גמרא
פירוש
וְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מָה מֵת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה אָדָם מַחְזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ וְהָיְתָה מְסִיחָה כׇּל אוֹתוֹ מְאוֹרָע, וְאָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, בִּימֵי נִדּוּתֵךְ מַה הוּא אֶצְלֵךְ? אָמְרָה לִי: חַס וְשָׁלוֹם, אכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ושימש תלמידי חכמים – להסבירו סתומות המשנה וטעמיה והוא הנקרא תלמוד. נדותיך – כל שבעה של ראייה ראשונה. ליבוניך – כגון זבה שסופרת שבעה נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה שמא תראה ותסתור ספירתה. בנדת טומאתה – ועד שתבא במים לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהיה בנדתה בהוייתה תהא עד שתבא במים בתורת כהנים. מטה חדא הואי – רחבה ולא קירוב בשר הואי וסבר דשרי בהכי. סינר – פורציינ״ט שהיא חוגרת בו ומגיע ממתנים ולמטה. מתני׳ ונמנו ורבו – באו למנין ונמצאו של ב״ש מרובין. גמ׳ ה״ג: ואלו תנן הני דאמרן או דלמא אלו תנן הני דבעינן למימר קמן – ואלו קאי אדלעיל לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר ואלו מן ההלכות כו׳ או דילמא אלו תנן וקאי לקמן אאין שורין דיו. ת״ש – דאתרתי קמייתי קאי אבל אינך לאו משמונה עשר דבר נינהו ולקמן בגמרא מפרש להו. מגילת תענית – לפי ששאר כל משנה וברייתא לא היו כתובין דאסור לכתבם וזו נכתבה לזכרון לדעת ימים האסורין בתענית לכך נקרא מגלה שכתוב במגלת ספר. מחבבין את הצרות – שנגאלין מהן והנס חביב עליהן להזכירו לשבחו של הקב״ה הוא וכותבין ימי הנס לעשותן יום טוב כגון אלין יומין דלא להתענאה בהון כו׳. אין אנו מספיקין – לפי שהן תדירות. ל״א אין אנו מספיקין מלעשות י״ט בכל יום. אין שוטה נפגע – אין פגע רע בא עליו כלומר אינו מכיר בפגעיו כך כמה נסים באים לנו ואין אנו מכירין בהן. בשר מת שבחי – הגדל באדם החי מחמת מכה או מחמת כויה אינו מרגיש באיזמל כשחותכין אותו. דברי תורה – כגון נבילה וטרפה וגו׳ לא יאכלו הכהנים הא ישראל אוכלים וכגון וכן תעשה בשבעה בחודש היכן נרמז קרבן זה בתורה. גרבי – למאור ולמזונות. דרשן – כדדרשינן להני קראי במנחות (דף מה.) דמשום דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו הוצרך להזהירם על מליקת חולין שהיא נבילה. האוכל אוכל ראשון – מן התורה אין אוכל מטמא אדם האוכלו חוץ מנבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה לא כדאמר במסכת נדה (פ״ה דמ״ב:) מי שאין לו טומאה אלא באכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנה וכ״ש אוכל ראשון שאינו אב הטומאה אבל הן גזרו באותו היום כדמפרש טעמא לקמן בכולהו. [ושיעורן לפסול את הגויה בחצי פרס בפרק יום הכפורים (יומא דף פ:) והתם נמי אמר הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא. ומצאתי בספר ערוך משונה טומאה זו מטומאה דאורייתא דסגי לה בטבילה לתרומה דלא בעיא הערב שמש דתניא בספרי אין האוכל אוכלים טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב.]1 והבא – לאחר שטבל מטומאתו במים שאובין בו ביום. וטהור – גמור שנפלו על ראשו כו׳. והספר – כל כתבי הקודש תורה נביאים וכתובים פוסלין תרומה במגען. והידים – סתמן קודם נטילתן. וטבול יום – ולקמן פריך טבול יום מדאורייתא הוא. והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין – לקמן בעי לה. מאן תנא – מי הוא האומר כן. פסלי – את התרומה ואותה תרומה לא תפסול אחרת שוב במגעה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 הקטע בסוגריים המרובעים חסר בכ״י פריס 324, וטיקן 138, לונדון 5975, בהמ״ל 6499, פרמה 2087.
הערות
Gemara
Peirush