גמרא
פירוש
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַסּוּס מְטַמֵּא עַל יָדָיו הַחֲמוֹר עַל רַגְלָיו שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל יָדָיו וַחֲמוֹר עַל רַגְלָיו וְאַמַּאי הָא קָא מְסַיַּיע בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן מְסַיֵּיעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ אָמַר רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ורב פפי משמיה דרבא סייעא מהא (משנה זבים ד׳:ז׳): ר׳ יוסי אומר: הסוס מטמא ברגליו וחמור מטמא (ברגליו)1 בידיו, שמשענת הסוס על רגליו וחמור על ידיו. ואמאי הא קא מסייעו ברגליו בהדי ידים וידים בהדי רגלים, לאו משום דאמרי׳ מסייע אין בו ממש. ודרב אשי ורבינא ברירין ומפרשן בתוספתא (תוספתא זבחים א׳:ה׳) ובכל הזבחים (בבלי זבחים כ״ד.) שקיבל דמן.
ושמעתא דבתרא קא גרסין לה. אמר מר: זה יכול וזה יכול – ר׳ מאיר מחייב. איבעיא להו: בענן שיעור לזה ושיעור לזה או דילמא שיעור אחד לכולן. ואנחנא חזיינניא דהא טענתא היא דלא בעו כי האי ביעיא אליבא דרבי מאיר, דלאו הילכתא כוותיה ולאו אמרי אמוריי. פשמ״ש סימן. אף אנן תנינא אלא2 אהא קאי האי בעיא – זה אינו יכול וזה אינו יכול ר׳ מאיר ור׳ יהודה מחייבין ור׳ שמעון פוטר3, ובהא הלכה כר׳ מאיר ור׳ יהודה. והא קאמרינן באין צדין (ביצה כ״ז) בהדיא: רבי יהודה ור׳ שמעון הלכה כר׳ יהודה. וכיון דהילכתא זה אינו יכול וזה אינו יכול חייבין, עלה בעינן מי צריכינן שיעור לכל חד וחד או חד שיעור לשניהן. וסליקא הלכה שיעור אחד לשניהן, ופשטה דמתניתין לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים חייבין, דאלמא כל אחד מהן בפני עצמן אינו יכול אבל שניהן בהדי הדדי יכולין, ואע״פ כן חייבין. ולא מצית מימר על זה יכול וזה אינו יכול קאי, ולאו אליבא דר׳ מאיר קא בעי אלא אליבא דרבנן דפטרין קאמר. מי פטרי רבנן אף על פי שהוציאו שניהן שני שיעורין או דילמא אם הוציאו שניהן שיעור אחד פטירי, ואם הוציאו שני שיעורין מחייבין חדא, דלאו הכי קאמר לא בבעיא ולא בתשובה. ועוד דפשיטא לן בזה יכול וזה יכול שאף על פי שמוציא כמה שיעורין פטורין. הילכך ליכא לאוקומה אלא בעיניין זה אינו יכול וזה אינו יכול כדאמרינן ושיעור אחד לכולן וחייבין בו.
אמר רב פפא משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא: היה יושב על גבי מיטה וארבע טליות תחת רגלי מטה – טמיאות, מפני שאין יכולה לעמוד על שלש. ואמאי ליבעי שיעור לזה ושיעור לזה? – פירוש: שיעור רובו של זב דתנן: זב4 שהיה מוטל על חמשה ספסלין לרחבן טהורין, ותני עלה: מפני שאין רובו על אחד מהן. והכי קאמר, הני ארבע טליות כל חדא אין רובו עליה ואמאי טמאות, אלא לאו משום דשיעור אחד לכולן. אמר רב נחמן: אף אנן נמי תנינא: צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו – חייב. נעלו השנים – פטורין. לא יכול אחד לנעל ונעלו שנים – חייבין, ור׳ שמעון פטור. אמאי חייבין ניבעי שיעור צידה5 לזה ושיעור צידה לזה. לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן ומן הא מילתא נמי גמרינן דהא שמעתא לעיניין זה אינו6 יכול וזה אינו יכול אימירא חדא, מדמפרש לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ועוד מדר׳ שמעון פטור ופטור בהא.
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא (ב״ק ע״ח:): השותפין שגנבו פטורין7. עיקר דילה (ב״ק ע״ח:): השותפין שגנבו וטבחו חייבין. והתניא: גנבו חייבין. אמר רב נחמן: לא קשיא כאן בשותף שגנב מחברו, כאן בשותף שגנב מעלמא. איתיביה רבא לרב נחמן: יכול שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו יהו חייבין? תלמוד לומר וטבחו או מכרו, מכרו כולו טבחו כולו. אלא אמר רב נחמן: לא קשיא כאן בשותף שטבחו לדעת חבירו, כאן בשותף שטבח שלא לדעת חברו.
ואמאי ניבעי טביחה לזה וטביחה לזה, והיכי מחייבו8 שנים בטביחה אחת? אלא לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן. אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: שנים שהוציאו קנה של גרדי חייבין, אף על פי דהא לא שמעינן מינה שיעור אחד לכולן או צריכין שיעור לכל אחד ואחד, מפני שקנה של גרדי יש בו כשני שיעורין. וכבר שמענו מן הנך מתניתא דאמרי׳ שיעור אחד לכולן. אלא דגמרינן דלעניין זה אינו יכול קיימינן, דהיא פלוגתא דר׳ שמעון ורבנן. והא כי תנא תנא קמיה דרב נחמן: שנים שהוציאו קנה של גרדי – פטורין, ור׳ שמעון מחייב. תמה רב נחמן ואמר: כלפי ליא היכי אמרת הכי? התנן מתניתין: והוציאוהו שנים – חייבין, ור׳ שמעון פוטר9. ותרצה להא בריתא נמי בהכין. הילכך מאי דגריס: אמר מר: שניהן יכולין ר׳ מאיר מחייב, ואמר עלה: איבעיא להו, טעותא הוא אלא הכין מיבעי למגרס.
איבעיא להו: בענן שיעור לזה ושיעור לזה, ולא למגרס קמיה פיסקא מן בריתא, ואעיקר מתניתין קאי, דתנן לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – חייבין, ור׳ שמעון פוטר. דלא משתכחא הא פלוגתא דרבי שמעון ורבנן אלא לעניין זה אינו יכול וזה אינו יכול. דלעניין שניהן יכולין, לית מאן דמחייב אלא ר׳ מאיר. ולעניין אחד יכול ואחד אינו יכול דברי הכל חייב שמעתא בהדיא. הילכך הא מתניתין דרבנן מחייבין ור׳ שמעון פוטר10 ליתה אלא בזה אינו11 יכול וזה אינו יכול, ועלה אימיר הדין בעיא ותשובתו. המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי – פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. ואם הוציא כשיעור בכלי – חייב על האוכלין, ופטור על הכלי. ואם היה כלי צריך לו – חייב על זה ועל זה. כגון שצריך לאוכל וצריך עוד לכלי, אי נמי שאין יכול להוציא את האוכל אלא בכלי כגון התותים בארץ ישראל וכיוצא בהן. ודיקינן מי אתינן למשמע מינה – אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד דהוא כמי שהוציא אכל בכלי אחד חייב שתים.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
אמר רב פפא משמיה דרבא: אף אנן נמי תנינא: היה יושב על גבי מיטה וארבע טליות תחת רגלי מטה – טמיאות, מפני שאין יכולה לעמוד על שלש. ואמאי ליבעי שיעור לזה ושיעור לזה? – פירוש: שיעור רובו של זב דתנן: זב4 שהיה מוטל על חמשה ספסלין לרחבן טהורין, ותני עלה: מפני שאין רובו על אחד מהן. והכי קאמר, הני ארבע טליות כל חדא אין רובו עליה ואמאי טמאות, אלא לאו משום דשיעור אחד לכולן. אמר רב נחמן: אף אנן נמי תנינא: צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו – חייב. נעלו השנים – פטורין. לא יכול אחד לנעל ונעלו שנים – חייבין, ור׳ שמעון פטור. אמאי חייבין ניבעי שיעור צידה5 לזה ושיעור צידה לזה. לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן ומן הא מילתא נמי גמרינן דהא שמעתא לעיניין זה אינו6 יכול וזה אינו יכול אימירא חדא, מדמפרש לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ועוד מדר׳ שמעון פטור ופטור בהא.
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא (ב״ק ע״ח:): השותפין שגנבו פטורין7. עיקר דילה (ב״ק ע״ח:): השותפין שגנבו וטבחו חייבין. והתניא: גנבו חייבין. אמר רב נחמן: לא קשיא כאן בשותף שגנב מחברו, כאן בשותף שגנב מעלמא. איתיביה רבא לרב נחמן: יכול שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו יהו חייבין? תלמוד לומר וטבחו או מכרו, מכרו כולו טבחו כולו. אלא אמר רב נחמן: לא קשיא כאן בשותף שטבחו לדעת חבירו, כאן בשותף שטבח שלא לדעת חברו.
ואמאי ניבעי טביחה לזה וטביחה לזה, והיכי מחייבו8 שנים בטביחה אחת? אלא לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן. אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: שנים שהוציאו קנה של גרדי חייבין, אף על פי דהא לא שמעינן מינה שיעור אחד לכולן או צריכין שיעור לכל אחד ואחד, מפני שקנה של גרדי יש בו כשני שיעורין. וכבר שמענו מן הנך מתניתא דאמרי׳ שיעור אחד לכולן. אלא דגמרינן דלעניין זה אינו יכול קיימינן, דהיא פלוגתא דר׳ שמעון ורבנן. והא כי תנא תנא קמיה דרב נחמן: שנים שהוציאו קנה של גרדי – פטורין, ור׳ שמעון מחייב. תמה רב נחמן ואמר: כלפי ליא היכי אמרת הכי? התנן מתניתין: והוציאוהו שנים – חייבין, ור׳ שמעון פוטר9. ותרצה להא בריתא נמי בהכין. הילכך מאי דגריס: אמר מר: שניהן יכולין ר׳ מאיר מחייב, ואמר עלה: איבעיא להו, טעותא הוא אלא הכין מיבעי למגרס.
איבעיא להו: בענן שיעור לזה ושיעור לזה, ולא למגרס קמיה פיסקא מן בריתא, ואעיקר מתניתין קאי, דתנן לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – חייבין, ור׳ שמעון פוטר. דלא משתכחא הא פלוגתא דרבי שמעון ורבנן אלא לעניין זה אינו יכול וזה אינו יכול. דלעניין שניהן יכולין, לית מאן דמחייב אלא ר׳ מאיר. ולעניין אחד יכול ואחד אינו יכול דברי הכל חייב שמעתא בהדיא. הילכך הא מתניתין דרבנן מחייבין ור׳ שמעון פוטר10 ליתה אלא בזה אינו11 יכול וזה אינו יכול, ועלה אימיר הדין בעיא ותשובתו. המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי – פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. ואם הוציא כשיעור בכלי – חייב על האוכלין, ופטור על הכלי. ואם היה כלי צריך לו – חייב על זה ועל זה. כגון שצריך לאוכל וצריך עוד לכלי, אי נמי שאין יכול להוציא את האוכל אלא בכלי כגון התותים בארץ ישראל וכיוצא בהן. ודיקינן מי אתינן למשמע מינה – אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד דהוא כמי שהוציא אכל בכלי אחד חייב שתים.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 בכ״י וטיקן 128 נתווספה בטעות מלת ״ברגליו״. ועיינו בר״ש משאנץ זבים ד׳:ז׳ שר״ח גרס: ״הסוס מטמא ברגליו וחמור מטמא בידיו״, הפוך מגרסת הספרים בבבלי שבת.
2 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אילא״.
3 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״פטור״.
4 כן בקטע מן הגניזה (קמברידג׳ 24.14). בכ״י וטיקן 128: ״זה״.
5 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״צמה״.
6 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אנו״.
7 כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״חייבין״.
8 כן בכ״י וטיקן 128. בקטע מן הגניזה (קמברידג׳ 24.14): ״מיחיבי״.
9 כן בקטע מן הגניזה (קמברידג׳ 24.14). בכ״י וטיקן 128: ״פטור״.
10 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״פטור״.
11 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אחד״.
הערות
Gemara
Peirush