גמרא
פירוש
אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַקָּטָן וְאֶת הַלּוּלָב וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וזה שאמר רב: שקולו שיתא מקמי כהנא. פירוש שיתא – שריתא והיא קורה כדתרגמינן בצל קורתי בטלל שַׁיִרוֹתִי. ויש אומרים חבילה. ויש אומרים רשת, כדכתיב ויפרשו עליו גוים בשחתם נתפש. ושיתא היא שחתא.
פירוש מכבדת – מטאטה שמכבדין הבית בהן.
הנהו בי סדוותא – פירוש: כסתות והוא כגון כרים וכסתות.
מתני׳ כל הכלים הניטלים בשבת שיביריהן ניטלין ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה וכו׳.
ר׳ יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן כול׳.
פירוש מקפה – מרק.
בא רב יהודה משמיה דשמואל להעמיד מחלוקת ר׳ יהודה ותנא קמא כשנשברו מערב שבת. ולא עמד אלא כשנשברו בשבת.
דתנא קמא סבר מוכן הוא. ור׳ יהודה סבר מעין מלאכה אחרת כנולד הוא כדמפרש בגמרא דהכל שוחטין. אבל מערב שבת דברי הכל מותרין. ואפילו לר׳ יהודה הואיל והוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום ואינו כנולד בשבת וקיימא לן כרבנן. וכלישנא בתרא דשמואל בין נשברו בשבת בין נשברו מערב שבת. מעין מלאכה סגיא.
תני חדא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. פירוש בקעת שברי עצים שמסיקין בהן כדכתיב ויבקע עצי עולה. ותניא אידך כשם שמסיקין בכלים כך מסיקין בשברי כלים. ותניא אידך אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים לא קשיא הא ר׳ יהודה הא ר׳ שמעון הא ר׳ נחמיה. הא דתני אין מסיקין בשברי כלים ר׳ יהודה דמתניתין היא דחשיב בשברי כלים בנולד. והא דתני מסיקין בזה ובזה ר׳ שמעון היא דלית ליה מוקצה. ומפרשא בגמרא דבמה מדליקין. והא דתני אין מסיקין לא בזה ולא בזה ר׳ נחמיה היא דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו.1 ומפרש במסכת יום טוב פרק המביא כדי יין.
והא דאמר רב נחמן אמר שמואל לעניין ליבני דאישתייר מביניינא שגרינהו2 אקצינהו אפילו לר׳ שמעון דהני כגרוגרות וצימוקין דמו. דאית ליה מוקצה.
וזה שאמר חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר. הואיל וראוי לכסות בו כלי שבחצר.
אבל בכרמלית שאין בו כלי לא ורב נחמן סבר כיון שהמוציא מרשות היחיד לכרמלית או המכניס אינו חייב זמנין דעייל ליה לחצר וחזי ליה. ורבא סבר אפילו לרשות הרבים חזי לכפורי ביה טינא ושרי לטלטולי בטעמיה. וזה שאמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שניתכתתה מותר לטלטלה.
פירוש מגופת – כסוי שסותם פי חבית מלשון יגיפו הדלתות.
פירוש {לא יספות}3 – לא יחתוך הוא. כדתנן סופת באבטיח.
ותניא נמי הכי כולן פשוטות הן.
איתווס4 מסאני טינא – נטנפו מנעלין בטיט.5מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
פירוש מכבדת – מטאטה שמכבדין הבית בהן.
הנהו בי סדוותא – פירוש: כסתות והוא כגון כרים וכסתות.
מתני׳ כל הכלים הניטלים בשבת שיביריהן ניטלין ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה וכו׳.
ר׳ יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן כול׳.
פירוש מקפה – מרק.
בא רב יהודה משמיה דשמואל להעמיד מחלוקת ר׳ יהודה ותנא קמא כשנשברו מערב שבת. ולא עמד אלא כשנשברו בשבת.
דתנא קמא סבר מוכן הוא. ור׳ יהודה סבר מעין מלאכה אחרת כנולד הוא כדמפרש בגמרא דהכל שוחטין. אבל מערב שבת דברי הכל מותרין. ואפילו לר׳ יהודה הואיל והוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום ואינו כנולד בשבת וקיימא לן כרבנן. וכלישנא בתרא דשמואל בין נשברו בשבת בין נשברו מערב שבת. מעין מלאכה סגיא.
תני חדא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. פירוש בקעת שברי עצים שמסיקין בהן כדכתיב ויבקע עצי עולה. ותניא אידך כשם שמסיקין בכלים כך מסיקין בשברי כלים. ותניא אידך אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים לא קשיא הא ר׳ יהודה הא ר׳ שמעון הא ר׳ נחמיה. הא דתני אין מסיקין בשברי כלים ר׳ יהודה דמתניתין היא דחשיב בשברי כלים בנולד. והא דתני מסיקין בזה ובזה ר׳ שמעון היא דלית ליה מוקצה. ומפרשא בגמרא דבמה מדליקין. והא דתני אין מסיקין לא בזה ולא בזה ר׳ נחמיה היא דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו.1 ומפרש במסכת יום טוב פרק המביא כדי יין.
והא דאמר רב נחמן אמר שמואל לעניין ליבני דאישתייר מביניינא שגרינהו2 אקצינהו אפילו לר׳ שמעון דהני כגרוגרות וצימוקין דמו. דאית ליה מוקצה.
וזה שאמר חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר. הואיל וראוי לכסות בו כלי שבחצר.
אבל בכרמלית שאין בו כלי לא ורב נחמן סבר כיון שהמוציא מרשות היחיד לכרמלית או המכניס אינו חייב זמנין דעייל ליה לחצר וחזי ליה. ורבא סבר אפילו לרשות הרבים חזי לכפורי ביה טינא ושרי לטלטולי בטעמיה. וזה שאמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שניתכתתה מותר לטלטלה.
פירוש מגופת – כסוי שסותם פי חבית מלשון יגיפו הדלתות.
פירוש {לא יספות}3 – לא יחתוך הוא. כדתנן סופת באבטיח.
ותניא נמי הכי כולן פשוטות הן.
איתווס4 מסאני טינא – נטנפו מנעלין בטיט.5מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״תשמשו״.
2 כן בכ״י וטיקן 128, וכן ברי״ף. בר״ח ביצה ל״א: ״שרגינהו״.
3 ההשלמה מן הערוך ״ספת״. בכ״י וטיקן 128 חסר.
4 כן בכ״י וטיקן 128, וכן בערוך ״ווס״.
5 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״טיט״.
הערות
Gemara
Peirush