ועיין ברש״ש (דף פט. ד״ה אלא מעלין אותו לב״ד הגדול שבירושלים).
ועיין לעיל בשיעורים דף יד: ד״ה מצאן אבית פגי והמרה עליהן וכו׳ מלמד שהמקום גורם.
ועיין באגרות הגרי״ד הלוי פ״ה מהל׳ קדה״ח ה״א – ה״ב אות י׳ (עמ׳ צ׳).
ולכאורה ביאור זה מסתבר יותר בדברי התוס׳.
והעיר רבינו זצ״ל דהרמב״ם והרמב״ן בספה״מ נחלקו האם חלה חלות שם ב״ד הגדול מחוץ ללשכת הגזית, דהרמב״ן (מ״ע קנ״ג) כתב וז״ל ואפילו ביציאתם משם לטייל מעט ולחזור נטל כוחם ורשותם מהם עד שיהיו במקומם כמו שאמרו (סנה׳ יד ב) מצאן אבית פאגי והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה ת״ל וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם עכ״ל. וס״ל להרמב״ן דפקע חלות שם ב״ד הגדול כשב״ד הגדול הם מחוץ ללשכת הגזית. וצ״ע דהרי בספרי מבואר דחל חיוב ״ובאת אל הכהנים וגו׳ ודרשת והגידו לך את דבר המשפט״ אף בב״ד שביבנה, ולכאורה מוכח דחל חלות שם ב״ד הגדול אף כשאין הב״ד הגדול במקומן בלשכת הגזית. וכן יש להוכיח מגמ׳ הוריות
(יא.) ״בעי רבי כגון אני בשעיר וכו׳ הרי צרתך בבבל״, ולכאורה צ״ע דהרי רבי היה מחוץ ללשכת הגזית ואי לא חל חלות שם ב״ד הגדול מחוץ ללשכת הגזית היאך יתכן דיחול ברבי חלות דין נשיא.
כ״כ המנ״ח מצוה תקט״ז אות א׳ בשם הסמ״ג.