גמרא
פירוש
וּמַאי תְּחִילַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן דְּקָא אָמַר לְהַרְחִיקָהּ שֶׁלֹּא לְהַרְחִיקָהּ מִן הַקּוֹרָה שֶׁל מַעְלָה יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ.
אָמַר רָבָא אמִצְוָה לְהַנִּיחָהּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1להרחיקה – כלומר יותר משליש לא ירחיקנה מן התקרה ולעולם כרבי יוסי.
מצוה בטפח הסמוך כו׳ – פירשתי למעלה.
דתינטריה – לכל הבית מן המזיקין. על יד ימינך – דמזוזה ליד הימין היא בכניסתו. העמיק – החור טפח וקבע בו המזוזה פסולה.
פצים – דהיינו סף מזוזה של צורת הפתח.
או שטלה עליה מלבן – לבנה שלאחר שקבע המזוזה בסף הוסיף מלבן בפתח כנגד הפתח אם יש בעומק הפצים או באותו מלבן (שלה) שטלה על המזוזה טפח דהשתא היא מזוזה תחובה בעומק הכותל טפח צריך מזוזה אחרת כו׳.
טלה – לשון טלאי פלשטר״א. בפתח שאחורי הדלת – כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע ושני פתחים מחותכין אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפנים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב אחורי הדלת אם יש עובי בפצים המבדילן טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללו ואם לאו אין צריך מזוזה אחרת שהרי כמונח באותו פתח עצמו וכן שטלה מלבן לפצים משני צדדים והמלבן ריבה את עביו והבדיל את הבדלתו פי׳ אחר שדרך עשירים לעשות פתח אצל שער הגדול שאין פותחים שער הגדול תמיד והכי קאמר או שטלה עליה מלבן ועשה אצל המלבן פתח אחר אם יש בין פתח לפתח טפח הוי שניהם חשובין וצריך מזוזה אחרת לקטן. הא בהדיא קתני לה – בסיפא דההיא.
כיצד קתני – והכי קאמר הניחה בפצים או שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח כו׳ כיצד כגון פתח שאחורי הדלת. מלבן של קנים – שלא מצא מזוזות עץ ועשה צורת פתח של קנים מלבן מזוזה סף.
חותך – חתיכה מאחד הקנים שהן חלולים ויתן המזוזה באותו מקום חתך.
אבל חתך בשפופרת – והניח מזוזה בתוכה ואחר כך העמיד המלבן בצידה לא משום תעשה ולא מן העשוי. פיתחי שימאי – מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:).
תקרה – אסקופה עליונה.
שקפי – מזוזות ל״א תקרה שאין הבית מקורה שקפי אסקופה עליונה. פצימין – עמודים.
אכסדרה – שלשה דפנות סתומות בלא פתח והרביעית פתוחה לגמרי מתחת אבל למעלה יש דופן מעט המחזיק את הסכך.
הואיל ואין לה פצימין – אוישריא״ש ואותה פתיחה לא פתח הוא.
הא יש לה פצימין חייבין – בתמיה ואמאי חיזוק לתקרה הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח. אלא לחזוק תקרה – שלא תפול.
אספלידי דבי מר – אכסדראות דבי רבה. בית שער – בית קטן שעושין בצד שערי חצירות ויושב שם שומר הפתח.
מרפסת – אלואייר״א.
חייבת במזוזה – מדרבנן קשיא לאביי.
ההיא דקתני חייבת באכסדרא דבי רב – שיש לה ד׳ דפנות אלא שאין מגיעות לסכך.
אינדרונא – קמבר״א.
באכסדרא רומיתא – עשויה חלונות חלונות וקורין לויאי׳. בית שער הפתוח לחצר כו׳ – בעי ב׳ מזוזות אחת בפתח שמן בית שער לבתים ואחת בפתח שמן החצר לבית שער. נדון כקיטוניות – וצריך מזוזה.
נדון כבית שער – באויר ואין צריך מזוזה.
מגינה לבית – באותו פתח שבין הגינה לבית שער דכ״ע חייב דביאת בית שער הוי אותו שער שבו נכנסין מן הקיטונית [לבית שער כשרוצים ליכנס לגינה ולהכי קרי ליה מבית לגינה ולי נראה איפכא מגינה לבית היינו פתח הקיטונית] שהבאים מן הגינה דרך בית שער נכנסין בו לקטוניות כ״ע לא פליגי דחייב. כי פליגי מבית לגינה – פתח החיצון שיוצא מבית [שער] לגינה שהיוצאין מן הבית דרך בית שער יוצאין בו לגינה.
מר סבר עיקר בית שער כו׳ – לשם כניסת קיטונית נעשה והוי כשאר בית שער דעלמא שחייבין כל פתחיו במזוזה.
ומר סבר עיקר בית שער לגינה נעשה – ליציאה מקיטונית לגינה הילכך נדון כאויר ולא כבית שער.
(מר סבר הפתח לשם קיטונית עבידא וחייב במזוזה ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטורה) ל״א ועיקר היא מגינה לבית אם כשהוא פותח פתח מגינה לבית דהיכר ציר הוי בבית דכ״ע לא פליגי דחייבת: קיטונית עיקר – וחייב ואף על גב דציר סובב בגינה דכי אמרינן לעיל הלך אחר היכר ציר הני מילי בפתח דבין תרי בתי דתרווייהו עיקר אבל הכא עיקר קיטונית ולשמה נעשה חייב ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטור.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
דתינטריה – לכל הבית מן המזיקין. על יד ימינך – דמזוזה ליד הימין היא בכניסתו. העמיק – החור טפח וקבע בו המזוזה פסולה.
פצים – דהיינו סף מזוזה של צורת הפתח.
או שטלה עליה מלבן – לבנה שלאחר שקבע המזוזה בסף הוסיף מלבן בפתח כנגד הפתח אם יש בעומק הפצים או באותו מלבן (שלה) שטלה על המזוזה טפח דהשתא היא מזוזה תחובה בעומק הכותל טפח צריך מזוזה אחרת כו׳.
טלה – לשון טלאי פלשטר״א. בפתח שאחורי הדלת – כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע ושני פתחים מחותכין אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפנים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב אחורי הדלת אם יש עובי בפצים המבדילן טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללו ואם לאו אין צריך מזוזה אחרת שהרי כמונח באותו פתח עצמו וכן שטלה מלבן לפצים משני צדדים והמלבן ריבה את עביו והבדיל את הבדלתו פי׳ אחר שדרך עשירים לעשות פתח אצל שער הגדול שאין פותחים שער הגדול תמיד והכי קאמר או שטלה עליה מלבן ועשה אצל המלבן פתח אחר אם יש בין פתח לפתח טפח הוי שניהם חשובין וצריך מזוזה אחרת לקטן. הא בהדיא קתני לה – בסיפא דההיא.
כיצד קתני – והכי קאמר הניחה בפצים או שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח כו׳ כיצד כגון פתח שאחורי הדלת. מלבן של קנים – שלא מצא מזוזות עץ ועשה צורת פתח של קנים מלבן מזוזה סף.
חותך – חתיכה מאחד הקנים שהן חלולים ויתן המזוזה באותו מקום חתך.
אבל חתך בשפופרת – והניח מזוזה בתוכה ואחר כך העמיד המלבן בצידה לא משום תעשה ולא מן העשוי. פיתחי שימאי – מקולקלין ואשמים כמו זקן אשמאי דאמרינן בקדושין (דף לב:).
תקרה – אסקופה עליונה.
שקפי – מזוזות ל״א תקרה שאין הבית מקורה שקפי אסקופה עליונה. פצימין – עמודים.
אכסדרה – שלשה דפנות סתומות בלא פתח והרביעית פתוחה לגמרי מתחת אבל למעלה יש דופן מעט המחזיק את הסכך.
הואיל ואין לה פצימין – אוישריא״ש ואותה פתיחה לא פתח הוא.
הא יש לה פצימין חייבין – בתמיה ואמאי חיזוק לתקרה הוא דעבידי הפצימין ולא לשום פתח. אלא לחזוק תקרה – שלא תפול.
אספלידי דבי מר – אכסדראות דבי רבה. בית שער – בית קטן שעושין בצד שערי חצירות ויושב שם שומר הפתח.
מרפסת – אלואייר״א.
חייבת במזוזה – מדרבנן קשיא לאביי.
ההיא דקתני חייבת באכסדרא דבי רב – שיש לה ד׳ דפנות אלא שאין מגיעות לסכך.
אינדרונא – קמבר״א.
באכסדרא רומיתא – עשויה חלונות חלונות וקורין לויאי׳. בית שער הפתוח לחצר כו׳ – בעי ב׳ מזוזות אחת בפתח שמן בית שער לבתים ואחת בפתח שמן החצר לבית שער. נדון כקיטוניות – וצריך מזוזה.
נדון כבית שער – באויר ואין צריך מזוזה.
מגינה לבית – באותו פתח שבין הגינה לבית שער דכ״ע חייב דביאת בית שער הוי אותו שער שבו נכנסין מן הקיטונית [לבית שער כשרוצים ליכנס לגינה ולהכי קרי ליה מבית לגינה ולי נראה איפכא מגינה לבית היינו פתח הקיטונית] שהבאים מן הגינה דרך בית שער נכנסין בו לקטוניות כ״ע לא פליגי דחייב. כי פליגי מבית לגינה – פתח החיצון שיוצא מבית [שער] לגינה שהיוצאין מן הבית דרך בית שער יוצאין בו לגינה.
מר סבר עיקר בית שער כו׳ – לשם כניסת קיטונית נעשה והוי כשאר בית שער דעלמא שחייבין כל פתחיו במזוזה.
ומר סבר עיקר בית שער לגינה נעשה – ליציאה מקיטונית לגינה הילכך נדון כאויר ולא כבית שער.
(מר סבר הפתח לשם קיטונית עבידא וחייב במזוזה ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטורה) ל״א ועיקר היא מגינה לבית אם כשהוא פותח פתח מגינה לבית דהיכר ציר הוי בבית דכ״ע לא פליגי דחייבת: קיטונית עיקר – וחייב ואף על גב דציר סובב בגינה דכי אמרינן לעיל הלך אחר היכר ציר הני מילי בפתח דבין תרי בתי דתרווייהו עיקר אבל הכא עיקר קיטונית ולשמה נעשה חייב ומר סבר עיקרו לשם גינה עביד ופטור.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
1 שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בסוף דף ל״ג.
הערות
Gemara
Peirush