גמרא
פירוש
מַאי לַָאו כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הא נמצא מעיקרא קודם כפרה רועה לא שנא מתכפר כו׳ – וקשיא לתרוייהו בין לרב הונא בין לר׳ אבא:
לא הא לא קשיא להו דמילתא דפשיטא ליה לתנא קתני – היינו המפריש חטאתו ואבדה [ואח״כ נמצאת הראשונה] לאחר כפרה דתמות היינו פשיטא ליה ותני תמות. אבל הא דוקיא הא נמצא מעיקרא לא קתני דלא פשיטא ליה דפעמים רועה ופעמים מתה לר׳ הונא כדאית ליה דכי משך אחת מדעתו השניה מתה ולא רועה. ולרבי אבא כדאית ליה דאם נתכפר בשאינה אבודה שאבודה מתה אע״ג דנאבדה בשעת הפרשת שניה ולא בשעת כפרה אפי׳ הכי מתה ולא רועה הואיל ולא פשיטא ליה למתני רועה לעולם ולא קתני הלכך לא קשיא:
ל״א הא נמצא מעיקרא רועה הניחא לר׳ אבא קא מתרץ האי לישנא הניחא דדייקת הא נמצא מעיקרא רועה הני מילי היכא דהקריב אבודה ונשתיירה שאינה אבודה אלא אם הקריב שאינה אבודה ונשתיירה אבודה אמאי רועה מתה איבעי ליה למיתנא:
קסבר ר׳ אבא – כי דייקינן הא נמצא מעיקרא רועה כגון דהקריב אבודה ונשתיירה שאינה אבודה משום הכי רועה:
אי הכי – דבההיא עסקינן: מאי אריא דתני מתניתין – הקריב ואח״כ נמצא מתה נתני נמצאה מעיקרא והקריב כו׳. וכ״ש הקריב ואח״כ נמצא דמתה:
ההיא דלא פסיקא ליה – דודאי מתה [לא קתני] דהא פעמים מתה פעמים רועה דאם נתכפר באבודה ונשתיירה שאינה אבודה רועה הלכך לא תני לה מתניתין אבל הקריב ואח״כ נמצא דפסיקא ליה דודאי מתה תני לה: תנן המפריש מעות לחטאתו כו׳ – (כפירוש דלישנא קמא) [בהילוכא דתנן המפריש חטאתו] דלעיל ובלישנא אחרת מותיב לר׳ אבא לחוד: קסבר ר׳ אבא כי קתני דילכו לים המלח בשהביא משאין אבודין דאבודין נשתיירו: אי הכי מאי אריא תני כו׳ – בהילוכא דלעיל [ת״ש השני בשני שעירי יוה״כ קא מיירי היכא דמת אחד מהן משהגריל והביא שנים והגריל עליהן כדאמרן לעיל השני ירעה כו׳: ואמר רב דפליג עליה דר׳ יוחנן – בעלי חיין שאין בהן פסול אינן נדחין וכשהוא מתכפר בשני שבזוג ראשון מתכפר משום דבעלי חיין אינן נדחין ואידך בתרא שני שבזוג שני הוה ליה כמפריש לאבוד תחת ההוא דמת דהיינו אבוד וקתני ירעה טעמא דחטאת דציבור הוא הא דיחיד מתה מאי לאו אפי׳ הא מתניתין רבנן היא וקשיא לר׳ אבא דאמר דלרבנן מפריש לאבוד לאו כאבוד דמי ורועה לא ההיא מתניתין ר׳ היא ולא רבנן. שני צבורי מעות לאחריות שאם יאבד צבור אחד שיתכפרו באחד]: לאחריות מיבעיא – דשני יפלו לנדבה:
ל״א פשיטא דלרבנן יפלו לנדבה דהשתא יש לומר כו׳ ואלא לר׳ אליבא דר׳ פשיטא ע״כ לא קאמר ר׳ דמתה אלא במפריש לאבוד אבל באחריות מודה דיפלו לנדבה [דהא ליכא אבוד]: אלא אליבא דר׳ שמעון איצטריכא ליה – דאמר כל חמש חטאות מיתות (אפילו) [חדא] חטאת שכפרו בעליה דמהו דתימא ההיא צבור שני דנשתייר ליהוי כמותר חטאת שכפרו בעליה ולימות ולא ליפלו לנדבה דלר׳ שמעון נדבה במותר חטאת לית ליה קמ״ל ר׳ אמי דאית ליה: ומי מצית אמרת דלית ליה נדבה – במותר חטאת:
[והתנן י״ג שופרות היו במקדש [והיה כתוב] עליהן תיקלין חדתין. אינהו הוו לקרבנות של כל השנה תיקלין עתיקין שמי שלא שקל אישתקד ישקול עכשיו ויניח באותו שופר]:
קינין – הן תורין:
וגוזלי עולה – הן בני יונה:
עצים – שמאותן מעות שבאותו שופר קונין עצים לצורך המערכה:
ולבונה – לצורך קניית לבונה:
וזהב – שמהן זהב לצורך כפורת ואיכא דאמרי זהב לכפורת לצורך בדק הבית לכלים המצופים זהב. לשון מורי הגאון:
וששה לנדבה לצורך עולות הבאות מן המותרות שמותרות מדמי חטאת ואשם ושאר קרבנות משימין באותן שופרות וקונין מהן עולה: [ואין עורה לכהנים דברי ר׳ יהודה אלא מוכרין אותן ולוקחין מדמיהן עולה: א״ל ר׳ שמעון א״כ דאין עורן לכהנים] ביטל מדרשו של יהוידע הכהן דתניא. אשם הוא משמע אשם נאכל לכהנים וכתי׳ אשם לה׳ כיצד יתקיימו ב׳ כתובים הללו:
להביא את שבא ממותר – חטאת וממותר אשם שילקח מהן עולות ויהא בשר לשם כליל ועורות לכהנים ויתקיימו שניהן אלמא אית ליה לר׳ שמעון נדבה ממותר חטאת ולא איצטריך למימר:
איצטריך סד״א כי אית ליה נדבה לרבי שמעון ממותר חטאת ה״מ בחד סידרא כגון שלא הפריש אלא צבור אחד מעות לשם חטאת וניתותרו מהן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לא הא לא קשיא להו דמילתא דפשיטא ליה לתנא קתני – היינו המפריש חטאתו ואבדה [ואח״כ נמצאת הראשונה] לאחר כפרה דתמות היינו פשיטא ליה ותני תמות. אבל הא דוקיא הא נמצא מעיקרא לא קתני דלא פשיטא ליה דפעמים רועה ופעמים מתה לר׳ הונא כדאית ליה דכי משך אחת מדעתו השניה מתה ולא רועה. ולרבי אבא כדאית ליה דאם נתכפר בשאינה אבודה שאבודה מתה אע״ג דנאבדה בשעת הפרשת שניה ולא בשעת כפרה אפי׳ הכי מתה ולא רועה הואיל ולא פשיטא ליה למתני רועה לעולם ולא קתני הלכך לא קשיא:
ל״א הא נמצא מעיקרא רועה הניחא לר׳ אבא קא מתרץ האי לישנא הניחא דדייקת הא נמצא מעיקרא רועה הני מילי היכא דהקריב אבודה ונשתיירה שאינה אבודה אלא אם הקריב שאינה אבודה ונשתיירה אבודה אמאי רועה מתה איבעי ליה למיתנא:
קסבר ר׳ אבא – כי דייקינן הא נמצא מעיקרא רועה כגון דהקריב אבודה ונשתיירה שאינה אבודה משום הכי רועה:
אי הכי – דבההיא עסקינן: מאי אריא דתני מתניתין – הקריב ואח״כ נמצא מתה נתני נמצאה מעיקרא והקריב כו׳. וכ״ש הקריב ואח״כ נמצא דמתה:
ההיא דלא פסיקא ליה – דודאי מתה [לא קתני] דהא פעמים מתה פעמים רועה דאם נתכפר באבודה ונשתיירה שאינה אבודה רועה הלכך לא תני לה מתניתין אבל הקריב ואח״כ נמצא דפסיקא ליה דודאי מתה תני לה: תנן המפריש מעות לחטאתו כו׳ – (כפירוש דלישנא קמא) [בהילוכא דתנן המפריש חטאתו] דלעיל ובלישנא אחרת מותיב לר׳ אבא לחוד: קסבר ר׳ אבא כי קתני דילכו לים המלח בשהביא משאין אבודין דאבודין נשתיירו: אי הכי מאי אריא תני כו׳ – בהילוכא דלעיל [ת״ש השני בשני שעירי יוה״כ קא מיירי היכא דמת אחד מהן משהגריל והביא שנים והגריל עליהן כדאמרן לעיל השני ירעה כו׳: ואמר רב דפליג עליה דר׳ יוחנן – בעלי חיין שאין בהן פסול אינן נדחין וכשהוא מתכפר בשני שבזוג ראשון מתכפר משום דבעלי חיין אינן נדחין ואידך בתרא שני שבזוג שני הוה ליה כמפריש לאבוד תחת ההוא דמת דהיינו אבוד וקתני ירעה טעמא דחטאת דציבור הוא הא דיחיד מתה מאי לאו אפי׳ הא מתניתין רבנן היא וקשיא לר׳ אבא דאמר דלרבנן מפריש לאבוד לאו כאבוד דמי ורועה לא ההיא מתניתין ר׳ היא ולא רבנן. שני צבורי מעות לאחריות שאם יאבד צבור אחד שיתכפרו באחד]: לאחריות מיבעיא – דשני יפלו לנדבה:
ל״א פשיטא דלרבנן יפלו לנדבה דהשתא יש לומר כו׳ ואלא לר׳ אליבא דר׳ פשיטא ע״כ לא קאמר ר׳ דמתה אלא במפריש לאבוד אבל באחריות מודה דיפלו לנדבה [דהא ליכא אבוד]: אלא אליבא דר׳ שמעון איצטריכא ליה – דאמר כל חמש חטאות מיתות (אפילו) [חדא] חטאת שכפרו בעליה דמהו דתימא ההיא צבור שני דנשתייר ליהוי כמותר חטאת שכפרו בעליה ולימות ולא ליפלו לנדבה דלר׳ שמעון נדבה במותר חטאת לית ליה קמ״ל ר׳ אמי דאית ליה: ומי מצית אמרת דלית ליה נדבה – במותר חטאת:
[והתנן י״ג שופרות היו במקדש [והיה כתוב] עליהן תיקלין חדתין. אינהו הוו לקרבנות של כל השנה תיקלין עתיקין שמי שלא שקל אישתקד ישקול עכשיו ויניח באותו שופר]:
קינין – הן תורין:
וגוזלי עולה – הן בני יונה:
עצים – שמאותן מעות שבאותו שופר קונין עצים לצורך המערכה:
ולבונה – לצורך קניית לבונה:
וזהב – שמהן זהב לצורך כפורת ואיכא דאמרי זהב לכפורת לצורך בדק הבית לכלים המצופים זהב. לשון מורי הגאון:
וששה לנדבה לצורך עולות הבאות מן המותרות שמותרות מדמי חטאת ואשם ושאר קרבנות משימין באותן שופרות וקונין מהן עולה: [ואין עורה לכהנים דברי ר׳ יהודה אלא מוכרין אותן ולוקחין מדמיהן עולה: א״ל ר׳ שמעון א״כ דאין עורן לכהנים] ביטל מדרשו של יהוידע הכהן דתניא. אשם הוא משמע אשם נאכל לכהנים וכתי׳ אשם לה׳ כיצד יתקיימו ב׳ כתובים הללו:
להביא את שבא ממותר – חטאת וממותר אשם שילקח מהן עולות ויהא בשר לשם כליל ועורות לכהנים ויתקיימו שניהן אלמא אית ליה לר׳ שמעון נדבה ממותר חטאת ולא איצטריך למימר:
איצטריך סד״א כי אית ליה נדבה לרבי שמעון ממותר חטאת ה״מ בחד סידרא כגון שלא הפריש אלא צבור אחד מעות לשם חטאת וניתותרו מהן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush