גמרא
פירוש
אחַד גִּיסָא נִגְרָא וְחַד גִּיסָא נַהֲרָא פָּלְגִין לַהּ בְּקַרְנָא זוֹל.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
חד גיסא נהרא וחד גיסא נגרא. כגון דהוה נהרא ברוח מזרחית וממשיך ליה לרוח צפונית, ונגרא ברוח מערבית וממשיך ליה לרוח דרומית, וקא בעי השתא כל חד מיניהו למשקל מנהרא ומנגרא דילמא לא מדויל חד מיניהו, פלגי לה לארעא בקורנזול. כגון זה: 
נקיטינן השתא מהאי שמעתא, דלא אמרינן כופין על מדת סדום אלא היכא דשוו חולקי להדדי וליכא בינייהו הפרש כלל, אבל היכא דלא שוו חולקי להדדי ליכא למימר בהא דמדת סדום היא, דאי הוי האי חולקא דאמצריה עדיף מהאיך, וקא בעי למישקל ביה תולתא משום שבחא דאית ביה, מצי חבריה למימר אנא יהיבנא שבחא טפי ומעלינא ליה כנכסי דבר מריון, משום דהאי גיסא דאית ביה האי שבחא, עדיף לי טפי מהנך תרי תולתי דיהבת לי בהך גיסא אחרינא. ואי האי חולקא אחרינא עדיף מההוא חולקא דאמצריה וקאמר ליה שקול את תולתא בהאי גיסא טבא משום שבחא דאית ביה, ואשקול אנא תרי תולתי בהאי חולקא דאמצראי, מצי חבריה למימר ליה תרי תולתי בהאיך חולקא עדיף לי מתולתא בהאי חולקא טבא. אבל ודאי אי אמר ליה שקול את הך חולקא טבא, ואשקול אנא האי חולקא דאמצראי מדה כנגד מדה, ולא שקילנא מינך שבחא כלל, לא מצי האיך לדחויי ליה דהא ודאי מדת סדום היא, דהא כי שוו תרויהו להדדי כייפינן ליה להאיך ויהבינן ליה להאי אמצריה, וכל שכן הכא דקא שקיל אמצריה כחוש וקא יהיב ליה לחבריה הך חולקא טבא מדה כנגד מדה ולא קא שקיל מיניה שבחא כלל.
וליכא למימר הכא דמצי אמר ליה האי דיהבת לי האי חולקא טבא בלי למישקל ביה שבחא מינאי, מתנה היא ולא ניחא לי, דכתיב ושונא מתנות יחיה. דכי אמרינן מתנה היא ובמתנה לא ניחא לי, הני מילי במידי דלית בה דין חלוקה וקאמר ליה טול אתה שיעור ואני פחות, דהתם ודאי כיון דקא יהיב ליה לחבריה טפי ממאי דשקיל איהו, מתנה היא ומצי חבריה למימר ליה במתנה לא ניחא לי, אבל הכא דקא יהיב ליה מדה כנגד מדה, אע״ג דהך חולקא דקא יהיב ליה עדיף מהאי חולקא דקא שקיל, וקא יהיב ליה ניהליה בלי למשקל מיניה שבחא, הא לאו מתנה היא, משום דאמר ליה הך דלא שקילנא מינך שבחא, משום דהאי חולקא כיון דסמיך אמצראי טפי עדיף לי מהך חולקא טבא דקא יהיבנא לך דלא סמיך אמצראי, והוה ליה דהאי שבחא דאית ביה בהך חולקא דקא סמיך אמצראי עדיף גבאי מההוא שבחא דאית ביה בהך חולקא, ומשום הכי לא קא שקילנא מינך שבחא, דהא לא חזי לי למישקל מינך מידי משום דקם ליה שבח כנגד שבח.
והיכא דהויא ארעא בין ראובן לשמעון, לראובן תרי חולקי ולשמעון חד חולקא, ואית בה בהאי ארעא תולתא עדית ותרי תולתי בינונית, והך תולתא דעידית קאי בי מצעי דההיא ארעא, דכי שקיל ליה ראובן להנך תרי תולתי דיליה בהאי גיסא או בהאי גיסא, הך תולתא דעדית קאי במצעי דההיא ארעא דקא שקיל ליה, כיון דמעיקרא תרי חולקי הוא דאית ליה לראובן בהאי ארעא ולשמעון חד חולקא, הנך תרי חולקי דראובן כחד חולקא דמי ושקיל ליה בהדי הדדי. וילפינן לה להא מילתא מדאמרינן פשיטא חלק בכור וחלק פשוט בחד מצרא יהבינן ליה, וטעמא דמילתא משום דכיון דזכי ליה רחמנא פי שנים כחד חולקא דמי, והא ליכא למימר דבארעא דשויא להדדי קאי, דאי שויא להדדי מאי איריא חלק בכור וחלק פשוט אפילו כולי עלמא נמי דהא קימא לן כופין על מדת סדום, אלא ודאי בארעא דלא שויא להדדי עסיקינן ואפילו הכי שקיל ליה בהדי הדדי, אלמא כיון דמעיקרא הכי זכי ליה רחמנא פי שנים כחד חולקא דמי ושקיל להו בהדי הדדי, הכא נמי כיון דמעיקרא תרי חולקי הוא דאית ליה בהאי ארעא כחד חולקא דמי ושקיל להו בהדי הדדי, ולא מצי חבריה למימר ליה מעלינן להך תולתא מציעא כי נכסי דבר מריון.
אלא מיהו דוקא היכא דאתו ליה הנך תרי חולקי בחד זמנא, כגון דנפלי ליה בירושה אי נמי דזבנינהו בחד זימנא, דומיא דחלק בכור וחלק פשוט דאתו ליה בחד זימנא. אבל אי זכי בהו בתרי זמני, כגון דזבין והדר זבין, כיון דמעיקרא תרי חולקי נינהו מצי האיך למימר ליה תלתא חולקי הוא דעבידנא לה להאי ארעא, ומעלינא ליה להך חולקא דבי מצעי כנכסי דבי בר מריון.
והא דאמרינן דהיכא דנפלי ליה תרי חולקי בחד זמנא דבהדי הדדי שקיל להו, לאו מדה כנגד מדה פלגו לה לארעא, דאם כן הא ודאי קא מפסיד מארי תולתא טובא דקא שקיל ליה למנתא דיליה בזיבורית, אלא לבתר דמשוינן לה לארעא הוא דשקיל להו להני תרי תולתי דיליה בהדי הדדי, דחזינן מעיקרא כמה טופינא חזי למשקל הך פיסקא דזיבורית מהאי פיסקא דעדית עד דשוי דמיהון להדדי, ובתר הכי שקיל ליה מארי תולתא להך חולקא דזיבורית מהאי פיסקא דעדית בההוא טופינא דטפינן ליה לארעא משום כחשיה דארעא, ושקיל מארי תרי תולתי לתרי תולתי דיליה, נכי ההוא טופינא דטפינן ליה למארי תולתא משום כחשא דארעא כי היכי דנישוו אהדדי בדמים, והכי נמי עבדינן בחלק בכור וחלק פשוט דיהבינן ליה אחד מצרא:
פיסקא. ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה. פי׳ טרקלין. בית מרובע שארכו כרחבו, בין שיש בו עשר על עשר או יתר מכאן. אבל פחות מעשר על עשר אינו נקרא טרקלין כדתנן בפרק המוכר פירות לחבירו טרקלין עשר על עשר, הילכך כשבאין לחלוק, אם מגיע לכל אחד מהן ממנו עשר על עשר שנמצא עדיין שמו עליו חולקין, ואם לאו מעלין אותו בדמים.
עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה. אין בהן כדי לזה וכדי לזה מאי, רב יהודה אמר אית דינא דגוד או איגוד. כלומר מצי חד מיניהו למימר ליה לחבריה גוד את או איגוד אנא לנפשי, הילכך אי אגיד לנפשיה שפיר ואי לא מוגד ליה לחבריה, ולא מצי למימר ליה לאו מיגד אגידנא ולאו אוגודי מוגדינא לך. ורב נחמן אמר לית דינא דגוד או איגוד, ומצי נתבע למימר ליה לאו מיגד אגידנא מינך ולאו אוגודי מוגדינא לך, אלא עמוד אתה בשלך ואני אעמוד בשלי. הילכך לרב נחמן האי חצר אי לאגרא קימא, מוגרי לה לעלמא ופלגי ליה לאגרא תרויהו, ואי לדירה קימא, כיון דקימא לן דהיזק ראיה שמיה היזק לא מצו למידר בהדי הדדי, אלא דאיר בה האי חד חדא שתא והאי חד חדא שתא, ולא מצי חד מיניהו למימר לחבריה נידור בה אנא חד ירחא ואת חד ירחא, משום דאמר ליה כל תלתין יומין לא מצינא דאטרח, הילכך דאיר בה האי חדא שתא והאי חדא שתא. ואי מרחץ ניהו, אי עביד לאגרא אגרי לה תרויהו ופלגי לה לאגרא, ואי לא עביד לאגרא עיילי בה תרויהו, ולא מצי חד מיניהו למימר ליה לחבריה עול את ביומא דילך ואנא ביומא דילי עבידנא מאי דבעינא או עיילנא ביה או מוגרנא ליה, משום דאמר ליה האיך אנא בכל יומא ויומא בעינא דאיעול את אי ניחא לך למיעל בהדאי עול, דמרחץ לית ביה משום היזק ראיה משום דכולהו אינשי הכי הוא דרחצי, ואי נמי לא ניחא לך דתיעול בה בהדאי הא איפשר למיפלגינהו בשעות בהדאי, דהא ליכא למימר דכוליה יומא בעינא למרחץ, אבל למפלגינהו ליומי בהדאי ולאפקועי ההוא יומא דקא מטי לך לית לך רשותא, משום דכל יומא ויומא קא בעינא למרחץ דמה לי אפקעה טובא מה לי הפקעה פורתא, דכי היכי דלית לך למימר לי גוד או איגוד ולאפקועי מינאי לעולם, הם הכי נמי לית לך למימר אשתמש בה את חד יומא ואנא חד יומא ולאפקועי מינאי ההוא יומא דקא מטי לי, אבל ודאי אי מידי דלא איפשר לאישתמושי ביה בהדי הדדי ניהו, אי נמי איפשר ואיכא עליה דחד מיניהו פסידא בהא, התם ודאי כיון דלא אפשר פלגו להו ליומיה, דאמרינן אמר ליה רבא לרב נחמן לדידך דאמרת לית דינא דגוד או איגוד, בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה היאך הן עושין. כלומר בשלמא פשוט ופשוט כיון דשוו חולקיהו להדדי אפשר דהויא לה מלאכה דמצטרכי לה תרויהו ומשתמשי בה בהאי עבד ובהמה טמאה בהדי הדדי, אלא בכור ופשוט דלא שוו חולקיהו להדדי היכי עבדינן. אמר ליה שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים. אלמא היכא דאיפשר להו לאשתמושי בהדי הדדי וליכא עליה דחד מיניהו פסידא או היזקא משתמשי, ואי לא פלגי לה ליומיה. ואע״ג דהא דרב נחמן ליתא, אצטריכינן לברורי טעמא, דלפשוט מינה לרב יהודה היכא דלא בעי חד מיניהו לאוגודי ליה לחבריה אלא כל חד מיניהו אמר אנא איגוד, דהכי נמי דיניהו:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
נקיטינן השתא מהאי שמעתא, דלא אמרינן כופין על מדת סדום אלא היכא דשוו חולקי להדדי וליכא בינייהו הפרש כלל, אבל היכא דלא שוו חולקי להדדי ליכא למימר בהא דמדת סדום היא, דאי הוי האי חולקא דאמצריה עדיף מהאיך, וקא בעי למישקל ביה תולתא משום שבחא דאית ביה, מצי חבריה למימר אנא יהיבנא שבחא טפי ומעלינא ליה כנכסי דבר מריון, משום דהאי גיסא דאית ביה האי שבחא, עדיף לי טפי מהנך תרי תולתי דיהבת לי בהך גיסא אחרינא. ואי האי חולקא אחרינא עדיף מההוא חולקא דאמצריה וקאמר ליה שקול את תולתא בהאי גיסא טבא משום שבחא דאית ביה, ואשקול אנא תרי תולתי בהאי חולקא דאמצראי, מצי חבריה למימר ליה תרי תולתי בהאיך חולקא עדיף לי מתולתא בהאי חולקא טבא. אבל ודאי אי אמר ליה שקול את הך חולקא טבא, ואשקול אנא האי חולקא דאמצראי מדה כנגד מדה, ולא שקילנא מינך שבחא כלל, לא מצי האיך לדחויי ליה דהא ודאי מדת סדום היא, דהא כי שוו תרויהו להדדי כייפינן ליה להאיך ויהבינן ליה להאי אמצריה, וכל שכן הכא דקא שקיל אמצריה כחוש וקא יהיב ליה לחבריה הך חולקא טבא מדה כנגד מדה ולא קא שקיל מיניה שבחא כלל.
וליכא למימר הכא דמצי אמר ליה האי דיהבת לי האי חולקא טבא בלי למישקל ביה שבחא מינאי, מתנה היא ולא ניחא לי, דכתיב ושונא מתנות יחיה. דכי אמרינן מתנה היא ובמתנה לא ניחא לי, הני מילי במידי דלית בה דין חלוקה וקאמר ליה טול אתה שיעור ואני פחות, דהתם ודאי כיון דקא יהיב ליה לחבריה טפי ממאי דשקיל איהו, מתנה היא ומצי חבריה למימר ליה במתנה לא ניחא לי, אבל הכא דקא יהיב ליה מדה כנגד מדה, אע״ג דהך חולקא דקא יהיב ליה עדיף מהאי חולקא דקא שקיל, וקא יהיב ליה ניהליה בלי למשקל מיניה שבחא, הא לאו מתנה היא, משום דאמר ליה הך דלא שקילנא מינך שבחא, משום דהאי חולקא כיון דסמיך אמצראי טפי עדיף לי מהך חולקא טבא דקא יהיבנא לך דלא סמיך אמצראי, והוה ליה דהאי שבחא דאית ביה בהך חולקא דקא סמיך אמצראי עדיף גבאי מההוא שבחא דאית ביה בהך חולקא, ומשום הכי לא קא שקילנא מינך שבחא, דהא לא חזי לי למישקל מינך מידי משום דקם ליה שבח כנגד שבח.
והיכא דהויא ארעא בין ראובן לשמעון, לראובן תרי חולקי ולשמעון חד חולקא, ואית בה בהאי ארעא תולתא עדית ותרי תולתי בינונית, והך תולתא דעידית קאי בי מצעי דההיא ארעא, דכי שקיל ליה ראובן להנך תרי תולתי דיליה בהאי גיסא או בהאי גיסא, הך תולתא דעדית קאי במצעי דההיא ארעא דקא שקיל ליה, כיון דמעיקרא תרי חולקי הוא דאית ליה לראובן בהאי ארעא ולשמעון חד חולקא, הנך תרי חולקי דראובן כחד חולקא דמי ושקיל ליה בהדי הדדי. וילפינן לה להא מילתא מדאמרינן פשיטא חלק בכור וחלק פשוט בחד מצרא יהבינן ליה, וטעמא דמילתא משום דכיון דזכי ליה רחמנא פי שנים כחד חולקא דמי, והא ליכא למימר דבארעא דשויא להדדי קאי, דאי שויא להדדי מאי איריא חלק בכור וחלק פשוט אפילו כולי עלמא נמי דהא קימא לן כופין על מדת סדום, אלא ודאי בארעא דלא שויא להדדי עסיקינן ואפילו הכי שקיל ליה בהדי הדדי, אלמא כיון דמעיקרא הכי זכי ליה רחמנא פי שנים כחד חולקא דמי ושקיל להו בהדי הדדי, הכא נמי כיון דמעיקרא תרי חולקי הוא דאית ליה בהאי ארעא כחד חולקא דמי ושקיל להו בהדי הדדי, ולא מצי חבריה למימר ליה מעלינן להך תולתא מציעא כי נכסי דבר מריון.
אלא מיהו דוקא היכא דאתו ליה הנך תרי חולקי בחד זמנא, כגון דנפלי ליה בירושה אי נמי דזבנינהו בחד זימנא, דומיא דחלק בכור וחלק פשוט דאתו ליה בחד זימנא. אבל אי זכי בהו בתרי זמני, כגון דזבין והדר זבין, כיון דמעיקרא תרי חולקי נינהו מצי האיך למימר ליה תלתא חולקי הוא דעבידנא לה להאי ארעא, ומעלינא ליה להך חולקא דבי מצעי כנכסי דבי בר מריון.
והא דאמרינן דהיכא דנפלי ליה תרי חולקי בחד זמנא דבהדי הדדי שקיל להו, לאו מדה כנגד מדה פלגו לה לארעא, דאם כן הא ודאי קא מפסיד מארי תולתא טובא דקא שקיל ליה למנתא דיליה בזיבורית, אלא לבתר דמשוינן לה לארעא הוא דשקיל להו להני תרי תולתי דיליה בהדי הדדי, דחזינן מעיקרא כמה טופינא חזי למשקל הך פיסקא דזיבורית מהאי פיסקא דעדית עד דשוי דמיהון להדדי, ובתר הכי שקיל ליה מארי תולתא להך חולקא דזיבורית מהאי פיסקא דעדית בההוא טופינא דטפינן ליה לארעא משום כחשיה דארעא, ושקיל מארי תרי תולתי לתרי תולתי דיליה, נכי ההוא טופינא דטפינן ליה למארי תולתא משום כחשא דארעא כי היכי דנישוו אהדדי בדמים, והכי נמי עבדינן בחלק בכור וחלק פשוט דיהבינן ליה אחד מצרא:
פיסקא. ולא את הטרקלין ולא את המורן ולא את השובך עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה. פי׳ טרקלין. בית מרובע שארכו כרחבו, בין שיש בו עשר על עשר או יתר מכאן. אבל פחות מעשר על עשר אינו נקרא טרקלין כדתנן בפרק המוכר פירות לחבירו טרקלין עשר על עשר, הילכך כשבאין לחלוק, אם מגיע לכל אחד מהן ממנו עשר על עשר שנמצא עדיין שמו עליו חולקין, ואם לאו מעלין אותו בדמים.
עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה. אין בהן כדי לזה וכדי לזה מאי, רב יהודה אמר אית דינא דגוד או איגוד. כלומר מצי חד מיניהו למימר ליה לחבריה גוד את או איגוד אנא לנפשי, הילכך אי אגיד לנפשיה שפיר ואי לא מוגד ליה לחבריה, ולא מצי למימר ליה לאו מיגד אגידנא ולאו אוגודי מוגדינא לך. ורב נחמן אמר לית דינא דגוד או איגוד, ומצי נתבע למימר ליה לאו מיגד אגידנא מינך ולאו אוגודי מוגדינא לך, אלא עמוד אתה בשלך ואני אעמוד בשלי. הילכך לרב נחמן האי חצר אי לאגרא קימא, מוגרי לה לעלמא ופלגי ליה לאגרא תרויהו, ואי לדירה קימא, כיון דקימא לן דהיזק ראיה שמיה היזק לא מצו למידר בהדי הדדי, אלא דאיר בה האי חד חדא שתא והאי חד חדא שתא, ולא מצי חד מיניהו למימר לחבריה נידור בה אנא חד ירחא ואת חד ירחא, משום דאמר ליה כל תלתין יומין לא מצינא דאטרח, הילכך דאיר בה האי חדא שתא והאי חדא שתא. ואי מרחץ ניהו, אי עביד לאגרא אגרי לה תרויהו ופלגי לה לאגרא, ואי לא עביד לאגרא עיילי בה תרויהו, ולא מצי חד מיניהו למימר ליה לחבריה עול את ביומא דילך ואנא ביומא דילי עבידנא מאי דבעינא או עיילנא ביה או מוגרנא ליה, משום דאמר ליה האיך אנא בכל יומא ויומא בעינא דאיעול את אי ניחא לך למיעל בהדאי עול, דמרחץ לית ביה משום היזק ראיה משום דכולהו אינשי הכי הוא דרחצי, ואי נמי לא ניחא לך דתיעול בה בהדאי הא איפשר למיפלגינהו בשעות בהדאי, דהא ליכא למימר דכוליה יומא בעינא למרחץ, אבל למפלגינהו ליומי בהדאי ולאפקועי ההוא יומא דקא מטי לך לית לך רשותא, משום דכל יומא ויומא קא בעינא למרחץ דמה לי אפקעה טובא מה לי הפקעה פורתא, דכי היכי דלית לך למימר לי גוד או איגוד ולאפקועי מינאי לעולם, הם הכי נמי לית לך למימר אשתמש בה את חד יומא ואנא חד יומא ולאפקועי מינאי ההוא יומא דקא מטי לי, אבל ודאי אי מידי דלא איפשר לאישתמושי ביה בהדי הדדי ניהו, אי נמי איפשר ואיכא עליה דחד מיניהו פסידא בהא, התם ודאי כיון דלא אפשר פלגו להו ליומיה, דאמרינן אמר ליה רבא לרב נחמן לדידך דאמרת לית דינא דגוד או איגוד, בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה היאך הן עושין. כלומר בשלמא פשוט ופשוט כיון דשוו חולקיהו להדדי אפשר דהויא לה מלאכה דמצטרכי לה תרויהו ומשתמשי בה בהאי עבד ובהמה טמאה בהדי הדדי, אלא בכור ופשוט דלא שוו חולקיהו להדדי היכי עבדינן. אמר ליה שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים. אלמא היכא דאיפשר להו לאשתמושי בהדי הדדי וליכא עליה דחד מיניהו פסידא או היזקא משתמשי, ואי לא פלגי לה ליומיה. ואע״ג דהא דרב נחמן ליתא, אצטריכינן לברורי טעמא, דלפשוט מינה לרב יהודה היכא דלא בעי חד מיניהו לאוגודי ליה לחבריה אלא כל חד מיניהו אמר אנא איגוד, דהכי נמי דיניהו:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush