גמרא
פירוש
שָׁלֹשׁ טוּמְאוֹת פּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת שְׁתַּיִם בְּכׇל אַחַת וּשְׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן וְאֵלּוּ הֵן מְלֹא תַרְוָוד רָקָב וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה וְגוֹלֵל וְדוֹפֵק.
מְלֹא תַרְוָוד רָקָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וְהֵיכָן מַגָּעוֹ עִם אַחַת מֵהֶן.
עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְהֵיכָן אׇהֳלוֹ עִם אַחַת מֵהֶן.
גּוֹלֵל וְדוֹפֵק מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְהֵיכָן מַשָּׂאוֹ עִם אֶחָד מֵהֶן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שלש טומאות פורשות כו׳ – טומאות הרבה פורשות מן המת כגון כזית בשר ושדרה וגלגולת שלא חסרו ורובע עצמות ומלא תרווד רקב ועצם כשעורה ורוב המנין והבנין אלא שלש טומאות פורשות ממנו ששוות בדבר זה שיש בכל אחת שתים מטומאתו של מת או מגע ומשא בלא אהל או מגע ואהל בלא משא או משא ואהל בלא מגע והשלישית אין בה.
ואלו הן – הג׳ הפורשות שהמשפט הזה נוהג בהן.
מלא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק – גולל זה כסוי העליון דף שנותנין על המת דופק זה דף הניתן בצדיו ורבינן להו מקראי בפ׳ בהמה המקשה (לעיל דף עב.) והנך תרי חדא טומאה נינהו ששניהם יוצאים ממקרא אחד וטומאתן שוה אבל שאר פורשים מן המת כל ג׳ טומאות המת נוהגים בהם. מלא תרווד רקב מטמא במשא ואהל – שהרי נושא את כולו.
ואינו מטמא במגע – שאין נוגע בכולן. והיינו פליגא דר׳ יוסי דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע דקרייה לאהל מגע.
והיכן מגעו – של מת.
באחת מהן – בכל אחת מאלו השתים הנותרות. עצם כשעורה – הלמ״מ דמגע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר (דף נג:) עצם כשעורה הלכה.
והיכן אהלו – של מת. גולל ודופק – נמי הלכה גמירי לה בבהמה המקשה (לעיל דף עב.). ולמאן דנפקא ליה התם מקרא לא ידענא מהיכן אימעיט משא. יכול אפי׳ נקבה – לא הוי טמא.
ת״ל הנוגע יטמא – יו״ד יתירא דריש.
את שאפשר ליגע טמא – שם טומאה עליו הילכך אע״פ דלא נגע אלא בעצם טמא דשומר מכניס ומוציא טומאה. בהמה בתוך עורה – כל זמן שלא הופשטה כלל.
לא תטמא – דהא אי אפשר ליגע בבשר.
כמה נקבים יש בה – הפה והחוטם והעינים. חלב אינו טמא כדכתיב יעשה לכל מלאכה ותניא בגמרא דכל שעה בפסחים (דף כג.) מלאכה מה ת״ל לכל מלאכה שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת״ל לכל מלאכה.
כוליא – המכוסה בחלבה לא תטמא הואיל ואי אפשר ליגע בה.
נמשכין הימנה – באמצעיתה והן בשר. מתני׳ ביצת השרץ – יש שרץ שהוא מטיל ביצים צב והלטאה וחומט.
המרוקמת – שנולד בה אפרוח.
טהורה – לפי שאי אפשר ליגע בה.
ניקבה כל שהוא טמאה – ואע״פ שלא נגע אלא שהשומר מוציא טומאה.
יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מאדמה כאשפה המשרצת תולעים ואם עדיין לא נברא העכבר אלא צדו אחד הימני או השמאלי הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגדו טהור. גמ׳ הטמאים – אלה הטמאים ה״א יתירא נדרשת לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן (לעיל דף קיב:) ולעורותיהן כבשרן (לעיל דף קכב:) ולביצת השרץ. ת״ל השרץ – הטמאים לכם בכל השרץ. כחוט השערה – שער ראשו וזקנו אם יכניסו לתוכו הרי נגע וטמא שהשער המחובר הרי הוא כבשר בין שער טהור הנוגע בטומאה בין שער טמא שנגע בו הטהור טמא. דתניא בת״כ הנוגע בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין. הוא עירבוב שער תלוש המתקשה ונאסף בשערו שעל החזה ושעל השחי פולטרי״ץ בלעז ואינם מחוברין לבשר להכי קרי ליה קילקלין מה קילקלין זה מקושר כנגד החוץ אף הני שערות קשורין ומכוסין שם כך מצאתי בדברי רב האי. יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת״ל טמא הא למדת ששער הטמא הרי הוא כבשרו. ושער הטהור נמי תניא התם וכל אשר יגע בו הזב בו ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין שעליו יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת״ל יטמא. והוא שהשריץ – חציו על פני ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו כלומר שמצד א׳ הוא נעשה בשר ולהכי טמא אם נגע בבשר דחשיב שרץ הוא. מאן דמתני לה – להא דר׳ יהושע ארישא דמיירי בנוגע בבשר ואפ״ה מטהר ליה ריב״ל אם לא השריץ על פני כולו.
כ״ש אסיפא – אדר׳ יהודה דמיירי בנוגע באדמה דאשמעינן דלא טימא ר׳ יהודה בעפר אלא אם כן השריץ על פני כולו דהכי מסתבר שפיר. ולקמן תנא כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה. עכבר שבים – דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו.
ודין הוא – מדינא נפקא ליה דלא מטמא ולא צריכא קרא.
מה חולדה מין הגדל על הארץ – ולא שבים שהרי אין חולדה בים.
אף עכבר – אף על פי שיש ממינו בים לא טימא אלא מין הארץ. אי על הארץ יכול על הארץ יטמא – כלומר אומר אני לא אדרשנו לך במדה זו אלא לכך בא לומר על הארץ יטמא בין עכבר הים בין עכבר היבשה אם על הארץ נגע בטהור יטמאנו ואם נפל לים ושם נגע בטהור לא יטמא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואלו הן – הג׳ הפורשות שהמשפט הזה נוהג בהן.
מלא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק – גולל זה כסוי העליון דף שנותנין על המת דופק זה דף הניתן בצדיו ורבינן להו מקראי בפ׳ בהמה המקשה (לעיל דף עב.) והנך תרי חדא טומאה נינהו ששניהם יוצאים ממקרא אחד וטומאתן שוה אבל שאר פורשים מן המת כל ג׳ טומאות המת נוהגים בהם. מלא תרווד רקב מטמא במשא ואהל – שהרי נושא את כולו.
ואינו מטמא במגע – שאין נוגע בכולן. והיינו פליגא דר׳ יוסי דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע דקרייה לאהל מגע.
והיכן מגעו – של מת.
באחת מהן – בכל אחת מאלו השתים הנותרות. עצם כשעורה – הלמ״מ דמגע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר (דף נג:) עצם כשעורה הלכה.
והיכן אהלו – של מת. גולל ודופק – נמי הלכה גמירי לה בבהמה המקשה (לעיל דף עב.). ולמאן דנפקא ליה התם מקרא לא ידענא מהיכן אימעיט משא. יכול אפי׳ נקבה – לא הוי טמא.
ת״ל הנוגע יטמא – יו״ד יתירא דריש.
את שאפשר ליגע טמא – שם טומאה עליו הילכך אע״פ דלא נגע אלא בעצם טמא דשומר מכניס ומוציא טומאה. בהמה בתוך עורה – כל זמן שלא הופשטה כלל.
לא תטמא – דהא אי אפשר ליגע בבשר.
כמה נקבים יש בה – הפה והחוטם והעינים. חלב אינו טמא כדכתיב יעשה לכל מלאכה ותניא בגמרא דכל שעה בפסחים (דף כג.) מלאכה מה ת״ל לכל מלאכה שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת״ל לכל מלאכה.
כוליא – המכוסה בחלבה לא תטמא הואיל ואי אפשר ליגע בה.
נמשכין הימנה – באמצעיתה והן בשר. מתני׳ ביצת השרץ – יש שרץ שהוא מטיל ביצים צב והלטאה וחומט.
המרוקמת – שנולד בה אפרוח.
טהורה – לפי שאי אפשר ליגע בה.
ניקבה כל שהוא טמאה – ואע״פ שלא נגע אלא שהשומר מוציא טומאה.
יש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא מעצמו נוצר מאדמה כאשפה המשרצת תולעים ואם עדיין לא נברא העכבר אלא צדו אחד הימני או השמאלי הנוגע בבשר טמא באדמה שכנגדו טהור. גמ׳ הטמאים – אלה הטמאים ה״א יתירא נדרשת לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן (לעיל דף קיב:) ולעורותיהן כבשרן (לעיל דף קכב:) ולביצת השרץ. ת״ל השרץ – הטמאים לכם בכל השרץ. כחוט השערה – שער ראשו וזקנו אם יכניסו לתוכו הרי נגע וטמא שהשער המחובר הרי הוא כבשר בין שער טהור הנוגע בטומאה בין שער טמא שנגע בו הטהור טמא. דתניא בת״כ הנוגע בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין. הוא עירבוב שער תלוש המתקשה ונאסף בשערו שעל החזה ושעל השחי פולטרי״ץ בלעז ואינם מחוברין לבשר להכי קרי ליה קילקלין מה קילקלין זה מקושר כנגד החוץ אף הני שערות קשורין ומכוסין שם כך מצאתי בדברי רב האי. יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת״ל טמא הא למדת ששער הטמא הרי הוא כבשרו. ושער הטהור נמי תניא התם וכל אשר יגע בו הזב בו ולא בצואה שעליו ולא בקילקלין שעליו יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן ת״ל יטמא. והוא שהשריץ – חציו על פני ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו כלומר שמצד א׳ הוא נעשה בשר ולהכי טמא אם נגע בבשר דחשיב שרץ הוא. מאן דמתני לה – להא דר׳ יהושע ארישא דמיירי בנוגע בבשר ואפ״ה מטהר ליה ריב״ל אם לא השריץ על פני כולו.
כ״ש אסיפא – אדר׳ יהודה דמיירי בנוגע באדמה דאשמעינן דלא טימא ר׳ יהודה בעפר אלא אם כן השריץ על פני כולו דהכי מסתבר שפיר. ולקמן תנא כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה. עכבר שבים – דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו.
ודין הוא – מדינא נפקא ליה דלא מטמא ולא צריכא קרא.
מה חולדה מין הגדל על הארץ – ולא שבים שהרי אין חולדה בים.
אף עכבר – אף על פי שיש ממינו בים לא טימא אלא מין הארץ. אי על הארץ יכול על הארץ יטמא – כלומר אומר אני לא אדרשנו לך במדה זו אלא לכך בא לומר על הארץ יטמא בין עכבר הים בין עכבר היבשה אם על הארץ נגע בטהור יטמאנו ואם נפל לים ושם נגע בטהור לא יטמא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush