גמרא
פירוש
וְשִׁחְרוּר מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מאי קמ״ל דפליגי רבנן עליה דר׳ יוסי ומי פליגי וכו׳ – ומי פליגי לומר שאין זכי׳ לעובר כלל אלא אפי׳ בשביל משפחה אוכלין והתניא והודו לו. ומיהו ודאי לקמן פליג עלי׳ ר׳ שמעון ב״י כשיש לו בנים, משום שאין חוששין למיעוט, אבל כשאין לו בנים מודה. וכתב רבנו הגדול ז״לא, דלית הלכתא כר׳ יוסי, דתנן בפרק יוצא דופןב, תינוק בן יום א׳ פוסל בתרומה, פי׳ אם הוא בן גרושהג שהוא חלל, אינו פוסל את העבדים מלאכול בתרומה, אלא אוכלין בשביל האחיןד הכשרין עד שיהא בן יום א׳, אבל עובר במעי גרושה לא פסיל, דלית ליה קנין בגוייהו, וכן הלכתא. והך ראיה לא קימינן עלהה, דהתם בגמראו רב ששת מתרץ לה, כגון שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה, ויש לו בנים ממי שאינה גרושה ויש לו בן א׳ מן הגרושה, פוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה, ודוקא בן יום א׳ אבל עובר לא, לאפוקי מדר׳ יוסי דאמר עובר נמי פסיל קמ״ל. וה״פ לאפוקי מדרבי יוסי דחייש למיעוטא, ואמר עובר נמי פסיל במקום בנים, קמ״ל דכיון שיש לו בנים. ממי שאינה גרושה, אינו פוסל כר׳ שמעון, אבל ודאי לא היו לו בנים אחרים פוסל הוא ואין אוכלין בשביל המשפחה, דקא סבר יש לעובר זכי׳. תדע מדקא מתרץ לה בשיש לו שתי נשים וכו׳ז. ועוד דהא רב ששת הוא דמתרץ לה, ואיהו אמר בפרק מי שמתח המזכה לעובר קנה. וכולה סוגיא אזלא הכי, דהתם בב״ב מקשי׳ עלי׳ דרב ששת מסיפא דמתני׳, דקתני דנוחל ומנחיל, אלמא עובר לית ליה זכיי׳ ואינו נוחל ולא מנחיל, ומתרץ לה התםט והכא במסכת נדהי, נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב, ודוקא בן יום א׳ אבל עובר לא, מאי טעמא הוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב, וש״מ דרב ששת כר׳ יוסי מוקי לה להך מתני׳, לומר דעובר יש לו זכייה. אי נמי, קא סבר לא פליגי רבנן עליה כלל אלא בחוששין למיעוט, הילכך ליכא מההיא מתני׳ ומאוקמתא דמוקמי לה בגמרא, ראיה כלל למיפסק בה הלכה דעובר לית לי׳ זכייהכ. אלא מיהו מסתבראל דקי״ל המזכה לעובר לא קנה, אע״ג דאשכחן ליה לאביי דאמר התםמ ירושה הבאה מאיליה שאני, כיון דאשכחן לי׳ לרבא דלא מתרץ הכי התם בפ׳ מי שמתנ, ומוקי לה משום דמרפיא בידייהו, הא לאו הכי קנו כדאי׳ התם, ש״מ קסבר רבא זכיי׳ דעלמא כירושה הבאה מאיליה שאני, כיון דאשכחן לי׳ לרבא דלא במזכה לעובר שלא קנה, אף בירושה כן. וסוגיין נמי התם הכי, מדמקשי׳ עלי׳ דרב ששת ממתני׳ דנדה, ומתרץ לה לטעמיה, ש״מ דלדידן ל״ש ירושה ול״ש זכיה אין לעובר בהן כלום. ועוד דהא לא אשכחן בהדיא אמורא דפליג עליה דרב יהודה אמר שמואל הכא, דקאמרי פליגי רבנן עליה דר׳ יוסי, ואע״ג דאינהו כר׳ יוסי סבירא להו, טעמייהו התם משום דמזכה לעובר קנה ואנן לית לן הכי. והראב״ד ז״לס אמר, כיון דקיימא לן המזכה לעובר שלו קנה, משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו, כדאמר רבי יוחנן בפ׳ מי שמתע, כ״ש בירושה הבאה מאיליה. וזו אינה תשובה, שאין אותו הדין אלא תקנה, ודוקא בשכיב מרע ולא שזוכה מעכשיו, אלא לכשנולד זוכה כעין ירושה כדי שלא תטרף דעתו, ואין דינו [כן]פ בבריא, וכ״כ מקצת המחברים, הלכך אין ממנו ראיה לדין תורה בירושהצ. הא דמקשינן, מאי איריא שמא ימצא עובר זכר תיפוק ליה דנקבה נמי פסלה – לפום מסקנא הוא, דמוקמי׳ פלוגתייהו בחוששין למיעוטק, אבל לההיא לישנא דאמרי׳ דעבדי להו תקנתא כרב נחמן, נקבה לא פסלה, אלא פסולין משום שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות כלום.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א הרי״ף סי׳ ק, כב ב בדפי הרי״ף.
ב נדה מג ב.
ג כדאיתא שם מד א.
ד כ״ה בכ״י ב. בכי״א ובנדפס ליתא. וברי״ף: הבנים.
ה בנדפס: והך לא קשה עלה. בכ״י א: והך לא קימינן עלה.
ו נדה מד א.
ז וכ״כ תוס׳ ד״ה אוכלין, ובנדה שם ד״ה אמר רב ששת.
י נדה מד א.
כ וכ״כ הרא״ש בס״ס ד לדחות ראיית הרי״ף.
ל בכ״י א ובנדפס נוסף כאן: כיון.
מ ב״ב קמב ע״א.
נ ב״ב קמב ע״א.
ס כ״כ הראב״ד בהשגותיו על הרמב״ם פ״ח מתרומות ה״ד, והובאו דבריו בחידושי הרשב״א ובפסקי הרא״ש כאן סי׳ ד. ועיין בחידושי ר״ח הלוי מש״כ על דברי הרמב״ם והראב״ד שם.
ע ב״ב קמד ב.
פ כ״ה בנדפס. ובכי״ב: ואין דעתו בבריא. וברשב״א: ואין כן בבריא. וברא״ש: ואין דין זה בבריא.
צ עיין ברשב״א שהביא דברי רבינו בקיצור, וברא״ש סי׳ ד הביא דברי רבינו בארוכה. ועיי״ש מש״כ בדברי רבינו, ומסיק דעובר יש לו זכיה ואם יש לו אחים אינו פוסל כרשב״י. ובריטב״א, הובאו דבריו בנמוק״י. כתב כדעת רבינו. ועיין בתוס׳ חד מקמאי.
ק לקמן ע״ב.
הערות
Gemara
Peirush