×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות מ״ד:גמרא
;?!
אָ
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ: אעַל הַבֵּיעָא וְעַל מִינֵי קוּפְרָא, בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ ״שֶׁהַכֹּל״, וּלְבַסּוֹף ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְכוּ׳⁠ ⁠⁠״. אֲבָל יַרְקָא לָא. ור׳וְרַבִּי יִצְחָק אָמַר: באֲפִילּוּ יַרְקָא, אֲבָל מַיָּא – לָא. וְרַב פָּפָּא אָמַר: גאֲפִילּוּ מַיָּא. מָר זוּטְרָא עָבֵיד כְּרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, וְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי עָבֵיד כר׳כְּרַבִּי יִצְחָק. וְסִימָנָךְ: חַד כִּתְרֵי, וּתְרֵי כְּחַד. א״ראָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, זִמְנָא דְּכִי מדכרנ׳מִדְּכַרְנָא, עָבֵידְנָא כְּכוּלְּהוּ. תְּנַן: דכׇּל שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו – טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו, וְיֵשׁ שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו, וְאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו. בִּשְׁלָמָא לְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, לְאַפּוֹקֵי יַרְקָא. לר׳לְרַבִּי יִצְחָק, לְאַפּוֹקֵי מַיָּא, אֶלָּא לְרַב פָּפָּא, לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי מִצְוֹת. וְלִבְנֵי מַעַרְבָא, דְּבָתַר דִּמְסַלְּקִי תְּפִילַּיְיהוּ מְבָרְכִי ״אקב״ואֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹר חֻקָּיו״, לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי הרֵיחָנֵי. א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי א״ראָמַר רַבִּי: כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה – בֵּיצָה טוֹבָה מִמֶּנּוּ. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגַּלְתָּא מִשִּׁיתָּא קְיָיסֵי סוּלְתָּא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: טָבָא בֵּיעֲתָא מְגוּלְגַּלְתָּא – מִשִּׁיתָּא, מִטְּוִיתָא – מֵאַרְבַּע, מְבוּשַׁלְתָּא – כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה, בֵּיצָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, לְבַר מִבִּשְׂרָא.: רע״ארַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָכַל שֶׁלֶק כּוּ׳:: וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּהָוֵה שֶׁלֶק מְזוֹנֵי? א״ראָמַר רַב אָשֵׁי: בְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב שָׁנוּ. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם. כְּרֵישִׁין קָשִׁין לַשִּׁינַּיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם. כׇּל יָרָק חַי מוֹרִיק, וְכׇל קָטָן מַקְטִין, וְכׇל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכׇל קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ. כְּרוּב לְמָזוֹן, וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ.: אָמַר מָר: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁינַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? נִלְעֲסֵיהּ וְנִשְׁדְּיֵיהּ. כְּרֵישִׁין קָשִׁין לַשִּׁינַּיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִשְׁלְקִינְהוּ וְנִבְלְעִינְהוּ. כׇּל יָרָק חַי מוֹרִיק, א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק: בִּסְעוּדָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחַר הַקָּזָה. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם רֵיחָא. וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאכַל יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת. אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי, אַיְיתוֹ קַמַּיְיהוּ יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת. אַמֵּימָר וְרַב אָשֵׁי אֲכוּל וּמָר זוּטְרָא לָא אֲכַל. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ? דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ מִשּׁוּם רֵיחָא? וְהָא אֲנַן דְּקָא אָכְלִינַן וְקָא מִשְׁתָּעֵית בַּהֲדַן! אָמַר לְהוּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ דר׳דְּרַבִּי יִצְחָק ס״לסְבִירָא לִי. דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאכַל יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת. כׇּל קָטָן מַקְטִין, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲפִילּוּ גַּדְיָא בַּר זוּזָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בֵּיהּ רִבְעָא, אֲבָל אִית בֵּיהּ רִבְעָא – לֵית לַן בָּהּ. כׇּל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב נֶפֶשׁ, אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ גִּילְדָּנֵי דְּבֵי גִילֵי. כׇּל הַקָּרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: עוּנְקָא. א״לאָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: כִּי מַיְיתֵית לִי אוּמְצָא דְּבִישְׂרָא טְרַח וְאַיְיתִי לִי מֵהֵיכָא דִּמְקָרַב לְבֵי ״בָרוּךְ״. כְּרוּב לְמָזוֹן וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. כְּרוּב לְמָזוֹן אִין, וְלִרְפוּאָה לָא? וְהָא תַּנְיָא: שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתָן רְפוּאָה, וְאֵלּוּ הֵן: כְּרוּב וּתְרָדִין וּמֵי סִיסִין דְּבַשׁ וְקֵיבָה וְהֶרֶת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד! אֶלָּא אֵימָא ״כְּרוּב אַף לְמָזוֹן״. אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ, אִינִי?! וְהָא אָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: כִּי חָזֵית לִפְתָּא בְּשׁוּקָא לָא תֵּימָא לִי ״בְּמַאי כָּרְכַתְּ רִיפְתָּא״! אָמַר אַבָּיֵי: מִבְּלִי בָּשָׂר. וְרָבָא אָמַר: מִבְּלִי יַיִן. אִיתְּמַר רַב אָמַר: מִבְּלִי בָּשָׂר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִבְּלִי עֵצִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִבְּלִי יַיִן. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב פָּפָּא: סוּדָנִי, אֲנַן תָּבְרִינַן לַהּ בְּבִשְׂרָא וְחַמְרָא, אַתּוּן דְּלָא נְפִישׁ לְכוּ חַמְרָא בְּמַאי תָּבְרִיתוּ לַהּ? א״לאֲמַר לֵיהּ: בְּצִיבֵי, כִּי הָא דְּבֵיתְהוּ דְּרַב פָּפָּא בָּתַר דִּמְבַשְּׁלָא לַהּ, תָּבְרָא לַהּ בִּתְמָנָן אוּפֵי פָּרְסְיָיתָא. תָּנוּ רַבָּנַן: דָּג קָטָן מָלִיחַ פְּעָמִים שֶׁהוּא מֵמִית בְּשִׁבְעָה, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה. וְאָמְרִי לַהּ: בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּמִטְּוֵי וְלָא מִטְּוֵי, אֲבָל מִטְּוֵי שַׁפִּיר – לֵית לַן בַּהּ. וּדְלָא מִטְּוֵי שַׁפִּיר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שְׁתָה בָּתְרֵיהּ שִׁכְרָא, אֲבָל שְׁתָה בָּתְרֵיהּ שִׁכְרָא – לֵית לַן בַּהּ.: ווְהַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ וְכוּ׳: לְאַפּוֹקֵי מַאי? א״ראֲמַר רַב אִידֵּי בַּר אָבִין: זלְאַפּוֹקֵי לְמַאןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
תוס׳ ד״ה ולבני מערבא. וז״ל ואנן לא עבידנן כבני מערבא דדוקא לדידהו שהיה דרכם לסלקם בלילה שייכא ברכה דלשמור חוקיו וכו׳ אבל אנו שמסלקין אותן בחצי היום או אפילו נסלקן בלילה לא שייך חוקה ודוקא לדידהו דקסברי לילה לאו זמן תפילין הוא ומימים ימימה אתא למעוטי לילות שייכא ברכה דחוקה אבל אנן דקיימא לן לילה זמן תפילין וכו׳ ומה שאין אנו מניחין אותן בלילה מפני שמא יפיח בהן אפילו נמתין לסלקן עד הלילה לא מברכינן אע״ג דאנן קיימא לן דבשבת ויום טוב לאו זמן תפילין אפילו הכי לא מברכינן דדוקא לדידהו דסבירא להו חוקה קאי אתפילין מברכינן תדע שהרי אינהו נמי לא היו מברכין אלא אתפילין לחודייהו וכו׳ אבל אשאר מצות כגון ציצית ולולב וסוכה לא היו מברכין עכ״ל.
ומבואר בדברי התוס׳ שני טעמים מדוע אין אנו נוהגים כבני מערבא לברך לשמור חוקיו אחרי שמסלקין את התפילין, שאנו נוהגים לסלק התפילין בחצי היום ולא בסוף היום, שאפילו אם יסלק התפילין בסוף היום אין לברך לשמור חוקיו מכיון דאנן קיימא לן דלילה זמן תפילין, ואילו בני מערבא שמברכין לשמור חוקיו סברי דלילה לאו זמן תפילין. ועיין עוד בתוס׳ (נדה דף נא: ד״ה ולבני מערבא) שהוסיפו לבאר מדוע אנן לא מברכין לשמור חוקיו אחרי שמסלקין התפילין, וז״ל אומר ר״ת דעל תפילין לבד הוו מברכי לשמור חוקיו וכו׳ ותפילין נמי דוקא כשמסלקן סמוך לשקיעת החמה שמחויב לסלקן כדאמר בהקומץ רבה הניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה דכתיב ושמרת את החוקה והשמר דעשה עשה אבל ציצית אע״ג דפטור בלילה ליכא איסור ואין חייב לסלקן וכו׳ ולדידן לא קיימא לן כבני מערבא ולא מברכין אחר תפילין לשמור חוקיו וכו׳ דלילה זמן תפילין הוא וכו׳ ומדרבנן הוא דאסור שלא ישן בהן וכו׳ ואע״ג דשבת לאו זמן תפילין הוא מכל מקום אין מברך עליהם כשמסלקן ע״ש עם חשכה דאין חייב לסלקן דנפקא לן מלאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות עכ״ל. ומבואר דס״ל להתוס׳ שאין מברכין אחר עשיית המצוה אלא אם כן יש איסור להמשיך בעשיית המצוה, ולפיכך לבני מערבא מברכין לשמור חוקיו לאחר שמסלק התפילין דס״ל דלילה לאו זמן תפילין ואם מניח תפילין בלילה עובר בעשה, וס״ל לבני מערבא שחייב לסלק את התפילין בסוף היום כדי שלא לעבור על איסור לבישת תפילין בלילה, ומשום כך סברי דמברכין לשמור חוקיו אחרי שמסלק את התפילין. משא״כ לדידן דס״ל דליכא איסור מעיקר הדין להמשיך ללבוש תפילין בלילה או בשבת אין מברכין אחרי שמסלקין את התפילין לשמור חוקיו. ודבריהם צריכים ביאור דמהו גדר הך דינא דאין מברכין כשמסיים את המצוה אלא אם כן חל איסור אם ימשיך בעשיית המצוה, דלכאורה ברכת לשמור חוקיו הויא ברכת המצוה, וברכת המצוה חלה או על מעשה מצוה או על קיום מצוה, והיכן מצינו שמברך ברכת המצוה שלא יעבור על איסור.
ונראה לבאר דתוס׳ סברי דלבני מערבא מברכין על סילוק התפילין משום שחל חלות קיום גמר מצוה בסילוק התפילין שמצות תפילין היא להניחן בשעת חיובן ולסלקן בשעת פטורן וסילוק התפילין נחשב כגמר המצוה ומהווה מעשה מצוה לברך עליו.
ועוד נראה דמכיון דלבני מערבא איכא איסור ללבוש תפילין בלילה, כשמסירן סמוך ללילה חל קיום של ״לשמור חוקיו״ דהיינו לשמור קדושת התפילין. דמעצם מצות הנחת תפילין נכלל חיוב שמירת קדושת התפילין שלא יישן בהן ושלא יפיח בהן, ושמירת קדושת התפילין היא חלק מעצם מצות תפילין, ומשום הכי אמרינן (סוכה מב א) דקטן היודע לשמור תפילין חייב בתפילין, ולא אמרינן שקטן חייב בתפילין כשיודע להניח, משום דחיוב חינוך חל כשיכול הקטן לעשות מעשה המצוה בשלימות, ושמירת התפילין היא חלק מעצם מצות תפיליןא. ולכן אי לילה לאו זמן תפילין אזי בסילוק התפילין קודם ללילה חל קיום מצות שמירת קדושת התפילין, ומשום הכי ס״ל דמברכין בסילוקן.
אמנם אם ליכא איסור בלבישת התפילין בלילה, ס״ל לבני מערבא דליכא חלות קיום בסילוק התפילין סמוך לחשיכה, דרק סילוק תפילין קודם לזמן האיסור חשיב גמר המצוה וחל ביה קיום דלשמור חוקיו. משא״כ לגבי ציצית, דאע״ג דלילה פטור מציצית מ״מ מכיון שאין איסור בלבישתן בלילה לא חשיב סילוקן חלות קיום גמר המצוה, ואף בני מערבא ס״ל שאין מברכין אחרי שמסלקן. ולדידן דקיימא לן לילה זמן תפילין וליכא איסור מעיקר הדין מה״ת להניח תפילין בלילה ליכא קיום מצוה בסילוק התפילין בסוף היום, ומשום הכי אין אנו מברכין אחרי שמסלקין את התפיליןב.
ועיין בחידושי הרמב״ן (נדה דף נא: ד״ה הא דאמרי) שכתב וז״ל ובודאי נראה לומר שאין בני מערבא מברכין אלא כשהן מסלקין אותן בזמן ערבית ולא משום עשה שבהן אלא משום שכבר נגמרה מצותן דקסברי לילה לאו זמן תפילין הוא וא״כ סלקו אותן בערב שבת ובערבי ימים טובים לדברי הכל מברכין היו אבל אם היו מסלקין אותן ביום היאך יברך הלא מצוה להניחן ולא לסלקן וכו׳ אבל נאמר לפי״ז הענין ולפי״ז הפירוש שאין מברכין על כל מצוה שאין סילוקה גמר עשייתה כגון פושט ציצית ביום והיוצא מן הסוכה אבל בלילה מברכין על ציצית וכן לאחר שופר ולולב וכל כיוצא בהן שעשייתן גמר מלאכתן מברכין וכו׳ שאין הדין נותן לברך לאחריה במצוה שעדיין הוא חייב בה והוא מסלקה ממנו שא״כ מצינו חוטא ומברך וכו׳ אבל בגמר מצוה בכל מצוה נגמרת מברכין היו עכ״ל.
ומבואר דלשיטת הרמב״ן בני מערבא ס״ל שמברכין בכל המצות על גמר המצוה, כל היכא שנגמר עשייתן ונגמר זמן חיובן. ונראה דתוס׳ והרמב״ן חלוקים בזה דלשיטת התוס׳ בני מערבא סברי דמברכין רק על חלות הקיום דסילוק התפילין, דמעשה סילוק התפילין מהווה חלות קיום מצות שמירת קדושת התפילין המהווה קיום במצות תפילין עצמה. משא״כ לשיטת הרמב״ן בני מערבא ס״ל שמברכין על כל המצות בגמר עשייתן כי הברכה חלה על המצוה שנגמרה.
רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
א ועיין ברשימות שיעורים למס׳ סוכה דף מב. ד״ה קטן היודע לנענע וכו׳.
ב ולכאורה י״ל דהאיסור דרבנן להניח תפילין בלילה הויא איסור בעלמא ואין בו קיום מצות שמירת תפילין מדרבנן ומשו״ה אין מברכין בסילוק התפילין.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×