גמרא
פירוש
אהָנֵי תַּמְרֵי דְּכַדָּא לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שַׁרְיָין.
אָמַר רַב לֵית בָּקָא בַּר יוֹמָא וְלֵית דִּידְבָא בַּת שַׁתָּא.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְהָא אָמְרִי אִינָשֵׁי שַׁב שְׁנֵי אימרא בָּקְתָּא מִבָּקָא דְּאָמְרָה לֵיהּ חֲזִיתֵיהּ לְבַר מָחוֹזָא דִּסְחָא בְּמַיָּא וּסְלֵיק וְאִיכְּרֵךְ בִּסְדִינִין ואותיבת עֲלֵיהּ וּמְצֵת מִינֵּיהּ וְלָא הוֹדַעְתְּ לִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1הני תמרי דכדא – שהתליעו ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש.
לבתר תריסר ירחי שתא שריין – דאי במחובר התליע לא הוי חיי עד השתא. בקא – מין זבוב צינצ״א והיא נושכת כצרעה.
דידבא – זבוב. אימרא – לשון (איוב לט) כעת במרום תמריא. נתנכרה לו ומרדה עליו אינשלביי״ר.
לבר מחוזא – על שם שהיו בני מחוזא מעונגים ושמנים נאמר משל זה עליהם.
ומצת מיניה – דמא. מצצת דמו.
מני – משקל ששים מני.
בקורנסיה – מרטי״ל. כלומר הוי זהיר בו שנשיכתו כבדה.
במני דידהו – במשקל שלהן של בקי שהוא קל.
בשני דידהו – רגעים הן. תנן התם – בבכורות לענין מומים.
לא שנו – דקתני הרי זה מום לגבוה הא להדיוט שרי.
אלא שחסר ויתר ביד – שחסור זה דבעלת שלש או יתור זה דבעלת ה׳ ביד שאין לה אלא יד אחד או שיש לה ג׳ ידים.
כנטול דמי – יתר אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה. סניא דיבי – בודי״ל קרשטנ״י קורין לו. גובתא – כמו קנה בשר.
דהוה מעבר מבי כסי להובלילא – המסס. לאכשורה – כדאכשרנא בגובתא דבי כסי והובלילא.
בחדא מחיתא מחתינהו – וכי באריגה אחת ארגתם לכולם לשון (שמות לט בתרגום) עובד מחי. דתיקון דבור קרו לו אינשי אריגה שמסדר את דבריו.
היכא דאיתמר – דברייתא הכי אית להו איתמר.
והיכא דלא איתמר לא איתמר – ויתר הוא וכאילו ניטל אחד מן המעים כנגדו הוא דכל יתר כנטול דמי וכן הלכה דליכא מאן דפליג. ואע״ג דאמרן (לעיל דף מז.) באוני דריאה לית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת הא אוקימנא והוא דקיימא בדרא דאוני דקים להו לרבנן דאורחייהו בהכי אבל ביני ביני טרפה אלמא כנטול דמי וגבי רגלים דלאו אורחייהו ודאי טרפה. היוצאים מן הבהמה כאחד – דאית לה תרתי הדורי דכנתא ושניהם יוצאין מן הקיבה זה בראשה וזה באמצעה.
וכנגדן בעוף כשרה – דעוף זימנין דהוי הכי ואע״ג דלא משתכח להו הכי קים להו. ויש מפרשין שכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק ועד הקורקבן קנה של מעיין אחד וההוא קרי בני מעים ובראש הקורקבן יוצאין בני מעים גמורין.
אבל יוצאין ממקום אחד – סמוכין זה לזה.
וכלים עד כאצבע – וחוזרין ומתחברין בתוך רוחב אצבע. פליגי בה – בהיכא דיוצאים ממקום אחד דקתני כשרה. מלמטה – סמוך לנקב הרעי מתחברין כדי שיהא הרעי יוצא ממקום אחד. ר׳ יהודה – הא דאמר דחשיב לה כגלודה שניטל עורה ורבי ישמעאל נמי חשיב לנוצה כעור דאמר נוצה מצטרפת לכזית לפגל בחטאת העוף אם מלקה ע״מ לאכול כזית בין נוצה ועור ובשר חוץ לזמנו. אפגולי גרסינן.
אלא לענין אפגולי – דקסבר חזיא לאכילה.
לא מגין – וכי ניטלה נמי לא איכפת לן. מתני׳ אחוזת הדם – שאחזה דם וחלתה.
והמעושנת – נכנס עשן בגופה.
והמצוננת – חולי מחמת צינה.
הרדופני – סם המות לבהמה.
מים הרעים – מים מגולים. אכלה סם המות – שהוא סם המות לאדם. גמ׳ קורט של חלתית – חד הוא ונוקב את בני המעים. חלתית לזר״א.
תיעא – תור״א בלעז ועשב מר הוא מאד וכל אלו קשין לה.
כלב שוטה – אמרינן בסדר יומא (דף פג:) רוח רעה שורה עליו וכשנושך אדם שורה עליו והורגתו.
קשיא חלתית – דהכא אחלתית דשמואל. וקשיא סם המות – דהכא אסם המות דמתני׳.
הא דידה – ברייתא בסם המות דבהמה שאינו סם המות לאדם.
בתרי גווני סם המות – דבהמה מיירי תנא דברייתא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לבתר תריסר ירחי שתא שריין – דאי במחובר התליע לא הוי חיי עד השתא. בקא – מין זבוב צינצ״א והיא נושכת כצרעה.
דידבא – זבוב. אימרא – לשון (איוב לט) כעת במרום תמריא. נתנכרה לו ומרדה עליו אינשלביי״ר.
לבר מחוזא – על שם שהיו בני מחוזא מעונגים ושמנים נאמר משל זה עליהם.
ומצת מיניה – דמא. מצצת דמו.
מני – משקל ששים מני.
בקורנסיה – מרטי״ל. כלומר הוי זהיר בו שנשיכתו כבדה.
במני דידהו – במשקל שלהן של בקי שהוא קל.
בשני דידהו – רגעים הן. תנן התם – בבכורות לענין מומים.
לא שנו – דקתני הרי זה מום לגבוה הא להדיוט שרי.
אלא שחסר ויתר ביד – שחסור זה דבעלת שלש או יתור זה דבעלת ה׳ ביד שאין לה אלא יד אחד או שיש לה ג׳ ידים.
כנטול דמי – יתר אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך בבהמה. סניא דיבי – בודי״ל קרשטנ״י קורין לו. גובתא – כמו קנה בשר.
דהוה מעבר מבי כסי להובלילא – המסס. לאכשורה – כדאכשרנא בגובתא דבי כסי והובלילא.
בחדא מחיתא מחתינהו – וכי באריגה אחת ארגתם לכולם לשון (שמות לט בתרגום) עובד מחי. דתיקון דבור קרו לו אינשי אריגה שמסדר את דבריו.
היכא דאיתמר – דברייתא הכי אית להו איתמר.
והיכא דלא איתמר לא איתמר – ויתר הוא וכאילו ניטל אחד מן המעים כנגדו הוא דכל יתר כנטול דמי וכן הלכה דליכא מאן דפליג. ואע״ג דאמרן (לעיל דף מז.) באוני דריאה לית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת הא אוקימנא והוא דקיימא בדרא דאוני דקים להו לרבנן דאורחייהו בהכי אבל ביני ביני טרפה אלמא כנטול דמי וגבי רגלים דלאו אורחייהו ודאי טרפה. היוצאים מן הבהמה כאחד – דאית לה תרתי הדורי דכנתא ושניהם יוצאין מן הקיבה זה בראשה וזה באמצעה.
וכנגדן בעוף כשרה – דעוף זימנין דהוי הכי ואע״ג דלא משתכח להו הכי קים להו. ויש מפרשין שכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק ועד הקורקבן קנה של מעיין אחד וההוא קרי בני מעים ובראש הקורקבן יוצאין בני מעים גמורין.
אבל יוצאין ממקום אחד – סמוכין זה לזה.
וכלים עד כאצבע – וחוזרין ומתחברין בתוך רוחב אצבע. פליגי בה – בהיכא דיוצאים ממקום אחד דקתני כשרה. מלמטה – סמוך לנקב הרעי מתחברין כדי שיהא הרעי יוצא ממקום אחד. ר׳ יהודה – הא דאמר דחשיב לה כגלודה שניטל עורה ורבי ישמעאל נמי חשיב לנוצה כעור דאמר נוצה מצטרפת לכזית לפגל בחטאת העוף אם מלקה ע״מ לאכול כזית בין נוצה ועור ובשר חוץ לזמנו. אפגולי גרסינן.
אלא לענין אפגולי – דקסבר חזיא לאכילה.
לא מגין – וכי ניטלה נמי לא איכפת לן. מתני׳ אחוזת הדם – שאחזה דם וחלתה.
והמעושנת – נכנס עשן בגופה.
והמצוננת – חולי מחמת צינה.
הרדופני – סם המות לבהמה.
מים הרעים – מים מגולים. אכלה סם המות – שהוא סם המות לאדם. גמ׳ קורט של חלתית – חד הוא ונוקב את בני המעים. חלתית לזר״א.
תיעא – תור״א בלעז ועשב מר הוא מאד וכל אלו קשין לה.
כלב שוטה – אמרינן בסדר יומא (דף פג:) רוח רעה שורה עליו וכשנושך אדם שורה עליו והורגתו.
קשיא חלתית – דהכא אחלתית דשמואל. וקשיא סם המות – דהכא אסם המות דמתני׳.
הא דידה – ברייתא בסם המות דבהמה שאינו סם המות לאדם.
בתרי גווני סם המות – דבהמה מיירי תנא דברייתא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״שמע מינה״ שמופיע במהדורתנו בסוף דף נ״ח.
הערות
Gemara
Peirush