גמרא
פירוש
וקתני החובל בְּעַצְמוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ד רמב״ם הלכות חובל ומזיק ז׳:י״ג-י״ד
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט שפ״ב:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ב:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט שפ״ב:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ב:א׳
ה רמב״ם הלכות חובל ומזיק ז׳:י״ג-י״ד
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט שפ״ב:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ב:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט שפ״ב:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ב:א׳
ו רמב״ם הלכות חובל ומזיק ז׳:י״ג-י״ד
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט שפ״ב:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ב:א׳
סמ״ג מצוות עשה ע׳
טור חושן משפט שפ״ב:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ב:א׳
ומתניתין הכי קתאני: לא מיבעיא בשת דאדם רשאי לבייש את עצמו, אלא אפילו חבלא דאין אדם רשאי לחבל בעצמו – אם חיבל בעצמו פטור.
ואקשינן, ואין אדם רשאי לחבל בעצמו? והתניא: יכול נשבע להרע לעצמו ולא הירע יהא פטור וכול׳, אביא נשבע על הרע לעצמו ולא הרע הרשות בידו. ופירק שמואל כשנשבע לשב בתענית – שאינה חבלה אלא הרעה.
ונדחית, דבענן הרעה לעצמו כהרעת אחרין, ותניא בהדיא: איזו היא הרעת אחרים? אכה את פלוני ואפצע את מוחו.
אלא תנאי נינהו. ואוקימנה לר׳ אלעזר, דאמ׳ מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם – הוא סבר אין אדם רשאי לחבל בעצמו. ודחינן, חבלא דקטלא שני. אלא ר׳ אלעזר בן עזריה הוא, דאמ׳ המקרע על המת יתר מדאי לוקה משום בל תשחית. ודחינן, דלמא בגדים שאני, הפסידא דלא הדרא הוא. כדר׳ יוחנן דקרי למאניה מכבדותי, ורב חסדא מדלי למאניה כי אזיל בי היזמי והיגי, אמ׳ זה מעלה ארוכה וזה לא.
ואסיקנה לר׳ אלעזר הקפר – שאמ׳ הנזיר שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא מאשר חטא על הנפש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה.
וכן הקוצץ נטיעותיו – של עצמו, אף על פי שאינו רשאי, כדרב דאמ׳ דקלא דטעין קבא אסיר למיקצייה. ותנן: כמה יהא בזתין ולא יקצצנו רובע, ואמ׳ ר׳ חנינה: לא שכיב שכחת ברי, אלא משום דקצץ תאנה בלא זמנה – אף על פי כן אם קצץ נטיעותיו שלו פטור. ואם היה שורו עומד להריגה ונטיעותיו ליקצץ, כגון שהיו נוטים לדרך הרבים ומזיקין לעוברי דרכים, ובא אחר וקצצם וטוען בעליהן אני, כבר נתחייבתי בהן ועלי לסלק ההזק, אני הייתי רוצה להרג האחר ולקצץ הנטיעות ולקיים מצוה לשמוע דברי חכמים לקיים התור׳, כדתניא: ושפך וכסה, מי ששפך הוא יכסה וכול׳. והאי דחייביה עשרה זהובים קנסא הוא, ולא גמרינן מינה למצותא אחרינא, ואמ׳ לו האחר אתה אמרת לי לקצצן פטור.
ואמ׳ רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר – פיר׳: אם היה אילן מאכל ראוי לעשות ממנו תורן וכיוצא בו, שיש לו אחר שקיצץ אותו יתר הנאה בדמים מן הפירות שטוען מותר לקצצו, כדתניא: רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק. וכי מאחר שסופנו לרבות אילן מאכל שמותר לך לכרותו מפני מה אמרה תורה כי לא עץ מאכל – אם אילן מאכל מותר לכרותו אילן סרק לא כל שכן? אלא להקדים אילן סרק לכרותו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush