גמרא
פירוש
הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם מָשַׁךְ אַחַת וְהִקְרִיבָהּ שֶׁהַשְּׁנִיָּה מֵתָה מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ כְּגוֹן שֶׁמָּשַׁךְ אַחַת מֵהֶן וְהִקְרִיב וְדִבְרֵי הַכֹּל.
אֶלָּא לְרַבִּי אַבָּא אָמַר רַב דְּאָמַר הַכֹּל מוֹדִים בְּמִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה שֶׁאֲבוּדָה מֵתָה עַל מָה נֶחְלְקוּ בְּמִתְכַּפֵּר בַּאֲבוּדָה דְּרַבִּי סָבַר מַפְרִישׁ לְאִיבּוּד כְּאִיבּוּד דָּמֵי וְרַבָּנַן סָבְרִי לָאו כְּאִיבּוּד דָּמֵי.
רֵישָׁא סְתַם לַן כְּרַבָּנַן סֵיפָא סְתַם לַן כְּרַבִּי.
וּמַאי קָמַשְׁמַע לַן דִּפְלִיגִי רַבִּי וְרַבָּנַן בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ מַחְלוֹקֶת רַבִּי וְרַבָּנַן בְּסֵיפָא הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב וּשְׁנִיָּה תָּמוּת דִּבְרֵי רַבִּי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין חַטָּאת מֵתָה אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלִים וְאֵין מָעוֹת הוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלִים.
הָא קָמַשְׁמַע לַן דָּבָר זֶה מַחְלוֹקֶת רַבִּי וְרַבָּנַן.
גּוּפָא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב הַכֹּל מוֹדִים אשֶׁאִם מָשַׁךְ אַחַת וְהִקְרִיבָהּ שֶׁהַשְּׁנִיָּה מֵתָה לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּבָא לִימָּלֵךְ דְּרַבִּי סָבַר לֹא עָשׂוּ תַּקָּנָה בְּקָדָשִׁים וְאָמְרִינַן לָךְ הִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה וַאֲבוּדָה מֵתָה וְרַבָּנַן סָבְרִי עָשׂוּ תַּקָּנָה בַּקֳּדָשִׁים וְאָמְרִינַן לָךְ בהִתְכַּפֵּר בַּאֲבוּדָה וְשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה תִּרְעֶה.
מוֹתֵיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא וְלֹא עָשׂוּ תַּקָּנָה בַּקֳּדָשִׁים וְהָתַנְיָא {ויקרא ו׳:ט׳} יֹאכְלוּ מָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אלא לר׳ אבא אמר רב דאמר – לקמן נמי הכל מודים [שאם נתכפר בשאין אבודה דאבודה דפיישא מתה על מה נחלקו על נתכפר באבודה ונשתייר׳ שאינה אבודה]: דר׳ סבר מפריש לאבודה – מה שהפריש תחת האבודה דינו כאבוד מה אבודה כשנשתיירה מתה אף שאינה אבודה אם נשתיירה נמי מתה ורבנן סברי מפריש לאבוד לאו כאבוד דמי [אלא אם נשתיירה] שאינה אבודה רועה. וגבי מעות נמי המפריש מעות לחטאתו ואבדה והפריש מעות אחרת תחתיה לאבוד לאו כאבוד דמי סברי רבנן ואע״ג דהביא מאלו ולא הביא מאלו הני שאינן אבודין יפלו לנדבה לטעמיה דר׳ אבא לא מיתוקמא סיפא דדייקינן מינה הא הביא מאלו ולא הביא מאלו [הנך דאישתיירו ילכו לים המלח] כרבנן אלא כר׳ רישא סתם לן תנא כרבנן וסיפא כר׳. אין: ומאי קמ״ל הני סתמי דפליג ר׳ ורבנן – הא בהדיא קתני לה בסיפא דפליגי המפריש כו׳: ל״א הניחא לרב הונא דאמר הכל מודים שאם משך אחת מהן מדעתו כדאמרן והקריב שהשניה דפיישא מתה בין אם נשתיירה אבודה בין אם נשתיירה שאינה אבודה [מתה]: סיפא – דדייקינן ילכו לים המלח אתיא כר׳ וניחא נמי אליבא דרב הונא דאיכא לאוקומי נמי רישא כר׳ והיכי דמי דאיכא למימר מאי הקריב (דקתני ברישא) [אחרת תחתיה ואח״כ נמצא הראשנה דקתני לא הפריש ממש קאמר אלא והקריב אחרת תחתיה] לשחיטה מדעתו (ולא הקריב ממש ותמות השניה) [ולא שחטה עד שנמצאת חטאתו האבודה ונתכפר באבודה מדעתו. הראשונה תמות דקתני אההיא ראשונה קאמר דהקריב לשחוטה קודם שנמצאת האבודה להכי קרי ליה ראשונה ותמות משום] דמשך אחת מהן מדעתו ואיכא למימר דאפי׳ רישא רבי היא וליכא למידק מינה טעמא משום דהקריב דלאו הקריב ממש הוא אלא הקריב לשחיטה. אלא לר׳ אבא אמר רב דאמר הכל מודים שאם נתכפר כו׳ לא מיתוקמא סיפא כדדייקינן מינה דילכו לים המלח כלל כרבנן אלא (כר׳) [לר׳] דאמר המפריש לאבוד כאבוד דמי רישא כרבנן וסיפא כר׳ אין ומאי קמ״ל כו׳: גופא אמר רב הונא אמר רב הכל מודין שאם משך אחת מהן והקריב מדעתו שהשניה מתה – דקנסינן ליה הואיל ועבר מדעתו על מה נחלקו על הבא לימלך איזו יקריב דר׳ סבר לא עשו תקנה בקדשים דלא איכפת לן בההיא דמתה אלא אמרינן ליה לך התכפר בשאינה אבודה דלא איתיליד ביה ריעותא ואבודה מתה דאיתליד ביה ריעותא ורבנן [סברי עשו תקנה בקדשים כי היכי דלא תמות ואמרינן ליה לך התכפר באבוד כו׳]: והכי נחלקו במתניתין בבא לימלך כר׳ דאמר דתמות סבירא ליה דאע״ג דבשעת הפרשה אבודה ולא בשעת כפרה אפי׳ הכי תמות אע״ג דבא לימלך ורבנן סברי אם בא לימלך לעולם אין מתה השניה ולא משכחת לה דמתה אלא ההיא דנמצאת לאחר כפרה (דהא) [דההיא] נתכפר בשאינה אבודה ונשתייר האבודה הלכך מתה (אלא) [אבל] הבא לימלך לעולם לא מתה השניה משום דאמרינן ליה לך התכפר באבודה משום דעשו תקנה בקדשים: יאכלו מה ת״ל דכתיב בחצר אהל מועד יאכלוה מה ת״ל דכתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד ולא היה צ״ל יאכלו ולא יאכלוה. אלא יאכלו מה ת״ל שאם היתה מועטת שאם לא היה לו [לכהן] ליכל אלא מעט מן מנחות אוכלין עמה חולין או תרומה כדי שתהא נאכלת מן השבע כדי שיהא באכילתה שביעה וה׳ דיאכלוה מה ת״ל שאם היתה לו מן המנחות הרבה אין אוכלין [עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא המנחה נאכלת מן הגסה לאחר שביעה להכי כתיב יאכלוה היא היא לחודיה] והא הכא אע״ג דכשהיא מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כשהיא מועטת עשו תקנה דיאכלו עמה חולין ותרומה אלמא דעשו תקנה בקדשים מאי לאו הא ברייתא אפי׳ ר׳ היא דסתמא היא וקשיא לרב הונא דאמר דר׳ סבר לא עשו תקנה בקדשים לא הא ברייתא רבנן היא: ור׳ אבא אמר רב הכל מודים כו׳ – על מה נחלקו על אם נתכפר באבודה דר׳ סבר כו׳ והכי פליגי בהכי במתניתין דר׳ דאמר תמות קסבר אע״ג דאבדה בשעת הפרשה ולא בשעת כפרה ונשתייר שאינה אבודה. אפי׳ הכי תמות משום דמפריש לאבוד כאבוד דמי אע״ג דשאינה אבודה נשתייר מתה ורבנן סברי אם נשתייר שאינה אבודה אינה מתה דאין חטאת מתה אלא שנמצא לאחר כפרה דהיינו אם נתכפר באבודה ונשתייר שאינה אבודה אין מתה דמפריש לאבוד לאו כאבוד דמי:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush