Rashba Megillah 27b – רשב"א מגילה כז:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

חֲבֵר עִיר אֲבָל יֵשׁ שָׁם חֲבֵר עִיר תִּינָּתֵן לַחֲבֵר עִיר וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן דְּעַנְיֵי דִּידִי וְדִידְכוּ עֲלַי סְמִיכִי.: מתני׳מַתְנִיתִין: אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לְיָחִיד מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדוּשָּׁתוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ לוֹ א״כאִם כֵּן אַף לֹא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה.: גמ׳גְּמָרָא: שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לר״מלְרַבִּי מֵאִיר ור״מוְרַבִּי מֵאִיר מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה מֵעִיקָּרָא קַדִּישָׁא הַשְׁתָּא נָמֵי קַדִּישָׁא מֵרַבִּים לְיָחִיד לֵיכָּא קְדוּשָּׁה. וְרַבָּנַן אִי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ כִּי הַאי גַוְונָא נָמֵי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ מִשּׁוּם ״בְּרוֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״ (משלי י״ד:כ״ח).: מתני׳מַתְנִיתִין: אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי שֶׁאִם יִרְצוּ יַחְזִירוּהוּ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹכְרִין אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם ^אחוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים לְמֶרְחָץ וּלְבוּרְסְקִי לִטְבִילָה וּלְבֵית הַמַּיִם ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹכְרִין אוֹתָהּ לְשֵׁם חָצֵר וְהַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה.: גמ׳גְּמָרָא: ולר״מוּלְרַבִּי מֵאִיר הֵיכִי דָּיְירִי בַּהּ הָא הָוְיָא לַהּ רִבִּית. א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ר״מרַבִּי מֵאִיר בְּשִׁיטַת ר״ירַבִּי יְהוּדָה אֲמָרָהּ דְּאָמַר צַד אֶחָד בְּרִבִּית מוּתָּר. דְּתַנְיָא הֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וְעָשָׂה לוֹ שָׂדֵהוּ מֶכֶר בִּזְמַן שֶׁמּוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת מוּתָּר לוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּירוֹת אָסוּר. ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ לוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּירוֹת מוּתָּר וא״רוְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּבַיְתוֹס בֶּן זוֹנִן שֶׁעָשָׂה שָׂדֵהוּ מֶכֶר עַל פִּי ראב״ערַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְלוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּירוֹת הָיָה אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָה מוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת הָיָה וְלֹא לוֹקֵחַ. מַאי בֵּינַיְיהוּ צַד אֶחָד בְּרִבִּית אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מָר סָבַר צַד אֶחָד בְּרִבִּית מוּתָּר וּמָר סָבַר צַד אֶחָד בְּרִבִּית אָסוּר. רָבָא אָמַר דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא צַד אֶחָד בְּרִבִּית אָסוּר וְהָכָא רִבִּית ע״מעַל מְנָת לְהַחֲזִיר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מָר סָבַר רִבִּית ע״מעַל מְנָת לְהַחֲזִיר מוּתָּר וּמָר סָבַר אָסוּר.: וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹכְרִין אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם וְכוּ׳.: אר״יאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מוּתָּר לָאָדָם לְהַשְׁתִּין מַיִם בְּתוֹךְ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹכְרִין אוֹתָהּ לְשׁוּם חָצֵר וְלוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה וַאֲפִילּוּ רַבָּנַן לָא קָאָמְרִי אֶלָּא בֵּית הַכְּנֶסֶת דִּקְבִיעַ קְדוּשְׁתֵּיהּ אֲבָל ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת דְּלָא קְבִיעַ קְדוּשְׁתַּיְיהוּ לָא. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן הַמִּתְפַּלֵּל מַרְחִיק ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת וּמַשְׁתִּין וְהַמַּשְׁתִּין מַרְחִיק ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת וּמִתְפַּלֵּל. א״לאֲמַר לֵיהּ בִּשְׁלָמָא הַמַּשְׁתִּין מַרְחִיק ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת וּמִתְפַּלֵּל תְּנֵינָא ^בכַּמָּה יַרְחִיק מֵהֶן וּמִן הַצּוֹאָה ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת. אֶלָּא הַמִּתְפַּלֵּל מַרְחִיק ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת וּמַשְׁתִּין לְמָה לִי אִי הָכִי קַדֵּשְׁתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ שְׁבִילֵי דִנְהַרְדְּעָא ^גתְּנִי יִשְׁהֶה. בִּשְׁלָמָא מַשְׁתִּין יִשְׁהֶה כְּדֵי הִילּוּךְ ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת מִשּׁוּם נִיצוֹצוֹת אֶלָּא מִתְפַּלֵּל יִשְׁהֶה כְּדֵי הִילּוּךְ ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת ל״ללְמָה לִי אָמַר רַב אָשֵׁי שֶׁכֹּל ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת תְּפִלָּתוֹ סְדוּרָה בְּפִיו וְרַחוֹשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָותֵיהּ.: זַלְפָ״ן סִימָן.: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי זַכַּאי בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא הִשְׁתַּנְתִּי מַיִם בְּתוֹךְ ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה וְלֹא כִּנִּיתִי שֵׁם לַחֲבֵירִי וְלֹא בִּיטַּלְתִּי קִידּוּשׁ הַיּוֹם אִמָּא זְקֵינָה הָיְתָה לִי פַּעַם אַחַת מָכְרָה כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ וְהֵבִיאָה לִי קִידּוּשׁ הַיּוֹם. תָּנָא כְּשֶׁמֵּתָה הַנִּיחָה לוֹ ג׳שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן כְּשֶׁמֵּת הוּא הִנִּיחַ לְבָנָיו שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים גַּרְבֵי יַיִן. רַב הוּנָא הֲוָה אָסַר רִיתָא וְקָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַב אָמַר לֵיהּ מַאי הַאי א״לאֲמַר לֵיהּ לָא הֲוָה לִי קִידּוּשָׁא וּמַשְׁכַּנְתֵּיהּ לְהֶמְיָינַאי וְאֵתַאי בֵּיהּ קִידּוּשָׁא א״לאֲמַר לֵיהּ יְהֵא רַעֲוָא דְּתִיטּוּם בְּשִׁירָאֵי. כִּי אִיכַּלַּל רַבָּה בְּרֵיהּ רַב הוּנָא אִינִישׁ גּוּצָא הֲוָה גְּנָא אַפּוּרְיָא אָתְיָין בְּנָתֵיהּ וְכַלָּתֵיהּ שָׁלְחָן וְשָׁדְיָין מָנַיְיהוּ עֲלֵיהּ עַד דְּאִיטּוּם בְּשִׁירָאֵי שְׁמַע רַב וְאִיקְּפַד אֲמַר מַאי טַעְמָא לָא אֲמַרְתְּ לִי כִּי בָּרֵכְתָּיךְ וְכֵן לְמָר. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי קַפֶּנְדַּרְיָא לב״הלְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת ר׳רַבִּי פְּרִידָא בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים אָמַר לָהֶם מִיָּמַי לֹא קְדָמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:י״ז
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים קנ״ג:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ג:ט׳

^ב רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ב׳
טור אורח חיים ע״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ח:א׳

^ג רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:י״ד
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים צ״ב:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים צ״ב:ח׳

E/ע

הערותNotes

מתני׳: אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי אימתי שירצו יחזירו. קא דייקי רבוותא ז״ל בהא, כיון דסבירא ליה לרבי מאיר (לעיל בעמוד זה) דאין מוכרין אפילו מרבים ליחיד וכל שכן להוציאה לחולין אם כן למה צריך תנאי הא בקדושתה קיימא. ורש״י ז״ל נשמר מזה ופירש כדי שלא יראו המוכרין כמזלזלין בקדושתה וכאילו אינן חפצין בה. והרב ר׳ אפרים ז״ל פירשה לזו בבית הכנסת דיחיד, דכיון שהיא נמכרת ליחיד צריכה תנאי. ואינו מחוור בעיני, דמכל מקום עדיין בקדושתה הראשונה עומדת ולמה לי תנאי. ושמא של יחיד כיון שאין אומרים בה דברים שבקדושה נמכרת היא אפילו לרבי מאיר לשם חצר, ולכך צריך תנאי. והרב בעל המאור ז״ל כתב דמתניתין מילי מילי קתני, אם מכרו לעלות בדמים מותר לחלל קדושתו ואפילו לרבי מאיר כדקתני רישא (מגילה כה:) לוקחין בדמיו תיבה, ואם מכרו להעמידו בקדושתו עושין בדמיו כל צרכן, ובזו אסר רבי מאיר למכור משל רבים ליחיד אבל משל רבים לרבים מותר ועושין בדמיו כל צרכן ואע״פ שלא מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, שאלמלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו לשתות שכר בדמיו מותר, ובתר הכי קתני אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי כשמוכרין אותו לעלות בדמיו ולחלל קדושתו בקדושת הדמים, והיינו דקא הוינן בגמרא היכי דיירי בה הויא ליה רבית אלמא כשמוכרין לבית דירה עסקינן, והא לאו דוקא אלא או לפירושא דידן או לפירוש הרב ר׳ אפרים ז״ל אבל לפירוש רש״י ז״ל הוה ליה למימר היכי מצלו בה, עד כאן. ואינו מחוור בעיני כלל, דהא ספרים ומטפחות ותיבה בקדושתן הן עומדין ואפילו הכי קתני (מגילה כו.) ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת. ועוד דעלה אתא רבי מאיר והוסיף דאף היא עצמה למכור מרבים ליחיד לא ימכור ואף על פי שמעלין בדמים. ופירוש רש״י ז״ל נראה עיקר, ומה שהקשה מדקאמר היכי דיירי בה לאו קושיא היא, דהיכי מצלו בה משום דדיירי בה הוא דעיקר איסורא משום עמידתה למוכר הוא והא והא חדא מילתא היא, ועוד כתיב (תהלים סא, ה) אגורה באהלך עולמים. רבא אמר דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור והכא רבית על מנת להחזיר איכא בינייהו. ראיתי בתוספות במסכת ערכין דלכולי עלמא אי אתני בהדיה דאי מהדר ליה זוזי מנכי ליה דמי פירי דאכל שרי דהא לאו רבותא קא אכיל אלא מן קרנא קאכיל, אלא הכא בדאמר ליה את קא יהבת לי כולהו דמי כשיעור קרנא והדר אנא מהדרנא לך דמי פירי. וא״ת ומה איכפת ליה דאתני הכי והפוכי מטרתא למה לי. י״ל דניחא ליה כי היכי דלא להוו ליה זוזי דליפרקה, דאי הוי מנכי ליה מעיקרא כשיעור מאי דאכל זימנין דמלו פירי לדמי קרנא ואי נמי פשו עליה זעיר ופרע ליה ומסלק ליה. ואינו מחוור. ולענין שמעתין הקשו בתוספות לרבא דאמר דלכולי עלמא צד אחד ברבית אסור אם כן כמאן מיתוקמא מתניתין דפרקא בתרא דערכין (ערכין לא.) דקתני המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש הרי זה כמין רבית ואינה רבית, ואמאי אינה רבית והלא איכא צד אחד ברבית דשמא יגאלנה. ותירצו הם ז״ל דמודה רבא דלתנא דההיא מתניתין דערכין ודאי צד אחד ברבית מותר, ורבי מאיר דמתניתין דהכא הכי נמי סבירא ליה וכדאמר רבי יוחנן הכא, דליכא למימר דהכא נמי לרבא פליגי רבי מאיר ורבנן ברבית על מנת להחזיר דרבי מאיר סבר שאם יחזירו בית הכנסת יתנו שכר מה שהתפללו בו דהא לא אפשר דאם כן יוכלו הלוקחין להפסיד הרבה כשדרו בה כפי הדמים שלקחוה והם לקחוה לחלוטין, אלא שמע מינה דסבר רבי מאיר צד אחד ברבית מותר אפילו לרבא. ואין שיטתם מחוורת בזה כלל לפי דעתי. וההיא דערכין ודאי כרבי יהודה אתיא ואפילו לרבא, ומשום רבית על מנת להחזיר הוא דקתני כמין רבית ואינה רבית. ותדע לך, דסוגיין דהתם (בערכין שם ועמוד ב) הכין הרי זו כמין רבית ואינה רבית והתניא רבית גמורה אלא שהתורה התירתה אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יהודה והא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר וכו׳ מאי בינייהו אמר אביי צד אחד ברבית איכא בינייהו רבא אמר דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור והכא ברבית על מנת להחזיר קא מיפלגי וכו׳, אלמא כיון דרמינן מתניתין אברייתא ומשני רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן ועלה קאמרינן מאי בינייהו משמע דלאביי מתניתין וברייתא דמוקמינן כרבי יהודה ורבנן בצד אחד ברבית פליגן, ולרבא נמי מתניתין וברייתא ברבית על מנת להחזיר פליגן דהא אוקימנא להו בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן, דאי לא תימא הכי אלא דרבא אפלוגתא דרבי יהודה ורבנן בלחוד קאי ולא אמתניתין הוה ליה לפרושי ולתרוצי מתניתין וברייתא. ועוד דאם איתא דתנא דמתניתין דהתם ודהכא על כרחיה דרבא שרי צד אחד ברבית מאי דוחקיה דאוקי לפלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן במילתא חדתא דלא שמעינן ליה לחד מן תנאי בהדיא ושבק מאי דאשכחן לתנא דמתניתין דערכין ולרבי מאיר דהכא ומאי שמע ליה לרבי יהודה דלחמיר טפי בצד אחד ברבית מרבי מאיר ותנא דערכין ופליג אדרבי יוחנן ואביי ורב הונא בריה דרב יהושע (ב״מ סה:) דמוקמי ליה בהכין. ומיהו מדקאמר רבא צד אחד ברבית לכולי עלמא אסור לא קשיא לי דאפשר לפרש דמאי כולי עלמא כולי עלמא בהאי ברייתא, ודכוותה אשכחן ביבמות פרק רבן גמליאל (יבמות נג.) דכולי עלמא יש תנאי בחליצה ודכולי עלמא דההיא ברייתא קאמר וטובא בתלמודא דכוותה, אבל הנך קושיאתא קא קשיאן לי. ובודאי דאף תנא דמתניתין דערכין משום היתר רבית על מנת להחזיר קאמר ולרבא בית בבתי ערי חומה בתנאי על מנת להחזיר הוא ובלא תנאי דכולי עלמא אסירי ואם יגאל תוך שנים עשר חדש מחזיר לו דמי פירי, ומתניתין הכי פירושה הרי זה כמין רבית בעוד שהוא אוכלו ואינה רבית דכיון דלבסוף הוא מחזיר ובתנאי הוא נמצאת אכילתו בהיתר דמדיליה קא אכיל, ותנא דברייתא סבר הרי זו רבית גמורה בשעת אכילתו אלא שהתורה התירתה עד זמן שיגאל. ואי נמי בשלא גאלו קאמר והכי קאמר, אם לא גאלו ונחלט ביד לוקח הרי זו כמין רבית כיון דבשעת אכילתו היה אפשר שיגאלנה מוכר ואפילו הכי אינה רבית, ותנא דברייתא סבר הרי זו רבית גמורה כיון שאכלה בשעה שאפשר שיגאלנה ונמצא שאין המכר מכר גמור עד סוף שנים עשר חודש אלא שהתורה התירתה. כך נראה לי. וקיימא לן כרבא דרבית על מנת להחזיר אסור כרבנן, וכההיא דאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סה:) פעמים ששניהם אסורין כגון דאמר ליה לכי מייתית קני מעכשיו כיצד יעשו ישלשו את הפירות, דמשמע משלשין אין אבל כשאחד מהם אוכל את הפירות ואפילו בתנאי שיחזיר לבסוף אסור דהוה ליה רבית על מנת להחזיר. ואע״ג דבכוליה תלמודא נסיב לה לדברי רבי יהודה בצד אחד ברבית מותר כאוקימתא דאביי, מכל מקום אנן לא אשכחן לרבי יוחנן ולאביי ולרב הונא בריה דרב יהושע הכא והתם בערכין ובפרק איזהו נשך דפליגי עליה דרבא בהאי דינא דרבית על מנת להחזיר, אלא באוקימתא דברייתא ודמתניתין פליגי עלייה, ורבא הוא דפליג עליהו באוקימתא ודינא, אבל אינהו לא אשכחן להו דפליגי עליה בההוא דינא אלא באוקימתא, ומשום דסבירא להו דבית בבתי ערי חומה לא מיירי בתנאי ושיהא צריך להחזיר הפירות דלא אמרינן ליה לקרא על כרחיך בתנאי חזרת הפירות כתיבא דקרא סתמא כתיב ומשמע בלא תנאי ובלא חיוב חזרת הפירות, והא הוא דמייתי להו למימר דתנא דמתניתין סבירא ליה דאפילו צד אחד ברבית שרי ולא מטעם צד רבית על מנת להחזיר, דאי לאו הכין כיון דמשמע מדרבא דצד אחד ברבית חמור טפי מרבית על מנת להחזיר מאי דוחקייהו דאמרי דתנא דמתניתין ורבי יהודה דברייתא מקילין כולי האי אלא לאו כדאמרן, ורבא סבר דאי אפשר שיהא צד אחד ברבית מותר כלל ואי משום קרא דבית בבתי ערי חומה הנח ליה לקרא דאיהו דחיק ומוקי נפשיה. כך נראה לי. ועוד נראה לי, דמהכא שמעינן דמאן דמזבין אדעתא למיסק לארץ ישראל דאמרינן התם בקידושין (קידושין נ.) דאי לא סליק ואי נמי סליק ולא מיתדר ליה חוזר המקח ללישנא קמא דרבא אין הלוקח רשאי לאכול פירות השדה עד שיעלה ויתדר ליה, דאע״ג דכשחוזר המקח מחזיר לו הפירות מכל מקום לא עדיף מרבית על מנת להחזיר דאסור, וכיצד הוא עושה ישלש את הפירות. אמר רב יוסף מאי קא משמע לן רבי יהודה תנינא רבי יהודה אומר מוכרין אותו לשום חצר וכו׳. קשיא לי שפיר קאמר רב יוסף מאי קא משמע לן רבי יהודה. ונראה לי דרב יהודה דיוקא דמתניתין קא משמע לן, דלא תימא דלרבנן אפילו בארבע אמות דלא קביעא קדושתייהו קאמרי. ודכוותה אמרינן בריש פרק האשה שנתאלמנה (כתובות יז:) ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא דיוקא דמתניתין קא משמע לן. ובהכי מיתרצא לי קושיא אחריתי, דתני תנא קמיה דרב נחמן המשתין צריך שירחיק ארבע אמות ומתפלל והמתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין ואקשי ליה רב נחמן המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין אי הכי קדשתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא, וקשיא לי ואמאי לא אותביה ממתניתין דאמר רבי יהודה והלוקח כל מה שירצה יעשה ואפילו רבנן לא קאמרי וכו׳ כדאמר רב יוסף הכא, וניחא לי דאמר לך האי תנא דלרבנן לא תימא הא ארבע אמות דלא קביעא קדושתייהו לא אלא הוא הדין דאסרי בארבע אמות. כך נראה לי. ועוד קשיא לי היכי פשיטא ליה כולי האי לרב יוסף דלא איצטריכא לאשמועינן ואמר דרבנן נמי מודו בארבע אמות משום דלא קביעא קדושתייהו, והא אנן תנן (מגילה כה:) בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת דאלמא רחוב קדושה יש בו וכדאמרינן בריש פירקין (מגילה כו.) ואע״ג דלא מצלו ביה אלא באקראי בעלמא וכדאיתא לעיל (שם), אלמא אע״ג דלא קביעא קדושתיה קדוש. ויש לומר דשאני רחוב דמזומן לכך אלא דלא מצלו ביה תדיר אלא לעתים ובאקראי. ומסתבר לי דהוא הדין דהוה מצי רב יוסף למימר ועד כאן לא קאמרי רבנן ואפילו בבית הכנסת אלא לעשותו בית המים קבוע אבל להשתין באקראי שרו, דאי לא תימא הכין רבינא דזבן ההוא תילא וזרעיה (מגילה כו:) נזהר היה בכל עת שלא ישתינו שם ואטו בחצר נמי לרבנן מי מצי מזדהרי כולי עלמא דלא ישתינו שם אלא ודאי שרי, אלא דחד מן תרי טעמי קאמר. אלא דאכתי קשיא לי טובא מאי דקאמר רב יוסף ואפילו רבנן לא קאמרי אלא בית הכנסת קבוע וכו׳ דמשמע מדרבנן איכא למשמע איסורא ואדרבא מדרבנן שמעינן היתר גמור ואפילו בבית הכנסת, דאם איתא דאסור למה לי תנאי לוקח יחוש לעצמו דהוא אסור. ויש לומר דמדקא מצרכי רבנן להתנות אלמא אסור דאי לא למה מתני הלוקח מה שירצה יעשה, אלא דמכל מקום צריך המוכר להתנות אף על פי שהלוקח יזהר בה ממילא כדי שלא יראה הוא כמזלזל בקדושתו ומוכרו לכל דבר. ואי נמי איכא למימר דלרבנן אין המוכר צריך להתנות בפירוש שלא לעשות בו אותן ארבעה דברים אלא שאסרו למכור לאותן הדברים, וכמו שאני עתיד לכתוב לקמן (מגילה כ״ח. ד״ה מתני׳) גבי מתניתין דועוד אמר רבי יהודה בסייעתא דשמיא. ומיהו אינו מחוור. בשלמא משתין ישהה כדי הילוך ארבע אמות משום ניצוצות. קשיא לי למה לי משום ניצוצות, תיפוק לי משום דתנן (ברכות כב:) כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות. וניחא לי דצריכא אפילו עומד ומשתין במקום עמוק עשרה טפחים דאינו צריך להרחיק מהן, וכדתניא בפרק מי שמתו (שם כה.) לא יקרא אדם את שמע לא כנגד צואת אדם וכו׳ היה שם מקום גבוה עשרה או נמוך עשרה ישב בצדו ויקרא קריאת שמע. לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפלה. פירוש: אע״פ שהוא מותר והיינו רבותיה. ומיהו מסתברא בארבע אמות ידועות של תפלה, דאי לא קדשינהו לכולהו שבילי דנהרדעא. ולא כניתי שם לחבירי. פירוש: אע״פ שאינו כנוי של פגם משפחה, דבההוא מאי רבותיה הא אמרינן (ראה ב״מ נח:) כל המכנה שם לחבירו נופל בגיהנם, ולא יש לו מחילה אלא כל ימיו הוא שורף בגיהנם. ולא ביטלתי קידוש היום. פירוש: ביין, אע״פ שהוא מותר בפת. לא עשיתי קפנדריא. פירוש אע״פ שהיה שביל מעיקרו דשרי כדאמרינן לקמן (מגילה כט.).מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון