גמרא
פירוש
אַלְמָא בָּעֵינַן אוּמְדָּנָא דְּבֵי דִינָא וְהָא כֵּיוָן דִּגְמַר דינא לִקְטָלָא לָא מְשַׁהֵינַן לֵיהּ לְאוּמְדָּנָא דְּבֵי דִינָא וְלָא מְעַנֵּינַן לְדִינֵיהּ.
וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁבָּרַח.
אִי בָּרַח כִּי לֹא דָּנוּהוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת הֵיכִי דיינינא לֵיהּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּלֹא בְּעָלִים דְּקַבֵּיל סָהֲדִי וּבָרַח.
סוֹף סוֹף מֵהֵיכָא מִשְׁתַּלַּם אמֵרִידְיָא אִי הָכִי תָּם נְדַיְינֵיהּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּרֵישָׁא וְנִשְׁתַּלַּם מֵרִידְיָא וַהֲדַר נְדַיְינֵיהּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת.
אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא זֹאת אוֹמֶרֶת רִידְיָיא עֲלִיָּיה דְּמָרֵהּ הוּא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות חובל ומזיק ב׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:ל״ב
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:ל״ב
ה רמב״ם הלכות חובל ומזיק ב׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:ל״ב
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:ל״ב
ו רמב״ם הלכות חובל ומזיק ב׳:י״ד-ט״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ח
טור חושן משפט ת״כ:י״ח
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:י״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה קס״ח
טור חושן משפט ת״כ:י״ח
שולחן ערוך חושן משפט ת״כ:י״ח
ואקשינן, אמאי? ופירק רבה: כגון שהעידו עדים בבית דין על זה השור שהרג בפני בעלין וברח – וליתיה דלשהידו עליה בהזיק ממון.
ואקשינן, הא דתאני דנין אותו דיני ממונות וחוזר׳ ודנין אותו דיני נפשות. אם אין בעלים משלם מן העליה, מנין מישתלם הניזק הזיקו? מרידיא – פיר׳, ממה שחורש בזה השור ונוטל שכר. גבי תם נמי ידינוהו דיני ממונות – ויחרוש עד שישתלם הניזק חצי נזק ואחר כך ידינוהו דיני נפשות.
ופירק רב מארי, זאת אומרת – שמע מינה מיהא מתניתא דרידיא דתורא ליתיה חשובה מגופא דתורא, אלא מעליה דמריה דתוריה הוא והתם מגופו משתלם ולא מן העליה דמריה. ושכר חרישת זה השור מן העליה של בעליו הוא חשוב ואין תשלומין לתם מן העליה.
איבעיא להו, יש אומד לנזקין או לא? – פיר׳, צריכין לשער האבן שהזיק אם יש בו שיעור כדי להזיק זה ההזק חייב ואם לאו פטור או לא.
ואתינן למיפשטה מן הבור, מה בור – מטפח ועד עשרה טפחים במיתה פטור, עשרה טפחים חייב במיתה, אבל מטפח עד עשרה לעניין נזקין דינם אחד. שמע מינה אין אומד לנזקין ובנזקין כל שהוא חייב.
ודחינן, לעולם יש אומד לנזקין, והכי קאמר עשרה איכא מיתה, תשעה נזקא איכא במיתה פטור, ובנזקין מידי דשיעורא דמיתזק אמדינן ליה.
תא שמע: הכהו על עינו וסימאה כול׳ עבד יוצא לחירות, כנגד עינו ואינו רואה כול׳, אין עבד יוצא לחירות – דכת׳ ושחתה – עד1 דעביד ליה השחתה.
ודיקינן, הכהו כנגד עינו אמאי אינו יוצא לחירות, לאו משום דבענן אמדויי – לההיא הכאה דמחיה או מעוורתא לא, ושמעינן מינה בענן אומדנא. ודחינן, לעולם לא בענן אומדנא, והכא כנגד עינו ואינו רואה, משום דאמרינן הוא בעית נפשיה. כדתניא: המבעית את חבירו הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד? תקע באזנו וחירשו פטור, מאי טעמא? איהו מבעית נפשיה. אחזו ותקע בו וחרשו חייב.
תא שמע: וכולן הני חמשה דברים אומדין אותו ונותנין לו מיד. אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמה שאמדוהו וכול׳ – ואמרינן למימר מכה כזו בכמה ימים מתרפא ובכמה סמים צריך להתרפות בהן. ואמרינן מימר מכה לא קא מיבעיא לן דודאי בעי אומדנא, כי קא מיבעיא לן למימר חפצא – כגון האבן או העץ וכיוצא בהן צריכין אומד אם יש בו שיעור להזיק זה ההזק או לא. תא שמע: שמעון התימני אומ׳ מה אגרוף מיוחד שמסור וכול׳, שמע מינה יש אומד לנזקין, שמע מינה.
אמ׳ רבא: אמדוהו לכוליה יומא – וברא ועבד עבודה מפלגיה דיומא נותנין לו דכולי יומא כמו שאמדוהו, מאי טעמא? מן שמיא רחים עליה. ותניא נמי הכי: רקק והגיע בו הרוק. לא שנו אלא בו בעצמו, אבל בבגדו פטור. ודייקינן זאת אומרת המבזה חבירו בדברים פטור מכלום. הכל לפי כבודו. ירושלמי: חד אמ׳ בשם ריש לקיש המבייש הזקן נותן לו בושתו משלם. חד בר נש איקפד לר׳ יהודה בר חנינה. רואין אותן אלו בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב כול׳. איבעיא להו, תנא קמא – דקתאני רקק והגיע בו הרוק, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה נתן לה ת׳ זוז הכל לפי כבודו, לקולא קאמ׳ – דאי איתיה המתבייש עני יהיב ליה טפי מארבע מאה זוזי ופטור? מדקתאני ר׳ עקיבה וכולן רואין אותן כאלו הן בני חורין שירדו מנכסיהן, שמע מינה תנא קמא לקולא קאמ׳ – דאי אית ליה עני המתבייש פחתינן מת׳ זוז ויהבינן ליה לפי כבודו. ואקשינן לר׳ עקיבה שנתן זמן לזה שפרע ראש האשה, ומי יהבי זמן לחבלות? ופרקינן לחבלות דחסריה ממונא לא יהבינן לה זמן, אבל לבשת דלית בה חסרון ממון יהבינן זמן. שימרה כשראה אותה עומדת על פתח חצרה שבר הפך כול׳ עד לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור. והתניא אמ׳ לו ר׳ עקיבה אדם רשאי לחבל בעצמו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ודיקינן, הכהו כנגד עינו אמאי אינו יוצא לחירות, לאו משום דבענן אמדויי – לההיא הכאה דמחיה או מעוורתא לא, ושמעינן מינה בענן אומדנא. ודחינן, לעולם לא בענן אומדנא, והכא כנגד עינו ואינו רואה, משום דאמרינן הוא בעית נפשיה. כדתניא: המבעית את חבירו הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד? תקע באזנו וחירשו פטור, מאי טעמא? איהו מבעית נפשיה. אחזו ותקע בו וחרשו חייב.
תא שמע: וכולן הני חמשה דברים אומדין אותו ונותנין לו מיד. אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמה שאמדוהו וכול׳ – ואמרינן למימר מכה כזו בכמה ימים מתרפא ובכמה סמים צריך להתרפות בהן. ואמרינן מימר מכה לא קא מיבעיא לן דודאי בעי אומדנא, כי קא מיבעיא לן למימר חפצא – כגון האבן או העץ וכיוצא בהן צריכין אומד אם יש בו שיעור להזיק זה ההזק או לא. תא שמע: שמעון התימני אומ׳ מה אגרוף מיוחד שמסור וכול׳, שמע מינה יש אומד לנזקין, שמע מינה.
אמ׳ רבא: אמדוהו לכוליה יומא – וברא ועבד עבודה מפלגיה דיומא נותנין לו דכולי יומא כמו שאמדוהו, מאי טעמא? מן שמיא רחים עליה. ותניא נמי הכי: רקק והגיע בו הרוק. לא שנו אלא בו בעצמו, אבל בבגדו פטור. ודייקינן זאת אומרת המבזה חבירו בדברים פטור מכלום. הכל לפי כבודו. ירושלמי: חד אמ׳ בשם ריש לקיש המבייש הזקן נותן לו בושתו משלם. חד בר נש איקפד לר׳ יהודה בר חנינה. רואין אותן אלו בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב כול׳. איבעיא להו, תנא קמא – דקתאני רקק והגיע בו הרוק, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה נתן לה ת׳ זוז הכל לפי כבודו, לקולא קאמ׳ – דאי איתיה המתבייש עני יהיב ליה טפי מארבע מאה זוזי ופטור? מדקתאני ר׳ עקיבה וכולן רואין אותן כאלו הן בני חורין שירדו מנכסיהן, שמע מינה תנא קמא לקולא קאמ׳ – דאי אית ליה עני המתבייש פחתינן מת׳ זוז ויהבינן ליה לפי כבודו. ואקשינן לר׳ עקיבה שנתן זמן לזה שפרע ראש האשה, ומי יהבי זמן לחבלות? ופרקינן לחבלות דחסריה ממונא לא יהבינן לה זמן, אבל לבשת דלית בה חסרון ממון יהבינן זמן. שימרה כשראה אותה עומדת על פתח חצרה שבר הפך כול׳ עד לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור. והתניא אמ׳ לו ר׳ עקיבה אדם רשאי לחבל בעצמו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 בכ״י אוקספורד מופיעות כאן המלים ״שיתכוון לשחתה״ עם סימנים מעליהן למוחקן.
הערות
Gemara
Peirush