גמרא
פירוש
קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַּמֶּרְחָץ קַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשֵׂה בְּבֵית הַבַּד הָתָם נָמֵי גּוּד אִיכָּא אֶגּוּד לֵיכָּא.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דאמר אית דינא דגוד או איגוד, דשמואל היא דתנן ובכתבי הקדש אע״פ ששניהם רוצים לא יחלוקו. פי׳ משום בזיון כתבי הקדש. ואמר שמואל לא שנו אלא תורה שהיא בכרך אחד, אבל תורה שהיא בשתי כריכות חולקים, דשקיל האי כרך חד והאי כרך חד וליכא משום בזיון הקדש. והא הכא בכתבי הקדש ואפילו בשתי כריכות כמאן דלית ביה דין חלוקה דמי, דהא למר מבעי ליה האי והאי ולמר מבעי ליה האי והאי ולא סגי בחד מיניהו בלא חבריה דמאי דאיכא בהאי כרך ליכא בהאי כרך. אי אמרת בשלמא דסבר שמואל אית דינא דגוד או איגוד, היינו דחולקים, דכיון דאילו אמר חד מיניהו לחבריה גוד או איגוד, הוה אית ליה מן דינא למכפייה למיגד או לאוגודי ולאפקועי ליה כולה מיניה בדמים, השתא דליכא חד מיניהו דקאמר גוד אלא תרויהו אנא איגוד הוא דקאמרי, חולקים ומפקע ליה כל חד מיניהו לחבריה מההוא כרך דקא שקיל לנפשיה. אלא אי אמרת קסבר שמואל לית דינא דגוד או איגוד אלא משתמשי בה תרויהו ולא מפקעינן ליה לחד מיניהו ממנתא דיליה מיניה בדמים, הכא נמי ליקרו בהו תרויהו, ואמאי כאיף ליה כל חד מיניהו לחבריה למפלג ולאפקועי מנתא דיליה מההוא כרך דקא שקיל לנפשיה.
תרגומא רב שלמן בששניהם רוצין. כלומר האי דאמר שמואל דבשתי כריכות חולקים, לאו דכייפינן להו בדינא למפלג הוא, אלא בששניהם רוצין הוא, וה״ק מתני׳ דקתני אע״פ ששניהם רוצין לא יחלוקו, לא שנו אלא בכרך אחד דאית ביה בזיון אבל בשתי כריכות דליכא בזיון כיון ששניהם רוצין יחלוקו:
אמר אמימר הילכתא אית דינא דגוד או איגוד. אמר רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי, אמר ליה לא שמיעא לי, כלומר לא סבירא לי. ולא והא רבין בר חננא ורב דימי בר חננא שבק להון אבוהון תרתין אמהתא חדא ידעא למיפא ולבשולי וחדא ידעא בסתרקי, אתו לקמיה דרבא אמר להו לית דינא דגוד או איגוד אלא אשתמושי בהו תרויהו בהדדי, אלמא כיון דלית בהו דין חלוקה דהא כל חד מיניהו לתרויהו קא בעי ולא סגי לה בחדא מיניהו בלא חבירתה, קאמר דלית בהו דינא דגוד או איגוד. ופרקינן לעולם אית דינא דגוד או איגוד, ושאני הכא דלמר מבעי ליה האי והאי ולמר מבעי ליה האי והאי, דאשתכח דכל חד מיניהו אנא איגוד הוא דקאמר וליכא בהו מאן דקאמר גוד או איגוד, וכיון דכל חד מיניהו אנא איגוד הוא דקאמר שבקי ליה כדאיתנהו ומשתמשי בהו תרויהו, אבל אילו אמר ליה חד מיניהו לחבריה גוד או איגוד, הכי נמי דכייפינן ליה לחבריה עד דאגיד לה או עד דמוגד להו לתרויהו.
ואקשינן והא כתבי הקדש דלמר מבעי ליה האי והאי וכו׳, ואמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד אבל בשתי כריכות חולקים, אלמא כיון דכל חד מיניהו אנא איגוד [הוא] דקאמר, וליכא מיניהו מאן דאמר גוד או איגוד, קאמר שמואל חולקים. הכא נמי כיון דלמר מבעי ליה האי והאי ולמר מבעי ליה האי והאי וכל חד מיניהו אנא איגוד הוא דאמר, ליפלגינהו להני אמהתא דהא תרתי נינהו ולישקול האי חדא והאי חדא, ואמאי קאמר להו רבא דלית דינא דגוד או איגוד ושבקי ליה כדאיתנהו ומשתמשי בהו תרויהו. ופרקינן הא תרגומא רב שלמן בששניהם רוצים לחלוק, אבל אם אין שניהם רוצים לחלוק אלא חד מיניהו הוא דקא בעי למיפלג, מצי חבריה למימר ליה כיון דלית בה דין חלוקה לא מצית מיפלג, וכיון דכל חד וחד מינן למיגד לנפשיה הוא דבעי ולא לאוגודי ליה לחבריה שבקינן ליה כדאיתנהו ומשתמשי בהו בהדי הדדי.
נקוט האי כללא בידך, דכל מידי דלית ביה דין חלוקה וקאמר חד מיניהו לחבריה גוד או איגוד, דינא הוא דכייפינן ליה להאיך עד דאגיד או מוגיד לחבריה, ולא איכפת לן ביה אי מצי למימר גוד או איגוד או לא, דהא חבריה דהוא תובע הא קאמר ליה אי לא מצית למיגד ליה אנא אגידנא מינך. והיכא דתובע לא אמר ליה גוד או איגוד, אלא קאמר גוד בלא איגוד אי נמי איגוד בלא גוד, כיון דלאו גוד או איגוד קאמר לא משגחינן ביה כלל, הילכך אי קאמר ליה גוד מינאי וחבריה נמי קאמר ליה את גוד מינאי, כיון דתרויהו לא קבעו לה מזבני ליה לעלמא. ואי איגוד לי קאמר ליה וחבריה נמי קאמר ליה (את) [אנא] איגוד לי, כיון דתרויהו הא קא בעו לה וליכא מיניהו מאן דבעי לאוגודי ליה לחבריה, שבקי ליה כדאיתא ומשתמשי בה תרויהו. והוא הדין נמי היכא דאחד תובע גוד בלא איגוד אי נמי איגוד בלא גוד, וקאמר ליה נתבע לאו מיגד אגידנא ולאו אוגודי מוגדנא, כיון דתובע הא לא קאמר גוד או איגוד שבקינן ליה כדאיתא ומשתמשי בה תרויהו.
והא דתנן בפ׳ גט פשוט שני אחים אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע, איכא לפרושי ביה דדין קצוב הוא, דכל מידי דעביד מעיקרא למיגר כגון בית הבד ומרחץ ופונדק וכיוצא בהם, מוגרי ליה תרויהו ולית ביה דינא דגוד או איגוד, והאי דקתני עני ועשיר משום דקא בעי למיתני סיפא עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני וכו׳, דהתם ודאי לא משכחת לה אלא בעני ועשיר דגוד איכא איגוד ליכא. ואיכא לפרושי דהאי עשאן לשכר נמי דקתני במתני׳ דוקא עני ועשיר דגוד איכא איגוד ליכא, אבל שניהם עשירים אי נמי עני ועשיר וקאמר ליה עשיר לעני גוד או איגוד, אפילו דבר העשוי לשכר נמי כייפינן ליה לנתבע למיגד או לאוגודי. והדבר צריך עיון: תנו רבנן מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד דברי ר׳ מאיר, ר׳ יהודה אומר תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן כתובים בפני עצמן, וחכמים אומרים כל אחד ואחד בפני עצמו. כלומר כל נביא ונביא בפני עצמו. א״ר יהודה מעשה בביתוס בן זונין שהיו לו שמונה נביאים שהם יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיה ירמיה יחזקאל תרי עשר, מדובקים כאחד על פי ר׳ אלעזר בן עזריה. ויש אומרים כל אחד ואחד בפני עצמו. כלומר ויש אומרים כי ר׳ אלעזר בן עזריה לא התיר אלא כל אחד ואחד בפני עצמו. אי נמי יש לפרש הכי, ויש אומרים כי שמונה נביאים אלו שהיו לו לביתוס בן זונין, כל אחד בפני עצמו היו. אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום, ובין כל חומש וחומש של תורה. כלומר בין ספר בראשית לואלה שמות, בין ספר ואלה שמות לויקרא, בין ספר ויקרא למדבר סיני, ארבעה שיטין. ובין כל נביא ונביא של שנים עשר שלש שיטין, מתחיל מלמטה ומסיים מלמעלה. כלומר כיון שמרחיק שלש שיטין, אע״פ שלא נשאר מן הדף אלא מעט יש לו רשות להתחיל בנביא אחר, וכן בסוף נביא יש לו לסיימו ואפילו בתחלת הדף, שכיון שהתרנו להתחיל בנביא אחר באותו הדף עצמו לאחר שלש שיטין אין אנו מצריכין אותו לכוין עצמו לסיים בסוף הדף. ואיכא נוסחא דאית בה מסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה. ויש לפרשו כלומר אם סיים מלמטה מתחיל למעלה בלי הרחקת שלש שיטין, לפי שלא הוצרכנו להרחיק שלש שיטין אלא כשסיימו מלמעלה אי נמי בתוך הדף שנמצא שצריך להתחיל בדף זה עצמו, אבל כשמסיים בסוף הדף מתחיל בתחלת הדף האחרת בלי הרחקה כלל.
ואיכא נוסחא אחריתי דאית בה הכי ובין כל נביא ונביא מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה. פי׳ כלומר בין כל נביא ונביא שאינם של י״ב כגון ישעיה וירמיה ויחזקאל וכו׳, מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה, לפי שלא אמרו מרחיק שלש שיטין ומתחיל בדף עצמו אלא בין נביא ונביא של שנים עשר שהוא ספר אחד, וכן ארבעה שיטין שבין חומש וחומש של תורה לפי שכולם ספר אחד הם, אבל בין יהושע שופטים שמואל ומלכים שכל אחד מהם ספר בפני עצמו הוא, אינו מתחיל בדף שסיים בו כלל אלא בדף האחרת שאם בא לחתוך חותך, הילכך כשמתחיל מתחיל מלמעלה, וכשמסיים מכוין עצמו עד שיסיים למטה כדי שיתחיל בספר שלאחריו למעלה. ויש לפרש ומתחיל מלמעלה כמו שאמרנו, ומסיים מלמטה. כלומר ומסיים אפילו מלמטה, אבל אם סיים בתוך הדף אין בכך כלום, שהרי הספר שלאחריו בתחלת הדף האחרת הוא שמתחיל בו, ואותו מקצת שנשאר באותו הדף שסיים בו ישאר לבן בלא כתיבה: ת״ר הרוצה להדביק תורה נביאים וכתובים כאחד מדביק ועושה לו גליון כדי עמוד בתחלתו וגליון בסופו כדי שיקיף על הכרך כולו, מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה. כלומר שלא יתחיל באותו הדף שסיים בה אלא בתחלת הדף האחרת שאם בא לחתוך חותך.מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
נקוט האי כללא בידך, דכל מידי דלית ביה דין חלוקה וקאמר חד מיניהו לחבריה גוד או איגוד, דינא הוא דכייפינן ליה להאיך עד דאגיד או מוגיד לחבריה, ולא איכפת לן ביה אי מצי למימר גוד או איגוד או לא, דהא חבריה דהוא תובע הא קאמר ליה אי לא מצית למיגד ליה אנא אגידנא מינך. והיכא דתובע לא אמר ליה גוד או איגוד, אלא קאמר גוד בלא איגוד אי נמי איגוד בלא גוד, כיון דלאו גוד או איגוד קאמר לא משגחינן ביה כלל, הילכך אי קאמר ליה גוד מינאי וחבריה נמי קאמר ליה את גוד מינאי, כיון דתרויהו לא קבעו לה מזבני ליה לעלמא. ואי איגוד לי קאמר ליה וחבריה נמי קאמר ליה (את) [אנא] איגוד לי, כיון דתרויהו הא קא בעו לה וליכא מיניהו מאן דבעי לאוגודי ליה לחבריה, שבקי ליה כדאיתא ומשתמשי בה תרויהו. והוא הדין נמי היכא דאחד תובע גוד בלא איגוד אי נמי איגוד בלא גוד, וקאמר ליה נתבע לאו מיגד אגידנא ולאו אוגודי מוגדנא, כיון דתובע הא לא קאמר גוד או איגוד שבקינן ליה כדאיתא ומשתמשי בה תרויהו.
והא דתנן בפ׳ גט פשוט שני אחים אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע, איכא לפרושי ביה דדין קצוב הוא, דכל מידי דעביד מעיקרא למיגר כגון בית הבד ומרחץ ופונדק וכיוצא בהם, מוגרי ליה תרויהו ולית ביה דינא דגוד או איגוד, והאי דקתני עני ועשיר משום דקא בעי למיתני סיפא עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני וכו׳, דהתם ודאי לא משכחת לה אלא בעני ועשיר דגוד איכא איגוד ליכא. ואיכא לפרושי דהאי עשאן לשכר נמי דקתני במתני׳ דוקא עני ועשיר דגוד איכא איגוד ליכא, אבל שניהם עשירים אי נמי עני ועשיר וקאמר ליה עשיר לעני גוד או איגוד, אפילו דבר העשוי לשכר נמי כייפינן ליה לנתבע למיגד או לאוגודי. והדבר צריך עיון: תנו רבנן מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד דברי ר׳ מאיר, ר׳ יהודה אומר תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן כתובים בפני עצמן, וחכמים אומרים כל אחד ואחד בפני עצמו. כלומר כל נביא ונביא בפני עצמו. א״ר יהודה מעשה בביתוס בן זונין שהיו לו שמונה נביאים שהם יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיה ירמיה יחזקאל תרי עשר, מדובקים כאחד על פי ר׳ אלעזר בן עזריה. ויש אומרים כל אחד ואחד בפני עצמו. כלומר ויש אומרים כי ר׳ אלעזר בן עזריה לא התיר אלא כל אחד ואחד בפני עצמו. אי נמי יש לפרש הכי, ויש אומרים כי שמונה נביאים אלו שהיו לו לביתוס בן זונין, כל אחד בפני עצמו היו. אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום, ובין כל חומש וחומש של תורה. כלומר בין ספר בראשית לואלה שמות, בין ספר ואלה שמות לויקרא, בין ספר ויקרא למדבר סיני, ארבעה שיטין. ובין כל נביא ונביא של שנים עשר שלש שיטין, מתחיל מלמטה ומסיים מלמעלה. כלומר כיון שמרחיק שלש שיטין, אע״פ שלא נשאר מן הדף אלא מעט יש לו רשות להתחיל בנביא אחר, וכן בסוף נביא יש לו לסיימו ואפילו בתחלת הדף, שכיון שהתרנו להתחיל בנביא אחר באותו הדף עצמו לאחר שלש שיטין אין אנו מצריכין אותו לכוין עצמו לסיים בסוף הדף. ואיכא נוסחא דאית בה מסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה. ויש לפרשו כלומר אם סיים מלמטה מתחיל למעלה בלי הרחקת שלש שיטין, לפי שלא הוצרכנו להרחיק שלש שיטין אלא כשסיימו מלמעלה אי נמי בתוך הדף שנמצא שצריך להתחיל בדף זה עצמו, אבל כשמסיים בסוף הדף מתחיל בתחלת הדף האחרת בלי הרחקה כלל.
ואיכא נוסחא אחריתי דאית בה הכי ובין כל נביא ונביא מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה. פי׳ כלומר בין כל נביא ונביא שאינם של י״ב כגון ישעיה וירמיה ויחזקאל וכו׳, מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה, לפי שלא אמרו מרחיק שלש שיטין ומתחיל בדף עצמו אלא בין נביא ונביא של שנים עשר שהוא ספר אחד, וכן ארבעה שיטין שבין חומש וחומש של תורה לפי שכולם ספר אחד הם, אבל בין יהושע שופטים שמואל ומלכים שכל אחד מהם ספר בפני עצמו הוא, אינו מתחיל בדף שסיים בו כלל אלא בדף האחרת שאם בא לחתוך חותך, הילכך כשמתחיל מתחיל מלמעלה, וכשמסיים מכוין עצמו עד שיסיים למטה כדי שיתחיל בספר שלאחריו למעלה. ויש לפרש ומתחיל מלמעלה כמו שאמרנו, ומסיים מלמטה. כלומר ומסיים אפילו מלמטה, אבל אם סיים בתוך הדף אין בכך כלום, שהרי הספר שלאחריו בתחלת הדף האחרת הוא שמתחיל בו, ואותו מקצת שנשאר באותו הדף שסיים בו ישאר לבן בלא כתיבה: ת״ר הרוצה להדביק תורה נביאים וכתובים כאחד מדביק ועושה לו גליון כדי עמוד בתחלתו וגליון בסופו כדי שיקיף על הכרך כולו, מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה. כלומר שלא יתחיל באותו הדף שסיים בה אלא בתחלת הדף האחרת שאם בא לחתוך חותך.מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush