×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ל״ו:גמרא
;?!
אָ
{מלאכי ג׳:ט׳} בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאוֹתִי אַתֶּם קוֹבְעִים הַגּוֹי כּוּלּוֹ אִי אִיכָּא גּוֹי כּוּלּוֹ אִין אִי לָא לָא. גּוּפָא אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי נִוְתָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פִּיתָּן וְשַׁמְנָן יֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן בְּנוֹתֵיהֶן מַאי הִיא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק גָּזְרוּ עַל בְּנוֹתֵיהֶן נִידּוֹת מֵעֲרִיסוֹתָן. וּגְנִיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר כּוּלָּן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה1 גָּזְרוּ בָּהֶן דְּכִי אֲתָא רַב אַחָא בַּר אַדָּא א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק גָּזְרוּ עַל פִּיתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת. אֶלָּא עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן אוְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם ד״אדָּבָר אַחֵר. בְּנוֹתֵיהֶן דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דִּכְתִיב {דברים ז׳:ג׳} לֹא תִתְחַתֵּן בָּם דְּאוֹרָיְיתָא ז׳שִׁבְעָה גּוֹיִם2 אֲבָל שְׁאָר אוּמּוֹת3 לָא וַאֲתוֹ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ דִּשְׁאָר אוּמּוֹת4. ולר״שוּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי דְּאָמַר {דברים ז׳:ד׳} כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי בלְרַבּוֹת כׇּל הַמְּסִירוֹת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא דְּאוֹרָיְיתָא גאִישׁוּת דֶּרֶךְ חַתְנוּת וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ דֶּרֶךְ זְנוּת. דזְנוּת נָמֵי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:כ״ד} וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. אֶלָּא דְּאוֹרָיְיתָא גּוֹי5 הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל דְּמָשְׁכָה בָּתְרֵיהּ אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה6 לָא וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אפי׳אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה7. יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה8 הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא דְּאָמַר מָר ההַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. (א״לאֲמַר לֵיהּ) דְּאוֹרָיְיתָא ובְּפַרְהֶסְיָא וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ בְּצִינְעָא בְּצִינְעָא נָמֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ. [דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר ב״דבֵּית דִּין שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ] יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה9 חַיָּיב מִשּׁוּם נשג״א. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר מִשּׁוּם זנשג״ז. כִּי גָּזְרוּ בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי בִּיאָה אֲבָל יִיחוּד לָא וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אפי׳אֲפִילּוּ יִיחוּד יִיחוּד נָמֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל דָּוִד גָּזְרוּ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִיחוּד אָמְרִי הָתָם יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל אֲבָל יִיחוּד דְּגוֹיָה10 לָא וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזַרוּ אפי׳אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה11. יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק רֶמֶז לְיִיחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ג:ז׳} כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ וְכִי בֶּן אֵם מֵסִית בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית. אֶלָּא חבֵּן מִתְיַיחֵד עִם אִמּוֹ טוְאֵין אַחֵר מִתְיַיחֵד עִם כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. יִיחוּד דְּאוֹרָיְיתָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ וַאֲתָא דָּוִד וּגְזַר יאפי׳אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דִּפְנוּיָה כוַאֲתוֹ תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל גְּזוּר אפי׳אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה12. מַאי עַל ד״אדָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם ד״אדָּבָר אַחֵר אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לגָּזְרוּ עַל תִּינוֹק גּוֹי13 שֶׁיְּטַמֵּא בְּזִיבָה שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֶצְלוֹ בְּמִשְׁכַּב זְכוּר. דא״רדְּאָמַר רַבִּי זֵירָא צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל ר׳רַבִּי אַסִּי ור׳וְרַבִּי אַסִּי אֵצֶל ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אֵצֶל ר׳רַבִּי יַנַּאי ור׳וְרַבִּי יַנַּאי אֵצֶל רַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם ור״נוְרַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם אֵצֶל רַבִּי תִּינוֹק גּוֹי14 מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה וְאָמַר לִי בֶּן יוֹמוֹ וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל ר׳רַבִּי חִיָּיא אָמַר לִי מבֶּן ט׳תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרַי לִפְנֵי רַבִּי אָמַר לִי הַנַּח דְּבָרַי וֶאֱחוֹז דִּבְרֵי רַבִּי חִיָּיא דְּאָמַר תִּינוֹק גּוֹי15 אֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָדמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״אומות״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדת כוכבים״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדת כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדת כוכבים״.
9 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדת כוכבים״.
10 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובדת כוכבים״.
11 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובדת כוכבים״.
12 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובדת כוכבים״.
13 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
14 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
15 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
ציון א.
עיין בירור הלכה לקמן נז, א ציון ב–ה.


איסור ״ולא תתחתן בם״ והגזרות הנוספות עליו

ציון ב.ג.ד.
גמרא. ...ועל בנותיהן משום דבר אחר ועל דבר אחר משום דבר אחר. בנותיהן?! דאורייתא היא, דכתיב ״ולא תתחתן בם...״! דאורייתא – שבע גוים, אבל שאר אומות לא, ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר אומות. ולרבי שמעון בן יוחי דאמר: ״כי יסיר את בנך מאחרי...״ – לרבות כל המסירות, מאי איכא למימר? אלא דאורייתא – אישות דרך חתנות, ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות. זנות נמי בבית דינו של שם גזרו, דכתיב: ״...ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף״! אלא דאורייתא – גוי הבא על בת ישראל, דמשכה בתריה, אבל ישראל הבא על הגויה לא, ואתו אינהו גזור אפילו ישראל הבא על הגויה. ישראל הבא על הגויה הלכה למשה מסיני היא, דאמר מר: הבועל ארמית קנאין פוגעין בו! (א״ל) דאורייתא בפרהסיא, וכמעשה שהיה, ואתו אינהו גזור אפילו בצינעא. בצינעא נמי בית דינו של חשמונאי גזרו, [דכי אתא רב דימי אמר: בית דין של חשמונאי גזרו] ישראל הבא על הגויה חייב משום נשג״א, כי אתא רבין אמר: משום נשג״ז! כי גזרו בית דינו של חשמונאי – ביאה, אבל ייחוד לא, ואתו אינהו גזרו אפילו ייחוד. ייחוד נמי בית דינו של דוד גזרו, דאמר רב יהודה: באותה שעה גזרו על ייחוד! אמרי, התם – ייחוד דבת ישראל, אבל ייחוד דגויה לא, ואתו אינהו גזרו אפילו אייחוד דגויה. ייחוד דבת ישראל דאורייתא היא, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: רמז לייחוד מן התורה מנין? שנאמר ״כי יסיתך אחיך בן אמך...״ – וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית?! אלא בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה! ייחוד דאורייתא דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפילו אייחוד דגויה.
ישראל שבעל גויה משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לגוי דרך אישות – הרי אלו לוקין מן התורה, שנאמר ״ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך״, אחד שבעה עממין ואחד כל האומות באיסור זה, וכן מפורש על ידי עזרא ״ואשר לא נתן בנֹתינו לעמי הארץ ואת בנֹתיהם לא נקח לבנינו״.
ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות, אבל הבא על הגויה דרך זנות – מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים, גזירה שמא יבא להתחתן, ואם ייחדה לו בזנות – חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום גויה ומשום זונה, ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה – אינו חייב אלא משום גויה, וכל חיובין אלו מדבריהן.(רמב״ם איסורי ביאה יב, א–ב)
ישראל שבעל גויה דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לגוי (דרך אישות) – הרי אלו לוקין מן התורה, שנאמר ״ולא תתחתן בם...״, (ויש חולקין בזה). אבל הבא על הגויה דרך זנות במקרה – חייב עליה מדרבנן משום גויה ומשום זונה, ומכין אותו מכת מרדות, ואם ייחדה לו בזנות – חייב עליה מדרבנן משום נדה, שפחה, גויה, זונה, ואם היה כהן, אפילו בא עליה דרך מקרה – לוקה מן התורה משום זונה.(שו״ע אבן העזר טז, א)

בסוגייתנו נאמר שאחת משמונה עשרה הגזרות של תלמידי שמאי והלל היא הגזרה על בנות הגוים, שגזרו עליהן מפני החשש שימשך לעבודה זרה.
הגמרא מקשה שלכאורה זהו איסור תורה על פי מה שנאמר ״ולא תתחתן בם״, ובשביל מה היו צריכים להוסיף ולגזור. על כך יש שלבים מספר בתשובת הגמרא.
בתחילה אמרו שהתורה אסרה רק את הבנות של שבע האומות והגזרה הוסיפה איסור על בנות כל הגוים. בהמשך אמרו שלפי רבי שמעון בר יוחאי אסרה אמנם התורה את הבנות של כל האומות אבל רק דרך אישות, וחכמים הוסיפו בגזרתם איסור אף על ביאה דרך זנות.
לאחר מכן אמרו שיש חילוק בין בת ישראל שנמסרת לגוי, שהיא נמשכת אחריו, לבין ישראל שלוקח בת של גוים, וכששאלו שאף זו אסורה מכח הלכה למשה מסיני חזרו ואמרו שהחידוש הוא באיסור של ביאה בצנעה, שנאסרה על ידי בית דין חשמונאי, ובגזרה של שמונה עשרה דבר הוסיפו לאסור אף את הייחוד.
עוד מתבאר שהגזרה הוסיפה איסור על הייחוד עם גויה, אבל הייחוד עם בת ישראל נאסר עוד לפני כן על ידי בית הדין של דוד.
המאירי בסוגייתנו כותב כדעת רבי שמעון בר יוחאי שאיסור חתנות הוא מהתורה אף על פי שאין אישות לגוי, וישראל שבא על כל גויה בכוונת נישואין לוקה ואם בא עליה דרך זנות מכים אותו מכת מרדות.
ברם, יש לציין שהמאירי עצמו כותב במסכת יבמות (עו, א ד״ה ונתינים) שהאיסור ״ולא תתחתן״ חל רק על שבעה עממים, ובשאר הגוים האיסור מהתורה נלמד ממה שנאמר אצל יפת תואר (דברים כא, יג) ״...ואחר כן תבוא אליה ובעלתה״, מכאן שבגיותה אסור, ולא הבא מכלל עשה – עשה, ואין לוקים עליו.
הרמב״ם כותב שיש חיוב מלקות על כל קשר של אישות עם הגוים, בין כשישראל בא על אחת מן האומות ובין כשישראלית נבעלה לגוי דרך אישות, והמגיד משנה מבאר שהרמב״ם פוסק כרבי שמעון בר יוחאי.
הטור משיג על הרמב״ם משתי בחינות, האחת שלפי דעתו אין הלכה כרבי שמעון, ולכן אין איסור מהתורה אלא על שבעה עממים, והאחרת שלדעתו אף בהם חיוב מלקות חל רק לאחר שהתגיירו.
הכסף משנה מסביר שהשגת הטור מבוססת על סוגיית הגמרא במסכת יבמות (עו, א), שם אמר רבא שאיסור ״ולא תתחתן בם״ חל רק על שבעה עממים ולאחר גיור. אבל הרמב״ם מסתמך על סוגיה אחרת במסכת קידושין (דף סח, ב), שם מביאים את דברי רבי שמעון בר יוחאי שהפסוק נדרש על כל העמים ומתפרש על פי המשך הפסוק ״כי יסיר״ וגו׳, על תקופת גיותם בזמן שעלולים להסיר את בני זוגם לעבודה זרה, ולא על זמן גירותם בזמן שכבר אין חשש כזה.
גם הרמ״ך משיג על הרמב״ם מדוע הוא פוסק כרבי שמעון שהוא יחיד ולא כחכמים שהם הרבים, ואולם הוא כותב שסוגייתנו מסייעת לשיטתו שכן אין היא מתרצת שהאיסור מדאורייתא נוהג רק לאחר גירות והגזרה היתה על תקופת גיותם.
אולם בהגהות על הרמ״ך מובא הסבר ולפיו רבא (במסכת יבמות שם) אינו מתכוון לומר שהאיסור הוא רק בגירותם, ואף הוא מודה שלפי פשט הכתוב יש איסור עליהם בגיותם. לפי הסבר זה כוונת רבא לומר שאיסור חתנות ממש חל רק לאחר גירות כשנעשים בני קידושין ולכן מתחייב כבר משעת מעשה הקידושין, מה שאין כן בגיותם שמתחייב רק כשיבעל דרך אישות.
הבית שמואל (סק״א) כותב שלדעת הרמב״ם אין חיוב מלקות אלא כשבא על הגויה לשם אישות, ולא בביאה בלבד או בחיתון בלבד. יש להוסיף שמדברי הרמב״ם עולה שלאחר גיורם אין איסור תורה, שהרי הרמב״ם פוסק בהלכות איסורי ביאה (יב, כא) ובהלכות אישות (א, ז) שאיסור נתינים הוא רק מדברי סופרים אף שנתינים הם משבעת העממים לאחר שנתגירו, ועיין עוד בעניין איסור נתינים בבירור הלכה למסכת יבמות עח, ב ציון ד.
הרמב״ן ביבמות (מלחמת ה׳ כד, ב בדפי הרי״ף ובחידושים עח, ב) כותב שאמנם הפסוק ״ולא תתחתן בם״ עוסק בתקופה שלאחר גירותם, אך מהסיפא של הפסוק מוכח שאף בגיותם יש איסור תורה, כפי שיוצא מסוגייתנו, וכן כותבים התוספות (ד״ה דכתיב ובכתובות כט, א ד״ה אלו) שהאיסור בגיותם נסמך בעיקר על הסיפא של הפסוק, ממה שכתוב ״בתו לא תקח לבנך״ וגו׳.
המחבר בשלחן ערוך כותב כרמב״ם שהבא על הגויה דרך אישות וישראלית שנבעלה לגוי דרך אישות לוקים מהתורה, אבל בדרך זנות איסורם וחיובם מדרבנן.
הרמ״א כותב שיש חולקים, ומבאר הגר״א (סק״ב) שכוונתו לשיטת הטור שחיוב מלקות אינו אלא בשבעת העממים ורק לאחר גירותם.



ציון ה.ו.
עיין בירור הלכה לסנהדרין פא, ב ציון כ–מ.



ציון ח.
עיין בירור הלכה לקידושין פב, א ציון ד.ו.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144