גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ושואלים: ולדעת ר׳ שמעון שלא בעי [מצריך] קידוש קומץ המנחה בכלי, אלא מוליכו בידו למזבח, וכן למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי לר׳ שמעון נמי בעי [גם כן צריך] קידוש קומץ, אבל ביד שמאל אכשורי מכשר [מכשיר], אם כן, הלימוד ממצורע ״יד״ ״יד״ של רבא למה לי?
אי [אם] לקמיצה עצמה שתהיה ביד ימין — מדברי רב יהודה בריה [בנו] של ר׳ חייא נפקא [יוצא], שאמר רב יהודה בריה [בנו] של ר׳ חייא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ שמעון שהכשיר הקטרת קומץ שלא בכלי שרת? [שאמר קרא [הכתוב] לגבי מנחה]: ״קדש קדשים היא כחטאת וכאשם״ (ויקרא ו, י), לומר כי יש לדמותה הן לחטאת והן לאשם: אם
בא לעובדה להקטיר את קומצה ביד — עובדה בימין כדין הזאת דם של חטאת שנעשית ביד ימין, ואם בא לעובדה בכלי שמכניס את הקומץ לכלי שרת — עובדה ביד שמאל כדרך שעושה בזריקת דם האשם שהיא בכלי. והרי קמיצה נעשית ביד, ואם כן מן ההיקש לחטאת למדנו שהיא נעשית בימין!
ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] גזירה שווה זו של רבא [אלא] לקומץ של מנחת חוטא. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ואמר ר׳ שמעון שאין מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, כמו כל מנחה, כדי שלא יהא קרבנו של חוטא מהודר, אם כן, כי [כאשר] קמץ לה בשמאל נמי תיתכשר [גם כן תהא כשרה], קא משמע לן [משמיע לנו] שאינה כשירה אלא בימין.
א משנה השוחט את הזבח, וקודם שהספיק לקבלו בכלי נשפך הדם על הרצפה, ואספו מן הרצפה לכלי — פסול.
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים], מה שנאמר: ״ולקח הכהן המשיח מדם הפר״ (ויקרא ד, ה), ולא ״מדמו״, בא להדגיש: מדם הנפש של הפר, הדם המקלח מוורידי הצוואר, בו יוצאת נפשו, ולא מדם העור, ולא מדם התמצית הדם שמתמצה מורידי הצואר לאחר הקילוח של דם הנפש.
ומוסיפים ואומרים: ומה שנאמר: ״מדם הפר״ — כוונתו כאילו היה כתוב: דם מהפר יקבלנו וכדין משנתנו, שאם נשפך הדם לרצפה — שוב אינו כשר. ומסבירה הגמרא: דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לפרש ״מדם הפר״ כדכתיב [כמו שכתוב] לפי פשוטו: ״מדם״ ואפילו מקצת דם — והאמר [והרי אמר] רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: ״ואת כל דם הפר ישפך״ (ויקרא ראה ד, ז)!
אלא ״מדם הפר״ כוונתו: דם מהפר יקבלנו, כאילו עברה האות מ׳ למלה ״הפר״. וקסבר [וסבור הוא] התנא, כי במדרש הכתובים גורעין ממלה אחת אות ומוסיפין אותה למלה אחרת, ודורשין כאילו כך היה כתוב.
ג גופא [לגופה] של הלכה שהזכרנו, אמר רב יהודה אמר רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: ״ואת כל דם הפר ישפך״ (ויקרא ד, ז). ומקשים: והא [והרי] בשיריים כתיב [נאמר] דבר זה, במה שנותר לאחר שנזרק הדם, ולא בקבלת הדם!
ומשיבים: אם אינו ענין לשיריים, דהא ליתיה לכוליה [שהרי איננו לכל] הדם, שכן מקצתו כבר נזרק על המזבח, תניהו ענין בקבלה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: השוחט את הזבח צריך שיגביה סכין של שחיטה למעלה לאחר השחיטה, כדי שלא יזל הדם מן הסכין אל תוך הכלי, שנאמר: ״ולקח מדם הפר״, ולא מדם הפר ודבר אחר (דם הסכין).
ושואלים: ודם שעל הסכין במאי [במה] הוא מקנח ליה [אותו]? אמר אביי: מקנח אותו בשפת המזרק, כדכתיב [כמו שנאמר]: ״כפורי זהב״ (עזרא א, י) והם מזרקי הדם, ונקראו בשם זה משום שבהם מכפרים (מנגבים) את הדם.
אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: השוחט צריך שיתןמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush