גמרא
פירוש
וְדִלְמָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואסיקנא, פת פת למה לי, לחיוביה נפשיה אכל חדא1. שבועה שלא אשתה ושתה משקים הרבה, אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש, חייב על כל אחת ואחת. בשלמא התם אייתר2 ליה פת פת3 לחייובי אכל חדא וחדא כול׳. ופירק רב4, הכא במונחין לפניו עסיקינן. ואסיקנא, הוה ליה למימר שבועה שלא אשתה אילו ומיניהו, יין ושמן ודבש למה ליה, לחיובי אכל חדא וחדא. אי נמי5 במסרב6 בו חבירו ואומר לו בא שתה עמי יין ושמן ודבש, הוה ליה למימר שבועה שלא אשתה7, יין ושמן ודבש למה לי, לחייב על כל אחד ואחד8. תנן בפירקין דלקמן9, תן לי חיטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי10, אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי חטים ושעורין וכוסמין, חייב על כל אחת ואחת. וא״ר יוחנן, פרוטה11 מכולם מצטרפת, פירוש, אפילו אין לו בידו מן חיטין ושעורין וכוסמין מכולן שוה פרוטה12, מצטרפין וחייב. ופליגו בה רב אחא ורבינא, חד אמר אפרטי מיחייב, פירוש, חייב ג׳ חטאות13, אחת על החיטין ואחת על השעורין ואחת על הכוסמין, וחד אמר אכללי נמי מיחייב פירוש, אהא נמי דתנן שבועה שאין לך בידי והוא כולל ואחר כך פרט חיטין ושעורין וכוסמין, הרי ארבע, חדא דכללא ותלתא דפרטי. הכא מאי, מי מחית איניש נפשיה לפחות מכשיעור14 ומחייב אשבועה דכללא נמי בהדי דפרטי, אי לא. ומשני רבא, הכי השתא, התם גבי טוען בחבירו איתא לשבועה בכללי, ומיגו דיכיל להודות אפילו אחר שבועתו, איתא נמי לשבועתו בתר הכי בפרטי, ומשום הכי מיחייב אכללי ואפרטי. אבל הכא גבי אוסר עצמו בשבועה, אי סלקא דעתך איתא לשבועתו בכללי וכיון דאמר שבועה שלא אוכל איתסר באכילה, דכל פת הויא ליה כנבילה15, כי הדר פריט פת חטין פת שעורין פת כוסמין אמאי חייב, מי חיילא עליה שבועה, מושבע ועומד הוא. אלא הכא ודאי אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב. מתני׳. שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין (שהוא) פטור כול׳. אקשינן, מאי שנא רישא באוכלין ומשקין שאינן ראויין, שהוא פטור, ומאי שנא סיפא גבי נבילות וטריפות, שחייב. ואוקימנא, רישא בסתם, דדעתיה אמידי דראוי לאכילה, סיפא במפרש בשבועתו שלא יאכל נבילות וטריפות. ואקשינן, אמאי חייב אנבילות וכיוצא בהן, מושבע הוא עליהן מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה. ופריק ר׳ יוחנן, בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין, כגון מי שנשבע שלא יאכל תמרים ונבילות וטרפות וכיוצא בהן, ומוקים לה 16למתניתין בדברי הכל. וריש לקיש אמר, אי אתה מוצא להעמיד משנתינו אלא אי במפרש פחות מכזית ואליבא דרבנן, אי בסתם ואליבא דר׳ עקיבה דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהו, אבל בכולל לא, דכי אמרינן איסור כוללמהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
1 וכ״ה בכתי״מ וברי״ף. ולפנינו: שמע מיניה לחלק. וכן הוא לפנינו בגמרא להלן: לחייב על כל אחת ואחת. וזה לשון הרמב״ם בפרק ד מהל׳ שבועות הל׳ ח: ומשחזר ופרט גלה דעתו שחייב עצמו בשבועה על כל מין ומין בפני עצמו. אמנם בשבועת הפקדון לכאורה די בכך שפירט דבריו שאינו חייב לזה ושאינו חייב לזה שתהא שבועה לכל אחד ואחד, ואין צורך שיתכוון שיהא עליו עבירת שבועה על כל אחד בפני עצמו, כיון שאין חיובו אלא משום שבועת שקר שיצאה מפיו. אבל שבועת ביטוי חיובה גם במה שקיבל עליו שיהא אסור בדבר זה בשבועה ולא רק משום שיצאה שבועת שקר מפיו (ראה רמב״ם פרק ב מהל׳ שבועות הל׳ י), ומטעם זה צריך שיקבל עליו חיוב שבועה על כל אחד ואחד ואין די בכך שתהא משמעות לשונו פירוט לכל אחד ואחד.
2 וכ״ה בכתי״מ. לפנינו: דאמרת מייתרא.
3 ע״כ בק״ג.
4 לפנינו: רב פפא.
5 לפנינו: רב אחא בריה דרב איקא אמר. וברי״ף: רב אמר.
6 כבכתי״מ. ולפנינו: במסרהב.
7 וכ״ה בכתי״מ. ולפנינו נוסף: עמך. ולשון הרמב״ם שהיה לו לומר שבועה שאיני שותה כלום או מה שאמרת, ומשחזר ופרט גלה דעתו וכו׳. ולא כתב הרמב״ם שהיה לו לומר איני שותה כלום עמך. וכבר עמד על כך בספר מעשה רוקח שמסתימת לשון הרמב״ם היה נראה שהוא אסור בשל כל העולם ולא רק בשל חבירו, אולם כתב שם שבכל זאת פשטות הדברים הם שאינו אסור אלא בשל חבירו וכמו שכתבו התוספות ד״ה במסרהב. אלא שלגירסת ר״ח אין רמז בגמרא שאינו נאסר אלא בשל חבירו.
8 הרמב״ם פסק כטעמא דהיה מסרב בו חבירו ולא הביא הדין בהיו מונחין לפניו. ומהבאת הרמב״ם את התירוץ שהיה חבירו מסרב בו רק על הסיפא (בניגוד לר״י מלוניל שפירש את כל המשנה כשהיה חבירו מסרב בו) נראה שהוא פירש שרב אחא בריה דרב איקא חולק על התירוץ הראשון (דלא כהריטב״א), ופסק כוותיה. אבל את הרישא אפשר לפרש כפשוטה ואין צורך לפרשה בהיה מסרב בו חבירו.
9 לו,ב
10 וכ״ה בכתי״מ ולהלן לו ע״ב. לפנינו נוסף: כלום.
11 כן הוא להלן לח,א. לפנינו כאן נוסף: אפילו.
12 כלומר, שאין לו מכל אחד לבד שיעור פרוטה.
13 רש״י (ד״ה רב אחא) כתב ג׳ אשמות, שהרי אשם גזילות הוא. אך להלן (דף לח) אמרינן תני ר׳ חייא הרי כאן חמשה עשר חטאות, ופרש״י דקאי על חמשה תובעין דמתניתין דשבועת הפקדון וקרי ליה חטאת. אבל תוספות שם (ד״ה הרי) כתבו דקאי אשבועת העדות, עיי״ש.
14 גירסה זו הובאה ברש״י ומחקה, אבל התוספות בד״ה הכא קיימו הגירסה. לשון ר״ח ׳ומחייב אשבועה דכללא נמי בהדי דפרטי׳ משמעו דחייב משום שניהם ופירש רמב״ן (את דברי ר״ח) דמיבעיא ליה אי מחית נפשיה לישבע על פחות מכשיעור מכל מין להתחייב על ידי צירוף ויהיה חיוב שבועה גם אכללי. ולא אסיק אדעתיה מעיקרא הא דאין שבועה חלה על שבועה. אבל תוספות פירשו דהא פשיטא ליה דאין שבועה חלה על שבועה, ומיבעיא ליה אם בא לאסור עצמו גם בפחות מכשיעור ולהוסיף שבועה על מה שאסר עצמו כשיעור מכל מין ומין, ולמסקנה אמרינן דלא מחית נפשיה לפחות מכשיעור ולא נתכוון אלא להוסיף שבועה בכללי בנוסף על מה שנשבע בפרטי, וכיון שאין שבועה חלה על שבועה אמרינן דלא נתכוון כלל להוסיף שבועה אכללי (שאם כן לא תחול שבועה אפרטי). וכן כתבו הרמב״ן והרשב״א, אלא שהוסיפו בדבריהם, שגם אי מחית נפשיה לפחות מכשיעור, אבל היות שבלשון שלא אוכל יש גם שיעור אכילה, על כרחך אין כוונתו לכלול הכל בשבועה אחת, שאם כן לא יהא חייב אלא אחת.
כל זה לפי מה שפירשו הראשונים כשיטת רש״י שמאן דאמר שאינו חייב אלא אפרטי, גם פרוטה אחת מכולם אינו מצטרף לשיעור. אבל הר״י מיגש להלן בדף לח,א כתב שגם למאן דאמר שאינו חייב אלא אפרטי, פרוטה אחת מכולם מצטרפת לשיעור, ולא נחלקו אלא אם נתכוון להוסיף בלשון אין לך בידי רק שבועה על צירוף פרוטה אחת מכולם, או שמא הלשון אין לך בידי כולל גם שבועה על כולם אפילו כשיש שיעור לכל אחד. ולמאן דאמר שאינו חייב אלא אפרטי, על כרחך מחית נפשיה לפחות מפרוטה, ועל פי זה פירש את סוגייתנו, אם גם בשבועת ביטוי אמרינן הא דר׳ יוחנן דמחית נפשיה לפחות מכשיעור, וחייב על צירוף כזית מכולם יחד. ופשיט רבא דשאני שבועת ביטוי שאם נתכוון לכלול הכל בשבועה אחת אפילו לפחות מכשיעור, כבר מושבע ועומד הוא, ועל כרחך לא נתכוון לכלול אותם כלל בשבועה אחת, ואינם מצטרפים לכזית. וכפי הנראה מדבריו, גם אם לא נתכוון אלא על צירוף שיעור אחד מכולם, לא חלה שבועתו בפרטי, שכבר מושבע ועומד הוא. [גם הריטב״א כתב בתחילת הסוגיא שבשבועת הפקדון פשיטא ליה דמחית נפשיה לפחות מפרוטה, וכולל בשבועתו פרוטה אחת מכולם, ומבעיא ליה אם גם בשבועת ביטוי מחית נפשיה לפחות מכשיעור. אלא שכתב שרבא פשיט ליה, שגם בשבועת הפקדון לא מחית נפשיה לפחות מפרוטה, ואינו חייב על פרוטה אחת מכולם אלא משום שנשבע גם על כולם יחד, ומטעם זה אינו חייב בשבועת ביטוי על שיעור אחד מכולם.] ולהלן בדף לח,א כתבתי שמדברי ר״ח שם נראה שפירש כמו הר״י מיגש, וצ״ע.
כל זה לפי מה שפירשו הראשונים כשיטת רש״י שמאן דאמר שאינו חייב אלא אפרטי, גם פרוטה אחת מכולם אינו מצטרף לשיעור. אבל הר״י מיגש להלן בדף לח,א כתב שגם למאן דאמר שאינו חייב אלא אפרטי, פרוטה אחת מכולם מצטרפת לשיעור, ולא נחלקו אלא אם נתכוון להוסיף בלשון אין לך בידי רק שבועה על צירוף פרוטה אחת מכולם, או שמא הלשון אין לך בידי כולל גם שבועה על כולם אפילו כשיש שיעור לכל אחד. ולמאן דאמר שאינו חייב אלא אפרטי, על כרחך מחית נפשיה לפחות מפרוטה, ועל פי זה פירש את סוגייתנו, אם גם בשבועת ביטוי אמרינן הא דר׳ יוחנן דמחית נפשיה לפחות מכשיעור, וחייב על צירוף כזית מכולם יחד. ופשיט רבא דשאני שבועת ביטוי שאם נתכוון לכלול הכל בשבועה אחת אפילו לפחות מכשיעור, כבר מושבע ועומד הוא, ועל כרחך לא נתכוון לכלול אותם כלל בשבועה אחת, ואינם מצטרפים לכזית. וכפי הנראה מדבריו, גם אם לא נתכוון אלא על צירוף שיעור אחד מכולם, לא חלה שבועתו בפרטי, שכבר מושבע ועומד הוא. [גם הריטב״א כתב בתחילת הסוגיא שבשבועת הפקדון פשיטא ליה דמחית נפשיה לפחות מפרוטה, וכולל בשבועתו פרוטה אחת מכולם, ומבעיא ליה אם גם בשבועת ביטוי מחית נפשיה לפחות מכשיעור. אלא שכתב שרבא פשיט ליה, שגם בשבועת הפקדון לא מחית נפשיה לפחות מפרוטה, ואינו חייב על פרוטה אחת מכולם אלא משום שנשבע גם על כולם יחד, ומטעם זה אינו חייב בשבועת ביטוי על שיעור אחד מכולם.] ולהלן בדף לח,א כתבתי שמדברי ר״ח שם נראה שפירש כמו הר״י מיגש, וצ״ע.
15 וכלשון הירושלמי הובא בר״ח להלן כט,א: מכיון שהזכיר עליה שבועה נאסרה עליו ונעשית לו כנבילה. וראה להלו הערה 194.
16 מכאן בק״ג מס׳ 5 (paris aiu III.B.150 ).
הערות
Gemara
Peirush