×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא יבמות ס״א:גמרא
;?!
אָ
וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה דְּאַזּוֹנָה כֹּהֲנִים הוּא דְּמִפַּקְדִי וְיִשְׂרָאֵל לָא מִפַּקְּדִי מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי כֹּהֵן. אָמַר רַב הוּנָא מַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב {הושע ד׳:י׳} אָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ הִזְנוּ וְלֹא יִפְרוֹצוּ כׇּל בִּיאָה שֶׁאֵין בָּהּ פִּירְצָה אֵינָהּ אֶלָּא בְּעִילַת זְנוּת. תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כֹּהֵן לֹא יִשָּׂא אֶת הַקְּטַנָּה אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה פּוֹק עַיֵּין בָּהּ דִּלְאוּרְתָּא בָּעֵי לַהּ רַב הוּנָא מִינָּךְ נְפַק עַיֵּין בָּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה. סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אַיְלוֹנִית זוֹנָה הָוְיָא. וּכְרַבִּי מֵאִיר מִי סָבַר לַהּ וְהָתַנְיָא קָטָן וּקְטַנָּה לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר איָפֶה אָמַרְתָּ שֶׁאֵין חוֹלְצִין {דברים כ״ה:ז׳} אִישׁ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה וּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ אֶלָּא מַאי טַעְמָא אֵין מְיַבְּמִין. [א״לאָמַר לָהֶם] קָטָן שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס קְטַנָּה שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אַיְלוֹנִית וְנִמְצְאוּ פּוֹגְעִין בְּעֶרְוָה וְתַנְיָא קְטַנָּה מִתְיַיבֶּמֶת וְאֵינָהּ חוֹלֶצֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וּכְרַבִּי יְהוּדָה מִי סָבַר לַהּ וְהָתַנְיָא זוֹנָה זוֹנָה כִּשְׁמָהּ דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר זוֹנָה זוֹ מוּפְקֶרֶת רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ הָלַךְ בַּעְלָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ וּבָא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ עֲשָׂאָהּ זוֹנָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זוֹנָה זוֹ אַיְלוֹנִית וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת ר׳רַבִּי אליעזר אוֹמֵר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה. אֶלָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָכָא בכ״גבְּכֹהֵן גָּדוֹל עָסְקִינַן לְאֵימַת קָנֵי לַהּ לְכִי גָדְלָה בְּעוּלָה הִיא. אָמַר רָבָא מְכַלֵּי לֵב אִי דְּקַדְּשַׁהּ אֲבוּהּ מֵהַהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּקָנֵי לַהּ וְאִי דְּקַדִּשָׁה נַפְשַׁהּ הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא וְלָא רַבָּנַן. אֶלָּא אָמַר רָבָא לְעוֹלָם בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט וְחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּתְפַּתֶּה עָלָיו א״האִי הָכִי יִשְׂרָאֵל נָמֵי פִּתּוּיי קְטַנָּה אוֹנֶס הוּא וְאוֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִישְׁרָא שְׁרֵי. רַב פָּפָּא אָמַר בכ״גבְּכֹהֵן גָּדוֹל וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא {ויקרא כ״א:י״ד} בְּתוּלָה ביָכוֹל קְטַנָּה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״א:י״ד} אִשָּׁה אִי אִשָּׁה יָכוֹל בּוֹגֶרֶת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּתוּלָה גהָא כֵּיצַד יָצְתָה מִכְּלַל קַטְנוּת וְלִכְלַל בַּגְרוּת לֹא בָּאתָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר הַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא בְּתוּלָה אֵין בְּתוּלָה אֶלָּא נַעֲרָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {בראשית כ״ד:ט״ז} וְהַנַּעֲרָה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה. ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה אָמַר רַב עַמְרָם אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.: מתני׳מַתְנִיתִין: דלֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֶלָּא א״כאִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בָּנִים ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הזָכָר וּנְקֵבָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ה׳:ב׳} זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם.: גמ׳גְּמָרָא: הָא יֵשׁ לוֹ בָּנִים מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה בָּטֵיל מֵאִשָּׁה לָא בָּטֵיל מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר ואע״פאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם כַּמָּה בָּנִים אָסוּר לַעֲמוֹד בְּלֹא אִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ב׳:י״ח} לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הָא יֵשׁ לוֹ בָּנִים בָּטֵיל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּבָטֵיל נָמֵי מֵאִשָּׁה נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל לָא זאֵין לוֹ בָּנִים נוֹשֵׂא אִשָּׁה בַּת בָּנִים יֵשׁ לוֹ בָּנִים נוֹשֵׂא אִשָּׁה דְּלָאו בַּת בָּנִים חנָפְקָא מִינַּהּ לִמְכּוֹר סֵפֶר תּוֹרָה בִּשְׁבִיל בָּנִים.: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים.: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי יָלְפִינַן מִמֹּשֶׁה דִּכְתִיב {דברי הימים א כ״ג:ט״ו} בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר וּבֵית הִלֵּל יָלְפִינַן מִבְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבֵית שַׁמַּאי לֵילְפִי מִבְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין דָּנִין אֶפְשָׁרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
קטנה שנתפתתה תחת בעלה אם אשת כהן היא אסורה לבעלה אבל אם אשת ישראל היא מותרת שכל פתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי כמו שהתבאר:
קטן וקטנה אין חולצין דאיש כתיב בפרשה כדכתיב ואם לא יחפוץ האיש ולמדין אשה מאיש אבל מיבמין ואין חוששין לקטן שמא ימצא סריס ולאשה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה דלמיעוטא לא חיישינן:
כבר ביארנו שהזונה היא שנבעלה לפסול לה או שהוחזקה ליבעל לפסול לה כגון גיורת ומשוחררת אבל אשה אצל בעלה אף בביאה אסורה לא נעשית זונה ולמדת מכלל דברינו שאין הלכה כדברי האומר זונה כשמה כלומר שאין זונה אלא מאשת איש כשם זונה שפירושו שהיא סרה ממקום הראוי לה למקום שאין ראוי לה על דרך וזנו אחרי אלהי נכר הארץ ולא כדברי האומר שהמופקרת לכל אפילו פנויה לכשרים זונה היא ולא כדברי האומר שאף ביאה אסורה של בעל עושה אותה זונה ואפילו הלך להשקותה ובא עליה בדרך ולא כדברי האומר זונה זו אילונית אלא אין זונה אלא כדרך שכתבנו:
בסוגיא זו אמרו בשם ר׳ אלעזר שהכהן לא ישא את הקטנה ופירשוה תחלה אף בכהן הדיוט ומחשש שמא תמצא אילונית ולדעת ר׳ יהודה שעושה את האילונית זונה ולדעת זה אין הלכה כן אלא שאחר כן פירשוה בכהן גדול דוקא ומשום דלכי גדלה ונגמר האישות בעולה היא ולדעת זה אם קדשה אביה מותר שהרי אי אפשר לה למאן וכבר נגמר האישות הא קדשה עצמה אסור שמאחר שאפשר לה למאן לא נגמר האישות עד שתגדיל ואותה שעה בעולה היא וכמו שאמרו דרך פשיטות אי דקדשא נפשה אטו הא ר׳ אליעזר היא ולא רבנן כלומר הא ודאי כולהו מודו בה דאסור ומכל מקום לישא ולבעול אבל לישא ולשמרה עד שתגדיל מותר וכן הלכה אלא שחזרו ופירשוה אף בכהן הדיוט ומחשש פתוי ואע״פ שפתויה אונס הוא הרי אונס בכהנים אסור וזו ודאי אינה הלכה שאין חוששין לכך וכל שקדשה אביה מותר ואחר כך חזרו ופירשוה בכהן גדול ועל כל פנים אסור בקטנה דכתיב אשה ולא קטנה בבתוליה ולא בוגרת וזו לדעתנו אינה הלכה אלא כל שקדשה אביה מותר בה ומכל מקום גדולי המחברים פסקוה כמו שכתבנו למעלה (יבמות נ״ט.) וכן פירשוה בכהן גדול ולאסרה על כל פנים מדכתיב בתולה ואין בתולה אלא נערה מדכתיב גבי רבקה והנערה טובת מראה מאד בתולה גו׳ ושמא תאמר והרי רבקה לא היתה באותה שעה ר״ל כשנשאת ליצחק אלא בת שלש שנים כדאיתה בסדר עולם שנאמר שם שבשעת העקדה נולדה ושבאותו הפרק היה יצחק בן ל״ז שנה ונשאה בת שלש ועמד עשר שנים שהיתה קטנה ועוד עשר שנים שלא היו לו בנים ממנה וכששהא עשר שנים מזמן שנראית לבנים ולא היו לה בנים הכיר שהיא עקרה והתפלל תדע שסוגיא זו חולקת עם תנא של סדר עולם ואף בסוף ספרי אמרו על רבקה שבת י״ד שנה היתה שהרי יצחק כשנולד יעקב היה בן ששים שנה ויעקב כשמתה רבקה היה בן צ״ט שנה שהרי בן ס״ג שנה היה כשנתברך כמו שלמדנו בסוף ראשון של מגלה (י״ז.) וי״ד שנטמן בבית עבר וכ׳ שנה שעמד בבית לבן וב׳ שנים בחזרתו הרי צ״ט ובאותו הפרק מתה רבקה כמו שדרשו ותמת דבורה גו׳ אלון בכות שתי בכיות אחת על רבקה ואחת על מניקתה ונתבאר שם שרבקה חיתה קל״ג שנה ואם כן כשנולד יעקב היתה רבקה בת ל״ד שנה ונתאחרה משנשאת עד שנולד עשרים שנה שנאמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ונמצא שבת י״ד שנה היתה כשנשאת ואתיא כסוגיא דהכא וכן יראה למטה (יבמות ס״ד.) בסוגית שהא עמה עשר שנים דקאמר וליליף מיצחק כלומר דשהא עשרין ואע״ג דבת י״ד בוגרת היא ומה הועלנו אפשר ששהתה מלהביא סימנין עד שהיתה בת י״ד שנה:
המשנה החמשית והיא גם כן בענין החלק החמשי והוא שאמר לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים בית שמאי אומרים שני זכרין בית הלל אומרים זכר ונקבה שנאמר זכר ונקבה בראם נשא אשה ושהת עמו עשר שנים ולא ילדה אין רשאי לבטל גרשה מותרת להנשא לאחר רשאי השני לשהות עמה עשר שנים אם הפילה מונה משעת שהפילה האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו אמר הר״ם פי׳ ב״ש ילמדו ממשה ע״ה ודעת ב״ה שמשה נמנע מן הנשים למציאת הנבואה אצלו תמיד ולא נלמוד ממנו לשאר האנשים אבל הדין הוא זכר ונקבה אשר בהם ישאר המין ר״ל זכר ונקבה וסבות מניעת הבנים רבות ידועות אצל הרופאים וכבר יהיה סבת זה מן האיש לבדו או מן האשה לבדה או משניהם יחד ולזה כאשר גרשה ישאנה אחר ולא סותר לשלישי מפני שהיא הוחזקה וסבת עשר שנים מאמרו מקץ עשר שנים לשבת אברם הוחזקה עקרה ונתנה לו הגר ויצטרך שיהיו אלו העשר שנים מתמיד לפי הנהוג ולזה אם חלו היו אחד מהם בעיר אחרת לא תמנה מכלל העשר שנים וכאשר היה הענין כן איך מותר לו להשאר עמה ויוציא ויתן כתובה אם אמרה שהסבה ממנו ושהוא אינו יורה כחץ ולא יפטר מן הכתובה בטענת שאינו יורה כחץ ולכן עליו שיחרים חרם סתם בכל מי שתדע שאינו יורה כחץ ולא יודיע זה ואם טען הוא שהיא הפילה בתוך עשר שנים עד שישאר עמה ותאמר היא שלא הפילה יוציא ויתן כתובה מפני שהיא בלתי חשודה לאחזוקי נפשה בעקרה ואין הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקא:
אמר המאירי לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים שהרי כל שאין לו בנים מצות פריה ורביה עליו הא אם יש לו בנים מותר הואיל וכבר קיים מצות פריה ורביה ומכל מקום פירשו בגמרא שאע״פ שיש לו בנים ופטור ממצות פריה ורביה לא יעמד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו ואפילו יודע בעצמו שאינו ראוי להוליד אלא שאם אין לו בנים נושא אשה הראויה לבנים ועל זו אמרו שמותר למכור ספר תורה כדי לישא אשה אבל אם יש לו בנים לא ימכור ספר תורה בשביל לישא אשה שהרי אינו חייב בפריה ורביה אחר שיש לו בנים אלא ישא איזו זקנה לשמשו ומכל מקום כל שאפשר לו לישא בת בנים בלא טורח ישא אע״פ שיש לו כמה בנים הואיל ואפשר לו להוליד ומדרבנן שהלכה כר׳ יהושע שאמר למטה (יבמות ס״ב:) נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל גו׳ הא כל שמכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד אף הוא נושא את שאינה בת בנים וכך ראוי לו:
בית שמאי אומרים שני זכרים כלומר בכמה בנים אנו דנין שקיים מצות פריה ורביה בית שמאי אומרים שני זכרים ר״ל שני זכרים דוקא ובית הלל אומרים זכר ונקבה ופירשו גדולי הדורות דלבית הלל כל שכן שני זכרים דהא זכרים עדיפי טפי מנקבות וראיה להם ממה שאמרו למטה בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא דאלמא זכרים עדיפי ומכל מקום אין כאן ראיה דהתם גבי השלמה שמאחר שהוליד נקבה ומתה בן בתו משלים והראיה דהא שתי נקבות לכולי עלמא לא קיים והתם קאמר רבא אפילו ברתא לברא אבל לעולם לדעת בית הלל זכר ונקבה דוקא ומפני שכך הוא ישובו של עולם וזהו שאמרו בגמרא ולבית הלל נילפו ממשה כלומר שפירש מן האשה בשני בנים אע״פ שלא היתה לו בת וזו ראיה ברורה אע״פ שהם דוחקים לפרשה כשיטתם ומכל מקום בתלמוד המערב (ירושלמי יבמות ו׳:ו׳) נראה כדעת גדולי הדורות שכך אמרו שם אמר ר׳ בון אפילו זכר ונקבה דלא כן מתניתין מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל אלא שראיתי לגדולי הדור שכתבו דהואיל ואף לבית שמאי שני זכרים דוקא אין כאן קולא וחומרא ומכל מקום גדולי הרבנים פירשו דלבית שמאי שני זכרים וכל שכן זכר ונקבה ולבית הלל זכר ונקבה דוקא ואם כן זו ודאי מחומרי בית הלל אלא עיקר הדברים כשיטה שלנו ובין בית שמאי ובין בית הלל דוקא אמרו והלכה כבית הלל:
נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל אלא יוציא ויתן כתובה וזכר לדבר מאברהם דכתיב ביה מקץ עשר שנים לשבת אברם וכשעברו עשר שנים הכירה שרה שהיא עקרה ומסרה לו שפחתה:
ואם גירשה מותרת לינשא לאחר אע״פ שאין לו בנים מפני שסבות מניעת ההריון רבות ופעמים שהסבה מן הזכר ופעמים שהיא מן הנקבה ופעמים משניהם ומתוך כך מותרת לינשא לשני ולשהות עמה עשר שנים הא לשלישי לא מפני שהוחזקה בשנים ואם הפילה מונה משעה שהפילה פי׳ בין לראשון בין לשני ופירשו בתלמוד המערב (ירושלמי יבמות ו׳:ו׳) שאף בהיו לו בנים ומתו מונה משעה שמתו ולפי דרכך למדת שאף בהיו לה בנים מגרשה אחר שמתו ואם כן זה שאמרו במשנתנו ולא ילדה לאו דוקא ואיני מבין לדעת זה אם מתו והיא נזדקנה עד שהדבר ברור שאינה ראויה להוליד מה טיבה של המתנת עשר ואיפשר שלא חלקו חכמים וכן יראה לדעת זה שאף אם ילדה בן אחד כל ששהתה עשר שנים ואין לו ממנה בכדי קיום מצות פריה ורביה יוציא ואף לקצת מפרשים ראיתיה כן בפירוש ומכל מקום גדולי הדור סוברים שכל שילדה ויש לה ולד חי אפילו אחד אינו מצווה להוציא:
האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה דכתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש כו׳ ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם גו׳ פרו ורבו והלכה כתנא קמא:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144