גמרא
פירוש
עַל מָמוֹנוֹ אָמְרִינַן אִי שָׁרֵית לֵיהּ בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מוּם אָתֵי לְמֶעְבַּד בִּמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ מוּם.
וְרַבָּנַן כׇּל שֶׁכֵּן דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ כְּלָל אָתֵי לְמֶעְבַּד.
וּמִי אָמְרִינַן לְרַבִּי יְהוּדָה אָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ וְהָתְנַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכ״י מינכן 95, דפוס ונציה. בדפוס וילנא הושמט ״רבי״.
על ממונו – כהן זה בהול על הבכור שלא ימות.
כ״ש – הואיל ובהול הוא אי לא שרית ליה במקום שאינו עושה בו מום עובר על דבריך ועושה ושוב אין נזהר בין מקום מום לשלא במקום מום דסבור שהכל שוה.
מקדרין – אשטרלי״ד.
מקרצפין – כדפרשינן בכלי ששיניו גסות ואינו עושה חבורה דחובל בבעלי חיים אב מלאכה היא קתני מיהת אבל מקרצפין אלמא לא גזר מתוך שאדם בהול אי שרית ליה קירצוף עביד קידור לפי שהטיט מכחיש את הבהמה ומצערה. לא מיחלף – ורבנן סברי מיחלף. מתני׳ ושורפין בתחלת שש – ואע״ג דכל שעה ששית מדאורייתא שריא גזור רבנן עלה דילמא טעי וסבור על השביעי׳ שהיא ששית אבל אחמישי׳ לא טעי למימר על השביעית שהיא חמישית ומותר.
תולין כל חמש – ואינו אוכל דטעי וסבור על שביעית שהיא חמישית ומיהו לשרוף אינו צריך ומאכיל לבהמתו אבל ששית אף בהנאה אסור מדרבנן גזירה משום שביעית. שתי חלות – של חמץ.
של תודה פסולות – ובגמרא מפרש מאן פסלינהו.
היו מונחות – בכל ערב פסח.
על גב האיצטבא – סטיו שהיה בהר הבית ששם מתקבצין ויושבין בני אדם והיו רואין אותן לסימן.
ניטלה אחת מהן – בתחלת חמש בא שליח בית דין ונוטל האחת. ותרומה כל חמש – דאסור להפסיד קדשים בידים כל זמן שיכול לאוכלן.
ושורפין בתחלת שש – דהא ודאי רובא טעו בין שש לשבע. גמ׳ אחד אמר בשנים בחדש – הרג זה את הנפש ואחד מן העדים אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת ובית דין היו בודקין אותן בשבע חקירות כדלקמן וכיון דהושוו שניהן לומר בשלישי או ברביעי וכשבדקום איזה יום בחדש אמר זה בשני וזה אמר בשלישי שניהן על יום אחד העידו אלא שזה ידע בעיבורו של חודש שחודש שעבר מלא והוקבע ר״ח ביום שלשים ואחד וזה שאמר בשנים בחדש ידע בו וזה שאמר שלשה סבור שהוקבע החדש ביום שלשים והואיל ויש טועין בכך אע״פ שמצווין אנו לחלק את עדותן כדי שתבטל להציל את הנפש אין בידינו כח לחלקו. עדותן בטלה – דבהא ליכא למטעי וקרא כתיב (דברים יג) ודרשת וחקרת והנה אמת נכון שתהא עדותן מכוונת ואי לא לא קטלינן והוא והן פטורים דאין עדים נהרגין אלא על ידי הזמה.
אחד אומר בשתי שעות כו׳ עדותן קיימת – דטועה אדם בכך. אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה – אפילו לר׳ יהודה דבחמש חמה במזרחו של רקיע ויכול להבין על ידי הצל כשנותן ידו כנגד המזרח הוה הצל לצד מערב.
ובשבע חמה במערב – והצל לצד מזרח. כשתמצא לומר – כשתדקדק בדבריהם ותעמוד על מכונו תמצא לדברי רבי מאיר דמקיים עדות דב׳ וג׳ ומבטל של ג׳ ושל ה׳ אין אדם טועה ולא כלום ולדברי ר׳ יהודה דמקיים אף שלש וחמש אדם טועה חצי שעה לר׳ מאיר אין אדם טועה כלום והטועה שקרן הוא והאי דמקיים ר׳ מאיר עדות של שתים ושלש משום ששניהם העידו על רגע אחד דמעשה כי הוה במיפק תרתי ומעייל תלת ביציאתה של שניה כשהשלישית נכנסת ושניהן כך העידו דהאי דאמר שתים בסוף שניה קאמר והאי דקאמר כו׳ ולקמן פריך מי יודע שכוונתן לכך היתה דילמא האי דקאמר שתים בתחלת שתים קאמר ויש חילוק ביניהן והואיל ולר״מ אין תולין בטעות הרי הן שקרנין.
ולדברי רבי יהודה תולין בטעות חצי שעה – הילכך כי אמר האי בשלש והאי בחמש עדותן קיימת דמעשה כי הוה בפלגא דארבע וכו׳ וזה אמר בסוף שלש וזה בתחלת חמש וכל אחד מהן טעה מן המעשה חצי שעה ולקמיה פריך ליה היכי מהדרינן לצרופי עדותן הוה לן למימר דהאי בתחלת ג׳ קאמר והאי בסוף חמש קאמר ויש חילוק גדול ביניהן וכולי האי לא טעו ותחלק עדותן ונציל את הנפש. וחד מנייהו קא טעי משהו – אם בסוף שתים הוה האי דקאמר שלש בתחלת שלש וקאי טעי משהו ואי בתחלת ג׳ האי דקאמר שתים בסוף שתים וקא טעי משהו.
לדברי רבי יהודה – מעשה הוה בסוף שלש והאי דאמר בתחילת חמש טעי שעה רביעית ומשהו של סוף שלש אי נמי בתחילת חמש הוה והאי דאמר בסוף שלש טעה שעה רביעית ומשהו.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
מקרצפין – כדפרשינן בכלי ששיניו גסות ואינו עושה חבורה דחובל בבעלי חיים אב מלאכה היא קתני מיהת אבל מקרצפין אלמא לא גזר מתוך שאדם בהול אי שרית ליה קירצוף עביד קידור לפי שהטיט מכחיש את הבהמה ומצערה. לא מיחלף – ורבנן סברי מיחלף. מתני׳ ושורפין בתחלת שש – ואע״ג דכל שעה ששית מדאורייתא שריא גזור רבנן עלה דילמא טעי וסבור על השביעי׳ שהיא ששית אבל אחמישי׳ לא טעי למימר על השביעית שהיא חמישית ומותר.
תולין כל חמש – ואינו אוכל דטעי וסבור על שביעית שהיא חמישית ומיהו לשרוף אינו צריך ומאכיל לבהמתו אבל ששית אף בהנאה אסור מדרבנן גזירה משום שביעית. שתי חלות – של חמץ.
של תודה פסולות – ובגמרא מפרש מאן פסלינהו.
היו מונחות – בכל ערב פסח.
על גב האיצטבא – סטיו שהיה בהר הבית ששם מתקבצין ויושבין בני אדם והיו רואין אותן לסימן.
ניטלה אחת מהן – בתחלת חמש בא שליח בית דין ונוטל האחת. ותרומה כל חמש – דאסור להפסיד קדשים בידים כל זמן שיכול לאוכלן.
ושורפין בתחלת שש – דהא ודאי רובא טעו בין שש לשבע. גמ׳ אחד אמר בשנים בחדש – הרג זה את הנפש ואחד מן העדים אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת ובית דין היו בודקין אותן בשבע חקירות כדלקמן וכיון דהושוו שניהן לומר בשלישי או ברביעי וכשבדקום איזה יום בחדש אמר זה בשני וזה אמר בשלישי שניהן על יום אחד העידו אלא שזה ידע בעיבורו של חודש שחודש שעבר מלא והוקבע ר״ח ביום שלשים ואחד וזה שאמר בשנים בחדש ידע בו וזה שאמר שלשה סבור שהוקבע החדש ביום שלשים והואיל ויש טועין בכך אע״פ שמצווין אנו לחלק את עדותן כדי שתבטל להציל את הנפש אין בידינו כח לחלקו. עדותן בטלה – דבהא ליכא למטעי וקרא כתיב (דברים יג) ודרשת וחקרת והנה אמת נכון שתהא עדותן מכוונת ואי לא לא קטלינן והוא והן פטורים דאין עדים נהרגין אלא על ידי הזמה.
אחד אומר בשתי שעות כו׳ עדותן קיימת – דטועה אדם בכך. אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה – אפילו לר׳ יהודה דבחמש חמה במזרחו של רקיע ויכול להבין על ידי הצל כשנותן ידו כנגד המזרח הוה הצל לצד מערב.
ובשבע חמה במערב – והצל לצד מזרח. כשתמצא לומר – כשתדקדק בדבריהם ותעמוד על מכונו תמצא לדברי רבי מאיר דמקיים עדות דב׳ וג׳ ומבטל של ג׳ ושל ה׳ אין אדם טועה ולא כלום ולדברי ר׳ יהודה דמקיים אף שלש וחמש אדם טועה חצי שעה לר׳ מאיר אין אדם טועה כלום והטועה שקרן הוא והאי דמקיים ר׳ מאיר עדות של שתים ושלש משום ששניהם העידו על רגע אחד דמעשה כי הוה במיפק תרתי ומעייל תלת ביציאתה של שניה כשהשלישית נכנסת ושניהן כך העידו דהאי דאמר שתים בסוף שניה קאמר והאי דקאמר כו׳ ולקמן פריך מי יודע שכוונתן לכך היתה דילמא האי דקאמר שתים בתחלת שתים קאמר ויש חילוק ביניהן והואיל ולר״מ אין תולין בטעות הרי הן שקרנין.
ולדברי רבי יהודה תולין בטעות חצי שעה – הילכך כי אמר האי בשלש והאי בחמש עדותן קיימת דמעשה כי הוה בפלגא דארבע וכו׳ וזה אמר בסוף שלש וזה בתחלת חמש וכל אחד מהן טעה מן המעשה חצי שעה ולקמיה פריך ליה היכי מהדרינן לצרופי עדותן הוה לן למימר דהאי בתחלת ג׳ קאמר והאי בסוף חמש קאמר ויש חילוק גדול ביניהן וכולי האי לא טעו ותחלק עדותן ונציל את הנפש. וחד מנייהו קא טעי משהו – אם בסוף שתים הוה האי דקאמר שלש בתחלת שלש וקאי טעי משהו ואי בתחלת ג׳ האי דקאמר שתים בסוף שתים וקא טעי משהו.
לדברי רבי יהודה – מעשה הוה בסוף שלש והאי דאמר בתחילת חמש טעי שעה רביעית ומשהו של סוף שלש אי נמי בתחילת חמש הוה והאי דאמר בסוף שלש טעה שעה רביעית ומשהו.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush