Rashba Berakhot 25a – רשב"א ברכות כה.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֲבָל ^אלִתְפִלָּה עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ. וא״רוְאָמַר רַב הוּנָא: ^בשָׁכַח וְנִכְנַס בִּתְפִילִּין לְבֵית הַכִּסֵּא – מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיִּגְמוֹר. עַד שֶׁיִּגְמוֹר ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ?! אֶלָּא כִּדְאָמַר ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עַד שֶׁיִּגְמוֹר עַמּוּד רִאשׁוֹן. וְלִפְסוֹק לְאַלְתַּר וְלֵיקוּם? מִשּׁוּם דרשב״גדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּתַנְיָא: רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַמּוּד הַחוֹזֵר – מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי הִדְרוֹקָן, סִילוֹן הַחוֹזֵר – מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי יֵרָקוֹן.: אִתְּמַר: צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ, אוֹ יָדוֹ מוּנַּחַת בְּבֵית הַכִּסֵּא, רַב הוּנָא אָמַר: ^גמוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. רַב חִסְדָּא אָמַר: אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. אָמַר רָבָא: מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַב הוּנָא – דִּכְתִיב: ״כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ״ (תהלים ק״נ:ו׳). וְרַב חִסְדָּא אָמַר: אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַב חִסְדָּא – דִּכְתִיב: ״כׇּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה׳ מִי כָמוֹךָ״ (תהלים ל״ה:י׳).: אִתְּמַר: רֵיחַ רַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָּר – רַב הוּנָא אָמַר: ^דמַרְחִיק ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת, וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: מַרְחִיק ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת מִמְּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרֵיחַ, וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: לֹא יִקְרָא אָדָם ק״שקְרִיאַת שְׁמַע, לֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת אָדָם, וְלֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת כְּלָבִים, וְלֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת חֲזִירִים, וְלֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, ^הוְלֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת אַשְׁפָּה שֶׁרֵיחָהּ רָע. ^ווְאִם הָיָה מָקוֹם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים – יוֹשֵׁב בְּצִדּוֹ וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. וְאִם לָאו – מַרְחִיק מְלֹא עֵינָיו. ^זוְכֵן לִתְפִלָּה. רֵיחַ רַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָּר – מַרְחִיק ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת מִמְּקוֹם הָרֵיחַ, וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. אָמַר רָבָא: לֵית הִלְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא (בְּכָל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא), אֶלָּא כִּי הָא דְּתַנְיָא: ^חלֹא יִקְרָא אָדָם ק״שקְרִיאַת שְׁמַע לֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת אָדָם, וְלֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת חֲזִירִים וְלֹא כְּנֶגֶד צוֹאַת כְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁנָּתַן עוֹרוֹת לְתוֹכָן. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: רֵיחַ רַע שֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר, מַהוּ? אָמַר לְהוּ: ^טאֲתוֹ חֲזוֹ הָנֵי צִיפֵּי דְבֵי רַב, דְּהָנֵי גָּנוּ וְהָנֵי גָּרְסִי. וה״מוְהָנֵי מִילֵּי ^יבְּדִבְרֵי תוֹרָה, אֲבָל בק״שבִּקְרִיאַת שְׁמַע – לָא. וְדִבְרֵי תוֹרָה נָמֵי לָא אֲמַרַן, ^כאֶלָּא דְּחַבְרֵיהּ, אֲבָל דִּידֵיהּ – לָא.: אִתְּמַר: צוֹאָה עוֹבֶרֶת – אַבָּיֵי אָמַר: מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. רָבָא אָמַר: ^לאָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ – דִּתְנַן: ^מהַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר – טָמֵא. טָהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְטָמֵא עוֹבֵר – טָהוֹר. וְאִם עָמַד – טָמֵא. וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנוּגַּעַת. וְרָבָא אָמַר לָךְ: הָתָם בִּקְבִיעוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא, דִּכְתִיב ״בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ״ (ויקרא י״ג:מ״ו). הָכָא, ״וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״ (דברים כ״ג:ט״ו) אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לֵיכָּא.: א״ראָמַר רַב פָּפָּא: ^נפִּי חֲזִיר כְּצוֹאָה עוֹבֶרֶת דָּמֵי. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא אע״גאַף עַל גַּב דְּסָלֵיק מִנַּהֲרָא. א״ראָמַר רַב יְהוּדָה: סְפֵק צוֹאָה – אֲסוּרָה. סְפֵק מֵי רַגְלַיִם – מוּתָּרִים. א״דאִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַב יְהוּדָה: ^ססְפֵק צוֹאָה, בַּבַּיִת – מוּתֶּרֶת, בָּאַשְׁפָּה – אֲסוּרָה. סְפֵק מֵי רַגְלַיִם – אֲפִילּוּ בָּאַשְׁפָּה נָמֵי מוּתָּרִין. סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּרַב הַמְנוּנָא, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: ^עלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד עַמּוּד בִּלְבַד. וְכִדְרַבִּי יוֹנָתָן. דר׳דְּרַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי: כְּתִיב ״וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ״ (דברים כ״ג:י״ג), וּכְתִיב: ״וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ וְגוֹ׳ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ״ (דברים כ״ג:י״ד). הָא כֵּיצַד? כָּאן בִּגְדוֹלִים, כָּאן בִּקְטַנִּים. אַלְמָא קְטַנִּים לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד עַמּוּד בִּלְבַד. הָא נְפוּל לְאַרְעָא – שְׁרֵי, וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ בְּהוּ, וְכִי גְזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן – בְּוַדָּאָן, אֲבָל בִּסְפֵקָן – לָא גְזוּר. וּבְוַדָּאָן עַד כַּמָּה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין. וְכֵן אָמַר רַבָּה בב״חבַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין. וְכֵן אָמַר עוּלָּא: כׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין. גְּנִיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: כׇּל זְמַן שֶׁרִשּׁוּמָן נִיכָּר. א״ראָמַר רַב יוֹסֵף: שְׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לִגְנִיבָא, הַשְׁתָּא צוֹאָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כֵּיוָן שֶׁקָּרְמוּ פָּנֶיהָ – מוּתָּר, מֵי רַגְלַיִם מִיבַּעְיָא?! א״לאָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָא, סְמוֹךְ אַהָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: צוֹאָה, אֲפִילּוּ כְּחֶרֶס – אֲסוּרָה. וְהֵיכִי דָּמֵי צוֹאָה כְּחֶרֶס? אָמַר רַבָּה בב״חבַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל זְמַן שֶׁזּוֹרְקָה וְאֵינָהּ נִפְרֶכֶת. וא״דוְאִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל זְמַן שֶׁגּוֹלְלָהּ וְאֵינָהּ נִפְרֶכֶת. אָמַר רָבִינָא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה מדפתי חֲזָא צוֹאָה, אֲמַר לִי: עַיֵּין אִי קָרְמוּ פָּנֶיהָ אִי לָא. א״דאִיכָּא דְאָמְרִי הָכִי א״לאֲמַר לֵיהּ: עַיֵּין אִי מִפְּלַאי אִפְּלוֹיֵי. מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אִתְּמַר: צוֹאָה כְּחֶרֶס, אֲמֵימַר אָמַר אֲסוּרָה, וּמַר זוּטְרָא אָמַר מוּתֶּרֶת. אָמַר רָבָא: ^פהִלְכְתָא: צוֹאָה כְּחֶרֶס אֲסוּרָה, וּמֵי רַגְלַיִם כׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין. מֵיתִיבִי: מֵי רַגְלַיִם כׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין – אֲסוּרִין, נִבְלְעוּ אוֹ יָבְשׁוּ – מוּתָּרִים. מַאי לָאו נִבְלְעוּ דּוּמְיָא דְּיָבְשׁוּ, מָה יָבְשׁוּ דְּאֵין רִשּׁוּמָן נִיכָּר, אַף נִבְלְעוּ – דְּאֵין רִשּׁוּמָן נִיכָּר. הָא רִשּׁוּמָן נִיכָּר – אָסוּר, אע״גאַף עַל גַּב דְּאֵין מַטְפִּיחִין! וּלְטַעְמָיךְ אֵימָא רֵישָׁא: כׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין – הוּא דְּאָסוּר, הָא רִשּׁוּמָן נִיכָּר – שְׁרֵי! אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ. לֵימָא כְּתַנָּאֵי: כְּלִי שֶׁנִּשְׁפְּכוּ מִמֶּנּוּ מֵי רַגְלַיִם, אָסוּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ. וּמֵי רַגְלַיִם עַצְמָן שֶׁנִּשְׁפְּכוּ, נִבְלְעוּ – מוּתָּר, לֹא נִבְלְעוּ – אָסוּר. ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין. מַאי ״נִבְלְעוּ״ וּמַאי ״לֹא נִבְלְעוּ״ דְּקָאָמַר ת״קתַּנָּא קַמָּא? אִילֵימָא נִבְלְעוּ דְּאֵין מַטְפִּיחִין, לֹא נִבְלְעוּ דְּמַטְפִּיחִין – וַאֲתָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: כ״זכׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין הוּא דְּאָסוּר, הָא רִשּׁוּמָן נִיכָּר – שְׁרֵי, הַיְינוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא נִבְלְעוּ דְּאֵין רִשּׁוּמָן נִיכָּר, לֹא נִבְלְעוּ – דְּרִשּׁוּמָן נִיכָּר. וַאֲתָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר כ״זכׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין הוּא דְּאָסוּר, הָא רִשּׁוּמָן נִיכָּר – שְׁרֵי. לָא. דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא כ״זכׇּל זְמַן שֶׁמַּטְפִּיחִין הוּא דְּאָסוּר הָא רִשּׁוּמָן נִיכָּר – שְׁרֵי,מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ז׳
טור אורח חיים צ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים צ״א:א׳

^ב רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:כ׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ב
טור אורח חיים מ״ג:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים מ״ג:ח׳

^ג רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:י״א
טור אורח חיים ע״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ו:ד׳

^ד רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים ע״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ט:א׳

^ה טור אורח חיים ע״ט:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ט:ח׳

^ו רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ט׳
טור אורח חיים ע״ט:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ט:ב׳

^ז רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים צ׳:כ״ו
שולחן ערוך אורח חיים צ׳:כ״ו

^ח רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים ע״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ט:א׳-ד׳

^ט רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:י״ד
טור אורח חיים ע״ט:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ט:ט׳

^י רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:י״ד
טור אורח חיים ע״ט:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ט:ט׳

^כ רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:י״ד
טור אורח חיים ע״ט:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ט:ט׳

^ל רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:י״ג
טור אורח חיים ע״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ו:ג׳

^מ רמב״ם הלכות טומאת צרעת י׳:י״ב

^נ רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים ע״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ו:ג׳

^ס רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ט״ו
טור אורח חיים ע״ו:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ו:ז׳

^ע רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ט״ו
טור אורח חיים ע״ו:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ו:ז׳

^פ רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים פ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ב:א׳-ב׳

E/ע

הערותNotes

צואה על בשרו או שהיו ידיו מטונפות בבית הכסא. פירוש: שנטנפו בכניסתן לבית הכסא, ולא שנטנפו ממש דבכי הא לכולי עלמא אסור דהא צריך נקיון כפים. ויש ספרים דגרסי או שהיו ידיו מונחות בבית הכסא והוא שיהא דבר חוצץ בינו ובין בית הכסא, דאי לא תיפוק ליה משום בית הכסא עצמו.
ופסק ר״ח ז״ל כרב חסדא לחומרא דלא גרע צואה על בשרו ממהלך במבואות המטונפות (כד:) דקיימא לן בההיא כרב חסדא דמסתיעא מילתיה. אבל הרב אלפסי ז״ל פסק לקולא כרב הונא חדא דהוא רביה דרב חסדא. ועוד דאקשינן מינה במסכת יומא (יומא ל.) לרב פפא דאמר צואה במקומה אסור לקרות קריאת שמע, ומתרץ במקומה נפיש זוהמא שלא במקומה לא נפיש זוהמא. אלמא הא דרב הונא הלכתא היא. ונראין דברי הרב ז״ל, ומבואות המטונפות שאני משום דחזי ליה לצואה.
והראב״ד ז״ל הקשה דמכל מקום הא בעינן והיה מחניך קדוש וליכא. ותירץ דכיון דיבשה והלך ריחא דלא נפיש זוהמא בטלה על גבי גופו דומיא דמלמולי זיעה שנעשו על גופו של אדם. ומסתברא דאפילו בשאינה יבשה, ואי משום מחניך קדוש כל שהוא מכוסה ליכא משום מחניך קדוש, וכדאמרינן לקמן (ע״ב) צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קריאת שמע, ובדבוקה בסנדלו דלא איפשיטא להו היינו משום זימנין דמגליא כשהוא מהלך, והדין נותן שלא הקפידה תורה במחנה קדוש אלא בשאינה מכוסה הא במכוסה משרא שרי דכתיב (דברים כג, טו) ושבת וכסית את צאתך. ולקמן (שם) נמי אמרינן צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה, ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה, מאי טעמא צואה בכסוי תליא מילתא והא מכסיא כך נראה לי. היה מקום גבוה עשרה או נמוך עשרה יושב בצדו וקורא קריאת שמע. פירוש: והוא שלא יראה הצואה הא ברואה לעולם אסור, וכדמסיים ואזיל ואם לאו מרחיק מלא עיניו. אלא דקשיא לי דלא הוה ליה למתני אלא אם לאו מרחיק ד׳ אמות, דכל שאינו רואה בהרחקת ד׳ אמות סגי ליה, ואי ברואה אפילו גבוה או נמוך י׳ אסור. ויש לומר דהכי קאמר אם גבוה י׳ או נמוך י׳ יושב בצדו וקורא, הואיל ואינה במקומו ממש ואינו רואה, שגובה המקום או עומקו גורם לו שאינו רואה אותה, אבל אם היא כנגדו אף על פי שיש בה סבה אחרת שאינו רואה אותה כל שהוא במקום שיכול לראותה לא יקרא עד שירחיק ממנו עד כמלא עיניו, וילפינן לה מהא דגרסינן בירושלמי (בפרקין ה״ה): אמר רב חסדא מסוף ריח רע ד׳ אמות. הדא דתימא לאחריו אבל לפניו עד מקום שעיניו רואות, כהדא רבי לייא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא, אמרי רבי מהו מימר מילא דאורייתא, אומר לון מכיון דאלו הוה ביממא הויא חמיין מה קומינן ברם כדון אסור.
עוד קשיא לי כל שהוא חוץ לד׳ אמות אף על פי שהוא רואה אותה למה לא יקרא את שמע, דהא לגבי צואה לא הקפידה תורה אלא במחניך קדוש, וכל שהוא חוץ לד׳ אמותיו אינה במחנהו ומחנהו קדוש הוא, ואי משום לא יראה בך ההוא בערוה ממש מוקמינן לה, וכדאמרינן לקמן (ברכות כה:) צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה, מאי טעמא צואה בכסוי תליא מילתא דכתיב (דברים כג, יד) ושבת וכסית את צאתך, אבל ערוה לא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא מתחזיא. והיינו נמי טעמיה דרב הונא דלעיל (ברכות כד:) דאמר במהלך במבואות המטונפות שמותר לקרות קריאת שמע, ואף על פי שהוא מהלך תוך ארבע אמותיה ואפילו רואה אותה דלא חלק, משום דלא הקפידה תורה אלא במחנה, וכל שהוא מהלך אין כאן מחנה לדעת רב הונא, וקרא תרתי קאמר והיה מחניך קדוש, וכן לא יראה בך ערות.
ויש לומר בזה דלכולי עלמא מדערבינהו רחמנא וכתבינהו אתרווייהו קאמר שלא יראה, דלא חלקן הכתוב בוהיה מחנה קדוש אלא כדי להתיר לקרות קריאת שמע תוך ארבע אמותיה של ערוה, ואי נמי תוך ארבע אמות של צואה כל שאינה במחנהו דהיינו בשאינה מגולה, אבל בראייה כאן וכאן אסור אלא שגלה לך הכתוב שאין ההקפדה בראיית צואה אלא כשהיא מגולה לגמרי הא כל שהיא מכוסה שרי דכתיב (שם) ושבת וכסית את צאתך והיינו צואה בעששית דתרתי בעינן מחנהו ונראת מגולה ואפילו לאחרים, או שלא במחנהו ונראית לו ממש, הא במכוסה ממנו ומכל אדם שרי ואפילו תוך ארבע אמותיו. והיינו צואה בגומא וסנדלו מונח עליה. ומקום גבוה ונמוך י׳ דשרי לפי שאינה נראית לו ממש ואינה במחנהו, לפי שכל מקום גבוה י׳ או נמוך עשרה רשות בפני עצמו הוא ואינו מחנהו, וכל שהוא חוץ למחנהו כל שאינה נראית לו ממש מגולה אינו אסור אף על פי שנראים מגולה אצל אחרים, וכדאמרינן לעיל (ברכות כב:) מהלך ד׳ אמות וזורקה לאחריו, וכל שהיה מכוסה ממנו ומכל אדם ואפילו בעששית ואפילו תוך ארבע אמותיו מותר, דהא גלה הכתוב דבכסוי תליא מילתא כנ״ל.
היתה צואה כנגדו בלילה במקום שיכול לראותה ביום אף על פי שהוא אינו רואה אותה עכשיו מחמת שהוא לילה אסור. וכדגרסינן בירושלמי (שם): רבי לייא וחבריא הוו יתבן קומי פונדקיא ברמשא, אמרי רבי מהו מימר מילא דאורייתא, אמר לון מכיון דאלו הוה ביממא הוי חמין מה קומינן ברם כדון אסור. והוא הדין לסומא שאף על פי שאינו רואה מחמת מקרהו הרי הוא במקום שיכול לראות אלו לא היה מקרהו, שהרי כל אדם כסומין בלילה.
ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ד׳ אמות ממקום שיכלה הריח. והיינו כרב חסדא וקיימא לן כותיה. ופירוש ריח רע שיש לו עיקר צואה מגולה. אמר רבא לית הלכתא כי הא מתניתא. כלומר: שאסרה צואת כלבים וחזירים אפילו בלא נתינת עורות, אלא הלכתא כי הא מתניתא דלא אסרה עד שיתן לתוכן עורות.
ירושלמי (בפרקין ה״ה): רבי יוסף ברבי חנינא אמר מרחיקין מגללי בהמה ד׳ אמות, רבי שמואל בר רב יצחק אמר ברכים, ובלבד בשל חמור ובבא מן הדרך. לוי אמר מרחיקין מצואת חזיר, ותני כן מרחיקין מצואת החזיר ומצואת הנמיה ומצואת התרנגולין ארבע אמות, אמר רבי יוסי ברבי אבא ובלבד באדומים. ופירוש אדומים נראה לי תרנגולין אדומים, דאי בצואה אדומה קאמר הוה ליה למימר ובלבד באדומה. אלא דקים להו שצואת האדומים קשה מן האחרים כדקים להו בין חמור לשאר בהמות. וכתב הראב״ד ז״ל שלא נאמרו הפירושים אלו אלא ביבשין אבל ברכים כולן אסורין. ואינו מחוור בעיני דהא גללי בהמה פירשו בהדיא ברכים ובלבד בשל חמור ובבא מן הדרך, ומינה דכלהו נמי ברכים ואפילו הכי שרי בכי האי גונא כדאיתמר התם. אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותר באשפה אסור. מסתברא מדקאמר ספק צואה בבית מותר, אם קרא ונמצאת צואה במקומו בבית אינו חוזר וקורא דלאו פושע הוא, וכבר הארכתי בזה לעיל בפרקין (ברכות כב: ד״ה המתפלל) בסייעתא דשמיא. איכא דאמרי כל שגוללה ואינה נפרכת. הא נפרכת עפר בעלמא הוא ושרי. כתב הראב״ד ז״ל והיינו פלאי פלויי, והוא המיקל, וקיי״ל כותיה. ומי רגלים אסור כל שטופח ע״מ להטפיח כתנא קמא דרבי יוסי, הא טופח שלא להטפיח שרי.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון