גמרא
פירוש
זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת.
פְּקַק הַחַלּוֹן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
זמורה – של גפן.
שהיא קשורה בטפיח – פך ששואבין בו מן הבור או מן המעין.
ממלאין בה – דשויא כלי להך זמורה. ותלוי – שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ.
אין פוקקין בו – דמיחזי כמוסיף על הבנין.
בין כך ובין כך – בגמרא מפרש לה. גמ׳ תנן התם – לקמן בהאי מסכתא.
האבן שעל פי החבית – והוצרך ליטול מן היין שבתוכה.
מטה – החבית על צדה והיא נופלת.
לא שנו – דמותר לטלטל החבית והאבן עליה דקתני ואם היתה בין חביות שירא להטותה שם שלא תפול האבן על החבית שבצדה מגביה ומטה על צדה והיא נופלת.
בשוכח – האבן עליה שלא במתכוין.
אבל במניח נעשית – החבית בסיס לאבן שהיא דבר האיסור ואין מטלטל את החבית.
ורב יוסף א״ר אסי – לקולא אמר ר׳ יוחנן לא שנו דהוצרך להטות את החבית ולא ניתן לטלטל האבן להדיא.
אלא בשוכח – דלא נתכוין לעשותה כלי.
אבל במניח נעשה – האבן כיסוי לחבית ומגלה אותה כדרכה. אשמעתין – על שמועה שלי שאמרתי במניח אין האבן נעשה כלי.
ממלאין בה – אלמא אבן נעשה כלי.
דהדקה – שקשרה יפה. ואם לאו אין ממלאין – ולא אמרינן נעשה כלי בהנחה בעלמא וקשיא לדידי דאמרי לעיל במניח נעשה כיסוי לחבית.
ולא היא – לא קשיא לי דהתם הואיל ובלא קשירה לא חזיא למלאות דהא נפלה והאי לאו הדקה בטולי בטלה מתורת כלי גלי דעתיה דלא חשיב ליה אבל כיסוי חבית הנחה משויא ליה כלי. ואזדו לטעמייהו – ר׳ אמי ור׳ אסי.
נדבך של אבנים – אבנים סדורות ומוקצות לבנין. מאי אמר להו – מאי מעשה הצריכן לרבי יוחנן.
צאו ולמדום – סדרו אותם והשיבום כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר לפי שאין הזמנה במעשה [כל דהו] מועלת לאבן לעשותה כלי ור׳ אמי לטעמיה דאמר לעיל אין אבן נעשית כלי בהנחה.
למדום – כדאמרי׳ במו״ק (דף יב.) עושה להם למודים לסדר נסרים על פי הבור.
ושפשפום – מן הטיט שיהו נאות לישב ולמחר תלמדום דבמעשה כל דהו נעשה כלי. סואר של קורות – הוה ולא אבנים.
סואר – סדר של קורות חדשות שמסדרין אותן לבנין כדי שלא יתעקמו.
גשוש – עץ ארוך שמגששים בו המים לפני הספינה לידע שהוא בעומקו שתוכל ספינה להלך בהן.
קפיד עליה – שלא יתעקם ומייחד ליה מקום ומקצה ליה בידים ואפי׳ לר״ש אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי׳ ר״ש מודה. שאינה קשורה לא – ואפי׳ יש עקמומית בראשה כעין מזלג שראוי לתלות בה טפיח ולמלאות וחישב עליה. שגדרן לעצים – שחתכן להיסק.
צריך לקשור – מע״ש. באביה – בגפן.
והא קא משתמש במחובר – ואפילו קשורה מבעוד יום ליתסר.
למטה מג׳ – סמוך לקרקע וכגון לשאוב מן המעין שאינו עמוק ומותר להשתמש באילן למטה מג׳ כדאמרי׳ בפרק בתרא דעירובין (דף צט:) היו שרשיו גבוהין מן הארץ ג׳ לא ישב עליהם.
גזירה שמא יקטום – שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אבל בחריות לישיבה ליכא למיגזר הכי הלכך במחשבה סגי. שאין עושין אהל עראי – לפרוס מחצלת על ד׳ מחיצות או על ד׳ קונדסים להיות צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמרי׳ עירובין (דף צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני׳ משום דבנין קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על הבנין.
להוסיף – כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שהיא קשורה בטפיח – פך ששואבין בו מן הבור או מן המעין.
ממלאין בה – דשויא כלי להך זמורה. ותלוי – שאינו נגרר בארץ שהחבל שהוא קשור בו אינו מגיע לארץ.
אין פוקקין בו – דמיחזי כמוסיף על הבנין.
בין כך ובין כך – בגמרא מפרש לה. גמ׳ תנן התם – לקמן בהאי מסכתא.
האבן שעל פי החבית – והוצרך ליטול מן היין שבתוכה.
מטה – החבית על צדה והיא נופלת.
לא שנו – דמותר לטלטל החבית והאבן עליה דקתני ואם היתה בין חביות שירא להטותה שם שלא תפול האבן על החבית שבצדה מגביה ומטה על צדה והיא נופלת.
בשוכח – האבן עליה שלא במתכוין.
אבל במניח נעשית – החבית בסיס לאבן שהיא דבר האיסור ואין מטלטל את החבית.
ורב יוסף א״ר אסי – לקולא אמר ר׳ יוחנן לא שנו דהוצרך להטות את החבית ולא ניתן לטלטל האבן להדיא.
אלא בשוכח – דלא נתכוין לעשותה כלי.
אבל במניח נעשה – האבן כיסוי לחבית ומגלה אותה כדרכה. אשמעתין – על שמועה שלי שאמרתי במניח אין האבן נעשה כלי.
ממלאין בה – אלמא אבן נעשה כלי.
דהדקה – שקשרה יפה. ואם לאו אין ממלאין – ולא אמרינן נעשה כלי בהנחה בעלמא וקשיא לדידי דאמרי לעיל במניח נעשה כיסוי לחבית.
ולא היא – לא קשיא לי דהתם הואיל ובלא קשירה לא חזיא למלאות דהא נפלה והאי לאו הדקה בטולי בטלה מתורת כלי גלי דעתיה דלא חשיב ליה אבל כיסוי חבית הנחה משויא ליה כלי. ואזדו לטעמייהו – ר׳ אמי ור׳ אסי.
נדבך של אבנים – אבנים סדורות ומוקצות לבנין. מאי אמר להו – מאי מעשה הצריכן לרבי יוחנן.
צאו ולמדום – סדרו אותם והשיבום כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר לפי שאין הזמנה במעשה [כל דהו] מועלת לאבן לעשותה כלי ור׳ אמי לטעמיה דאמר לעיל אין אבן נעשית כלי בהנחה.
למדום – כדאמרי׳ במו״ק (דף יב.) עושה להם למודים לסדר נסרים על פי הבור.
ושפשפום – מן הטיט שיהו נאות לישב ולמחר תלמדום דבמעשה כל דהו נעשה כלי. סואר של קורות – הוה ולא אבנים.
סואר – סדר של קורות חדשות שמסדרין אותן לבנין כדי שלא יתעקמו.
גשוש – עץ ארוך שמגששים בו המים לפני הספינה לידע שהוא בעומקו שתוכל ספינה להלך בהן.
קפיד עליה – שלא יתעקם ומייחד ליה מקום ומקצה ליה בידים ואפי׳ לר״ש אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי׳ ר״ש מודה. שאינה קשורה לא – ואפי׳ יש עקמומית בראשה כעין מזלג שראוי לתלות בה טפיח ולמלאות וחישב עליה. שגדרן לעצים – שחתכן להיסק.
צריך לקשור – מע״ש. באביה – בגפן.
והא קא משתמש במחובר – ואפילו קשורה מבעוד יום ליתסר.
למטה מג׳ – סמוך לקרקע וכגון לשאוב מן המעין שאינו עמוק ומותר להשתמש באילן למטה מג׳ כדאמרי׳ בפרק בתרא דעירובין (דף צט:) היו שרשיו גבוהין מן הארץ ג׳ לא ישב עליהם.
גזירה שמא יקטום – שמא למחר תהיה לו ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש אבל בחריות לישיבה ליכא למיגזר הכי הלכך במחשבה סגי. שאין עושין אהל עראי – לפרוס מחצלת על ד׳ מחיצות או על ד׳ קונדסים להיות צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמרי׳ עירובין (דף צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני׳ משום דבנין קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על הבנין.
להוסיף – כגון שהיה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush