גמרא
פירוש
אהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּמּוֹעֵד וּבְאֵבֶל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.
פִּנְחָס אֲחוּהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא עָל שְׁמוּאֵל לְמִישְׁאַל טַעְמָא מִינֵּיהּ חֲזַנְהוּ לטופרי דַּהֲווֹ נְפִישָׁן אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי לָא שָׁקְלַתְּ לְהוּ אֲמַר לֵיהּ אִי בְּדִידֵיהּ הֲוָה מִי מְזַלְזְלַתְּ בֵּיהּ כּוּלֵּי הַאי.
הֲוַאי {קהלת י׳:ה׳} כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט וְאִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא בִּשְׁמוּאֵל עָל פִּנְחָס אֲחוּהּ לְמִישְׁאַל טַעְמָא מִינֵּיהּ שַׁקְלִינְהוּ לְטוּפְרֵיהּ חַבְטִינְהוּ לְאַפֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לֵית לָךָ בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם.
דְּאָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דאמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל – פי׳ ואפילו הכי איצטריכו תרווייהו הא דהכא משום מועד ואידך משום כללא דאבל ומי הוי אין לשון הש״ס מתייש׳ דה״ל למי׳ שמואל לטעמי׳ דאמר שמואל וכו׳ והיה נראה לומר דהאי ושמואל אמר הלכה כרבי יוסי בזו ובזו לישנא דמתני׳ הוא דמפיק ליה מאידך סברא כללא דשמואל דאמר כדברי המקל וכיון דבאבל הלכה כרבי יוסי קיים לן ודאי דכ״ש במועד דקיל בענין זה כנ״ל. מדקאמר שקלינהו לטופריה משמע דהיינו כדרכו ואפילו באבל וכל שכן במועד וקסבר דאפילו בכדרכו פליגי ושרי ר׳ יוסי והלכה כמותו ורב דאמר בגזוזטרי אסור פליגי עליה דשמואל ואע״ג דהאי כללא דהלכת׳ כדברי המקל ביובל כלהו אמוראי מודו ביה כדמשמע בפרקי׳ קסבר רב שלא נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה אלא בשנוי דרבי יהודה אוסר אפילו בשנוי ורבי יוסי מתיר אבל בכדרכו אפי׳ רבי יוסי אוסר וש״מ דרבי יוסי אפילו תוך ז׳ שרי דהאי עובדא תוך ז׳ הוה ואפשר נמי דרב לא פליג עליה דשמואל אלא שהוסיף עליו ולישנא דרב הכי משמע טפי ושמואל בשנוי הוא דשקלינהו דבזוזטרא אפי׳ רבי יוסי אומר כיון דסגי ליה בשנוי שלא יהא מנוול ברגל ולפי זה הלכה כרב אבל ללשון הראשון אין הלכה כמותו דקיימ׳ לן הלכה כדברי המקל באבל אבל דעת בטלי התוספות וכן כתב רבינו יצחק בן גיאת ז״ל דלא איתמרא ההוא כללא אלא בפלוגתא דתנאי אבל בפלוגתא דאמוראי הדרי׳ לכללין דכולי ש״ס וכיון שכן הלכה כרב באיסורי ונטילת צפרנים זו בזו שנוי הוא וכדאמרינן לענין שבת שהנוטל צפרניו זו בזו פטור. והא דרבי יוחנן לגבי מועד דשקלינהו לטופריה בשיניה י״א דקסבר בגנוסטר אסויר אפי׳ במועד וכל שכן באבל דרבי׳ אלפסי ז״ל כתב דמשום דהוה בי׳ מדרשי׳ הוא והיינו דנקט ש״ס דהוה בי מדרשא לאשמועי׳ הא ואין זו ראיה דלהכי נקטיה ש״ס משום דורקינהו כדאמרי׳ בסמוך ועוד הביא ראיה דלא אמרי׳ נמי דש״מ בגונסטר אסור וזו ראיה טובא ויש מביאין ראיה דהא אשכחן לרבי יוחנן דאמר לקמן הלכה כדברי המקל באבלו כיון דאבל שרי בגנוסטר כרבי יוסי כל שכן דשרי במועד ואינה ראיה דאיהו אמר לך דמודה ר׳ יוסי בגנוסטר כדאמרן אליבא דרב אבל הריאי׳ השניה ראיה וכן נמי מסייעי ליה מיהא דאמרי׳ בסמוך שבקש רבי להטיל צפרנים במועד והתיר להם וכיון דנקטי לה סתם משמע אפילו בגנוסטר אבל במועד אפילו רב ושמואל מודו דמותר כדרכו שהקלו במועד יותר מאבל וק״ל דהא משמע דפריך הא באבל ובמועד וכיון דאמר בפלוגתא דידהו באבל היינו בשנוי מכלל דבמועד דיקא דהא חד לישנא איתמר בתרווייהו בברייתא וכיון דרבי יוסף אוסר במועד דגנוסטר אנן כמאן שרי׳ דאי כרבי יהודה אפילו בשנוי אוסר דהא אמרת דבהא פליגי וכי תימא דכדרכו הוא דפליגי היכי אוסר רב שמוש גנוסר רב באבל והלא הלכה כרבי יוסי המקל באבל לכך הוא נראה לרש״י ז״ל דלרבי יוחנן כי הדדי נינהו ובמועד גנוסר כדבעי גבי אבל לרב ושמואל דמודה רבי יוסי בגנוסר בשתיהן וההיא דשפה שהתיר רבי ע״י שנוי הוה וכן פי׳ רבי׳ יצחק ז״ל והא דלא דייקי׳ כרבי יוחנן דש״מ דבגנוסר אסור משום דהו׳ פשי׳ להו דליכ׳ מאן דשרי וראוי בז׳ להחמיר. שפה מזוית לזוית הנחה כל שמעכבת לא גרסי׳ רש״י ז״ל הנחה והרמב״ן ז״ל פי׳ דה״ק כי השפה העליונ׳ מותר לגלחה במועד מזוית לזוית אבל מה שאדם מניח מן הצדדין שלפניו אין לו לגלח אלא מה שמעכבת האכילה בלבד ובא רבי אמי לחלק ואמר שאפי׳ השפה אין מגלחין ממנו אלא המעכבת בלבד ובתוספות פי׳ בשם רבי נתנאל ז״ל כי השפה התחתונה קרויה נחת עליה כמו שקורין לריחים התחתונה שכב ונכון הוא ופסקו רבנן ז״ל הלכתא כרבי אמי וקיימא לן נמי כרב נחמן דמאן דאנינא דעתיה כלה חשיבא דשפה המעכבת. מתני׳ – ואלו מכבסין במועד. בש״ס מוכח להדיא דהני מתנייתא אין מידי אחריני לא מה שאין כן במשנת אלו מגלחין כדפרשי׳ בריש פרקי׳ וק״ל הא מנא לן לאפלוגי בינייהו ונ״ל משו׳ דקתני ספי לישנא יתירא הוי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין והקשו בתוספות כיון דמנינא דוקא אמאי לא קתני אבל שחל ז׳ שלו בשבת ערב הרגל שיהא מותר במועד דהא אניסא ואי משום אבל אין תכבוסת אסור אלא תוך ז׳ וכבר הפסיקו הרגל וי״ל דכיון דלא מצי למיתני אבל גבי גלות כדאמר לעיל לא תני ליה גבי כבוס ועוד נ״ל דהני דשרי במועד הוי אפי׳ בגיהוץ כל ל׳ יום כדלקמן ועדיין צ״ע. ומטפחות הספרים – רש״י ז״ל פי׳ של בעלי תספור׳ שנתלכלכו לו במועד לתשמיש אותן שהתירו לגלח ואחרים פירשו מטפחות של כתבי הקודש וכן אמרו עליה בירושל׳ אין מכבסין אותן במימי רגלים אפי׳ בחול מפני הכבוד ועוד כי אותן שמגלחין במועד מיעוטא נינהו עד שיהא צריך הספר לכבס מטפחתו גרסי׳ בירוש׳ בגדים קטנים מותר לכבסן בחולו של מועד. מי שאין לו אלא חלוק א׳ – פי׳ של שאר מינין האסורי׳ לכבס דאלו של פשתן הנהו שרו אפי׳ יש לו כמה כדאי׳ בסמוך. מותר לכבסו במועד – פי׳ כי כיון שלא היה לו להחליף כי מכבס ליה נמי לפני המועד היה צריך ללובשו קודם המועד והיה מתלכלך ומזה הטעם כלי פשתן מותר לכבסן במועד למי שמתלכלכן במהרה ואפילו כבסן קודם המועד צריך לחזור ולכבסן במועד ולפיכך היה יכול לכבסן ולא כבסן מותר לכבסן במועד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush