×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מועד קטן י״ח:גמרא
;?!
אָ
הַסְּפָרִים הָנֵי אִין כְּלֵי פִשְׁתָּן לָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מתני׳מַתְנִיתִין אֲפִילּוּ דִּשְׁאָר מִינֵי אָמַר בַּר הִידְיָא לְדִידִי חֲזֵי לִי יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה דְּמַפְּקִי לַהּ מְשִׁיכְלֵי דְּמָנֵי כִּיתָּנָא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא. מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי מַאן לֵימָא לַן דִּבְרָצוֹן חֲכָמִים עָבְדִי דִּלְמָא שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים עָבְדִי.: מתני׳מַתְנִיתִין: אוְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד קִדּוּשֵׁי נָשִׁים וְגִיטִּין וְשׁוֹבָרִין דְּיָיתֵיקֵי מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין אִיגְּרוֹת שׁוּם וְאִיגְּרוֹת מָזוֹן. שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִים וּשְׁטָרֵי בֵירוּרִין גְּזֵרוֹת בֵּית דִּין וְאִיגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר שְׁמוּאֵל במוּתָּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד קִדּוּשֵׁי נָשִׁים. מַאי לָאו שְׁטָרֵי קִדּוּשִׁין מַמָּשׁ לָא שְׁטָרֵי פְסִיקָתָא וְכִדְרַב גִּידֵּל אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב גכַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ כָּךְ וְכָךְ כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ כָּךְ וְכָךְ עָמְדוּ וְקִדְּשׁוּ קָנוּ הֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנִּקְנִין בַּאֲמִירָה. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת וְלֹא מְיַבְּמִין מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ הָא לְאָרֵס שָׁרֵי. לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא לְאָרֵס דְּלָא קָעָבֵיד מִצְוָה אֶלָּא אֲפִילּוּ לִישָּׂא נָמֵי דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה אָסוּר. תָּא שְׁמַע דְּתָנָא דְּבֵי שְׁמוּאֵל מְאָרְסִין אֲבָל לֹא כּוֹנְסִין דוְאֵין עוֹשִׂין סְעוּדַת אֵירוּסִין וְלֹא מְיַבְּמִין מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ ש״משְׁמַע מִינַּהּ. וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּכׇל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי שְׂדֵה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אֶלָּא שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר בְּרַחֲמִים. כִּי הָא דְּרָבָא שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּבָעֵי רַחֲמֵי וְאָמַר תִּזְדְּמֵן לִי פְּלָנִיתָא א״לאֲמַר לֵיהּ לָא תִּיבְעֵי רַחֲמֵי הָכִי אִי חַזְיָא לָךְ לָא אָזְלָא מִינָּךְ וְאִי לָא כָּפְרַתְּ בַּה׳ בָּתַר הָכִי שַׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר אוֹ אִיהוּ לֵימוּת מִקַּמַּהּ אוֹ אִיהִי תְּמוּת מִקַּמֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ לָאו אָמֵינָא לָךְ לָא תִּיבְעֵי עֲלַהּ דְּמִילְּתָא. הָכִי אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִצְטְרוֹבִילִי מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים מֵה׳ אִשָּׁה לְאִישׁ מִן הַתּוֹרָה דִּכְתִיב {בראשית כ״ד:נ׳} וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר מִן הַנְּבִיאִים דִּכְתִיב {שופטים י״ד:ד׳} וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה׳ הִיא מִן הַכְּתוּבִים דִּכְתִיב {משלי י״ט:י״ד} בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה׳ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. וְאָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִצְטְרוֹבִילִי וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא א״ראָמַר רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִצְטְרוֹבִילִי אֵין אָדָם נֶחְשָׁד בְּדָבָר אֶלָּא א״כאִם כֵּן עֲשָׂאוֹ וְאִם לֹא עָשָׂה כּוּלּוֹ עָשָׂה מִקְצָתוֹ וְאִם לֹא עָשָׂה מִקְצָתוֹ הִרְהֵר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וְאִם לֹא הִרְהֵר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ רָאָה אֲחֵרִים שֶׁעָשׂוּ וְשָׂמַח. מֵתִיב רַבִּי יַעֲקֹב {מלכים ב י״ז:ט׳} וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה׳ אֱלֹהֵיהֶם הָתָם לְהַכְעִיס הוּא דַּעֲבוּד. תָּא שְׁמַע {תהלים ק״ו:ט״ז} וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה׳ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד קִינֵּא לְאִשְׁתּוֹ מִמֹּשֶׁה הָתָם מִשּׁוּם שִׂנְאָה הוּא דַּעֲבוּד. ת״שתָּא שְׁמַע אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יְהֵא חֶלְקִי עִם מִי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ בְּדָבָר וְאֵין בּוֹ וְאָמַר רַב פָּפָּא לְדִידִי חַשְׁדוּן וְלָא הֲוָה בִּי. לָא קַשְׁיָא הָא בְּקָלָא דְּפָסֵיק הָא בְּקָלָא דְלָא פָּסֵיק וְקָלָא דְלָא פָּסֵיק עַד כַּמָּה אָמַר אַבָּיֵי אֲמַרָה לִי אֵם דּוֹמֵי דְמָתָא יוֹמָא וּפַלְגָא. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא פְּסַק בֵּינֵי בֵּינֵי אֲבָל פְּסַק בֵּינֵי בֵּינֵי לֵית לַן בַּהּ וְכִי פְּסַק בֵּינֵי בֵּינֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא פְּסַק מֵחֲמַת יִרְאָה אֲבָל פְּסַק מֵחֲמַת יִרְאָה לָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הָדַר נָבֵט אֲבָל הָדַר נָבֵט לָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ אוֹיְבִים אֲבָל אִית לֵיהּ אוֹיְבִים אוֹיְבִים הוּא דְּאַפְּקוּהּ לְקָלָא.: מתני׳מַתְנִיתִין: האֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הֲרֵי זֶה יִכְתּוֹב. ואֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת בַּמּוֹעֵד וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת אֲפִילּוּ בְּסֵפֶר עֶזְרָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זכּוֹתֵב אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ומאן לימא לן דברצון חכמים עבוד וכו׳ – אפשר דאביי דחוי בעלמא הוא דמדחו דמיהא ליכא למשמע מינה אבל בעיקר דינ׳ לא פלוג דהא תרתי מתני׳ אליבא דרבי יוחנן ואפשר דפליג וסבר דאיכא למעבד בפרהסיא כולי האי ובעובדין דחול לכתחלה דילמא אתו למשרי כל כבוס במועד ומי׳ אי עבוד לא מחינן בידי בהו כדאמרי׳ בעלמא הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין אלא מההיא טעמא לא אתמר מעולם אלא כשעושין בשוגג ובתוספו׳ נסתפקו בדבר זה וברם מילתא פשי׳ היא שלא נאסר במועד מעולם אלא תגלחת וכיבוס בגדים אבל כבוס הראש ורחיצת מרחץ לא היה בנידה מעולם ולא נזכ׳ בשום מקום ואנו אין לנו אלא אמה שגזרו חכמים בלבד וזה פשוט. אמר שמואל מותר ליארס אשה בחולו של מועד – פי׳ ואע״ג דהוי כעין מקח וממכר שלא לצורך המועד כיון שאינו יכול לנשאה במועד אפילו הכי לא גזרו בה גזירה שמא יקדמנו אחר ברחמים ויהיה זה כדבר האבד ואי משום שאין מערבין שמחה בשמחה ליכא משו׳ אירוסי׳ בלבד כל זמן שאינו עושה סעודת אירוסין אבל נשואין אפילו בלא סעודה הויא שמחה והתורה אמרה בחגך ולא באשתך. מאי לאו שטרי קדושין ממש שאין לו כסף לקדש בו ורוצה לקדש בשטר וכותבין אותו במועד כדי לקדש במועד דאו לא שרי לקדש במועד אמאי כותבין אותו במועד להניח לאחר המועד. ומהדרי׳ מאי שטרי קדושין שטרי פסיקתא וכדרב גדל וכו׳ – פי׳ שטרי פסיקתא וקרי להו שטרי קדושין לפי שאין נגמרים ואין מועילו׳ אלא א״כ יש עליהם קדושין כדאמר רב גדל עמדו והתקדשו הן הן הדברים הנקנין באמירה הא לא קדשו לא מהני כך פירש ה״ר יוסי זכרונו לברכה וכן נראה מפרש״י ז״ל דסייעתא דרב גדל משום הא דאיכא למימר דמשום הכי קרי להו תנא שטרי קדושין וא״כ שטרי פסיקתא דשרגן לכתוב במועד כגון שכבר שדרו וקדשו קודם המועד שאם לא כן הרי אין בהן כלום אם עדיין עתידין לקדש לאחר המועד דהא אמרינן שאסור לקדש במועד ואסיקנא דמותר לקדש אשה במועד וכן מהנה דמתני׳ כפשטה דמתני׳ שטרי קדושין ממש שרי למכתב וכ״ש שטריי פסיקתא. שמא יקדמנו אחר ברחמים – פי׳ שהזכו׳ מבטל הגזירה והכוכב שבשטת המולד. אי חזיא לך לא אזלא מינך וק״ל והא איהו סבר שיכול לאחר להקדימו ברחמים. וי״ל דאין ה״נ אלא הכי בעי למימר דמשום הא מילתא בעלמא דקאמר לא רווח לה פירש צריך רחמים וזכיות אי נמי דמילתא בעלמא אמר לי׳ כי הכיר בחכמתו שאינה טובה לו והיינו דא״ל נמי לא אמרי לך לא תבעי רחמי עלה דמילתא כלומר להכי אמרי לך לא תבעי עלה רחמי שהייתי יודע ומכיר כי סופך להתחרט בה. ולא אמרן אלא דלא הדר נבט – פי׳ ולא אמרינן דכי פסיק ביני ביני שלא מחמת יראה דלא הוי קול אלא היכא דלא הדר ונתעור׳ בכח כדמעיקרא אבל הדר נבט כדמעיקרא ודאי בדקו במילתא וידיעא להו דקושטא הות. ורש״י ז״ל גורס ולא אמרן אלא דהדר נבט כלומר ולא אמרן דכי פסיק מחמת יראה קלא הוא וחיישי׳ ליה אלא דהדר נבט אבל לא הדר נבט כדמעיקרא לא חיישי׳ ליה והראשון יותר נכון. והיא גרסא נוסחי דוקני. ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית ליה אויבי׳ מעיקרא לית לן בה. כך הגרסא בספרים ונקט ש״ס מעיקרא לאפוקי דאי בקלא קמא לא הוו אויבים ולבתר דפסק והדר נבט הוו אויבים לא חיישינן לאויבים ורש״י ז״ל לא גריס ליה דלעולם חיישי׳ לאויבים ואפי׳ לא פסק כלל וכיש היכא דפסק דחיישי׳ דילמא אויבים אנבוטוה. ואלו כותבין במועד – פי׳ איידי דנקט אלו דמגלחין ואלו מכבסין נקט נמי אלו כותבי׳ וכו׳ ומיהו משום צורך דבר האבד. קדושי נשים כיון שהוא צריך לישא אשה ושמא יקדמנו אחר ברחמים דבר האבד הוא ואע״ג דהרוחה אסורא ולקנות סחורה אסור הכא בבתים ועבדים ובהמה שהתרנו דמי כי הוא צריך אשה לגופו ולתשמישו ושמא לא ימצא כמותה כנ״ל. גיטין כגון שהולך למדינת הים ושמא תשאר עגונה ודוק בכלן ותשכח. דייתקי ומתנות דמי להרוחה וליתא דאי לאו דעבד לה נייח נפשה לא הוה יהיב לה ונמצ׳ שהוא דבר האבד למקבל המתנ׳ אם לא יתן לו א״נ שכב׳ נתן לו כראוי וצריך שטר לראיה ושמ׳ ישכחו העדי׳ או ימותו או ילכו להם. שטרי ברורין כדי שלא יוכל לחזור בטענותיו או בראיותיו. וגזרו׳ ב״ד פסקו דינן. ואגרות של רשות – פרש״י ז״ל כתבים ששולחין לבית המלך או שנוטלין משם ודבר האבד הוא ובירוש׳ פי׳ של שאלת שלום ויש תימא מה צורך יש בזה וי״ל כגון שהוא לצורך עניני י״ט א״נ מפני שמחת הרגל שלא יהא בדאגה ויש בהן צורך לשלח או למי שנשתלחו לו וכן התירו הגאונים ז״ל להרמב״ם ז״ל וקצת רבותי׳ בעלי התוספות ויש שפירשו אגרות שנותן נשיא או ריש גלותא רשות לדון שאם טעה לא ישלם כדאי׳ בפ״ק דסנהדרין. והוא דבר האבד וזה ודאי מענין משנתינו. אין כותבין ספרים תפלין ומזוזות – פי׳ כשאין צורך להם במועד ודכותא אין מגיהין אות אח׳ בספר עזרה שהרי אין אנו צריכין לו אלא ליום הכפורים שכהן גדול קורא בו פרשת היום כדאיתא ביומא הא כשצריכין לקרות בו מגיהין וכן אם הוא בענין שלא יהא ספר להגיהו בו לאחר המועד מגיהין אותו ברגל בכל כתבי הקדש בין מן המקרא בין מן הש״ס שאין לך דבר האבד גדול מזה וכן הסכימו רבותי על ידי ועוד התירו לי לכתוב שיטת חידושין שלי שהייתי לומד וכיוצא בו כדי שלא אשכח וכן נראה הלכה למעשה. רבי יהוד׳ אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו – פי׳ אף על פי שאין צריך להם עד לאח׳ המועד כדי שיהו לו מזומנין לאחר המועד לאלתר ולא ישהה מצותו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144