גמרא
פירוש
וְחַד מִינַּיְיהוּ קָטָעֵי שָׁעָה וּמַשֶּׁהוּ.
אֲזַל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתְּתָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא אָמַר וּמָה אִילּוּ דָּיְיקִינַן בְּהָנֵי סָהֲדֵי דְּהַאי דְּקָאָמַר שָׁלֹשׁ בִּתְחִילַּת שָׁלֹשׁ וְהַאי דְּקָאָמַר חָמֵשׁ בְּסוֹף חָמֵשׁ וְהָוְיָא עֵדוּת מוּכְחֶשֶׁת וְלָא קָטְלִינַן וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִקְּטֹיל מִסְּפֵקָא וְרַחֲמָנָא אָמַר {במדבר ל״ה:כ״ד} וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה.
אֶלָּא אָמַר רָבָא לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָדָם טוֹעֶה שְׁתֵּי שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אָדָם טוֹעֶה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָדָם טוֹעֶה שְׁתֵּי שָׁעוֹת חָסֵר מַשֶּׁהוּ מַעֲשֶׂה כִּי הֲוָה אוֹ בִּתְחִלַּת שְׁתַּיִם אוֹ בְּסוֹף שָׁלֹשׁ וְחַד מִינַּיְיהוּ קָטָעֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לשמעתתא – דאביי.
אמר – רבא וכי אפשר לומר שאין תולין טעות אלא משהו לר׳ מאיר ושעה ומשהו לר׳ יהודה א״כ היאך אתה מצרף עדותן מי אמר לך שזה המקדים נתכוין לסוף השעה והמאחר נתכוין לתחילת השעה כדי לקרבן זה אצל זה ולצרף עדותן שלא תהא ביניהן אלא שיעור טעות האדם ומה אילו דייקת בהני סהדי לחלק עדותן מצית למימר האי דאמר שלש בתחלת שלש והאי דאמר חמש בסוף חמש ויש חילוק ביניהן שלש שעות חסר משהו וכיון דאין אדם טועה כל כך נחלקת עדותן והויא מוכחשת ולא קטלינן ליה להאי ואנן ניקום ונקרב עדותן כדי שיהרג זה.
והא רחמנא אמר והצילו העדה – את הרוצח דמחפשין לזכות אלא ודאי מדקאמר עדותן קיימת ש״מ דסבירא להו דאפי׳ אתה מחלקן כמו אשר תוכל ולומר שהמוקדם נתכוין לתחלת השעה והמאוחר לסופה יש לך לתלות בטעות ואינך יכול להכחישם שאדם טועה בכל זאת. אלא אמר רבא לר׳ מאיר אדם טועה – כל מה שאתה יכול לחלק את אלו שהיה מקיים עדותן דהיינו שתי שעות חסר משהו ומשום הכי עדותן קיימת דכי נמי אמרת זה שאמר שתים בתחלת שתים וזה שאמר שלש בסוף שלש כל רגעים שבינתיים שאירע המעשה בהן יש לאלו לטעות ולומר כמו שאמרו.
מעשה כי הוה אי בסוף שלש אי בתחילת שתים – כלומר לא מיבעיא אם היה המעשה בסוף שתים או בתחילת ג׳ דטעות מועטת הוא דאי נמי נאמר האי בתחילת שתים אין כאן טעות אלא שעה והאי אי נמי אמר בסוף שלש אין כאן טעות אלא שעה אלא אפילו הוה מעשה בתחילת שתים והאי דאמר שלש בסוף שלש ויש כאן טעות שתי שעות חסר משהו אפי׳ הכי אין כח לנו לבטלן שאף בכך אדם טועה ולר׳ יהודה נמי כו׳ ובהאי ענינא דפרישית דכי נמי מרחקת להו בכל היכולת אכתי טעו בהכי דהיינו שלש שעות חסר משהו מעשה כי הוה כו׳ כלומר בכל מה שאתה יכול להרחיק אפילו האחד אמר שבאותה שעה היה המעשה אין עד הרחוק ממנו מוכחש דטעו בהכי. היו בודקין אותו – לעדי נפשות.
בשבע חקירות – מקראי נפקא לן בסנהדרין בההוא פירקא (דף מ.).
שבוע – שמיטה באיזו שמיטה של יובל שיש בו שבע שמיטות.
באיזו שנה – של שמיטה.
באיזה חודש – בשנה.
בכמה ימים – בחודש.
באיזה יום – בשבת באחד בשבת או בשני בשבת או בשלישי בשבת או א׳ מן האחרים.
(ותניא) מה בין חקירות לבדיקות – דקתני התם מכירין אתם אותו התריתם בו במה הרגו בסייף הרגו או בארירן הרגו כליו שחורים או לבנים וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח ומה בין חקירות הנך שבע קמייתא לבדיקות אוחרנייתא.
חקירות אמר אחד איני יודע – באחת מהן ואפילו בשעות אומר איני יודע עדותן בטילה. דהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה – דרחמנא אמר ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד וגו׳ ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וגו׳ עדות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות ואי לא לא והזמה אינה אלא בעמנו הייתם באותו היום ובאותה שעה שאתם אומרין שראיתם עדות זו במקום זה הייתם עמנו במקום פלוני וכי אמרי באחת מהן אפי׳ בחקירות דאיזו שעה איני יודע שוב אינך יכול לומר לו עמי היית באותה שעה וא״ת אתה יכול להזימה ע״י היום אם יבואו עדים ויאמרו כל היום הייתם עמנו מיהא בצרה להו תורת הזמה מן חקירות השעות ורחמנא רבי שבע חקירות בגזרה שוה דהיטיב היטב בסנהדרין. בדיקות – כי אמרי אין אנו יודעין עדות שאתה יכול להזימה היא שאין ההזמה תלויה בהן אלא בחקירות דמה עמנו הייתם יש לומר בכלים שחורים או לבנים. ואי אמרת טעי איניש כולי האי חקירות דאיזו שעה נמי – אין לך בה הזמה אפי׳ כי לא אמר איני יודע דהא כי אמר בחמש ואמרי ליה בחמש עמנו היית יכול לומר בארבע היה אבל טעיתי. ומשני: דיהבינן להו כולי טעותייהו – ואם יש מזימין כאן יכולין להזים ע״י שעה וטעותה ולומר לו כל השעה וטעותה היית עמנו. לר׳ מאיר – דאמר אדם טועה ב׳ שעות יהבינן להו להני דשתים וג׳ מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש בין שניהן להאי דשתים יהבינן ליה שעה ראשונה ושניה ושלישית ורביעית ולהאי דג׳ יהבינן ליה עוד חמישית ותו לא דכי אמרי ליה להאי דשתים בשניה עמנו היית יש לומר טעיתי שתי שעות לאחוריי ומעשה היה בראשונה ועוד היה לו לומר מעשה היה קודם לראשונה שעה אחת אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי וכי אמרי ליה ראשונה ושניה עמנו היית יש לו לומר טעיתי ב׳ שעות לפני שלישית ורביעית ואי אמרי ליה כל ארבע שעות עמנו היית הרי הוזם ולבעל שלש נמי יהבינן לקמיה ראשונה ושניה ולבתריה יהבינן רביעית וחמישית ואי מזמי ליה לכולהו חמש הרי הוזם.
ולר׳ יהודה – דאמר אדם טועה ג׳ שעות יהבינן להו להנך דשלש וחמש דאיירי ר׳ יהודה בהן מתחילת שעה ראשונה ועד סוף שית ולבעל שלש יהבינן לקמיה ראשונה ושניה ודין הוא דניתיב ליה טפי.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
אמר – רבא וכי אפשר לומר שאין תולין טעות אלא משהו לר׳ מאיר ושעה ומשהו לר׳ יהודה א״כ היאך אתה מצרף עדותן מי אמר לך שזה המקדים נתכוין לסוף השעה והמאחר נתכוין לתחילת השעה כדי לקרבן זה אצל זה ולצרף עדותן שלא תהא ביניהן אלא שיעור טעות האדם ומה אילו דייקת בהני סהדי לחלק עדותן מצית למימר האי דאמר שלש בתחלת שלש והאי דאמר חמש בסוף חמש ויש חילוק ביניהן שלש שעות חסר משהו וכיון דאין אדם טועה כל כך נחלקת עדותן והויא מוכחשת ולא קטלינן ליה להאי ואנן ניקום ונקרב עדותן כדי שיהרג זה.
והא רחמנא אמר והצילו העדה – את הרוצח דמחפשין לזכות אלא ודאי מדקאמר עדותן קיימת ש״מ דסבירא להו דאפי׳ אתה מחלקן כמו אשר תוכל ולומר שהמוקדם נתכוין לתחלת השעה והמאוחר לסופה יש לך לתלות בטעות ואינך יכול להכחישם שאדם טועה בכל זאת. אלא אמר רבא לר׳ מאיר אדם טועה – כל מה שאתה יכול לחלק את אלו שהיה מקיים עדותן דהיינו שתי שעות חסר משהו ומשום הכי עדותן קיימת דכי נמי אמרת זה שאמר שתים בתחלת שתים וזה שאמר שלש בסוף שלש כל רגעים שבינתיים שאירע המעשה בהן יש לאלו לטעות ולומר כמו שאמרו.
מעשה כי הוה אי בסוף שלש אי בתחילת שתים – כלומר לא מיבעיא אם היה המעשה בסוף שתים או בתחילת ג׳ דטעות מועטת הוא דאי נמי נאמר האי בתחילת שתים אין כאן טעות אלא שעה והאי אי נמי אמר בסוף שלש אין כאן טעות אלא שעה אלא אפילו הוה מעשה בתחילת שתים והאי דאמר שלש בסוף שלש ויש כאן טעות שתי שעות חסר משהו אפי׳ הכי אין כח לנו לבטלן שאף בכך אדם טועה ולר׳ יהודה נמי כו׳ ובהאי ענינא דפרישית דכי נמי מרחקת להו בכל היכולת אכתי טעו בהכי דהיינו שלש שעות חסר משהו מעשה כי הוה כו׳ כלומר בכל מה שאתה יכול להרחיק אפילו האחד אמר שבאותה שעה היה המעשה אין עד הרחוק ממנו מוכחש דטעו בהכי. היו בודקין אותו – לעדי נפשות.
בשבע חקירות – מקראי נפקא לן בסנהדרין בההוא פירקא (דף מ.).
שבוע – שמיטה באיזו שמיטה של יובל שיש בו שבע שמיטות.
באיזו שנה – של שמיטה.
באיזה חודש – בשנה.
בכמה ימים – בחודש.
באיזה יום – בשבת באחד בשבת או בשני בשבת או בשלישי בשבת או א׳ מן האחרים.
(ותניא) מה בין חקירות לבדיקות – דקתני התם מכירין אתם אותו התריתם בו במה הרגו בסייף הרגו או בארירן הרגו כליו שחורים או לבנים וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח ומה בין חקירות הנך שבע קמייתא לבדיקות אוחרנייתא.
חקירות אמר אחד איני יודע – באחת מהן ואפילו בשעות אומר איני יודע עדותן בטילה. דהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה – דרחמנא אמר ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד וגו׳ ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וגו׳ עדות שאתה יכול לקיים בה תורת הזמה הוי עדות ואי לא לא והזמה אינה אלא בעמנו הייתם באותו היום ובאותה שעה שאתם אומרין שראיתם עדות זו במקום זה הייתם עמנו במקום פלוני וכי אמרי באחת מהן אפי׳ בחקירות דאיזו שעה איני יודע שוב אינך יכול לומר לו עמי היית באותה שעה וא״ת אתה יכול להזימה ע״י היום אם יבואו עדים ויאמרו כל היום הייתם עמנו מיהא בצרה להו תורת הזמה מן חקירות השעות ורחמנא רבי שבע חקירות בגזרה שוה דהיטיב היטב בסנהדרין. בדיקות – כי אמרי אין אנו יודעין עדות שאתה יכול להזימה היא שאין ההזמה תלויה בהן אלא בחקירות דמה עמנו הייתם יש לומר בכלים שחורים או לבנים. ואי אמרת טעי איניש כולי האי חקירות דאיזו שעה נמי – אין לך בה הזמה אפי׳ כי לא אמר איני יודע דהא כי אמר בחמש ואמרי ליה בחמש עמנו היית יכול לומר בארבע היה אבל טעיתי. ומשני: דיהבינן להו כולי טעותייהו – ואם יש מזימין כאן יכולין להזים ע״י שעה וטעותה ולומר לו כל השעה וטעותה היית עמנו. לר׳ מאיר – דאמר אדם טועה ב׳ שעות יהבינן להו להני דשתים וג׳ מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש בין שניהן להאי דשתים יהבינן ליה שעה ראשונה ושניה ושלישית ורביעית ולהאי דג׳ יהבינן ליה עוד חמישית ותו לא דכי אמרי ליה להאי דשתים בשניה עמנו היית יש לומר טעיתי שתי שעות לאחוריי ומעשה היה בראשונה ועוד היה לו לומר מעשה היה קודם לראשונה שעה אחת אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי וכי אמרי ליה ראשונה ושניה עמנו היית יש לו לומר טעיתי ב׳ שעות לפני שלישית ורביעית ואי אמרי ליה כל ארבע שעות עמנו היית הרי הוזם ולבעל שלש נמי יהבינן לקמיה ראשונה ושניה ולבתריה יהבינן רביעית וחמישית ואי מזמי ליה לכולהו חמש הרי הוזם.
ולר׳ יהודה – דאמר אדם טועה ג׳ שעות יהבינן להו להנך דשלש וחמש דאיירי ר׳ יהודה בהן מתחילת שעה ראשונה ועד סוף שית ולבעל שלש יהבינן לקמיה ראשונה ושניה ודין הוא דניתיב ליה טפי.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush