה היא, והמים עתידים להישאר בתוכה! ומשיבים: תרתי קא בעי מיניה [שתי שאלות שאל ממנו] ר׳ אסי מר׳ יוחנן, האחת — מה דינו של אויר שאין סופו לנוח, והשניה — גם אם תימצי [תמצא] לומר: אויר שאין סופו לנוח לאו [אינו] כמונח דמי [נחשב], אויר שסופו לנוח מאי [מה] דינו? ופתר לו בעיה זו. ומוסיפים: רב יוסף מתני הכי [היה שונה כך] את הדיון הזה, כמו שאמרנו, שאת השאלה לגבי מזרק פתר ר׳ יוחנן מחבית. ואילו רב כהנא מתני [היה שונה אחרת]: בענין חבית עצמה בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי, האם נפסלים המים באויר שחוצה לה, ופשט ליה [ופתר לו] ר׳ יוחנן מן הברייתא בענין חבית, שר׳ אסי לא ידעה. רבה מתני [היה שונה]: בענין חבית בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי, ופשט ליה [ופתר לו] ר׳ יוחנן מדין מזרק, וכך פתר לו: אי [וכי אין] אתה מודה במזרק שמקבל בו את דם הקרבן, שאי איפשר לו בלא זינוק? שאי אפשר שיגיע הדם במישרין לתחתית המזרק, ובהכרח הוא מגיע תחילה לאויר שמעל המזרק ומשם נשפך לתוכו. ומכאן אתה למד שדבר המגיע לאוירו של כלי הרי הוא כמונח בתוכו. ולכן מים שזינקו מול חבית — פסולים למי חטאת. ועוד בענין זה תנן התם [שנינו שם]: נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו על ידם מים חיים לחבית שמקדש בה המים — הרי הם פסולין, משום שהעבירם על ידי דבר המקבל טומאה, נתן שם עלי קנים ועלי אגוזים שאינם מקבלים טומאה — כשירה. זה הכלל: אם הועברו המים על ידי דבר המקבל טומאהפסולין, על ידי דבר שאינו מקבל טומאהכשירין. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ומשיבים: שאמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יוסי בר אבא, אמר קרא [הכתוב]: ״אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור״ (ויקרא יא, לו), שהוייתן כלומר יצירתם של הבור והמקוה על ידי טהרה תהא, ואם הגיעו לשם על ידי דבר שמקבל טומאה — אין זו יצירה על ידי טהרה. אמר ר׳ חייא אמר ר׳ יוחנן: זאת אומרת ממשנה זו יש ללמוד שאויר שמעל הכלי ככלי דמי [נחשב], שאם לא כן מדוע נפסלו המים כשהעבירם בידו? והרי המים מגיעים תחילה לאוירה של החבית, שאינו מקבל טומאה, ורק אחר כך נכנסים בתוכה! אמר ליה [לו] ר׳ זירא לר׳ חייא בר אבא: ודילמא [ושמא] מדובר שם בשותת, שהיו המים החיים שותתים מידו ישירות לתוך החבית, ולא עברו כלל באוירה! אמר ליה [לו]: תרדא [שוטה], ״נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית״ תנן [שנינו], ובאופן זה המים אינם שותתים, אלא באים בקילוח, ואם כן בוודאי עברו תחילה באוירה של החבית. ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: מעדותו של ר׳ צדוק נישנית משנה זו בחבית, דתנן [ששנינו במשנתנו] במסכת עדויות: העיד ר׳ צדוק על הזוחלין מים הזורמים על גבי קרקע ממקום למקום, שקילחן שעשה בהם מעין צינור מקלח בעלי אגוזיןשהן כשירין. זה היה מעשה כך נעשה בעיר אוהלייא, ובא מעשה לפני חכמים בלשכת הגזית שבבית המקדש והכשירו אותו. ב אמר ר׳ זירא אמר רבי: הצורם (חותך מקצת) אזן הפר לאחר שחיטה, ועשה בו מום, ואחר כך קיבל דמו של הפר — פסול, שנאמר: ״ולקח הכהן המשיח מדם הפר״ (ויקרא ד, ה), לומר: פר שהיה כבר, שלא השתנה במשך הזמן מן השחיטה ועד לקבלת הדם. ושואלים: אשכחן [מצאנו] הלכה זו בקדשי קדשים, שהרי פר זה הוא פר חטאת של כהן משיח, בקדשים קלים מנלן [מנין לנו] שכך הוא גם כן? אמר רבא, תניא [שנויה ברייתא]: נאמר בקרבן הפסח ״שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם״ (שמות יב, ה), לומר: שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה. בשעת קבלה, בשעת הולכה, בשעת זריקה מנין שצריך להישאר תמים? תלמוד לומר: ״יהיה״, לומר, כל הוייותיו שעושים בו בקודש לא יהיו אלא כשהוא תם ובן שנה. איתיביה [הקשה לו] אביי לרבא ממה ששנינו בברייתא, ר׳ יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה, שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב והשאר הלך לאיבוד — זורק עליהם את הדם. משמע שאף כשנחסר עיקרו של הקרבן עדיין ראוי הוא לזריקה! ומשיבים: תרגומא [תרגם, הסבר אותה] שדבר זה נאמר דווקא על בן שנה האמור שם, שהכבש צריך להישאר בן שנה עד לגמר הזריקה, אבל לא לענין ״תמים״. ושואלים: ומי איכא מידי [והאם יש דבר] שבשעת שחיטה היה בן שנה, ובשעת הולכה וזריקה הינו בן שתים? אמר רבא: זאת אומרת ששעות פוסלות בקדשים, ולכן יכול להיות שעברה שנתו בדיוק באותו זמן שבין שחיטה והולכה. ג ועוד בענין זה מביאים מה שאמר ר׳ אמי אמר ר׳ אלעזר: היא בפנים היתה בהמת הקרבן עומדת בתוך העזרה ורגליה נמצאות בחוץ, אם חתך את הרגלים ואחר כך שחט את הבהמה — הרי היא כשירה כקרבן, משום שכל הדם שנכנס למזרק היה מן הדם שבתוך העזרה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144