Rashba Megillah 27a – רשב"א מגילה כז.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

כְּוָותֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי מִסְתַּבְּרָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בהכ״נבֵּית הַכְּנֶסֶת מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ ש״משְׁמַע מִינַּהּ. דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא מַאי דִּכְתִיב ״וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה׳ וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כׇּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כׇּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ״ (מלכים ב כ״ה:ט׳) בֵּית ה׳ זֶה בהמ״קבֵּית הַמִּקְדָּשׁ בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵלּוּ פַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ וְאֵת כׇּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם כְּמַשְׁמָעָן וְאֶת כׇּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר מְקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תּוֹרָה וְחַד אָמַר מְקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תְּפִלָּה. מ״דמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה דִּכְתִיב ״ה׳ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״ (ישעיהו מ״ב:כ״א) ומ״דוּמַאן דְּאָמַר תְּפִלָּה דִּכְתִיב ״סַפְּרָה נָּא הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע״ (מלכים ב ח׳:ד׳) וֶאֱלִישָׁע דַּעֲבַד בְּרַחֲמֵי הוּא דַּעֲבַד. תִּסְתַּיֵּים דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר מָקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תּוֹרָה דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בֵּית הַכְּנֶסֶת מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ ש״משְׁמַע מִינַּהּ.: אֲבָל מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ לִמְכּוֹר ס״תסֵפֶר תּוֹרָה יָשָׁן לִיקַּח בּוֹ חָדָשׁ כֵּיוָן דְּלָא מְעַלֵּי לֵיהּ אָסוּר אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלֵיכָּא לְעַלּוֹיֵי עִילּוּיָיא אַחֲרִינָא שַׁפִּיר דָּמֵי. תָּא שְׁמַע אֲבָל מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים הוּא דְּלָא הָא תּוֹרָה בְּתוֹרָה שַׁפִּיר דָּמֵי מתני׳מַתְנִיתִין דִּיעֲבַד כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן לְכַתְּחִלָּה. ת״שתָּא שְׁמַע גּוֹלְלִין ס״תסֵפֶר תּוֹרָה בְּמִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין וְחוּמָּשִׁין בְּמִטְפְּחוֹת נְבִיאִים וּכְתוּבִים אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּמִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין וְלֹא חוּמָּשִׁין בְּמִטְפְּחוֹת ס״תסֵפֶר תּוֹרָה. קָתָנֵי מִיהַת גּוֹלְלִים ס״תסֵפֶר תּוֹרָה בְּמִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין מִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין אִין מִטְפְּחוֹת ס״תסֵפֶר תּוֹרָה לָא. אֵימָא סֵיפָא וְלֹא חוּמָּשִׁין בְּמִטְפְּחוֹת ס״תסֵפֶר תּוֹרָה הָא תּוֹרָה בְּתוֹרָה ש״דשַׁפִּיר דָּמֵי אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִישְׁמַע מִינַּהּ. תָּא שְׁמַע ^אמַנִּיחִין ס״תסֵפֶר תּוֹרָה עַל גַּבֵּי תּוֹרָה וְתוֹרָה ע״געַל גַּבֵּי חוּמָּשִׁין וְחוּמָּשִׁין ע״געַל גַּבֵּי נְבִיאִים וּכְתוּבִים אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים ע״געַל גַּבֵּי חוּמָּשִׁין וְלֹא חוּמָּשִׁין עַל גַּבֵּי תוֹרָה. הַנָּחָה קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי הַנָּחָה דְּלָא אֶפְשָׁר דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי מִיכְרָךְ הֵיכִי כָּרְכִינַן וְהָא קָא יָתֵיב דַּפָּא אַחַבְרֵיהּ אֶלָּא כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר שְׁרֵי הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר שְׁרֵי. ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יִמְכּוֹר אָדָם ס״תסֵפֶר תּוֹרָה יָשָׁן לִיקַּח בּוֹ חָדָשׁ. הָתָם מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא כִּי קָאָמְרִינַן כְּגוֹן דִּכְתִיב וּמַנַּח לְאִיפְּרוֹקֵי מַאי. ת״שתָּא שְׁמַע דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר ^באֵין מוֹכְרִין ס״תסֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה. ש״משְׁמַע מִינַּהּ תּוֹרָה בְּתוֹרָה שַׁפִּיר דָּמֵי דִּלְמָא שָׁאנֵי תַּלְמוּד¹ שֶׁהַתַּלְמוּד² מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה אִשָּׁה נָמֵי ״לָא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״ (ישעיהו מ״ה:י״ח) ^גאֲבָל תּוֹרָה בְּתוֹרָה לָא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לֹא יִמְכּוֹר אָדָם ס״תסֵפֶר תּוֹרָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ יָתֵר עַל כֵּן ארשב״ג ^דאפי׳אֲפִילּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל וּמָכַר ס״תסֵפֶר תּוֹרָה אוֹ בִּתּוֹ אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.: וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן.: אָמַר רָבָא ^הל״שלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמָּכְרוּ וְהוֹתִירוּ אֲבָל גָּבוּ וְהוֹתִירוּ מוּתָּר. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי בד״אבַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הִתְנוּ אֲבָל הִתְנוּ אֲפִילּוּ לְדוּכְסוּסְיָא מוּתָּר. ה״דהֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא שֶׁמָּכְרוּ וְהוֹתִירוּ כִּי הִתְנוּ מַאי הָוֵי אֶלָּא שֶׁגָּבוּ וְהוֹתִירוּ טַעְמָא דְּהִתְנוּ הָא לֹא הִתְנוּ לָא. לְעוֹלָם שֶׁמָּכְרוּ וְהוֹתִירוּ וה״קוְהָכִי קָאָמַר ^ובד״אבַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר אֲבָל הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר אֲפִילּוּ לְדוּכְסוּסְיָא נָמֵי מוּתָּר. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְהָהוּא מֵרַבָּנַן דַּהֲוָה מְסַדַּר מַתְנְיָתָא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת מִי שְׁמִיעַ לָךְ מֵרַב שֵׁשֶׁת מַאי דּוּכְסוּסְיָא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת פָּרָשָׁא דְמָתָא. אָמַר אַבָּיֵי הִלְכָּךְ הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּשְׁמִעַ לֵיהּ מִילְּתָא וְלָא יָדַע פֵּירוּשַׁאּ לִישַׁיְּילַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁכִיחַ קמיה רַבָּנַן דְּלָא אֶפְשָׁר דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מִן גַּבְרָא רַבָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר ^זבְּנֵי הָעִיר שֶׁהָלְכוּ לְעִיר אַחֶרֶת וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה נוֹתְנִין וּכְשֶׁהֵן בָּאִין מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן וּמְפַרְנְסִין בָּהּ עֲנִיֵּי עִירָן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּנֵי הָעִיר שֶׁהָלְכוּ לְעִיר אַחֶרֶת וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה נוֹתְנִין וּכְשֶׁהֵן בָּאִין מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן ^חוְיָחִיד שֶׁהָלַךְ לְעִיר אַחֶרֶת וּפָסְקוּ עָלָיו צְדָקָה תִּנָּתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר. ר״הרַב הוּנָא גְּזַר תַּעֲנִיתָא עָל לְגַבֵּיהּ רַב חָנָה בַּר חֲנִילַאי וְכֹל בְּנֵי מָתֵיהּ רְמוֹ עֲלַיְיהוּ צְדָקָה וִיהַבוּ כִּי בָּעוּ לְמֵיתֵי אֲמַרוּ לֵיהּ נִותְּבַהּ לַן מָר וניזול וּנְפַרְנֵס בַּהּ עַנְיֵי מָאתִין. אֲמַר לְהוּ תְּנֵינָא ^טבד״אבַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵין שָׁםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ה׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ט
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ט

^ב רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ב׳
טור אבן העזר א׳:ב׳
טור יורה דעה ר״ע:א׳
שולחן ערוך אבן העזר א׳:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״ע:א׳

^ג רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ב׳
טור אבן העזר א׳:ב׳
טור יורה דעה ר״ע:א׳
שולחן ערוך אבן העזר א׳:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״ע:א׳

^ד רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ב׳
טור אבן העזר א׳:ב׳
טור יורה דעה ר״ע:א׳
שולחן ערוך אבן העזר א׳:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״ע:א׳

^ה רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:ט״ו
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:י״ח
טור אורח חיים קנ״ג:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ג:ה׳

^ו רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:ט״ו
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:י״ח
טור אורח חיים קנ״ג:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ג:ה׳

^ז רמב״ם הלכות מתנות עניים ז׳:י״ד
טור יורה דעה רנ״ו:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רנ״ו:ו׳

^ח רמב״ם הלכות מתנות עניים ז׳:י״ד
טור יורה דעה רנ״ו:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רנ״ו:ו׳

^ט רמב״ם הלכות מתנות עניים ז׳:י״ד
טור יורה דעה רנ״ו:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רנ״ו:ו׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "למוד".

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "שהלמוד".

E/ע

הערותNotes

כיון דלא מעלי ליה אסור או דילמא כיון דליכא עילויא אחרינא שפיר דמי. מכאן נראה לי דפשיטא להו דכל היכא דאיכא לעלויי מעלינן. והיינו נמי דאמרינן בסמוך אימא סיפא אבל לא חומשין במטפחות ספר תורה חומשין הוא דלא הא תורה שפיר דמי ולא אמר במטפחות ספר הוא דלא במטפחות חומשין שפיר דמי, דאלמא דפשיטא להו דחומשין במטפחות חומשין לא כיון דאיכא לעלויינהו לספר תורה. והיינו נמי דכי מייתינן מדתנן (מגילה כו.) אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ודייקינן ספרים הוא דלא הא תורה בתורה שפיר דמי איצטריכינן לדחויי מתניתין דיעבד כי קא מיבעיא לן לכתחילה ולא אמרינן אימא רישא (לעיל שם) ספרים יקחו תורה תורה הוא דלוקחין הא ספרים לא, והיינו כטעמא דאמרן דכיון דאיכא לעלויי מעלינן. ומיהו קשיא לי מדתנן בסיפא (לעיל שם) ספרים לא יקחו מטפחות, דמשמע מטפחות הוא דלא הא ספרים בספרים שפיר דמי. אלא דמתניתין ליכא למשמע מינה כלום, אבל מהנך דאמרן איכא למידק. ואפשר לי לומר נמי דלא איבעיא להו אלא בספר תורה בלבד ומשום חומר קדושת ספר תורה ואי נמי בתשמישי ספר תורה כמטפחות ספר תורה ודכוותייהו להשתמש בהן בספר תורה אחר אבל לא למכרן ולקנות בהן ספרים או מטפחות אחרים כמו שכתבתי במשנתינו (רשב״א מגילה כה: ד״ה מטפחות), והיינו דלא מייתינן הכא אלא מספר תורה ותשמישיו ולא דייקינן מהנך דמתניתין לא מרישא ולא מסיפא, וכן נמי בגלילת מטפחות דבברייתא לא דייקינן אלא מגלילת ספר תורה במטפחות ספר תורה ולא מחומשין ונביאים, והלכך בספרים וכן נמי במכירת תיבה ומטפחות ואפילו דספר תורה ולקנות אחרים דכוותייהו שפיר דמי אע״ג דלא מעלינן להו וכל שכן בבית הכנסת ובבית המדרש. וצריך עיון. הנחה קאמרת הנחה שאני דלא אפשר דאי לא תימא הכי מיכרך היכי כרכינן הא קא יתיב דפא אחבריה. קשיא לי מאי קאמר, שאני כריכה משום דהכי מינטר טפי. ותדע לך, דהא קיימא לן מדביק אדם ספר תורה נביאים וכתובים בכרך אחד וכדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא (בבא בתרא יג:) ואפילו הכי לכולי עלמא אין מניחין נביאים וכתובים על גבי ספר תורה. ויש לי לומר דהכא מתרץ כמאן דאמר התם אין מדביקין אלא תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן וכתובים בפני עצמן. אלא דקשיא לי דאם איתא הוה ליה למימר הניחא למאן דאמר אין מדביקין אלא למאן דאמר מדביקין מאי איכא למימר. ועוד דאם כן לדידן דקיימא לן כמאן דאמר מדביקין אם כן סלקא לן ראיה מהא דמניחין תורה על גבי תורה דלא בעינן עילויא. וצריך לי עיון. וכתוב בספר המאור, הרב ר׳ אפרים ז״ל כתב דהא מתניתין (מגילה כה, ב-כו.) קשיא רישא אסיפא דכוליה רישא שמעינן מינה דהיכא דלא מעלי ליה אסור וסיפא שמעינן מינה דלא בעינן עלויי וכיון דקשיא רישא אסיפא ליכא למשמע מינה אי מעלין דוקא אי אין מורידין דוקא, אלא מדקאמרינן לקמן בענין ספר תורה כיון דלא מעלי ליה אסור אלמא מעלין דוקא, ואיידי דתנא רישא ספרים לוקחין בדמיהן תורה דדוקא תורה ולא ספרים תנא נמי סיפא ספרים לא יקחו מטפחות ולעולם אפילו ספרים לא יקחו בדמיהן ספרים אלא תורה, עד כאן. וזה שלא כדברי הפירוש השני שפירשתי למעלה. ולפי דברי הרב ז״ל צריך ליזהר במטפחות ספר תורה ועטרותיהם שלא לגלול ושלא לעטר בהן אפילו ספר תורה אחר. ומכל מקום אלו שמתנדבין ומניחין בבית הכנסת מותר להשתמש בהן כל ספר וספר דעל דעת כולן הוקדשו ולא לספר ידוע, אבל אלו שמניחין בביתם ואחר כך מקדישין כיון דעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר אסור להניחו בספר תורה אחר דהא בעינן עילויא. ומיהו אם עשאן להשתמש אפילו הדיוט מותר דהוה ליה כצר ביה ולא אזמניה (דבברכות כג:), ואע״ג דאזמניה אפילו לספר תורה כיון דלא אזמניה לספר תורה בלחוד שרי. ירושלמי (פ״ג ה״א עי״ש): ר׳ ירמיה אזל לגולנה חמתון יהבין מכושא גו ארונא אתא שאיל לר׳ מאיר אמר ליה אני אומר לכך התנו עליו מבתחילה, ר׳ יונה עבד ליה מגדל ואתני עילויה עלאי דספרין וארעאי דמנין. ומכאן ראיה לאלו שמשימין עטרות ספר תורה בראש הקורא בסיום התורה שהוא מותר, שאני אומר לכך התנו עליו מבתחילה. ורבינו האי גאון ז״ל שאסר לשים בראש חתנים, התם הוא לפי שהחתנים באין לעטר עצמן בעטרות ספרים ואין אדם מתנה בעטרות שהן תשמישי קדושה שישתמש הדיוט בהן לכבוד עצמו, אבל התם לכבוד קריאת התורה משתמשין בהן ואני אומר לכך התנו מתחילה. כך נראה לי. תוספתא (פ״ב ה״ח): משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחה ממנו, מטפחות ספרים משנין אותם מספרים לספרים. ומכאן משמע דלא בעינן עילויא ואין מורידין דוקא. ומה שלא הביאו בגמרא דילמא לא ידעי לה. ואי נמי דילמא משבשתא היא. אבל לפי הפירוש השני שכתבתי למעלה (בדיבור הקודם) דלא איבעיא להו אלא בספר תורה דוקא איכא לאוקומא להדין תוספתא במטפחות שאר ספרים, דלעולם קורין ספרים סתם לנביאים וכתובים ולא לתורה אלא או תורה או ספר תורה וכדאיתא במתניתין (מגילה כו.). ומכאן ראיה למה שכתבתי למעלה. אבל גבו והותירו מותר. קשיא לי דהא תניא (תוספתא שקלים פ״א ה״ח) מותר עניים לעניים מותר שבויים לשבויים, ומאי שנא הכא דאמרינן גבו והותירו מותר. ואולי שאני הכא דאין דעת בני העיר לתת המותר לבית הכנסת כיון שיש להם אחד, וכן בספר וכן בכולן דדי להם באחד, אבל שבויים ועניים כיון דאיכא טובא וכל יומא מצטריך להו אדעתא דהכי יהוב דמה שהותיר יהא לעניים ולשבויים אחרים.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון