גמרא
פירוש
אֶלָּא בֵּין יְמָמָא לְלֵילְיָא לָא טָעוּ אִינָשֵׁי וּבְדִין הוּא דְּנִיתֵּיב לְקַמֵּיהּ טְפֵי אֶלָּא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי – ולבתריה יהבינן ליה רביעית חמישית וששית ולבעל חמש יהבינן לקמיה רביעית ושלישית ושניה ולבתריה ששית ואכתי הוה לן למיתב ליה אלא הא פריש ר׳ יהודה בהדיא דבין חמש לשבע לא טעו שבחמש חמה במזרח ובשבע במערב וכל הנך טעותא דיהבינן להו ה״מ לאצולינהו ולמפטרינהו מקטלא אבל מ״מ משעה כשהוזם אחד מהן באותה שעה לבדה ובשל אחריה מיד בטלה העדות ואפי׳ לא הוזם בטעות שלפניו דהא כי אמרו ליה לבעל ג׳ שלישית ורביעית וחמישית עמנו היית והוצרך לומר בשניה היה אלא שטעיתי הרי נחלקה עדותן שאם בשניה היה המעשה אין כאן אלא עד אחד דהא חבירו אמר בחמש ובין שנייה לחמישית לא טעו. ניכול עד סוף ששית – דהא מן התורה אינו אסור אלא משעברו שש ורבנן למה הוא דעבוד הרחקה במידי דלא טעו אינשי ביה. עדות מסורה לזריזים – אין אדם בא להעיד על הנפש אא״כ בקי בשעות לפי שיודע הוא שסופו להדרש בדרישה וחקירה אבל חמץ על הכל מוטל ושאינו בקי בשעות טועה בהן. בחמש חמה במזרח ובשבע במערב – וחמץ אינו אסור אלא בשבע ואין טעות בין חמש לשבע. אי הכי בשש נמי ניכול – דהא בשש עדיין לא נטתה חמה לצד מערב אלא באמצע הרקיע וזריחתה תחתיה בראש כל אדם ואין צל נוטה לא לכאן ולא לכאן אלא תחתיו. יומא – חמה. בי קרנתא קאי – באמצע הרקיע קרובה לנטות למזרח וקרובה לנטות למערב ואין עומדין עליה ולהכי נקט לישנא דבי קרנתא ולא נקט בי מיצעי דדרום קאי לפי שגלגל חמה שחמה סובבת בו עגול הוא ודבר עגול אין חילוק ארבע רוחות ניכר בו ומזרחו מתעגל עד חצי דרומו וחצי צפונו ומיחזי פלגי דרום בסוף מזרח וראש מערב. מתחילת ארבע לא ניכול – דהא טעי שש וחמש וארבע. ומשני שמעי׳ ליה לרבי יהודה דאמר בין חמש לשבע לא טעו וכ״ש ארבע. עדות מסורה לזריזין – והילכך מודי בה ר׳ יהודה דלא טעו בין חמש לשבע אבל חמץ לכל מסור וטעו מיהו כולי האי לא טעו ואע״ג דטעו בין תחילת שלש לסוף חמש דהיינו שלש שעות לא טעו בין סוף ארבע לתחיל׳ שבע לאסרינהו בד׳ משום שבע אע״ג דאיכא בציר משלש משום דאיכא היכירא בחמה. ורבא אמר – טעמא דר׳ יהודה בחמץ לאו משום טעותא היא דלא טעו אינשי בין חמש לשבע כדקאמר חמש חמה במזרח כו׳ והאי דקאמר תולין כל חמש ר׳ יהודה לטעמיה דאמר באידך פירקין (פסחים כא.) אין ביעור חמץ אלא שריפה הילכך אסרו רבנן באכילתו כדי שיהא לו פנאי ללקט עצים בינתיים ואי שרית ליה כל חמש אינו נזכר אבל עכשיו דתלי ליה רמי אנפשיה ומדכר ללקט. אימתי – אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. שלא בשעת ביעורו – בתחילת שש וכל שש דאכתי מדאורייתא שרי אבל בשעת ביעורו בשבע שהוא מוזהר מן התורה השבתתו בכל דבר וטורח זה למה אם אין לו עצים ימתין עד שעת ביעורו וישביתנו בכל דבר. יום המעונן – שאין חמה זורחת ואין יכולין לבדוק בחמה. זמן סעודה לכל היא – והכל בקיאים בה. לודים ולסטים – רעבתנים הן אלא שהליסטים נעורין כל הלילה וישנים שחרית שעה ראשונה ואוכלין בשניה. יורשין – לאו משום רעבתנות אלא הואיל ולא עמלו בו. כמחלוקת – דרבי מאיר ור׳ יהודה בעדות משום דלר׳ יהודה טעי אינשי טפי כך מחלוקת במתניתין נמי בחמץ משום דלר׳ יהודה טעי אינשי טפי ובין לר׳ מאיר ובין לר׳ יהודה דלא מרחקי כולי טעותא כדאמרן בעדות למר שתי שעות ולמר שלש שעות. משום שינוייא דשנינן – חמץ לכל מסור דלא תימא תנאי היא כי קשיא לך מתני׳ דסנהדרין ומתני׳ דהכא לא תימא תנאי היא אליבא דר׳ מאיר ור׳ יהודה דתנא דמתני׳ סבר לר׳ מאיר אדם טועה שעה אחת ולר׳ יהודה אדם טועה שתים ותנא דסנהדרין סבר לר״מ אדם טועה שתים ולר׳ יהודה שלש אלא ודאי כאותו מחלוקת של שם כך הוא כאן אלא משום דחמץ לכל מסור הוא א״נ כי קשה לך לר׳ יהודה דאמר התם אין טעות בין חמש לשבע משום חמה והכא אמר טעו לא תימא תנאי היא אלא כטעמו שם כך טעמו כאן אלא שהחמץ לכל מסור אי נמי משום יום המעונן. לא שנו – הך דסנהדרין אלא שהעידו על השעות אבל הוציאו בפיהם שם הנץ החמה אין כאן טעות אלא כזב. בתוך הנץ – כשמתחיל הנץ.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush