×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא בתרא י״ד.גמרא
;?!
אָ
וְאִם בָּא לַחְתּוֹךְ חוֹתֵךְ מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר אשֶׁאִם בָּא לַחְתּוֹךְ חוֹתֵךְ. וּרְמִינְהִי בתְּחִלַּת סֵפֶר וְסוֹפוֹ כְּדֵי לָגוֹל כְּדֵי לָגוֹל מַאי אִי כְּדֵי לָגוֹל עַמּוּד קַשְׁיָא הֶקֵּף אִי כְּדֵי לָגוֹל הֶקֵּף קשי׳קַשְׁיָא עַמּוּד. א״ראָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לִצְדָדִין קָתָנֵי. רַב אָשֵׁי אָמַר גכִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּסֵפֶר תּוֹרָה כִּדְתַנְיָא דכׇּל הַסְּפָרִים נִגְלָלִים מִתְּחִלָּתָן לְסוֹפָן וס״תוְסֵפֶר תּוֹרָה נִגְלָל לְאֶמְצָעִיתוֹ וְעוֹשֶׂה לוֹ עַמּוּד אֵילָךְ וְאֵילָךְ א״ראֲמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי צָדוֹק כָּךְ הָיוּ כּוֹתְבֵי סְפָרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין סִפְרֵיהֶם. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן האֵין עוֹשִׂין סֵפֶר תּוֹרָה לֹא אׇרְכּוֹ יוֹתֵר עַל הֶקֵּיפוֹ וְלֹא הֶקֵּיפוֹ יוֹתֵר עַל אׇרְכּוֹ שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי שִׁיעוּר ס״תסֵפֶר תּוֹרָה בְּכַמָּה אָמַר לָהֶן ובִּגְוִיל שִׁשָּׁה זבִּקְלָף בְּכַמָּה אֵינִי יוֹדֵעַ. רַב הוּנָא כְּתַב שִׁבְעִין סִפְרֵי דְּאוֹרָיְיתָא וְלָא אִיתְרְמִי לֵיהּ אֶלָּא חַד רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב כְּתַב חַד אַמַּשְׁכֵּיהּ דְּעִיגְלֵי וְאִיתְרְמִי לֵיהּ יְהַבוּ בֵּיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב הַמְנוּנָא כְּתַב רַבִּי אַמֵּי ד׳אַרְבַּע מְאָה סִפְרֵי תּוֹרָה אָמַר לְהוּ דִילְמָא {דברים ל״ג:ד׳} תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה כְּתַב א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לר׳לְרַבִּי זֵירָא נְטַע ר׳רַבִּי יַנַּאי אַרְבַּע מְאָה כַּרְמֵי א״לאֲמַר לֵיהּ דִּילְמָא שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב. מֵיתִיבִי אָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קוֹמָתוֹ בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהַלּוּחוֹת אׇרְכָּן שִׁשָּׁה וְרׇחְבָּן שִׁשָּׁה וְעׇבְיָין שְׁלֹשָׁה מוּנָּחוֹת כְּנֶגֶד אׇרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים נִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים צֵא מֵהֶן טֶפַח חֶצְיוֹ לְכוֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכוֹתֶל זֶה נִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁבָּהֶן סֵפֶר תּוֹרָה מוּנָּח. שנאמ׳שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ח׳:ט׳} אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לוּחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּיחַ שָׁם מֹשֶׁה [וְגוֹ׳] מַאי אֵין בָּאָרוֹן רַק מִיעוּט אַחַר מִיעוּט וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת ס״תסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁמּוּנָּח בָּאָרוֹן. פִּירְנַסְתָּ אָרוֹן לְאׇרְכּוֹ צֵא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרׇחְבּוֹ כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים נִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים צֵא מֵהֶן טֶפַח חֶצְיוֹ לְכוֹתֶל זֶה וְחֶצְיוֹ לְכוֹתֶל זֶה נִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁלֹּא יְהֵא סֵפֶר תּוֹרָה נִכְנָס וְיוֹצֵא כְּשֶׁהוּא דָּחוּק דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר. ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה טְפָחִים וְהַלּוּחוֹת אׇרְכָּן שִׁשָּׁה וְרׇחְבָּן שִׁשָּׁה וְעׇבְיָין שְׁלֹשָׁה מוּנָּחוֹת בְּאוֹרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן כַּמָּה לוּחוֹת אוֹכְלוֹת בָּאָרוֹן שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים נִשְׁתַּיֵּיר שָׁם חֲצִי טֶפַח אֶצְבַּע לְכוֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע לְכוֹתֶל זֶה. פִּירְנַסְתָּ אָרוֹן לְאׇרְכּוֹ צֵא וּפַרְנֵס אָרוֹן לְרׇחְבּוֹ כַּמָּה לוּחוֹת אוֹגְדוֹת בָּאָרוֹן שִׁשָּׁה טְפָחִים נִשְׁתַּיֵּיר שָׁם טֶפַח וּמֶחֱצָה צֵא מֵהֶן חֲצִי טֶפַח אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכוֹתֶל זֶה וְאֶצְבַּע וּמֶחֱצָה לְכוֹתֶל זֶה נִשְׁתַּיֵּיר שָׁם טֶפַח שֶׁבּוֹ עַמּוּדִין עוֹמְדִין שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ג׳:ט׳} אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן וְגוֹ׳. וְאַרְגַּז שֶׁשִּׁיגְּרוּ בּוֹ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוּנָּח מִצִּדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ו׳:ח׳} וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבוֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתוֹ וְהָלָךְ וְעָלָיו ס״תסֵפֶר תּוֹרָה מוּנָּח שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:כ״ו} לָקוֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אוֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה׳ מִצַּד הוּא מוּנָּח וְלֹא בְּתוֹכוֹ. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים אֵין בָּאָרוֹן רַק לְרַבּוֹתמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ורמינהי תחלת הספר וסוף הספר כדי לגול. כלומר צריך שיניח בהם גליון כדי לגול. מאי כדי לגול. אי כדי לגול עמוד קשיא סוף הספר, דהא התם קתני בכדי שיקיף בו על הכרך כולו. ואי כדי לגול על הכרך כולו קשיא תחלת הספר, דהא התם קתני ועושה לו כדי עמוד בתחלתו. אמר רב נחמן בר יצחק לצדדין קתני, תחלת הספר וסוף הספר כדי לגול האי כדיניה והאי כדיניה, תחלת הספר כדי לגול עמוד סוף הספר כדי לגול על הכרך כולו. רב אשי אמר כי תניא ההיא בספר תורה. כלומר לעולם האי דקתני כדי לגול כדי לגול עמוד הוא, ודקא קשיא לך סוף הספר, דקתני התם כדי להקיף על הכרך כולו והכא קתני כדי לגול עמוד, הא דקתני כדי לגול עמוד ותו לא, בספר תורה עסיקינן שאינו נגלל על סופו אלא לאמצעיתו, ולפיכך אין צריך להניח גליון בסופו כדי להקיף על הכרך כולו שהרי אינו נגלל על סופו, וכי תניא ההיא דקתני צריך שיניח גליון בסופו כדי שיקיף על הכרך כולו, בשאר ספרים עסיקינן כגון חומש נביאים וכתובים שהם נגללים ועומדים על סופן. כדתניא כל הספרים נגללין לתחלתן וספר תורה לאמצעיתו. א״ר אלעזר בר צדוק כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושים לספריהם. והאי דקתני ספר תורה לאמצעיתו, לאו לאמצעיתו ממש הוא, אלא במקום שפסק הוא בין בתחלה בין בסוף בין באמצע, והאי דקתני לאמצעיתו למעוטי תחלה וסוף הוא שלא תאמר צריך הוא לגוללו כל פעם ופעם לתחלתו כמו שאר ספרים, קא משמע לן דאינו צריך אלא במקום שפסק שם הוא גוללו. וטעמא דהא מילתא לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור משום כבוד ציבור, ואם הוא גוללו לתחלתו נמצא כשקורא בו בציבור צריך לגוללו עד שיגיע למקום שפסק וקורא בו, וכשמשלים צריך לגוללו ממקום שפסק עד תחלת הספר, לפיכך אין גוללו אלא למקום שפסק. והא דקתני בהאי בריתא ועושה לו כדי היקף בסופו דשמעת מינה דשאר ספרים נגללין לסופן, קשיא לן עלה הא דקתני בההיא בריתא אחריתי כל הספרים נגללין לתחלתן וספר תורה לאמצעיתו, דכיון דלתחלתן הן נגללין כדי היקף בסופן למה לי. וכשהייתי לומד תורה לפני הרב רבינו הגדול זצ״ל הקשיתי לפניו קושיא זו, ופריק דהא דקתני ועושה לו כדי היקף בסופו אינו להקיף בו על הכרך כולו, שהרי לתחלתו הוא נגלל כדקתני בהך בריתא אחריתי, אלא כדי שיגול בו העמוד פעמים הרבה כדי שיתרחק ריחוק העמוד מן הכתב, שאם יהיה פחות מכאן ימחק הכתב מחמת דיחוק העמוד מן הכתב, והכי קתני ועושה לו גליון בסופו שיעור כדי היקף ובתחלתו כדי שיגלול בו העמוד. וזה הפירוש אינו עולה כהוגן משום דשתי תשובות יש בדבר, חדא שלזה הפירוש תינח כדי היקף בסופו מתרץ, כדי עמוד בתחלתו היכי מתרץ, דכיון דלתחלתו הוא נגלל לעביד ליה כדי היקף בתחלתו. ועוד דאפילו סופו נמי, אי סלקא דעתך האי כדי היקף דבעינן משום עמוד הוא, ספר תורה נמי לעביד ליה בסופו גליון כדי היקף דהא אית ליה עמוד בסופו, אלא מדלא מצרכינן ליה לספר תורה כדי היקף בסופו משום דלאמצעיתו הוא נגלל, שמעינן דטעמא דמילתא דבעינן בשאר ספרים כדי היקף בסופו דלאו משום עמוד הוא, אלא כדי שיקיף בו על הכרך כולו משום דלסופן הן נגללין, דהא ספר תורה כיון דלאמצעיתו הוא נגלל אינו צריך כדי היקף בסופו. וקמה לן קושיין בדוכתה ולא איתברר לן טעמא בימי רבינו הרב זצ״ל. אבל השתא איסתבר לי בפירוקא, דהא דקתני כל הספרים נגללין לתחלתן, בספר שנכתב בפני עצמו עסיקינן, ולפיכך נגלל לתחלתו שהרי אין עמו ספר אחר. וההיא דקתני ועושה לו כדי היקף בסופו דשמעת מינה דלסופו הוא נגלל, בתורה נביאים וכתובים מדובקים כאחת עסיקינן, כדקתני בהדיא הרוצה להדביק תורה נביאים וכתובים כאחת מדביק ועושה לו כדי עמוד בתחלתו וכדי היקף בסופו. ואם תשאל מה הפרש בין זה לזה. יש להשיב מפני שנראין הדברים שזה שאנו אומרים לתחלתו הוא נגלל ולא לסופו, טעמא דמילתא משום חשיבותא דכתבי הקדש הוא, לפי שהדבר ידוע שהקורא בספר מתחלתו הוא קורא והולך למטה ואינו מתחיל וקורא מן הסוף והולך למעלה, ולפיכך הוא נגלל לתחלתו כדי שיראה שדעתו עליו לקרות בו, ואינו נגלל לסופו כדי שלא יראה שכבר הסיח דעתו ממנו ואינו צריך לקרות בו, וכיון שכן כשיהיו ספרים הרבה מדובקים כאחת, אם אתה גולל אותם על תחלת הספר הראשון נמצא אתה מזלזל בשאר ספרים, מפני שנראה שלאותו ספר בלבד הוא צריך ולא לשאר ספרים, וכשאתה גוללו על הסוף אין כאן מעלה לאחד מהן על חבירו, ולפיכך לסופו הוא נגלל ולא לתחלתו, לפי שאינו רשאי להתכוין לעשות מעלה לספר אחד במה שיהיה בו זלזול על השאר. וכשאתה מעיין בפירוש זה אתה מוצא אותו עולה כהוגן: אמרו ליה רבנן לרב המנונא כתב רב אמי ארבע מאה ספרי. אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה בלחוד הוא דכתב ליה בכל חד מיניהו. כלומר אין בכלל שנותיו של אדם שיכתוב ספר תורה כולה ד׳ מאה זימני, אלא פסוק זה הוא שכתב, לפי שפסוק זה על כל התורה כולה הוא אמור נמצא הכותבו כאילו כל התורה כולה כתב. וכן נמי אמרי ליה לר׳ זירא נטע רבי ארבע מאה כרמי. אמר להו דילמא שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. פי׳ שתי גפנים כנגד שתי גפנים ואחת יוצא מביניהם כגון זה:
כלומר שמא אלו בלבד הוא שנטע בכל כרם וכרם, לפי שמצינו ששיעור זה נקרא כרם כדתנן בפ׳ קרחת הכרם הנוטע שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב הרי זה כרם, אבל ארבע מאה כרמי ממש אין בכלל שנותיו של אדם לנוטען:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144