גמרא
פירוש
אוְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
וטווה על ירכו תכלת לציציתו. דמאי דאפשר לשנויי משנינן אבל בכתיב׳ תפלין אין לשנות. ת״ר כותב אדם תפלין וכו׳ – כבר נחלקו רבותינו בעלי התוספות זכרונם לברכה אם מניחן תפילין במועד ויש אומרים שאינו זמן תפילין בימים טובים מפני שיש בהם אות גם כן בפסח אות של חמץ ובסוכות אות של סוכות ולולב והיינו דאסרי׳ הכא לכתוב תפלין לאחרים במועד לאחרים משום דלא צריכי ליה למועד ומזוזה דומיא דתפלין ומיהו לגרמיה שרי׳ ליה כדי שיהיו מזומנין לו לאחר המועד וזה דעת רבי׳ יצחק ז״ל אבל רבי׳ שמשון ורבי׳ יהודה ז״ל כתבו דמועד זמן תפלין דעיקר האות היינו בימים טובים שיש בהן עיקר המצות והן אסורי׳ בעשיית מלאכה והביאו ראיה מן הירוש׳ שאמרו על שמועתינו חד בר נש דאובד תפיליו אתא לספרא קמי׳ דרבה בר בר חנה א״ל זיל הב ליה תפילך וכתוב לעצמך דתניא כותב אדם תפלין לעצמו אתא לקמיה דרב א״ל זיל כתוב ליה להדיא ואמרי׳ מתניתא פליגא עליה דרב ואמרי׳ פתר ליה להניח פי׳ פתר לה רב למתניית׳ בעוש׳ להניח עד לאח׳ המועד אבל בז׳ שאבד תפליו וצריך להם במועד כותבין לו לגמ׳ והא דפסקין ותני סתמ׳ משו׳ דפשי׳ ליה לתנא דלצורך המועד לכ״ע שרי ואף על פי שלא לצורך המועד התירו לעצמו כדי שיהו מזומני׳ לו ולאחרי׳ אסרו בשכר שלא יהא נראה כעושה משום הרוחת שכר כדפרש״י ז״ל ומזה הטעם התירו כדי פרנסתו פי׳ כשיוציא השכר בצרכי המועד ואף על פי שיש לו מה יאכל דאי בשאין לו מה יאכל כל מידי נמי שרי כדאי׳ בפ׳ שני ונראי׳ דברי רבי׳ שמשון ז״ל דכל היכא דאמרי׳ בש״ס שבתות וימים טובים היינו ימים טובים ממש כדאי׳ במסכת ברכות גבי טעה ולא הזכיר של י״ט בברכת המזון וגבי ברך על היין שלפני המזון ולא עוד אלא דבימים טובים לא כתב בהו אות אלא דאתקוש לשבת כדכתיב אלה מועדי יי׳ ומדכתיב נמי את שבתותי תשמורו כי אות היא ואלו הן ימים טובים שהם ג״כ מקודשין ומברכין בהם ברכת קדוש כעין זכות דשבת וזה נרא׳ ברור ויש מחמירין לחוש לדברי שניהם ולהניח במועד בלא ברכה ואין כאן משום בל תוסיף. רבי יהודה אומר משמו – פרש״י ז״ל משמו של רבי אלעזר וחולק על ת״ק דברייתא בדברי רבי אלעזר כמו שחולק עליו בדברי חכמים והלכתא טווה ומוכר כדרכו כדי פרנסתו כלומר אפי׳ יש לו מה יאכל וכדפרישו בתוספתא. הקובר את מתו ג׳ ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת ז׳ – פי׳ דס״ל להאי תנא שאין רגל מפסיק אבלות ז׳ אלא א״כ נהג בו קודם הרגל ג׳ ימים ושיערו חכמים לפי שעיקר אבלות ג׳ ימים לענין שאלת שלום ולענין אסור מלאכה לעני כדלקמן ומשום דאמרי׳ לקמן ג׳ לבכי ז׳ להספד ונקט הקובר לפי שאין אבלות חלה אלא לאחר קבורה שנסתם הגולל ולית הלכתא כותיה אלא כיון שקבר אותו קודם הרגל אפי׳ שעה א׳ בטלה ממנו גזרת ז׳ כדאי׳ בש״ס. ח׳ ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת ל׳ וגם בזו אין הלכה כמותו דז׳ ימים קודם הרגל סגי דיום ז׳ עולה לכאן ולכאן. מפני שאמרו השבת עולה ואינו מפסקת והרגלים מפסיקים ואינן עולין – וצ״ע דמשמע דלא אתי למתן טעמא להפסקת רגלים. וקשה מה נתינת טעם יש בזו דהא היינו רישא ולא תוסיף שום טעם בדבר אלא א״כ נאמר דמלתא בעלמא קאמר דהאדינא דרבנן בעלמא הוא משום דאבלות דרבנן הוא והם אמרו דאלו הוי אבלות דאורייתא אין טעם לומר כן. והא דאמרי׳ רגלים מפסיקים ואינן עולין. ה״ק רגלים מפסיקים בג׳ ימים ואם קברו שני ימים מפסיקי׳ וגם אינ׳ עולין. ומונה ה׳ אחר הרגל ואליבא דשאול אינם עולין אם קברו בתוך הרגל ובש״ס אסיק דארישא קאי ולמנין ז׳ אינם עולין אבל למנין ל׳ עולין ומה ששנינו השבת עולה ואינה מפסקת כלומר שאם קברו קודם השבת ואפי׳ ו׳ ימים אינה מפסקת אבלו׳ כלל ועולה למנינו לעולם בין שהיא באמצע אבלות ובין שהיא בסוף או שהיא בתחלה כמו שאמרנו בירוש׳ על הא דאמרי׳ לעיל כיון שחל ח׳ שלו בשבת ושאלו עליה בירוש׳ והיאך יש שמיני בשבת ופריקו תפטר כגון ששמע בשבת שמועה קרוב׳ א״נ שנתייאשו בשבת מלקוברו א״ל שהיה ע״ש ולא היה להם פנאי לסתום קברו ובאו עובדי כוכבים ומזלות וסתמו הגולל בשבת דבהכיחיילא אבלות עליה בשבת ועולה לו למנין ז׳. ודן רבינו יצחק הזקן ז״ל על מי שבאה לו שמועה קרובה בשבת ערב הרגל דכיון שעולה לו בחול שהרגל מפסיק לו אבלות דכיום קבורה דמי. ויש לשאול לרבי׳ שמשון ז״ל וחביריו ז״ל שהם אומר שדברי׳ שבצנעא נוהגין ברגל כמו בשבת מפני מה יש הפרש הזה בין שבת לרגלים ובירוש׳ פי׳ הטעם דאי אמרת שבת מפסקת לא משכחת אבלות ז׳ ואי אמרת שבת אינו עולה לא משכחת ז׳ רצופין דומיא דחג. גזירות בטלו ימים טובים לא בטלו ושיילינן כיון דגזרות בטלו למאי הלכתא לא בטלו ימים טובים ואמרי׳ דה״ק דגזירות למד ליבטלי לגמרי אם בטלם מעליו שגלח קודם הרגל אבל אם הגזר׳ עומד׳ במקומ׳ שלא גלח בערב הרגל ימי למד במקומן עומדין שאין רגל מפסיק ומונה מנדו אלא שהרגל עולה לו למנין דטעמא מאי אמור רבנן שיהא הרגל מפסיק כדי שלא יהא ברגל מנוול וזה מנוול היא כיון שלא גלח מערב י״ט כי גם במועד אסור לגלח מדין מועד ואידך סבר כי ימים בטלו לגמרי ואף על פי שהיה יכול לגלח ערב הרגל ולא גלח מגלח לאחר הרגל וכן הלכה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush